אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קצה

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קצה

כלל קצד

מעקה שוכר בית מחברו פטור מן התורה וחייב מדרבנן ושוכר בית מעכו"ם ויכול לסלקו בחזקת היד בזמן שירצה לא חייבו חז"ל לשוכר כן כתב מרן מוהרד"ף בספרי דבי רב ד' רס"ה הביא דבריו הרב ברך את אברהם ד' קכ"ד ע"ב ואין מצוי בידי לראות דב"ק ומצד הסברא נראה דבכל אופן חייב השוכר דחיובא עליה רמיא בכל זמן שהוא דר בדירה זו שלא לשים דמים בביתו ובקונטרס זכרון לראשונים שבסוף ספר ברך משה מובא בדף קנ"א ע"ב בשם הרב המג"ן וז"ל יש מי שרוצה לפטור ממעקה למי ששכר בית מעכו"ם יטעמו דכיון שצריך מעשה אומן הא קימא לן דכל מעשה אומן על המשכיר הוא ויש ראיה לזה מהגמרא לכאורה דבמקום מזוזה הוה בעי הגמרא לפטור אף על פי שעל השוכר חיוב המזוזה משום דסלקא דעתא דהיא מעשה אומן לולי שאסיקו בגמרא אפשר לו בגובתא יע"ש ולדעתי נראה דחייב מתרי אנפי חדא דאפשר לעשות מעקה דיהיה חזק ולא יהיה מעשה אומן דהיינו גדר של אבנים זו על זו ואם כן חייב כמו המזוזה דחייבוהו משום דאפשר לה בגובתא ועוד נראה לי והוא אמת ויציב דכונת הש"ס לומר דהשוכר חייב במזוזה ובמעקה ועליו החיוב מוטל כיון שהוא דר בו אלא דסבירא ליה לתלמודא דכל מעשה אומן על המשכיר והיינו שחייב המשכיר אם הוא יהודי לפרוע לשוכר אם עשהו מעשה אומן ולא הוה אפשר למעבדיה מעשה הדיוט אבל פשיטא שהחיוב על השוכר ואם המשכיר לאו בר חיובא החיוב העיקרי על השוכר שדר בו ויש דמים בביתו וכונת הש"ס אינה אלא לענין דאם הוא מעשה אומן בהכרח אפילו שהוא מצוה על המשכיר הפירעון אבל חובת העשיה ובטול העשה והלא תעשה על השוכר וכההיא דבדיקת חמץ כמו שאמרו בגמרא השוכר חייב לשכור ולבדוק ויתפרע מהמשכיר יע"ש הוא הדין נמי הכא ואם תמצא לומר שהעשה והלא תעשה על המשכיר חיוב מיהא על השוכר רמיא ודוק. ורבים בתורה הסכימו עמי עכ"ל. מתבאר שדעתו היא שהשוכר חייב מדאוריתא ועליה רמו העשה והלא תעשה ואם כן לפי מה שתלה הרב מוהרד"פ טעמא דפיטורא משום דאין השוכר חייב אלא מדרבנן כונתו דכיון דמדרבנן הוא לא הזקיקוהו להפסיד ממון כיון שיש יכולת ביד העכו"ם להוציאו בחזקה בכל עת שיחפוץ דבמקום פסידא לא תקון רבנן משמע אם כן דלשיטת הרב המג"ן ורבים בתורה שהסכימו עמו דהשוכר חייב מן התורה נראה דאף אם העכו"ם יכול להוציאו בחזקה מכל מקום בזמן שהוא דר בו חייב לעשות מעקה ואין פוטר אותו מה שיש ביד העכו"ם להוציאו בחזקה:

ומצאתי שהרב שדה הארץ בחלק ג' בחלק ח"מ סי' כ' ד' פ"ד ע"ג עמד בדין זה אם השוכר חייב במעקה מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן וז"ל וכתב הרב כנסת הגדולה בסי' תכ"ז אות יו"ד דמי ששכר בית מאחר פטור ממעקה מדלא מרבינן אלא לקח ירש וניתן לו במתנה ולא אמר שוכר ודאמרינן בפרק השואל שוכר חייב במעקה מדרבנן הוא מפני שהוא דר בבית פן יבא להתעצל בדבר כן כתב הסמ"ע (כנראה צריך להגיה הסמ"ג) ורבינו ירוחם ולי נראה דבכלל לקח הרב לקח בשכירות (נראה להגיה דבכלל לקח הוא לקח בשכירות) וחייב מדאוריתא עכ"ל ושמעתי שהרב החסיד מוהר"ר גדליה חיון הנה מקומה בכאן ולא הוגד לי מה (הלשון צריך ביאור וכנראה יש איזה טעות סופר או חיסור) ואפשר כי יש לתמוה על סברא זו כי הרי בגמרא אמרו דמעקה ומזוזה שוים והשוכר עושה אותם כי חובת הדר הוא ואיך נפרש כי חובה זו היא מדרבנן ותו דבחולין ד' קל"ו דאמר רבא גגיך דין (אין) שותפות לא קא משמע לן כי יפול הנופל כל שהוא ראוי ליפול והיינו הדר בו כמו שפירש רש"י וחייב במעקה אפילו בשל שותפין וכיון דמקרא דריש לה היכי נימא דמדרבנן הוא ויש לתרץ וכו' נמצינו למדין מכל האמור דלהסמ"ג ורבינו ירוחם השוכר בית מאחרים חייב לעשות מעקה מדרבנן ולסברת כל הפוסקים חיוב השוכר במעקה הוא מדאוריתא עכ"ל ומחלוקת זו הביא הרב ארעא דרבנן בכלל ת"ג ובמחילת כבוד הרב פתחי תשובה בסי' תכ"ז לא העתיק דבריו יפה כמו שיראה הרואה הרי שדעת הרב כנסת הגדולה היא דשוכר חייב מדאוריתא ואין אצלי ספר כנסת הגדולה ח"מ ח"ב לראות סמוכין שלו דקשה לומר שמסברא בעלמא רב תנא הוא ופליג על הסמ"ג ורבינו ירוחם וכנראה שמרן מוהרד"ף לא ראה דברי כנסת הגדולה הנ"ל ולכן נקיט בפשיטות דאינו אלא מדרבנן ואם היה רואה דבריו נראה דלא היה מיקל משום שהעכו"ם יכול להוציאו בחזקה וכל שכן למה שייחס הרב שדה הארץ בדעת כל הפוסקים שהוא מדאוריתא דודאי אין להקל משום הפסד ממון ובענין זה ציין בספר זכרנו לחיים לעיין בחקרי לב ח"ב ד' קס"ג ואין מצוי אצלי:

ובספר היראים בעמוד היראה סי' מ"ה כתב ונראה לי שהעומד בבית אחרים פטור אותו העומד ממעקה מדלא מרבינן אלא לקח וירש וניתן לו במתנה אלמא מעקה לאו חובת הדר הוא וכן בבית השותפין וכו' וכי היכי דדריש רבי אלעאי צאנך דראשית הגז למעוטי שותפות הכי נמי דריש גגיך ולא שותפות וכי היכי דקימא לן כוותיה לענין פטור בחוצה לארץ וכו' קימא לן נמי לפטור שותפות מעקה וסיים ומה שדקדקתי ספק בידי כי יש להשיב ולפי שראיתי בני אדם שמנעו מצות מעקה וגילו טעמא בלא דבר דרשתי גם אני ותליתי טעמי בדבר עכ"ל ומה שכתב שספק בידו כי יש להשיב וכו' לא נתברר לי אי אכוליה מילתיה קאי או רק אסיפיה גבי פיטור בחוצה לארץ קאי והכי משמע טפי ומשמע מדבריו דשוכר אינו חייב אפילו מדרבנן דאי רק על דאוריתא קאמר דלאו חובת הדר היא אבל מודה דמדרבנן חייב היה לו לפרש ואם כן זו סברא מחודשת היא לא שיערוה הפוסקים הנ"ל והשגתי בשאלה ספר ווי העמודים (פירוש על ספר היראים מהגאון מחבר ספר ערך השלחן) וראיתי שעל דברי היראים שכתב ונראה לי שהעומד וכו' כנז"ל כתב שהרב כנסת הגדולה בח"מ סי' קכ"ו (תכ"ז) הביא דברי הסמ"ג ורבינו ירוחם דסברי הכי וכתב ולי נראה דבכלל לקח הוא לקח בשכירות וחייב אף מדאוריתא וכתב על דבריו וליתא דהכא ובפרק משוח מלחמה תנן לקח וירש וניתן לו במתנה גבי אשר בנה ואשר נטע וכן כתב הרמב"ם בשביעי מהלכות מלכים משמע דוקא לקח ואי שכירות בכלל לקח לא צריך למיתני ירש וניתן לו במתנה והרי רבינו היראים בסי' ח"י סבירא ליה דהשוכר חייב במזוזה מדאוריתא ואפילו הכי פטור במעקה וכן בסוף עבודה זרה תנן הלוקח כלים חדשים וכו' ואמרינן לא שנו אלא בלקוחים אבל שאולים לא וכן קימא לן ביו"ד סי' ק"ך דשואל או שוכר אין צריך טבילה עכ"ל ולפי מה שכתב הרב שדה הארץ בשם הרב כנסת הגדולה שכתב מפורש דהסמ"ג ורבינו ירוחם סוברים דחיובה דרבנן מיהא איכא על הדר צריך לומר דהרב ווי העמודים משמע ליה שגם רבינו היראים סבירא ליה הכי שהרי בתחילת דבריו השוה את שלשתם ולדעתי הקצרה אין כן משמעות לשון הרא"ם בספר היראים דהא קאמר דמעקה לאו חובת הדר וכו' וכו' אלא שהדבר תמוה איך יאמר רבינו היפך מה שאמרו בגמרא דמעקה חובת הדר ודוחק לומר שלא היה כן בגירסתו על כל פנים כן נראית דעתו שאינו חייב אפילו מדרבנן וגם מסוף דברי הרב ווי העמודים נראה שהבין כן בדעתו אלא שאי הכי קשה איך השוה אותו עם הסמ"ג ומצאתי בספר היקר פאת השלחן בסי' ב' בביאורו בית ישראל ס"ק ז"ך דף ז' ע"א שהביא הגאון דברי ספר היראים הנ"ל והבין מדבריו שכוונתו לומר שפטור השוכר אף מדרבנן ותמה עליו שהוא היפך תלמוד ערוך דאמרינן שחובת הדר הוא וכתב לישב דהרא"ם יש לו שיטה אחרת וכו' וכו' וכתב שגה הגאון חקרי לב עמד על דברי הרא"ם וכו' ושמה שמתרץ בחקרי לב הוא דוחק וכו' והאריך בזה ובתוכחות על עון האינם נזהרים במצות מעקה דכמה תלי תלין רזין תלוין בה וכו' וכו' לך נא ראה להבות דברי קדשו (ועיין לקמן בד"ה ומקרוב נדפס) אחר זמן ראיתי דברי הרב ווי העמודים בסימן ח"י אות כ"ב וכתב שם לדעת רבינו היראים דשוכר חייב במעקה מדרבנן ומה שכתב דלאו חובת הדר הוא היינו מדאוריתא ומה שאמרו בפרק השואל דמעקה חובת הדר הוא היינו מדרבנן וכן כתב הסמ"ג וכו' עיין שם דב"ק:

ועתה בבואי אל הארץ הטובה זכיתי בשתי תורות הנ"ל (ספרי דבי רב וחקרי לב) ואעתיק תורף דב"ק מה שצריך לענינינו בס"ד כי שניהם הם יקרי המציאות הנה בספרי דבי רב מר קעסיק על מה שדרשו בסיפרי דגגיך בא למעט כבש שאינו חייב במעקה דטעמא בעי מאי שנא דמרבי לחיובא בורות וכו' ומאי שנא דממעט כבש דפטור ואמר דבורות וכיוצא שהן בתוך הבית והחצר מרבינן להו שפיר שהן בכלל ביתך (דכתיב לא תשים דמים בביתך) שהן בתוך בית דירה דמשתמש בהן בקביעות כל שעתא ושעתא שכיח בהו היזקא טפי לא כן כבש או סולם דאין תשמישן תדיר דלא עבידי אלא למיעל ולמיפק לא מיתרבו מביתך ואדרבא ממעטינן להו מגגיך וסיים וז"ל ועתה נראה לי ללמוד מזה צד זכות על מה שראיתי בפרט פה עיה"ק ירושת"ו שרוב הבתים יש להם סולמות של אבן שעולים מן החצר או מן השוק לבית ואיכא בהו שאין בהן מעקה מן הצד ויש להם על מה שיסמוכו וכו' אלא שיש לומר דלא פטר אלא דומיא דכבש שהיה רחב טובא אבל הנך סולמות הצרים שכיח היזקא טפי ודמו קצת לסולם רעוע וכו' ואמנם גדולה מזו ראיתי כאן ותמיהא נשגבה בעיני כי רוב גגי הבתים שקורין סיטו"ח אין להם מעקה וראיתי למוהרא"ן שהליץ עליהם שסומכין על הרמב"ם דכל שאינו בית דירה פטור ואיני רואה בעיני בזה מקום פיטור שהרי לא הצריך הרמב"ם אלא שהבית תהיה בית דירה וכיון שהבית היא בית דירה הרי הגג חייב אם הוא ראוי לשמוש ועינינו הרואות דראוים לשמוש וכל שעה סלקי להתם אם לשטוח בגדים המכובסים אם לטייל לרוח היום בקיץ וכהנה תשמישים אחרים ואולם ראיתי בהגהות מיימוניות שהשוכר בית פטור מן התורה דכתיב גגיך והא דבפרק השוכר אמרינן דעל השוכר לעשות היינו מדרבנן וכן כתב סמ"ג עיין שם וכיון דרוב הבתים שכורים מן העכו"ם ואם ירצו העכו"ם שהם אלמים כל שעה יכולים לסלקם בחזקת היד לא רצו להפסיד שהרי אם העכו"ם מסלקם יש הפסד ולהיות מילתא דרבנן ראו להקל עכ"ל ומתבאר כמו שכתבתי בכונתו דסמוכות שלו הוא על פי מאי דמשמע ליה דאין חיוב על השוכר אלא מדרבנן ואם כן למאן דסבירא ליה דחיוב שוכר במעקה הוא מדאוריתא הרי הוא ברי בחיובא אף אם יגיע לו הפסד במה שיוציאנו העכו"ם בעל כרחו:

ובמה שכתב ללמד צד זכות על הבתים שיש להם סולמות לעלות מן החצר וכו' והדר ביה רב שיש לחלק בין כבש שהיא רחב וכו' שפיר עבד דהדר ביה והאמת הוא שהחילוק ברור ונכון וברור הדבר שכשהסולם הוא צר שכיח היזקא טובא ואף שאינו עשוי אלא לעלות וליכנס הרי כמה פעמים אדם עולה ונכנס וכמה בני אדם עולים ויורדים וביניהם כמה קטנים שאין בהם דעת לשמור את עצמם לולי ה' שומר ישראל ובודאי שאין לסמוך על הנס ונשמרתם מאד לנפשותיכם כתיב והיכא דשכיח היזקא לא דברו חכמים לפטור את הכבש ממעקה ומה גם לפי מה שכתב הרב חיי אדם בכלל ט"ו אות כ"ד דנראה לו דמה שדרשו גגיך פרט לכבש רצונם לומר המקום שעולין ויורדין בו אבל שאר הצדדין חייב דלא גרע מבור ודבריו נכונים ולפי זה גם בכבש רחב חייב לעשות מעקה מן הצדדים ועל כל פנים כשמדרגות הכבש הן צרות וקרוב לודאי דשכיח היזקא פשיטא שחייב במעקה:

ובספר חקרי לב ח"מ ח"ב עיינתי והם דברי הרבנים בר ברתיה דמרן המחבר ומר בריה דמרן המחבר היינו בסי' צ' האריך הרה"ג מוהר"א פלאגי להשיב על מה שנשאל הגאון המחבר מהגאון בעל ספר תקלין חדתין ופאת השלחן במי שיש לו בית ושכנו מחזיק להשתמש בהגג על מי מוטל לעשות הגג ובתוך דבריו הביא בסוף דף זק"ן מה שכתב הרב שדה הארץ שלדעת הסמ"ג ורבינו ירוחם חיוב השוכר מדרבנן הוא ולדעת כל הפוסקים הוא מדאוריתא וכתב על דבריו ולא ידעתי מי הם כל הפוסקים הסוברים מדאוריתא חייב השוכר הלא רבינו מאיר שבהגהות מיימוני סובר כהסמ"ג שהוא מדרבנן וכן הסכים הסמ"ק בסוף דבריו וכן כתב בארחות חיים וכו' וכן מוהרי"ש בספר מאה שערים שער מ"ח שחכמים חייבו את השוכר מפני שהוא דר בבית פן יבא להתרשל המשכיר וכן הוא משמעות דברי החזקוני ורלב"ג ומוהרי"א בפרשת כי תצא בפסוק כי תבנה בית חדש וכן מצאתי להגאון מר זקני בחקרי לב ח"ג ליו"ד סי' קכ"ח ד' קמ"ו ע"א שהביא סוגיא דבבא מציעא שהשוכר חייב לעשות מעקה ושכן כתב הרמב"ם והטור וש"ע וסמ"ג ורבינו ירוחם ומתבאר מדברי כולם שחיובו מדרבנן הוא שאף הארחות חיים בלשון ספק אמרה שיהא מדאוריתא ודברי הכנסת הגדולה אינם נראין דגגיך מיעט שוכר וכו' וכן כתב בדף קמ"ח ומיהו אין חיובו אלא מדרבנן כמו שמתבאר מדברי כל הפוסקים ומה שכתב הכנסת הגדולה שחייב מן התורה אינו נראה כלל עכ"ל הנה עין רואה ואזן שומעת שדעת כל הני אשלי רברבי דחיוב השוכר מדרבנן הוא ואיך כתב הרב שדה הארץ שדעת כל הפוסקים שחייב השוכר מדאוריתא חוץ מהסמ"ג ורבינו ירוחם ואין זה אלא דברי תימא עכ"ל:

שוב הביא מה שכתב הרב שדה הארץ בשם הרב גדליה חיון כמו שהבאתי דבריו למעלה והרבה להשיב על דבריו ועל מאי דפשיטא ליה דחיוב שוכר במזוזה הוא מדאוריתא הביא חבל נביאים ראשונים ואחרונים דנקטי דאינו אלא מדרבנן ועוד הביא בדף קנ"ח ע"ב בשם הגאון חקרי לב בח"ג ליו"ד שכתב בדף קמ"ה (אחר שהאריך בדין שוכר אי חיובו מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן) ומכל פרשת העבור היה נראה במצות מעקה דקימא לן דהשוכר חייב תלוי במחלוקת זו אי חייב מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן דגגיך אתי למעוטי בתי כנסיות כדאמרינן בחולין ד' קל"ז אך קשה דהסמ"ג ורבינו ירוחם כתבו דחיוב שוכר במעקה הוא מדרבנן ואילו גבי מזוזה נראה מדבריהם שחייב מן התורה וכתב ליישב לדעתם דגבי מזוזה דכתיב ביתך ודרשינן דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא בה דהיינו שוכר משום הכי איתרבי שוכר לא כן במעקה דליכא ריבוי וממה שנאמר גגיך נמעט נמי שוכר ע"כ ובזה דחה (בחקרי לב הנ"ל) שם בע"ג ובדף קמ"ו ע"א דברי הרב כנסת הגדולה משום דכתיב גגיך ע"כ לענינינו ומר בריה דרב חקרי לב שם בסי' צ"א בדף קס"ד (בד"ה גם ראיתי) על מה שתמה הרב הרא"ף בסי' ץ' על מה שכתב בשדה הארץ שכל הפוסקים חוץ מסמ"ג ורבינו ירוחם סוברים שחיוב שוכר מן התורה כתב לו וז"ל וכת"ר תמה עליו דאדרבא רוב הפוסקים סוברים דרבנן הוא והדין עמו ודברי הרב שדה הארץ בזה הם פלא דאדרבא זולת הכנסת הגדולה לא מצינו מי שיסבור שהוא דאוריתא כמו שהוכיח מר אבי הגאון בחקרי לב וכו' אלו תורף הדברים שבחקרי לב ולפי זה הדר דינא דהעיקר הוא כדברי מרן מוהרד"פ דחיוב שוכר אינו אלא מדרבנן ומכל מקום מה שכתב ללמד צד זכות דכיון דמדרבנן הוא יש לומר דכשהבתים הם של עכו"ם ויכולים לסלקם בכל עת שירצו בעל כרחם של השוכרים במקום פסידא לא תקון רבנן וכו' בהורמנותיה דמרן אין דבריו מתישבים על הלב דפירוקא לסכנתא לא עבדינן ויש לומר שכשחייבוהו חכמים את השוכר לא פלוג רבנן בין שוכר מישראל לשוכר מעכו"ם אלם ובכל גוונא חייבו את השוכר שאף שמדין התורה אינו חייב חייבוהו חכמים להרחיק עצמו מן הסכנה ואם אין שוה לו ליכנס בספק זה שמא יוציאנו המשכיר בעל כרחו לא ישכור הבית הזאת ומה גם שקרוב לודאי שיבואו להקל גם בשוכר שאין לו שום חשש פסידא ולאו כל מוחא סביל לחלק בנושאים על כן יאמרו שוכר פטור יהיה באופן שיהיה ולא עוד אלא שגם כשאדם דר בביתו שחייב מן התורה יבא להקל בראותו שרוב גגי העיר (שהבתים של עכו"ם שכורים לישראל) אין להם מעקה ותתבטל מצות מעקה לגמרי חלילה:

וכבר התמרמר אותו צדיק הגאון פאת השלחן בתשובתו שהובאה בחקרי לב ח"ב הנ"ל בסי' פ"ט וכתב בסוף התשובה שראה בעיר הקדש צפת ת"ו הגגות בלא מעקה ורבו המכשולות שכמה פעמים נופלים והרבה מתו וכתב שתלו עצמם באילן גדול הוא הקדוש מרן הבית יוסף שמובן מדבריו בתשובתו להרב המבי"ט סי' קי"א שאין הגג חייב במעקה אלא כשיש עליה על הגג שדרים בה אבל גג שאין בו בית דירה אינו חייב וכתב דתלוי בוקי סריקי בדברי מרן וחס ליה למרן דלימא הכי וקרא צווח כי תבנה בית ועשית מעקה לגגיך וסתם גג אין בו עליה וזיל בתר טעמא כי יפול הנופל וכו' ופשיטא דאין לחלק בזה וכו' ולא נמצאת תשובת הגאון חקרי לב עצמו על מה שנשאל מהגאון פאת השלחן במי שיש לו בית ושכנו מחזיק להשתמש בגגו על מי החיוב לעשות המעקה ומפני זה הוא שנטפלו הרבנים והיו הקרובים פורשי כנפים להשיב מפני הכבוד ובתשובת הרה"ג מוהרא"ף שם בסי' ץ' בדף קס"ג סוף ע"א הביא דברי ספרי דבי רב ד' רס"ה שהבאתי למעלה והעיר עליו שנעלם ממנו דברי תשובת מרן הנ"ל וכו' ומה שכתב הרב כנסת הגדולה שבחיריא נהגו שלא לעשות מעקה על הגגים אף על פי שהם משתמשין בהן לשטיחה וכבוס וטיול ולישן עליהם בלילות בימות החמה ולפי הנראה אין להם על מה שיסמכוהו ואפשר על מה שכתב הרמב"ם מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנאמר ועשית מעקה לגגיך והוא שיהא בית דירה ולפי שהבינו דברים כפשטן דדוקא במקום דירה חייב במעקה לא במקום שאינו בית נהגו שלא לעשות מעקה לגגין הללו וכן נראה מתשובת הרב המבי"ט סימן הנזכר והא ליתא דאם הגג מפני שאינו ראוי לדירה פטור מלעשות מעקה איך אמר הכתוב ועשית מעקה לגגיך אבל כונת הרמב"ם שאינו חייב במעקה שלמטה הוא בית דירה (נראה שצריך להיות אלא בגג שלמטה) אבל בגג שלמטה אינו בית דירה כגון בית האוצרות ובית הבקר פטורים מן המעקה וכו' עכ"ל הרי דנרגש מזה הרב ויישב דסלקא דעתיה דמרן הקדוש ליתא ושאין כן כונת הרמב"ם עכ"ד הרב מוהרא"פ והעיר על הרב ספרי דבי רב איך כתב בפשיטות שחיוב השוכר הוא מדרבנן ולא זכר דהרב כנסת הגדולה סובר שחייב מדאוריתא ואיך כתב דלהיות מילתא דרבנן ראו להקל ומה גם דהוא מילתא דסכנה וחמירא סכנתא מאיסורא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם משל תורה וכמו שכתב בעצמו על מה שאמרו בסיפרי משעת חידושו וכו' ושקיל וטרי תו במה שכתב הרב שדה הארץ יש מי שרוצה לפטור ממעקה למי ששוכר בית מעכו"ם וכו' הנז"ל בראש כלל זה ולא אטפל בזה ולא בכל המשא ומתן שלו באותו סימן כי בא לו בארוכה ומענין לענין אך סיום דבריו מה שהעלה לענין דינא נכון בעיני להעתיק בעזה"י ככתבו וכלשונו וזהו:

זאת תורת העולה דעל בעל הבית חיוב מוטל לעשות מעקה אף ששכורה ביד אחר אם דר שם עם השוכר במחלוקת הוא שנוי אם הוא דאוריתא או מדרבנן או לית ליה חיוב אף מדרבנן אמנם בתר רובא הוא דיש לו חיוב מדרבנן דוקא ולא דוקא שוכר דירה אלא הוא הדין כל מי שהוא דר דקימא לן חמירא סכנתא מאיסורא ושומר נפשו ירחק מספק סכנה ויבורך מפי עליון כמו שכתב מרן הקדוש בשלחן ערוך סוף חשן משפט דהנזהר במצוה זו תבא עליו ברכת טוב ועיין במה שכתב מורינו הרב בכנסת הגדולה שם בסי' תכ"ז אות פ' יע"ש ואין ספק דמוטל החיוב לכל איש ישראל לגעור ולמחות הרואה מקומות שאין להם מעקה דלפום דינא צריך לעשות מעקה באותו מקום דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש והוי זו בכלל לא תעמוד על דם רעיך ועיין בספר זכרונות בפרק יו"ד ד' פ"ה ע"א וכתב בספר החרדים פרק ה' ד' כ"ד ע"א וז"ל ובשומו על לב כל יום מצוה זו ויראה אם צריכה תקון נחשב לו כאלו מקיים המצוה בכל יום ואין לפקפק בזה שיאמרו יושבי ארץ ישראל הנח להם לישראל שכך נהגו הא ודאי לא יתכן לומר דאין בזה תורת מנהג כלל ועיין בתשובות למוהר"ם בר ברוך דף ט"ו עיי"ש וכבר האריך הרחיב בזה בספר הטהור סמיכה לחיים בדיני המנהג בסי' א' וב' וג' וד' וה' ובקונטרס שלמי סמיכה שבסוף הספר עיין שם ומי שבאה לידו מצוה זו יקום כגבור ולא יתעצל לעשותה על ידי אחר אם יכול לתקן המעקה בעצמו דמצוה בו דמצינו דאף דקימא לן דמי שהוא פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה מכל מקום פסק הרב באר יעקב בח"מ סי' ק"ז דמצות עשיית המעקה שפיר חזי לעשותה בעצמו ממש ע"ש ולפחות יזהר שלא יתקן המעקה על ידי עכו"ם אם אפשר כיון שהוא דבר מצוה ולענין ברכה יש פקפוק בדבר אם יברך על עשיית המעקה כשעושה ומתקן על ידי עכו"ם דדעת הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' י"א ד' מ"ט ע"ג היא דיברך והגאון מרן זקני בחקרי לב בחלק ב' ליו"ד סי' ט' ד' ט"ו חולק על דבריו ונראה דהסכים שלא לברך וכו' והלא תראה גודל חיוב מצוה זו דאיתא בכתובות דף ע"ז ע"ב בסוף פרק המדיר דכי נח נפשיה דרבי חנינא בר פפא אפסק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים ופירש"י ז"ל עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא ואמר ליה ר"א בר מתנה לאפוקי ממר דלא אית מעקה לאיגרא ולא היא מיהוה הוה וההיא שעתא הוא דשדיה זיקא ע"כ. הראת לדעת גודל מצוה זו דיהיה סיבה להפסיק עמוד של אש בינו לגדול הדור שלא זכה להטפל ולהתעסק בקבורתו ומזה ישכיל האדם לשום עין השגחתו עד היכן מגיע מעלת מצוה זו ואפילו נסתלק המעקה מחמת רוח חזק שעקרו ממקומו ודחאהו תיכף ומיד ישים אותו ויעמוד על כנו ויבא שכרו כפול ומכופל מאת ה' מן השמים אמן עכ"ל:

ובסימן צ"א בתשובת הרב תנא דבי אליהו מר בריה דהגאון חקרי לב פלפל בדברי הרב בן אחותו שבסימן צ' הנ"ל וכתב בסוף הסימן העולה לענין דינא דהחיוב הוא על השוכר והמשתמש וגם בשוכר בית מעכו"ם פשוט דחייב במעקה דלא כמו שנראה מדברי הרב ספרי דבי רב דמשום דהוא דרבנן הקלו משום פסידא דאחרי המחילה לא ניתן ליאמר דמשום ספק פסידא יבואו לזלזל בפיקוח נפש שדוחה את השבת ומה גם עתה דרובא דרובא הבתים הם שכירות מעכו"ם ואם כן תעקר מצות מעקה וכי האי גוונא תמצא בדברי מרן אבא בחקרי לב יורה דעה חלק ג' סימן קכ"ח בדין חיוב מזוזה בשוכר אי הוי מן התורה עיין שם לכן נראה פשוט דגם שוכר מן העכו"ם חייב השוכר במעקה וכו' אלו תורף דב"ק:

ומקרוב נדפס ספר יראים השלם עם ביאור יקר ונפלא לידידי הגאון מוהר"ר אבא שיף דומ"ץ מינסיק דליטא יצ"ו (ונקרא בשם תועפות ראם) ומאיר עיני חכמים ברוב בכל המקומות ובהאי ענינא אנהיר לן עינין במאי דדלי לן מרגניתא צדיק עת"ק דברי ספר היראים בכתיבת יד והנני להעתיק לשון רבינו היראים כפי מה שהביא שם בעמוד ה' סי' רל"ד וז"ל ונראה לומר שהעומד בבית אחרים פטור העומד מן המעקה דלא מרבינן אלא לקח וירש וניתן לו במתנה אלמא מעקה לאו חובת הדר הוא והא דתניא בפרק השואל ד' ק"א ע"ב שוכר חייב לעשות לו מעקה יש לומר מדרבנן הוא דעקרוה רבנן ממשכיר ואוקמוה אשוכר משום דמשכיר אינו בבית ואינו רואה וישכח ואדהכי יפול הנופל ונראה לומר דבית השותפים פטור דאמרינן בחולין פרק ראשית הגז ד' קל"ז ע"א דמודה ר' אלעאי דבית השותפים חייב במעקה דאף על גב דכתיב גגיך ולא שותפות כתב רחמנא כי יפול הנופל ממנו וטובא איכא התם בהך שיטתא ואמרינן אכולהו אמר רב ביבי בר אביי ליתנהו להני כללי פירוש דאמר מודה ר' אלעאי לחייב שותפות אלמא ר' אלעאי פוטר בית דין של שותפות מן המעקה (עיין בתועפות ראם שם דבסמ"ג ליתא תיבת דין אלא בית של שותפות וכו' ויתכן דבגוף דברי הרא"ם היה כתוב ב"ד של שותפות וכו' ופתרון ב"ד הוא בית דירה והמעתיק חשב שב"ד הוא ראשי תיבות בית דין וכתב כן מפורש) דכי היכי דדריש ר' אלעאי צאנך דראשית הגז למעוטי שותפות הכי נמי דריש גגיך ולא שותפות ובראשית הגז מנלן דתניא (חולין ד' קל"ה א') בהמת שותפות חייבת בראשית הגז ור' אלעאי פוטר וכי היכי דקימא לן בראשית הגז כרבי אלעאי לענין פטור חוצה לארץ דתניא ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ ואמר רב נחמן בר יצחק עלה דקימא לן כרבי אלעאי בראשית הגז הכי נמי אית לן למימר דקימא לן כרבי אלעאי לפטור שותפות בראשית הגז וכי היכי דקימא לן בראשית הגז לפטור שותפות הכי נמי קימא לן כותיה לפטור שותפות במעקה דחדא טעמא נינהו כדפרישית ומה שדקדקתי ספק בידי שיש להשיב לפי שראיתי בני אדם שנמנעו ממצות מעקה ותלו בלא דבר דרשתי גם אני להקל על השותפות ותליתי טעמי בדבר עכ"ל רבינו היראים ומפורש בדבריו דשוכר חייב מדרבנן וכמו שהבין בכונתו הרב ווי העמודים הנ"ל שהשוה דעתו לדעת הסמ"ג:

ובתועפות ראם שם אחר שהשיג הלשון כמות שהוא בהנדפס להראות אשר בהנדפס הוליד את חסרו"ן כתב בזה הלשון ואתה קורא יקר עמוד והתבונן מה עשה לנו המעתיק הראשון הר"ר בנימין בקיצורו בספר פאת השלחן סי' ב' ס"ק כ"ז כתב שם לפי דעת היראים משמע שהעומד בבית אחרים פטור העומד מן המעקה גם מדרבנן שאם לא כן במה תירץ להני דלא עבדי במעקה דהא עברי על כל פנים מדרבנן ודומיא דפטור שותפין דלגמרי פטרו ר' אלעאי ולא זכר לסוגיא דבבא מציעא דף ק"א ע"ב ולא חיובא דרבנן כדכתב הסמ"ג והוא תמוה דהא סוגיא דבבא מציעא דף ק"א ע"ב דממנה למדו הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק דשוכר חייב מדרבנן איך יפרש עיי"ש מה שכתב לתרץ דברי היראים והביא שם שגם הרב חקרי לב בח"ב הלכות מזוזה עמד על הא דספר יראים ותירץ עיי"ש ובאמת לפי המבואר בספר יראים כתיבת יד שלפנינו הביא הך דבבא מציעא וכתב גם כן מדרבנן הוא וכו' והסמ"ג לפי הנראה לקח דבריו מהספר יראים ובאמת בזה לא למד רבינו זכות להני דלא עבדי מעקה דהא עברי על כל פנים מדרבנן אלא שאחר כך כתב ונראה לומר דבית השותפין פטור ופירושו פטור לגמרי דלא מצינו בזה לרבנן שיחייבום ועל זה כתב רבינו ולפי שראיתי וכו' דרשתי גם אני להקל על השותפות וכו' והרר"ב קיצר דברי היראים ואחר הדין שהעומד בבית אחרים פטור כתב בלשונו וכן בבית השותפין וכו' כאילו שניהן שווין דפטורין וחיסר הך דבבא מציעא וחיסר בסוף תיבות להקל על השותפות ונתן מכשול לגדולי ישראל. והנה רבינו כתב אהך דבבא מציעא מדרבנן הוא דעקרוה רבנן ממשכיר ואוקמוה אשוכר משום וכו' אבל הסמ"ג עשין ע"ט כתב בזה הלשון מדרבנן הוא מפני שהוא דר בבית פן יבא להתרשל בדבר ותו לא מידי ונפקא מינה רבתא בין לשון הסמ"ג ללשון היראים דלדברי היראים חז"ל שחייבו השוכר הפקיעו המצוה בשב ואל תעשה ואין המצוה על המשכיר כלל וכששניהם לפנינו המשכיר והשוכר וכל אחד רוצה לעשות כדי לקיים המצוה הדין עם השוכר לקיים מצוה דרבנן ומצוה דידיה הוא וזה שכתב רבינו דעקרוה רבנן ממשכיר ואוקמוה אשוכר וכו' מה שאין כן להסמ"ג שלא כתב כדברי רבינו נראה דרבנן לא חייבו להשוכר רק באם אינו רוצה המשכיר לעשות ולא שחז"ל הפקיעו המצוה מהחייב בה וזה שכתב הסמ"ג פן יבא להתרשל בדבר ורוצה לומר דמשום הכי הטילו חכמים חובה על השוכר פן יבא המשכיר להתרשל במצות מעקה ובין כך ובין כך יפול הנופל ממנו אבל אם שניהם לפנינו וכל אחד רוצה לעשות כדי לקיים המצוה הדין עם המשכיר כיון דהוא חייב מן התורה אם כן מצוה דידיה הוא ועיין בספר מנחת חינוך מצוה תקמ"ו שנסתפק בזה ואני אומר דמחלוקת הרא"ם והסמ"ג הוא דוק בדבר ותמצא עכ"ל וכל דבריו טובים ונכוחים כריח ניחוחים ואפריון נמטיה אישר חיליה לאוריתא דדלי לן מרגניתא:

אחר כל אלה הדברים ראיתי בספר שמע אברהם להרב מוהר"א פלאגי' הן לו הובא שם בסימן ג"ן תשובת הגאון פאת השלחן ליישב כל מה שפקפקו הרבנים מוהרא"פ ומר דודו תנא דבי אליהו בספר חקרי לב ח"מ ח"ב סי' צ' וצ"א הנז"ל ושם בדף קל"א מחזיק בסברתו שדעת רבינו היראים היא דשוכר פטור לגמרי אף מדרבנן והא גרמא ליה למר לפי שלא ראה דברי היראים בכתיבת יד הנ"ל כמו שכתב ידידי הגאון בתועפות ראם הנ"ל שאם היה רואה דבריו שבכתיבת יד בודאי היה מודה על האמת שדעת רבינו היראים היא כדעת רבינו בעל הסמ"ג ודעמיה דמדרבנן מיהא חייב השוכר במעקה ורוח הקודש הופיע בבית מדרשו של הגאון ווי העמודים שאף בדברי רבינו היראים שבנדפס הבין בכונתו דעל דין דאוריתא הוא דאמר דפטור השוכר מן המעקה כמו שכתבתי למעלה בשמו והוא האמת כאשר אמר עם הספר כתב יד הנ"ל:

ובמה שהבאתי למעלה בשם מוהרד"פ בספרי דבי רב ד' רס"ה שכתב ללמד צד זכות על מה שאין נזהרים לעשות מעקה שהוא מפני שהבתים הם מעכו"ם ויש בכחם להוציאם בעל כרחם וכו' ומשום דהוו מידי דרבנן הקלו משום פסידא וכו' והבאתי שבחקרי לב הנ"ל חלק עליו הרב תנא דבי אליהו בסי' צ"א דאין סברא להקל משום חשש פסידא וכו' הנה בדברי הגאון פאת השלחן שבשמע אברהם הנ"ל כתב בסוף סי' ג"ן שיש בידו תשובת הגאון חקרי לב בכתיבת ידו וחתימתו שכתב לו שבעיר הקדש ירושת"ו שהבתים הן של העכו"ם הקלו במעקה כיון שחיוב השוכר הוא מדרבנן (וכסברת הספרי דבי רב וכנראה דידיה עדיף שאף אם בעלי הבתים לא יגרשום מבתיהם בחזקה אמר רב לפיטורא) אבל בעיר הקדש צפת שהקרקעית הן מישראל אין לו מקום לפטרם וגם בראש סי' ג"ן כתב שהגאון חקרי לב דן לזכות על מה שאין עושים מעקה בירושלים לפי שהם בשכירות וכו' אבל בצפת אין להם צד זכות רק הגידו לו שנמצאים שם הבתים של רבותינו הבית יוסף והאר"י ואין להם מעקה ובאתרא די זקוקין דנורא לא רצה ליטפל ומר ניהו (הפאת השלחן) כתב לו דלא הוו יער וכו' ובתי הצדיקים הללו כבר נפלו בזמן הרעש וכו' ולא קבל תשובה מהגאון חקרי לב על זה כי נתבקש בישיבה של מעלה וכו' אלו תורף דב"ק ושם בסי' ד"ן השיב הרב המחבר על דבריו ובדף קל"ו ע"ב הביא בשם הרב שם חדש שמפרש בדעת ספר היראים שיש לחלק בין שוכר לשואל על איזה ימים וכו' עיין שם וכבר בתועפות ראם שם הזכיר דברי הרב שם חדש והשיב על דבריו כמו שיעויין שם ואין להאריך:

ובספר משכנות הרואים לגאון מערבי במערכה זו אות לק"ט התפלא מאד על אנשי עירו ואל שער מקומו שהם חזרנים במצות ומדוע לא יחושו לקיים מצות מעקה שיש בה עשה ולא תעשה ולא מיבעיא לדעת הרב כנסת הגדולה דשוכר חייב במעקה מדאוריתא אלא אף להסמ"ג ורבינו ירוחם דלא הוי אלא מדרבנן איך יעלימו עיני העדה ממצות דרבנן ואין מי שמערער בדבר ואף אם הבית הוא בשותפות עם העכו"ם וכתב הרמ"א ביו"ד סי' רפ"ו גבי מזוזה דפטור אין לומר שהדין כן גם במעקה דשאני מזוזה דתלי בלמען ירבו ימיכם וכו' ועוד משום שנראה לעכו"ם שהישראל עושה כשפים וכו' ואין לומר כיון דאיכא מאן דאמר דשל שותפין פטורה מן התורה ובשותפות עם העכו"ם פטור לגמרי סמכינן אהני קולי דאין לנו להפקיע המצוה בקלים שבדמאי ומה שכתב הכנסת הגדולה סי' תכ"ז ליישב מנהג תירייא אין לו שחר ולא מצא ליישב אלא לפי שבמקומו אין דרכם להשתמש בגגים אלא פעם בזמן ארוך וכיון דלא עבידי להשתמש בהו ליכא חיובא דטעמא קאמר קרא כי יפול הנופל וליכא ודמי למה שכתב הרשב"א בח"ב סי' מ"ה דגג המכוסה ברעפים פטור משום שאין משתמשים בו אלמא בתר תשמיש אזלינן והיינו טעמי דגגי בתי כנסיות ובתי מדרשות פטירי דכיון דליכא דירה אין משתמשין בהגגין אלו תורף דב"ק ועם שיש לדחות הראיה שמתשובת הרשב"א דשאני גג של רעפים שאינו ראוי לשימוש שמשתברים הרעפים אבל גג שראוי לשימוש אף שאין רגילים להשתמש אפשר דאין פוטר אותם וכן יש לפקפק בהראיה דגגי בתי כנסיות מכל מקום גברא רבא אמר מילתא משום יתובי דעתא על מנהג מקומו ואין בזה טעם למנהג המקומות שבארץ ישראל שהזכירו הפוסקים הנ"ל שמשתמשים לשטיחת בגדים ולטייל בהם לרוח היום וללון בלילי הקיץ רק אם הם בשכירות מהעכו"ם ושיש חשש פסידא יש להם קצת סמך על סברת הגאונים ספרי דבי רב וחקרי לב אבל לבתים של ישראל אין להם על מה לסמוך כמבואר מכל האמור למעלה:

ונסתפק הגאון חקרי לב בחלק יו"ד ח"ג סי' קכ"ח ד' קמ"ו ע"א (ד"ה ויש להסתפק) לפי מאי דקימא לן בח"מ סי' שי"ד דשוכר חייב לתקן מעקה וכבר נתבאר שחיובו הוא מדבריהם וכו' אם חייב במעקה מיד או פטור השוכר כל שלשים יום כי היכי דקימא לן גבי מזוזה דשוכר בית בחוצה לארץ פטור כל שלשים יום. ולכאורה אין מקום לחלק ביניהם ולחייב במעקה מיד אך יש לצדד שהטעם שחיבוהו במעקה הוא שלא יבא לידי סכנה כי יפול הנופל ממנו ח"ו דלא גרע זה מענין גילוי וכמה דברים שאסרו חכמים מפני הסכנה ומאי נפקא מינה אם הבית קנוי או לא מידי דהוה אשאר דברים שאסרו וסמכו על לאו דלא תשים דמים כמבואר בדברי הרמב"ם בפרק י"א מהלכות רוצח ולפי זה אין לפטור שוכר כל שלשים יום במעקה דמכל מקום סכנה איכא וכן נראה לי עיקר כעת כיון שלא ראיתי מי שפטר את השוכר ממעקה כל שלשים יום עכ"ל:

ושוכר בית מישראל ועשה מעקה לגגו אם רשאי ליטול המעקה כשהוא יוצא מהבית או אינו רשאי כמו שאמרו במזוזה בשוכר בית מישראל. נסתפק בזה הרה"ג מוהר"א פלאגי' בתשובתו שבספר חקרי לב חשן משפט ח"ב סי' צ' דף קנ"ח ע"ג (ד"ה איברא) וכתב לפשוט ספקו הנ"ל מדברי החקרי לב יו"ד ח"ג הנ"ל שנראית מסקנתו דחייב השוכר מיד מפני הסכנה וכיון שכן מן הראוי הוא לומר שאינו רשאי להוציא המעקה כשיוצא מהבית ודוחק לחלק בין סכנה דאתיא מחמת מזיקין דבריא היזקא לסכנה שהיא מקרה גשמי וכו' שוב מצא מפורש בדברי הריטב"א שהביא בנמקי יוסף והביא דבריו מרן הבית יוסף בח"מ סי' שי"ד מחודש ב' דלא אמרו שלא יטול כשיצא אלא במזוזה ולא בשאר דברים שעושה השוכר אלו תורף דב"ק:

ואם יש לברך על המעקה כבכל המצות ומה הוא הנוסח אם בלמ"ד או בעל. עיין במה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' אות י"ו:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה