אור ברסלב

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת ג · סימן ח

סימן ז

גזרה שוה דהיכא דאיכא למילף לקולא ולחומרא ילפינן לחומרא כתבתי בנדפס במערכה זו אית ס"י בשם הרב דינא דחיי דהיינו דוקא היכא דהלמד והמלמד שוים בעונשם אבל אם הלמד ואחד מהמלמדים שוים בעונשם הקל ומלמד השני עונשו חמור מהם ילפינן להקל עי"ש. ועל דבר זה כתב לי ידידי הרב המופלג וכו' כש"ת שלמה זלאצקע מקאמינקא יצ"ו וז"ל מערכת ג' אות ס"ו גז"ש וכו' הביא מני"ר בשם מקנ"א בח"ב סי' ק"מ בשם הרב דינא דחיי וכו' מבואר הוא בהליכות עולם שער ד' שכ' להדיא דהא דאמרינן דלחומרא מקישינן היינו כשאין סברא וטעם לאקושי לקולא אבל אם יש סברא וטעם לאקושי לקולא מקישינן ואין לחוש וראיה מפ"ק דקידושין ל"ד ב' דיליף מ"ע שאין הזג"ר שנשים חייבות ממורא וכו' ופריך ונילף מת"ת וכו' ומאי קושייא דממורא ילפינן לחומרא אלא ודחי משום דמסתברא טפי לילף מת"ת. דאלו ממורא י"ל שאני אב ואם דהוקש כבודם לכבוד המקום וכ"ה שם בתוס' עכת"ד הנעימים וכ"ה שם באמת בתוס' ל"ד ד"ה ונילף והרב בעל יבי"ש שם הביא מתוס' פסחים מ"ג ע"ב ד"ה סד"א וכו' יעו"ש נתבאר דהוא סברת התוס' ובעל הע':

גם לענין היקש דכל היכא דאיכא לאקושי ב' לחומרא מקישינן אם אמרינן כן גבי ג"ש נמי האריך הרב בעל יבי"ש שם ולא ראה אותו מני"ר כאשר כ' בעצמו עכ"ד יצ"ו:

וכתבתי בנדפס באות ח' בשם התוספות בשבת ד' צ"ז כתבו שהיו הגזרות שוות לכל אחד במספר כך וכך ולכך גזרה שוה המקובלת לאחד לא היה יכול חברו לקבלה הימנו לפי שתהיה עודפת על מנין הגזרות שוות שקבל מרבו עי"ש ובמה שהבאתי בקונטריס הערות לחלקי הכללים בסי' ל"ה אות ב' ועיין שם במאי דאמרינן אין אדם דן גזרה שוה אלא אם קבלה מרבו אם מוסכם כן או יש מי שסובר דלא בעינן קבלה מרבו:

ובמה שכתבתי בנדפס באות יו"ד דדבר פשוט דדנינן בגזרה שוה אף כשאין התיבות שוות זולת היכא דאיכא למילף ממלות שוות לא דיינינן משאינן שוות עי"ש ונשמט המראה מקום להא דתני ר' ישמעאל זוהי שיבה זוהי ביאה במנחות ד' מ"ה ע"ב ובד' ד' ע"א ושם נסמן כמה מקומות בש"ס בזה וראיתי להרא"ם בפרשת משפטים (סי' כ"א י"ז) על פסוק ומקלל אביו ואמו מות יומת (על מה שכתב רש"י מות יומת בסקילה כל מקום שנאמר דמיו בו בסקילה ובנין אב לכולם באבן ירגמו אותם דמיהם בם וכו') שכתב וז"ל וכל מקום שנאמר דמיו בו סקילה הוא במכילתא שנו אתה אומר בסקילה או אינו אלא באחת מן המיתות האמורות בתורה הרי אתה דן נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה עכ"ל המכילתא ומה שהוסיף רש"י לומר ובנין אב לכולם באבן ירגמו אותם דמיהם בם לא שמעתי פירושו כי למה לא יפרש לשון המכילתא בג"ש כפי הנהוג בלשונם תמיד לומר נאמר כאן ונאמר כאן על הג"ש אבל הוצרך לפרש המכילתא בזה על דרך בנין אב. ושמא י"ל מפני שהג"ש אינה אלא ממלות דומות וכאן אינן דומות שהאחת דמיהם והאחרת דמיו ואעפ"י שאמרו זו היא שיבה זו היא ביאה אין זה כל כך רחוק כמו המלות הבלתי דומות כי מצינו שאמרו איש מאיש ילפינן איש מהאיש לא ילפינן ורבים כיוצא בזה עכ"ל ובעניותי לא זכיתי להבין מה שרחק את דמיו דמיהם וקרב שיבה וביאה והרי גם בשיבה וביאה עם שהענין אחד מכל מקום אין המלות דומות ועוד תימה בעיני שיתחכם רש"י לחדש מדעתו מה שלא שיערו רז"ל דכיון דבמכילתא אמרו בלשון נאמר נאמר שהוא לשון גזרה שוה בכל מקום אין לו לרש"י למאן בזה מפני איזה קושי ולחדש טעם אחר ואף אם נאמר שכונת הרב לומר שרש"י מפרש דברי המכילתא שלא בגזרה שוה למדו אלא בבנין אב משום מאי דקשה שאין המלות דומות מכל מקום היה לו לרש"י להביא דברי המכילתא כלשונה נאמר נאמר ולפרש דבבנין אב הוא דגמרינן ולא בגזרה שוה ומה שהביא לראיה דלא גמרינן מלות הבלתי דומות כי מצינו שאמרו איש מאיש ילפינן איש מהאיש לא ילפינן כונתו לפי הנראה למאי דאמרינן בפרק בתרא דיומא ד' ע"ו סוף ע"ב לחם אבירים אכל איש זה יהושע שנקרא איש ואימא זה משה דכתיב והאיש משה ומשנינן דנין איש מאיש ואין דנין איש מהאיש יש לדחות דשאני התם כיון דאיכא למיגמר ממלות דומות לא דנינן למלות שאין דומות אבל היכא דליכא למידן הגזרה שוה ממלות הדומות אף אי איכא למיגמר הדין בילפותא אחריתי דרשינן הגזרה שוה ממלות הבלתי דומות כדרך שאמרו זוהי שיבה זוהי ביאה וראיתי עוד להרא"ם בפרשת יתרו (סי' ח"י ז') על פסוק וישאלו איש לרעהו שהביא מה שאמרו במכילתא מי הוא הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה ענו מאד וכתב דאין להקשות דהא יתרו נמי קרוי איש דכתיב ויואל משה לשבת את האיש דיש לומר דסובר כמאן דאמר רעואל אבי יתרו היה ועליו נאמר לשבת את האיש אבל יתרו לא נקרא איש אבל אין לומר דמשום דמשה נקרא איש כדכתיב איש האלקים ויתרו נקרא האיש ודנין איש מאיש ואין דנין איש מהאיש דאם כן לא היה להמכילתא להביא מקרא דוהאיש משה אלא מקרא דאיש האלקים עי"ש (בד"ה כשהוא אימר) ולכאורה צריך להבין איך נתפייס בזה דלפי האמת תיקשי לן על המכילתא למה לא הביאו מקרא דאיש האלקים דהוי שפיר איש מאיש ואם כונתו לומר דהמכילתא חולקת אמה דאמרינן בש"ס דאין דנין איש מהאיש הרי ממה שכתב בפרשת משפטים הנ"ל משמע דסברא זו היא מוסכמת ואין חולק בזה ואף לפי תירוצו דלשבת את האיש קאי ארעואל אבל יתרו לא נקרא איש ואם כן כי כתיב וישאלו איש בהכרח לומר דהוא משה שנאמר בו איש מכל מקום כיון שיש לנו מקרא שנקרא איש ויש מקרא האיש מדדמי עדיף לן למילף ואם כן למה לא הביאו במכילתא מקרא דאיש האלקים ומצאתי להרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם במערכת הדל"ת אות כ"ג ד' ע"ח שעמד על דברי הרא"ם וגם הקשה אהש"ס דיומא דמייתי דמשה נקרא איש מוהאיש משה אמאי לא מייתי מקרא דאיש האלקים והביא שהרבנים מוהרמב"ח ותאוה לעינים הקשו קושיא זו ותירצו דאיש האלקים איקרי איש סתמא לא איקרי ושכן כתבו התוס' ישנים שם ונראה לי הדל דבזה מתיישבים דברי הרא"ם שכונתו גם כן דאין לומר דדנין איש מאיש ולא מהאיש דאם כן היה להמכילתא להביא קרא דאיש האלקים, וממה שלא הביאו מקרא זה מוכח דאין מזה ראיה משום דאיש סתמא לא איקרי וצריכים אנו לקרא דוהאיש משה ואי הכי הדרא קושיא נימא יתרו אלא ודאי צריך לומר דתנא דמכילתא סובר דלשבת את האיש קאי ארעואל: והנה כתבתי בנדפס באות ס"ב דמצינו דאמרו בש"ס גזרה שוה ואינו גזרה שוה אלא היקש וכו' או כעין מה מצינו עיי"ש ועתה ראיתי בס' לב שומע לידידי הרה"ג מוהרח"ך אבד"ק טראבלוס יצ"ו במערכה זו אות ה' וז"ל גזרה שוה אשכחן דלאו דוקא אלא למה מצינו קרי גזרה שוה והוא כעין ילמד סתום מן המפורש שיטה מקובצת בבא מציעא דף ע"ז סוף ע"ג עי"ש דהרצה דברי הר"ן לפני רבו וקצת מחכמי הדור ולא הודו לו וכך נראה לו עיקר עי"ש באורך שוב ראיתי להרב אהל ישרים אות ב' שכתב דהרדב"ז בח"ב סוף סי' שע"ב כתב שכלל זה דהר"ן אמתי ונכון עכ"ל ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' צ"ו אות ה' ואות נו"ן:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכות ב-ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה