שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל קסו
מי איכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור הכי אמרינן בפרק שני דחולין דף ל"ג ע"א וכתב הרשב"א בחידושיו שם דהיכא דאיכא טעמא למישרי בישראל ולא בנכרי לא אמרינן הכי עיין שם והביא דבריו הרב כסף נבחר בכלל ק"א והוא פירוש דברי רב פפא שם, דאמר בעאי דנימא ליה מי איכא מידי ולא אמינא דאמינא הא טעמא קאמר והרי הוא כמבואר בש"ס ולזה נתכוון הגאון פרי מגדים בתיבת גומא ריש פרשת בראשית כמו שכתב בביאור הנקרא פתח התיבה הנדפס חדש ממש:
ובעיקרא דהאי מילתא האריכו רבנן קדישי ואשא את שמותם עיין לחם משנה בעשירי מהלכות מלכים דין ט' שושנת העמקים כלל ט"ז ובהסכמת הגאון שואל ומשיב לשו"ת תפארת יוסף ובגוף הספר בחלק יו"ד סי' ט' ובשו"ת שואל ומשיב תניינא ח"א סי' י"ד דף ח' ע"ג ובחלק ב' סי' ס"ז בית חדש יו"ד סי' ז"ך תיבת גומא ריש פרשת בראשית חתם סופר יו"ד סי' י"ט (ד"ה ואי) (ובד"ה אמנם מהתימא) ומשם והלאה ובפלתי סי' ס"ב סק"ג ובהעמק שאלה פרשת נח שאלתא ו' אות א' ואות ח' ובספר עדות ביהוסף להגאון מסלאנים סי' ו' ענף ט' מנחת משה חלק יו"ד סי' א' שם אריה חלק סי' כעת לא נזכרתי מקומו בכורי שלמה א"ח סי' כ"ה אות פ"ד וריש סי' ל"ב וסי' ל"ג אות ה' ואות ו' ובהשמטות סי' יו"ד אות ב' טהרת המים במערכת הלמ"ד אות ל"ג תבואות השדה בחלק ג' דף ס"ו ע"ב ובספר באר בשדה בדף צ"ט ע"ג (בד"ה ענוש וכו') כתב איזה דברים בשם הרא"ם ובשם הרב מוהר"א גאטיניו בספר תועפות ראם ולא ראיתים בספרים אשר לפני:
וכתב הרא"ם בפרשת משפטים על פסוק ואיש כי יכה כל נפש אדם (שמות כ"א י"ב) על פי הכרח דריש לקיש לית ליה האי כללא (דמי איכא מידי וכו') עיין שם בשם התוספות והגאון בעל תשובות בנין ציון בספר ערוך לנר בחידושיו לסנהדרין ד' ט"ן (בדפי הספר ד' מ"א ע"א) הביא גם כן דברי התוספות וביאר דמאי דלית לריש לקיש מי איכא מידי הוא רק אליבא דרבנן אבל מודה דר"י אית ליה האי סברא ונקיט ריש לקיש כרבנן ובזה ישב פסק הרמב"ם בתשיעי מהלכות מלכים דין י"ג להצילו מקושית הרשב"א שהביא דבריו מרן בכסף משנה שם ותורף דבריו הוא דהרמב"ם סובר דריש לקיש דלית ליה האי סברא הוא משום דנקיט כרבנן דר' יאודה ואם כן אנן נמי דנקטינן כרבנן אית לן למינקט כריש לקיש דלית ליה האי סברא ולפי זה נתחדשה לנו פלוגתא דמדברי הפוסקים ביו"ד סי' ז"ך נראה דאנן נקיטינן כהך סברא דמי איכא מידי ובשואל ומשיב תניינא ח"א דף ח' ע"ג כתב דאינו ברור דנקיטינן כהאי סברא ושם בח"ב סי' ס"ז דף ג"ן ע"ג כתב כדברי הערוך לנר הנ"ל דהרמב"ם בהלכות מלכים הנ"ל סובר דלא קימא לן כהך דמי איכא מידי וכו' וכן כתב בחתם סופר יו"ד סי' י"ט (ד"ה ואי הי') דהרמב"ם לית ליה הא דמי איכא מידי וכו' גם בהעמק שאלה הנ"ל כתב כן בדעת הרמב"ם אלא שכתב שאין כן בדעת כל הפוסקים:
ובשושנת העמקים ריש כלל ט"ז כתב בשם רבותינו התוספות שלשה תנאים. א) היכא דאיכא טעמא לא שייך למימר מי איכא מידי וכו'. ב) דלא שייך מי איכא מידי וכו' אלא כשמותר לישראל אבל כשעל כל פנים לישראל נמי אסור אלא שאיסורו הוא מצד איסור אחר לא אמרינן בכי האי גוונא מי איכא וכו'. ג) שאם לישראל לא לבד שהוא מותר אלא מצוה נמי אית ביה בכי האי גוונא לא אמרינן מי איכא מידי וכו' ופלפל בכל זה כדרכו בקדש ובספר ערוך לנר הנ"ל (בד"ה וכתב) כתב כעין זה דלא שייך הא דליכא מידי וכו' אלא כשבאנו לומר דלנכרי אסור ולישראל מותר אבל אם באנו לומר דלבני נח איכא מצוה ולישראל רשות בהא לא אמרינן מי איכא מידי וכו':