אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קיב

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קיב

כלל קיא

מזוזה דקימא לן דשוכר בית בחוצה לארץ עד שלשים יום פטור ראיתי בנמקי יוסף בהלק"ט סוף הלכות מזוזה שכתב בזה הלשון (בד"ה והדר בפונדקי) ואפילו שוכר בחוצה לארץ כיון שלא שכרה לשלשים יום אינו חייב במזוזה עכ"ל משמע דאם שכרה לשלשים יום חייב ותימה בעיני דלשון הבריתא בפרק התכלת ד' מ"ד ע"א הוא השוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטיר מן המזוזה מיכן ואילך חייב משמע דכל שלא נשלמו שלשים יום אינו חייב במזוזה כן הוא לשון הרמב"ם בסוף פרק ה' השוכר בית בחוצה לארץ פטור מן המזוזה שלשים יום וכן הוא לשון הפוסקים (טור ושלחן ערוך) ביו"ד סוף סי' רפ"ו השוכר בית בחוצה לארץ פטור ממזוזה שלשים יום משמע דכל שלשים יום הוא זמן הפיטור ונראה דצריך להגיה בנמקי יוסף כיון שלא שכרה אלא לשלשים יום אינו חייב במזוזה ולא ראיתי מי שהעיר בזה ובספר משחא דרבוואתא (לגאון מערבי) בדף צ"ב ע"א הביא לשון הרב הנמק"י כמות שהיא לפנינו ולא יעיר במאי דהוינן בעניותין ואנכי לא ידעתי להבין דבריו בלתי הגהה הנ"ל אמנם ממה שסיים במשחא דרבוואתא על דברי הנמק"י הנ"ל וז"ל משמע טעמא משום שלא שכרה ליותר משלשים יום אבל אם שכרה ליותר משלשים יום חייב מיד עכ"ל מובן שהבין בכונתו כאילו כתב כיון שלא שכרה אלא לשלשים יום ולשין סמ"ק במצוה קנ"ד הובא בספר השוכר בית משלשים יום ואילך חייב במזוזה מורה שיום שלשים עצמו הוא כלאחר שלשים והוא חידוש ואם כתוב בסמ"ק השוכר בית שלשים יום פטור משלשים יום ואילך חייב אתי שפיר שהוא כסיגנון לשון הגמרא ובספר הנ"ל קיצר מהעתקתו אבל אם בסמ"ק כתוב כלשון שהעתיק בספר הנ"ל צריך עיון כאמור ומדברי הרב באר מים חיים מוצירי בא"ח סי' ב' המובא בדברינו לקמן (בד"ה ולי הדל) נראה דיום שלשים הוא זמן החיוב אבל נראה לדעתי העניה שלשון הרב אינו מדוקדק ובמקום שכתיב שם יום שלשים צריך להיות יום שלשים ואחד כמשמעות לשון הפוסקים שמיום שלשים ואחד הוא זמן החיוב ועיין לקמן (בד"ה ובספר רוח):

אחר זמן רב נדפס ספר הבהיר תרשיש שהם (המוזכר לברכה להלן בס"ד באיזה מקומות אשר דבר בקדשו בעניינים שכתבתי אנכי הדל) לידידי הגאון דומ"ץ לאדז יצ"ו וראיתי בסי' ב"ן דף ל"ה (בד"ה אולם) שכתב בשם הרב השואל יצ"ו שלמד מדברי הנמק"י הנ"ל דשוכר בית ליותר משלשים יום חייב במזוזה מיד וכתב על דבריו לכאורה יפה אמר אך יש לפרש כונה אחרת וראשית קשה בדברי הנמק"י דמשמע דאם שכר לשלשים יום חייב מיד ובגמרא אמרו כל שלשים יום פטור מכאן ואילך חייב משמע דלא בא החיוב כי אם ביום שלשים ואחד וכו' ועל כרחין לומר דלא דק בלישניה לכן יש לפרש דבא אך לומר דאם לא שכר לשלשים יום ממילא לא ידור בו שלשים יום והוי כאילו היה כתוב כיון שלא ידור בהדירה שלשים יום ואף שהוא דוחק נקבל הדוחק ממה שנאמר שבא לחדש דין מה שלא נזכר בהבריתא ובהרי"ף וכו' אלו תורף דב"ק יצ"ו וכבר כתבתי למעלה שנראה לי הדל להוסיף רק תיבה אחת כיון שלא שכרה אלא לשלשים יום ומצאתי און לי שכן מתבאר מדברי הגאון משחא דרבוואתא והוא תנא דמסייע להרב השואל יצ"ו עוד הביא שם דברי הרב חיי אדם כלל ט"ו סי' כ"ב מזוזה וכו' אם ידור בו לאחר שלשים יום חייב דאז הוי דירת קבע אבל בפחות משלשים יום פטור והקשה עליו דיוקא אדיוקא (כמובן) ונשאר אצלו בקושיא עיין שם ולי הדל נראה שכונת הרב חיי אדם במה שכתב דבפחות משלשים יום פטור כונתו שלא השלים כל השלשים יום:

ובעיקר הדין דשוכר בית בחוצה לארץ אחר שלשים יום חייב במזוזה אם הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן הוא מחלוקת הראשונים דהנה התוספות כתבו בעבודה זרה דף כ"א ד"ה הא אמר דהוא מדרבנן משום דמיחזי כשלו והרב המרדכי שם אות תת"י כתב בתחלה שהוא מדרבנן ושוב כתב אי נמי מדאוריתא וכו' ולפי מה שכתבו הרבנים חזון נחום ומטה אשר הביא דבריהם הרב יד מלאכי בכללי התוספות אות כ"ד דתירוץ שני שבתוספות הוא עיקר יתד הוא שלא תמוט ועיין מה שכתבתי אנכי הדל בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט' אות ב' ומסתמא כן ארחות צדיקים כל גדולי המפרשים אם כן היה נראה שדעת הרב המרדכי דמדאוריתא הוא אלא דבתר הכי מייתי דברי רבינו אביגדור דביתך אתא למעוטי שוכר שפטור מן התירה ואין לומר דעל תוך שלשים יום קאמר שפטור מן התורה משום דלאו דירתו היא שדבר זה למדנו מדכתיב ביתך דממה שכתב דביתך דפרשה שניה אתא למעט שואל ושוכר שפטור מן התורה משמע דמדרבנן מיהא חייב ואי על תוך שלשים קאמר הא גם מדרבנן פטיר אלא נראה דאלאחר שלשים קאי שפטור מן התורה וחייב מדרבנן ואם כן יש לומר שגם דעת הרב המרדכי כן היא שוב ראיתי דברי הרב בהלק"ט בפרק התכלת סי' תתק"ן ונראה בעליל שדעתו היא דשואל ושוכר אינו חייב אלא מדרבנן וכדעת התוספות:

והנה במרדכי דעבודה זרה סי' תת"י הנ"ל שאל רבינו אביגדור מחמיו רבינו חיים אם שותפות עם נכרי חייב במזוזה דמסוגיא דראשית הגז דף קל"ה ע"ב דאמרינן דמביתך הוה משמע למעט שותפות כתב רחמנא למען ירבו ימיכם ושאלו אלא ביתך למאי אתא לדרך ביאתך מדלא אמרינן דאתא למעט שותפות דנכרי משמע דחייב או דילמא כיון דכתיב למען ירבו לא הקפידה תורה אלא בשותפות ששניהם ישראלים ומביתך לא מצי למעוטי דאם כן ימין מנא לן ואין לומר מביתך דפרשה שניה דההוא למעוטי שואל ושוכר ורבינו חיים השיבו דבית של שותפות נכרי פטור מן התורה ולא כתב טעמו אך בהגהות מרדכי לחולין פרק ח' בסי' תשמ"א כתב טעמו ונימוקו דאף דליכא קרא למעט שותפות נכרי הרי מצינו דוגמא לענין טומאת נגעים דאף דליכא קרא למעט שותפות נכרי ממעטינן שותפות נכרי משום שאין כל הבית של ישראל משום דבכל פורתא ופורתא יש חלק הנכרי וכו' והוא הדין למזוזה וכו' אלו תורף דב"ק ומשמע שרבינו חיים מודה למה שכתב מר חתני דביתך איצטריך למעט שואל ושוכר ואפילו הכי בית של שותפות נכרי פטור בלא קרא ונמצא דשניהם סוברים דחיוב שואל ושוכר הוא רק מדרבנן וגם לענין שותפות דנכרי נראה שגם דעת רבינו אביגדור נוטה לפטור הן ממשמעות דבריו והן ממה שלא השיב על דברי רבינו חיים משמע דקבלה מניה וכן כתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' רפ"ו אות ב' עיין שם ורבינו עקיבא איגר בתשובה סי' ס"ו הקשה על מה שפסק הרמ"א בריש סי' רפ"ו דשותפות נכרי פטור ממזוזה והוא כהמרדכי דאמאי לא חש לסברת הרשב"א שהביא מרן דסובר דחייב וכתב ליישב דהאי דינא דשותפות נכרי תלי באם חיוב דשואל ושוכר הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן דאם שוכר חייב מדאוריתא שותפות דנכרי נמי חייב ואם שוכר אינו חייב אלא מדרבנן שותפות דנכרי פטור והרשב"א שפסק דשותפות נכרי חייב במזוזה הוא משום דסבירא ליה דחיוב שוכר הוא מן התורה אבל לדעת התוספות בעבודה זרה דף כ"א והרא"ש בהלק"ט דחיוב שוכר הוא מדרבנן אם כן לדידהו שותפות נכרי פטור כדעת המרדכי ולכן פסק הרמ"א כשיטת התוספות והרא"ש דסברי כהמרדכי דשותפות נכרי פטור ועוד כתב דרש"י ביומא דף י"א ד"ה הני אבולי דמחוזא שפירש שערי העיר מחוזא ורובן ישראל דמשמע דאם היו מחצה על מחצה וכל שכן אם רובן נכרים היו פטורים על כרחין דסבירא ליה דשותפות נכרי פטור ממזוזה אלו תורף דב"ק:

ובהורמנותיה דמר שתי תשובות בדבר על קושיתו על הרמ"א. א) דהנה קושיתו היתה ראויה אם מרן הבית יוסף היה מביא דברי הרשב"א בספרו הגדול בית יוסף שאז היה ברור לנו שהרמ"א ראה דברי הרשב"א אשר הובאו ביתה יוסף ואמאי לא חייש מר למיליה ומה גם שמרן עצמו כתב עליו הנפק ואמר דהכי נקיטינן ודלא כהמרדכי כיעויין שם ואיך אם כן לא יחוש הרמ"א לדברי הרשב"א ולפסק מרן אף להעלות סברתם בלשון ויש אומרים הא ודאי מילתא דתמיהא אך אחרי שדברי הרשב"א הביאם מרן בבדק הבית הלא מודעת זאת דהרמ"א לא ראה את ספר בדק הבית כמו שכתב הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה אות ט"ל בשם הרב בית שמואל בסימן ט"ו סק"ג אם כן לא נפלאת היא לומר שהרמ"א לא ראה כלל דברי הרשב"א כמו שלא ראם מרן הבית יוסף בהיותו עסוק בבנין ביתו בית יוסף ואחרי שלא ראה חולק על סברת המרדכי שפיר פסק כמותו. ב) לפי סיגנון קושיתו דלא קשיא ליה מהסכמת מרן כי אם מגוף סברת הרשב"א הנה לפי מה שכתבתי למעלה שנראה שגם רבינו אביגדור דעתו נוטה יותר לסברת רבינו חיים דשותפות נכרי פטור ולתשובת רבינו חיים שתיק ליה משמע דקבלה מניה וכמו שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף שם באות ב' ומה גם שנראה שגם הרב המרדכי דשתיק להו נקיט הכי אם כן הוי פליגתא דיחיד (הרשב"א) ורבים (רבינו חיים ורבינו אביגדור) לכן אף אם ראה הרמ"א דברי הרשב"א שפיר פסק כרבים:

אחר זמן ראיתי שהגאון שבות יעקב בח"ג סי' פ"ט נרגש במה שפסק הרמ"א כהמרדכי ולא כהרשב"א ויישב והוא שנשאל באחד שדר בבית עם נכרי בשותפות ואין בו חשש סכנה אם חייב במזוזה והשיב לכאורה היה נראה דכל חשש סכנה חייב במזוזה (נראה שחסר תיבה אחת וצריך להיות דכל שאין חשש סכנה וכו') ואף שהרמ"א פסק דשותפות עם נכרי פטור והוא מהמרדכי וכו' אך בבדק הבית הביא בשם הרשב"א דחייב ומכל מקום פסק הרמ"א כהמרדכי משום דחושש לחשש סכנה שלא יאמר כשפים עושה לי כמו שכתב בשפתי כהן שם סק"ו שזהו עיקר הטעם ודלא כהלבוש ואם כן לכאורה נראה דכל שאין חשש סכנה חייב והתוספות בפרק ראשית הגז דף קל"ו ע"א הניחו קושית הרשב"א בצריך עיון ומוכח דסברי דשותפות נכרי חייב ושוב כתב על קושית התוספות והרשב"א דנראה לו שאין שום תימה וכו' וסיים זכינו לדין דשותפות נכרי מדינא פטור ולא יחמיר לעשות מזוזה משום חשש סכנה ואפשר דלא פלוג חכמים אף דליכא חשש סכנה ושוב כתב לחלק בין אם דרים בחדר אחד לכשדר כל אחד בחדר אחד דבזה חייב כיון שאין חשש סכנה ועוד דפטור אמרו ואם רוצה להחמיר כשאין חשש סכנה יכול להחמיר רק שלא יברך וכו' ואין בזה משום פטור מן הדבר וכו' כיון שעושה משום שמירה ועוד שהיא נקבעת בבית ואינו ניכר שהוא עשהו אלו תורף דב"ק והנה במה שכתב לדעת השפתי כהן דעיקר פיטור שותפות נכרי לא מן הדין הוא אלא משום חשש סכנה המעיין בדברי מרן חיד"א בברכי יוסף שהבאתי לקמן (בד"ה והנה הגאון) יראה שהכריח שדעת השפתי כהן לא כן היא אלא מדינא פטור וכדעת כמה רבוואתא שהביא שם דאף כשאין חשש סכנה סבירא להו דפטור מן הדין ומה שנרגש על הרמ"א שלא פסק כהרשב"א לדעתי העניה נראה כמו שכתבתי שהרמ"א לא ראה בזה דברי הרשב"א שהובאו בבדק הבית כנז"ל ובמאי דמסיק היפך סברת התוספות והרשב"א דסברי דשותפות נכרי חייב עם שהדבר תמוה בעיני איך סמך על דעת עצמו לחלוק על הראשונים כמלאכים התוספות והרשב"א ולפסוק היפך דעתם מכל מקום מסייעי ליה אמבוהא דרבנן קדישי שהביא בברכי יוסף דסברי כוותיה (נחזור לדברי רבינו עקיבא):

גם בעיקר הדבר דתלי תנא דינא דשותפות נכרי בדין חיוב שוכר אם מדאוריתא או מדרבנן ואמר מר דמשום דהרשב"א סבירא ליה דחיוב שוכר מן התורה הוא דאמר דשותפות נכרי חייב הנה לא הראה לנו איה מקום דברי הרשב"א דסבירא ליה דחיוב שוכר מן התורה (ע' לקמן ד"ה אך הגאון וכו'. תלמידו) ואנן קחזינן להרשב"א בחידושיו לפרק ר' אליעזר דמילה גבי מאי דאמרינן בדף קל"א ע"ב ציצית ומזוזה הואיל ובידו להפקירם כתב מפורש דחיוב שוכר הוא מדרבנן וז"ל אף על גב דאחר שלשים חייבים בין בציצית בין במזוזה היינו מדרבנן דאילו מדאוריתא אין הפרש בין תוך שלשים ללאחר שלשים עכ"ל הרי קרי בחיל דחיוב שוכר הוא רק מדרבנן ובכל זאת פסק דשותפות נכרי חייב במזוזה וזה כנגד היסוד של רבינו עקיבא כמבואר וקושטא דמילתא נראה דהם עניינים חלוקים ולא תלו אהדדי:

וכן מתבאר יפה דעת הגאון רש"ל בים של שלמה דלא תלי הא בהא שהרי בפרק כל הבשר סי' ג"ן סובר דחיוב שוכר במזוזה הוא רק מדרבנן שכן כתב דטלית שאולה מן התורה פטורה לעולם אלא משום דאחר שלשים יום נראית כשלו חייבוהו חכמים לאחר שלשים יום וכו' ושוב כתב ותניא בהתכלת השוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטורה מן המזוזה ואין הטעם משים דסתם שכירות שלשים יום אלא עיקר הטעם כדפרישית משום שנראה כשלו עכ"ל הרי דמשוה שוכר בית בחוצה לארץ לאחר שלשים לטלית שאולה אחר שלשים שהחיוב בה הוא רק מדרבנן משום דנראית כשלו ובפרק ראשית הגז סי' ב' הביא תשובת רבינו חיים על שאלה רבינו אביגדור שבמרדכי הנז"ל וחלק עליו שאין ללמוד דין מזוזה מדין נגעים וכו' וכו' ובסוף דבריו כתב שמצא בחידושי הרשב"א שכתב להדיא דשותפות דנכרי חייב במזוזה אלו תורף דב"ק הא קמן דאף דנקיט דחיוב שוכר הוא רק מדרבנן סבירא ליה דשותפות דגוי חייב במזוזה אלמא דלאו הא בהא תליא כלל:

ועוד יש להוכיח דלאו הא בהא תליא מדברי הרב הלבוש כמו שאבאר והוא שבסעיף כ"ב כתב דטעם השוכר בית בחוצה לארץ דפטור ממזוזה שלשים יום הוא משום שאינו נקרא לו עדין דירה ואינו חשיב ביתו תוך שלשים יום ורבינו עקיבא שם (בד"ה ומתוך מה) כתב דהטעם שאינו נקרא עדין דירה אינו אלא לצד דשוכר מדאוריתא חייב אבל לצד דשוכר לעולם פטור מדאוריתא ולאחר שלשים יום מדרבנן הוא דחייב דמיחזי כשלו ממילא מה שפטור תוך שלשים יום הוא משום דמוקמינן אדינא דאוריתא כיון דלא שייך אז הא דמיחזי כשלו עיין שם אם כן מוכח דהרב הלבוש שכתב בטעם הפיטור תוך שלשים יום משום דלא נקרא עדין דירה סבירא ליה כדעת האומרים דשוכר חייב מן התורה אחר שלשים יום והוא עצמו פסק שם בסעיף א' (כמו שפסק הרמ"א) כדעת המרדכי דשותפות דגוי פטור ממזוזה ולפי המצאת רבינו עקיבא הני מילי דמר סתראי נינהו אלא ודאי מוכח דעניינים חלוקים הם ולא תלו זה בזה כלל וגם רבינו עקיבא עצמו שם (בד"ה גם) הוכיח מדעת מרן שלא כסברתו מדהכריע כהרשב"א נגד המרדכי ואי תלי הא בהא הרי סברת התוספות והרא"ש דחיוב שוכר הוא מדרבנן מסייעת להמרדכי וכו' עיין שם דב"ק:

והנה הגאון שפתי כהן בסי' רפ"ו סק"ו (על מה שכתב הרמ"א דשותפות הנכרי פטור) כתב כיון שהמקצת הוא של נכרי וגם משים סכנה שלא יאמר כשפים הוא עושה וכן שערי עיירות פטורים מהאי טעמא דלא כהלבוש שכתב הטעם דכתיב למען ירבו ימיכם וכו' עכ"ל והגאון שבילי דוד שם אות ב' ציין לשפתי כהן סק"ו וכתב וז"ל חולק על הלבוש דמדינא שותפות נכרי חייב וזה ודאי לדעת השפתי כהן לקמן ס"ק כ"ח דמוכח דעתו דלא דרשינן כלל למעט של אחרים וביתך דרך ביאתך עכ"ל המובן מדבריו הוא דסבירא ליה סברת רבינו עקיבא דאם שוכר חייב מן התורה שותפות נכרי חייב במזוזה ולכן מפרש בדעת השפתי כהן דמדינא חייב ודלא כהלבוש מאחר שדעת השפתי כהן בס"ק כ"ח היא דשוכר חייב מן התורה אחר שלשים יום דלא דרשינן ביתך למעט של אחרים (ועיין לקמן בד"ה ומצאתי) ואיני מבין דב"ק דהרי הרב הלבוש גם כן סובר בסעיף כ"ב דלא דרשינן כלל למעט של אחרים ושוכר חייב אחר שלשים מן התורה כמו שכתבתי למעלה ואפילו הכי סבירא ליה דשותפות נכרי פטור ממזוזה מדינא ופשוט בעיני שגם דעת הרב שפתי כהן כן היא דשותפות נכרי פטור מדינא וכבר פירש כן דבריו מרן חיד"א בברכי יוסף שם באות ב' (בסוף ד"ה האמנם) שהרב שפתי כהן מודה להרב הלבוש דמדינא שותפות נכרי פטור ולא בא לחלוק עליו אלא על הטעם שהלבוש כתב הטעם משום למען ירבו ימיכם והוא צד אחד מצדדי ספקו של רבינו אביגדור והוא טעם קלוש (כמו שהאריך לבאר זה בברכי יוסף) ושבק טעם כעיקר שכתב רבינו חיים שבמרדכי סי' תשמ"א ואולי לא ראה הלבוש תשובת רבינו חיים הלזו כי אם מה שהשיב בקצרה שהביא הרב המרדכי בשמו בסיף פרק קמא דעבודה זרה אמנם השפתי כהן הן כל יקר ראתה עינו טעמו ונימוקו של רבינו חיים ועשה אותו עיקר ודחה טעמו של הלבוש ומה שכתב וגם משום סכנה וכו' כונתו לומר דאף כשאין שותפות דגוי אם יש לחוש לסכנה פטור והוא מדברי האגודה וכו' אלו תורף דברי מרן חיד"א שבברכי יוסף הנ"ל וסיים שם וז"ל ועלה מן האר"ש דרבינו אביגדור ורבינו חיים והאגודה ומור"ם ומהריק"ש בהגהותיו והרב שפתי כהן סברי דשותפות נכרי פטור מדינא אף דליכא סכנה וכן משמע קצת ממה שכתב רבינו ירוחם וז"ל נראה לי הדר בפונדקי דוקא שנותנים לו חדר בפני עצמו או עם שותפים ישראלים בפני עצמן עכ"ל מורה ובא דסבר דשותפות נכרי פטור ולכן הצריך שיהיו שותפים ישראלים בפני עצמם וקצת קשה על מרן בבדק הבית דבריש סימן זה הביא דברי הרשב"א שחולק על המרדכי וכתב דנקיטינן כוותיה ובסוף סימן זה הביא דברי רבינו ירוחם הנ"ל וכתב עליו ופשוט הוא ולכאורה דברי רבינו ירוחם הם כסברת המרדכי ומאי פשיטותא והלא הוא היפך הרשב"א ומסקנתו ויש ליישב ולענין הלכה נראה דאם הנכרי הדר עמו ושותפו בבית קים ליה בגויה שלא יגנוב המזוזה לבזות ולא יש שום סכנה יניח הישראל מזוזה בביתו אף שיש שותף נכרי ולא יברך עכ"ל הנך רואה דנקיט בדעת השפתי כהן דשותפות נכרי פטור מן הדין דלא כמו שנראה שהבין בדעתו הרב שבילי דוד הנ"ל:

ולפי הנראה לא ראה מרן חיד"א בו בפרק דברי ספר האשכול אשר דבר בקדשו בענין זה שאם כן היה כולל אותו בהדי אמבוהא דרבנן קדישי הנז"ל שהרי כתב בחלק שני בהלכות מזוזה בסי' כ"ה קרוב לסופו וליכא למעט מביתך בית של שותפין דקרא למען ירבו ימיכם לרבים קאי ובשותפות עם נכרי פטור עכ"ל הרי שגם הוא סובר דשותפות עם נכרי פטור. הן אמת שראיתי להגאון נחל אשכול שם שכתב על זה וז"ל איני יודע אי סבירא ליה כהרשב"א הובא בבדק הבית דמצד הדין חייב ופטרוהו משום סכנה או שהנכרי יזלזל בה. או שסובר שמצד הדין פוטר שותפות דנכרי דשותפות ילפינן מלמען ירבו ימיכם ולא קאי נכרי עכ"ל ואם כן אפשר שמפני ספק זה לא כלל אותו עם הרבנים שהביא שהרי הוא היה מונה הסוברים דמדינא פטור ובדעת רבינו האשכול לא ברירא לן אי סבירא ליה דמדינא פטור אמנם כל לגבי דידי פשיטא לי ממרוצת לשונו דמדינא הוא דאמר דפטור (ולא משום חשש סכנה או זילזול) דקרא לא קאי בנכרי וזו דעת התוספות בפרק ראשית הגז דעל מאי דאמרינן התם בדף קל"ה סוף ע"ב ביתך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא למען ירבו ימיכם אלא ביתך למאי אתא לדרך ביאתך מן הימין וכתבו התוספות בדף קל"ו דרך ביאתך תימה אמאי לא אמר שותפות דנכרי ככל הנך דלעיל והניחו בתימה וכתב הגאון מנחת חינוך בפרשת ואתחנן מצוה תכ"ג שמדבריהם נראה דלמען ירבו ימיכם לא שייך בשותפות נכרי כיון דהוי (דהאי) שותף לא שייך גביה למען ירבו לכן פטור הישראל (עיין שם מה שתמה על השפתי כהן במה שדחה טעם הלבוש מאחר שמדברי התוספות מתבאר כמו שכתב הלבוש ומדברי הרמב"ם משמע ליה דשותפות דגוי חייב מדסתם דבית שותפין חייב ולא פירש דדוקא שותפין ישראלים וכו' ועוד האריך בעניינים אלו כדרכו בקודש עיין שם) הרי שדעת התוספות היא דמדינא שותפות נכרי פטור ולא נפלאת היא לומר שזו היא גם דעת רבינו האשכול ולכן צריך לומר שמרן חיד"א לא ראה דבריו ולכן לא הזכירו:

ומצאתי שסברת רבינו עקיב"א למיתלי דין שותפות נכרי בדין חיוב שוכר אם מדאוריתא או מדרבנן כתבה רב השואל בשו"ת ריב"א סי' נ"א (בד"ה ועל של) ודעת הגאון המחבר דלא תלי אהדדי שכתב וז"ל ומה שכתב מעלתו דרבינו אביגדור ורבינו חיים עיקר סברתם לפטור מטעם דסברי דשואל ושוכר אין חייבים כי אם מדרבנן ולזה כתב הר"א ומביתך לא מצי מפיק דאם כן ימין מנא ליה ואין לומר מביתך השני דההוא למעוטי שואל ושוכר אלמא אי לאו דממועט שואל ושוכר כיון דלשמירה עשויה אם כן גם שותפות של גוי חייב דשמירה בעי וכיון דקימא לן דשואל ושוכר חייב מן התורה על כרחין דקימא לן כרשב"א זהו דעת מעכ"ת והנה פירוש דברי הר"א אינו כן כי אם להיפוך אי לאו דבעי ביתך השני למעוטי שואל ושוכר הוה מוקמינן לה למעוטי שותפות גוי ולא היה מסתפק כלל עכ"ל הנה מבואר דסבירא ליה דאף דממעטינן שואל ושוכר מן התורה מכל מקום יש ספק לומר דשותפות גוי חייב משום דלאו הא בהא תליא:

ומה שייחס רבינו עקיב"א לרש"י ביומא דסבירא ליה דשותפות נכרי פטור ממזוזה הנה לפי זה יש להוכיח שלא כמו שהמציא דהא בהא תליא שהרי מדברי רש"י בפרק קמא דפסחים ד' ג' ע"א במאי דאמרינן התם מזוזה חובת הדר הוא נראה בעליל דסבירא ליה דשוכר דחייב אחר שלשים הוא מן התורה שכתב חובת הדר לפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך ביאתך נכנס ויוצא בה אבל הכא בדיקה דרבנן וכו' ורבנן הוא דאצריכו בדיקה וכו' עכ"ל הנה מישתמען מילוהי דחיוב שוכר הוא מן התורה וכן מצאתי אחר זמן רב (כשהשגתי ספר היקר חקרי לב) להגאון חקרי לב ביו"ד ח"ג סי' קכ"ח ד' קמ"ד ע"ד (ד"ה ולעומת) שייחס לרש"י שסובר דשוכר חייב מן התורה וז"ל שהרי כתב בעבודה זרה ד' כ"א חובת הדר הוא ולא חובת בית וליכא אפקעתא דכתיב ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא עכ"ל וכעין זה כתב בבבא מציעא ד' ק"א ולדעת הסוברים דחיוב שיכר מדבריהם על כרחין צריך לפרש דמה שאמרו חובת הדר הכונה דבעינן נמי שיהא דר בו והקונה בית אינו חייב כי אם בדר בתוכה ולמעט חיוב משכיר דמזוזה אמרו כן ולא לרבות לדר בבית אף שאינה שלו דהא סברי דמן התורה פטור וכן כתבו התוספות במנחות ד' מ"ד בפירוש הסוגיא לדעת הסוברים דחיוב השוכר מדבריהם ואם כן אי רש"י סבירא ליה הכי הוה ליה למימר ולא חובת בית לבד דבעינן חובת בית וחובת דר כדי שיתחייב וכיון שפירש דחובת הדר הוי ולא חובת הבית שמעינן דסבירא ליה דהכל תלוי בדירה ושוכר הדר אף שאין הבית שלו חייב וגם ממה שכתב דביתך פירושו למי שנכנס ויוצא בו הרי איתרבי שוכר שיוצא ונכנס בה עד כאן לענייננו (והביא שם דעת הרבה גדולים דסברי הכי דחיוב שוכר הוא מדאוריתא עיין שם דב"ק) הרי שדעת רש"י דחיוב שוכר הוא מדאוריתא ואם כן לפי הוכחת רבינו עקיבא מדברי רש"י שביומא דשותפות נכרי פטור נמצאת סתירה להמצאתו דתלי הא בהא דהרי רש"י אף דסבירא ליה דחיוב שוכר מן התורה סבירא ליה דשותפות נכרי פטור:

הן אמת שהרב המחבר קונטרס סוכת דוד אשר בסוף ספר בית המלך כתב בדף ד' ע"ג (בד"ה והנה) שרש"י סובר דחיוב שוכר הוא מדרבנן ודקדק כן ממה שכתב במנחות דף מ"ד בטעם פיטור השוכר תוך שלשים יום שמא יחזור בו וגם כתב בשם המרדכי בהלכות קטנות בזה הלשון ובפרק קמא דעבודה זרה גבי משכירים להם בתים פירש הקונטרס דאפילו היא של גוי וידור בו ישראל חייב במזוזה נראה דאפילו שכרה מישראל פטור מדאוריתא עכ"ל המרדכי וכתב הרב ושמעינן ממה שהביא בשם רש"י ומה שדקדק מדבריו שגם רש"י סובר כן ואף שבגירסתנו אינו זה הלשון בגירסתו היה וכבר דקדקנו כן ממה שכתב במנחות שמא יחזור בו אלו תורף דברי הרב סוכת דוד שם ולפי זה נראה שצדקו דברי רבינו עקיבא במה שייחס לרש"י שסובר דשותפות דגוי פטור כיון שסובר דחיוב שוכר הוא מדרבנן אך לדעתי העניה אין הכרח מדברי רש"י דמנחות שסובר שהוא מדרבנן היפך המתבאר מדב"ק בשלשה מקומות הנ"ל (דסבירא ליה שחיוב שוכר הוא מן התורה) דשפיר נוכל לפרש דסבירא ליה דחיוב שוכר אחר שלשים יום הוא מן התורה ומטעם דאז חשיבא דירתו דירת קבע ומה שפטור בתוך שלשים הוא משום דחשיבא דירת עראי דשמא יחזור בו ומה שכתב בשם המרדכי בהלק"ט הנה דברי המרדכי הם בפרק התכלת סי' תתק"ן (והם בלשון אחר) וז"ל ובסמ"ק (בדפוס ישן ובספ"ק תלמידו) גבי אין משכירין להם בתים פ"ה דאפילו היא של נכרי וכו' ועם כי לא ידעתי פתרון מלת פ"ה על כל פנים מובן דלא על רש"י קאמר דהא מר קעסיק על דברי הסמ"ק ואף לגירסת הרב הנ"ל אחרי שמתבאר מדברי רש"י בשלשה מקומות הנ"ל דסבירא ליה דחיוב שוכר הוא מדאוריתא צריך לומר שסיום דברי המרדכי נראה וכו' לאו אליבא דרש"י קאמר אלא צריך להיות ונראה וכו' וסברא דנפשיה הוא דקאמר וכבר הרב בעצמו (לפי הבנתו שהמרדכי אליבא דרש"י קאמר) נתקשה מה יענה המרדכי למה שמפורש בדברי רש"י בשאר מקומות דסבירא ליה דחיוב שוכר הוא מן התורה והצריך עיון ואם נאמר דסברא דנפשיה הוא דאמר אתי שפיר ואף לפי הבנתו בדברי רש"י שבמנחות שהוא מדרבנן מכל מקום כיון שגם הוא מודה שמדברי רש"י שבשאר דוכתי מתבאר דסבירא ליה שהוא מן התורה פשיטא דהכי אית לן למינקט בדעתיה דרש"י וכדנקיט הכי הגאון חקרי לב כנז"ל וכן נקיט בדעת רש"י הרב חיי אדם כלל ט"ו בנשמת אדם ס"ק ב' על פי דברי רש"י שבפסחים דף ד' ושבבא מציעא דף ק"א עיין שם וכן מתבאר מדברי הרב מעדני יום טוב בהלק"ט הלכות מזוזה שבסוף סי' ט"ו כתב (באות ש') שדעת הרא"ש דחיוב שוכר מדרבנן הוא ובסי' טו"ב (אות ח') הביא מה שכתב בפירוש אמרם מזוזה חובת הדר דדרשינן ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה וכו' וכתב על זה ולפי מה שכתב רבינו בסוף סי' ט"ו ביתך למעוטי שוכר ושואל אי אפשר לפרש כן אלא הא דקאמר חובת הדר פירשו התוספות בעבודה זרה ד' כ"א דהכי קאמר המשכיר אינו חייב כשאינו דר שם עכ"ל הרי מבואר דמשמע ליה מדברי רש"י דחיוב שוכר מן התורה ולכן לשיטת הרא"ש דסבירא ליה דהוא מדרבנן קאמר דלא יתכן לפרש כפירוש רש"י וגם הרב ירך אברהם בחלק יו"ד סי' ט"ו נקיט בדעת רש"י דחיוב שוכר הוא מן התורה וכתב בדף ל"ה (בד"ה ונראה) שדעת רש"י היא שמן התורה חייב השוכר במזוזה לאלתר אלא דרבנן הוא דפטרו אותו תוך שלשים יום שמא יחזור בו (כמו שכתב במנחות דף מ"ד) ותהיה ברכתי למפרע לבטלה ומן הדין גם בשוכר בארץ ישראל היה ראוי לפטרו כל שלשים יום מחשש חזרה אלא דמשום ישוב ארץ ישראל לא חשו לזה אלו תורף דב"ק והרי הוא מסכים לדעת רבנן קדישי הנז"ל דחיוב שוכר בית בחוצה לארץ אחר שלשים אליבא דרש"י הוא מן התורה:

ובכן הדרא תמיהתינו על רבינו עקיבא שלפי דבריו דמדברי רש"י ביומא מתבאר דשותפות גוי פטור נמצא סתירה להמצאתו דתלי הא בהא אלא שבמחילת כבוד גאונו אין נכון לדעתי הקצרה מה שמפרש בכונת מה שכתב רש"י שהיו רובן ישראל שאם היו רובן נכרים או מחצה על מחצה היו פטורין משום שותפות נכרי וכל לגבי דידי נראה לי פשוט דכשצדדו הפוסקים לומר דשותפות גוי פוטר מן המזוזה סתמא דמילתא דבכל שותפות דנכרי אפילו כל שהו קאמרי דפטור ולא בעינן מחצה על מחצה וכל שכן רוב נכרים אלא כל שיד גוי באמצע פוטר מן המזוזה כאותה שאמרו לענין פיטור בכור בהמה טהורה דכל שיש להגוי חלק כל דהו פיטר מבכורה שאם לא כן הרמ"א שפסק כרבינו חיים דשותפות נכרי פיטר היה לו לפרש דדוקא ברוב של נכרי או מחצה על מחצה אלא ודאי דבכל מין שותפות קאמרי דפטור ממזוזה ומה שהוצרך רש"י לומר דרובן היו ישראל נראה שהוא משום דשאלו בגמרא על אבולי דמחוזא אמאי לא קבעי מזוזה דלכאורה אינו מובן מה זו שאלה הרי יש לומר שהנכרים לא היו מניחים לקבוע מזוזה משום דקפדי נכרים על חשש כשפים להכי כתב שרובם ישראל הוו ומסתמא היה יכולת בידם לקבוע מזוזה כיון שהם עיקר דירת וישוב העיר ולא בא רש"י לשלול שלא היו רובם נכרים שאז היו פטורים דפטור דשותפות נכרי לא תלי ברובא דידהו ואדרבא יש ללמוד מדברי רש"י (לפי המובן מדברי הפוסקים דלפטורא לא בעינן רובא) דשותפות דגוי חייב במזוזה דהא אמרינן בגמרא דמה שלא קבעו מזוזה באבולי דמחוזא הוא משום דעבידי לחיזוק וכו' משמע דאי לאו הכי הוו קבעי מזוזה ויש סעד מזה לסברת הרשב"א וים של שלמה שהבאתי לעיל דסברי דשותפות גוי אינו פוטר ממזוזה וכן פסק הגאון מוהר"י באסאן בספר לחמי תודה סי' ב' כמו שכתב בשמו הגאון שואל ומשיב בספרו יד שאול סי' רפ"ו סוף סק"א וכן היא דעתו כיעויין שם ומיסתייעא מילתייהו מהנהו אבולי דמחוזא דאי לאו דלחיזוק הוא דעבידי הוו מיחייבי במזוזה אף דהוו שותפות גוי (אלא דלשיטת רבינו עקיבא דבעינן רוב נכרים אין ראיה כמובן (ועיין בשו"ת ריב"א סי' נ"א המובא לקמן (בד"ה ולענין שותפית):

ומה שכתב רבינו עקיבא שדעת הרא"ש בהלק"ט דחיוב שוכר אינו אלא מדרבנן כונתו למה שכתב בהלק"ט הלכות מזוזה סוף סי' ט"ו דביתך אתא למעט שוכר ושואל וכן כתב הרב מעדני יום טוב שם (באות ש') ובסימן טו"ב (אות ח') ובדברי חמודות שם אות נ"ו בדעת הרא"ש שהוא רק מדרבנן ונראה שכן מתבאר מדברי הרא"ש בפרק כל הבשר סימן כ"ו שכתב טלית שאולה פטורה מציצית שלשים יום מדאוריתא פטור לעולם כדאמרינן כסותך ולא של אחרים אלא לפי שנראה כשלו לפי שאין דרך לשאול יותר משלשים יום חייבום חכמים משלשים יום ואילך וכו' ואין ראיה מכאן דסתם שאלה שלשים יום כמו הלואה דהכי נמי תניא השוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטור ממזוזה ואין הטעם דסתם שכירות שלשים יום אלא כדפרישית משום שנראה כשלו עכ"ל הרי דמשוה מזוזה לטלית וכי היכי דבטלית שאולה שהטעם דנראה כשלו הוא לחייבו מדרבנן הכי נמי בשוכר דהטעם אחר שלשים יום הוא משום שנראה כשלו היינו לחייבו רק מדרבנן וכן כתב הרא"ש בבבא מציעא הביא דבריו הרב"א באסיפת זקנים כמו שכתב בשמו מרן חיד"א בברכי יוסף יורה דעה סי' רפ"ו סוף אות ב' וכתב שכן היא גם דעת ר"י והריטב"א עיין שם והרב סוכת דוד הנ"ל כתב בדף ג' ע"ג דאף שהתוספות במנחות דף מ"ד תירצו לקושיתם שני תירוצים ולתירוץ הראשון חיוב השוכר הוא מדאוריתא מכל מקום דעתם כתירוץ השני שהוא מדרבנן והוכיח כן מהפיסקי תוספות ושכן הבין הרב מעדני מלך מדכתב על דברי הרא"ש שבהלק"ט הנ"ל דכן מסקנת התוספות וגם הביא דהריטב"א בחידושיו ליומא ד' י"א הביא סברת ר"י שהוא מדרבנן וקלסיה (וכן ראיתי אנכי הדל להריטב"א בחידושיו לפרק ר' אליעזר דמילה ד' קל"א ע"ב במאי דאמרינן התם גבי ציצית ומזוזה הואיל ובידו להפקירן דטלית של הפקר פטור מציצית אם אינו מתכוין לזכות בה דהוי כטלית שאולה דפטורה וכו' ואחר שלשים הוא רק מדרבנן וכו' וכן במזוזה וכו' והוקשה לו אמאי לא אמרינן בפרק ראשית הגז דביתך אתא למעט בית של אחרים כדממעטינן מכסותך כסות של אחרים ותירץ דאין הכי נמי אלא חד מתרי טעמי נקט עיין שם:

ועוד הביא בסוכת דוד שם שכן כתב הרב מוהר"ם בר ברוך בתשובות הקצרות סי' ח"ק והרב המבי"ט בקרית ספר הלכות תפילין סי' פ"ה וגם כתב שמצא פירוש על הלק"ט כתיבת יד רב אחד שנראה שהיה מן הראשונים הלא הוא מוהר"ר אברהם בר יום טוב מעיר טולידה שכתב ואלא ביתך למה לי אף על גב דתרי ביתך כתיבי חד איצטריך למעוטי שוכר ושואל עכ"ל דמתבאר דשוכר פטור מדאוריתא באופן דדעת כל הני רבוואתא דחיוב שוכר אינו אלא מדרבנן ורבינו עקיב"א שם כתב (בד"ה ומתוך) שדברי השפתי כהן בס"ק כ"ח שכתב בטעם פיטור השוכר תוך שלשים יום משום שאינו נקרא עדין דירה הם דברי תימה (לא ראה הגאון שטעם זה לקוח מדברי הרב הלבוש כיעויין שם) דטעם זה שייך לצד שחיוב שוכר אחר שלשים הוא מן התורה אבל למאי דקימא לן כתוספות והרא"ש דחיוב שוכר הוא רק מדרבנן משום דאחר שלשים מיחזי כשלו ממילא בתוך שלשים פטור מן הדין וכו' אלו תורף דב"ק ואילו היה רואה אמבוהא דרבנן קדישי הנז"ל דנקטי הכי דחיוב שוכר אינו אלא מדרבנן היה מגדיל התימה עליו כמובן וכן מצאתי בשו"ת ריב"א (רבינו יואל בן אליעזר אונגאר) בסימן נ"א שכתב לדעתי כמעט כל הראשונים פוטרים מן התורה וכמעט הדבר מפורש בשבת ד' קל"א דאמרינן דמודה ר' אליעזר בצייץ טליתו וקבע מזוזה לפתחו בשבת שחייב משום דבידו להפקירן אלמא דאם הפקיר ביתו אף שדר בו פטור מן התורה ורצה לדחות הוכחתו והאריך לקיים הראיה עיין שם ד' ז"ך ע"ב (בד"ה ועל של עתה) והלאה ובמסקנתו בד' כ"ט ע"א (בד"ה עכ"פ יצא) ועמד שם בסתירת דברי הריטב"א מחידושיו לבבא מציעא לחידושיו בקידושין ד' ט"ל גבי שדך למעוטי חוץ לארץ ובחידושיו סוף פרק קמא דעבודה זרה גם הרב שלחנו של אברהם ביו"ד סי' רפ"ו כתב שהתוספות והרשב"א והרא"ש והמרדכי והריטב"א סברי שהוא מדרבנן וסיים באופן שרוב הראשונים הסכימו דחיוב זה הוא מדרבנן זולת רש"י בסוף פרק קמא דעבודה זרה דסבירא ליה שהוא מן התורה ונעלם כל זה מהרב תורת חסד סי' ג"ן שכתב בפשיטות שהוא מדאוריתא אלו תורף דב"ק:

ומכל מקום אף שדעת כל רבני קדישי הנז"ל כן היא דאין חיוב השוכר אלא מדרבנן. בכל זאת מה שנראה מדברי הרבנים לבוש ושפתי כהן דסברי שהוא מדאוריתא אינה סברא זרה מאחר דמוכח דרש"י סבירא ליה הכי וכן דעת רבינו החינוך בפרשת ואתחנן מצוה תכ"ג שכתב דשוכר בית ולא הניח מזוזה אחר שלשים יום מיד ביטל עשה זו וכן הבין בדעתו הגאון מנחת חינוך שם דחיוב שוכר אחר שלשים הוא מדאוריתא וכן הבינו מדבריו הרבה מחברים והוא פשוט וכן מתבאר מדברי הרא"ם בספר היראים בעמוד היראה סוף סי' ח"י שכתב השוכר בית בחוצה לארץ וכו' פטור כל שלשים יום ובארץ ישראל חייב לאלתר משום ישוב ארץ ישראל דאמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא וטעמא דכתיב ביתך ודרשינן דרך ביאתך אלמא ביוצא ובא הקפידה תורה עכ"ל והוא כסיגנון דברי רש"י שבפרק קמא דעבודה זרה שמדבריו למד הגאון חקרי לב שסובר רש"י דחיוב שוכר אחר שלשים הוא מן התורה כמו שכתבתי בשמו למעלה (בד"ה ומה שייחס) וכן הבין בדעתו הגאון בעל ספרי ערך השלחן בספרו ווי העמודים (ביאור על ספר היראים) שם דחיוב שוכר אחר שלשים יום הוא מן התורה וכסברא אחת שבתוספות במנחות דף מ"ד וכדעת הרב החינוך וכו' ועם שהביא שם שדעת התוספות ומוהר"ם והרשב"א והרא"ש והריטב"א היא דאינו אלא מדרבנן על כל פנים בדעת הרא"ם בספר היראים הנ"ל מודה דחיוב שוכר הוא מדאוריתא עיין שם:

והרב אגורה באהלך כתב בדף ל"ו שנראה מדברי כל הפוסקים שחיוב שוכר הוא מדאוריתא וממה שכתב רבינו מנוח שהביא מרן הבית יוסף בסוף סי' רפ"ו דטעם פיטור שוכר תוך שלשים יום הוא משום דהוי דירת עראי מוכח דסבירא ליה שחיוב שוכר הוא מן התורה. והרב פני משה בפירוש הירושלמי במגלה פרק ד' הלכה י"ב פירש הטעם דשוכר בית בחוצה לארץ פטור שלשים יום משום דלא הוי קביעות בפחות משלשים מוכח דסבירא ליה דאחר שלשים חיובו מן התורה משום דאז חשיב קביעות דירה. והרב פתחי תשובה בנחלת צבי סוף סי' רפ"ו הביא בשם סידור הגאון מליסא שנראה מדבריו דשוכר בית ליותר משלשים יום חייב במזוזה מיד והקשה עליו ולא מצא מנוח כי אם בזאת דסובר הגאון דחיוב דאחר שלשים הוא מן התורה וסיים אלא שכבר תמה רבינו עקיבא בתשובה סי' ס"ו דאנן קימא לן דחיוב שוכר אינו אלא מדרבנן וכו' אלו תורף דב"ק עיין שם ולפי כל האמור לא נפלאת היא סברת הגאון מליסא אי סבירא ליה דחיוב שוכר מן התורה הוא כמבואר:

שוב מצאתי שמרן מוהריט"א בספר קהלת יעקב בתוספת דרבנן מערכת חמץ סי' לק"ט דף ה"ן ע"א (מדפוס אשכנז בתוך ד"ה שוב) כתב דבחידושי הריטב"א ליומא דף י"א ובחידושי הרשב"א לשבת דף קל"ב ע"ב ובאסיפת זקנים בפרק השואל דף ק"א בשם הריטב"א והרא"ש כתבו שהוא מדרבנן ותמה על זה דבחידושי הרשב"א והריטב"א בחולין דף קל"ה מתבאר דשוכר חייב מן התורה וסיים ויש ליישב:

אחר זמן רב השגתי שו"ת יוסף אומץ למרן חיד"א וראיתי בסימן ל' ד' כ"ה ע"ג (בד"ה וכמה תמוהים) שכתב בשם הרב אגורה באהלך דהרא"ש סובר דשוכר בית חייב במזוזה מדאוריתא ושכן דעת כל הפוסקים וכתב עליו שנעלם ממנו דהרא"ש בהלכות מזוזה סעיף ט"ז כתב וז"ל ואלא ביתך למה לי כדרב דאמר דרך ביאתך ואף על גב דתרי ביתך כתיבי חדא איצטריך למעוטי שוכר ושואל עכ"ל וכן כתבו התוספות בעבודה זרה דף כ"א וכן כתבו ר"י והרא"ש בתוספותיהם פרק השואל והריטב"א בחידושיו שם הביא דבריהם בשיטה מקובצת על דף ק"א ע"ב וכן כתב הרשב"א בחידושיו לשבת על דף קל"א וכן כתבו הרבנים מעדני מלך וקרית ספר דשוכר בית פטור מדאוריתא ועיין במרדכי סוף פרק קמא דעבודה זרה (אמר המחבר כן הרבה להשיב הרב לב מבין בדף ל"ז ע"ד והלאה על מה שסובר הרב אגורה באהלך בדעת התוספות והרא"ש ושאר פוסקים דחיוב שוכר מדאוריתא וכתב בדף ל"ח ע"ב המורם מכל האמור הוא דהתוספות והרא"ש והטור ור"י והרשב"א והריטב"א כולם סוברים דמזוזה בבית שאינו שלו אינו אלא מדרבנן עכ"ל ועיין לקמן מה שאכתוב על דברי היוסף אומץ בזה בס"ד) וכן תמה על הרב תורת חסד שכתב בפשיטות דאחר שלשים יום חייב מדאוריתא שנעלם ממנו וכו' ולמד מתוך דברי הרב תורת חסד דלכשתמצא לומר דשוכר חייב מן התורה אינו אלא לאחר שלשים יום אבל קודם לכן גם מן התורה פטור דהוי דירת עראי ודלא כמו שכתב באגורה באהלך וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר שדעתו היא שכל הראשונים סוברים דחיוב שוכר אחר שלשים אינו אלא מדרבנן ולא הזכיר שום עוזר ותומך למה שכתבו הרבנים תורת חסד ואגורה באהלך דחיוב שוכר הוא מדאוריתא ולפי מה שכתבתי מתבאר יפה שדעת רש"י והרא"ם בספר היראים ורבינו החינוך והרב הלבוש ועוד כמה מרבני האחרונים דנקטי הכי דחיוב שוכר הוא מן התורה וכנראה נעלם כל זה ממרן חיד"א אשר לא העלם על שפתיו:

אך הגאון חקרי לב ביו"ד ח"ג סי' קכ"ח ד' קמ"ד ע"ג (בד"ה איך שיהיה) עם שגם הוא הכריח שדעת התוספות הרא"ש בכמה מקומות והריטב"א בשם ר"י וכן הוא דעתו וכן דעת המרדכי בהלק"ט בפרק התכלת סי' תתקנ"ב ורבינו אלחנן שבתוספות בעבודה זרה ד' כ"א ע"ב בד"ה אף במקום והשלטי גבורים בפרק קמא דעבודה זרה בשם רבינו חיים ובשם ספר התרומה וכן הרשב"א בחידושיו לפרק ר' אליעזר דמילה ד' קל"א כולהו רבנן קדישי הנז"ל סבירא להו דחיוב השוכר הוא רק מדרבנן ומכל זה תמה על מה שכתב הרב תורת חסד בתוך סי' ג"ן דשוכר בית אחר שלשים יום חייב מן התורה דאיך כתב כן בפשיטות היפך דעת רוב הראשונים דפשיטא להו דהוי מדבריהם הנה כתב אחרי כן (בד"ה ולעומת זה) שדעת רש"י בעבודה זרה ד' כ"א גבי מה שאמרו מזוזה חובת הדר וכן בבבא מציעא ד' ק"א היא דחיוב דשוכר הוא מן התורה (האריך קצת לבאר ולהכריח שכן דעת רש"י וקשה עלי להעתיק דב"ק) וכן נראה דעת הרב החינוך בפרשת ואתחנן מצוה תכ"ג שכתב דשוכר שעבר שלשים יום ולא הניח מזוזה ביטל עשה זו הרי ברור דסובר דשוכר חייב מן התורה גם ממה שכתב רבינו יהונתן שהביא בשיטה מקובצת לבבא מציעא על ד' ק"א דחובת הדר פירושו דעל השוכר לעשותה לפי שעשוי לשמירה להדר בבית אבל אין לפרש דאין חייב קונה בית כי אם בדר בה דהא קימא לן דאף אם יש לו עשרה בתים ואינו דר בהם דירת קבע אלא שנכנס פעם אחת בשנה חייב במזוזה עכ"ל נראה ברור שסובר שמן התורה חייב השוכר וביאר שכן נראה דעת הסמ"ג עשין סי' כ"ג והאגודה בפרק התכלת סי' כ"ח ורבינו ירוחם סוף נתיב כ"א וכן דעת הרא"ם בספר היראים סי' ת"י שכתב דשוכר חייב דחובת הדר הוא והטעם דדרשינן ביתך דרך ביאתך אלמא ליוצא ונכנס הקפיד הכתוב עכ"ל וכן נראה ממה שכתב הר"ן בחידושיו לחולין על דף קל"ו בשם הרשב"א גבי מה שאמרו ביתך דרך ביאתך (והוקשה לו דלפי זה דברי הרשב"א סתראי נינהו למה שכתב בחידושיו לשבת הנ"ל ששם כתב דחיוב שיכר מדרבנן היא ונשא ונתן בזה) וכבר כתבתי לעיל דהתוספות במנחות ד' מ"ד והמרדכי בפרק קמא דעבודה זרה סי' תת"ע (תת"ט) נסתפקו אי הוי מדאוריתא והראב"ד הביא דבריו הריטב"א בחידושיו לבבא מציעא על ד' ק"א במה שאמרו חובת הדר היא מספקא ליה אי מדאוריתא או מדרבנן שכתב חובת הדר היא שאם אינו דר בה אינו חייב אי נמי מפני שהיא משמרתו דלתירוץ ראשון חיוב שוכר מדרבנן ולתירוץ שני הוא מדאוריתא ורבינו מנוח שהביא מרן הבית יוסף בסי' רפ"ו שכתב בטעם הפיטור עד שלשים יום דחובת הדר היא ופחות משלשים יום הוי דירת עראי ואינו חייב סבירא ליה שהוא מן התורה וסיים דעם שאין בידינו להכריע יותר נראה עיקר דשוכר חייב מן התורה דלפי מה שכתבתי רוב הפוסקים הכי סבירא להו וגם פשט אמרם חובת הדר היא נראה דלחייב השוכר ולפטור המשכיר אמרו וכו' (שקיל וטרי עוד וסיים) כי על כן יותר נראה דהוי מדאוריתא וכך יפה לנו דבעונותינו רובם ככולם דרים בשכירות ונמצינו מקיימים מצות מזוזה מן התורה על דרך שאמרו רבי דאתי מדוד מהפך בזכותיה דדוד וכן נראה דעת הגהות מרדכי בסוף פרק קמא דעירובין והגהות אשירי בפרק קמא דעבודה זרה דשוכר חייב מן התורה וכו' (פירש הוכחתו) אלו תורף דברי קדשו הנה לא חסתי על עמלי והעתקתי תמצית דברי קדשו לפי שהספר הנורא הזה הוא יקר המציאות והנך רואה שדעת עליון מסכמת שיותר עיקר היא דעת הסוברים שחיוב שוכר הוא מן התורה ומיסתייעא מילתא דכתיבנא בעניותין מזה זמן רב דלא נפלאת היא דעת הסוברים דחיוב שוכר הוא מדאוריתא:

ואנכי חזון הרביתי בספר היראים שנדפס עתה עם ביאור תועפות ראם לידידי הגאון מוהר"ר אברהם אבא שיף דומ"ץ במינסק יצ"ו בעמוד ז' סימן ת' בתועפות ראם ס"ק ט"ו שכתב בשם שו"ת מחנה חיים ס' ט"ו שדעת הראשונים דבתים שאולים ושכורים ושותפות נכרים כלם חייבים מדאוריתא ושהביא ראיה לדבריהם מהירושלמי דסוף מגילה והרב המחבר דחה ראיתו מהירושלמי ושתיק ליה במה שכתב בשם הראשונים ואין אתי ספר מחנה חיים לראות מי הם הראשונים שסוברים כן אם הם אותם שהזכיר בחקרי לב או אשלי רברבי אחריני נינהו (ובמה שכתב בשם הראשונים דשותפות נכרים חייב מן התורה עיין לקמן בד"ה ולענין שותפות):

וזאת להודיע שמה שנאמר בש"ס ופוסקים דשוכר בית בחוצה לארץ פטור כל שלשים יום לאו מילתא פסיקתא היא ויש שוכר שחייב במזוזה מיד וכמעט עיקר הדין דשוכר פטיר כל שלשים יום הוא חסר המציאות בזמננו (אם לא בדרך רחוקה) כמו שאבאר בס"ד והוא שמרן חיד"א בשו"ת יוסף אומץ הנ"ל הביא דברי הרב המאירי בריש פרק שואל ויש מפרשים לאחר שלשים יום כלומר אם שאלה ליותר משלשים חייבת מיד וכן במזוזה השוכר בית כל שלשים יום פטורה ממזוזה הא משלשים יום ואילך חייבת כלומר שאם שכרה ליותר משלשים חייב לאלתר הואיל ודעתו לדור בה כל כך עכ"ל ולפי זה עתה דנהיגי על הרוב רובא דרובא ששוכרים הבית לשנה או לכמה שנים וכותבים שטר על זה הנה השוכר בענין זה גם בחוצה לארץ חייב במזוזה לאלתר דשוכר שפטור עד שלשים היינו כששוכר יום יום לימים דאינו מבורר שישהא שם אבל שוכר לשנה או לשנים חייב לאלתר והביא שכן מתבאר מדברי הרב הנמק"י בסוף הלכות מזוזה ששוכר היינו ששוכר יום יום וכו' ויש חילוק בין היש מפרשים להנמק"י דלהיש מפרשים דוקא אם שכרה ליותר משלשים יום הוא דחייב במזוזה לאלתר ולהרב הנמק"י אף אם שכרה רק לשלשים יום חייב בה לאלתר ושקיל וטרי בסברת הנמק"י הלזו וביאר שהגם שרבינו המאירי כתב דבר זה בשם יש מפרשים אין לדקדק שהוא איני סובר כן או שיש חולקים בזה אלא כולי עלמא מודו דאם מתחלה שכרה ליותר משלשים יום חייבת במזוזה לאלתר הואיל ודעתו לדור בה כל כך וכתב שכן מוכח מדברי רש"י במנחות ד' מ"ד וכן יש לומר לפי דברי התוספות שם ולפי דברי המרדכי בפרק קמא דעבודה זרה ועוד הביא ראיה ממה שמתבאר מתשובת הריב"ש סי' עת"ה דאף במקום דבעינן י"ב חדש אם ידענו שהוא מתעכב י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר מיד והוא הדין בנדון דידן שידענו שקבע דירתו לשנה חייב במזוזה מיד כיון דזה מועיל כאילו כבר היה י"ב חדש בעיר ודינו כאנשי העיר ובפירוש כתב הריב"ש בשם האחרונים דשכר בית לי"ב חדש הוי כקנה בה בית דירה והוא כאנשי העיר מיד והיא הדין בנדון דידן ומכל שכן שיועיל לדבר דסגי בשלשים יום וחייב במזוזה מיד והיה נראה לו מדברי המרדכי בפרק קמא דבתרא סי' תע"ז שחולק על הריב"ש אמנם נתיישב לו על פי מה שכתב הרב כנסת הגדולה בחשן משפט סי' קס"ג בהגהות בית יוסף אות מ"ז דלפי דבריו הדין נותן דכששכר לי"ב חדש בפירוש הוי כקונה בית דירה דחשיב כאילו ישב י"ב חדש וכל שכן דמהני כאילו ישב שלשים יום ואפילו בחוצה לארץ יניח מיד ויברך עוד הביא מה שכתב בכנסת הגדולה שם אות ל"ז ולמד מדבריו לנדון דידן שהמנהג הוא ששוכר הבית לשנה בכתב ושולח שם מטלטליו דקביעותא וגם על הרוב מביא אומן לתקן בהבית איזו תקונים ודאי מוכח שמקומו מושכר לו בקביעות לשנה או לשנים הדעת נותנת דבכי האי גוונא חייב במזוזה מיד וכו' ועל אופן כזה גם הרב תורת חסד סי' ג"ן שהובא בשיורי ברכה סי' רפ"ו (שכתב דקובע מזוזה בחוצה לארץ תוך שלשים יום לא יברך) יודה דחייב במזוזה מיד ויקבענה ויברך תיכף בפרק הכונס לדור שם אלו תורף דב"ק עיין שם באורך גם הרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' ל"א סוף אות א' כתב בשם הרב מטה יוסף ח"ב סי' ל' דאם כתבו שטר והניח בו מטלטליו חייב במזוזה מיד ובשם הרב פרי עץ חיים ח"ג סי' כ"ד כתב דמה שדעתו להשתקע ולקבוע דירתו לא מהני לחייבו תוך שלשים ואין אצלי ספר זה לראות סמוכות שלו:

והגאון חקרי לב ביו"ד ח"ג סי' קכ"ח ד' קמ"ה ע"ד (בד"ה ואף גם) כתב שהרב בית דוד נסתפק בשוכר על יותר משלשים יום אם חייב מיד ולא כתב מסקנתו לדינא ומר ניהו שקיל וטרי הוא הצד כמה צדדים לכאן ולכאן ודעתו נוטה יותר שאין חילוק בזה וכל שהוא שוכר אינו חייב מיד אלא אחר שלשים וכתב (בסוף ד"ה וזה היפך) שאחר שנים רבות נדפס ספר יוסף אומץ וראה שמסקנת הרב היא שחייב מיד וסיים הוא ועם כל זה לבי מהסס דמסתמיות הש"ס והפוסקים נראה דבכל גוונא איני חייב עד אחר שלשים וכן המנהג פשוט להורות לכל שואל וכו' והמעיין יבחר עכ"ל:

ודברי רבינו המאירי שבריש פרק שואל הנז"ל (בד"ה וזאת להודיע) היו בהעלם עין הגאון בעל פתחי תשובה בנחלת צבי סוף סי' רפ"ו שכתב דמשמעות לשון הבריתא השוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטור וכן משמעות לשון הפוסקים הוא דכל שהיא בשכירות אף אם שכרה לשנה ולשנים אינו חייב מיד אלא אחר שלשים יום ומזה תמה על מה שכתוב בסידור תפלה להגאון מליסא השוכר בית עד שלשים יום פטור דמשמע דאם שכרה ליותר משלשים חייב וצריך עיון מנין לו זה וכו' (רצה ליישב סברתו ולא הונח לו עיין שם) והנה ודאי שיש טעות סופר בנחלת צבי בהעתקתו דברי הסידור שאם הוא ככתוב אינו מובן מאי קשיא ליה הרי אפשר לפרש בשנניח נקודה להפסיק בין תיבת בית לתיבת עד והכי קאמר השוכר בית כלומר על איזה זמן שישכור שכל שהיא בשכירות פטור עד שלשים יום אלא ודאי שצריך להיות בנחלת צבי השוכר בית על (בלמ"ד לא עד) שלשים יום פטור דמלשון זה משמע ודאי דרק כששכרה לשלשים יום הוא דפטור ועיינתי בגוף הסידור הנ"ל וכן כתוב שם על שלשים יום וכו' ואהכי שפיר קשיא ליה מלשון הש"ס והפוסקים אמנם לפי דברי רבינו המאירי צדקו דברי הגאון מליסא וכבר כתבתי דברי מרן חיד"א שביוסף אומץ הנ"ל דביאר דאף דכתב זה בשם יש מפרשים מכל מקום גם הוא מודה וגם ליכא מאן דפליג והדין אמת דכל ששכר ליותר משלשים יום חייב מיד אלא שאין נראה לי שלכך נתכוון הגאון מליסא ונכון בעיני לומר שבסידור יש טעות סופר ובמקום על צריך להיות עד (וכמו שנעתק הלשון בנחלת צבי) ויהיה פירושו בהפסק נקודה כמו שכתבתי והמעיין יבחר:

ולענין הלכה הנה ראיתי להגאון נחל אשכול על דברי ספר האשכול בח"ב סוף סי' כ"ה שכתב באות ח' וז"ל מה שפטור שוכר שלשים יום לרש"י ולנמק"י שמא יחזור משמע אם אינו יכול לחזור חייב מיד אבל לתוספות כל שלשים יום לאו בית דירה מיקרי וכן כתב בית יוסף בשם רבינו מנוח כדאמרינן בבבא בתרא ד' ח' נשתהה שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר ונראה אף לתוספות אם דעתו מתחלה להשתקע אפילו ביום ראשון חייב דקימא לן בסי' רנ"ו סי' ה' בא להשתקע כופין אותו מיד וכן בתוספות חולין ד' ק"י משמע אף קודם שלשים אי בעי מברך ודע שהתוספות מנחות ד' מ"ד ועבודה זרה ד' כ"א החליטו דבית של אחרים מן התורה פטור ולא מיחייב אלא מדרבנן וכן כתב הרא"ש בהלכות מזוזה סי' ט"ז ובית יוסף לא הזכירם וכו' ולפי זה השוכר לא קיים מצוה דאוריתא ועיין מנחות ד' מ"א בעידן ריתחא מיענש אף אעשה שיכול לפטור עצמו מיהו נראה האידנא דשכירות כקנין הוא כמו שכתב הרא"ש בפרק קמא דעבודה זרה סוף סי' כ"ב נהי דקימא לן שכירות לא קניא כיון שבדיניהם שכירות ליומא אף אי נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר ועיין חשן משפט סי' שי"ב. בשם הרא"ש השוכר לזמן קצוב כמכר דמי ומדין אינו יכול להוציאו ומהאי טעמא אני אומר השוכר בית בזמן הזה תיכף כשבא לדור יעשה מזוזה ויברך דאפילו שואל טלית יכול לברך מיד אף שלא בא לעולם לכלל חיוב דאוריתא עכ"ל (העתקתי דב"ק לפי שאין ספרו מצוי ביד כל אדם) ויש להעיר קצת על דבריו עיין לקמן כלל קי"ג הנה גם הוא סובר דכששכרה ליותר משלשים יום (דהיינו דעתו להשתקע) חייב במזוזה מיד וכן מצאתי בספר משחא דרבותא (לגאון מערבי) בדף צ"ב ע"א שכתב וז"ל וכל זה בשכר הבית על שלשים יום או בסתם דלא ידע אם ידור יותר או לא אבל אם מתחלה אדעתא דיותר משלשים חייב במזוזה מיד ולברך וזה למדנו מדברי נמקי יוסף בה"מ (בהלכות מזוזה) וז"ל ואפילו שוכר בית בחוצה לארץ כיון שלא שכרה לשלשים יום אינו חייב במזוזה עכ"ל משמע טעמא משום שלא שכרה ליותר משלשים אבל אם שכרה ליותר משלשים יום חייב מיד (אמר המחבר עיין בריש כללין מה שכתבתי על דבריו) וכן נראה מדברי התוספות במנחות ד' מ"ד ד"ה טלית וז"ל מיהו כל שלשים יום פטור דלאו בית דירה דידיה היא כדאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא שהה שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר ופסקה מרן ביו"ד סי' רנ"ה ובח"מ סי' קנ"ו וסיים במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע כופין אותו מיד עכ"ל הרב משחא דרבותא הרי דפשיטא ליה דבשוכר ליותר משלשים חייב במזוזה מיד:

גם אשו"ר ל דידי הגאון אבד"ק וואשילקאווא מחבר ספר נר למאור יצ"ו שעמד לבאר דין זה (אם שוכר ליותר משלשים יום חייב במזוזה מיד) והובאו דבריו בכנסת הגדולה החדש בחלק ד' צד 64 והביא דברי הנחלת צבי שביו"ד סוף סי' רפ"ו דמסיק דלפי מאי דקימא לן כהתוספות והרא"ש דחיוב שוכר הוא מדרבנן אין מקום למה שנראה מדברי הגאון מליסא (דאם שכרה ליותר משלשים חייב מיד) והוא יצ"ו הביא שכן דעת הרשב"א והרמב"ן בחידושיהם לשבת דף קל"א ע"א הריטב"א והרא"ש והמרדכי והגהות מיימוני וכו' דחיוב שוכר הוא רק מדרבנן ואם כן לדידהו גם שוכר ליותר משלשים אינו חייב מיד ורצה להביא ראיה מהמדרש דאין חילוק בין שוכר סתם לשוכר ליותר משלשים ודחה ראיתו ועל כל פנים כתב שלדברי הראשונים הנ"ל דחיוב השוכר הוא רק מדרבנן משום דמיחזי כשלו אם כן אף בשוכר לשנה פטור דאכתי לא מיחזי כשלו וכן כתב בעיקרי הד"ט בשם פרי עץ חיים וכן כתב בסמ"ק מצוה קנ"ד השוכר בית משלשים יום ואילך חייב במזוזה והעיר על הנחלת צבי בהעתקתו מסידור הגאון מליסא ככל אשר כתבתי למעלה ועל מה שכתב בנחלת צבי שלהסוברים שחיוב שוכר אחר שלשים יום הוא מדאוריתא יש לומר דשוכר ליותר משלשים חייב מיד כתב להוכיח כן מדברי הרשב"א בחידושיו לפרק רבי אליעזר דמילה ד' קל"א (שהבאתי למעלה בד"ה גם בעיקר) ומלשון הריטב"א שהביא השיטה מקובצת בבבא מציעא על דף ק"א ומדברי התוס' רי"ד בשבת שם ועוד הוכיח מדברי התוס' רי"ד דשוכר בית ליותר מל' יום דחייב במזוזה מיד הוא מן התורה ושגם מספר היראים סוף סי' ח"י משמע דשוכר חייב מדאוריתא ועוד הביא מה שאמרו בירושלמי סוף מגילה הדר בחוצה לארץ וכו' א"צ ליתן מזוזה וכו' השוכר בית ישראל צריך ליתן מזוזה ופירש בקרבן העדה השוכר בית מישראל לדור בה יותר משלשים יום עכ"ל ומשמע מזה דכששכר ליותר משלשים חייב מיד במזוזה ומשום הכי תני לה בבא בפני עצמה להורות דכששוכר בית כסתם שוכר שהוא לזמן רב צריך ליתן מזוזה מיד וכו' ושוב ראה מה שכתב בנחל אשכול שהבאתי למעלה (בד"ה ולענין הלכה) וסיים מכל זה נראה שיפה דקדק הגאון מליסא וכתב דרק כששכר על (שלשים) יום פטור ממזוזה דבזה ההלכה מוסכמת מדברי הפוסקים אבל כששכר ליותר משלשים יום סתם הדברים דבזה אין להחליט לפטור ואדרבה מסתברא לחייבו מיד ודלא כהנחלת צבי שהחליט לפטור בזה וכבר הסכימו הפוסקים דאף במקום שפטור מכל מקום כשמחמיר על עצמו מברך אם כן ודאי ראוי לקבוע המזוזה מיד ולברך וכן עמא דבר לקבוע ולברך מיד אלו תורף דב"ק:

הנה עין רואה שהרבה דברים ממה שכתב הרב יצ"ו כבר הביאותים למעלה ועם כל זה כתבתי תמצית כל דב"ק מפני דברים שחדשה תורה דיליה ברוחב שכלו ועושר בקיאותו אשרי יולדתו ויש דברים אשר לא היו למראה עיניו מפני שאין הספרים (שהזכרתי אנכי הדל) מצויים אצלו ומניה דמר ומני ההדיוט תסתיים שמעתתא אשר כתבתי למעלה (בד"ה וזאת להודיע) דעיקר הדין דשוכר בית בחוצה לארץ פטור ממזוזה כל שלשים יום חסר המציאות בזמננו וכו' אלא שבמה שכתב הרב יצ"ו בדעת הגאון מליסא לדידי חזי שהנכון הוא שבסידור הנ"ל יש טעות הדפוס ובמקום על צריך להיות עד וכמו שכתבתי למעלה (בסוף ד"ה ודברי רבינו) ובמה שכתב דהסכימו הפוסקים דאף שפטור אם בא להחמיר על עצמו מברך לישרי לן מר דאינו פשוט לומר שכן הסכמת הפוסקים ואתה תחזה במה שרשמתי בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות סי' א' אות ח"י סק"ב ואין להאריך בזה אחרי שמעיד בגדלו דעמא דבר לקבוע ולברך מיד אם כן כבר ידוע דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל עיין בשדי חמד במערכת ברכות הנ"ל סי' א' אות ח"י ס"ק ו' דף צ"ב ע"ד ועם שמנהג זה לא פשט בינינו הספרדים אינהו בדידהו דפשט המנהג ביניהם אין לחוש לספק ברכות עיין מה שהבאתי שם בשם הרב דברי מנחם ובפרטות בדין זה (שוכר שרוצה לקבוע מזוזה בתוך שלשים יום) כתוב אצלי לקמן כלל קי"ג עיין שם:

והן בעודני אך עסוק בדעת הגאון מליסא בסידור שלו הנ"ל וכתבתי שלדעתי יש טעות סופר ובמקום על צריך להיות עד ולא נחית הרב לומר דאם שוכר ליותר משלשים יום חייב מיד במזוזה וכו' כנז"ל הנה מצאתי בשו"ת הרי בשמים מהדורא תניינא להגאון אבד"ק סטרי יצ"ו שבסימן רי"ט כתב בזה הלשון הנה כ"ת הביא דברי הגאון בסידור דרך החיים דהא דתניא שוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטור ממזוזה זה דוקא בשוכר על שלשים יום אבל אם שכר לזמן מרובה חייב מיד ובנחלת צבי חולק עליו וכו' עד כאן לענייננו הנך רואה שכל כך פשוט בעיניו שדעת הגאון מליסא ששוכר ליותר משלשים חייב מיד עד שכתב בשמו בלשון המובן שחילק כן בפירוש והוא כדמשמע ליה לידידי הגאבד"ק הנ"ל יצ"ו אך בהורמנותיה דמר אין נראה לי כן ואיני זז מדעתי הראשונה שלא נתכוון הגאון לדין זה כלל והבוחר יבחר:

וכתב שם בשם הרב השואל שכתב בשם הנחלת צבי שדייק מלשון הבריתא השוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטור ממזוזה דמשמע אפילו שכרה לזמן מרובה ולזה השיב הרב השואל דלפי מה שכתבו התוספות במנחות דף מ"ד דטעם הפיטור תוך שלשים הוא משום דלא הוי דירת קבע יש לומר דזהו כששכר מתחילה רק על שלשים יום אבל כששכר לזמן מרובה הרי עשה מעשה המוכיח שרוצה לעשותו לדירת קבע לכך הוא מתחייב מיד והביא ראיה לזה מדאמרינן בפרק הזרוע והלחיים דף קל"ב ע"ב גבי כהן טבח שפטור מן המתנות שתים ושלש שבתות משום שאינו ידוע שיהיה טבח קבוע ומכאן ואילך חייב והני מילי דלא קבע מסחתא (מנות) אבל קבע מסחתא חייב מיד ופירש רש"י כיון דקבע מסחתא הא גלי אדעתיה שהוא קבוע וחייב מיד וכמו כן במזוזה דפטור תוך שלשים יום הני מילי כשלא שכרה לזמן מרובה אבל שכרה לזמן מרובה הא גלי אדעתיה שעושה בה דירת קבע ולכן חייב מיד במזוזה והגאון המחבר כתב היטב אשר דבר וראיתו נכונה ואנכי הדל תמיה לי על שניהם ובעיני יפלא איך דחו בזה דברי הרב נחלת צבי שהרי המעיין בגוף דברי הנחלת צבי ישר יחזה שכבר כתב הוא בעצמו דבר זה דלפי מה שכתבו התוספות במנחות דטעם פיטור תוך שלשים הוא משום דלאו דירת קבע היא יש לומר דאם שכרה לזמן מרובה הא הויא ליה דירת קבע וחייב מיד ואלא מיהת ביאר שם שאין דבריהם אמורים אלא לצד שנאמר דחיוב שוכר אחר שלשים הוא מן התורה דאז הפיטור בתוך שלשים הוא משום שאינה דירת קבע ולזה יש לומר דשוכר לזמן מרובה חשיב דירת קבע מיד אבל למאי דקימא לן דחיוב שוכר הוא מדרבנן משום דמיחזי כשלו אבל בתוך שלשים דלא מיחזי כשלו אוקמוה אדיניה ולכן פטור על זה הוא שכתב הרב בנחלת צבי דלפי מאי דקימא לן דחיוב שוכר אחר שלשים הוא מדרבנן אין חילוק בין אם שכרה לזמן מועט או שכרה לזמן מרובה דבכל גוונא כל שלא דר בה שלשים יום דלא מיחזי כשלו אינו חייב מיד ואף דאיהו גלי אדעתיה ששכרה לדירת קבע לא דמי לקבע מסחתא שנראה וניכר לכל דקבע עצמו לטבח מה שאין כן גבי מזוזה נהי דגלי אדעתיה דהויא ליה דירת קבע מכל מקום כיון שמן הדין הוא פטור ואין החיוב אלא משום דמיחזי כשלו כל שלא דר בה שלשים יום הא לא מיחזי כשלו שכן שיערו חז"ל דלהיות מיחזי כשלו בעי שלשים יום ובבציר מהכי לא מיחזי כשלו. כל זה מבואר להמעיין בנחלת צבי ודברי שני המאורות השואל והמשיב הנ"ל נפלאו ממני:

והגאון המחבר כתב דלפי תירוץ הראשון של התוספות במנחות הנ"ל דלא דרשי ביתך למעט של אחרים והפיטור של שוכר תוך שלשים יום הוא משום דלאו דירת קבע היא ודאי הדין ברור דכששכר לזמן מרובה חייב במזוזה מיד והרבה להביא ראיות על זה אך לתירוץ השני שבתוספות דדרשינן ביתך למעט של אחרים ורק אחר שלשים חייב מדרבנן משום שנראה כשלו יש לומר דאף אם שכרה לזמן מרובה כל שלא דר בה שלשים יום לא מיחזי כשלו ואינו חייב במזוזה מיד (אמר המחבר כבר כתבתי שזה היה מקום הספק של הרב בנחלת צבי דלפי תירוץ השני שפיר יש לומר דאף בשוכר לזמן מרובה פטור כנז"ל ולפי הנראה הגאון המחבר לא עיין בגוף דברי הנחלת צבי ורק ראה מה שכתב לו הרב השואל בשם הנחלת צבי וברוחב דעתו ועומק בינתו ההוא אמר דדין שוכר בית לזמן מרובה אם חייב במזוזה מיד תלי בהני תרי שינויי שבתוספות דמנחות הנ"ל):

שוב כתב לבאר דגם לתירוץ השני שבתוספות הנ"ל הדין נותן דבשוכר לזמן מרובה חייב במזוזה מיד והוא דלכאורה צריך להבין למה לא גזרו קודם שלשים יום דבשלמא בטלית שאולה איכא למימר כיון דלא מושלי אינשי טלית לטפי מתלתין יומין כדכתבו התוספות בחולין ד' ק"י משום הכי בתר תלתין יומין מיחזי כשלו ולא מקמי הכי אבל בשכירות בית למה נראה כשלו בתר תלתין טפי מקודם שלשים ובשלמא לדעת השפתי כהן דסתם שכירות שלשים יום ניחא וכו' אבל הסמ"ע לא סבירא ליה הכי וכו' לכן כתב דגם לתירוץ שני של התוספות מוכרחים לומר דלהכי לא גזרו חכמים לחייב קודם שלשים במזוזה כיון שאפשר שיצא מהדירה קודם שלשים יום ולא הוי אלא דירת עראי ולכך לא גזרו אף שנראה כשלו ורק אחר שלשים יום דהוי קביעות מקום גזרו לחייב השוכר מהאי טעמא דמיחזי כשלו וכן מתבאר מדברי הים של שלמה בפרק כל הבשר סי' נ"ג שכתב וז"ל אלא עיקר הטעם דשלשים יום חשיב קבע ונראית כשלו עכ"ל הרי דמצרף שני הטעמים יחד דדירת שלשים יום הוי דירת קבע לכך גזרו אחר שלשים יום משום שנראית כשלו כתב שכן מוכח גם מדברי השפתי כהן סי' רפ"ו ס"ק כ"ח שכתב בדין שוכר בית בחוצה לארץ דפטור שלשים יום שאינו נקרא דירה וכו' (האריך לבאר הוכחתו מדברי השפתי כהן אלו וסיים) ולפי זה גם לתירוץ השני של התוספות כל שנתברר קודם שלשים שרוצה לקבוע דירתו שם כגון ששכר על חצי שנה וכיוצא בודאי חייב במזוזה מיד וגם לפי הטעם שכתב רש"י דשלשים יום פטור שמא יחזור בו וכן כתב בנמקי יוסף על כרחין מיירי הבריתא בשכר רק על שלשים יום דבשכר לזמן מרובה לא שייך שמא יחזור וכו' (האריך קצת לבאר דבשוכר לזמן מרובה אין שייך שמא יחזור וסיים) וכן מתבאר מלשון הנמקי יוסף דהבריתא מיירי כששכרה רק על שלשים יום עיין שם (אמר המחבר עיין בריש כללין מה שכתבתי בדברי הרב נמקי יוסף) ממוצא דברינו נשמע דאם שכר הדירה לזמן מרובה לכל הדעות חייב מיד במזוזה וכו' (האריך בפלפולים נחמדים בעניינים אלו וסיים בסוף ד"ה והנה לכאורה וז"ל) על כל פנים עולה מדברינו לענין דינא דשוכר לזמן מרובה כגון לשנה או וחצי שנה חייב תיכף לקבוע מזוזה ולברך עליה אפס כשהשכירות הוא רק על חדש שהרשות בידו לצאת מהדירה בכל חדש אינו חייב לקבוע מזוזה בחדש הראשון אף שדעתו להשאר בהדירה גם להלאה אלו תורף דב"ק יצ"ו:

ועל דברי הנחל אשכול שהבאתי למעלה (בד"ה ולענין הלכה) ראיתי שידידי הגאון מור ואהלות יצ"ו באהל ברכות והודאות אות ט' ד' ט"ו ע"ד הרבה לפלפל בדבריו ולא פניתי להתיישב בדב"ק לך נא ראה גם נדפס מקרוב ספר הבהיר תרשיש שהם לידידי הגאון דומ"ץ לאדז יצ"ו וראיתי בסי' ב"ן שהאריך בדינים אלו בחריפות ובקיאות ולא איסתייעא לי להתיישב בדב"ק רק זה אגיד שראיתי בדף ל"ה ע"ג (בד"ה ועיין בס') שכתב שדעת החקרי לב דאף ששכר ליותר משלשים יום אם קבעה תוך שלשים לא קיים העשה גם לאחר שלשים והוא משום תעשה ולא מן העשוי אף שהוא אך מחוסר זמן דלא כאגורה באהלך ופרי מגדים עכ"ל וכתב כן לפי שגוף ספר חקרי לב לא ראה כי אם מה שהביאו רבני האחרונים בשמו אבל מתוך מה שכתבתי לעיל (בד"ה והגאון חקרי לב) בשמו שיש לי עתה הספר היקר הזה ועיינתי בגוף דב"ק וכתבתי תמצית דב"ק הנה יתבאר יפה שעם היות שדעת הגאון חקרי לב בקובע מזוזה תוך השלשים יום דאינו מקיים העשה גם אחר שלשים יום מיהו זהו בשוכר בית סתם אבל על שוכר ליותר משלשים יום לא כתב כן אלא הביא מה שפסק מרן חיד"א ביוסף אומץ דשוכר ליותר משלשים חייב מיד וסיים ואמר ועם כל זה לבי מהסס וכו' כמו שהבאתי לשונו שם גם מה שכתב בדעתו שהוא משום תעשה ולא מן העשוי הנה המעיין במה שכתבתי בשמו לקמן כלל קי"ג (בד"ה והגאון מנחת חינוך) ישר יחזה שלא מן השם הוא זה ובדברי הסידור דרך החיים פירש שם (בד"ה וכן משמע) כמו שכתבתי אנכי הדל שאין כונתו לומר דאם שוכר ליותר משלשים חייב מיד עיין שם וראיתי שם שדעתו מסכמת דאפילו שוכר לזמן ארוך דינו כשוכר סתם שאינו חייב במזוזה עד אחר שלשים יום וכבר אמרתי שאין בכחי להתיישב בדב"ק לך נא ראה:

ודע שבקונטרס סוכת דוד הנז"ל המציא בדף ג' ע"ג נפקותא לדינא בין אי אמרינן דחיוב השוכר בית בחוצה לארץ במזוזה אחר שלשים יום הוא מדאוריתא לאם אינו אלא מדרבנן והוא לענין בונה בית ונכנס לדור בתוכו אם חייב לקבוע מזוזה מיד או גם הוא אינו חייב עד שיעברו שלשים יום דאם הוא מדאוריתא ואפילו הכי פטור תוך שלשים יום משום דמזוזה חובת הדר היא ולא חשיב דירה קודם שלשים יום אם כן הוא הדין בונה בית פטור משום דלאו בות דירה הוא אבל אם חיוב השוכר הוא רק מדרבנן יש לומר דרק לשוכר הצריכו שלשים יום ולא לבונה בית ולכן עמד לבאר איזה משני הצדדים הנ"ל אית לן למינקט אם כהצד דשוכר חייב מן התורה או כהצד דאינו אלא מדרבנן אלו תורף דב"ק שם ובמסקנתו כתב בדף ד' ע"ד (בסוף ד"ה עוד) נמצינו למדין דהתוספות והרא"ש ומרדכי והרשב"א ומוהר"ם בר ברוך ונמקי יוסף והריטב"א כולם סוברים דמדרבנן הוא שחייבו לשוכר אחר שלשים יום וכן פסק הרב בנימין זאב סי' קס"ד ומינה שמעינן דאם הבית שלו תיכף שנכנס לדור בה חייב לקבוע מזוזה שוב הביא מה שכתב הרב החינוך בפרשת ואתחנן מצוה תכ"ג ועובר על זה ובנה בית ונתן עליו תקרה ולא הניח בה מזוזה או ששכר בית בחוצה לארץ או פונדק בארץ ועברו עליה יותר משלשים יום ולא הניח בה מזוזה מיד ביטל עשה זו עכ"ל ותמה עליו לארכיבה אתרי ריכשי דמאחר שסובר דחיוב שוכר הוא מן התורה אם כן בונה בית אמאי עובר מיד וכו' אלו תורף דב"ק:

ולי הדל נראה דלאו הא בהא תליא דאף אם חיוב שוכר הוא מן התורה דוקא לגבי שוכר הוא שצריך שלשים יום בכדי שתהיה דירתו חשובה דירת קבע דקודם לזה יש לחוש שמא יחזור בו כמו שכתב ופטור מן התורה מטעם זה או שפטור מדרבנן כמו שכתב הרב ירך אברהם הנז"ל (בסוף ד"ה הן אמת) אבל בונה בית או קונה כל שנכנס לדור בה חל עליו חובת מזוזה ולא בעינן שידור בה שלשים יום וזו היא דעת רבינו החינוך וכן מתבאר מדעת הרב הלבוש בסי' רפ"ו סעיף כ"ב שכתב שוכר בית בחוצה לארץ וכו' פטור ממזוזה שלשים יום שאינו נקרא עדין שלו ואינו חשוב ביתך שלשים יום דמזוזה חובת הדר הוא ופחות משלשים יום אינו אלא דירת עראי כיון שאינה שלו עכ"ל דמוכח דכשהיא שלו חייב מיד וכן הוכיח הרב סוכת דוד שם בדף ה' ע"א מדבריו הללו ולא קשיא ליה עליה לפי שהבין בדעתו דקאי בשיטת הסוברים דחיוב שוכר הוא מדרבנן אמנם אנכי הדל כבר כתבתי למעלה (בד"ה ועוד יש להוכיח) שדעת הרב הלבוש היא דחיוב שוכר הוא מדאוריתא ואפילו הכי אתי שפיר מה שנראה מדבריו דכשהיא שלו חייב מיד כמו שכתבתי לדעת רבינו החינוך גם הרב מוהר"א קריספין בספר בית אהרן בחלק יו"ד במערכת המ"ם אות כ"ב דקדק מלשון הרב החינוך הנ"ל ומדברי הרב הלבוש הנ"ל דסברי דבונה בית חייב במזוזה מיד והביא כן בשם הרבנים זכור לאברהם דף רי"ז ולב מבין דף ל"ח סוף ע"ב והאריך קצת בזה עיין שם ורואה אנכי שגם מדברי הרב באר מים חיים מוצירי בשו"ת לא"ח חי' ב' מתבאר דפשיטא ליה דמי שבונה בית חייב במזוזה מיד שנשאל בשוכר בית שחל יום שלשים שלו (צריך להיות יום שלשים ואחד עיין לעיל בריש כללין) או איש אשר בנה בית חדש ולא הספיק או שכח להניחה מערב שבת וערב יום טוב מהו להניחה בשבת ויום טוב ובתשובתו השיב בדף ג' ע"א על כל ספק בפני עצמו (על השוכר לבד ועל הבונה לבד) ומובן דלגבי בונה אין צריך שלשים יום שאם כן היה לו לומר להשואל שדין בונה כדין שוכר ואין כאן אלא ספק אחד ובאמת שבדברי התוספות בפרק קמא דעבודה זרה דף כ"א (ד"ה אף במקום שאמרו) מפורש דכשהבית שלו חייב מיד שהביאו הא דתניא השוכר בית וכו' מכאן ואילך חייבת וכתבו על זה והטעם כדפרישית שסוברים העולם שהיא שלו משמע שאם היא שלו חייבת מיד עכ"ל התוספות אלא שלפי מה שמחלק בסוכת דוד הנ"ל בין אם חיוב שוכר הוא מדאוריתא וכו' אין ראיה מדברי התוספות הללו שכיון שהם סוברים דחיוב שוכר הוא מדרבנן ודאי לדידהו דינא הכי דבונה או קונה חייב מיד וכנראה שלא ראה דבריהם שאם כן היה מביא דבריהם ומבאר כונתם ופשוט ששאר הרבנים הנז"ל לא ראו דברי התוספות הללו כמובן:

ובקונטרס אחר כתוב אצלי בענין שוכר ובונה בית בחוצה לארץ וראיתי לספחו בכאן ואלה הדברים אף על גב דקימא לן דשוכר בית בחוצה לארץ פטור ממזוזה כל שלשים יום היינו דוקא שוכר אבל בונה בית לדור בה חייב לקבוע מזוזה ולברך תיכף ומיד שנכנס לדור בתוכה כן כתב הרב המחבר קונטרס סוכת דוד הנספח לספר בית המלך עיין שם מדף ג' ואילך שהכריח כן מדברי רש"י בפרק התכלת דף מ"ד ע"א שעל מה שאמרו דהשוכר בית בחוצה לארץ כל שלשים יום פטור מן המזוזה פירש הטעם שמא יחזור בו וזה שייך דוקא בבית המושכרת לו אבל כשהבית שלו שקנה אותה או בנאה דאין שייך חזרה חייב במזוזה מיד והביא דברי התוספות שם בד"ה טלית שאולה ופלפל בדבריהם שלכאורה מגומגמים. והיוצא מדבריו הוא דלתירוץ ראשון של התוספות בין שוכר בית בין בונה או קונה אינו חייב במזוזה קודם שלשים יום ולתירוץ שני אם היא ביתו חייב להניח בה מזוזה מיד כיון דדרשינן ביתך ולא של אחרים והוא מדאוריתא אבל אם היא מושכרת הוא מדרבנן ולא מיחייב עד אחר שלשים ועמד לבאר כאיזה מהתירוצים אית לן למינקט והכריח מדברי פסקי תוספות (שכתבו אבל בית חייב במזוזה מיד והכריח דצריך להגיה אבל ביתו חייב וכו') דהעיקר כתירוץ שני ועוד שבתוספות בעבודה זרה דף כ"א בד"ה אמר רב משרשיא כתבו כתירוץ השני שבמנחות ולא זכרו התירוץ הראשון ודקדק מלשון הרא"ש בהלק"ט ומדברי הרב מעדני מלך שם דנקיט הרא"ש כתירוץ השני שבתוספות וכן מצא מפורש באסיפת זקנים לבבא מציעא בדף ר"ב שכן דעת הרא"ש ואחר שנשא ונתן בדברי הפוסקים בדין זה כתב שמצא בחידושי הריטב"א ליומא ד' י"א שכתב כתירוץ שני של התוספות ושסיים ואמר זו חיא שיטת ר"י בעל התוספות שאמר בסוף ימיו והיא הנכונה דכזקנותו דרבי קימא לן עכ"ל ושמח כמוצא שלל רב דשמעינן דפסק התוספות כך הוא ושוב שקיל וטרי בדברי המרדכי בענין זה ושוב כתב בדף ד' ע"ג (בד"ה עוד מצאתי) נמצינו למדין דהתוספות והרא"ש והמרדכי והרשב"א ומוהר"ם בר ברוך והנמקי יוסף והריטב"א והרב בנימן זאב סי' קס"ד סברי דמדאוריתא אינו חייב במזוזה אלא אם כן הבית שלו אלא דרבנן חייבוהו לאחר שלשים יום ומינה שמעינן שאם הבית שלו חייב תיכף שנכנס לדור בו לקיים מצות מזוזה וכן למד מדברי הרב החינוך בפרשת ואתחנן מצוה תכ"ב ומדברי הרב הלבוש בסי' רפ"ו ומדברי הרב המבי"ט בקרית ספר הלכות תפלין סי' מ"ה וסיים בדף ה' (ד"ה וראיתי) ובכן קם דינא דמי שבונה בתים לדור שם תיכף ומיד שנכנס חייב לקיים מצות מזוזה בברכה כיון דרובא דרבוואתא סברי דביתך הוא למעט של אחרים חיובו הוא מדאוריתא אלו תורף דב"ק והמעיין בגוף הספר יראה שדבריו טובים ונכוחים:

וכן דעת הרב לב מבין בפרק ששי מהלכות מזוזה ד' ל"ח ע"ב (בד"ה וכשאני לעצמי) שכתב דכל מה שאמרו לחלק בין קודם שלשים יום ללאחר שלשים אינו אלא בשכירות אבל בונה בית בקרקע שלו פשוט מביעתא בכותחא דחייב לקבוע מזוזה ולברך תיכף ומיד וכו' וכן ראיתי להרב זכור לאברהם שכתב כן בפשיטות בלי שום חולק והוא פשוט ומן התימה על הרב מחזה אברהם וכו' עד כאן לענייננו:

והרב מוהר"א קריספין בספר בית אהרן בחלק יו"ד במערכת המ"ם אות כ"ב כתב שכל הפוסקים כתבו הדין דשוכר בית בחוצה לארץ דאינו חייב במזוזה אלא אחר שלשים יום ולא פירש בדבריהם איך הדין בקונה או בונה בית אם דינו כשוכר או חייב מיד אבל נראה דסתמו כפירושו דחייב מיד דדוקא שוכר אמרו אלא שמצא שהגאון חקרי לב ביו"ד ח"ג סי' קכ"ז הא מילתא רפיא בידיה ותורף הדברים שהביא בשמו הוא שכתב בתחלה שדוקא שוכר הוא שאינו חייב עד אחר שלשים יום אבל הבונה בית לעצמו דלאו שוכר הוא חייב מיד אלא שממה שאמרו בירושלמי סוף פרק ד' דמגילה הדר בחוצה לארץ אינו חייב במזוזה וכו' ולא אמרו השוכר בית בחוצה לארץ וכו' משמע שגם קונה בית בחוצה לארץ בעי שלשים יום ואף שבתלמוד דידן נקט השוכר וכו' יש לומר דמשום רבותא דסיפא דתני דבארץ ישראל אל חייב מיד תני השוכר אבל בחוצה לארץ אפילו קונה בית צריך שלשים וצריך ישוב אם להתיר להניחה בברכה מיד ועל כל פנים מספק חייב להניח מיד בלא ברכה אלו תורף דברי הגאון חקרי לב שהביא שם והרב המחבר תמה עליו שמדקדוק לשון הרב החינוך בפרשת ואתחנן סוף מצוה תכ"ג מתבאר יפה דבונה בית חייב מיד ולא אמרו שלשים יום אלא גבי שוכר וכן דקדק מלשון הרב הלבוש בסימן רפ"ו סעיף כ"ב וכו' וכן כתב הרב לב מבין וכו' (הנז"ל) וכן כתב הרב סוכת דוד שבסוף ספר בית המלך וכו' וכו' וסיים ולענין הלכה למעשה היה נראה שאין להניח ודאן של כל הרבנים הנ"ל מפני ספקו של הרב חקרי לב והוא באחד אף שספק ברכות להקל וברכות אין מעכבות ואם הרב חקרי לב היה רואה דברי הרבנים חינוך ולבוש לא היה מטיל ספק בדבר ומדלא הזכירם נראה שלא ראה דבריהם אלא ששמעתי שמורינו הרב החבי"ף חשש לדברי הגאון חקרי לב וציין לעיין בזכור לאברהם ח"ג ד' פ"ה ע"ד בשם שו"ת יוסף אומץ ובראש משביר יו"ד ח"א סי' כ' וסיים ואין הפנאי מסכים לחזור על המקרא אלו דברי הרב בית אהרן הנ"ל ואין אתי ספר ראש משביר חלק יו"ד לידע מאי אמר רב בזה:

אמנם בספר יוסף אומץ למרן חיד"א עיינתי בסי' ל' ועם שלא ראיתי שדבר בקדשו בדין זה (קונה או בונה בית) בפרטות מכל מקום מדבריו נראה שמתבאר דקונה או בונה בית לדור בה חייב במזוזה לאלתר והוא ממה שהוכיח מדברי הראשונים שזכר שם דמה ששוכר בית בחוצה לארץ פטור עד שלשים יום היינו דוקא בשוכר יום יום לימים (דומיא דשוכר בית בפונדק) שאינו מבורר שישהא שם אבל שוכר לזמן יותר משלשים יום ושטרו בידו חייב במזוזה לאלתר כיון שידוע שדעתו לדור בה יותר משלשים יום והוכיח כן ממה שכתב רש"י במנחות ד' מ"ד בטעם פיטור שוכר בית בחוצה לארץ עד שלשים יום שמא יחזור בו דמשמע דאם שכרה ליותר משלשים ונכתב בשטר חייב מיד והביא שכן כתב רבינו המאירי בריש פרק שואל בשם יש מפרשים (וביאר שגם הוא מודה לדין זה) דמה שאמרו גבי שוכר בחוצה לארץ דאחר שלשים חייב כלומר כששכרה ליותר משלשים חייב במזוזה מיד ושכן יש ללמוד מדברי התוספות והמרדכי וכו' וכו' ושיש ראיה מדברי הריב"ש בסימן עת"ה דאף במקום דבעינן שנים עשר חדש (דהיינו להיותו נחשב כבן עיר) אם ידענו שהוא מתעכב י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר מיד וכתב שם הריב"ש בשם קצת מן האחרונים דלאו דוקא קנה בה בית דירה דהוא הדין אם שכר בה בית דירה כל ששכרה לי"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר מיד ומזה למד (מרן חיד"א) במכל שכן למאי דבעינן שלשים יום דכל שידענו שקבע דירתו ליותר משלשים יום דחייב במזוזה מיד אלו תורף הדברים שביוסף אומץ שם:

מכללן של דברים נראה שיש ללמוד בקונה או בונה בית לעצמו שחייב במזוזה תיכף בכניסתו לדור בה והא עדיפא משוכר בית על יותר משלשים יום דמסיק הרב דחייב במזוזה לאלתר כמובן ובאמת שבמחילת כבוד גאון תורת החקרי לב דבריו חלושים בזה הן במה שדקדק מלשון הירושלמי דנקט הדר ולא אמר השוכר ולא ראה שהרב קרבן העדה פירש דהדר היינו שוכר אלמא דהיינו הדר היינו שוכר ואם היה סובר כדבריו היה מפרש הדר בבית שקנה או בנה והן במה שנדחק בלשון הש"ס דילן דתני רישא השוכר לרבותא דסיפא וכו' דכל זה הוא דוחק עצום בלתי יסוד והכרח מהש"ס או מדברי איזה מגדולי הראשונים ומשמעות לשון הפוסקים הוא דדוקא שוכר אינו חייב קודם שלשים יום אבל קונה או בונה בית שהוא קניינו חייב מיד כמו שכתבו הרבנים הנז"ל. אחר זמן זמנים טובא השגתי ספר חקרי לב הנ"ל וראיתי שבסימן קכ"ח ד' קמ"ה ע"ד (ד"ה ואף) הראה פנים מסבירות להלכה דשוכר בית ליותר משלשים יום חייב במזוזה מיד אלא שסיים שלבו מהסס והמעיין יבחר עיין שם ואם בשוכר לזמן ארוך יש צד לומר דחייב במזוזה מיד כל שכן שיש לפסוק בהחלט בקונה בית או בונה לעצמו שכשנכנס לדור בה חייב בה מיד ועיינתי בסי' קכ"ז וראיתי שלא העמיק כדרכו בקודש ודבריו מעטים שם כנראה דלא נחית לעומקא דהאי דינא וכל לגבי דידן דברי הרבנים הנז"ל דסברי דבונה בית חייב במזוזה מיד נראים נכונים להלכה:

גם מדברי הרב ירך אברהם בחלק יו"ד סי' ט"ו מתבאר דבונה בית חייב מיד אליבא דכולי עלמא בין למאן דסובר דחיוב שוכר אחר שלשים הוא מדרבנן בין למאן דאמר דחיוב שוכר הוא מן התורה והוא שביאר שם דלדעת התוספות ודעמייהו דמן התורה אין חיוב לשוכר כלל משום דביתך אמר רחמנא ולא בית של אחרים רק דרבנן חייבו אחר שלשים היינו טעמא משום דמיחזי כשלו ואם כן לדבריו בבונה בית שהוא שלו באמת והכל יודעים שהוא כן נראה דסובר הרב דחייב במזוזה מיד ולדעת רש"י שהבין שם מדבריו דחיוב שוכר הוא מן התורה פירש שם דמן התורה חייב מיד אלא שחכמים פטרוהו שמא יחזור בו כמו שכתב רש"י ותהיה ברכתו לבטלה וכו' עיין שם אם כן מוכרח שסובר הרב אליבא דרש"י דבונה בית לעצמו דלא שייך ביה חזרה חייב מיד ובספר יקהיל שלמה ד' ס"ג ע"א הביא מה שפסק הרב סוכת דוד דבונה בית חייב במזוזה מיד וציין לעיין בפתחי תשובה ובנחלת צבי בסימן זה (רפ"ו) ולא ידעתי מה הציון הלז כי לא ראיתי שדבר שם לענין קונה או בונה בית אם חייב מיד כי המשא ומתן שלו היא לענין שוכר ליותר משלשים יום אם חייב מיד ודעתו היא דלמאי דקימא לן דאין חיוב לשוכר אלא מדרבנן אף כששוכר ליותר משלשים יום אינו חייב מיד דלא כמו שנראה מסידור הגאון מליסא עיין שם ואנכי הדל כתבתי על דבריו במקום אחר בס"ד ועוד חקר בנחלת צבי בסוף דבריו במי ששכר בית וקבע בה מזוזה ושוב קנה אותה אם צריך לברך שנית משום החיוב של תורה שבא לו עתה עיין שם ואין הכרע בדבריו אם להצד שצריך לברך על הקנין של תורה היינו שיברך מיד או שימתין שלשים יום כדין שוכר ואף אם היה מפורש בדבריו שיברך מיד לא היה לנו ללמוד לקונה או בונה דעלמא דשאני הכא שכבר היתה שכורה לו יותר משלשים יום ועוד הביא בנחלת צבי שם ובפתחי תשובה ס"ק טו"ב בשם הרב אשל אברהם דשוכר שפטור תוך שלשים יום אם רוצה לקובעה בתוך שלשים יום ולברך עליה שפיר דמי והוא פקפק על דבריו עיין שם ואינו ענין לבונה או קונה בית ובספר זכרנו לחיים ח"ב ד' ל"ב ע"ב כתב בקונה בית או שוכר לזמן ארוך נסתפק הרב בני דוד אם חייב במזוזה מיד ולא הכריע ועיין חקרי לב ח"ג ד' קמ"ז דפסק דאין לברך קודם הל"א יום והרב בית אהרן ד' ן' כתב בשם הרב מוהרח"ף שהורה כן והרב סוכת דוד הביא דבריו ביקהיל שלמה פסק לברך מיד היפך כל הפוסקים הנז' ותימא עליו שלא זכר דברי כל הפוסקים הנ"ל וקבע בספרו דברי הסוכת דוד במוסכם אלו תורף דבריו ובמחילת כבודו יש כאן עירבוב דברים דמה שכתב בשם הגאון חקרי לב ד' קמ"ז הנה שם לא מיירי בקונה או שוכר לזמן ארוך אלא בשוכר שאמרו בש"ס ופוסקים דאינו חייב כל שלשים יום נסתפק הגאון בדף קמ"ו סוף ע"א דאף שפטור מן הדין אם הוא רוצה לקבוע ולברך בתוך שלשים אם רשאי והעלה שלא לברך והיה לו לציין דברי החקרי לב שבסימן קכ"ז ד' קמ"ג ששם הוא שדבר לענין קנה בית כמו שכתבתי בשמו למעלה ומה שכתב בשם הרב מוהרח"ף שבבית אהרן הנה כבר כתבתי תורף דברי הרב בית אהרן ועין רואה שדעתו ודעת הרב לב מבין על פי דברי רבינו החינוך והרב הלבוש היא דבקנה חייב מיד ומה שכתב בבית אהרן בשם הרב מוהרח"ף הוא ששמע בשמו שחשש לסברת הגאון חקרי לב ואין זה מיקרי הוראה ולקמן בסמוך אביא איה"ש דברי הרב מוהרח"ף בספר רוח חיים אשר דבר בזה ומה שתמה על היקהיל שלמה הנה על הראשונים אנחנו מצטערים והוא בא להוסיף לתמוה על מי שאמר כהלכה אף שבודאי לא ראה היקהיל שלמה דברי הרבנים חקרי לב ולב מבין ובית אהרן הנז"ל על כל פנים מה שהביא בזה הם דברים המכוונים להלכה כאמור.

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה