שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל קי
מצות עשה שמתן שכרה בצדה וכו'. הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' רמ"ה סעיף ד' בנחלת צבי על מה שפסק הרמ"א שהיו כופין לשכור מלמד לבנו הקשה דבפרק במה מדליקין איכא מאן דאמר דבעון ביטול תורה בניו מתים דכתיב למען ירבו ימיכם דקאי אלפני פניו דכתיב ולמדתם אותם את בניכם וכו' ואם כן הויא מצוה ששכרה בצדה ואם כן איך נוכל לכופו מספק הא מצי למימר קים לי כהאי מאן דאמר והאריך הרבה בזה ובמסקנתו כתב דיש ליישב בפשיטות דלא מיקרי מתן שכרה בצדה אלא אם כן כתוב השכר בצד המצוה ממש אבל אם השכר כתוב סמוך למצוה אחרת אף דהשכר ההוא קאי נמי אמצוה שלפניה אינה בדין מצוה ששכרה בנדה וכו' ולכן הכא דשכר דלמען ירבו ימיכם כתוב סמוך לוכתבתם יכו' אף דקאי נמי אשלפני פניו ולמדתם אותם וכו' לא מיקרי עשה דולמדתם מצוה ששכרה בצדה כיון שאין כתוב השכר סמוך ממש לולמדתם וכו' אלו תורף דב"ק והוא ישוב נכון ומצאתי לו חבר בזה מר ניהו הרב שנות ימין בח"א בדרוש ז' להלבשה והוא שבתחלה עלה ונסתפק (בדף ע"ז ע"ג) אם כופין ללמד את בנו תורה כמו שכופין בשאר מצות או אין כופין משום דכתיב למען ירבו ימיכם והוי מצוה ששכרה בצדה וכו' שוב מצא דפליגי אמוראי בבמה מדליקין דף ל"ב אי למען ירבו קאי אלפניו (מזיזה) או אלפני פניו (ולמדתם אותם וכו') והכריח דלענין פסק הלכה אית לן למינקט כמאן דאמר מקרא נדרש לפני ולפני פניו שכן פסקו הפוסקים בשאר דוכתי כמאן דאמר מקרא נדרש לפני פניו והם. א) בפרק קמא דראש השנה ד' ט' ע"ב תנו רבנן יובל היא אף על פי שלא שמטו וכו' עד וחכמים אומרים שלשתן מעכבות דהסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פני וכו' וקימא לן כחכמים. ב) בפרק העור והרוטב ד' קי"ח ע"ב בפלוגתא דאם יש יד לטומאה ולהכשר או דוקא לטומאה דפליגי באם מקרא נדרש לפניו ולפני פניו או לא. ג) בפרק השואל ד' צ"ה ע"א בפלוגתא דפשיעה בבעלים אם פטור או חייב ואם כן הכא נמי אית לן למינקט כמאן דאמר דלמאן ירבו ימיכם קאי נמי אולמדתם אותם וכו' והויא מצות תלמוד תורה שכרה בצדה ואין כופין עליה ומצא כן מפורש בסיפרי פרשת בהעלותך שדרשו קרא דלמען ירבו ימיכם אולמדתם אותם נמי שוב ראה דמוהר"ם שבהגהות מיימוניות ופסקו הרמ"א בסי' רמ"ה כתב שכופין לשכור מלמד או ללמד את בנו ותמה בזה דהא הוי מצוה ששכרה בצדה ואין בית דין מוזהרין והאריך לפלפל בחילוקים שנאמרו בכלל זה (דמצוה ששכרה בצדה) ובדף ע"ט סוף ע"ב כתב שנראה ליישב בדוחק שסובר מוהר"ם דאף דקרא דלמען ירבו קאי נמי אולמדתם אותם כמו שמפורש בסיפרי מכל מקום לענין זה שאין כופין אמצוה ששכרה בנדה בעינן שיהיה השכר בצד המצוה עצמה בכבוד אב ואם וכיוצא ואם כן הכא דאפסקה מזוזה דכתיבא בתר ולמדתם לא חשיבא מצות ולמדתם שכרה בצדה דאינה סמוכה בצדה ממש אלו תורף דב"ק והיא כמו שכתב הרב פתחי תשובה הנ"ל ועוד כתב הרב שנות ימין ליישב דכיון דמצוה זו נכפלה בקרא דושננתם לבניך ושם ליכא מתן שכר משום הכי כופין עליה וסיים שהוא דוחק וכו' וכבר הביא ישוב זה בנחלת צבי ודחה אותו עיין שם אבל התירוץ הראשון הוא נכון ובו בחר הרב פתחי תשובה ובספר כנסת הגדולה החדש בח"ב במאמר מעקשים למישור בנומר 51 אות ו' כתב רב אחד יצ"ו בשם הרה"ג דקהלתו יצ"ו ליישב קושית הרב פתחי תשובה הנ"ל וז"ל דהנה הטעם דאין בית דין כופין אמצות עשה ששכרה בצדה הוא משום דכיון דאיהו על עצמו לא חס בית דין יחוסו עליו וזה ניחא רק במקום שהוא בעצמו נענש על זה אבל הכא העונש מוטל על בניו שהם מתים ולכן לא שייך הטעם הנ"ל ושפיר יכולים בית דין לכוף על מצות עשה דולמדתם ודפח"ח עכ"ל ואין נכון בעיני דהנה הטעם שכתב חידוש הוא שחדשה תורה דיליה לא שערוהו רבותינו רש"י והרב הלבוש שהם כתבו הטעם דמדאין דרך התורה לכתוב בשאר המצות מתן שכרן והכא כתבה השכר מפורש גלתה בזה שפעולתו לפניו ושכרו ועונשו אתו (דמכלל הן נשמע לאו) ומה לנו לכופו עוד הוא רשע בעינו ימות אם לא יקיים ולפי הטעם הזה אין לנו שום נפקותא אם העונש הוא לעצמו ממש או לבנו ועוד דודאי אם ימית הבן הרי הוא עונש גדול לאביו עד שאמרו רז"ל דמיתת הבנים היא מזבח כפרה להאבות על ידי הצער שמקבלים מיתת בניהם רח"ל וגם נראה לכאורה דכשאמרו דבניו מתים לא הוציאו מכלל הזה מיתת עצמו שהרי בקרא כתיב למען ירבו ימיכם וכו' ומכלל הן נשמע לאו שבעון תלמוד תורה הוא עצמו בעונו ימות ומה שאמרו בניו מתים ולא אמרו שהוא עצמו מת הוא משום שפורענות הבן ממהר לבא לא כן הוא עצמו אולי יש לו איזה זכות תולה להגן עליו שלא ימהר הפורענות לבא עליו וגם תמיהתו דאם הוא לא חס על עצמו מי יחוסו הבית דין וכו' יש לומר גם כן על מיתת הבן דאם האב על בנו לא חס בית דין מי יחוסו עליו ולכן לדידי חזי ישוב הרב פתחי תשובה נכון ויציב: