אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קסה

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קסה

כלל קסד

מטיל מום בבכור דקימא לן דאין שוחטין עליו הוא מדרבנן כמו שכתב הרא"ש בבכורות פרק ה' סי' ו' ועיין רא"ם על פסוק לא תאכל כל תועבה (בפרשת ראה י"ד ג') דנראה דאסור מן התורה ועיין תוספות בכורות דף ל"ד ד"ה ומי קניס דהסיפרי שהביא הרא"ם אסמכתא הוא אלה דברי הרב ארעא דרבנן בכלל שע"א. והרב עפרא דארעא שם כתב שהפרי חדש ביו"ד השיג על הרא"ם ולא הראה מקום דברי הרב פרי חדש ולפי הנראה כונתו היא למה שכתב בפרי חדש בסי' ס"ד ס"ק כ"ו ושם הביא דברי התוספות הנ"ל דמה שאמרו בסיפרי הוא אסמכתא. בעלמא אולם כנראה נעלם ממרן הפרי חדש דברי הרמב"ם בספר המצות לאוין ק"מ שמתבאר דסובר דמה שאמרו בסיפרי דרשה גמורה היא. שוב מצאתי בפרי חדש א"ת בליקוטי יו"ד (שאחר הלכות חנוכה) לסימן ס"ד שהזכיר דברי ספר המצות הנ"ל וכתב שהרמב"ם בחיבורו חזר בו והוא עיקר דאינו אלא מדרבנן ועיין למרן מוהריט"א בפרק ה' דבכורות סי' מ"ד (אמתניתין דצורם אוזן בכור) שהאריך בדברי הרא"ם והפרי חדש הנ"ל ועיין בדברי הרא"ש בבבא מציעא שאביא להלן וכן בשאר ספרים שארשום שם בסייעתא דשמיא ובהתשובה שבמשנה למלך פרק ד' מהלכות בכורות (תוך ד"ה ודע שאחר):

והנה הרא"ש בבכורות הנ"ל כתב דלהטיל מום בבכור איסור תורה הוא ומשמע אפילו בזמן הזה מדמתמה על מה שפסק הרמב"ן לקולא עיין שם ותמיה לי ממה שכתב הרא"ש בפרק השוכר את הפועלים סי' ו' (בשם הראב"ד ושתיק ליה) וז"ל ואף על גב דמסקינן דמטיל מום בקדשים דעל ידי כותי נמי אסור אפילו בזמן הזה שאין אסור אלא מדרבנן כדאיתא בבכורות ד' ל"ה התם משום חומרא דקדשים הוא עכ"ל מבואר להדיא דלהטיל מום בבכור בזמן הזה הוא מדרבנן וכדעת רש"י בעבודה זרה דף י"ג ע"ב שהביא הרב ארעא דרבנן בכלל שע"ב וכתב שהרמב"ם בראשון מהלכות איסורי מזבח דין ז' סבירא ליה שהוא מן התורה ובשו"ת הגאון רמ"ץ יו"ד סי' ע"ג אות ב' כתב דלרש"י הוא מדרבנן ולהרמב"ם פרק א' מהלכות פסולי המוקדשין הוא מן התורה (טעות הוא וצריך להיות איסורי מזבח) ובסימן ע"ד אות ד' כתב דרש"י ותוספות והרא"ש סברי דבזמן הזה הוא מדרבנן ותמה על הפוסקים בכמה תשובות בענין ספק בכור אפילו היכא דליכא חזקה לאיסורא לא התירו להטיל מום דאמאי הא הוי ספק דרבנן עיין שם שלא הזכיר דברי הרמב"ם הנ"ל ולא נפלאת לומר דהפוסקים חשו לסברתו ומה גם לפי מה שכתבתי לעיל שנראה מדברי הרא"ש בבכורות דאפילו בזמן הזה מדאוריתא והוא עצמו בסוף סי' ע"ג הזכיר דברי הרא"ש הנז"ל:

והגאון ישועות יעקב ביו"ד סי' שי"ג הרבה לתמוה על מה שסוברים התוספות שהוא מדרבנן עיין שם שלא הזכיר דעת הרמב"ם בזה והגאון נודע ביאודה בתנינא יו"ד סוף סי' קצ"ב הזכיר מחלוקת רש"י והרמב"ם וכתב דבמקום שיש הרבה צדדים להקל יש לסמוך על סברת רש"י להתיר להטיל מום על ידי נכרי וכן כתב בשו"ת רמ"ץ סי' ע"ח אות ט' ושם בסי' ע"ד אות ד' צדד לומר טעם להחמיר אפילו בספק בכור אף לדעת רש"י שאינו אלא מדרבנן על פי סברת הרדב"ז דהיכא דיש ספק בענין אחד לדאוריתא ולדרבנן אזלינן בתרויהו לחומרא כי היכי דלא ליתו לזלזולי בדרבנן וגבי ספק בכור כיון דלגבי איסור תורה לגיזה ועבודה הולכים להחמיר צריך להחמיר גם בדרבנן אלא שכתב שיש סתירה לזה מדברי הרשב"א שבמגן אברהם סי' ס"ו בדין ספק קרא קריאת שמע וכו' וכן בסי' קפ"ז בענין ספון ברך ברכת המזון ומדברי הפוסקים בסי' תל"ח וכו' (עיין בענין זה לקמן במערכת הסמ"ך כלל ע"ט מה שרשמתי בס"ד):

אך הגאון חתם סופר ביו"ד סי' ש"ו הסביר דגם לרש"י ותוספות והרא"ש דסברי דלהטיל מום בזמן הזה הוא מדרבנן גם בספק בכור אסור ולא שייך הכא לומר ספיקא דרבנן לקולא כיון דאפילו איסור דרבנן ליכא אלא משום דמיחזי כמטיל מום בקדשים אם כן גם בספק בכור הואיל ולענין גיזה ועבודה דאוריתא אנו מחזיקים אותו לבכור מספיקא דאוריתא שוב אם נטיל מום בידים אין לך נראה כמטיל מום בקדשים יותר מזה וכו' עיין שם והגאון משנה למלך בהתשובה שברביעי מהלכות בכורות (בסוף ד"ה ודע שאחר שכתבתי) כתב דבספק בכור אף אם כבר הטילו בו הבעלים מום אסור משום דהוי ספק דאוריתא ונתגלגל לדרבנן דאסור ועיין בחידושי רבינו עקיבא איגר ליו"ד סי' שי"ד סעיף יו"ד מה שכתב על דברי המשנה למלך הנ"ל ודבריו הם קיצור מדבריו שבתשובותיו סי' ס"ד ועל דבריו האריך בהגהת כליל תפארת שבשו"ת תפארת יוסף יו"ד סי' ל"ד אות ב' עיין שם והגאון בשו"ת עטרת חכמים ביו"ד סוף סי' כ"ד כתב וז"ל גם לפי דברי רש"י בעבודה זרה דף י"ג ליכא איסור תורה בהטלת מום בבכור בזמן הזה עם כל זה מצאנו שהחמירו בספק בכור בזמן הזה מפני חומר קדושתו שבאה מאליה כענין זה משמע בדברי הראב"ד המובא באסיפת זקנים לבבא מציעא ד' צ"ד בטעם איסור אמירה לנכרי להטיל מום בבכור החמירו בו חכמים יותר משאר איסורין חוץ ממלאכת שבת (באסיפת זקנים על דף צ' בסוגיא דאמירה לגוי גבי חסימה עיינתי ולא ראיתי שהביא דברי הראב"ד שהזכיר הגאון עטרת חכמים וחידוש הוא אם לא ראה דברי הרא"ש הנ"ל שכתב כן בשם הראב"ד) לכן חלילה להמציא קולא בספק בכור לא לענין שחיטה ולא לענין הטלת מום:

ובשו"ת כתב סופר ביו"ד סי' ס' ביאר הגאון שיטת הרמב"ם מנא ליה דלהטיל מום בזמן הזה אסור מן התורה וכתב (בד"ה המורם) דהרמב"ם יחיד הוא נגד דעת התוספות בבכורות ד' ל"ג ע"ב והרא"ש בבבא מציעא הנ"ל והביא שרבינו ירוחם קאי בשיטת רבו הרא"ש עיין שם ובשו"ת תשואות חן סי' ל"ד כתב בשם מורה אחד דמי שמכר מבכרת לנכרי בכסף בלבד דהנולד ממנה הוי ספק בכור משום פלוגתא דרש"י ורבינו תם בקנין נכרי אם בכסף או במשיכה מותר להטיל בו מום על ידי נכרי דהוי ספק בדרבנן ולקולא והאריך לבטל דבריו והביא גם מה שכתב המשנה למלך הנ"ל ובשו"ת זכרון צבי מנחם מסימן כ"ב עד סי' ז"ך התעצמו בענין אם להתיר להטיל מום על ידי נכרי והרב המחבר בסי' כ"ב אין דעתו נוחה בהמצאת הגאון נודע ביאודה להתיר להטיל מום על ידי נכרי בהיכא דאיכא בלאו הכי צדדים להתיר משום דבהטלת מום דגרמא נמי אסורה מן התורה לא גרע אמירה לנכרי מהגרמא ושקיל וטרי אם יש לאסור משום לא תאכל כל תועבה ומשום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' עיין שם שלא זכר דברי הפרי חדש בסימן ס"ד הנ"ל ועיין בענינים אלו בשו"ת לב חיים ח"ב סי' ר"א ובפרטות שם בדף קל"ג ע"ד ועין בספר ימי שלמה דף ק"ט ע"ד לענין מטיל מום בבכור בזמן הזה וראיתי אחר זמן רב פלפול נאה וחריף בענינים אלו בשו"ת פרי יצחק לידידי הגאון מוהר"ץ בלאזער יצ"ו בסימן מ' ולא איסתיעא לי להתיישב בדב"ק לך נא ראה וינעם לך:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה