אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קיג

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קיג

כלל קיב

מזוזה דקימא לן דשוכר בית בחוצה לארץ פטור כל שלשים יום אם רוצה לקבעה בתוך שלשים כתב הרב זכור לאברהם בח"א במערכה זו שנסתפקו הרבנים תורת חסד סי' ג"ן והלק"ט ח"ב סי' צ"ה ובית יהודה סי' י"ט ולשון ערומים דרוש כ' ובלשון למודים א"ח סי' ט' ובני דוד דף ב' ע"ב ושיורי ברכה סי' רפ"ו וכתב שהעולה מדבריהם הוא שלא לברך ובשם הרב חקרי לב כתב דאפילו אם שכר הבית ליותר משלשים (שיש סוברים שחייב במזוזה מיד) אין לקבוע כלל תוך שלשים ואם קבעה תוך שלשים קרוב הדבר שלא קיים העשה גם לאחר שלשים וצריך להסירה ולקובעה אחר שלשים כן נראה לו עיקר וכתב דלכולי עלמא אינו רשאי לברך בתוך שלשים אלו תורף דברי הרב זכור לאברהם והוה לעיל בכלל קי"ב (בד"ה ובשו"ת השיב משה) הבאתי שהגאון השיב משה בסי' ג"ן כתב שבמקום אחר כתב פלפול עצום בדין זה ושהעלה דגם השוכר בית יש לו לברך מיד כשקובע מזוזה ועל מה שכתב לו הרב השואל דבאשל אברהם כתב בשם בית יהודה דאף שיש סברא לומר דאם רצה לקבוע מזוזה תוך שלשים יום אף שפטור יברך דומיא דקטן וכו' אין לסמוך על זה למעשה וכו' השיבו שאין הספר מצוי אצלו וכו' עיין שם ואנן בדידן אשר אין אתנו יודע עוצם ראיותיו יש לנו לתפוס כדעת הרבים הפוסקים הנ"ל שהעלו שלא לברך כמו שכתב בשמם הרב זכור לאברהם ומלבד הפוסקים הנ"ל הנה אנכי הדל מצאתי להרב מכתב שלמה בסי' ג"ן שכתב שהרב תורת חסד נסתפק בקובע מזוזה תוך שלשים יום אם חייב לברך (אמר המחבר נראה שצריך להיות אם רשאי לברך ואין בידי ספר תורת חסד הקדמון) והוא כתב שדין זה מפורש יוצא ממה שכתב הרב תרומת הדשן בפסקים סי' ר"ל (צריך להיות רל"ד ועיין גם בגוף התרומת הדשן סי' רס"ט) לענין פדיון הבן דאם חל בשבת והקדים הפדיון בערב שבת דלא יברך כיון דלא מטא זמן חיוביה עכ"ל וכנראה לא ראה דברי הרב בית יהודה בחלק יו"ד סי' י"ט ששם הביא שהרב הלק"ט בח"ב סי' צ"א נסתפק בזה אם רשאי לברך או לא והוא כתב דרשאי לברך דאפילו להפוסקים דבמצות שהזמן גרמא דפטורות הנשים אם רוצות לעשותן אין רשאות לברך כיון שאינן חייבות בדין זה יודו דרשאי לברך דשאני נשים דאין באות לכלל חיוב לעולם לא כן הכא דסופו לבא לידי חיוב לאחר שלשים והרי זה דומה לקטן דאף דפטור יכול לברך כיון דאתי לכלל חיוב אלו תורף דב"ק וסיים ומכל מקום אין לסמוך על זה למעשה הרי שהוכיח הרב שמן הדין רשאי לברך ולנו לדעת מה יענה הרב מכתב שלמה לראיתו אמנם נראה שראיתו מדברי הרב תרומת הדשן נכונה וראית הרב בית יהודה במחילת כבוד גאונו אינה ראיה ויש לומר דאף הסוברים דנשים מברכות אמצות שהזמן גרמא אף שאין חייבות יודו בזה שאין לברך דהתם שאני דעל כל פנים עושות המצוה בזמן הראוי לו דאף דנשי לא מיחייבי כיון דגברי מיחייבי האידנא אינהו נמי מצו לברך שפיר אבל הכא דלא מטא זמן חיובא וכל אדם מישראל פטור בשעה זו ממצוה זו איך יוכל זה שרוצה לקובעה בתוך הזמן לברך עליה והרי בזמן הזה (תוך שלשים יום) אין לך אדם מישראל שחייב בה והרי זה דומה קצת למי שירצה להניח תפלין קודם שהגיע זמנם שאינו רשאי לברך באותה שעה כדאיתא בסי' ל' דמי שרוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך אלמא דקודם שיגיע זמנם אינו רשאי לברך עליהן והכי נמי בתוך שלשים כיון שאינו זמן המצוה נראה שאינו רשאי לברך (ועם שאינו דמיון גמיר שיש לחלק כמובן מכל מקום מסברא יש לומר כמו שכתבתי) ובזה יש לדחות ראיתו מקטן שמברך אף שאינו חייב משום דעל כל פנים עושה המצוה בזמנה וכולי עלמא מיחייבי בה משום הכי איהו נמי אף דלא מיחייב בה מצי לברך מה שאין כן בבא לקבוע מזוזה בתוך שלשים שעדין אינו זמן חיוב המצוה שפיר קאמר הרב מכתב שלמה דדומה לדין פדיון שכתב הרב תרומת הדשן שאינו רשאי לברך קודם שיגיע זמנו ומלבד זה ראיתו מקטן איני מבין בעניותי דקטן המקיים המצוה ומברך היינו קטן שהגיע לחינוך ובר חיובא האידנא מיקרי מחמת תקנת חכמים שהטילו חובה על אביו או עליו (שידוע שנחלקו הקדמונים אם מצית חינוך הטילו חכמים על הקטן עצמו או על האב כמו שכתבתי בחלק הכללים במערכת החי"ת כלל ס') אבל בתוך שלשים יום לשוכר בחוצה לארץ שלא הטילו חכמים חובה על שום אדם מישראל השוכר בית שיברך בתוך שלשים יום מיקרי לא מטא זמן חיובא דמצוה ולכן ודאי דאינו רשאי לברך:

שוב ראיתי מה שכתבו התוספות בפרק כל הבשר ד' ק"י ד"ה טלית וז"ל ולענין ברכה נראה שאין לברך על טלית שאולה אף דנשים מברכות על הסוכה אף שפטורות לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר שאינו סומא ואינו אשה חייב אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ואף על פי כן המברך לא הפסיד עכ"ל והרא"ש שם בסימן כ"ו העתיק דברי התוספות וכתב הרב מעדני יום טוב דמה שלא הפסיד הוא משום שיכול לסמוך אמאי דמברכות הנשים אמצות שהזמן גרמא ושלא לחלק חילוק הנ"ל הא קמן דרבותינו התוספות אף שכתבו לחלק כנז"ל סיימו דהמברך ולא יחלק כנז"ל לא הפסיד וצדקו אם כן דברי הרב בית יהודה במאי דיליף לברך במזוזה תוך שלשים יום לשכירות מדמברכות נשים אמצות שהזמן גרמא אמנם הרב לשון לימודים (שציין בזכור לאברהם) בא"ח סי' ט' הביא מה שכתבו התוספות והרא"ש דהמברך לא הפסיד וכתב על זה וז"ל וכן כתב מגן אברהם בסי' י"ד סק"ה מיהו הרב הנמק"י כתב שגדולי הצרפתים חוששין לזה ושראוי לחוש לדבריהם שלא לברך וכן כתב בחידושי הריטב"א בפרק קמא דקידושין ד' מ' משם הרמב"ן דאף לדעת רבינו תם כשהפיטור הוא כולל לכל מודה דאין לברך והוא החילוק שכתבו התוספות ולזה הסכימו הרא"ה והריטב"א עיין שם ומזה למד הרב תורת חסד סי' ג"ן דמי שבא לקבוע מזוזה תוך שלשים יום שהוא פטור אינו ראוי לברך והוי ספק ברכה לבטלה ואף שנהגו כהרא"ש גבי ציצית הבו דלא לוסיף עלה אלו תורף דברי הרב לשון למודים (ואנכי הדל הארכתי בחילוק זה בסיעתא דשמיא בשדי חמד חלק הכללים במערכת הכ"ף כלל ט"ז עיין שם) ועם שלפי הנראה דא ודא אחת היא היינו טלית שאולה היינו בית שכורה דשניהם אינן שלו ומה מקום לומר הבו דלא לוסיף עלה נראה שכונת הרב היא על פי מה שכתב הרא"ש בפרק כל הבשר הנ"ל ולי נראה דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצוייצת אבל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה ואם אי אפשר לו לברך אלא אם כן תהיה שלו הוי כאילו נותנה לו במתנה על מנת להחזיר וכו' וטעם זה נראה שאינו שייך במשכיר בית שהוא לא השכירו אדעתא שיברך כלל כי השכיר ביתו לדור בה והשוכר אם ירצה יקבע מזוזה בזמנו ויברך ומה לו למשכיר בעסק זה אם לא יברך או לא יקבע כלל ולכן אמרינן הבו דלא לוסיף וכו':

והנה מסיגנון לשון הרב זכור לאברהם הנ"ל בראש אמיר נראה שכל הרבנים שהזכיר ומכללם הלק"ט מסכימים שמי שרוצה לקבוע מזוזה תוך שלשים יום לא יברך אמנם עתה שנמצא אצלי שו"ת הלק"ט עיינתי שם ומשמעות דבריו הוא שדעתו יותר נוטה לברך ואלה דבריו. שאלה הנכנס לבית בחוצה לארץ ורוצה ליתן מזוזה בפתח תוך שלשים יום מהו שיברך. תשובה אף דאיכא למימר דהוי דומיא דטלית ותפלין וכו' שאין לברך קודם שיגיע זמנם מיהו איכא למימר נמי התם הוא דלכולי עלמא לא חזי לברוכי הכא לכולי עלמא זמן מזוזה הוא ובפסחים ד' ס"ט ע"ב מעין חילוק זה ועיין שם ד' ע"ב גבי ניתנה שבת לדחות אצל תינוקות עכ"ל דבריו מטין שדעתו לברך וכנראה לא ראה הרב דברי הרב הנמק"י וחידושי הריטב"א שהביא הרב לשון למודים הנז"ל שהסכמתם היא שלא לברך תוך שלשים יום על טלית שאולה והוא הדין או כל שכן על מזוזה תוך שלשים יום וגם כנראה לא ראה הרב הלק"ט דברי הרב תרומת הדשן שכתב גבי פדיון שאין לברך קודם שיגיע זמנו אף על גב שדומה למזוזה דלכולי עלמא זמן פדיון הוא ולא דמי לציצית ותפלין ועיינתי בספר למודי ה' (שציינו הרבנים המגיהים יצ"ו) בלימוד ס"ב וראיתי שהשיג על הרבנים הלק"ט ובית יהודה מדברי התוספות והרא"ש ונמק"י ועל מה שמדמה הרב בית יהודה לקטן וכו' כתב דמלבד החילוק הנ"ל בלאו הכי אין ראיה מקטן משום שקטן כשם שאינו חייב בהמצוה כך אינו מוזהר משום ברכה לבטלה אבל גדול בשעה שפטור מהמצוה הוא מוזהר על ברכה לבטלה ואף להתעסק עמו בברכה אין בכך כלום דהכא משום לתא דחינוך נגעו בה וכתבו התוספות בפסחים ד' פ"ח ד"ה שה דאף דלא ספינן איסורא לקטן בדבר שהוא מצות חינוך שרי ומסיק הרב למודי ה' שדין מזוזה תוך שלשים יום כדין טלית שאולה שהסכימו גדולי הצרפתים שלא לברך ולכן אף שבתחילה כתב שלפי מה שכתבו התוספות והרא"ש בטלית שאולה שהמברך לא הפסיד הכי נמי הדין במזוזה הדר ביה רב מפני מראית עין דברי הרב הנמק"י בשם גדולי הצרפתים שכתבו שלא לברך אלו תורף דב"ק:

ויש להעיר על הגאון השיב משה שפוסק לברך כנז"ל היפך דעת הגדולים הנ"ל אך אחרי שלא ראינו מה שפלפל בזה אין לנו פה לדבר דאולי כבר ביאר זה באותו מקום רק על הרבנים הנז"ל יש להעיר שלא זכרו דברי התרומת הדשן בסי' רס"ט ובפסקיו סי' רל"ד דאסברא לן דאין לברך על המצוה כל היכא דלא מטא זמנה ואף דבערב שבת בעוד היום גדול מדליקין ומברכין אף שלא הגיע זמן ההדלקה כבר יישב בתרומת הדשן דכשאי אפשר שאני ולכן המשכים לדרך וצריך להניח תפלין בביתו אינו מברך אז כיון שאפשר לו לברך אחר כך והכי נמי במזוזה כיון שאינה זמן חובת המצוה תוך שלשים יום אף אם יחפוץ לקבעה בתוך זמנה אינו רשאי לברך אז וצריך להסירה בזמנה ולחזור ולקבעה אחר שלשים כמו שכתב הרב זכור לאברהם בשם הרב חקרי לב גם הרב טהרת המים במערכה זו כלל ע"א כתב שאין לברך קודם הזמן וכן נוטה יותר דעת הרב פתחי תשובה בנחלת צבי סוף סי' רפ"ו דיש לומר דאף דבטלית שאולה אף בתוך שלשים מברכים היינו משום שמאחר שמברכים עליו בכל יום אם כן אף אם יברך בשעת הפטור יכול לברך עליו בעת החיוב לא כן במזוזה דאין מברכין אלא פעם אחת בעת קביעותה אולי עדיף טפי להמתין על שעת החיוב דהיינו אחר שלשים יום אלו תורף דב"ק ויש לפקפק קצת אבל כבר כתבתי למעלה (בד"ה שוב) דברי הרב לשון למודים דאף דנהגו בטלית שאולה לברך הבו דלא לוסיף עלה ולא ילפינן לענין מזוזה ועיין במה שהבאתי לעיל בכלל קי"ב (בד"ה גם אשו"ר לידידי) בדין זה ובמה שכתבתי שם (בד"ה הנה עין רואה):

ועתה ברוך ה' נמצא אצלי ספר הנורא חקרי לב (שציין בזכור לאברהם) ועיינתי שם וראיתי שהאריך מדף קמ"ו סוף ע"א והלאה וה ביא דברי הרב הלק"ט ודחה ראיותיו וכן הביא דברי הרב בית יהודה והשיב על דבריו ותמה עליהם שלא זכרו דברי התוספות והרא"ש בפרק כל הבשר והנמק"י בשם גדולי הצרפתים שלא לברך על טלית) שאולה והוא הדין למזוזה ואף שבטלית שאולה המנהג לברך היינו מטעם שכתב הרא"ש ואין שייך אותו הטעם בשוכר בית וכו' והביא שכן פסק הרב תורת חסד בסי' ג"ן ושיפה כיוון בכל דבריו אלא דבמה שמתבאר מדבריו שגם הוא מודה דאם רוצה לקבוע המזוזה בתוך שלשים שפיר דמי נחלק עליו דאינו רשאי לפי שאינו מקיים המצות עשה כלל והאריך בפלפול עצום ובקיאות נפלא בענין זה כדרכו בקודש וכתב בדף קמ"ז ע"ד הכלל העולה מכל מה שנתבאר הוא דשוכר בית דפטור כל שלשים אם בא לקבוע מזוזה ולברך תוך שלשים הרי זה זריז ונפסד וכו' והביא דברי הרב תרומת הדשן סי' רס"ט ובפסקים סי' רל"ד דאין לברך כשעושה המצוה קודם שיגיע זמנה ונשא ונתן קצת בזה והביא שהרב מוהראנ"ח בח"א סי' ע"ט חקר בפודה בנו תוך שלשים שיחול הפדיון אחר שלשים מתי יברך אם בשעת נתינת המעות או בשעת חלות הפדיון ושהשיב שאין לברך בתוך הזמן כמו שכתב התרומת הדשן וכו' ועוד כתב טעם אחר שמא ימות הבן תוך שלשים ונמצאת ברכתו לבטלה וכו' וכתב הרב חקרי לב שמדבריו יש ללמוד דהוא הדין בשוכר בית שאינו רשאי לברך שמא יפול כמו שכתבו התוספות בבבא מציעא ד' ק"ב ד"ה בחזקת שיש לחוש שמא יפול הבית וכו' וכתב לפקפק בטעמו של הרב מוהראנ"ח ומכל מקום סיים דסניף מיהא הוי שלא לברך אלו תורף דב"ק עיין שם באורך ועיין בזה בספר היקר מור ואהלות באהל ברכות סי' ט' דף ט"ו ע"ג (בד"ה אך) שהאריך קצת בדין זה לך נא ראה:

והגאון מנחת חינוך בפרשת ואתחנן מצוה תכ"ג עמד בחקירה זו בשוכר בית שקבע בתוך שלשים יום אם יוצא בה לאחר שלשים יום דאפשר דהוה ליה תעשה ולא מן העשוי בפטור דאז היה פטור ואפשר כיון שהוא רק מחוסר זמן אינו נקרא מן העשוי והאחרונים חקרו בציצית הנעשים בלילה וכו' אלו תורף דב"ק ומה שכתב בשם האחרונים אולי כונתו למה שכתב הגאון פרי מגדים במשבצות ריש סי' ח"י דנראה דכשר אם עשאם בלילה ולא הוי תעשה ולא מן העשוי אף דכסות יום פטור בלילה להרמב"ם דוגמא לדבר אין מחוסר זמן לבו ביום וזמן ממילא קאתי ולא הוי תעשה ולא מן העשוי ועיין שם בארחות חיים החדש באות ב' (ד"ה מ"ש) שכתב הגאון מברעזיאן יצ"ו בשם כתבי הגאון מבוטשאטש שכתב בפשיטות דמותר לעשות ולתלות הציצית בלילה כמו שמותר לכתוב תפלין בלילה ועיקר המצוה היא העיטוף והנחה לא העשיה ויש לדון דתליא בתירוצי תוספות יומא כ"ט בהא דהוי כסדרו הקוף ועיין שם בריטב"א ובירושלמי פרק ג' דבכורים הלכה ד' עכ"ל ועיין בספר דרך המלך החדש להגאון מראווא יצ"ו בהלכות מזוזה פרק ה' שתמה על מה שמדמה מזוזה לציצית שאינו נוהג בלילה דכיון שלילה לאו זמן ציצית חשיב כעשה המצוה שלא בזמנה ואי לאו הסברא דזמן ממילא אתי היה מקום לפסול אם עשה בלילה אבל מזוזה היא מצוה תמידית שבכל זמן המצוה עליו שבבית שהוא דר בה שלשים יום יקבע מזוזה אם כן אם עשה מזוזה קודם שדר שלשים יום לא הוי תעשה ולא מן העשוי כיון שעשה בזמן המצוה והאריך בזה עיין שם דב"ק והגאון חקרי לב שם (בסי' קכ"ח ד' קמ"ז בד"ה אך את זה) הוקשה לו לפי מה שהעלה דקביעת מזוזה בזמן שפטור אינו חשוב כלום ממאי דקימא לן בסי' ח' דהמשכים לדרך ונתעטף קודם אור היום אינו צריך לפשטו כשיאיר היום וללובשו והרי לילה לאו זמן ציצית והיה צריך לפשטו כשיאיר היום וללובשו כמו שהדין כן גבי מזוזה כשקבעה קודם הזמן ויישב לזה משום דקימא לן ציצית חובת מנא אם כן אינו חייב לפשטו ואם פשט אינו חייב ללובשו וכל שכן שלא נחייביהו לפשוט וללבוש ומשום הברכה סגי במשמוש ועל כרחין עיקר הציווי דתעשה ולא מן העשוי תלוי בעשיית הציצית ולא בלבישה מה שאין כן במזוזה דתלוי בקביעות ושוב הוקשה לו לפי שיטתו שאם קובע המזוזה בתוך הזמן אינו מקיים מצוה כלל אם כן איך חייבו חכמים בארץ ישראל לקבוע מזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל והא מבטל העשה כשיגיע זמן החיוב הא תינח להסוברים דחיוב שוכר אחר שלשים מדרבנן אתי דרבנן ומפיק דרבנן אבל להסוברים דחיוב שוכר הוא מן התורה קשה וכו' וכו' וסיים כי על כן היה נראה דתעשה ולא מן העשוי אינו אלא במחוסר מעשה אבל במחוסר זמן אינו כלום דזמן ממילא קאתי ובהכי אתי שפיר הך דציצית בסי' ח' והדבר צריך ישוב עכ"ל (ועיין בזה בשו"ת תרשיש שהם הנדפס חדש ממש לידידי הגאון דומ"ץ לאדז יצ"ו בסימן ב"ן (בד"ה אמנם מ"מ):

והנה מה שהרבנים הנז"ל מפלפלים במזוזה בדין דתעשה ולא מן העשוי לכאורה יפלא מי כתיבא עשיה במזוזה כי היכי דכתיב בסוכה וציצית דנדרוש ולא מן העשוי. אך באמת תלמוד ערוך הוא בידינו בפרק הקומץ רבה דף ל"ג ע"ב חתך והניח ולבסוף העמיד פסולה תעשה ולא מן העשוי ושם בעמוד א' כתב רש"י בד"ה תלי דשי דילפינן מציצית דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי ומשמע דבבנין אב הוא דילפינן ואם כן הוא מדאוריתא אבל מרן הרב המבי"ט בקרית ספר כתב שנראה שהוא מדרבנן דבמאי יליף לא גזרה שוה איכא ולא היקשא והרב ערך השלחן בספרו היקר ווי העמודים (על ספר היראים) בעמוד היראה סי' ח"י ס"ק י"ז הביא דבסוכה דף י"א ול"ג ילפינן לולב מסוכה דכתיב בה תעשה ולא מן העשוי וכתב דמשמע דפסול מדאוריתא דומיא דהנך טעמי אחריני דהתם ופירש רש"י דילפינן בבנין אב הואיל וזה בעשיה וכו' ואף דאיכא למיפרך מה לסוכה שכן נוהגת בלילות איכא למימר ציצית יוכיח וכו' והביא שהראב"ד ברביעי מהלכות ממרים כתב דבלולב איכא תעשה ולא מן העשוי מדאוריתא וכו' אלו תורף דב"ק ועיין בהעמק שאלה פרשת עקב שאלתא קמ"ה סק"ח וס"ק י"ב ובתועפות ראם (על ספר יראים השלם) לידידי הגאון דומ"ץ מינסק יצ"ו בסימן ת' ס"ק כ"ב

ודאתאן עלה הנה נתבאר מכל הרשום למעלה שדעת הרבה מרבני אחרונים היא שאין לברך על המזוזה אם רוצה לקבעה בתוך שלשים (ולדעת הגאון חקרי לד אין השוכר רשאי לקבוע מזוזה בתוך שלשים יום) ובהגיע הזמן יסירנה ויחזור ויקבענה ויברך על קביעתה אבל לברך על קביעתה בתוך שלשים לא יתכן או משום דלא דמי לטלית שאולה מהטעם שכתב הרא"ש בפרק כל הבשר הנ"ל או משום דדעת גדולי הפוסקים שבטלית שאולה אין לברך והרב חיי אדם בכלל ט"ו אות כ"ב כתב ומכל מקום אם רצה לקבוע מזוזה בתוך שלשים יום ולברך לא הפסיד עכ"ל כנראה שלמד לומר כן גבי מזוזה ממה שכתבו התוספות בפרק כל הבשר הנ"ל (בד"ה שוב ראיתי) לענין טלית שאולה ובמחילת כבוד גאונו נראה שנעלם ממנו מה שכתב הרא"ש שם בסי' כ"ו לחלק בטוב טעם בין טלית שאולה למזוזה תוך שלשים יום וגם מה שכתב הרב הנמק"י ובחידושי הריטב"א בשם גדולי הצרפתים ושראוי לחוש לדבריהם שלא לברך כנז"ל וכן יש לתמוה על הרב נחל אשכול שהבאתי בכלל קי"ב (בד"ה ולענין הלכה) במה שכתב דאפילו שואל טלית יכול לברך עליו וכו' מיד וכו' עיין שם ולא זכר מה שכתב הרב הנמק"י גבי טלית שאולה וגם לא דברי הרא"ש שהסביר לחלק בין טלית שאולה למזוזה לכן נראה דבשוכר בית כסתם שוכר בית שבש"ס דפטור ממזוזה אם רוצה לקבעה אינו רשאי לברך וכן ראיתי להגאון אבד"ק סטרי יצ"ו בשו"ת הרי בשמים מהדורא תניינא סי' רי"ט שכתב בדף לק"ט ריש ע"א שנסתפק הרב השואל בשוכר בית בסתם ולא עשה שום מעשה המוכיח שכונתו לדירת קבע שמן הדין פטור ממזוזה כל שלשים יום אם רוצה להחמיר על עצמו לקבוע בתוך שלשים אם רשאי או יש לחוש משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ואחר שהאריך לבאר דאין לחוש משום כל הפטור וכו' מכמה טעמים כתב (בסוף ד"ה עולה) ולענין הברכה אין לברך אף דהתוספות חולין דף ק"י כתבו המברך על טלית שאולה לא הפסיד מכל מקום לכתחלה אין לברך וכו' ובנמק"י כתב המברך על טלית שאולה הוי ברכה לבטלה אלו תורף דב"ק (ולא ביאר אם בהגיע הזמן יברך עליה ואיך יברך אם על ידי הנחת ידו במזוזה דחשוב זה כמשמוש בציצית ותפלין שכתבו הפוסקים להמניחם קודם עלות השחר או שיסיר המזוזה ויחזור לקבעה בברכה עיין לקמן כלל קי"ד) גם הרב שלחנו של אברהם בסיף סי' רפ"ו כתב הסכמת האחרונים היא שאם רוצה לקבעה בתוך שלשים אינו מברך:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה