שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל קטו
מזוזה בתוך שלשים יום (לשכירות בית בחוצה לארץ) אם קובעה ומברך אינו אלא זריז ונפסד ואם חל יום ל"א בשבת או יום טוב יקבע הקנה מבעוד יום ובערב יניחנה בתוכה חקרי לב בסי' קכ"ח ועיין בית המלך ויוסף אומץ סי' ל' ולשון למודים סי' ט' אלה דברי הרב תפארת אדם בדף ק"פ אות י"א והנה. מי שאין בידו ספר חקרי לב יבין ממרוצת לשון הנ"ל שכל קפדת הרב חקרי לב אינה אלא על הברכה אבל לקבעה בתוך שלשים בלא ברכה משמע דשפיר דמי ואיברא שכמו שהעתיק הרב תפארת אדם כן הוא לשון החקרי לב שם בדף קמ"ז ע"ד (בד"ה הכלל העולה) אמנם המעיין בגוף הספר יראה שגם לקבעה בלא ברכה סבירא ליה להגאון חקרי לב דאינו רשאי דחשיב ליה מבטל המצות עשה אם יקבענה קודם שחל זמן החיוב וכן כתב במסקנתו בדף קמ"ח (בסוף ד"ה ומיהו) וז"ל אך כבר ביארנו דאין לקבוע מזוזה כלל תוך שלשים דמבטל בזה עיקר מצות מזוזה דהיינו הקביעות ואם קבעה קודם שלשים קרוב הדבר שלא קיים העשה גם לאחר שלשים ואין תקנה כי אם להסירה ולחזור ולקבעה כן נראה לי עיקר כעת עכ"ל הרי דלא זו בלבד על הברכה קפיד אלא גם על הקביעות עצמו סבירא ליה דא נו רשאי וכבר כתבתי בענין זה לעיל בכלל קי"ג ודברי הרב יוסף אומץ שציין הם שעל מה שכתב בשיורי ברכה סי' רפ"י שהרב תורת חסד סי' ג"ן כתב דהקובע מזוזה בחוצה לארץ תוך שלשים יום לא יברך ויש מי שתמה עליו ולא קשיא מידי עכ"ל נשאל לבאר שיחתו בארוכה ולזה השיב לעשות כבקשת השואל והמורם מדב"ק הוא שמסכים עם הרב תורת חסד שאין לברך בתוך שלשים אך בזאת יצא לידון בדבר חדש לחלק יצא בין שוכר בית סתם לשוכר בית בפירוש על יותר משלשים יום דבזה אפשר לברך מיד כמו שהביא בשם רבינו המאירי ועוד חילוקים אחרים כיעויין שם ומה שציין לספר בית המלך כונתו למה שכתב הרב סוכת דוד הנספח לספר בית המלך דף ה' ע"א שהבאתי דבריו בכלל הקודם:
ומה שכתב (הרב תפארת אדם) בשם חקרי לב סי' קכ"ח דבריו הם בסוף הסימן ובתחילה רצה לומר דכיון דאי אפשר לקבעה בשבת ויום טוב יניח קביעותה עד אחר שבת ויום טוב כדקימא לן הכי גבי פדיון הבן ואין בזה משום חימוץ מצוה כמו שכתב בתרומת הדשן וכו' ושוב כתב שיש לחלק דפדיון שאני שאינו חייב אלא פעם אחת בכל ימיו ואם שוהה מלפדותו אינו מבטל המצוה רק שמחמיץ המצוה משום הכי מותר לדחותו לא כן במזוזה שמשהגיע זמנה בכל יום כי יעבור הרי הוא מבטל העשה מאותו היום ומה שיקיים המצוה אחר כך אין זה מתקן למה שעבר וביטל העשה ביום ההוא לכן יש לומר דטוב שיקבענה קודם הזמן כמו בהדלקת נר חנוכה בערב שבת קודם זמן חיובה משום דאי אפשר אחר כך והכא נמי הא לא אפשר אחר כך כיון שמבטל העשה ביום שנתחייב כמו שכתבו התוספות בפרק ר' אליעזר דמילה ד' קל"א ד"ה ושוין דמצות מזוזה אינו דומה למילה דמילה אינה אלא פעם אחת ואם לא מל בשמיני אינו נקרא מבטל המצוה אלא משהה המצוה אבל במזוזה מה שיקבע למחר אינו מקיים בזה המצוה של יום שעבר ולכן יש לדמות מזוזה לחנוכה שכיון שאי אפשר אחר כך מקדימה שעה אחת ומברך וכיון שמותר להקדימה שעה אחת מותר להקדימה גם יום או יומים דמה לי שעה או יום או יומים ושוב כתב דאין צריך לזה אלא יקבע הקנה (שבה יתן המזוזה) מערב שבת וערב יום טוב וכשיגיע זמנה בליל שבת או בליל יום טוב יתן המזוזה בהקנה וכן הורה הלכה למעשה בנדונו שהיה יום ל"א ביום ראשון דראש השנה ואחריו שבת שיקבע הקנה בערב ראש השנה ובלילה אחר הקידוש יתן המזוזה בקנה ויברך ויכוין בברכת שהחיינו שבקידוש גם על המזוזה אלו תורף דב"ק:
והנה הגאון חקרי לב לא נסתפק בעיקר נתינת המזוזה במקומה (כשאין חשש חילול שבת כגון שכבר קבע הקנה מערב שבת או שיש שם חור שבו מכניסין המזוזה) שיהא מקום לחוש בנתינת המזוזה בחור או בקנה משום דהוי מתקן כמו שאסרו כמה דברים משום מתקן נראה דסבירא ליה דאין כאן שום תיקון רק קיום המצוה הוא דאיכא שאם היה אסור לדור בבית שאין בה מזוזה אז היתה נתינת המזוזה חשובה תיקון שעל ידי זה מכשיר את הבית לדור בה אבל כיון שאין שום איסור ליכנס בבית שאין בה מזוזה וכמו שכתב המרדכי בהלק"ט בפרק התכלת סי' תתקמ"ד דרבינו שלמה מדרוויש כתב שאם נפסק לאיש בשבת חוט של ציצית שאסור ללובשו עד שיתקן אותו שאם לובשו עובר בעשה שיש לו ארבע כנפות והשיב ר"י דליתא כדמוכח בשמעתין דאף על גב דאיפסיק בכרמלית דרבנן והוה שרי משום כבוד הבריות דלא דחינן אלא לאו דלא תסור לכן נראה לר"י דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב בלשון לא תלבש בגד בן ארבע כנפות בלא ציצית דאז ודאי היה הדין עמו אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש וגם אינו עובר כיון שאין עתה יכול להטיל בו שהוא שבת ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטיל בו ציצית וכן במזוזה ומעקה ותדע דאטו בלא מזוזה יאסר ליכנס לבית אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל המרדכי ומתבאר מדברי הפוסקים בא"ח סוף סי' י"ג דנקיטינן כסברת ר"י שדחה סברת הרש"ל מדרוויש (מרן הבית יוסף שם העתיק דברי המרדכי הנ"ל בקיצור והשמיט סיום הלשון ותדע דאטו וכו' אך מדברי הרב מגן אברהם שם בסק"ח נראה שבבית יוסף שלפניו היה גם הסיום הזה) הרי שלא מפני מה שעובר בעשה יאסר הטלית או הבית ואם כן אין בהנחת המזוזה בשבת או יום טוב משום מתקן כלל ולכן מותר להניחה בשבת ויום טוב באופן שלא יהיה בזה חילול שבת ח"ו והיינו שיתננה בחור או בתוך קנה הקבוע מבערב שבת ויום טוב כן נראית דעת הגאון חקרי לב שלא חשש בנדונו משום מתקן בשבת ויום טוב:
הן אמת שהרב קרבן העדה על מה שאמר שמואל בירושלמי בסוף מגילה דתפלין ומזוזה מזוזה קודמת לפי שישנה בשבת ויום טוב (מה שאין כן בתפלין) כתב דמה שנוהגת בשבת ויום טוב היינו שאם יש לו בית אחרת אסור לו לדור בבית שאין בה מזוזה עיין שם ולפי זה הבא ליתן מזוזה בבית בשבת הוי מתקן הדירה שיהא מותר לו לדור בה בשבת אמנם בעניותי לא זכיתי להבין מי הזקיקו לפרש כן ואיך לא זכר דברי ר"י שהביא המרדכי דקרו בחיל בהיפך ואמר כמתמיה דאטו בלא מזוזה יאסר ליכנס לבית ואם יאמר הרב שדברי ר"י אינם אלא כשאין לו בית אחרת והוא לא אמר אלא שאם יש לו בית אחרת אסור וכו' לא ידעתי מנא ליה לפרושי מילתיה דר"י בהכי ובאמת בדברי ר"י איני רואה בעניותי שום הכרח לזה ומשמעות דבריו הוא דבכל גוונא קאמר דאין איסור ליכנס בבית שאין בה מזוזה ועל כל פנים היה לו להביא דברי המרדכי ואך בחלקו"ת ישית בין אין לו בית אחרת ליש לו ומצאתי בספר מנחת קנאות (שיטה מפוארת למסכת סוטה לרב גדול בדורנו יצ"ו) בקונטרס מנחת פתים בדף ל"ח סוף ע"א שכתב על דברי הרב קרבן העדה וז"ל ותמיהני שלא נזכר מדברי המרדכי דסובר דשרי לדור אף כשיש לו בית אחר ועיין ר"ח (לא ידעתי איזה ספר הוא) א"ח סי' ס"א כתב גם כן דמותר ליכנס לבית שאין בו מזוזה ועיין מגן אברהם סי' י"ט סק"א עכ"ל והנה מה שכתב בשם המרדכי דשרי אף אם יש לו בית אחרת נראה שאין כונתו דבפירושא אתמר הכי במרדכי אלא שמסתמיות דבריו נראה כן ומה שציין למגן אברהם סי' י"ט לא ידעתי כונתו על כל פנים למדנו שהספר ר"ח סובר דשרי ליכנס בבית שאין בה מזוזה וכן היא דעת הרב הנ"ל:
אמנם הרב באר מים חיים מוצירי בחלק א"ח סי' ב' נראה שסובר שאסור לדור בבית שאין בה מזוזה והיא שנשאל בשוכר שחל יום שלשים שלו (נראה דלאו דוקא אלא כלומר יום שלשים ואחד עיין במה שכתבתי לעיל בריש כלל קי"ב) שהוא חייב המזוזה בשבת או יום טוב וכן בבונה בית חדש ולא הספיק או שכח להניח מזוזה בערב שבת מהו להניחה בשבת וכן מי שנפלה המזוזה שלו בשבת אם מותר להחזירה להחור שלה בשבת דלא עביד שום מלאכה או דילמא אסור בכל הני משום דמיחזי כמתקן דעל ידי הנחתה מתיר דירת הבית והאריך בתשובתו בטעמים שנאמרו בש"ס פרק שני דביצה סוף ד' י"ז על איסור טבילת כלים בשבת ובדברי הפוסקים וכתב בדף ב' ע"ג (ד"ה המורם) דלרבנן דרבי דהלכתא כותייהו כמו שפסק הרמב"ם שרי בשבת מילתא דלא שכיחא אליבא דכולהו אמוראי דהכא ואם כן פשוט מיהא חדא משאלותינו בנפלה המזוזה בשבת או יום טוב דשרי להחזירה וליכא למיגזר משום שנראה כמתקן משום דמילתא דלא שכיחא היא דישראל קדושים וקובעים המזוזה במסמרים ואי אתרמי דנפלה הוי מילתא דלא שכיח ושרי להחזירה וזה ברור ושוב האריך לבאר ההיתר בשאר ספקות הנ"ל על פי ספק ספקא ואיזה מהם על פי תלת ספיקי ואכתוב מסקנתו לדינא שכתב בדף ד' סוף ע"א (בד"ה הכלל העולה) בהא סלקינן ונחתינן להלכה ולמעשה דשרי להניח המזוזה בין בשבת בין ביום טוב בין השוכר בין מאריה דביתא וכל שכן אם נפלה שמותר לו להחזירה ובכל אלו מצוה קעביד ואין כאן סרך איסור כלל ואדרבא אם יפקיר רשותו לאו שפיר עביד להפקיע ממנו מצוה בכדי ללא צורך עכ"ל הנך רואה דפשיטא ליה דאיכא איסורא לדור בבית שאין בו מזוזה ומיהדר רב אטעמי תריצי דלא נחוש משום מיחזי כמתקן בשבת ותימה בעיני על רב גדול שכמותו שלא זכר דברי ר"י שבמרדכי שדחה סברת הרש"ל מדרוויש והעלה שאין איסור לדור בבית שאין בו מזוזה ונראה מדברי הפוסקים דנקטי הכי כמו שכתבתי למעלה וראיתי בספר חיים ביד סי' פ"ו שכתב אם בשבת ויום טוב מותר להניחה עיין בספר בארות המים א"ח סי' ב' ובחקרי לב ח"ג סי' קכ"ח ולא שכיח גבאי ספר בארות המים לראות מה שהעלה בדין זה ועוד הביא שם דברי שאלת יעב"ץ בח"א סוף סי' ל"ו וכנראה אינו ענין למה שכתב בחקרי לב דהגאון יעב"ץ מר הוא דאמר דאסור לקובעה בשבת משום שצריך למסמרה במסמרים ובזה ודאי כולי עלמא מודו ומקום הספק אינו אלא בכשאינו צריך לחלל שבת כגון שיש לה חור מערב שבת או שקבע קנה מערב שבת כדי ליתן בתוכו המזוזה אם בכי האי גוונא שרי להניחה בשבת או אסור משום דמיחזי כמתקן (אי נימא דאסור לדור בבית שאין בה מזוזה וכמו שסובר הרב באר מים חיים שהבאתי למעלה) אבל לקובעה בשבת לא עלה על לב כלל שיהא מותר חלילה ואולי בספר בארות המים נשא ונתן גם בזה וכבר כתבתי שאין מצוי אצלי לעיין בדב"ק אבל לבי אומר שטעות הוא שנפל בספר חיים ביד ובמקום בארות המים צריך להיות באר מים חיים וקצת הוכחה לזה ממה שלא הזכיר דבריו בחיים ביד וכבר ידענו כמה רב גובריה וחיליה כל רז לא אניס ליה ובספר רוח חיים סי' רפ"ט אות ב' הביא בשם ספר תולדות אדם להגאון ר' זלמן ד' ר"ט סוף ע"ב שפעם אחת בא למלון בערב שבת וראה שהמזוזה היא למטה משליש העליון ולא היה שהות ביום לתקן ולא נכנס לבית עד שבעל המלון הפקיר את הבית וכתב על זה דקשה מנא ליה דעובר ארח נוטה ללון לילה אחת חייב במזוזה ואסור לו לדור משום שהבעל הבית לא הניח אותה כתקנה ולא נאמין לשמועה זו עכ"ל משמע קצת שאם היה אומר על הבעל הבית דאסור לו ליכנס בבית זו (דהויא לדידיה כאילו אין בה מזוזה) לא הוה קשיא ליה וכבר כתבתי שמדברי הגאון חקרי לב מתבאר שמותר לדור בבית שאין בה מזוזה: