שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל קלו
מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות נחלקו הפוסקים אם רשאות להחמיר על עצמן ונקיטינן דרשאות הן להחמיר ולקיימן וכן המנהג בכמה מצות עשה שהזמן גרמא כידוע אם הדין כן גם במצות ציצית ותפלין רשמתי במערכת הלמ"ד אות קט"ז ואם יכולות לחייב עצמן לאכול בסיכה ולברך עיין בשו"ת שואל ומשיב תניינא בח"ב סי' ח' שצדד לפי מה שכתב הרב טורי זהב בסי' י"ז ס"ק ב' בטעם מה שכתב הרמ"א דאין להם ללבוש ציצית דאינו חובת גברא דהיינו שאפילו איש אינו חייב לקנותו אלא אם יש לו בגד בת ד' כנפות ולובשו חייב להטיל בו ציצית ואם כן הוא הדין בסיכה דחוץ מלילה הראשונה אינו חייב אלא שאם בא לאכול חייב לאכול בסיכה אין האשה רשאה לחייב עצמה ואחר שנשא ונתן בזה מסיק הדין בצ"ע:
והנה לענין לולב הוא מנהג פשוט שמברכות כמו שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' נדר"ת אות ב' ואף שיש מערערים וסוברים דיש לבטל המנהג מכל מקום כבר אישרו וקיימו המנהג על פי שו"ת מן השמים בראש הספר (ונדפס קונטרס זה בתשובת הרדב"ז בסוף חלק חמישי) ושם כתוב שיכולות לברך גם על שופר ורבינו הרוקח בסי' בר"ך כתב שנהגו לברך אשופר ואלולב ומר קשישא בספר יפה ללב בסי' תרח"ן אות ה' ראו הביא לנו מה שכתב מרן חיד"א בספר יוסף אומץ סי' פ"ב (גבי לולב) דאף שמרן פסק שלא יברכו קים לן דאילו מרן אף הוא ראה דברי השו"ת מן השמים כן היה פוסק ומנהיג ואין בזה משום לא בשמים היא דכיון דהרבה מגדולי הפוסקים סוברים דיברכו אהניא לן סיעתא דשמיא לפסוק כמותם והביא מה שכתב הרב שלחן גבוה סי' תקפ"ט סק"י דבמלכותינו (מלכות תוגרמה) לא נהגו לברך כי אם אלולב ושהרב הלבוש כתב שנהגו לברך גם אשופר ושבמה שלא נהגו לא יברכו ולסוכה יש מקומות במלכות אשכנז שמברכות ויש שלא נהגו לברך ושמנהגינו אנחנו הספרדים שאין מברכות על הסוכה אף שנזהרות מאד אישיבתה ולכן צוה לאנשי ביתו שלא לברך אסוכה אלו תורף דב"ק ובספר זכר נתן (קורונל קובץ קטן] הביא בדף פ"ב סוף ע"ב תשובת מוהר"ח אור זרוע בסי' קפ"ג נתברר עכשיו שנשים אסורות לברך על שום מצוה שאם יברכו עוברות בבל תוסיף ומברכות ברכות לבטלה ובליקוטים שבתחלת ספר שערי צדק לזרע יצחק (נדפס בירושלם תוב"ב שנת תר"ח) הניח בצריך עיון על שמברכות הנשים על מצות עשה שהזמן גרמא כיון שהרמב"ם בשלישי מהלכות ציצית סובר שלא יברכו וכן כתב הגהות אשירי סוף פרק לולב הגזול בשם רש"י וחילק ידע בין יש לה בעל להיכא דאין לה בעל דכשיש לה בעל רשותו עליה ואינה רשאה לברך ואם היא אלמנה או גרושה יכולה לברך עכ"ל ואין אצלי ספר הנ"ל ואנו אין לנו אלא דברי מרן חיד"א הנ"ל וכבר פשט המנהג כן ואין להרהר בדבר:
ונראה מדברי הרב מגן אברהם בריש סי' חפ"ץ דבמצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות אי שויינהו עלייהו חובה חייבות ואין פוטר אותן שכתב לענין ספירת העומר דמן הדין נשים פטורות והאידנא שוו עלייהו חובה ורבני האחרונים נמשכו אחריו כמו שיראה הרואה הלא בספרתם אמנם הגאון מנחת חינוך בפרשת אמור במצוה ש"ו דף קי"ט ע"ב אות א' כתב על דבריו וצריך עיון והוא דבר חדש דנשים אם קבלו עליהן לעשות מצות עשה שהן פטורות יתחייבו מפני דשוו עלייהו חובה ולא ראיתי כן בשום מקום ואינו דומה לתפלת ערבית עיין בראשונים וכאן יש דעות דאסור להו לעשות מצות עשה שהזמן גרמא ולכולי עלמא אינו מצוה כלל והאיך ישוו חובה ולא ידעתי מוצא לדברי המגן אברהם עכ"ל והנה לא גילה לנו מדוע לא נאמר בזה שוייה כחובה ונראה שטעמו דהנה מרן הבית יוסף באורח חיים סי' פק"ח (בד"ה וכתב אחי הר') הביא מה שכתב ראבי"ה דכיון דנהוג עלמא להזכיר וגם ברך על דעת להזכיר שוייה עליה כחובה וכי האי גוונא פסק בהלכות גדולות גבי תפלת ערבית אף שהיא רשות כיון שהתחיל להתפלל שוייה עליה כחובה וכתב על זה מרן הרמ"א בדרכי משה וז"ל ונראה לי דוקא בסעודה שלישית איכא למימר כי האי גוונא מאחר דאיכא למאן דאמר דחובה לאכול פת דומיא דתפלת ערבית דאיכא למאן דאמר דחובה להתפלל ולכן אמרינן מאחר שהתחיל שוייה עליו חובה אבל בראש חדש ליכא מאן דאמר חובה לכן אין שייך לומר שוייה חובה עכ"ל ואם כן גבי כל מצית עשה שהזמן גרמא דליכא מאן דאמר דנשים חייבות אין שייך לומר שוייה חובה וכן הביא בספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בריש סי' תפ"ט את דברי הדרכי משה הנ"ל על דברי המגן אברהם הנ"ל וכתב שבספר נזירות שמשון הוכיח דכאן לא שייך סברא זו דכבר שוייה כחובה ואין אצלי ספר הנ"ל לראות טעמו ונימוקו דמשמע מדבריו דדוקא הכא בדין ספירה הוא דאין שייך לומר כן. ועיין בשו"ת בשמים ראש סי' פ"ט שכתב לענין תפלת מוסף דמן הדין נשים פטורות משום דתפלת המוספין היא זכר לקרבן מוסף ואשה אינה שוקלת ואין לה חלק בקרבנות צבור וסיים אבל כבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו עצמן בכל המצות עכ"ל משמע דקאי בשיטת המגן אברהם הנ"ל:
ודע דגדר הזמן גרמא הוא כל שזמן ידוע גורם חיוב המצוה ובזמן זולתו אין חיוב במצוה ההיא כלל באותה שעה כגון לולב שופר וכיוצא דבזמן זולת זמן חיובם אין שום שייכות להמצוה מצד עצמה אבל אם מה שאין מקום להמצוה באיזה זמן הוא לא מחמת המצוה עצמה אלא מחמת איסור אחר כגון מצות מעקה וקביעות מזוזה שאינו יכול לעשותם בשבת ויום טוב מחמת איסור שבת לא מפני זה נחשבות מצות עשה שהזמן גרמא שהמניעה מהן לא מפני שבשבת ויום טוב אין שייכות מצות אלו (כמו תפלין שאינם בשבת ויום טוב לפי שהם עצמם אות) שהרי באמת גם בשבת ויום טוב איתנהו להני מצות אלא שאיסור שבת הוא הגורם שלא לעשותם בשבת וכן ביום טוב לפי שלא ניתנו שבת ויום טוב לדחות אצלם לכן אינן בגדר מצוה שהזמן גרמא אלו תורף דברי הגאון שאלת יעב"ץ בחלק ראשון סי' ל"ו והאריך לבאר ולהכריח כלל זה והוצרך לזה ליישב דברי התוספות בפרק קמא דקידושין דף כ"ט וד"ה אותו) דמילה לא חשיבא שהזמן גרמא משום דמילה שלא בזמנה כשרה ביום ובלילה עיין שם דקשה דסוף סוף הויא זמן גרמא דהא אינה כשרה בשבת וכמו תפלין דהוו שהזמן גרמא לפי שאינם בשבת ויום טוב ולזה כתב לחלק כנז"ל ואין ספק אצלי שלא היו בידו ספרי הגאונים עצמות יוסף ומוהרימ"ט שעמדו בקושיא זו על דברי התוספות והרב עצמות יוסף תירץ דלא דמיא מילה שלא בזמנה לתפלין דמצות תפלין אינה נוהגת כלל בשבת ויום טוב אבל מילה כיון דכשהיא בזמנה מצותה גם בשבת ויום טוב משום הכי לא חשיבא שלא בזמנה הזמן גרמא והרב מוהרימ"ט כתב דכל שמצותן נוהגת אחר עשייתן לעולם אף בשבת ויום טוב לאו זמן גרמא הוא דעשייתן מחמת איסור נגעו בה שאין דוחין שבת ויום טוב דאטו מעקה ושילוח הקן וכמה מצות שאין יכול לעשותן בשבת זמן גרמא מיקרו הא ודאי ליתא דרק מחמת איסור הוא ואם נעשו בין בהיתר על ידי נכרי בין באיסור מי לא מיתקיים המצוה וכו' אלו תורף דב"ק וכיונה דעת הרב שאלת יעב"ץ לדברי מרן מוהרימ"ט אלא שהרחיב הדברים והוסיף להכריח שכן הוא האמת כיעויין שם ועיין להגאון שער המלך בסוף הלכות פסולי המוקדשים מה שפלפל בזה:
והנה בשאלת יעב"ץ שם הכריח כדבריו הנ"ל מהא דתנן הסמיכות אינן נוהגות בנשים ומייתינן לה מקרא ותיפוק ליה דקרבנות יחיד שאין קבוע להן זמן אין דוחין שבת והוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ואמאי איצטריך למילף מבני ישראל ולא בנות ישראל סומכות יעויין שם ולפום ריהטא נראה שלא ראה הגאון דברי התוספות בפרק קמא דקידושין דף ל"ו (ד"ה הקבלות) שהקשו אמאי איצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים תיפוק ליה דכולהו מצות עשה שהזמן גרמא הוו שהרי אין נוהגות אלא ביום ותירצו דאיצטריך קרא למיפסל הקרבן וסיימו מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטריך קרא למעטינהו דהא עבודה לא איתחלל בהכי דבלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול ואם נעשית סמיכה בנשים לא מיפסיל קרבן בהכי ותירצו דאיצטריך קרא משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשרה בנשים אף סמיכה כשרה בנשים עיין שם הרי שהתוספות הוקשה להם כקושיתו אך מטעם אחר (משום דליתא בלילה) ותירצו שפיר ותירוצם עולה יפה לדחות הוכחתו כמובן אלא שמגוף דברי התוספות יש להכריח כדבריו מדקשיא להו בסמיכה משום דליתא בלילה ולא קשיא להו מדליתא בשבת הויא מצוה שהזמן גרמא אלא ודאי דמשום שאינה בשבת לא חשיבא הזמן גרמא ובסיגנון זה הכריח הרב שם מדברי התוספות במנחות עיין שם:
ועוד יש לדחות גוף ראית הרב שאלת יעב"ץ מסמיכה על פי מאי דכייל לן הריטב"א בחידושיו לקידושין שם והביא דבריו הרב טירת כסף בפרשת ויקרא בריש דרוש שני וז"ל הסמיכות וההגשות וכו' וכי תימא תיפוק ליה דכולהו הוו מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות יש לומר דכי אמרינן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות במצות שבחובה לגמרי דכי מטו זמן חיובא לא סגיא דלא לקיימינהו אבל הני אינן בחובה לגמרי אלא שבאים להכשיר קרבנו אם ירצה שיעלה לו לרצון והוה אמינא דאחד אנשים ואחד נשים שוים קא משמע לן עכ"ל ורמזו הרב טהרת המים באות ב"ן ומובן שבזה נדחית הוכחתו וכיון דהריטב"א לא פירש הזמן גרמא משום הלילה יש לומר דקושיתו היתה גם מצד שבת וק"ל:
ומצאתי להגאון שם אריה בחלק יורה דעה סי' י"ד שהזכיר דברי הגאונים מוהרי"ט ושער המלך דמה שאינו נוהג בשבח מחמת איסור אינו נקרא שהזמן גרמא ושמפני כן מצות שחיטה לא הויא שהזמן גרמא (דוקא בחול ולא בשבת) אך כתב דהלכות ארץ ישראל דסברי דאין אשה כשרה לשחיטה אפשר דסברי דגם בכי האי גוונא הוי מצוה שהזמן גרמא כמו מילה שלא בזמנה לדעת העצמות יוסף והיש מקשין שהביא הגאון מוהרימ"ט וסיים ובאמת שיש סברא לכאן ולכאן ואין שום אחת מוכרחת והם כתבו כלל זה ליישב דברי התוספות ואני אומר בהיפך ליישב סברת הלכות ארץ ישראל וכו' ובסי' ל"ז מר קעסיק בדין אם נשים פטורות מכתיבת ספר תורה אי חשבינן לה מצוה שהזמן גרמא שאסור לכתוב בשבת ויום טוב ואף שדעת הרבנים מוהרי"ט ושער המלך דכל שהוא מחמת איסור לא חשיב שהזמן גרמא מכל מקום אין לדחות דברי היש מקשים והעצמות יוסף דסברי דגם זה מיקרי שהזמן גרמא ויש סברא לומר כן וגם יש לומר שכן דעת הלכות ארץ ישראל וכו' ובסימן ג"ן כתב (בד"ה והנה בספרי) שהדעת נוטה יותר לסברת מוהרי"ט רק שכתב בדרך חידוד ליישב מה שכתוב בהלכות ארץ ישראל דנשים לא ישחטו דיש לומר דסברי דהוי מצוה שהזמן גרמא כיון שאסור לשחוט בשבת אלו תורף דב"ק:
והשגתי עתה ספר זכר ישעיהו לגאון בדורינו שנדפס מקרוב וראיתי בהלכות עבודה זרה בפרק י"ב דין ג' שכיונה דעתו לדעת הרבנים מוהרימ"ט ושאילת יעב"ץ הנ"ל והוא שרצה לומר דטומאת הכהן לקרוביו הוי מצות עשה שהזמן גרמא לדעת הסוברים דאסור להטמא לקרובים בשבת כמבואר ביורה דעה סי' שע"ג בשם התרומת הדשן וליישב בזה מה שכתב הרמב"ם בפרק חמישי מהלכות אבל דנשים אין מצוות להטמא לקרובים וכן רוצה לומר דנשים פטורות ממצות עשה דכתיבת ספר תורה משום דאסור לכתוב בשבת ויום טוב והוי שהזמן גרמא ודחה לזה דמה שאסור בשבת מצד איסור שבת לא חשיב שהזמן גרמא וכו' והרחיב הדברים קצת ועוד הסביר בעיקר כללין דכונת אמרם מצות עשה שהזמן גרמא היינו שהזמן מביא חיוב המצוה שהוא עיקר הגורם להמצוה בפסח ומצה בלילה ראשונה דיומא קא גרים למצוה זו וכן שופר סוכה לולב יש עת לכל חפץ מצוה כזו וכשאותו זמן חוזר חלילה גם חיוב אותה מצוה ישוב שנית וזה מורה באצבע כי אותו זמן המיוחד גרם את המצות עשה ועל כן נקראת מצות עשה שהזמן גרמא וכן מצות תפילין כל יום מימות החול גוזר אומר להיות לאות על ידך ואין מסבב אחר מצד איזה מקרה אשר יצטרף עם הזמן לסבב חובת התפילין לכן כיון שהזמן גורם חובת תפילין ובגרידא על כן נקרא תפילין מצות עשה שהזמן גרמא ואולם לא כן מצינו סגולת מצות עשה דסמיכה והקרבת קרבן ומילה אף על גב דכל אלו אין מצותן אלא ביום הרי אין שום זמן מיוחד הגורם לחייבנו אבל עיקר סבתן הוא ענין אחר כי סמיכה היא חובת הקרבן וכן גוף הקרבן יחיד הוא מפני איזה חובת הגוף אך התורה לא הכשירה זמן קיום מצות אלו רק ביום הרי אין היום הוא הגורם את החיוב רק הוא המגביל סדרי המצות מתי תהיה נעשית וכן מילה הנה זאת שנולד תינוק לפני שמנה ימים הביא לנו היום החוב למול אותו ואין שום זמן גורם חובת מצוה זו אלא שאמרה תורה אין מלין אלא ביום הרי אין זאת כלל בגדר מצוה שהזמן גרידא גרם לזה וכן העדאת עדים וקל וחומר טומאה לקרובים אלו תורף דב"ק וכתב שמצא בטורי אבן בחגיגה פרק ב' שקרובים דבריו לזה אלא שקצר ועל פי זה המציא דפסח שני לא מיקרי מצות עשה שהזמן גרמא וכן שרפת קדשים אף על פי שאינה אלא ביום לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא עיין שם דב"ק וראיתי בשו"ת שדה יהושע שנדפס מקרוב לידידי הרה"ג מוהר"י העשיל וואלערשטיין אבד"ק רישא יצ"ו בסימן ס"ב מה שפלפל בענין זה ועוד בכמה דברים נכונים לך נא ראה: