אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קלז

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קלז

כלל קלו

מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות אם הדין כן בעשה דשביתת בהמתו בענין דליכא לאו כגון שאינו מחמר אחר בהמתו דליכא אלא עשה כתוב בקונטריסי (המיוסד לפני כמה עשרות שנים) לעיין בנימוקי רבינו עקיבא איגר על המשניות בפרק במה בהמה ועתה אין בידי נימוקים הנ"ל אמנם ראיתי שהביא דבריו הגאון תפארת ישראל בחידושים שאחר פרק הנ"ל וז"ל ואני מסופק אם נשים מצוות בעשה דשביתת בהמה היכא דליכא משום מחמר דליכא אלא עשה (שהרי כתבו התוספות דליכא לאו דלא תעשה מלאכה אתה ובהמתך אלא במחמר) ומצוה שזמן גרמא נשים פטורות ואף דחייבות בקידוש מהיקשא דזכור ושמור יש לומר דוקא קידוש דהוא זכירה אבל מצות עשה דשבת יש לומר דפטורות ועיין ר"ן פרק כל כתבי דכל מילי דשבת נשים שוות לאנשים ועיין בית יוסף סוף סי' רצ"א וצריך עיון לדינא עכ"ל ממרוצת דבריו נראה שלפי מה שהביא מדברי הר"ן דכל מילי דשבת נשים שוות לאנשים נוטה דעתו יותר דנשים נמי איתנהו בעשה דשביתת בהמתו אלא שלפי שלא מצא הדין הזה מפורש הניח בצריך עיון ובתפארת ישראל תמה עליו שכנראה אישתמיטיתיה מתניתין דסוף פרק הנ"ל פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים (דאוקימנא דשל שכנתו היתה) דמוכח דאיכא משום שביתת בהמתו (אף כשאין מחמר) ורצה לומר דאפשר דסבירא ליה דאסור מדרבנן אלא שמלבד שזה דוחק שהיה לו להזכיר המשנה ולומר דמדרבנן הוא דאסור ועוד דכיון דמוכח בש"ס דביצה דלרבי אלעזר בן עזריה מותר גם בפרת איש וכן מוכח בירושלמי ובהכרח לומר דפליגי בדבר העשוי לנוי אי שרי או אסור (עיין לקמן בד"ה ומכל מקום) נהי דרבנן סברי דאף לנוי אסיר מדאוריתא אם איתא דאשה ליתא בעשה דתשביתו ובפרתו של ר' אלעזר רק מדרבנן הוא דאסרי מנא להו להחמיר בעשה זו טפי מכל מצות עשה שהזמן גרמא שלא החמירו לחייב נשים מדרבנן והאריך עוד בזה עיין שם והנה מאי דפשיטא ליה דבכל מצות עשה שהזמן גרמא לא החמירו לחייב נשים מדרבנן תלמוד ערוך הוא בידינו בפרק מי שמתו דף כ' ע"ב אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקדוש דבר תורה אמאי מצוה שהזמן גרמא היא וכו' אמר אביי מדרבנן אמר ליה רבא והא דבר תורה קאמר ועוד כל מצות עשה ניחייבינהו מדרבנן אלא אמר רבא וכו' הרי דפשיטא לן דבכל מצוה שהזמן גרמא דנשים פטורות גם מדרבנן פטורות:

אלא דאפשר לחלק לפי מה שכתבו הקדמונים בטעם פיטור האשה במצוה שהזמן גרמא שהוא לפי שמשועבדות לבעליהן אבל במצות לא תעשה אין שייך שעבוד לבעליהן ולכן בכל מצות לא תעשה נשים חייבות ואם כן מטעם זה יש לחלק דאף שלא חייבו רבנן את האשה בכל אלה המצות שהזמן גרמא היינו לקיים המצות בקום עשה משום שמשועבדות לבעליהן אבל בדבר שהוא בשב ואל תעשה כי הא דשביתת בהמתו שפיר יש לומר דאסרו מדרבנן ואפשר שמפני כן הוצרך הרב תפארת ישראל להאריך בדחיית דבר זה ולא דחה בקיצור דלא יתכן דהא דפרתו היתה יוצאה וכו' הוא מדרבנן דהא מבואר בש"ס דלא החמירו רבנן לחייב את הנשים במצות שהזמן גרמא משום שיש לחלק כאמור (עיין לקמן בד"ה ומדברי וכו' שהבאתי דברי הגאון שם אריה שהוכיח מדברי התוספות דאין לחלק בזה אלא גם באיסור עשה כל שהזמן גרמא פטורות הנשים ויש חולקים וכל דבריהם הוא רק על דין דאוריתא אבל מדרבנן יתכן שעל קום עשה לא חייבו אותן ועל דבר שהוא שב ואל תעשה הטילו עליהן איסור מדרבנן) אחר זמן רב ראיתי מה שכתב הגאון כתב סופר באורח חיים סוף סי' נ"ו ואיה"ש אביא דב"ק להלן (עיין בד"ה ונסתפק שם):

ומכל מקום אף שנראה שדעת רבינו עקיבא נוטה דגם נשים ישנן בעשה זו על פי דברי הר"ן דלכל מילי דשבת הוקשו נשים לחיובא כמו אנשים שפיר מקשי עליה הגאון תפארת ישראל דמגופא דמתניתין דפרתו של שכנת רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים היה לו להכריח דאשה ישנה בעשה דשביתת בהמה משום דאין לדחות דמדרבנן הוא לפי ההכרחיות שהכריח כמבואר בדבריו וכזאת יש לתמוה על הגאון פרי מגדים במשבצות ריש סי' ש"ה שכתב ואם נשים מוזהרין על זה למאן דאמר לאו פשיטא ואף למאן דאמר עשה וקידוש היום איתקש שמירה וזכירה מכל מקום יליף מניה דלכל מילי דשבת שוים אנשים ונשים עיין מגן אברהם סי' רנ"א (רצ"א) ומ"מ י"א ו' וכו' עכ"ל ומתבאר דמאי דפשיטא ליה דנשים איתנהו בעשה דשביתת בהמה הוא משום הא דנשים ואנשים שוים לכל מילי דשבת ואמאי לא הזכיר שכן מבואר במתניתין דפרתו של שכנת רבי אלעזר בן עזריה וכו' וכמו שתמה בתפארת ישראל על רבינו עקיבא. (ודע דלשון הרב תפארת ישראל על ר' אלעזר בן עזריה הוא דעל כרחין סבירא ליה כשמואל בשבת דף ב"ן ע"א דלנוי מותר לגמרי ואנכי הדל עיינתי שם וראיתי דלנוי אסור בין לרב בין לשמואל ורק לשמור הוא דשרי לשמואל וכן הוא בדף ד"ן ע"ב כמו שיראה הרואה לכן השמטתי לשונו וכתבתי בסיגנון אחר):

וראיתי למרן החבי"ף בספר רוח חיים סי' ש"ה ששמע מקשים בשם הרב דאנקונא על מה שכתב הגאון פרי מגדים בפתיחה הכוללת דנשים ליתנהו בעשה דשביתת בהמה משום דהוי עשה שהזמן גרמא והרי במתניתין דפרתו היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה דאוקימנא דשל שכנתו היתה וכו' מתבאר בהיפך ונדחק ליישב קושיא זו וסיים (הרב המחבר) ומה שהיה נראה יותר הוא לאידך גיסא אדרבא משם ראיה דאיך רבי אלעזר בן עזריה נשיא ושר התורה לא מיחה אינו אלא דסבירא ליה דאין האשה מצווה ולכך לא מיחה ואין זה היפך חכמים אלא שלא ברצונם דהוא היה לו למחות דמי שלא ידע שהיא ממנה כי הרואים לא ידעו ממי היתה כיון שיוצאה משכונתו והיה לו פרות רבות כדאמרו בגמרא (דהוה מעשר תליסר אלפי עגלי בכל שתא) ותולים דמרבי אלעזר בן עזריה היתה וזה שלא ברצונם לא דבעיקר הדין חלוקים ודו"ק עד כאן לעניינינו ובסי' תרי"א אות ג' כתב (ברוח חיים) שבסי' ש"ה האמין לקול השמועה ושוב חפש בפתיחה הכוללת פשפש ולא מצא מה שאמרו בשם הפרי מגדים ואדרבא מצא שבמשבצות ריש סי' ש"ה כתב מפורש דנשים איתנהו בעשה דשביתת בהמתו וכו' ונתחרט על שסמך על השמועה והוצרך ליישב ושוב כתב דאולי כונת המקשה על הפרי מגדים במה שצדד בזה ולמה לא פשט ממתניתין הלזו וכו' ולזה שייכי הדחיות דכתיבנא בסי' ש"ה שוב הוגד לו שקושיא זו הקשה בספר אמרי בינה קובץ קטן להרב מוהר"ר צבי הירש חיות סי' ס' אלו תורף דב"ק ומאד תמיה לי על גדול שכמותך איך כתב דשלא ברצון חכמים היה מפני הרואים אבל לא שחולקים עמו בדין והרי משנה שלמה שנינו בפרק שני דביצה דף כ"ג ע"א שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרים פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה ביום טוב ושוחקין הפלפלין ברחיים שלהם וכו' הרי דבפרתו יוצאה וכו' חכמים אוסרים ומשמע דאוסרים מן הדין וכן כתב רבינו עובדיה שם פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה לנוי ואמרו חכמים משאוי הוא ואינו תכשיט והכי אמרינן בש"ס בשבת דף ד"ן ע"ב אמאי דתנן ולא ברצועה שבין קרניה אי לרב בין לנוי בין לשמור אסור אי לשמואל לנוי אסור לשמור מותר אלמא דלכולי עלמא לנוי חשוב כמשאוי גם הרמב"ם בפירוש המשנה בסוף פרק חמישי כתב (אההיא דפרתו כו') ואין הלכה כמותו לפי שהוא כמשאוי ומזה הטעם אסרו כל מה שאסרו הנה מפורש שחכמים אוסרים בההיא דפרתו משום דהוי משאוי אף דלנוי הוא דעבדי לה:

והגאון עמודי אור בשו"ת לאורח חיים סי' ט' עמד לבאר דין זה אם נשים ישנן בעשה למען ינוח שורך וכו' שלא תצא בהמה בדברים שהם משאוי עליה (שמבואר בתוספות ביבמות דף ו' ד"ה נגמר דעשה גמורה היא) דקימא לן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכתב שבזה נסתפקו הפרי מגדים ורבינו עקיב"א בתוספותיו למשניות והאריך לברר דין זה ואכתוב דברי מסקנתו באות ה' וז"ל ומעתה אומר אני כיון דגבי נזקי שור ומיתתו איתרבי שור האשה מגזרה שוה דילפא בשבת נילף השתא שבת משור דנזיקין מה התם שור האשה בכלל אף גבי הנחה דשבת שור האשה בכלל והיינו דלא אישתמיט אחד מהפוסקים לחלק וכמפורש בפרתו של רבי אלעזר בן עזריה שאמרו של שכנתו היתה אשה ודו"ק עכ"ל וכבר כתבתי שלדעתי העניה נראה שגם דעת רבינו עקיב"א נוטה לזה על פי דברי הר"ן שבפרק כל כתבי וכמו שכן נראה מסקנת הגאון פרי מגדים:

ומדברי התוספות בפרק קמא דעבודה זרה דף ט"ו (בד"ה ושמעה) נראה שיש להוכיח דסברי שגם נשים ישנן בעשה דשביתת בהמה דעל מה שאמרו שם בטעם איסור מכירת בהמה גסה משום נסיוני דזמנין דזבנה לה סמוך לשבת ואמר ליה לנסייה ושמעא לקליה וכו' ליה מחמר הקשו למה לי טעמא דמחמר תיפוק ליה משום שביתת בהמתו לחוד ותירצו דמשום שביתה לא הוה אסרינן מכירה דלית ביה איסור כי אם לפי שעה וכו' עיין שם ואם נאמר דאין נשים מוזהרות אשביתה מאי קשיא להו הא איצטריך טעמא דמחמר לאסור גם על הנשים אלא ודאי משמע דגם נשים איתנהו בעשה דשביתה ושפיר קשיא להו אלא שמצאתי שהגאון שם אריה בתשובה לאורח חיים סי' ב' הוכיח מדברי התוספות במקום אחר בהיפך והוא ששם בדף ג' ע"ד (בד"ה והנה) עמד בחקירה זו אי נשים מצוות בעשה דשביתת בהמה וכתב דנראה לו דאינן מצוות ממה שכתבו התוספות בקידושין דף ל"ד (ד"ה מעקה) דנשים אינן בעשה דיום טוב משום דהוי הזמן גרמא והוא הדין דליתנהו בעשה דשביתת בהמה דהוי מצוה שהזמן גרמא ולולי דברי התוספות היה נראה לו דרק במצוה שהיא בקום ועשה הוא דנשים פטורות אבל בעשה שהוא בשב ואל תעשה כמו עשה דיום טוב וכן עשה דשביתת בהמה כיון שהמצוה היא להיות בשב ואל תעשה גם נשים מוזהרות ויעש מטעמים לזה דכיון דהא דמצוה שהזמן גרמא נשים פטורות ילפינן מתפילין ותלמוד תורה דהוו מצות בקום ועשה יש לומר בכי הני הוא דפטרה תורה לנשים ולא במצוה שהיא להיות בשב ואל תעשה ומילי דסברא נינהו לחלק בהכי אלא דמאחר שלא ראינו בקדמונים שכתבו כן היפך סברת התוספות דלא מחלקי בהכי מוכרחים אנחנו לקבל סברתם ולבטל דעתינו נגד דעתם ושוב כתב דשפיר יש לומר דבשב ואל תעשה אף דזמן גרמא חייבות ומסיק בצריך עיון אלו תורף דב"ק ולפי זה לא נוכל לומר דמה שלא תירצו התוספות בעבודה זרה דהוצרכו לומר משום מחמר כדי לאסור גם לאשה הוא משום דסברי דגם בשביתת בהמה נשים מצוות שאם כן יהיו דבריהם סותרים למה שכתבו בקידושין דנשים ליתנהו בעשה דיום טוב והוא הדין נמי דליתנהו בעשה דשביתת בהמה וצריך לומר דקושטא דמילתא קאמרי התוספות דמשום שביתת בהמה לחוד לא הוה אסרינן מכירה (דאינה אלא לפי שעה וכו') אף לאנשים ואין הכי נמי דאיכא למימר נמי דנפקא מינה לנשים לפי מה שמתבאר מדברי התוספות בקידושין דאיסור עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ובחידושיי למסכת ביצה ד' ל' הבאתי במכתב לחזקיהו בשם הגאון פני יהושע שכתב כחילוקו של הגאון שם אריה גבי עינוי יום הכפורים דאף דבלשון עשה נאמר ועניתם את נפשותיכם לא הוי בכלל מצות עשה שהזמן גרמא דהיינו דוקא בעשה גמור שהוא בקום עשה אבל לא בעשה שהוא מניעה שלא לאכול ולשתות ועתה אין אצלי ספר פני יהושע לראות אם הזכיר דברי התוספות בקידושין דף ל"ד הנ"ל שנראה שחולקים בזה ובעיקר חילוקו של הגאון פני יהושע ראיתי עתה שהושג מסוגיא דמסכת סוכה דף כ"ח ע"ב דאיצטריך קרא לרבות נשים לתוספת עינוי וכו' ולפי חילוקו הרי אין זה בכלל מצות שהזמן גרמא וכו' וכן יש לתמוה על הגאון שם אריה כמובן וחידוש הוא שלא ראה דברי הגאונים פני יהושע וצל"ח בזה עיין לקמן (בד"ה ודברי הפנ"י ובד"ה ובעיקר כללין אי נשים איתנהו בעשה דשביתת ועל השגה הנ"ל עיין לקמן בד"ה ומה שכתב בכתב סופר):

וראיתי להגאון חתם סופר באורח חיים סי' ק"ן (בד"ה ועל הקו' הראשונה) שכתב לא מצאתי מעשה זמן גרמא אלא בעשה אבל בלאו הבא מכלל עשה שאינו דומה לתפילין מצה והקהל חייבת וכעת לא מצאתי דמיון אלא לעשות סחורה בפירות שביעית ולאכול אחר הביעור שהוא לאו הבא מכלל עשה וזמן גרמא ובודאי נשים אסורות כאנשים והכי נמי לכם ולא לגבוה נשים מוזהרות אף שהזמן גרמא וכו' אלו תורף דב"ק הנה לכאורה משמע שכוונתו לחלק כמו שרצה לחלק הגאון שם אריה דאין נשים פטורות ממצוה שהזמן גרמא אלא במצות שהן בקום עשה כתפילין חגיגה והקהל אבל במצות שהן במניעה כמו לאו הבא מכלל עשה חייבות ותמיה לי דלפי זה יהיה הדין נותן דבעשה דאיסור מלאכה ביום טוב תהיו הנשים מוזהרות וזה היפך דברי התוספות בקידושין דף ל"ד סוף ד"ה מעקה שמתבאר שנשים פטורות מן העשה דיום טוב לפי שהוא מצות עשה שהזמן גרמא וביותר יש לתמוה שהרי המעיין בגוף דב"ק יראה שבסמוך מלפניו (בד"ה שוב הקשה) הזכיר את התוספות דקידושין הנ"ל ואיך יכתוב אחר כך היפך סברת התוספות ולא יעיר מדבריהם וכעת לא מצאתי בעניותי טעם וסברא לחלק בנושאים ולומר דדוקא במניעה שהיא בעשה מפורש הוא שסוברים התוספות דאין נשים חייבות אבל במניעה שהיא מחמת לאו הבא מכלל עשה מודו דנשים חייבות דמה טעם לחלק ביניהם וצריך עיון (נחזור לדברי הרב שם אריה הנ"ל):

ומה שקשה לשיטת התוספות דבאיסור עשה נמי כשהזמן גרמא נשים פטורות מההיא דפרתו של רבי אלעזר בן עזריה וכו' כבר ראיתי שם בשם אריה בהגהה שבסוף התשובה כתב שרב אחד אמר לו שיש להוכיח דאשה מצווה אשביתת בהמה מההיא דפרתו של רבי אלעזר בן עזריה ושהשיבו שיש לומר שהיתה מחמרת דאיכא לאו ובלאו מוזהרות גם הנשים שוב הראו לו דברי רבינו עקיבא בנימוקיו הנ"ל שהביא דברי הר"ן בפרק כל כתבי דכל מילי דשבת נשים שוות לאנשים וכו' וגם קודם לכן (בגוף התשובה בדף ד' ע"א) כתב בשם ספר המקנה בדף ל"ה (בד"ה עוד נראה לתרץ) דנשים חייבות במצות עשה דשבת דהוי לא תעשה ועשה לפי מה שכתב הר"ן בפרק כל כתבי הובא במגן אברהם סוף סי' רצ"א דנשים חייבות בכל עשה דשבת דכי היכי דילפינן דישנו בזכירה ישנו בשמירה הוא הדין כל מצות עשה דשבת וכתב על זה ותמיהני דלא כן כתב הר"ן התם הל שישנו בזכירה ישנו בשמירה רק להיפך כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ושם קאי לענין דחייבינן נשים בשלשה סעודות וז"ל שבכל מעשי שבת איש ואשה שוים כדילפינן מזכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ובכלל זה כל חיובי שבת וכן הוא להדיא בגמרא בברכות דף כ' ועיין שם בתוספות וכן הוא בשבועות דף כ"א ע"ב וזה רק לענין דחייבות רק בקידוש היום ושלשה סעודות ואין זה ענין כלל לענין אי חייבות נשים בעשה וגם אין לומר דדרשינן גם להיפך מי שישנו בזכירה דהיינו נשים ישנם בשמירה כמו אנשים ואפילו בעשה. זה אינו. דכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אם כן ישנם שפיר בשמירה דהיינו לא תעשה ובלאו הכי אין לנו לדרוש דרשות מעצמנו רק מה שמצינו שדרשו חכמים בזה עכ"ל ורבינו עקיבא והגאון פרי מגדים נראה דמשמע להו מדכתב הר"ן דבכל מעשה שבת איש ואשה שוין שכולל כל דיני שבת וגם חיוב נשים באיסור עשה בכלל דאם בשלש סעודות שהן קום עשה חייבות כל שכן שישנם באיסור עשה ואף שיש לומר דשאני סעודות דשייכי לקידוש וכיון דחייבות בקידוש משום דאיתקוש זכירה לשמירה חייבות נמי בסעודות מכל מקום לשון הר"ן מורה שעל כל דיני שבת קאמר דשוות נשים לאנשים וספר המקנה אין אתי ואולי יתכן שיש איזה טעות ובמקום מה שכתוב דכי היכי דילפינן דישנו בזכירה וכו' צריך להיות דישנו בשמירה ישנו בזכירה הוא הדין כל עשה דשבת וכונתו לשלול דלא נימא דרק שלש סעודות מרבינן מהיקש זה ועיין לקמן (בד"ה והגאון מנחת חינוך):

וכתב עוד בשם אריה שבנימוקי רבינו עקיב"א הנ"ל כתב תלמידו בהגהה שכבר נסתפק בזה הפרי מגדים בסי' רמ"ה ובספרו תיבת גומא בפרשת בשלח ושהקשה שם (מר תלמידו) מפרתו של שכנתו של רבי אלעזר בן עזריה ושבאות ע"ד חידש דיש לומר דבעשה שהוא שב ואל תעשה אף שהזמן גרמא מוזהרות הנשים ושדחה זה על פי דברי התוספות דקידושין דף ל"ד דמבואר דסברי שגם באיסור עשה אם הוא מצוה שהזמן גרמא נשים פטורות ושמסיק שם דיש לומר דבשביתת בהמתו אף דנשים פטורות מדאוריתא לפי שהזמן גרמא מכל מקום מדרבנן אסורות כמו שכתב הפרי חדש בריש הלכות יום טוב גבי שביתת בהמה ביום טוב דאסור מדרבנן משום דמיחזי כעובדין דחול ובזה דוחה הראיה מפרתו של רבי אלעזר בן עזריה ומר ניהו (השם אריה) כתב שבפרי מגדים לא מצא מזה ושספר תיבת גומא אין אצלו ועל הקושיא מפרתו וכו' כבר כתב דיש לדחות דהיתה מחמרת ומה שדחה (הרב התלמיד) דמדרבנן הוא דאסורות זה אינו נראה דאין לנו לגזור מה שלא מצינו לחכמים שגזרו אך בלאו הכי דעת כמה פוסקים שיש לאו בשביתת בהמה כמו שכתב בשער המלך בחמישי מהלכות יום טוב דין ב' שמדברי רש"י בפרק קמא דעבודה זרה דף ט"ו (ד"ה גזירה משום שאלה) מתבאר דאיכא לאו בשביתת בהמתו ושכן מוכח מדברי הר"ן וכו' וכו' עיין שם אלו תורף דברי הגאון שם אריה וכנראה לא היה בידו פירוש המשניות תפארת ישראל ולכן לא ראה מה שהכריח שאין לומר דההיא דפרתו וכו' היא משום איסור דרבנן דמאי שנא מכל מצות שהזמן גרמא שלא החמירו מדרבנן והבאתי לו סמוכין לזה מהש"ס דברכות דף כ' ע"ב כנז"ל (עם שיש לדחות כנז"ל) ועוד דאיך יקראוה על שמו ויגנו אותו צדיק על שלא מיחה טפי משכנתו העוברת עצמה דלא עברה אלא מדרבנן וכשנקראת על שמו מייחסים לו שעובר אדאוריתא ועוד דבדרבנן אינו חייב למחות אם יודע שלא ישמעו לו וכו' עיין שם ומה שלא מצא דברי הפרי מגדים כנראה הוא מפני שנרשם בטעות סי' רמ"ה וצריך להיות סי' ש"ה והם דבריו שבמשבצות שם כנז"ל ומה שדחה לההיא דפרתו וכו' שהיתה מחמרת ואיכא לאו וכו' בהורמנותיה דמר אין נכון בעיני לומר כן שהרי מדברי רש"י ותוספות ורבינו עובדיה בריש פרק במה בהמה מתבאר שטעם איסור יציאת הבהמה במה שמפורש במשנה הוא משום שביתה אף אם אינו מחמר אחריה ואם כן ממילא מובן דמה שאסרו פרה ברצועה שבין קרניה היינו נמי אף בלא מחמר ואהא קאי הך דפרתו יוצאה וכו' ואם היתה מחמרת היו צריכים לפרש אלא ודאי סתמו כפירושו דלא היתה מחמרת רק משום שביתת בהמה הוא דאסרו:

וספר תיבת גומא נמצא אצלי ואעתיק לשונו לזכות למי שאין בידו ספר התורה הזה וזהו (בפרשת בשלח אות ב') יש להסתפק אם אשה מצווה על שביתת בהמתה דמצוה שהזמן גרמא היא ובפריי לאורח חיים רמ"ה (צריך להגיה ש"ה) כתבנו מזה גם נסתפקתי מצוה שהזמן גרמא היינו שב ואל תעשה שלא להניח תפילין ושופר וכדומה וכו' אבל לעבור בקום עשה בעשה שהזמן גרמא אין למילף מתפילין ונפקא מינה בגיורת שמתה ערב פסח אחר חצות וקנתה חמץ בידים המוזהרת על עשה זו עיין מ"ש בפרשת בא עכ"ל. ומקרוב נדפס ספר צהר התבה (הוא חידושים על ספר תיבת גומא) לרב גדול בדורינו יצ"ו וראיתי שכתב על דברי תיבת גומא הנ"ל וז"ל צריך עיון מדוע לא הביא דברי רש"י בעבודה זרה ט"ו ד"ה גזירה ששביתת בהמה הוא בלאו. והספק הנ"ל פשטו האחרונים וכן בתשובת רבינו עקיבא איגר שגם נשים מצוום (מצוות) ממשנה שבת בפרק במה בהמה פרתו של רבי אלעזר בן עזריה שיצאה ברצועה שבין קרניה ואמר הש"ס של שכנתו היתה ועל שם שלא מיחה בה נקראת על שמו הרי דאשה מצווה על שביתת בהמה מדאוריתא דאי מדרבנן אינו מחיוב למחות כבאורח חיים סי' תר"ח דאפילו אם אינו מפורש בתורה ממש אין צריך למחות אלא ודאי דגם היא מצווה ומפורש מקרא למען ינוח וגו'. והיטב אשר דבר רבינו לחלק בין קום עשה לשב ואל תעשה וכן כתב הפני יהושע במסכת ביצה שכל מצות עשה שהזמן גרמא והוא בשב ואל תעשה שוים אשה לאיש. גם ראיתי בתוספות רי"ד במסכת קידושין הטעם שאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא שרשות בעלה עליה וכן כתב הריטב"א ואם כן לפי זה ודאי דוקא מצות עשה שהוא בקום ועשה פטורין שהיא צריכה באותו זמן לשמש את בעלה אבל בשב ואל תעשה חייבין עכ"ל והנה מה שהעיר על הפרי מגדים שלא הזכיר דברי רש"י וכו' כנראה שלא ראה הרב יצ"ו דבריו שבפרי מגדים לפי שמצויין בדברי המחבר שבפריו סי' רמ"ה דבר מזה. והוא עיין שם ולא מצא אבל דבריו הם במשבצות ריש סי' ש"ה והמעיין שם יראה שהביא מחלוקת אם בשביתת בהמה איכא לאו או דוקא עשה הוא דאיכא והלאו הוא דוקא למחמר שכן מתבאר מדברי התוספות בריש פרק במה בהמה ומדברי הרמב"ם בפרק כ' מהלכות שבת אבל מדברי הר"ן שהביא בכסף משנה שם מתבאר דבשביתת בהמתו איכא לאו וכו' וכו' וסיים ואם נשים מוזהרות על זה למאן דאמר לאו פשיטא ואף למאן דאמר עשה וקידוש היום איתקש שמירה לזכירה מכל מקום יליף מיניה דלכל מילי דשבת שוים אנשים ונשים עיין מגן אברהם סי' רצ"א וכו' עכ"ל ומובן שמה שכתב בתיבת גומא הוא להסתפק לדעת הסוברים דהוא רק עשה וכן הזכיר מחלוקת זו בפרי מגדים סי' רמ"ו במשבצות סעיף קטן וי"ו ובתיבת גומא אולי היה כתוב רמ"ו והמעתיק טעה וחשב שהוא רמ"ה ואם כן אין לנו עליו תרעומת שלא הזכיר שרש"י סובר דבשביתת עצמה (בלא מחמר) איכא לאו שהוא לא בא לברר מי ומי הסוברים דאיכא לאו בשביתה או דליכא אלא עשה שכל עצמו לא בא אלא להזכיר שיש מחלוקת בזה ושספקו טהור אם נשים מצוות אשביתה אינו אלא למאן דאמר דליכא אלא עשה:

ובעיקר דין עשה שהיא בשב ואל תעשה שהחליט הרב הנ"ל דנשים חייבות אף שהיא עשה שהזמן גרמא וכמו שמחלק הגאון המחבר (תיבת גומא) הנה המחבר לא החליט לחלק כן רק כתב שמסתפק בדבר ועל הראשונים אנו מצטערים על הגאון פני יהושע שמחלק כן באמת לפי מה שכתבתי בשמו במכתב לחזקיהו הנ"ל (בד"ה ומדברי התוספות) שכנראה לא ראה דברי התוספות בקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה שמתבאר דסברי דלא שנא בקום עשה ולא שנא בשב ואל תעשה כללא הוא דנשים פטורות והוא בא להוסיף ולהחליט בהיפך ומה שהסביר לחלק כן על פי מה שכתבו תוספות רי"ד והריטב"א בטעם פיטור נשים במצוה שהזמן גרמא שהוא משום שרשות בעלה עליה (אפריון נמטייה דאשכח מרגניתא דברי רבותינו הנ"ל. אמנם לא הראה מקומם ואנכי ההדיוט עיינתי בחידושיהם בסוגיא דקידושין דף כ"ט ודף ל"ד ול"ה ואגב ריהטאי לא מצאתי שכתבו כן) הנה אמת דמילי דסברא נינהו אבל מה נענה למאי דמוכח מדברי התוספות הנ"ל דלא סברי לחלק בהכי וכבר כתבתי לעיל (בד"ה וכתב) דברי הגאון שם אריה שחכם אחד בחידושי רבינו עקיב"א באות ע"ד רצה לחלק כן וחזר בו מכח דברי התוספות בד"ה מעקה והרב הנ"ל שציין לתשובת רבינו עקיבא אם הוא שלא בדקדוק וכונתו על נימוקי רבינו עקיבא יש לתמוה איך לא ראה מה שכתוב באות ע"ד ובשו"ת שם אריה אורח חיים סי' ב' הנ"ל כתב בדף ד' (בד"ה והנה בא) דהגאון שואל ומשיב במהדורא קמא חלק ראשון סי' ס"א (בדף כ"ה ע"ד) הביא מה שכתב האבודרהם דלכך פטורות ממצוה שהזמן גרמא לפי שמשועבדות לבעליהן ושהאריך בפלפול גדול (ועיין עוד בשואל ומשיב תניינא חלק שני סי' ה"ן מה שפלפל בדברי התוספות בשבועות דף כ' ע"ב דעסיק במהדורא קמא הנ"ל) וכתב על דבריו ובאמת מדברי תוספות בקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה מבואר דלא כוותיה מדקשיא להו בשריפת קדשים ביום טוב דליכא עשה בנשים משום דהזמן גרמא תהיו נשים מוזהרות לשרוף וכו' ועוד תמיה לי דהא לא דרשינן טעמא דקרא דלא קימא לן כר' שמעון לכן אין לדבר זה שרש כלל לענין דינא רק לדרשא בעלמא ואין להעמיד יסוד על זה עכ"ל ודבריו נכונים דאין להעמיד יסוד לענין דינא על פי הטעם אף דמה שכתב דלא קימא לן כר' שמעון אינו פשוט לומר כן ובפרט כשהוא להחמיר עיין במה שכתבתי במערכת הטי"ת כלל ט"ו מכל מקום בענין זה שמוכח מדברי התוספות שאף באיסור עשה כשהוא דבר שהזמן גרמא נשים פטורות ולא מצינו בהקדמונים שחולקים על זה אין נכון להמציא מחלוקת בינן של קדושים:

שוב ראיתי שהגאון שער המלך בהלכות עבודה זרה פרק י"ב הלכה ג' כתב שדבר זה במחלוקת הוא שנוי בין רבותינו התוספות ורבינו בעל החינוך ותורף דבריו הוא שהביא מה שהקשה הגאון מוהר"ש אלגזי בספרו שער שלמה בפרשת בא אההיא דאמרינן בפרק הישן דף כ"ח דהאזרח בא לרבות את הנשים שחייבות בעינוי ופרכינן הא מדרב יהודא נפקא דאמר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה אלא לתוספת עינוי ואמאי לא משני דקרא איצטריך לעינוי גופיה דסלקא דעתין דאף על גב דחייבות בעונש ואזהרה משום דהשוה הכתוב וכו' מכל מקום אעשה דועניתם תהיו פטורות משום דהוי מצוה שהזמן גרמא קמשמע לן קרא דחייבות והוא השיב דלא קשיא מידי דאף על גב דעינוי יום הכיפורים הוא עשה שהזמן גרמא מכל מקום כיון דאיכא עונש ואזהרה פשיטא דחייבות אעשה גם כן כיון דבהעברת העשה אית ביה עונש כרת ולאו ומסוגיא דפסחים בפרק האשה דף צ"א ע"ב הביא ראיה דכל שיש בהעשה לאו או כרת נשים מוזהרות והביא שבדברי הרב החינוך בפרשת אמור מצוה רס"ט ומצוה רפ"ו מבואר כן דכל דאיכא לאו מוזהרות גם אעשה שהרי כתב דנשים חייבות אעשה דשביתת הרגל אף על גב דהוי מצות עשה שהזמן גרמא משום דאית ביה נמי לאו אך מדברי התוספות בקידושין דף ל"ד סוף ד"ה מעקה מתבאר דסברי דאף דאיכא לאו פטורות אעשה מפני שהוא הזמן גרמא והקשה לשיטתם מסוגיא דפרק הישן הנ"ל דלוקמא דאיצטריך קרא לעינוי דיום הכפורים גופיה לחייבן בעשה דעינוי ותירץ דמאי דפריך התם יום הכפורים מדרב יהודה דהשוה הכתוב אשה לאיש נפקא לאו אקרא דהאזרח גופיה פריך למה איצטריך דהא פשיטא דאיצטריך לחיובינהו בעשה אלא אתנא דברייתא פריך דקתני האזרח לרבות את הנשים שחייבות בעינוי דמשמע דעיקר קרא איצטריך לחייבן בעינוי דהוה סלקא דעתין דפטירי שאם לא כן מאי שחייבות בעינוי דקתני בריתא הא בלאו קרא נמי חייבות משום הלאו דאית ביה והכי הוה ליה לתנא דבריתא למתני האזרח לרבות את הנשים שהן בעשה אהא משני דאיצטריך לתוספת עינוי דהוה אמינא דפטירי לגמרי עכ"ל הרי שבדבר זה חלוקים רבותינו. התוספות והרב החינוך:

ודברי הרב החינוך שציין בשער המלך לסימן רס"ט ורפ"ו עיינתי שם ואינו מדבר שם מענין שביתה ברגל כי אם במצוה רצ"ז לשבות ביום טוב ראשון של פסח וכו' שם כתב שנוהגת מצוה זו בזכרים ובנקבות וכתוב שם בהגהות הגאון מי"ף (בספר החינוך דפוס ווארשא תרל"ג ר' יואל לעבנזאהן) וז"ל דעת המחבר דאף דהוי מצות עשה שהזמן גרמא כיון דאיכא לאו מוזהרות הן אף בעשה וכן כתב הר"מ בסוף מנין מ"פ (צריך להיות מ"ע) אך התוספות בפרק קמא דקידושין דף ל"ד חולקים על זה וסבירא להו דלעולם אין הנשים מוזהרות בעשה שהזמן גרמא אף דאיכא לאו עכ"ל והנה גם הוא המציא לנו מחלוקת זו והוסיף שגם הר"ם דעתו כהרב החינוך וכדברים האלה כתב מרן המשנה למלך בפרשת דרכים בנימוקיו שעל רבינו החינוך (בסוף ספרו בדרך מצותיך חלק רביעי והוסיף שם שכן כתב הרב החינוך בסי' רפ"ג ועיינתי שם ולא מצאתי ואולי טעות הדפוס הוא וצריך להיות שי"ח וסי' שכ"א עיין שם) ומה שכתב שגם הרמב"ם סובר כהרב החינוך הטיב אשר דבר ידידי הרב המובהק מוהר"ר רבינו חסון יצ"ו שכונתו על דברי הרמב"ם שבספר המצות שאחר גמר כל הרמ"ח מצות עשה כתב (בסוף ד"ה ודע כי) שיש ששים מצות הכרחיות וכו' ושוב פרט אותם אחת לאחת וביאר אצל כל אחת מהן שאין נוהגת בנשים לאמר ואין הנשים חייבות בה ואותן שלא כתב עליהן כן מובן שגם נשים חייבות ומכלל אלו הן מצוה קנ"ט (לשבות ביום ראשון של פסח וכו') ומצוה ק"ס לשבות בשביעי של פסח עיין שם:

וכדבריו ראיתי שכתב הגאון דברי אמת בקונטרס הששי בדף פ"ז ע"א (דפוס חדש בסוף ד"ה וראיתי למוהריק"ו) שכשכתב שדעת הרמב"ם דעשה דיום טוב אף דהוי עשה שהזמן גרמא נשים חייבות הראה מקום לזה בזה הלשון כמו שתראה לו במנין המצות שכשכותב הרב אין הנשים חייבות כמו ציצית ותפילין פריה ורביה ותלמוד תורה וכשלא פירש הכל בכלל עכ"ל ומובן שיש איזה חיסור בלשונו והכונה מבוארת כמו שאמר הרב הנ"ל וכתב עוד בדברי אמת שם שהתוספות בד"ה מעקה חולקים בזה וסוברים דאף דאיכא לאו לית להו עשה ולא ידעתי טעמם דכיון דהני נשי מוזהרות על הלאו דלא תעשה מלאכה מוזהרות נמי על העשה וכמו שאמרו הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה וכל היכא דאיכא למידרש לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן והביא מה שתמה הגאון מוהרימ"ט בחידושיו לקידושין על דברי התוספות גבי מעקה דכשנמלך ליכא אלא עשה אמאי לא נימא כמו גבי מצה דדרשינן כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ותירץ דהתם תרי מילי נינהו ומדאסמכינהו דרשינן כל שישנו וכו' אבל הכא חד עניינא הוא ולא דרשינן סמוכים ותירוצו מספיק להיכא דמשכחת לאו בלא עשה ועשה בלא לאו כגון מעקה ואבידה ושילוח הקן אבל למה שכתבו דעשה ולא תעשה דיום טוב אין הנשים מוזהרות על העשה שם קשה שאפילו שאינן סמוכין מאי הוי הרי כיון שבלאו השוה הכתוב אשה לאיש אם כן ממילא הם חייבין בעשה עכ"ל והרי הוא מסכים לסברת הרמב"ם והרב החינוך דכל שיש לאו נשים מצוות גם בהעשה:

והגאון מנחת חינוך בפרשת אמור במצוה רצ"ז (לשבות ביום טוב ראשון של פסח) ביאר דעת הרב החינוך דא דשביתת הרגל היא מצוה שהזמן גרמא מכל מקום כיון שיש לאו והיא מוזהרת על הלאו מוזהרת גם כן על העשה ושהתוספות חולקים וכו' והזכיר דברי הפרשת דרכים ושער המלך שהזכירו מחלוקת זו וכתב דאף לדברי הרב החינוך דאשה מצווה על העשה היינו כשיש בהעברתו לאו גם כן אז מוזהרת על העשה אבל במקום שאין בהעברתו לאו ודאי אינה מצווה על העשה דהוי הזמן גרמא אם כן לפי מה שכתבתי לעיל בסעיף קטן א' בשם הרמב"ן דטורח ועמל ביום טוב אין בהם איסור לאו רק העשה דשבתון אם כן לפי זה אין הנשים מוזהרות על הטורח והעמל כי הוי להו הזמן גרמא. ואפשר לומר כמו דקימא לן נשים חייבות בקידוש היום דזכור ושמור וכו' כל שישנה בשמירה וכו' אם כן מכל שכן כאן דהיקש גמור הוא כיון דבעשה זו כולל מה שהנשים מוזהרות כגון באותן שיש בהן לאו אם כן אף אותן שאין בהם לאו כיון דנכלל בתיבה אחת חייבות גם כן אבל לפי דעת התוספות דנשים אף במקום לאו אין מוזהרות על העשה רק דמוזהרות על הלאו אם כן הטורח והעמל שאין בהם רק עשה אין הנשים מוזהרות עכ"ל. ובשיטה זו נראה דאזיל גם כן בפרשת אמור מצוה שכ"ג (בדין מלאכה בחול המועד) שכתב בסעיף קטן ב' דלהסוברים דהילפותות של התנאים בש"ס חגיגה דף ח"י הם ילפותות גמורות ומלאכת חול המועד מדאוריתא יש נפקותא לענין נשים דלמאן דיליף מן לאו או מקל וחומר נשים נמי מוזהרות אף דהוי שהזמן גרמא אבל לר' עקיבא דיליף מן אלה מועדי ה' מקראי קדש דהוא עשה אפשר דנשים פטורות דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ומצוה שהזמן גרמא בלא לאו לכולי עלמא אין הנשים חייבות עכ"ל (עיין שם שכתב אחרי כן דיש לומר דגם נשים אסורות גם לר' עקיבא משום דר' עקיבא מודה לדרשת שאר התנאים אשר לפי דרשתם גם נשים חייבות) ומובן שמה שכתב דבעשה לחוד בלא לאו לכולי עלמא אין הנשים חייבות כונתו דאף דבעשה דיום טוב איתנהו נשים לדעת הרמב"ם והרב החינוך היינו משום דאית ביה לאו אבל בחול המועד אי נימא דליכא אלא עשה גם הם מודים שאין הנשים חייבות וכאשר ביאר בסי' רצ"ז הנ"ל:

ומצאתי להגאון כתב סופר באורח חיים סי' ע"ה שדבר בעניינים שאנחנו עסוקים ואכתוב בעה"י תורף דב"ק והוא שכתב בשם מר נכדו שתפס בסברת הכל בו אשר לתן טעם לשבח על מה שפטרה התורה את הנשים ממצות עשה שהזמן גרמא משום שמשועבדות לבעליהן לעזר לצרכי הבית ושעל פי זה יצא ליישב איזה קושיות התוספות בסוגיא דקידושין ל"ד ע"ב ובדף כ"ט (בד"ה אותו) והשיבו דע בני אף כי דבריך דברי השכל המה וכו' הנני להעמידך על האמת הנה לדברי הכל בו כל מצות עשה שהזמן גרמא שהיא בשב ואל תעשה יתחייבו בה נשים דליתיה לטעם הכל בו ומוכח מתוספות קידושין ד"ה מעקה דלית להו כן דאם כן מאי מקשה ר"י איש ירושלים מהא דאין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב דשאני עשה דיום טוב שהוא בשב ואל תעשה אלא על כרחין פשיטא להתוספות דאין לחלק ולית להו כהכל בו ועיין הר"ן שם ממילא אזדו יישובים שלך בקושית התוספות הנ"ל וכו' (אמר המחבר לפי הנראה סברת הכל בו גם לדעת רבינו החינוך לא אתיא לפי מה שביאר הגאון מנחת חינוך (הנ"ל בד"ה והגאון מנחת) דדוקא בעשה דאית ביה לאו הוא דנשים מוזהרות אבל היכא דליכא אלא עשה גרידא אף שהוא עשה דמניעה כל שהזמן גרמא נשים פטורות ואילו לפי טעמו של הכל בו נראה שכל שהעשה היא למניעה נשים חייבות כיון דלא שייך טעם הפיטור משום דמשועבדת לבעלה והגאון כתב סופר לא ראה דברי הרב החינוך ואם היה רואה דבריו היה מבאר כמו שכתבתי ואולי לא הוה משמע ליה בכונת הרב החינוך כמו שביאר במנחת חינוך וסיים בכתב סופר וז"ל):

אלא שדברי כל בו צריכים עיון מש"ס סוכה דף כ"ח ע"ב דמסיק דצריך האזרח ביום הכיפורים לתוספת יום הכיפורים כיון דאימעיט מעונש ואזהרה וליכא אלא עשה הוה אמינא דנשים פטורות הרי דלולא קרא הוה אמינא דפטורות הגם דהוא בשב ואל תעשה ועיין פני יהושע ביצה דהעלה מדנפשיה דעשה שהזמן גרמא שהוא בשב ואל תעשה נשים חייבות ולא כתב מלתא בטעמא ולהכל בו מוסבר היטב ועיין צל"ח שם שתפס על הפני יהושע מסוגיא דסוכה הנ"ל דמבואר דלא כוותיה ועל כרחין לומר דלא כתב הכל בו לאמת כן אלא לאסבורי מלתא בעיקר הדבר שלא חייבה התורה נשים כל כך במצות כמו אנשים אבל לא אמרן מעולם לעיקר הדין עד שנחלק בין מצוה שהיא בקום עשה למצוה שהיא בשב ואל תעשה וכו' אבל אפשר להשתמש בסברא זו של הכל בו במצות עשה דרבנן שהזמן גרמא דנשים פטורות עיין תוספות מגילה כ"ד ע"א (ד"ה ואין) ועיין פני יהושע ברכות דף כ' ע"ב ויש לומר הגם דרבנן לא חייבו כמצות עשה שהזמן גרמא דידהו כמבואר דוקא במצות עשה שיש בה מעשה לא רצו להעמיס על האשה רק שעבוד בעלה עליה כמו שכתב הכל בו אבל מצות עשה שהזמן גרמא דידהו שהיא בשב ואל תעשה הטילו גם על האשה ובתשובה הארכתי בזה לדינא הנ"ל והוא תנא דמסייע להגאון שם אריה הנ"ל במה שכתב שאין להעמיד יסוד לדינא על פי זה כנז"ל:

ויש להעיר עליו שלא זכר סברת ר' אבה"ו הגאון חתם סופר באורח חיים סי' ק"ן דלפי הנראה קאי בשיטת הגאון פני יהושע כמו שכתבתי למעלה (בד"ה וראיתי להגאון) והיה לו לפלפל לקיים מילי דאבות דלא ליהוו היפך סברת התוספות והיפך המתבאר מסוגיא דסוכה שהשיג הגאון צל"ח להגאון פני יהושע (אחר זמן מצאתי להגאון טורי אבן בסוגיא דחגיגה דף ח"י שכתב בסוף ד"ה רי"א א"ץ ק"ו וכו' שאף שמדברי התוספות בקידושין הנ"ל משמע דהעשה דיום טוב אינו נוהג בנשים רק שהעשה מאלים להלאו שעמו וכו' הא איכא למימר:

איפכא דהלאו מאלים להעשה דאף דהזמן גרמא תנהג בנשים צ שכתבתי במקום אחר ואפשר שהתוספות גם כן מודו בזה שאין כאן מקומו עכ"ל ואם הגאון חתם סופר יסבור ול"ו ידע סברת הגאון טורי אבן אין לנו עליו תרעומת שהתרעמתי ל שלפי דבריו יהיה הדין נותן שנשים איתנהו בעשה דיום ב כיון שהוא בשב ואל תעשה ובתוספות מבואר בהיפך שלפי יי הגאון טורי אבן גם התוספות אפשר שמודו בזה אלא שמה שרמז לדבריו שבמקום אחר לא ידעתי איה מקום כבודם גם לא אדע איך יתכן שגם התוספות יסברו כן (עיין לקמן בד"ה ולגבי עשה דיום טוב) נחזור לדברי הגאון כתב סופר ומה שרמז למה שכתב בתשובה אחרת לא ידעתי מקומם כעת ואם כונתו להתשובה שבסימן נ"ו הרי גם שם לא העלה דבר ברור לדינא כמו שיראה הרואה ויובאו דב"ק להלן איה"ש:

ובסימן קי"ב כתב (הגאון כתב סופר) בשם הרב השואל דנשים כיון דאיתנהו בתענית דיום הכיפורים חייבות נמי בכל מצות דיום הכיפורים כמו בשבת דחייבות בכל מצות של שבת שלש סעודות והבדלה למאן דאמר הבדלה דאוריתא וכתב על דבריו דאין למדין יום הכיפורים משבת דשאני שכת דאיכא היקישא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה אבל ביום הכיפורים מנא לן והפרי מגדים בסי' תר"ח במשבצות כתב דנשים חייבות בתוספת יום הכיפורים אף דמצות עשה שהזמן גרמא היא הואיל וחייבות ביום הכיפורים וכל שכן של שבת שכל מצות שבת נשים חייבות בה אפילו שלש סעודות ולא ידעתי מנא ליה בפשיטות כן והרי בשבת לולא היקישא זכור ושמור לא היו חייבות ואם כן ביום הכיפורים דליכא היקישא מנא לן ויש לומר דבשבת מאי דבעינן היקישא הוא משום שהם שני עניינים זה מצות עשה וזה לא תעשה אבל לענין תוספת שבת בלא היקישא נמי חייבות כיון דאיתנהו באזהרת מלאכת שבת גם בתוספת הגם דקיל טובא אית בהו וכן ביום הכיפורים כיון שחייבות בעינוי דיום הכיפורים גם בתוספת אף שאין בו אזהרה מכל מקום חדא מילתא היא וענין אחד שנשים חייבות בו וצדק לדינא מה שכתב הפרי מגדים לענין תוספת יום הכיפורים ושבת אבל התפלא עליו במה שדן דבר זה מדעתו ולא זכר סוגיא דסיכה דף כ"ח ע"ב דילפינן נשים בתוספת יום הכיפורים מהאזרח דלולא כן הוה אמרינן דליתנהו בתוספת כיון דאימעיט מעונש ואזהרה ונמצא שדינו אמת אבל התמיהה היא שנעלם ממנו סוגיא הנ"ל וכבר יצאה שגגה זו מלפני השליט פני יהושע ביצה דף ל' ותפסו הצל שם דנעלם ממנו סוגיא הנ"ל אלו תורף דב"ק ועיין שם בסימן קי"ד מה שכתב בדין תוספת עינוי:

עוד מצאתי שם (כתב סופר) בסי' נ"ו שכתב שהגאון השואל נסתפק אם נשים אסורות במלאכה בתוספת שבת ויום טוב דמצוה שהזמן גרמא היא ובסוכה דף כ"ח ע"ב ילפינן דחייבות בתוספת יום הכיפורים מהאזרח ובשבת ויום טוב דליכא ריבוי משמע ליה להגאון השואל דאינן אסורות אלא שלא מצא חידוש דין זה בשום פוסק והגאון המחבר הביא דברי הגאון פרי מגדים בסי' תר"ח שהביא בסימן קי"ב הנ"ל ותמה עליו מסוגיא דסוכה כמו שתמה בסי' קי"ב והביא דברי התוספות בפר קמא דקידושין דבנשים ליכא עשה דיום טוב דהוי עשה שהזמן גרמא וכתב בכונתם דביום טוב ליכא היקישא כמו בשבת אלא שהר"ן שם חידש כיון דאיתנהו בלא תעשה דיום טוב הוא הדין דאיתנהו בהעשה וזה ביום טוב עצמו דאיכא לאו אבל איסור עשה דתוספת יום טוב דליכא לאו מנא לן ובפרי מגדים הנ"ל לא כתב כלל מאיסור תוספת יום טוב נראה דסבירא לים דאין חייבות בתוספת יום טוב אמנם התוספות בכתובות דף מ"ז ד"ה דמסרה לה בשבתות מפורש דחייבות בתוספת יום טוב ולא ידענא מנא להו בפשיטות כן והיה נראה לו בטעמם דסברי דהזמן גרמא אינו אלא לפטרן ממצות שהן בקום עשה ומטעם שכתב הכל בו שפטרה אותן התורה משום שצרכי הבית מוטלות עליהן וכו' אבל באיסור עשה שהוא כמו לאו חייבות אלא שעמד לנגדו דבריהם שבקידושין הנ"ל שכתבו דליתנהו באיסור עשה דיום טוב והר"ן נמי לא אמר אלא משום דאיכא לאו אבל בתוספת יום טוב דליכא לאו משמע שדינן ככל מצות עשה שהזמן גרמא וכן מוכח מסוגיא דסוכה הנ"ל דלולא דאיכא האזרח לא היו חייבות בתוספת יום הכיפורים וכו' וליישב דברי תוספות דכתובות ולא תיקשי עלייהו מש"ס דסוכה כתב דסברי דלולא האזרח הוה אמינא דפטרה תורה נשים במצות עשה אפילו באיסור דשב ואל תעשה שהזמן גרמא לכן בעי האזרח ומניה ילפינן לכל מקום דאיכא איסור עשה שהזמן גרמא דחייבות דהאזרח הוא גילוי מילתא בעלמא שוב הזכיר דברי הפני יהושע והצל"ח הנ"ל וכתב דממוצא הדברים הללו נתיישבו דברי הפני יהושע על נכון (אמר המחבר דברי הגאונים פני יהושע וצל"ח מובאים לקמן בד"ה ודברי וכו' ולדעתי העניה לא נתיישבו דברי הפני יהושע לגמרי דנהי דסברתו אמת היא לפי מה שמפרש הגאון כתב סופר בדעת התוספות דכתובות מכל מקום תמיהת הצל"ח שלא ראה סוגיא דסוכה אינה מתיישבת וכן מה שתמה עליו מדברי התוספות בקידושין הנ"ל וסיים בכתב סופר) אלא דהתוספות בקידושין דף ל"ד על כרחין לא סברי הכי שהרי כתבו דאיסור עשה דשב ואל תעשה דיום טוב אין נשים חייבות:

שוב כתב ליישב שאין דבריהם סותרים אך חילק דדוקא לענין תוספת שבת ויום טוב ויום הכיפורים הוא דגם נשים חייבות דהתוספות אזלי שם אי תוספת שבת ויום טוב דאוריתא והיינו למאן דיליף תוספת יום הכיפורים מתשעה לחדש בערב ודריש תשבתו שבתכם לתוספת שבת ויום טוב עיין יומא דף פ"א ע"ב ובתוספת יום הכיפורים חייבות מרבוי דהאזרח וקרא דבתשעה לחדש קאי על נשים גם כן וכתיב תשבתו שבתכם על כרחין דקאי גם כן על נשים שחייבות בתוספת שבת ויום טוב כמו ביום הכיפורים אבל לאיסור עשה דיום טוב עצמו אין למדין משם והוה ליה כמצות עשה שבקום עשה באופן דלמאן דאמר תוספת שבת ויום טוב דאוריתא שפיר כתבו התוספות בכתובות הנ"ל דנשים אסורות בו אלו תורף דב"ק. ובספר היקר שו"ת רשב"ן (המוזכר להלן בד"ה ובספר דרך) ראיתי בדף קי"ג ע"א שכתב טעם על מה שקבעו הדלקת נר שבת על ידי נשים (מלבד הטעמים האמורים בפוסקים) והוא לפי מה שהזהירו שלא להקדים ההדלקה שיהא ניכר שהוא לכבוד שבת אם כן טוב להדליק בקצה האחרון ויש לחוש שמא יאחר קצת ותוספת שבת מן התורה ויכשל באיסור חמור לכן קבעו ההדלקה על ידי נשים כי הן לא נצטוו בתוספת שבת לפי שנדרש משבתון ואם כן היא מצות עשה ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות עיין קידושין ל"ד תוספות ד"ה מעקה עכ"ל ובמחכ"ג מלבד שיש לתמוה עליו כמו שכתבתי לקמן בד"ה ובספר דרך הנז"ל עוד יש לתמוה שלא זכר דברי התוספות דכתובות הנ"ל ודברי הגאון כתב סופר הנ"ל עוד ראיתי שם שכתב דבאמת לפי הדין נשים מותרות להדליק וכל מלאכה בערב שבת בין השמשות משום דתוספת שבת הוא רק מצות עשה ושהזמן גרמא דנשים פטורות אלא שכל בני הבית נגררים אחר הבעל הבית וכו' והבעל הבית הוא מצווה בתוספת שבת וכו' עיין שם ובמחילת כבוד גאונו איני מבין מה ענין תוספת שבת לבין השמשות דבבין השמשות אין שום ספק שלא תהיו הנשים מוזהרות דספק שבת הוא ומה שיש לפלפל על התוספת שבת הוא על הזמן שקודם התחלת בין השמשות כן נראה פשוט ואין להאריך:

ונסתפק שם (בכתב סופר) באם נאמר דתוספת שבת הוא מדרבנן אם נשים אסורות בו או לא ומקום הספק הוא לפי שבפרק מי שמתו דף כ' ע"ב דאמר אביי דנשים חייבות בקידוש היום מדרבנן פריך ליה רבא כל מצות עשה שהזמן (גרמא) ליחייבו מדרבנן וכו' ועל כרחין לומר דלא הוסיפו רבנן על דבר תורה לחייבן במצוה שהזמן גרמא. אך יש לומר דדוקא במצוה שהיא בקום עשה הוא שלא הטילו רבנן עליהן חובה יותר ממה שהטילה התורה עליהן משום שהן טרודות בצרכי הבית כמו שכתב הכל בו בטעם הפיטור במצוה שהזמן גרמא אבל באיסור עשה דשב ואל תעשה הוא יש לומר דהוסיפו עליהן ורצה להוכיח דאין לחלק בין מצוה שהיא בקום עשה לאיסור עשה שהוא שב ואל תעשה דבכל גוונא לא חייבו אותן מדרבנן שאם לא כן מאי מקשים התוספות בקידושין דף ל"ד סוף ד"ה מעקה שיהא מותר לנשים לשרוף קדשים ביום טוב דעשה דשריפה לידחי לאו דיום טוב כיון דאין בנשים עשה דיום טוב לפי שהזמן גרמא הרי מכל מקום ישנן באיסור עשה דיום טוב מדרבנן ולא אתי עשה ודחי לא תעשה (דאוריתא) ואיסור עשה דרבנן וכו' אלא ודאי דגם איסור עשה מדרבנן לית בהו. ודחה דיש לומר דבודאי במלאכת יום טוב כיון דאיכא איסור לא תעשה מדאוריתא על הנשים מה להם לרבנן להוסיף עליהן איסור עשה כיון דבלאו הכי מצוות ועומדות מן התורה בלא תעשה שלא לעשות מלאכה ושפיר מקשו התוספות אבל היכא דליכא רק איסור עשה דשב ואל תעשה דהזמן גרמא לחוד מסתברא דהטילו עליהן עשה זו שלא לחלק בין אנשים לנשים וצריך עיון לדינא עכ"ל ולי הדל נראה שיש לפקפק בעיקר ספקו דעד כאן לא מצינו דלא חייבו חכמים לנשים במצוה שהזמן גרמא אלא במצוה שהיא מדאוריתא דכיון דהתורה הקדושה פטרה אותן לא רצו חכמים לחייבן זכר לדבר כלליה דמרן הטורי זהב דדבר שהתירה התורה בפירוש אין ביד חכמים לאסרו אבל במצוה שכל עיקרה היא מדרבנן אפשר דכי תקון רבנן עיקר המצוה ההיא לא פלוג רבנן והשוו בה נשים לאנשים ואם כן בתוספת שבת למאן דאמר שהוא מדרבנן אפשר שגם נשים אסורות בו ואין ראיה מקידוש היום שלא חייבו אותן חכמים לפי שהוא מדאוריתא והתורה פטרתן וכן בכל מצות של תורה שהזמן גרמא ובמה שהסביר דבדבר שכבר אסור מן התורה מה להם לחז"ל לאסור יש לפקפק מדמצינו בכמה עניינים שרבנן הוסיפו ואסרו מדרבנן דברים שכבר אסורים מדאוריתא עיין במה שרשמתי בס"ד בשדי חמד חלק ראשון במערכת האל"ף כלל חש"ן ובפאת השדה מערכת האל"ף (הוא שדי חמד חלק עשירי) בכלל ל"ז דף ל"א (ד"ה ודבר שאסור מן התורה):

ודברי הפני יהושע שרמז הם בריש פרק המביא דף ל' ע"א ולפי שספר התורה הזה אינו מצוי אצלי ושאלתיו ליומיה הנני מעתיק דברי קדשו ככתבו וכלשונו והוא על מאי דאמרינן בש"ס בדף ל' דתוספת יום הכיפורים דאוריתא ופירש רש"י דנפקא לן מועניתם את נפשותיכם בתשעה כתב על זה וז"ל ואם כן לפי זה לא הוי אלא מצות עשה והא קימא לן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ונהי דבעיקר עינוי דיום הכיפורים עצמו ודאי הושוו נשים לאנשים לכל עונש שבתורה מה שאין כן תוספת יום הכיפורים דליכא עונש ואם כן מנא לן דאסורות ויש ליישב דאף על גב דבלשון עשה כתיב מכל מקום כיון דהוי שב ואל תעשה דלא תאכל ולא תשתה לא הוי בכלל מצות עשה שהזמן גרמא דהיינו דוקא בעשה גמור שהיא בקום עשה וכיוצא בזה כתבתי גבי שריפת קדשים לענין דנשים אסורות להדליק בשמן שריפה ועוד דכיון דאיצטריך קרא בפרק יום הכיפורים למעוטי תוספת מאיסור עונש כרת אם כן ממילא משמע דלאו מיהא איכא אלא משום דבעינוי לא שייך לשון לאו משום הכי כתבו בלשון עשה כדאיתא התם דף פ"א עיין שם עכ"ל הנה מה שכתב שכיוצא לזה כתב גבי שריפת קדשים דנשים אסורות וכו' לא הראה מקומו וכנראה במקום שכתב כן בא ליישב קושית התוספות בקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה וכמו שכתב בשו"ת חסד לאברהם תאומים בתניינא אורח חיים סימן ס"ה המובא בדברינו להלן (בד"ה והנה) ושני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד:

ומה שכתב בכתב סופר שהצל"ח תפס על הפני יהושע מסוגיא דסוכה וכו' הנה זה לשון הצל"ח כתב הפני יהושע אם על נשים קאי קשה היא גופה למה נשים חייבות בתוספת יום הכיפורים הרי אינו אלא מצוה שהזמן גרמא ותירץ דעד כאן לא אמרינן דנשים פטורות אלא במה שהוא קום עשה אבל בשב ואל תעשה אף שאין בו אזהרת לאו רק עשה גם נשים חייבות אף שהזמן גרמא ואני תמה על גדול הדור כמוהו ששגה בדבר זה והקושיא אינה קושיא והתירוץ אינו אמת שמה שחדש דבשב ואל תעשה נוהג גם בנשים נעלם ממנו דברי התוספות בקידושין דף ל"ד ד"ה מעקה שכתבו דנשים אינן חייבות ביום טוב אלא משום לא תעשה ולא אעשה משום דהוי מצוה שהזמן גרמא והרי עשה דיום טוב הוא שבות ממלאכה בשב ואל תעשה ואפילו הכי אינו נוהג בנשים וקושיתו אינה קושיא דהרי התורה רבתה עשה לתוספת יום הכיפורים ונעלם ממנו ש"ס דסוכה דף כ"ח דאמרינן האזרח לרבות נשים לעינוי יום הכיפורים ומקשינן מדרב יהודה נפקא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומשני לא נצרכה אלא לתוספת יום הכיפורים סלקא דעתך אמינא הואיל ומיעט רחמנא לתוספת מעונש ומאזהרה לא ניחייבו נשים כלל קמשמע לן הרי מפורש בגמרא דרחמנא רביינהו אף לתוספת יום הכיפורים שוב ראיתי בשיטה מקובצת כאן הקשה כן וניחא ליה מסוגיא דהאזרח עכ"ל ולפי השערתי דהגאון פני יהושע בא ליישב קושית התוספות לא נאמר בו ונעלם כמובן אך מה שהשיג עליו שנעלם ממנו סוגיא דסוכה דאיכא ריבויא לחייב נשים בתוספת עינוי ולא קשיא קושיתו הא ודאי תימה ועוד יש לתמוה במה שכתב בתירוץ שני דאיכא לאו לתוספת עינוי שזה היפך ממאי דאמרינן התם הואיל ומיעט רחמנא לתוספת מעונש ומאזהרה וכו' הרי דליכא אזהרה בתוספת גם הגאון ערך השלחן באורח חיים סי' תמ"ג סוף אות א' הביא דברי הגאון פני יהושע וכתב על דבריו ותימה עליו דהא בפרק יום הכיפורים תניא בהדיא יכול לא יהא מוזהר על תוספת עינוי ודין הוא וכו' ובפרק הישן תניא האזרח לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי ומוקי לה לתוספת עינוי סלקא דעתך אמינא הואיל ואימעיט מעונש ואזהרה וכו' עיין שם משמע דאי לאו רבויא אף דהוי בשב ואל תעשה היו פטורות עכ"ל. (שוב השגתי ספר הזכרון להגאון מחבר ספר ערך השלחן וראיתי במערכה זו דף י"ט ע"ד שהרב מר בריה הביא קושית מר אביו בערך השלחן הנ"ל וכתב לדחות דאי מהא לא איריא דאפשר לומר כיון דגלי לן קרא בתוספת עינוי דנשים חייבות אף דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ילפינן מינה למצות עשה שהזמן גרמא דהוי בשב ואל תעשה דומיא דתוספת עינוי דנשים חייבות ולא ילפינן דמצוה שהזמן גרמא פטורות אלא דומיא דתפילין דהוי בקום עשה עד כאן דב"ק):

והנה בשם אריה כשרצה לומר דבמצוה שהיא בשב ואל תעשה אף שהזמן גרמא חייבות חזר בו מכח דברי התוספות בקידושין ד"ה מעקה ושוב כתב (בדף ד' ע"א) בשם ספר המקנה דנשים חייבות במצות עשה דשבת דהוי לא תעשה ועשה וכו' כמו שכתבתי בשמו לעיל (בד"ה ומה שקשה) ולא דחה דבריו מכח דברי התוספות הנ"ל דאם כדבריו מאי מקשו התוספות משמן שריפה וכו' הא התם נמי כיון דאיכא עשה ולא תעשה חייבות נמי אעשה משום שהמובן מדבריו הוא דרק בעשה ולא תעשה דשבת הוא דכתב כן על פי דברי הר"ן דבכל מצות של שבת שוו נשים לאנשים אבל ביום טוב אין הדין כן אלא אף דאיכא עשה ולא תעשה אינן בהעשה לפי שהזמן גרמא (ועיין בכתב סופר שהבאתי לעיל בד"ה ובסימן ובד"ה עוד מצאתי) ולכן אין סתירה מדבריהם דאיירי ביום טוב לדברי המקנה דאמר על עשה ולא תעשה דשבת כן הייתי מבין מתוך הדברים שבשם אריה (כי אין אצלי ספר המקנה לעיין בדב"ק) שוב ראיתי להגאון מוהר"א תאומים בשו"ת חסד לאברהם תניינא באורח חיים סי' ס"ה (ד"ה ועוד) שהביא דברי המקנה בסיגנון אחר וליישב קושית התוספות הוא בא וז"ל בספר המקנה קידושין ל"ד כתב לחדש דהא דמצות שהזמן גרמא פטורות ילפינן מתפילין לא מצינן למילף רק דומיא דתפילין שאין בהן אלא עשה גרידא אבל היכא דאיכא עשה ולא תעשה נשים חייבות גם בהעשה שהזמן גרמא וכתב ליישב בזה קושית התוספות בד"ה מעקה עכ"ל ולפי סיגנון זה מובן דבכל עשה דאית ביה נמי לא תעשה כי היכי דחייבת בהלא תעשה חייבת נמי בהעשה אף שהזמן גרמא והגאון המחבר כתב על דבריו ולכאורה אישתמיט מניה סוגיא דסוכה דף כ"ח ע"ב דמשני דבעי קרא דהאזרח לרבויי נשים למצות עשה דועניתם מלבד הלא תעשה וכרת דגם נשים חייבות בהן ולדברי הרב לא בעינן קרא לרבויי דכיון דאיכא לא תעשה גם העשה שהזמן גרמא חייבות ונראה לחלק בזה כיון דהעשה דועניתם בתשעה אתי לרבויי תוספת יום הכיפורים וחלות העשה קודמת ללא תעשה אי לאו דרבוייא דקרא דנשים חייבות לא היו מתחייבות בעשה זו כיון דבשעה שהתחילה לחול אין לא תעשה עמה ודמי לכל מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות ובעי קרא דהאזרח עכ"ל הנה ממרוצת דבריו נראה שהבין דמאי דאמרינן דהאזרח אתא לרבות נשים לעינוי מיירי לעינוי דיום הכיפורים עצמו דאית ביה עונש ואזהרה:

ולי הדל אין נראה כן מסוגיית הש"ס דמעיקרא מייתינן ברייתא דמרבי מהאזרח דגבי עינוי את הנשים ופרכינן למה לי לרבויי אשה תיפוק לי' מדרב יהודה אמר רב השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ושנינן לא נצרכה אלא לתוספת עינוי סלקא דעתך אמינא הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה לא נתחייבו נשים כלל קמשמע לן הרי דאוקימתא דש"ס היא דקרא אתא לערב יום הכיפורים עצמו בעידן תוספת מחול על הקודש דאין באותה שעה לא עונש ולא אזהרה ולא כדמשמע מדברי הגאון דעל עצם היום הוא מדכתב דאתא לרבויי מצות ועניתם מלבד הלא תעשה וכרת וכן משמע לי מלשון רש"י בד"ה הואיל ומיעטיה קרא מלאו וכרת דכתיב בעינוי בעצם היום הזה על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על התוספת ומאזהרה נמי אימעיט נשים נמי למעטי דלא ליחייבו ביה אפילו למצות עשה בעלמא עכ"ל ומלבד דתיבת ביה אתוספת הוא דקאי ועוד דלשון אפילו משמעותו לא מיבעיא דלאו וכרת לית בהו אלא אפי' עשה בעלמא הו"א לית בהו ואי אעינוי דיוה"כ עצמו מי מצינן למימר דליתיה בלאו וכרת אלא ודאי דאזמן תוספת הדברים אמורים ולא ידעתי היכי מתרגם הגאון סוגיא זו אעיצומו של יום:

ובהיותי עסוק בדברי הגאון חסד לאברהם הנ"ל (בד"ה שוב ראיתי) בא לבית מדרשי ידידי הרב הגדול מוהר"ר מענדל אשכנזי יצ"ו והראתי לו דבריו ומה שנראה לדעתי העניה מסוגיא הנ"ל כאמור והלא הוא אמר לי שהגאון חסד לאברהם משמע ליה דלהסלקא דעתין דנשים ליתנהו בתוספת עינוי (אי לאו קרא דהאזרח) היה הדין נותן דנשים ליתנהו בעשה דעינוי כלל אפילו בעיצומו של יום דמאחר דבהעשה כולל ערב יום הכיפורים ויום הכיפורים עצמו איך יתכן לחלק העשה לגבי נשים לומר דבהתחלת העשה ליתנהו ובמה שנמשך אחר כך (דהיינו ביום הכיפורים עצמו) איתנהו אלא ודאי דלהסלקא דעתין לא היו נשים בעשה דעינוי כלל ולכן שפיר כתב הגאון חסד לאברהם דהאזרח בא לרבות נשים בועניתם מלבד הלאו וכרת וכו' אלו תורף דב"ק. ואני ההדיוט לא נתקררה דעתי העניה בזה ונתווכחתי עמו בעיקר הסברא שלדעתי אינה מוכרחת ושאין זה פשט השמועה עד שיקשה על המקנה לומר דאישתמיטיתיה סוגיא זו ועמדנו כל אחד בדעתו שוב מצאתי שסברתו לא נפלאת היא וכיונה דעתו לדברי הגאון שאגת אריה שגם הוא אמר סברא זו בדין אחר והגאון ערך השלחן באורח חיים סימן תמ"ג אות א' חלק עליו וכנראה שהוא תנא דמסייען והוא דהתם קאי בדין עשה דתשביתו בערב פסח אם נשים חייבות דבתוך הפסח ודאי חייבות משום דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ כדאמרינן בפרק קמא דפסחים אבל בערב פסח מנא לן דחייבות וכתב שהגאון שאגת אריה בסי' פ"ב כתב דבתוך הפסח חייבות בעשה זו משום שיש עמו לאו וכיון שהוא מתחיל משבע שעות עד אחר הפסח אין סברא לחייב במקצת ולפטור במקצת וזה כדברי יד"ן הרב הנ"ל יצ"ו דאין לחלק העשה לגבי נשים לומר דבמקצתו חייבות ובמקצתו פטורות אלא דלהגאון שאגת אריה כיון דאי אפשר לחלקו אזלינן לחומרא ולהגאון חסד לאברהם לפי מה שמפרש הרב יצ"ו אזלינן לקולא ואף שזה דוחק גדול לומר דמשום שאי אפשר לחלק העשה ניזיל לקולא על כל פנים מצאנו אילן גדול לסמוך עליו שהסברא היא שאין לחלק בהעשה שמקצתו לחיוב ומקצתו לפיטור

אך הרב ערך השלחן כתב על דבריו וז"ל וליתא דהא תוספת עינוי יום הכיפורים אי לאו רבוייא דהאזרח היו פטורות הואיל ואימעיטו מעונש ומאזהרה אף על גב דנמשך זמן העשה עד יום הכיפורים כדאיתא בפרק הישן ואם כן הכא דליכא רבוייא מנא לן דחייבות ובתוך הפסח כבר כתבתי דבלאו הכי חייבות מהיקשא דהשבתה לאכילה עכ"ל (בשדי חמד מערכת חמץ סי' ה' אות כ"ב כתבתי בדין זה בס"ד עיין שם) והמובן מדבריו לפי דעתי הוא שחולק עליו בעיקר סברתו שאמר שאי אפשר שיהא העשה חלוק קצתו מקצתו דמסוגיא זו מתבאר דאי לאו האזרח היינו אומרים דנשים אף דאיתנהו בעשה בעיצומו של יום כיון דאית ביה לאו וכרת מכל מקום בערב יום הכיפורים מיהא דליכא לאו וכרת הוה אמינא דליתנהו בעשה נמי הרי דאי לאו דגלי קרא היינו מחלקים העשה לנשים מקצתו לפיטור ומקצתו לחיוב והרב הנ"ל יצ"ו אמר שאין הכרח מדברי הרב ערך השלחן שבא לחלוק על סברת הרב שאגת אריה (במה שאומר שאין סברא שיהא העשה חלוק וכו' דבזה אפשר דמודה לו שיש סברא לומר כן) וכו' (להלן אביא גוף דבריו במכתבו אלי ואין צורך לכפול הדברים):

אחר איזה ימים הביא לי ידידי הרב הנ"ל יצ"ו מה שכתב בענין זה (כי כן בקשתיו שיעריך בכתב הויכוח שהיה בינינו) וז"ל יש ליישב דבריו (של הגאון חסד לאברהם) והוא כי מסתביר ליה לומר דאם אך ידענו דנשים איתנהו במצות עשה ודעניתם על עיצומו של יום כי אז לא שייך להסתפק בהם אם ישנן בעינוי של תוספות ובלי שום ריבוי מפשיט הוה פשיט לן דחייבות בעינוי תוספות גם כן דמצוה אחת היא מבעוד יום של תשיעי עד סוף משך העינוי ואי אפשר לחלק המצוה לחצאין לחייבם במקצת ולפוטרם במקצת אלא ודאי דלא כהמקנה ז"ל וכללא דעשה שהזמן גרמא נשים פטורות הוא אפילו במקום לאו ועל כן ליתנהו נשים במצות עשה דועניתם כלל (לולא ריבויא דהאזרח) וכיון שכן שפיר הוי סלקא דעתין דתוספות עינוי שאין בו כי אם איסור עשה לא ליחייבו ביה הנשים כלל קמשמע לן הא דתנינן האזרח לרבות נשים שחייבות בעינוי ואתרבו למצות עשה דועניתם ממילא נפקא לן מזה לנשים איסורא דתוספת יום הכיפורים דאי אפשר לחלק המצוה לחצאין וכנז"ל. ועיקר דרשא דהאזרח באה לרבות נשים במצות עשה דועניתם. דהאזרח גבי בעשור לחדש תענו כתיב אלא דלא נפקא לן בהאי דרשא מידי לעיצומו של יום דבלאו הכי יש בו לאו וכרת (ויעויין תוספות קידושין דף ל"ד ד"ה מעקה בתחילתו ובסופו) אלא לענין התוספת הוא דנפקא לן:

ועל מה שאמר מר דהרב ערך השלחן הוא תנא דמסייע לסברת מר. לענ"ד אינו מוכרח ויש לפרש בכונתו שמשיג על השאגת אריה באופן זה. דהנה השאגת אריה חידש בזה שלשה דברים. הא) דבמצות עשה שיש בה לאו נשים מוזהרות גם על העשה דאית בה אף שהיא זמן גרמא (וכסברת המקנה ז"ל). ב) חידש דאם העשה מתחלת מזמן שאין בו לאו עדין לא נוכל לומר דמזמן התחלת הלאו יהיו חייבות גם בהעשה ובתחלת חלות העשה שאין בו לאו יהיו פטורות. ועדין יש לנו לומר דניזיל לקולא בכי האי גוונא ולומר דאחרי שזמן תחלת חלות העשה אין בו לאו יהיו פטורות לגמרי מן העשה אפילו אחר כך בזמן חלות הלאו לזה מחדש ואומר דאית לן למיזל לחומרא. ועל זה משיג הרב ערך השלחן ז"ל דעשה דעינוי דומה לעשה דהשבתה שגם בעינוי יש לאו וחלות העשה הוא מזמן שאין בו לאו והתם בעינן קרא לריבויא ועל כרחין לומר או דליתא להדין כללא לגמרי וכקושית תשובת חסד לאברהם הנז' על המקנה ז"ל. או לכל הפחות דבאם בעת חלות העשה אין בו לאו לא נאמר הדין כללא וכתירוצו של החסד לאברהם הנז'. ובסברא זאת אנו מוכרחים להשתמש גם בדברי שער המלך שהראה לי מר במה שפירש הסוגיא דסוכה לפי שיטת התוספות. ויש להקשות סוף סוף מנא ליה לתנא לרבות נשים בתוספות עינוי אחרי שכתוב האזרח כתיב גבי בעשור לחדש תענו. ובלי הריבוי אין אנו יודעים לחייבם בעשה דועניתם כלל לשיטת התוספות הנ"ל (דאפילו במקום לאו פטורות מן העשה). אף אנו נאמר דלא ריבתה התורה מצות עשה לנשים אלא בעיצומו של יום הואיל ואית ביה לאו וכרת אלא ודאי כסברא הנ"ל. ואין הכי נמי דעיקר הריבוי בא לחייב נשים במצות עשה דועניתם. אלא דממילא נמשך מזה חיוב גם על תוספת עינוי עכ"ל יצ"ו והמעיין יבחר. ומדברי הגאונים פני יהושע וכתב סופר שהבאתי למעלה נראה לי שהם סוברים דלולא היה רבוי לנשים לחייבן בתוספות עינוי היינו אומרים שפטורות על התוספות אף שחייבות על עיצומו של יום ואינו דחוק לומר שבמקצתו חייבות לא בכולו:

ובעיקר כללין (אי נשים איתנהו בעשה דשביתת בהמה) אני אמרתי בחפשי ומצאתי את שאהבה נפשי הגאון הכהן הגדול מוהרש"ל יצ"ו בספרו הבהיר בנין שלמה בסי' ט"ז דף י"ט ע"ד (בד"ה ועל עיקר) שהביא דברי התוספות בעבודה זרה דף ט"ו שהקשו על מה שאמרו בש"ס משום נסיוני וכו' והוה ליה מחמר וכו' דלמה לן משום מחמר תיפוק לי' משום שביתת בהמה וכו' (וכבר הזכרתי דבריהם לעיל בד"ה ומדברי התוספות) וכתב וז"ל ועל קושית התוספות נראה לי על פי מה שנסתפק הפרי מגדים אי נשים מצוות על שביתת בהמה דהוי עשה שהזמן גרמא והגרע"א הביא ראיה מפרתו של שכנת ר' אלעזר בן עזריה וכו' ואמנם אם נאמר לאידך גיסא דנשים אין מצוות שפיר יש לומר דמשום הכי הוצרכו בש"ס דעבודה זרה לטעם דמחמר דאי לאו הכי היה מותר לנשים למכור בהמה לנכרי וכו' אבל משום מחמר דאיכא לאו וכמו שפירש רש"י בעבודה זרה שם בודאי אסורות ובזה נדחית ראיית הגרע"א מפרתו של ר' אלעזר בן עזריה דיש לומר דהיתה מחמרת דזה נוהג גם בנשים ופשוט הוא עכ"ל וכבר כתבתי למעלה על דברי הגאון שם אריה שאין דעתי העניה נוחה בדחיה זו ומה שכתב דאיכא לאו במחמר וכמו שכתב רש"י וכו' הנה כבר הבאתי שהגאון שער המלך בחמישי מהלכות יום טוב דין ב' הבין מדברי רש"י הנ"ל ומדברי הר"ן דסברי דאיכא לאו בשביתת בהמה אף בלא מחמר ונמשכו אחריו רבני האחרונים אלמא סברי דרש"י לא איירי במחמר וכן הוא משמעות לשון רש"י ומה שכתב ליישב קושית התוספות על פי הנחה דנשים אין מצוות אשביתת בהמה ומשמע ממרוצת דבריו דנקיט נמי הכי לדינא אנא דאמרי לישרי לן מר ואדרבה איפכא מסתברא דממה שלא תירצו כן התוספות מוכח דסברי דגם נשים מוזהרות אשביתת בהמה ועלינו לקבל דעתם וסברתם אשר מפיהם אנו חיין ואינהו מארא דתלמודא וחלילה לחלוק עליהם מסברא ומה גם דאיכא פוסקים דגם לאו איכא בשביתה בלא מחמר וכמו שכתב הגאון שם אריה ולדידהו פשיטא דמוזהרות הנשים וכן עיקר:

אחר זמן מצאתי שהגאון מנחת חינוך בפרשת יתרו בקונטרס מיסך השבת אות ט"ל דף ג"ן ע"ד שעמד בחקירה זו אם נשים מוזהרות בעשה דשביתת בהמה היכא דליכא משום מחמר דהא הוי מצות עשה שהזמן גרמא ואף אם נאמר דבעשה דשביתת הרגל איתנהו נשים נמי היינו משום דאיכא לאו ובזה התוספות חולקים וסוברים דאף בדאיכא לאו אין הנשים מוזהרות בעשה שהזמן גרמא ולכולי עלמא מיהא היכא דליכא אלא עשה אין נשים מוזהרות ואם כן בעשה דשביתת בהמה היכא דליכא לאו דמחמר לא תהיו נשים מוזהרות והביא סוגיא דעבודה זרה גבי מכירת בהמה גסה דאסרו משום נסיוני והוי מחמר והקשו התוספות והרשב"א והר"ן דתיפוק לי' משום שביתת בהמה ואם נאמר דנשים אין מוזהרות בעשה הרי איצטריך טעמא דמחמר כדי לאסור לנשים למכור וכו' שוב מצא סוגיא ערוכה ההיא דפרתו של ר' אלעזר בן עזריה וכו' דמבואר דאשה מצווה בעשה דשביתת בהמה אלא דצריך טעם וכו' וכתב שלא מצא בשום פוסק ראשון או אחרון שעמד בזה עיין שם שלא זכר דברי הפרי מגדים בזה ובעניינים אלו מצאתי בספר היקר תבואות השדה לידידי הגאון מוהר"א דייטיש יצ"ו בחלק ראשון בשער שלישי דף ה' ודף ו' שהאריך בכמה עניינים ולא איסתייעא להתיישב בדב"ק לכו חזו נפלאות תורתו. גם ראיתי בקונטרס שער נפתלי (הנספח לשו"ת אוריין תליתאי להגאון מהר"ם תאומים) בסימן ז' דף י"ד פלפול נחמד ונכון בעניינים אלו לך נא ראה:

גם אשו"ר בספר הנחמד חמדת משה לידידי הגאון דומ"ץ לאדז יצ"ו בסימן ט' שעמד בחקירה זו [אם נשים מצוות אעשה דשביתת בהמה שנסתפק רבינו עקיבא והביא גם מה שהשיב הגאון תפארת ישראל ככל הכתוב לחיים בדברינו בריש כללין והוא יצ"ו כתב ליישב דודאי לא נעלם מרבינו עקיבא משנה שלמה (פרתו של ר' אלעזר וכו') אלא שסובר שאפשר לפרש המשנה שהפרה של שכנתו היתה נכסי מלוג ורבנן סברי קנין פירות כקנין הגוף ומשום הכי אוסרים ור' אלעזר סובר לאו כקנין הגוף דמי ולכן מותר אבל בפרה שאין לה בעל הכל מודים דשרי משום דאין האשה מצווה אשביתת בהמה:

ועם שהוא דרך נחמד וחריף בהורמנתיה דמר אומר אני דאם הגאון תפארת ישראל לא נתקררה דעתו לומר שכונת רבינו עקיבא היא לפרש המשנה דמדרבנן הוא דאסרי מפני שהגאון רבינו עקיבא לא נתכוון לזה מדלא הזכיר המשנה ולומר דהמשנה מדרבנן הוא. כל שכן שיש לנו לומר שלא נתכוון לפירוש זה מדלא הזכיר המשנה ואמר שיש לפרש המשנה באופן זה שהרי לומר דהא מדרבנן היא הרגילות הוא במקומות רבים אבל לאוקומי אוקימתא (הכא במאי עסקינן בפרה דנכסי מלוג וכיוצא) צריכא רבה וכל כי האי ודאי אם לכך נתכוון הוה ליה לפרושי וכן הדרך השני שכתב ליישב דברי רבינו עקיבא על פי פירוש המשניות להרמב"ם שר' אלעזר דן בזה הדין של שכנתו וכו' לא איפרק מחולשת הדוחק כמו שיראה הרואה בדב"ק מה שדקדק יפה שדעת הרמב"ם היא דנשים מצוות אשביתת בהמה אף בדליכא משום מחמר זכה לכוון לדעת הגדולים הגאונים בהגהת רמי"ף ודברי אמת שהבאתי למעלה (בד"ה ודברי הרב החינוך) ועוד נשא ונתן באמונה שם (בחמדת משה) על דברי הרבנים מנחת חינוך ושם אריה הנז"ל בדברינו כדרכו בקדש לך נא ראה:

שוב נדפס קונטרס שיירי המנחה והוא מלואים לספר מנחת שבת לידידי רב כהנא הרה"ג אבד"ק שיטאווא יצ"ו וראיתי שם בסי' פ"ז שפלפל קצת בדין זה גם הביא דברי מי שגדול ידידי הגאון מוהרש"ל הכהן יצ"ו שהאריך קצת לדחות דברי שו"ת שם אריה בזה עיין שם דב"ק:

ולגבי עשה דיום טוב שכתבו רבני האחרונים שהוא מחלוקת בין התוספות עם הרמב"ם והרב החינוך שהם סוברים דנשים איתנהו בעשה דשביתה ביו"ט והתוספות סוברים דליתנהו בהעשה משום דהוי עשה שהזמן גרמא וכתבתי למעלה (בד"ה ויש להעיר עליו) שהגאון טורי אבן כתב שאפשר שהתוספות יודו דנשים ישנן בעשה דיום טוב אף דהוי זמן גרמא משום דכיון דאיכא לאו בהדי העשה הרי הוא מאלים את העשה לחייב את הנשים אף שהזמן גרמא ולפי דבריו בטלה מחלוקת שהמציאו רבני האחרונים. אלא שאנכי הדל כתבתי שלא אדע איך יתכן לפרש כן בדברי התוספות וכתבתי כן לפי שלא הייתי יודע איה מקום דבריו שבמקום אחר שרמז שם אך עתה ראיתי שדבריו הם בספרו שאגת אריה סי' פ"ב והוא ששם כתב דעשה שהזמן גרמא אם יש עמו לאו הלאו מאלים את העשה ואף הנשים חייבות בו והוקשה לו מדברי התוספות בקידושין דף ל"ד בסוף ד"ה מעקה שנראה שסוברים בהיפך ויישב וז"ל ואף על גב דהתוספות נקטי איפכא ומאלמיה ליה ללאו דלא דחי ליה עשה מכלל דליתיה לעשה אלא ללאו לחוד לאו דוקא הוא אלא דהתוספות התם לענין שריפת קדשים לא צריכי יותר אלא באלומי הלאו סגי להו אבל מכל מקום לפי האמת כמו שהעשה מאלים ללאו הכי נמי הלאו מאלים לעשה וכו' אלו תורף דב"ק הרי שביאר דברי התוספות שלא הוצרכו לומר דלפי האמת נשים איתנהו בעשה דיום טוב דסגי להו באלומי ועם שדחוק קצת לפרש כן בדבריהם נסבול הדוחק ולא נמציא מחלוקת בין הקדמונים וגם שלא יהיו דברי התוספות דקידושין הנ"ל סותרים למה שכתבו בכתובות דף מ"ז דנשים אסורות בתוספת שבת ויום טוב שהעיר בזה הגאון כתב סופר בסי' נ"ו והבאתי דב"ק למעלה (בד"ה עוד מצאתי) ובספר מצות המלך לידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו במצות עשה רמ"ב רמ"ג דף ס"ג ע"ב הביא תורף דברי השאגת אריה הנ"ל וסיים וצריך עיון על מה שכתב הרב זרעא דיוסף דף ס"ה ע"ב משם התוספות דקידושין דכל שחייבים בלאו חייבים גם בעשה ואחד הרואה שאחר זה הביא דברי הרא"ש שכתב כן בדעת התוספות וכתב עליו שמדבריהם אין נראה כן שהרי כתבו בסוף דבריהם משום דאלים הלאו ומשמע בודאי שהאשה פטורה מעשה דיום טוב אלא דמכל מקום הלאו אלים ושנאו פעם אחרת בסי' פ"ו דף ס"ט ע"א עכ"ד הרב מצות המלך הנ"ל העתקתי דבריו להועיל למי שנמצא אצלו ספר זרעא דיוסף (כי אנכי לא ידעתיו):

ובספר דרך המלך החדש להגאון אבד"ק ראווא יצ"ו בפירוש הקצר בריש הלכות יום טוב כתב שנחלקו רבותינו התוספות עם הרב החינוך אם נשים שייכות בעשה דיום טוב כיון דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכתב להוכיח כסברת הרב החינוך דאיתנהו בעשה דיום טוב מסוגיא דסוכה דף כ"ח במאי דאמרינן דהאזרח לרבות נשים לתוספת עינוי וכו' עיין שם סיגנון הוכחתו וכנראה לא ראה דברי הגאון בטורי אבן ושאגת אריה הנז"ל ומקרוב נתכבדתי בספר היקר תשובת רשב"ן די שדר לן מר הגאון המחבר מוהר"ש שיק אבד"ק קארצאג יצ"ו ומידי עיוני בו ראיתי בסימן קמ"ח דמיסתמיך ואזיל בתר סברת התוספות דאין באשה עשה דיום טוב לפי שהזמן גרמא עיין שם (בסוף ד"ה ומאחר דחזינן) והוא חידוש לרב גדול כמותו שנעלם ממנו שאין כן דעת הרמב"ם והרב החינוך ועיין לעיל (בד"ה שוב כתב) מה שכתבתי עוד על דבריו שם:

ולענין אכילה בערב יום הכיפורים אם נשים פטורות משום דהוי מצוה שהזמן גרמא נסתפק רבינו עקיב"א בסי' ט"ז ובר ברתיה מר ניהו הגאון כתב סופר בסי' קי"ב פשיט ליה דגם נשים חייבות ואנכי הדל בחלק אסיפת דינים במערכת יום הכיפורים (הוא שדי חמד חלק י"ב) הבאתי דברי רבני האחרונים המדברים בזה עיין שם:

וכתב הגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא חלק שני סי' ה"ן דבצל"ח ריש פרק שני דברכות דנשים פטורות מתפלת המוספין כיון דלאו רחמי היא ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ושבשו"ת מגן גבורים סי' ק"ו דחו דבריו ואחר שנדפס המגן גבורים ראה בשו"ת בשמים ראש שכתב כהצל"ח אבל כבר נודע דלאו גושפנקא דהרא"ש חתים עלה ולא זז ממה שכתבו במגן גבורים עיין שם דב"ק (על ספר בשמים ראש רשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סימן י"א אות ז'):

ובעשה דתשביתו בערב פסח אחר חצות דליכא לאו אם נשים מוזהרות רשמתי בחלק אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סימן ה' אות כ"ב:

ולענין ענג ביום טוב דנפקא לן מעצרת תהיה לכם חציו לכם אם פטורות הנשים משום דהוי מצוה שהזמן גרמא וכו' בקונטריסי במערכת יום טוב סימן ב' אות וי"ו הבאתי דברי הגאונים רבינו עקיב"א בשו"ת סי' א' ובהשמטות הספר דף רי"ט ושואל ומשיב מהדורא תניינא חלק שני סי' ה"ן:

ובדין קריאת פרשת זכור אם יש לחייב את הנשים דהויא מצוה שלא הזמן גרמא או פטורות עיין לקמן במערכת הפ"ה:

ולענין קריאת ההגדה בליל פסח אם פטורות משום דהויא מצות עשה שהזמן גרמא עיין לקמן מערכת הקו"ף:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה