אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל קד

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל קד

כלל קג

מקצת היום ככולו ויש דבעינן מעת לעת. הנה יש מקומות רבים שהוזכרו בש"ס ופוסקים להצריך מעת לעת ואשר חכמים הגידו שאין צריך מעת לעת דמקצת היום ככולו הנה הרב מוהר"ש חאאס בספר כרם שלמה יו"ד סי' ט"ו אסף איש טהור בעניינים אלו ואציג פה המקומות שציין הרב (ומה שיתחדש לי בהם בעזה"י) ואבא אחריו למלאות דבריו בס"ד ואציין איזהו מקומן שהשמיט הרב הנ"ל ואלה המקומות אשר ציין. א) בארח חיים סי' ג"ן סעיף יו"ד בהגהה לענין נער בן י"ג שנה להיות שליח צבור וציין למה שכתבו הגאונים טורי זהב ומגן אברהם שם ומעדני מלך ושפתי כהן ואורים ותומים בח"מ סי' ל"ה סעיף א' והעיר על המגן אברהם (במה שסיים ואמר וכן כתב השפתי כהן וכו') שמדברי השפתי כהן בסוף סק"א נראה דלא סבירא ליה כהמגן אברהם וכנראה לא היה אצלו הגהות דגול מרבבה שכתב על דברי המגן אברהם שהשפתי כהן לא החליט זה אף גם כנראה לא היה בידו שו"ת נודע ביהודה תניינא עיין שם בסימן ו' שכתב הגאון שכבר פשט המנהג כהמגן אברהם דתיכף כשחשיכה ליל יום שנולד בו דהיינו ליל השייך לו שיהיה למחרתו אותו יום בחדש שנולד בו כבר מיקרי בן י"ג ויום אחד ורשאי לעבור לפני התיבה (אמר המחבר התפשטות מנהג זה לא לבד אצל אחינו האשכנזים יצ"ו הוא כי גם בינינו הספרדים יצ"ו נתפשט כמו שהעיד התייר הגדול הרב מוהר"ש אבוהב בשו"ת דבר שמואל סי' ק"ד וז"ל הלכה רווחת היא ומנהג פשוט בכל קהלתינו שהקטן אחר שימלאו לו י"ג שנים גמורות מיום הולדו תיכף לכניסתו בתחילת ליל יום הראשון של שנת י"ד הוא הנקדש לפי חז"ל בן י"ג שנה ויום אחד לכח המצות ודינין של תורה ולכל דבר שבקדושה וכו' דאין מונין שעות לזה ויום אחד ששנו כאן לאו דוקא כולו כי כן דעת רוב הפוסקים יסודותם בהררי קדש משנה וגמרא בפרק יוצא דופן ובדברי התוספות שם וציין לחם חמודות שם וסמ"ע ושפתי כהן בסי' ל"ה ובית חדש א"ח סי' ג"ן אלו תורף דב"ק הרי שמעיד בגדלו שנתפשט כן המנהג בינינו זה נחזור לסיים דברי הגאון נודע ביהודה):

ועל מה שכתב לו הרב השואל שמדברי הרמב"ם נראה דבעינן יום שלם. השיבו לא ידעתי מקומו כי אף שהלחם חמודות בריש פרק יוצא דופן רצה לפרש כן דברי הרמב"ם הרי חזר וכתב בעצמו שיש לפרשם דלא בעינן רק י"ג שנים גמורות דלא נימא שלשים יום חשוב שנה אבל היום אחד לא בעינן יום שלם ודחה מה שכתב הרב השואל דמדברי רש"י בנדה ד' מ"ה משמע דבעינן יום שלם ושכן מפורש ברש"י יבמות ד' ל"ד דליתא וכו' וסיים ולכן אל יזוז מן המנהג כפסק המגן אברהם אלו תורף דב"ק וכן הרבנים חיי אדם בכלל כ"ט אות יו"ד וש"ע הרב מוהרש"ז בסי' ג"ן אות י"ג ובקיצור ש"ע להרב מוהרש"ג בסי' ט"ו נמשכו אמר פסק הרב מגן אברהם עיין שם וקצת תימה על הגאון נודע ביהודה שלא זכר דברי המגן אברהם בסימן ע"ג סק"ג שמדברי רש"י ביבמות הנ"ל מוכיח דלא בעינן י"ג שנה ויום אחד אלא מיד שנכנסה הלילה שאחר הי"ג שנים הרי הוא בן י"ג שנה ויום אחד דלא כמו שכתב הרב השואל וגם נעלם מעיני קדשם מה שפלפל מרן המשנה למלך בשני מהלכות אישות דין כ"א הוא הצד כמה צדדים וכתב במסקנתו וז"ל שוב ראיתי שדין זה הוא פשוט ונלמד מסוגיא דיבמות פרק ג' ד' ל"ד דאמר רב עמרם אמר רב בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי אינהו ומתוך י"ב לאחר י"ב לאיחיובי אינהו ע"כ והמעיין בסוגיא זו היטב יראה איך הדבר פשוט דלא בעינן מעת לעת אלא תיכף שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול ומשום הכי חלו הנדות והקידושין כאחד והוא פשוט עכ"ל וקודם לכן כתב (בסוף ד"ה שוב ראיתי להתוספות) ובדקתי בספרי האחרונים ולא מצאתי כעת מי שעמד בחקירה זו (אי בעינן מעת לעת) ועיין במעדני מלך פרק יוצא דופן ושפתי כהן ח"מ סי' ל"ה ובית חדש א"ח סי' ג"ן אההיא דכתב מוהרי"ל דאין לקטן לעבור לפני התיבה אפילו לתפלת ערבית שכתב בפירוש דלא בעינן מעת לעת דשעות אלא כיון שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול וכן כתב במגן אברהם ועיין שם במגן דוד ואחר הדברים האלה הוא שכתב שנראה שהדין פשוט דלא בעינן מעת לעת ונלמד מסוגיא דיבמות וכו' הנה מבואר דסבירא ליה דהדין פשוט דלא בעינן מעת לעת ומוכיח כן מסוגיא דיבמות הנ"ל ולא ראה הרב דברי הרב מגן אברהם שבסי' ע"ג הנ"ל):

והגאון מחנה אפרים בהלכות נדרים סי' ל"ד (תוך ד"ה והיה נראה) הביא מה שכתבו התוספות בראש השנה ד' יו"ד דהא דבעי בפרק יוצא דופן בן י"ג שנה ויום אחד הוא כדי להשלים מעת לעת אבל בפרק יוצא דופן ד' מ"ה נראה דספוקי מספקא להו וכן כתב השפתי כהן בהלכות עדות אבל קשה לי על דבריהם דשם בפרק יוצא דופן פריך אמתניתין וליתני הני תרתי בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקים כל שתים עשרה שנה בת אחת עשר ויום אחד נדריה נבדקין למה לי ע"כ ואם איתא דבעינן יום אחד כדי להשלים מעת לעת אם כן איצטריך ודאי למיתני בת אחת עשרה ויום אחד אלא מוכח מהכא דכל שיש לה שתים עשרה והתחיל שעה אחת מהי"ג סגי וכן נראה מהתוספות בפרק בא סימן ד' מ"ט ד"ה ואיבעית אימא ועיין שם בדף מ"ד ובפרק השג יד עכ"ל הרי מבוארת דעתו דליום אחד שלאחר י"ג במקצת היום סגי ולא בעינן להשלים מעת לעת:

ועל דברי הגאון מעדני מלך שבפרק יוצא דופן הנ"ל ראיתי מה שציין הגאון ערך השלחן (הספרדי) בח"מ ריש סי' ל"ה ולפי ששאול הוא בידי בשאלה דהדרא ליומא מוכרחני להעתיק כל דבריו בזה וזהו י"ג שנים גמורות וכו' כתב הסמ"ע פירוש י"ג שנים שלמות דלא תימא כשהוא שלשים יום בשנת י"ג הרי הוא כשנה וחשיב גדול ע"ש וכונתו משום דתניא פרק יוצא דופן בת שלש שנים מתקדשות בביאה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בת שלש שנים ויום אחד ואמרי דבי ר' ינאי ערב ראש השנה איכא בינייהו ור' יוחנן שלשים יום בשנה חשובים שנה איכא בינייהו ומייתי ברייתא אחרת דר' מאיר סבירא ליה יום אחד בשנה חשוב שנה הלכך אשמועינן הכא דבעי י"ג שנים שלמות כדתניא התם בת י"ב שנה ויום אחד וכו' דלא תימא דערב ראש השנה של שנת י"ד חשוב שנה דמקצת היום ככולו או יום אחד בשנה חשוב שנה כדסבר ר' מאיר בבת שלש שנים כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דראש השנה דף יו"ד בד"ה בין כ"ד וכו' וכתב הרב גנת ורדים כלל א' סי' כ"ח כיון דאין מונין לו שנות עולם אלא שנה דידיה מסתמא יש לשער גם השעות וכן כתב הלחם חמודות דבעי מעת לעת דשעות אבל השפתי כהן כתב דלא בעי מעת לעת אלא בימים ולא בשעות כמו שכתבו התוספות בסוף פרק יוצא דופן וכן כתב הרמב"ן בחידושיו שם והרשב"ץ בפסקיו שם והרשב"ש בסוף תקון סופרים שער י"ד וכן הוכיח בתשובותיו סי' קע"ה וז"ל הרשב"ץ בפסקיו הנ"ל מיהו לא בעינן שעות שלמות אלא כיון שנכנס באותו יום דיו וכן חדש העיבור הוא שלהם אבל כ' שנה של סריס אפילו לא נכנס בשנת כ' אלא שלשים יום דיו וצריך עיון אם יום שלשים מקצתו ככולו אם לא עכ"ל ונראה דודאי אפילו מדאוריתא אמרינן מקצתו ככולו ולאו דוקא באיסור דרבנן כמו שכתב הרב גנת ורדים כלל א' סי' כ"ח דמסתמא אמרינן הכי בכל דבר אפילו בדאוריתא מדפריך בפרק המפלת דקימא לן מקצת היום ככולו וכן בנזיר דהוי דאוריתא סתם נזירות שלשים יום ואמרינן בפרק ג' דנזיר האומר הריני נזיר מגלח יום ל"א ואם גלח ביום שלשים יצא וטעמא משום דמקצת היום ככולו ופלוגתא היא בנזיר ד' ה' דבר פדא לית ליה מקצת היום ככולו אבל רב מתנה סבירא ליה מקצת היום ככולו והכי קימא לן כמו שפסק הרב המאירי שם והרמב"ם בפרק ג' דנזירות מבואר שם דיום שלשים מקצתו עולה לכאן ולכאן והא דדחה בגמרא עד כאן לא אמר אבא שאול אלא באבלות דרבנן אבל בנזיר דאוריתא לא היינו דווקא לענין עולה לכאן ולכאן אבל ודאי דאמרינן מקצת היום ככולו אפילו בדאוריתא וכבר כתבו התוספות בד"ה מצי וכו' אבל יום שלשים עולה מקצתו לראשון ומקצתו לנזירות שני עיין שם הטעם אם כן גם באיסור דאוריתא קימא לן מקצת היום ככולו ואף דנזיר לכתחלה לא יגלח ביום שלשים ודוקא בדיעבד מקצת היום ככולו כבר כתב הרב גנת ורדים שם הטעם משום דאם אמר הריני נזיר שלשים יום בפירוש אם גלח יום ל' לא יצא גזרו בנזיר סתם לכתחלה שלא לטעות וכן כתבו התוספות בסוף פרק ב' דנזיר (בד"ה אמר רב) מדאוריתא יכול לגלח ביום ל' דמקצת היום ככולו אלא דרבנן גזרו אטו היכא דאמר שלמים ובנדה ד' ס"ז תניא ר' שמעון אומר אחר יטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק אלמא מקצת היום ככולו מדאוריתא אבל גזרו חכמים שמא תשמש בו ביום ותראה אחר תשמיש ונמצאת סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה כמו שכתב רש"י שם והכא נמי אף על גב דמקצת היום ככולו גזרו חכמים שלא לגלח ביום שלשים מהאי טעמא שמא יטמא קודם שיביא קרבנו ויסתור ותגלחתו פסולה והרב ארעא דרבנן במערכת המ"ם סי' קל"ד נסתפק אי אמרינן מקצת היום ככולו באיסור דאוריתא והביא ראיה מהך בריתא עיין שם מיהו בגמרא אמרי הכי לבר פדא דגזרו שלא לגלח ביום ל' אטו היכא דאמר שלשים יום משמע דלרב מתנה אין צריך לומר כן וכן כתב הרב המאירי שם וז"ל לענין פסק כל שאמר הריני נזיר סתם מונה לכתחלה ל' יום ואינו מגלח עד יום ל"א לרב מתנה מן הדין ולבר פדא מגזרה שמא אמר הריני נזיר ל' יום והרב גנת ורדים כתב טעם אחר משום דכתיב זאת תורת הנזיר ביום מלאות ימי נזרו ולשון מלאת משמע שישלים הנזירות שיצאו כל ימי הנזירות לגמרי ומשום דענין ל' לא אתמר בהדיא אלא בגמטריא דיהיה מוקמינן הך קרא דוקא לכתחלה עיין שם וליתא דהא אמרינן התם דר' יאשיה סבירא ליה בקרא דעד מלאת הימים עד ולא עד בכלל לכך איצטריך קרא דיהיה דבעינן ביום מלאת עכ"ד הרב ערך השלחן הנ"ל הן הראנו בעושר בקיאותו אשר רבים ונכבדים נקטי דלא כהגאון מעדני מלך ואמרינן מקצת היום ככולו ולא בעינן מעת לעת ומה שכתב דנראה דגם בדאוריתא אמרינן מקצת היום ככולו כבר הבאתי לקמן בסעיף קטן ט' דברי הגאון נחלת יהושע שהראה מקום בש"ס בכמה מקומות דאמרינן כן גם בדאוריתא ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף קי"ד ע"ג אות מ"ב ציין לעיין בעיקר כלל זה בתשו' הרב מהריב"ל ח"ג סי' כ"ו ואינו מצוי אצלי לראות במאי קעסיק ועוד ציין שם הסוגיאות דנזיר ד' ה' ודף ו' וט"ז ומועד קטן דף ט"ז ודף י"ט ופסחים ד' ד' ובתוספות ישנים ליומא דף ו' ד"ה זב וזבה:

גם מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ה"ן אות ז' כתב בשם האחרונים דלא בעינן יום אחד שלם אלא כיון שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול וגם הרמ"א סובר כן דלא כהבית חדש שהשיג עליו עיין שם וכן כתב הגאון שבות יעקב בח"ב סי' קכ"ט דהלכה רווחת דנעשה בר מצוה תיכף כשנכנס ליום שנולד בו וכתב שמצא כן בכתיבת יד בשם כמה גאונים הורו כן הלכה למעשה וגם הוא כתב שהורה כן במה שנהגו שבשבת ראשונה שנעשה בר מצוה קורין אותו לתורה והיה מעשה שנער אחד נעשה בר מצוה באמצע השבוע ונער אחר נעשה בר מצוה ביום השבת שהוא היום שבו נולד והורה שאין דין קדימה לאותו שנולד באמצע השבוע ודינם כאילו נעשו שניהם בר מצוה ביום אחד אף שזה לא השלים היום שלאחר י"ג עיין שם טעמו ונימוקו גם הגאון חתם סופר ביו"ד סי' שמ"ג כתב דקימא לן בכל דוכתא דבעינן יום לא בעינן מעת לעת עיין שם (בראש התשובה ובד"ה והנה) והגאון נצי"ב מל"ך בספרו הנורא העמק שאלה בפרשת בחקותי שאלתא קט"ז סק"ב הביא בשם מר בריה ידידי הגאון מוהר"ח יצ"ו שממה שכתב רבינו השאלתות וכן לענין עונשין לא מיקרי איש אלא תינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד מעת לעת דקדק דסבירא ליה דשני גדלות חשבינן מעת לעת משעה לשעה דאי ללמד דבעינן מיום אל יום ולא שנת עולם סגי במאי דאמר ויום אחד כלשון המשנה אלא הוסיף דמעת לעת ממש בעינן וכתב על דבריו שיפה העיר וכבר עמדו בזה במגן אברהם וטורי זהב בסי' ג"ן ותומים בסי' ל"ה ומשנה למלך פרק ב' מהלכות אישות ובני אהובה שם וכולה נקטי דלא בעינן מעת לעת ממש ואם כי יד גדולה בפוסקים ראשונים כן מכל מקום אם היו רואים דברי רבינו השאלתות לא היו דוחים זה בשתי ידים עיין להרא"ש בפרק אחד דיני ממונות סי' ו' וכו' האריך לפלפל בעיקר מחלוקת זו עיין שם דב"ק והרב פחד יצחק באות הבי"ת (בערך בן שלש עשרה דף ל"ו מדפוס הראשון) הביא תשובה ארוכה בשם ספר עפר יעקב שהשיב הרב נתנאל סיגרי דבעינן שלש עשרה שנה ויום אחד כולו ומיסתמיך ואזיל על פי מה שכתוב בשאלתות (שהבאתי למעלה) ועל פי דברי הרבנים לחם חמודות בפרק יוצא דופן סק"ה ומוהר"י מברונא בכתיבת יד שהביא הרב שיירי כנסת הגדולה וכו' עיין שם דב"ק:

והרב דברי מנחם בסימן ג"ן בהגהות בית יוסף אות ב' הביא פלפול ארוך מהרב מר זקנו על דברי הרב לחם חמודות בפרק יוצא דופן סק"ה ודעתו נוטה דבעינן יום אחד שלם ובסוף דבריו כתב (בד"ה איך שיהיה) שהרב שיירי כנסת הגדולה סי' ה"ן סק"ו הביא בשם תשובת הרב מוהר"י מברונא בכתיבת יד שהביא ראיות דלא מיקרי גדול עד שיעברו עליו י"ג שנים ויום אחד שוב ראה דברי הרב משנה למלך שבהלכות אישות (שהבאתי למעלה) והשיב קצת על דבריו אלו תורף דברי הרב מר זקנו והמחבר כתב בשם הרב יצחק ירנן בדף ע"ז ע"ב שדקדק מלשון הרמב"ם דבעינן יום שלם וששוב דחה וכו' והעיר עליו (הרב המחבר) שלא זכר דברי הלחם חמודות וכו' וכן העיר על הרב מוהר"ם בולה בספר זכות משה ד' ס"ד ע"א שגם הוא לא זכר דברי הלחם חמודות והביא תשובת הנודע ביהודה (שהבאתי למעלה) שוב כתב בשם זכות משה ד' ס"ג ע"ג שהוכיח מדברי רש"י דיבמות ד' ל"ד דלא בעינן יום שלם ושתמה על מה שכתב בשיירי כנסת הגדולה בשם מוהר"י ברונא שהוא היפך מאי דמוכח בש"ס וברש"י וברמב"ם וראיותיו לא זכינו לראות וכו' והרב המחבר כתב שעתה זכינו שנדפסו תשובת מוהרי"ב וראה ראיותיו והן ממה שכתב הרא"ש במגילה דקטן אינו עובר לפני התיבה ולא הוי גדול אלא אחר י"ג שנים ויום אחד וכו' וכל הנהו דתנן בפרק יוצא דופן בן י"ג ויום אחד דוקא קתני וכו' וכן מההיא דבת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה וכו' אלמא כל היכא דתני ויום אחד דוקא הוא עד שיעבור אותו היום לגמרי וכתב הרב דברי מנחם דממקומות שהביא ראיה הרב מוהרי"ב כנ"ל משם למד הרב זכות משה בהיפך וציין משפט צדק ח"ג סוף סי' מ"ג ועושה שלום ד' י"ט ע"ד ועיינתי שם וראיתי שכתב בשם הרב כנסת הגדולה בסי' נ"ח (אולי הוא ה"ן) בהגהת בית יוסף בשם מהר"י ווייל דלא בעינן יום אחד שלם אלא כיון שהתחיל היום שנולד בו מיקרי גדול:

ועל דברי רבינו התוספות יום טוב בלחם חמודות פרק יוצא דופן סק"ה דנקיט דבעינן יום אחד שלם אחר השלש עשרה שנה כתב הכהן הגדול הגאון זרע אמת בח"ג בחלק יו"ד סי' ק"ן (בד"ה אכן) דרבו החולקים עליו והם הסמ"ע והשפתי כהן בסי' ל"ה והרמ"א בא"ח סי' ג"ן סעיף יו"ד ומגן אברהם שם סק"י ובית חדש שם ובתשובה סי' קכ"ה ומשנה למלך בשני מהלכות אישות וברכי יוסף בסי' ה"ן וסיים (בזרע אמת) וכן עמא דבר ואין משגיחין בבת קול מהרב עפר יעקב בתשובה שנדפסה בספר פחד יצחק בערך בן שלש עשרה שנה דסמך בכל כחו על דברי הלחם חמודות שהוא נגד כל הני רבוואתא ונגד מנהג העולם וכן פסק הרב דב"ש (דבר שמואל) בסי' ק"ד עכ"ל והנה גם הוא מעיד דעמא דבר כהמנהג שנתפשט בין האשכנזים שכתב בנודע ביהודה שהבאתי למעלה ומה שהשיב הרב למה שסמך בתשובה שבפחד יצחק על דברי הלחם חמודות הנה כבר כתבתי למעלה שהרב המשיב הנ"ל סמך גם על מה שכתוב בשאלתות ובתשובת הרב מוהר"י מברונא שהביא הרב כנסת הגדולה ועל זה לא השיב הרב זרע אמת ועיין לעיל (בד"ה והרב) מה שהבאתי בשם הרב דברי מנחם:

ב) לענין פדיון הבן שצריך ביום שלשים ואחד ציין הרב כרם שלמה לעיין ביו"ד סי' ש"ה ומגן אברהם סי' של"ט סק"ח הנה דברי הרב מגן אברהם הם בענין אם מותר לפדות בערב שבת כששלמו להילד כ"ט י"ב תשצ"ג בו ביום שהרבנים בית חדש ושפתי כהן כתבו שיכול לפדותו והוא כתב דאין לסמוך על זה עיין שם וכפי הנראה רבני האחרונים מסכימים לסברתו והרב זרע אמת בחלק ג' ביו"ד סוף סי' ק"ן כתב דרבו הסוברים דחיוב הפדיון חל אף בתוך היום שלשים כל שעברו כ"ט י"ב תשצ"ג שהוא חדש של לבנה כמו שכתב הבית חדש בתשובה סי' קכ"ה וקיים דבריו הרב שבות יעקב בח"ב סי' פ"ז ואף שהמגן אברהם סי' של"ט סק"ח והרב פנים מאירות ח"א סי' ג' חולקים בזה מידי מחלוקת לא יצאנו עכ"ל (לא פניתי לחפש כעת בדין זה ואיה"ש יתבאר במערכת הפ"ה בס"ד) ומכל מקום איני מבין מה הציון הלז למאי דעסיק ואתי הרב כרם שלמה דמר קעסיק לציין דוכתי דבעינן מעת לעת או דסגי במקצת היום והרי בפדיון הבן ביום שלשים עצמו ליכא למאן דאמר דסגי במקצת היום דהא בעינן מיהו דמלו ליה כ"ט י"ב תשנ"ג וזה לא חשיב מקצת היום ככולו דכל היכא דאמרינן מקצת היום וכו' לית ליה שיעורא כלל ואם על יום שלשים ואחד ליכא למאן דאמר דבעינן מעת לעת דהא לכולי עלמא ביום שלשים ואחד עצמו פודין בו ואף למה שאכתוב להלן בס"ד (בהמחודשין שלי ס"ק י"א) שיש סוברים דביום ל"א קודם כ"ט י"ב תשצ"ג אסור לפדות על כל פנים יום ל"א מעת לעת ליכא למאן דאמר שאלו שתי החלוקות הן ענין לעצמן אם ביום שלשים עצמו פודין אחר כ"ט י"ב תשצ"ג, או לא ואם ביום ל"א קודם כלות כ"ט י"ב תשצ"ג פודין או לא ואין זכרון למעת לעת בזה והגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא חלק ג' סי' ח"י (בד"ה ובזה מיושב) כשבא להסביר טעם הגאון פרי מגדים שסובר דבעגל הנולד בעינן מעת לעת כתב ולא דמי לפדיון דהוא מצוה וזריזין מקדימין וכו' עיין שם נראה שרצונו לומר דבפדיון הבן לא בעינן מעת לעת ויהיב טעמא משום דזריזין וכו' אלמא דבפדיון הבן ליתא לדינא דמעת לעת ולא לדינא דמקצת היום ככולו אלא או דתלי בשלשים ואחד אף אי לא מלו כ"ט י"ב תשצ"ג או דבעינן תרווייהו יום שלשים ואחד ובתר דמלו כ"ט י"ב תשצ"ג לכל מר כדאית ליה או דתלי רק בכ"ט י"ב תשצ"ג ואפילו ביום שלשים עצמו כסברת הגאונים בית חדש ושפתי כהן הנז"ל ואי הכי אין דין זה מענין שאנחנו עסוקים בו:

ג) לענין עגל שנולד דאסור עד אחר שבעה ימים אי בעינן מעת לעת. ציין לעיין ביו"ד סי' ט"ו ומשנה למלך פרק ב' מאיסורי ביאה ושבנודע ביהודה סי' ז' ובתבואת שור סוברים דלא בעינן מעת לעת זולת הפרי מגדים ובאר היטב וכבר השיגו עליהם ולשון הטורי זהב אינו מדוקדק ועיין שו"ת רבינו עקיב"א סי' ז"ן עכ"ל ומה שציין שו"ת רעק"א סי' ז"ן הנה שם מסיק דלא בעי מעת לעת דהרי הא דשהה שמנה ימים אינו נפל סמכינן אקרא דשבעת ימים יהיה וכו' והרי התם לא בעינן מעת לעת כמפורש בתוס' פרק ד' דערכין דף י"ח ד"ה שנתו וברור עכ"ל וכדברים האלה כתב ביותר ביאור בחידושיו (חידושי רעק"א) שבהיו"ד החדשים בסי' ט"ו עיין שם גם הרב פתחי תשובה בסי' ט"ו סק"ב כתב בשמו שבסי' קנ"ז הסכים שאין צריך מעת לעת (וכנראה הוא טעות סופר וצריך להיות סי' ז"ן) ועוד כתב (בפתחי תשובה) שרב אחר כתב על דברי הפרי מגדים (שמצריך מעת לעת) ששגגה הם ושוב ראה שהפרי מגדים חזר בו בא"ח סי' תצ"ח במשבצות סק"ב ובספרו תיבת גומא פרשת ראה ושכן הסכימו הגאונים בית שמואל אחרון סי' י"א ותשובה מאהבה וחתם סופר סי' י"ז דלא בעינן מעת לעת והתשובה שבנודע ביהודה שציין הרב כרם שלמה היא למר בריה הגאון מוהרש"ל וכתב שם שדבר זה הוא מחלוקת הגאונים פרי מגדים ותבואת שור ועם שהרבה להביא ראיות לדעת התבואת שור דלא בעינן מעת לעת סיים בסוף התשובה שאם יבא מעשה לידו קשה עליו להקל נגד המפורש בבעלי הוראה המפורסמים לאיסור והמיקל לא הפסיד והנה כתב כן לפי שלא ראה דמאריה דהאי שמעתא מר ניהו גופיה הדר הוא בשני ספריו כמו שכתב בשמו הרב פתחי תשובה שאם היה רואה חזרתו היה מחליט גם הוא להיתר:

והגאון תבואת שור עם שלא כתב בפירוש דלא בעינן מעת לעת. מכל מקום הכריח הגאון מוהרש"ל מדבריו שסובר כן ע"ש:

גם הגאון שואל ומשיב בקונטרס נעם מגדים (באשלי רברבי דפוס לעמבערג) על דברי הפרי מגדים בסי' ט"ו כתב כבר תמה עליו בנו"ב תניינא סי' צ"ו וכן בקצת דפוסים מהפרי מגדים נדפס מהגאון מוהר"ר שמחה טבובארקא שחולק על זה ואני מצאתי בפרי מגדים א"ח סי' תצ"ח באשל אברהם שהוא בעצמו הרגיש מזה עכ"ל וטעות סופר הוא מה שציין לנודע ביהודה סי' צ"ו וצריך להיות סי' ז' וכן בציון הפרי מגדים וצריך להיות במשבצות סק"ב ששם כתב בפריי סי' ט"ו כתבנו דשבעה ימים מעת לעת בעינן עתה ראיתי בלבוש כמדומה אינו צריך מעת לעת ואין מזה כל כך הכרח שחזר מסברתו אבל ממה שכתב בספרו תיבת גומא פרשת ראה סוף אות א' נראה יותר שחזר בו שכתב וז"ל ומה שכתבתי שם דבעינן זיין מעת לעת הכי משמע במוהרש"א ביצה ו' אפרוח שנולד עיין שם אבל מלבוש ותב"ש שם משמע דלא זיין מעת לעת שלמים עכ"ל והרב פתחי תשובה כתב שחזר בו בא"ח סי' תצ"ח ואינו מוכרח אבל הזכיר שוב דבריו שבתיבת גומא והגאון מהר"י לאנדא אבד"ק טשארנוויץ יצ"ו בספרו היקר יד יהודה כתב בשם הרבנים לבוש ותבואת שור דלא בעינן מעת לעת (כתב כן כאילו מפורש בדבריהם כן) והפרי מגדים במח"ת היה לו טעות בזה ובא"ח סי' תצ"ח רצה לתקן ולא הועיל כלים ולדינא גם הוא מודה שם וכן משמע בגמרא וכו' אלו תורף דב"ק וכבר כתבתי דבריו שבסימן תצ"ח ואיני רואה בהם שום הכרח שלדינא מודה כאמור והגאון שואל ומשיב במהדורא תניינא בחלק שלישי סימן ח"י (בר"ה ובזה יש ליישב) כתב ליישב סברת הפרי מגדים דכיון שיש ספק כל שלא נשלם המעת לעת לשעות אם כן אסור לשחטו ואף דכל זמן שהוא חי מוקמינן בחזקת חי אבל כל דאיכא לברורי מבררינן דלא עדיף חזקה מרוב דכל דאיכא לברורי מבררינן ושאני פדיון הבן דזריזין מקדימין למצות ומצוה מן המובחר לעשות הפדיון בזמנו וכל דיש חזקת תי פודין אבל כאן בחולין למה לנו למהר לשחטו ובזה לא קשיא כל ראיות שבנודע ביהודה שם דלענין קרבן כל דליכא אחר להקריב ודאי יכולין להקריב כל שיש לו חזקת חי מה שאין כן בזה עכ"ל וכנראה שכשכתב תשובה זו לא ראה עדין דברי הפרי מגדים שבסי' תצ"ח ושבתיבת גומא שנראה שחזר בו ולכן כתב להמליץ בעדו ומכל מקום אין לנו הכרח דבתשובתו הנ"ל הוה סבירא ליה כסברת הרב פרי מגדים דיש לומר דמשום דגברא רבה הוה ומי כמוהו מורה כתב ליישב דבריו אף דאיהו לא סבירא ליה הכי והרי הגאון חתם סופר בסי' י"ז טרח וכתב ליישב דברי הפרי מגדים משום דגברא רבה הוה ומכל מקום כתב שאין כן האמת עיין שם וכן היא דעתו בחתם סופר יו"ד סי' שמ"ג (ד"ה והנה בפ' מטות) דפשטא דשמעתא בפרק ר' אליעזר דמילה ד' קל"ו ע"ב דבבהמה לא בעינן שבעה ימים מעת לעת דאמרינן אי אתרחיתו לי לאורתא הוה אכלינן מניה ודברי הפרי מגדים וכו' כבר מחו לה מאה עוכלי וכו' עיין שם:

והגאון מסלאנים בשו"ת עדות ביהוסף סי' ד' אחר שהאריך לבאר דמה שצריך לשהות שבעה ימים ולא סמכינן ארובא דרוב ולדות לאו נפל נינהו הוא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה או משום דהוי מיעוט דשכיח כתב בענף ה' דכיון דשני הטעמים אינם אלא מדרבנן אם כן בפלוגתא דהפרי מגדים והתבואת שור אי בעינן מעת לעת או לא ראוי לפסוק לקולא דלא בעינן מעת לעת שוב כתב שם ובענפים הבאים כמה ראיות דלא בעינן מעת לעת עיין שם דב"ק באורך וכן בספר ערוך השלחן לידידי הגאון אבד"ק נאוורדאק יצ"ו בסי' ט"ו אות ט' דאלו השבעה ימים אין צריך מעת לעת וכו' ויש שרוצים להחמיר להצריך מעת לעת ואין שום טעם לזה וכן הסכימו רוב הגדולים והכי קימא לן עכ"ל וכן בקיצור שלחן ערוך יו"ד להגאון אבד"ק בוקרעטש הנקרא מאורי אור כתב דלא בעינן מעת לעת וקצת נראה כן מדברי רבין חסידא בפרי תואר ס"ק ג' וז"ל עד תחלת ליל שמיני דהכי אסיקנא בחולין ד' פ"א ר' אפטורקי רמי כתיב שבעת ימים וכו' וכתיב מיום השמיני הא כיצד לילה לקדושה ויום להרצאה הרי דכשיתחיל ליל ז' (ח') מותר אלמא מאז נפק ליה מתורת נפל והכי נמי אמרו רב פפא וכו' אי אכניסתו לאורתא הוה אכילנא עכ"ל וק"ל וכן הרה"ג מבבל בספר זבחי צדק בסי' ט"ו אות ו' כתב בשם ספר קומץ (לא ידעתי ספר זה) שכתב בשם רבני האחרונים דלא בעינן מעת לעת והגאון ישועות יעקב בפירוש הקצר סק"ג כתב רבים טעו לומר דבעינן שבעה ימים מעת לעת ובאמת מותר תיכף בתחילת ליל שמיני דמקצת היום (כלומר יום הלידה) ככולו וכו' והארכתי בזה בהרבה ראיות ולפי שהדבר פשוט קצרתי עכ"ל ובספר קהלות קדש ד' ט"ל כתב שבסוף ספר קהלת יעקב בשו"ת ליו"ד סי' א' פסק גם כן דלא בעינן מעת לעת ושראיית הפרי מגדים אינה ראיה:

ובספר דעת תורה לידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו בסי' ט"ו אות כ"ב כתב דיש להקל בזה אף לכתחלה והשיב על מה שחכם אחד הביא ראיה להפרי מגדים מיומא ד' ס"ג דאינו ראיה והביא מה שכתב בנחל אשכול הלכות מילה סוף סי' ט"ל דהרא"ה בבדק הבית הלכות נדה בית ד' שער ה' בדיני בדיקה וספירה כתב כל מקום דבעינן ימים כגון בהמה דכתיב שבעת ימים יהיה עם אמו לא שנא אם תחלת הלילה לא שנא אם נולד בסוף הלילה או בסוף היום אותו היום עולה למנין שבעה וכו' וכתב שבגוף תשובת הרב תשובה מאהבה שציין בפתחי תשובה מבואר דהמנהג פשוט בכל ישראל דאין צריך מעת לעת ושכן כתב בשו"ת עטרת חכמים סוף סי' ד' דדוקא יום השביעי צריך מעת לעת ולא אמרינן ביה מקצתו ככולו אבל יום הלידה מקצתו ככולו וגם הביא (בדעת תורה) מה שאמרו במדרש רבה פרשת אמור פרשה כ"ז ומיום השמיני והלאה ירצה משפט אדם ומשפט בהמה שוים משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה וכו' דמשמע דכשם שבמילה אין צריך מעת לעת הכי נמי בזה אלו תורף דב"ק (אמר המחבר עיין במדרש רבה ריש פרשת כי תצא למה תינוק נימול לשמנה ימים שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כחו וכשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה שנאמר ומיום השמיני והלאה וכו' עכ"ל מזה גם כן מוכח דלא בעינן מעת לעת שהרי המדרש דריש טעמא משום שיהא בן כח ואמר טעם זה באדם ובבהמה ואם כן כשם שאדם יש בו כח ביום השמיני אף שלא שלמו לו שבעה ימים מעת לעת הכי נמי יש לומר בבהמה דביום השמיני (ביום ממש מיהא) הרי הוא מותר אף שלא עברו עליו שבעה ימים מעת לעת ובהראיה שהביא מהמדרש פרשת אמור כיונה דעתו לדברי הגאון עדות ביהוסף סי' ד' ענף יו"ד שקדמו בזה עיין שם הנה כתב עדות נאמנה בשם הגאון תשובה מאהבה שמעיד בגדלו דמנהג פשוט בכל ישראל דאין צריך מעת לעת וגם הגאון יד אפרים כשהביא מסקנת הרב בית שמואל אחרון דאין צריך מעת לעת כתב שמבואר שם שכן המנהג:

ולפי האמור איני מבין מה שכתב הרב בעל ספר הלכה פסוקה והוא שבסי' ט"ו אות ג' אחר שהביא מה שכתב בתבואת שור דביום השביעי לא אמרינן מקצתו ככולו וצריך שיהיה מעת לעת וכו' סיים ויש אומרים דלעולם בעינן שבעה ימים מעת לעת (ומציין בחצאי לבנה סמ"ג ועיין פתחי תשובה סק"ב ויד אפרים עכ"ל וכנראה במקום סמ"ג צריך להיות פמ"ג) וכן מפורש בבעלי הוראה המפורסמים לאיסור אם לא לצורך שבת ויום טוב דאז יש לסמוך אהמקילין עכ"ל והרי בתשובה מאהבה מעיד שמנהג כל ישראל שלא להצריך מעת לעת וגם ביד אפרים כתב בשם הבית שמואל שכן המנהג כאמור ומה ראו על ככה בעלי הוראה המפורסמים להחמיר ואולי סברי כדכתב הגאון שואל ומשיב בתניינא שהבאתי למעלה (בד"ה גם הגאון) גם ראיתי בספר מגדים חדשים לידידי הגאבד"ק טעלעפין יצ"ו שכתב שבשו"ת טוב טעם מהדורא ג' סי' ע"א אחר שכתב שדברי הפרי מגדים תמוהים ואין שרש לחומרא זו סיים ומכל מקום לכתחלה יש לחוש שלא לשחוט עד שיעברו שבעה ימים מעת לעת ואם כבר נשחט יש להקל בפשיטות עכ"ל וציין לעיין בשו"ת בית שלמה סוף סי' נ"ו ודבריו שם הם שתמה על הגאון מוהרש"ל שבנודע ביהודה תניינא סי' ז' (שהבאתי למעלה שמסקנתו דמצד הדין לא בעינן מעת לעת אלא דקשה עליו להקל נגד המפורש בפרי מגדים וכו') שלא נרגש שהרמב"ם בפרק ב' מהלכות אבות הטומאה הלכה ו' כתב ולד בהמה שלא שהה שבעה ימים גמורים אם שחטו בתוך שבעה אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה מפני שהוא כנפל אלא שמלשון זה אין ראיה ועיין בית מאיר סי' נ"ג עכ"ד הגאון בית שלמה ולא ביאר לנו מדוע אין ראיה מלשון הרמב"ם דלכאורה משמע דלהצריך מעת לעת הוא דאמר שבעה ימים גמורים וכן כתב הגאון מוהרש"ג בספרו תורת זבח סי' ט"ו אות ג' דאסור עד שיעברו שבעה ימים מעת לעת ובביאורו כתב טעמו משום שאף שבנודע ביהודה תניינא סי' ז' והגאון מבובארקא הביאו ראיה ברורה מדברי התוספות בערכין דף ח"י דלא בעינן שבעה ימים מעת לעת מכל מקום לעומת זה יש לנו דברי הרמב"ם בהלכות אבות הטומאה הנ"ל שכתב שבעה ימים גמורים והיינו מעת לעת ואם כן מי יכריע ואם יארע בדיעבד יובא לפני חכם ומי שכחו יפה יכריע עכ"ל וכן נראה שהבין מדברי הרמב"ם הנ"ל הגאון בספר מורה לזובחים בסי' ה' והביא שם דברי רבותינו האחרונים במה שמשיגים על הפרי מגדים וגם הביא מה שכתב הרא"ה בבדק הבית (הנז"ל בד"ה ובספר) וכתב דלמעשה לא ישחוט אלא על פי שאלת חכם עיין שם הרי שמבינים מלשון הרמב"ם הנ"ל דבעינן מעת לעת:

אמנם כבר בא חכם בספר קהלת קדש הנ"ל וכתב בדף ט"ל ע"ב דמה שכתב הרמב"ם שבעה ימים גמורים הוא לאפוקי דלא נימא ביום השביעי מקצת היום ככולו דודאי יום השביעי צריך שיהיה כולו שלם אבל ביום הראשון ללידתו אמרינן שפיר מקצת היום ככולו והביא שמצא בהיו"ד דפוס זיטמאר שעם הפרי מגדים שכתוב שם בזה הלשון ודע עוד הא דבעינן שבעה ימים עד תחילת ליל שמיני הוא כדאמר ר' אפטוריקי בחולין ד' פ"א הא כיצד לילה לקדושה וכו' אלמא דתחילת ליל שמיני יצא מכלל נפל דקרא סתמא כתיב (נראה שכינתו דלא נימא דדרבי אפטוריקי הוא בהיכא דנולד בתחילת הלילה דאז בתחילת ליל שמיני הוא אחר שבעה ימים מעת לעת דזה אינו דהא קרא סתמא כתיב ומשמע בין נולד בתחילת הלילה ובין נולד בסוף היום ועל כולם אמר ר' אפטוריקי דבתחילת ליל שמיני יצא מכלל נפל) וסיים בפרי מגדים הנ"ל לרשב"ג הוי ספק מן התורה דאי מדרבנן מאי פריך מימהל היכי מהלינן לעקור מצות מילה לגמרי משום חששא עכ"ל אם כן מוכח מזה דהגאון פרי מגדים עצמו סובר דלא בעינן כל שבעת הימים מעת לעת אלא ביום הראשון אמרינן מקצת היום ככולו:

ובשם שו"ת עטרת חכמים יו"ד סוף סי' ד' כתב (בקהלות קדש) שבפרי מגדים שנדפס שנית בפפד"א בהגהות המחבר הועמד הדבר על מכונו בתוספת כמו שתי שורות ותוכן הכונה הוא דהמחבר הוכיח שם דלרשב"ג אם לא שהה באדם שלשים יום הוי ספק נפל מדאוריתא מדפריך מימהל היכי מהלינן וסיים (בעטרת חכמים) ולדעתי גם בתחילת הדבור יש טעות בדפוס כאשר נראה לעין כל רואיו דהא כתב בעצמו בתחילה בזה הלשון ודע עוד הא דבעינן שבעה ימים עד תחילת ליל שמיני הוא ע"כ אם כן על כרחין במה שכתב אחר כך והנך שבעה ימים בעינן מעת לעת יש טעות דפוס וצריך להיות שיום השביעי בעינן מעת לעת דלא אמרינן מקצת היום ככולו רק ביום הראשון ולא ביום השביעי ומה שכתב אחר כך אם נולד סוף יום ראשון צריך להגיה אם נולד ביום שני אם הגיע תחילת ליל מוצאי שבת יהא יוצא מכלל נפל ודין זה שיום הראשון מהשבעה ימים אין צריך מעת לעת מבואר שם בשלחן ערוך ובדברי הרמב"ם ובגמרא דשבת דף קל"ו עד לאורתא ומדברי רש"י שם נראה דאינו יוצא מספק נפל אלא ביום שמיני רק דאמרינן ביה מקצת היום ככולו כמו ביום הראשון ולכן בעינן שיהיה השבעה ימים נגמר כדי שיכנס קצת ביום השמיני אבל ביום הלידה אמרינן מקצת היום ככולו עכ"ל הגאון עטרת חכמים שכתב שם ועיין עוד לרבני דורנו יצ"ו בספריהם היקרים מנחת יוסף ומשמרת שלום מה שציינו בזה ויש בציוניהם איזה ספרים שלא יכלתי לעיין בהם לפי שאין נמצאים אצלי:

ואחרי שכן דעת כל הני רבוואתא הנז"ל דאין צריך בבהמה כל שבעת ימים מעת לעת וגם מעידים איזה רבנים על הרב פרי מגדים עצמו שחזר בו בשאר מקומות בספרו הנ"ל ובספרו תיבת גומא נראה שאין מקום להחמיר בדבר כלל אלא שראיתי לרב גדול בדורנו יצ"ו בקונטרס אמר מר שבקובץ יגדיל תורה בקונטרס עשירי סי' קמ"ח שהביא סברת הגאון פרי מגדים ושהשיגוהו הגאונים בנודע ביהודה וחתם סופר (כנז"ל) והוא יצ"ו כתב כי שרים רדפוהו חנם ובמחילת כתה"ר לא ירדו לאמתת כונתו ולעומק עיונו והאריך לבאר דבריו וכתב (בד"ה ומעתה) שהוכחתו מדפרכינן בשבת דף קל"ו מימהל היכי מהלינן (אף דמיירי באדם) היא נכונה וברורה ועל הראיה שהביא הגאון מבובארקא מתמורה דף ו' תמה עליו (בד"ה גם) וסיים שם דבאמת דברי הפרי מגדים שרירים וקיימים ומכל מקום גם הוא כתב (בד"ה אך) דהאחרונים החליטו נגד דעת הפרי מגדים דאין צריך מעת לעת ושכן עמא דבר וכנראה לא ראה הרב יצ"ו מה שכתבו הרבנים שהבאתי למעלה שהפרי מגדים עצמו חזר בו במקומות אחרים ולכן טרח וכתב להעמיד סברתו וראיתו ואנן בדידן דחזינן דהגאון בעצמו חזר בו כמו שהעידו הרבנים הנ"ל בשמו נראה דאין לחוש עוד בדבר ומנהג ישראל תורה היא גם הגאון ענג יום טוב בסי' ק"ג (בד"ה ולענ"ד) כתב בפשיטות דגבי שמנה ימים דבהמה לא בעינן מעת לעת משום דיום כתיב וכל היכא דכתיב יום לא בעינן מעת לעת משעה לשעה עיין שם גם הגאון בספר זכותא דאברהם בחידושים על ש"ס דף ל"ז סוף ע"ב שקיל וטרי בסברת הפרי מגדים ובסוף דבריו כתב וז"ל בגוף דברי הפרי מגדים לא מצינו שום ראיה לדבריו להוציא הדבר מפשטיה מדוע ישתנה משאר מקומות לענין נדה ולענין מילה ולא בעינן מעת לעת ושאר דוכתי ואף שיישבנו דבריו שלא יהיה עליו השגה מכל מקום הדבר בעצמו תמוה והראיה שהביא וכו' ובפירושו לארח חיים סי' תצ"ח כתב שטעות נפל בדפוס וכו' וגם בפתיחה כוללת להלכות יום טוב פרק ג' אות י"ז כתב דלא בעינן מעת לעת וחזר ממה שכתב ביו"ד עיין שם ונראה שיש להקל בהפסד מרובה כיון שלא מצינו חומרא זו רק בדברי הפרי מגדים והוא עצמו נראה שהיה רפיא בידו וחזר בעצמו אחר כך עכ"ל:

ד) ציין הרב כרם שלמה לענין אבלות דקימא לן ביו"ד סי' ת"ב (כן כתוב בספר אבל צריך להגיה שצ"ה) דמקצת יום שביעי ומקצת יום שלשים ככולו והביא מה שכתב הרב מגן אברהם בסימן קב"ל דלענין קדיש לא אמרינן מקצת היום ככולו וצריכים ליתן להיורשים קדישים המגיעים להם ביום שביעי וביום שלשים ובשו"ת בית שלמה בא"ח סוף סי' נ"ו כתב בזה הלשון ואשר כתב שמה שעלה בלבו להסתפק לענין אבלות אי בעינן שלשים יום מעת לעת (ע' לקמן אות י"ב. תלמידו) דוקא הוא משום שהגאון בן הנודע ביהודה בתניינא סי' ז' כתב בשם הגאון פרי מגדים לענין עגל הנולד דבעינן שבעה ימים מעת לעת והוא חלק עליו משום שלא אמרו שבעה ימים שלמים ולכן כיון שמצא מעלתו שבזה נאמר שלשים יום שלמים עלה בדעתו דבעינן מעת לעת עכ"ד תמה אני שלא הרגישו שהרמב"ם כתב ולד בהמה שלא שהה שבעה ימים גמורים אלא שמלשון זה אין ראיה כמ"ש לענין שלשים יום ועיין בית מאיר סי' נ"ג עכ"ד הגאון בית שלמה ועיינתי בבית מאיר א"ח ויו"ד (שישנם אצלי) בסימן הנ"ל ולא ראיתי שדבר מזה ומה שכתב לענין אבלות שנאמר בו שלשים יום שלמים לא ידענא היכא כתיבא:

ה) לענין תענית יום הכפורים דיולדת אינה מתענה כשהיא תוך שלשה ימים ציין לזה הרב כרם שלמה לא"ח סי' תרי"ז דימים אלו אין מונים אותם מעת לעת ואנכי הדל כתבתי בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת יום הכפורים (נדפס עתה בשדי חמד חלק שנים עשר) סי' ג' אות ג' בענין זה באריכות בס"ד (מה שנשמט שם בדף מ"ט ע"ד נדפס בסוף המערכה בדף ס"ה) ומתבאר מכל הרשום שם דנקיטינן דמונין השלשה ימים ליולדת מעת לעת היפך פסק מרן בשלחן ערוך בזה עיין שם גם לענין חילול שבת על היולדת תוך שלשה ימים:

ו) לענין מילה ציין הרב כרם שלמה לדברי הפוסקים ביו"ד סי' רס"ב סעיף ב' תינוק חולה אין מלין אותו עד שיבריא וממתינים לו מעת. שנתרפא שבעה ימים מעת לעת והרב בית אהרן קריספין בחלק יו"ד במערכת המ"ם אות כ"ג האריך בדין זה דרך שקלא וטריא על דברי הרא"ש שכתב דלא איפשיטא בעיין בשבת ד' קל"ז שעמדו האחרונים אמאי לא כתב בדברי הרי"ף ופירש דבריו הר"ן דאיפשיטא בעיין בפרק הערל וכו' עיין שם:

ודין זה דצריך להמתין שבעת ימים מעת לעת ביאר הגאון בשאילת שלום תניינא סי' ר"ב דלאו דוקא כשצריך למולו ממש אלא אף אם נולד מהול שאין צריך אלא הטפת דם בעלמא אם חלה צריך להמתין שבעה ימים מעת לעת אחר שהבריא כמו במילה ממש כיון שיש גם בהטפת דם חשש סכנה והוא פשוט:

ז) לעדות על המת או נהרג דקימא לן באהע"ז סי' טו"ב סעיף כ"ו דאין מעידים עליו אלא עד שלשה ימים ציין הרב כרם שלמה שבנודע ביהודה קמא סי' מ' כתב דאינם מעת לעת ושבספר עצי ארזים כתב סמך לזה והרב פתחי תשובה בסי' י"ז סוף ס"ק קי"ג כתב דבמה"צ סוף ס"ק ק"י כתב דאלו השלשה ימים לא חשבינן מעת לעת דבימים סתם בש"ס מקצתם ככולם גם בנודע ביהודה כתב כן דבין אם נהרג בתחילת ליל ראשון ובין אם נהרג בסוף היום קודם שקיעת החמה הנה תיכף בתחלת ליל רביעי מיקרי אחר שלשה ימים עיין שם ולא הזכיר מספר עצי ארזים אולי לא היה אצלו בו בפרק וגם אצלי אינו מצוי לראות דב"ק בזה אמנם מצאתי שהגאון שאגת אריה בתשובות החדשות סי' י"ג נשאל על זה והשיב דלא אזלינן בתר מעת לעת ואור ליום רביעי למיתתו אין מעידים עליו שכבר נשתנית צורתו ותורף ראייתו היא שלמד מהירושלמי שהביא הרמב"ם בתורת האדם בשער האבל דף נ"ג דמה שהחמירו חכמים בשלשה ימי האבלות יותר משאר הימים לענין עשיית מלאכה שאף שאין לו מה יאכל אינו עושה וכן לענין שאלת שלום וכו') הוא משום דתלתא יומין טייסא נפשא על גופא סברא דהיא חזרה גביה כיון דאיהי חזיא דאישתני זיוהון דאפוהי שבקא ואזלה לה לאחר שלשה ימים הכרס נבקעת וכו' הרי דאחר שלשה ימים משתנה זיו אפוהי ושבקא ואזלא לה ומשום דשלשה ימים היא טייסא וכו' לכן החמירו בהם ובודאי הא דהחמירו בשלשה ימים לא חשבינן מעת לעת וכו' ואם כן הכי נמי אין מעידין עליו אפילו מת סמוך לחשיכה וכו' ולא שלשה מעת לעת שלמים כיון שנשתנו פניו וזה ברור אלו תורף דב"ק והוא הסמך שהזכיר בכרם שלמה בשם ספר עצי ארזים אשר לדעת השאגת אריה היא ראיה ברורה:

שוב ראיתי שהגאון חתם סופר ביו"ד סי' ק"ץ (בד"ה ויש פסוקים) כתב גם כן הטעם לשלשה ימים לנהרג או מת כמו שכתב בשאגת אריה ונראה מלשונו שהם דברי הגאון עצי ארזים שכתב בזה הלשון ואין מעידים על פרצוף פנים אחר שלשה ימים מוכיח בעצי ארזים דמקצת היום ככולו משלשה ימים דאבלות וטעם דאבילות פירש הרא"ש על פי מדרש דעד תלתא יומי שט נפשו על גבי גופא מכאן ואילך צורתו משתנית עיין שם עכ"ל החתם סופר וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הנודע ביהודה בזה ואולי בספר עצי ארזים הזכיר דברי הנודע ביהודה על כל פנים נראה שגם דעת הגאון חתם סופר מסכמת דשלשה ימים דנהרג אינם מעת לעת וכן כתב הגאון ערך השלחן (הספרדי) באהע"ז סי' טו"ב ס"ק ט"ל בשם מרן הכנסת הגדולה בבעי חיי סי' י"א ד' ח"י דלא חשבינן שלשה ימים שלמים מעת לעת וסיים הוא על זה וז"ל וכן נראה לכאורה דגם באיסור דאוריתא קימא לן מקצת היום ככולו כמו שכתבתי בערך השלחן חשן משפט סי' ל"ה וכל שכן לחומרא (דבריו שבחשן משפט הביאותים לעיל בריש כלל זה בד"ה ועל דברי עיין שם):

אמנם כתב עוד (בערך השלחן) דמתשובת הריב"ש סי' שע"ז משמע דחשבינן שלשה ימים שלמים מעת לעת וכן מבואר בתשובות האחרונים כמו שכתב הרב חקרי לב בסי' ט"ו ועיינתי בחקרי לב וראיתי שהביא דברי הגאון עצי ארזים שכתב דלא חשבינן ימים הללו מעת לעת ושכן כתב בנודע ביהודה והגאון המחבר אחר שנשא ונתן בראיותיו כתב (בד"ה וכשאני לעצמי) דבמחילת כתה"ר לא כיוונו יפה בזה והעיקר הוא דחשבינן מעת לעת שכן נראה מדברי הריב"ש סי' שע"ז וז"ל מי שלא עמד שלשה ימים במים משעה שנטבע אפשר דלא אמרינן ביה דטפח אלא לעולם מעידים עליו עד שימלאו לו שלשה ימים משעת מיתתו עכ"ל מדקדוק דבריו מתבאר דסבירא ליה דבעינן שלשה ימים שלמים מעת לעת וכן מתבאר מתשובת גאוני בתראי סי' כ' וז"ל ועוד יש לומר דאי הוה תני בסיפא אין מעידין אחר שלשה ימים הוה אמינא דוקא כשראוהו ביום הרביעי הוא דאין מעידין אבל אם ראוהו בכלות שלשה ימים שלמים מעת לעת יוכלו אחר כך להעיד קמשמע לן דדוקא שלשה ימים ולא עד בכלל עיין שם הנה מבואר דסבירא ליה דהם שלשה ימים מעת לעת וכן מתבאר מדברי מוהריט"ץ בסי' כ"ד עיין שם בדבריו ונראה קצת ראיה מדברי הנמק"י בסוף יבמות בההוא גברא דטבע בדיגלת ואנסביה רבא לדביתהו לבתר חמשה ימים דממה שכתב הרי"ף אבל במים אפילו שישתנה ארבעה וחמשה ימים נראה דאחר חמשה ימים אינו מעיד עיין שם וקשה דאם כן תיקשי איך אמרו אנסביה רבא בתר חמשה ימים שכבר עבר לפחות רגע אחד אחר חמשה ימים ואם כן אינו מעיד וראיתי למוהר"ש הלוי סי' י"א שנרגש מזה וכתב דסבירא ליה דהיו חמשה ימים מצומצמים וקשה דבתר חמשה ימים יש במשמע שעבר לפחות רגע אחר החמשה והרי אינו מעיד בכי האי גוונא אכן ראיתי דכיון דבעינן שלשה ימים וחמשה ימים מעת לעת אתי שפיר דיתכן דעברו חמשה ימים ואינם מעת לעת ומעיד עליו עד שימלאו מעת לעת וכן נראה מדפליג ר' יהודה בן בבא אתנא קמא ביבמות דף ק"ך ואמר לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוים ואם איתא הוה ליה לאפלוגי דלא כל השלשה ימים שוים שיש שמת בתחלת הלילה ויש שמת בסוף היום שיש כ"ב שעות ביניהם ומדלא פליג נמי בהא שמעת מינה דגם תנא קמא מודה דחשבינן שלשה ימים שלמים מעת לעת עכ"ל הגאון חקרי לב ומבוארת דעתו דחשבינן מעת לעת:

גם מדברי הגאון בית אפרים בסוף סי' ל"ה (באהע"ז ח"א) הבין הגאון שואל ומשיב בחידושיו שבסוף ספר שאגת אריה החדשות שהעלה דאלו השלשה ימים הם מעת לעת אך לפי הנראה הא מילתא לא ברירא ליה כולי האי והוא ששם אחר שהשיב קצת על דברי הגאון נודע ביהודה בזה כתב מכל מקום נראה דכאן שלשה ימים מעת לעת קאמר דומיא דתני במתניתין בתר הכי מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה אחר שלשה ימים דרוצה לומר שלשה ימים מעת לעת כדאמרינן עלה בגמרא אמרו לו אין מזכירין מעשה נסים מאי מעשה נסים אי לימא משום דלא אכיל ושתי הא כתיב וצומו עלי שלשת ימים אלא משום שינה כדאמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים וכו' והתם הוו שלשה ימים מעת לעת והכי נמי נראה דאין מעידין לאחר שלשה ימים מעת לעת קאמר ולכאורה משמע קצת דשינוי צורה הוי בשלשה ימים אף שאינם מעת לעת מדאמרינן בירושלמי דמועד קטן וכן במדרש רבה בראשית פרשה ס"ה עיין שם ונקי נדר אשובה אראה בענין זה עכ"ל הרי שאף שאמר בתחילה דחשבינן מעת לעת מכל מקום עמד לנגדו אותה שאמרו בירושלמי ובמדרש אשר לדעת הגאונים שאגת אריה ועצי ארזים היא ראיה גמורה דלא הוו מעת לעת ולא ראינו שהגאון בית אפרים דחה הוכחה זו ולכן אין נכון בעיני לייחס אליו דסבירא ליה דחשבינן מעת לעת שוב ראיתי בבית אפרים חלק יו"ד סי' ט"ז ד' כ"א סוף ע"ג שכתב בזה הלשון ובתשובה כתבתי בהא דאין מעידין אחר שלשה ימים אי חשבינן מעת לעת והבאתי דברי הגאון נודע ביהודה והארכתי קצת אך אינו ענין לכאן וכו' וגם זה צריך עיון כמו שכתבתי שם מה שאין כן כאן וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר דהא מילחא רפיא בידיה:

ח) פרה שנטרפה מחמת סירכה שאסור החלב שנחלב תוך שלשה ימים הביא הרב כרם שלמה בשם הגאון בית אפרים סי' ט"ז דבעינן מעת לעת היינו ע"ב שעות ממש כן כתב בשמו הגאון פתחי תשובה בסי' פ"א סק"ז והביא ראיה על פי מה שכתב הרשב"ש בסוף סי' תקס"א בענין בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה וכו' ובשר ששהה וכו' מבואר בסי' ס"ט סעיף י"ב דחשבינן מעת לעת וכו' עיין שם אחר שנים רבות השגתי שו"ת בית אפרים וראיתי בסוף סי' ט"ז אף הוא היה מתכוון לדמותו לבשר ששהה שלשה ימים דתליא במעת לעת וכן לענין מילוי ועירוי בע"ב שעות תליא עיין שם אלא שהרב פתחי חשובה הסביר הדבר על פי דברי הרשב"ש כיעויין בדב"ק והגאון בשו"ת עטרת חכמים ביו"ד סי' ד' נשאל על זה ואחר שכתב קצת בזה סיים ועל כל פנים לא שייך לומר בזה מקצת היום ראשון ומקצת האחרון ככולו דאם לא יהיה כל הזמן רק מעת לעת אחד ושני משהות מצד הספק שיש בכל בין השמשות לא ישאר מכלל רק יום אחד ומסתימת דברי ש"ע חשן משפט סי' ר"ל סעיף ז' לענין שכר שהחמיץ ובסי' רל"ב סעיף י"א דלוקח תוך שלשה ימים משמעותו אף ביום הראשון מהשלשה ויכול לבטל המקח ואם נאמר כנ"ל לא משכחת ביטול מקח כי אם כשקנה ביום שלפני מציאות החימוץ בשכר ובבהמה ביום לפני מציאות הגלד בפי המכה וכו' וכתב אחר כך (בסוף ד"ה ומספיקא) והראיה מח"מ סי' ר"ל נראה לי נכון אלו תורף דב"ק ובספר היקר משמרת שלום לידידי הגאבד"ק מאציוב יצ"ו בדף צ"א ע"ב (בד"ה מה דמבואר) כתב שכן כתבו בטו"ט מהדו"ג (טוב טעם מהדורא ג') סי' קמ"ט ובספר ד"ק (דעת קדושים) סוף סי' ט"ל ס"ק פ"ה כדעת הבית אפרים:

ואלה מוסיף איזה דינים התלוים בימים אם הם מעת לעת אשר השמיט הרב כרם שלמה הנז"ל בראש כלל זה. א) בא"ח סי' קי"ז לענין שאלת מטר בחוצה לארץ שהוא אחר ששים יום לתקופה נחלקו הפוסקים דראבי"ה הובא בטור שם סבירא ליה דמונין ששים יום מעת לעת ואין כן דעת כל הפוסקים והגאון מוהרז"ש בשלחנו הטהור איכפל תנא ואשמועינן דאין מונים ימים הללו מעת לעת אף שמובן כן ממה שכתב בתחילת דבריו שמתחילים בליל ששים אחר תקופת תשרי ואם היינו חושבים ימים אלו מעת לעת מאי פסקא שמתחילין בליל ששים וכו' אלא מוכח דאינם מעת לעת בכל זאת טרח וכתב אחר כך דאין מונים אותם מעת לעת וכן ארחות צדיקים הפוסקים אחרונים לבאר היטב ורבני גאוני דורנו יצ"ו בספריהם היקרים משנה ברורה וקיצור ש"ע עם מסגרת השלחן ולחם הפנים היה להם לכתוב הדין בפירוש דאין מונין מעת לעת ולענין דיעבד אם לא אמר השאלה קודם שנשלמו המעת לעת אם יש לסמוך על סברת ראבי"ה ולא יצטרך לחזור ולהתפלל הנה הרב חיי אדם בכלל כ"ד אות י"ב כתב ובדיעבד אם התפלל ושכח טל ומטר מונין מעת לעת (פרי חדש) והנה אמת שמרן הפרי חדש כתב דאף שלא נהגו כדברי ראבי"ה יש מי שלמד מדבריו שאם לא שאל ביום ששים תוך מעת לעת אין מחזירין אותו וביאר הרב שמן המאור הביא דבריו הרב פתח הדביר בריש סי' קי"ז דבדיעבד סמכינן אראבי"ה כדרך שסומכין על ראבי"ה בדיעבד לענין הסיבה בסי' תע"ב אף שלכתחלה אין המנהג כראבי"ה אמנם הגאון פרי מגדים כתב איני יודע אם לסמוך על זה כי אין הלכה כראבי"ה בזה גם הגאון זרע אמת בסי' י"ג תמה כן על הפרי חדש ורצה ליישב כמו שכתב בשמן המאור ודחה זה מכח דברי הפרי חדש עצמו בסי' תע"ב סעיף ו' וגם תמה בעיקר דמיון דין זה לדסי' תע"ב וסיים בפתח הדביר דשפיר מקש הפרי מגדים נראה שמסכים שאינו יוצא בדיעבד ולא פניתי לעיין עוד בדברי רבותינו האחרונים פוק עיין בדב"ק:

ב) לענין ברכת הלבנה דקימא לן בסי' תכ"ו סעיף ד' דאין מברכים עד שיעברו שבעה ימים אם מונים אותם מעת לעת עיין בדברי רבותינו האחרונים שם ויש סוברים דלכולי עלמא בליל שבעה מקדשין אף אם לא שלמו מעת לעת ויש אומרים שאין חילוק ועיקר דבר זה הוא על פי הקבלה (אשר בעונותי לא זכיתי בה) להבאים בסוד ואף אם חל מוצאי שבת בתוך שבעה ימים מעת לעת אין מקדשים אותה ואין חוששין על שאין להחמיץ המצוה ולא לברך ברוב עם שבמוצאי שבת בני אדם המתפללים בצבור רבים משאר ימות החול והם מבושמים וכו' כי לפי הקבלה אין להשגיח על כל אלה רק לברך אחר שבעה מעת לעת והאמת אגיד כי בהיותי בחוצה לארץ נהגתי כמנהג אחינו האשכנזים יצ"ו באלו אמרו זריזין מקדימין שלא להשגיח על שבעה ימים מעת לעת ובפרט במוצאי שבת ובימות החורף אמנם אחר שזכיתי לשוב אל בית אבי לדור בארץ ישראל ורואה אנכי שכל כך אדוקים ומדקדקים בזה אף על חוט השערה אם חסרה הלבנה משבעה ימים שלמים ושיערתי בדעתי כי אף אם אומר אליהם מה שראיתי בספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בסי' תכ"ו אות ע"ז בשם ספר זוהר חי בפרשת וארא ד' ל"ח ע"ג (על מה שכתב במקדש מלך פרשת וארא ד' ל' ע"ב בשם ספר ח"י קבלנו מרבינו האר"י שלא לקדש הלבנה עד שבעה למולד וכו' ואם חל מוצאי שבת קודם לכן לא יקדשוה כל שלא עברו עליו שבעה ימים וכו') שכתב מרורות על דברי ח"י ששקר ענה ושקר העיד כי אין מזה זכר בדברי מרן האר"י אדרבא מבואר בהדיא בפרי עץ חיים ברכת הלבנה אנחנו אומרים בר"ח וכו' ומסיים לכך אנו אומרים ברכה זו בר"ח מפני שהיא מתקדשת בר"ח ומצוה רבה לקדש אותה תיכף כשיראנה אפילו בר"ח אפילו ביחיד אם אין הצבור רוצים לקדשה קודם שביעי וכן הלכה בלי ספק עכ"ל הנה לפי השערתי לא ישמעו לקול הדברים האלה ואחרי שאין ברצוני לפרוש מן הצבור אמרתי הנח להם לישראל בני נביאים הם וכבר כתב בזוהר חי הנ"ל דאם בימי חרפו היה יודע שמנהג זה נתפשט על ידי הח"י בודאי היה נוהג לקדש בר"ח אלא היה סבור שהוא על פי רבינו הבית יוסף ועתה אי אפשר לו לשנות וכו' אלו תורף דב"ק וכן דן אנכי בזה שאי אפשר לשנות ולכן שתיקותי יפה אבל אם היו הצבור מסכימים לשנות בזה שמחה היתה לי להקדים המצוה לכל הפחות במוצאי שבת ויום טוב:

ג) לענין טחינת חטי דפסחא דבעינן שיטחון יום או יומים קודם הלישה כדאיתא בסי' תנ"ג סעיף ט' נחלקו בזה אי בעינן יום אחד מעת לעת עיין להרבנים מגן אברהם וחק יעקב ובשאר מפרשים:

ד) לענין מילה שלא בזמנה דצריך שלא יהיה יום שלישי למילתו בשבת כתב מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' של"א אות ו' דמצדד הגאון מוהראנ"ח בתשובה סי' ל"ח דבעינן שלשה ימים מעת לעת עד שיעבור כאב וסכנת המילה ואם ימול ביום רביעי רוב השבת עדין הוא מכלל הסכנה של שלשה ימים עיין שם על דברי הרב מגן אברהם ועתה נדפס ספר ארחות חיים החדש וראיתי בסי' אש"ל אות ט' שכתב בשם הגאון מבוטשאטש דלכתחלה צריך שיהיה מעת לעת ובדברי הרב מוהראנ"ח בענין זה כתבתי קצת בחלק אסיפת דינים במערכת יום הכפורים (נדפס עתה בשדי חמד חלק שנים עשר) סי' ג' אות ג' לך נא וראה:

ה) לענין מליחה ביו"ד סי' ס"ט סעיף י"ב בשר ששהה שלשה ימים מעת לעת בלא מליחה אסור לבשל וכו' ועיין להרב פתחי תשובה בסי' פ"א סק"ז בשם הרשב"ש סוף סי' תקס"א מאין למדו הגאונים חומרא זו:

ו) לענין עוף ספק טרפה דאם שהתה כ"א יום שלמים יוצאת מספק טרפה באופן המבואר בש"ע יו"ד סי' פ"ו סעיף ט' כתב שם הרב פתחי תשובה בשם הגאון בית אפרים יו"ד סוף סי' ט"ז (בפתחי תשובה כתוב בטעות ע"ז) שהצריך עיון אי בעינן (אולי צ"ל אי די) כ"א יום מעת לעת ומה שכתבו שלמים יש לומר שאין הכונה שלמים מעת לעת ואפילו מאמצע יום לאמצע יום אלא הכונה שלמים ממש לחשבון הימים מערב עד ערב:

ז) לענין טבילת נדה שיש לה מכה ויצא ריר מתוך המכה דתוך שלשה ימים הוי לח ואינו חוצץ כמו שכתבו הפוסקים בסי' קצ"ח כתב הגאון חתם סופר ביו"ד סי' ק"ץ (הובא בקיצור בפתחי תשובה שם) דמונים שלשה ימים מעת לעת והאריך בעניינים אלו בדברים שנאמר בהם כך וכך ימים אם הם שלמים מעת לעת דשעות או אמרינן מקצת היום ככולו עיין שם:

ח) לענין נדרים האומר קונם יין שאני טועם יום אחד אסור בו מעת לעת וכן אם אמר שנה אחת אסור מעת לעת עיין בש"ע סי' ר"ך סעיף א' וסעיף ג' וסעיף ז' ועיין בדין זה בתשובת פנים מאירות ח"ב סי' קע"ד (בד"ה ולפ"ז מה שהביא):

ט) כיוצא בדבר באומר לעשות דבר אחד שלשים יום נסתפק הגאון מחנה אפרים בהלכות נדרים סי' ל"ד אי בעינן שלשים יום גמורים דבפרק קונם יין תנן אמר שנה אחת או חדש אחד הרי זה אסור מעת לעת ולפי זה הכא נמי בעינן שלשים יום גמורים אלא דבפרק קמא דנזיר דף ה' ע"ב גבי פלוגתא דבר פדא ורב מתנא דלרב מתנא סתם נזירות שלשים יום ואם גלח ביום שלשים יצא משום דמקצת היום ככולו ופרכינן מדתנן אם גלח יום שלשים לא יצא ומשני באומר שלשים יום שלמים כלומר באומר שלשים יום דלישנא יתירא הוא דלא הוה צריך למימר שלשים יום דסתם נמי הוא שלשים וכי אמר שלשים כאילו אמר שיהיו שלמים כמו שפירשו התוספות וכן כתב הרמב"ם משמע טעמא משום דלישנא יתירא הוא הא בעלמא כמו בנדרים דלאו לישנא יתירא הוא לא בעינן שלשים יום שלמים ואף דבאומר יום אחד חדש אחד אסור מעת לעת היינו משום דמדלא אמר היום או חדש יום שלם וחדש שלם קאמר מה שאין כן באומר שלשים יום כיון דלא סגי בלאו הכי לא אמרינן דשלשים יום שלמים קאמר ושקיל וטרי בזה וכתב במסקנתו דבין נדרים שאוסר עצמו לאכול שלשים יום ובין נזירות שקבל עליו להיות קדוש כיון שנהג מקצת יום שלשים בנזירות סגי מה שאין כן באומר שלא אלך לביתו של פלוני שלשים יום דכי הלך ביום שלשים אפילו אחר חצות הא עבר על נדרו והבין מדבריו הגאון מוהר"י אייזיק בשו"ת נחלת יהושע סי' ט' שכונתו לחלק בין דבר שהוא בעשיה דאז אם קיים העשיה ביום שלשים אפילו במקצת נמי קיים את נדרו אבל בשלילת העשיה לא אמרינן מקצת היום ככולו ולכן בקונם יין בעינן דוקא מעת לעת וכתב שאין נראה לו חילוק זה אלא הטעם הוא דבכל מילי דאוריתא אמרינן מקצת היום ככלו כדאמרינן במגילה ד' כ' ובנדה ד' ל"ג ובפסחים ד' פ"א ובמועד קטן ד' ט"ז וד' י"ט ובשאר דוכתי וזה דוקא בדיני תורה אבל בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם אם אמר כך וכך ימים הם מעת לעת ולא אמרינן מקצת היום ככולו כדאיתא בראש השנה ד' ו' המשכיר בית לשנה מונה מיום ליום וכן בירושלמי שם וכו' וכן בטור אהע"ז סי' ק"ן (קמ"ג) על מנת שתתני לי מכאן עד שלשים יום אף אם לא נתנה לו אלא בסופו מגורשת דעד שלשים שלמים קאמר וביאר דמקבל נזירות בסתם דינו כדיני התורה ואמרינן מקצת היום ככולו כמו שכתב הגאון מוהרימ"ט דכיון דדיני נזירות מפורש בתורה והוא קבל עליו נזירות אין דעתו בשעת נדרו אלא על דיני נזירות המפורש בתורה ולכן הוי כמו כל דיני דאוריתא דאמרינן מקצת היום ככולו וביאר שם דהא דבנזירות כיון שדינו מפורש באוריתא הוי ככל דינים שבתורה דאמרינן מקצת היום ככולו היינו דוקא במקבל נזירות בסתם אבל אם פירש שמקבל נזירות מאה יום או אפילו אם אמר הריני נזיר שלשים יום כיון שלא היה צריך לומר בפירוש שלשים יום דהא סתם נזירות כן הוא מוכח דלא קבל נזירותו על דעת התורה אלא על דעת עצמו ודינו כמו בשאר נדרים דהולכים אחר לשון בני אדם ובעינן מעת לעת אלו תורף דב"ק:

ונראה דבנדרים דהולכים בהם אחר לשון בני אדם דאמרינן דהאוסר עצמו בדבר אחד כך וכך ימים הרי הוא באיסורו עד שיעברו מספר הימים שלמים מעת לעת מכל מקום ביומא דמישלם זמניה מעת לעת אינו אסור עוד באותו יום עצמו אחר שעבר המעת לעת שאם (בדרך משל) נשלם המעת לעת בחצי היום מותר אחר חצי היום וכן הבאתי בחלק אסיפת דינים במערכת יום הכפורים (שנדפסה עתה בשדי חמד חלק שנים עשר) בסי' א' אות י"ב בשם רב יאודה יעלה (הספרדי) שכתב שהרב משה ידבר נסתפק אם אותו היום שבו משלים המעת לעת אסור כולו או מותר אחר שעבר מעת לעת ולא איפשיטא ליה והרב המחבר כתב דפשוט הוא דאחר מעת לעת מותר עיין שם ועתה ראיתי שכן כתב הרב יקהיל שלמה בסימן תר"ד דף מ"ט סוף ע"א על דברי הרב משה ידבר הנ"ל עיין שם דב"ק:

י) לענין מילה בזמנה ביום השמיני דפשוט בכל עדת ישראל שאין מצריכים מעת לעת מנא הא מלתא הנה הגאון בית שמואל אחרון חלק יו"ד ריש סי' י"א כתב דאף שפשוט בכל ישראל שלא להמתין מעת לעת מכל מקום יכול המתעקש לומר דכיון שלא נזכר בגמרא ופוסקים שאין צריך מעת לעת טועים העולם דוגמא לדבר שמיני דבהמה שהיה פשוט המנהג בכל ישראל שלא להצריך שבעה ימים מעת לעת עד שבא הגאון פרי מגדים ולימד דבעינן מעת לעת (עיין מה שכתבתי לעיל בהציונים של הרב כרם שלמה סק"ג בענין זה) וכן יאמר גבי מילה דבעינן מעת לעת שוב נזכר תלמוד ערוך בפרק ר' אליעזר דמילה דף קל"ז יום הבראתו כיום הולדו דלא בעינן מעת לעת אלו תורף דב"ק:

יא) לענין פדיון הבן ביום ל"א קודם שנשלמו כ"ט י"ב תשצ"ג כתב הרב פתחי תשובה בסי' ש"ה ס"ק י"ז בשם הרב תיבת גומא וז"ל אם נולד ביום שבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ארבע שבועות כ"ח יום בשבת וביום ראשון כ"ט יום מעת לעת אסור לפדות ביום שני מיד בבוקר קודם שהשלימו י"ב שעות תשצ"ג בימי הקיץ שהלילות קצרות ועדין לא השלים הזמן וכל שכן אם פדה בליל ל"א ועדין לא נשלם כ"ט י"ב תשצ"ג עכ"ל ומדבריו נראה שיש ללמוד במאי דקימא לן בסי' ש"ה סעיף י"ב דאם מת הבכור בתוך שלשים אינו חייב בפדיון ואם מת לאחר שלשים חייב בפדיון הנה אם מת הבן לאחר שלשים קודם שהשלים כ"ט י"ב תשצ"ג אינו חייב בפדיון דהא הטעם דאם מת אחר שלשים חייב לפדותו הוא משום שכבר נתחייב בפדיונו כמו שכתב הרב הלבוש ואם כן לפי דברי הרב תיבת גומא הנז"ל דמשמע דלא חל חובת הפדיון קודם שהשלים כ"ט י"ב תשצ"ג נראה דהדין נותן שאם מת בזמן הזה אין האב חייב לפדותו שאם היה אומר בלשון אין לפדותו קודם כלות כ"ט י"ב תשצ"ג (וכיוצא ללשון זה) היה אפשר להבין שהוא רק מצד חומרא בעלמא לכתחלה (ולא היה לנו ללמוד מזה להקל) אבל מדכתב אסור לפדותו נראה שכונתו לומר שמן הדין לא הגיע זמנו כל שלא עברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג ואם כן במת קודם לכן נמצא שמת קודם שחל עליו חובת פדיון והוי כמת תוך שלשים יום כן נראה לפום ריהטא אלא שקשה על זה דמשמעות לשון הפוסקים הוא דכל שעברו שלשים יום אם מת חייב לפדותו אף אם לא עברו כ"ט י"ב תשצ"ג דדוחק גדול הוא לפרש מה שכתבו שאם מת לאחר שלשים צריך לפדותו שרוצה לומר שעברו שלשים וגם השלים כ"ט י"ב תשצ"ג דכולי האי ודאי היה להם לפרש דהא משכחת שמת בשלשים ואחד ואינו חייב לפדותו (אם לא השלים כ"ט י"ב תשצ"ג) ואיך יכתב סתם שאם מת אחר שלשים חייב לפדותו ומצאתי שהגאון זרע אמת בחלק ג' ביו"ד סי' ק"ן מתבאר מדבריו כמו שכתבתי דכל שנכנסה לילה שאחר השלשים אם מת חייב לפדותו ולא משגחינן אם עברו כ"ט י"ב תשצ"ג והוא שנשאל בבכור שמת בליל שאחר שלשים אם חייב לפדותו והשיב שחייב לפדותו ולברך עליו וכמו שכתב הרמ"א בסי' ש"ה סעיף י"ב מת אחר שלשים חייב לפדותו ולברך על הפדיון אבל לא יברך שהחיינו וכתב שהרב תוספת יום טוב נתן מקום לטעות בזה והוא שבבכורות פרק יש בכור משנה ו' דתנן מת הבן בתוך שלשים אף על פי שנתן יחזיר (דנפל הוה ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים יום) כתב בתוספת יום טוב וז"ל בתוך שלשים כלומר בתוך שלשים ואחד כדתנן בסוף פרק ד' דערכין דשלשים יום דבכור ויום אחד עכ"ל והביא מה שכתב על דבריו הרב בית דוד לא ידענא מאי קאמר דודאי כשעברו עליו שלשים יום ראוי הוא לפדיון ואם כן בתוך שלשים יום דקתני בדוקא הוא עכ"ל ומה שפירש בכונתו מרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד לא הונח לו ולכן כתב דהאמת בכונת הרב תוספת יום טוב הוא דהכא אזיל לשיטתיה שבספרו לחם חמודות ריש פרק יוצא דופן סק"ה במה שפירש בכונת התוספות בראש השנה דף י' (ד"ה בן כ"ד) דבכל מקום האמור סך כך וכך ויום אחד (בת שלש שנים ויום אחד וכיוצא) מה שצריך היום אחד הוא כדי להשלים השנים מעת לעת שאם נולד הבן בחמש שעות בלילה אינו נעשה בר מצוה עד שעה חמשה בלילה שאחר השלש עשרה שנים ועל דרך זו מתפרשים דבריו שבתוספת יום טוב הנ"ל וכונתו לפרש דמאי דתנן מת בתוך שלשים פטור אין הכונה בתוך שלשים ממש ולמידק מינה הא אם מת תיכף אחר שלשים יום חייב אף אם לידתו היתה אחר איזו שעות בלילה דליתא דהא בעינן שלשים יום מעת לעת ולכן צריך שיהיה אחר שנכנס ליל ל"א כל השעות שעברו קודם שנולד אבל אם מת בשלשים ואחד קודם שיעברו השעות שצריך להשלמת השלשים מיקרי מת בתוך שלשים זו היא כונתו אף שדבריו קצת סתומים כן הוא דרכו בקודש בכמה מקומות:

ולפי זה כתב דבנדון השאלה הנ"ל צריך לידע אם מת אחר שעברו השעות הצריכות להשלמת השלשים יום מעת לעת חייב בפדיון דאף שכתב בלחם חמודות לפי פירושו דמשום שלפעמים אין בני אדם משגיחים על השעה לכן לא פלוג רבנן ולא נתנו דבריהם לשיעורין ונתנו קצבה יום אחד שלם ומשמע מהמשך לשונו דסבירא ליה דאף להקל אמרו כן שבקיה דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דודאי אין לומר כן אלא להחמיר כגון לצרף הנער לעשרה וכיוצא אבל לא להקל כגון לענין פדיון דמהיכא תיתי לומר דיקלו בשל תורה כדי שלא לחלק הא ודאי לא מסתברא ואם בנדון השאלה לא עברו השעות הצריכות להשלמת מעת לעת נראה דפטור האב מן הפדיון לפי דברי הרב תוספת יום טוב:

אכן רבו החולקים על הלחם חמודות הסמ"ע והש"ך וכו' וכו' וכן עמא דבר כדכתבו המגן אברהם והדבר שמואל וכו' דתיכף שנכנס בלילה שאחר י"ג שנים הוי גדול ואם אמרו כן להקל כל שכן שנאמר כן להחמיר כבנדון דידן ועוד דיש סוברים דחיוב הפדיון חל אף בתוך יום שלשים אם כבר עברו כ"ט י"ב תשצ"ג כמו שכתב הרב בית חדש בתשובה קנ"ה וקיים דבריו הרב שבות יעקב ח"ב סי' פ"ז ואף שהרבנים מגן אברהם סי' של"ט סק"ח ופנים מאירות ח"א סי' ג' חולקים (אמר המחבר גם הגאון מוהר"י יעב"ץ בספר מגדל עז בקונטרס ברכות הורי פלג ג' אות ט' תמה על השפתי כהן ובית חדש ושוב ראה שהמגן אברהם דחה סברא זו ונזכר שגם אביו הגאון חכם צבי בסי' קי"ד השיג בזה ולכן אין לפדות קודם ל"א כלל עיין שם) מידי מחלוקת לא יצאנו באופן שיש ספק ספקא להחמיר דאפילו בדרבנן נקיטינן בכי האי גוונא לחומרא כל שכן בנדון דידן דהוא מידי דאוריתא וגם אינו מחלוקת שקול דהא רובא דרבוואתא חולקים על הלחם חמודות הנ"ל ולכן הדין נותן שחייב האב לפדותו אף אם לא עברו השלשים יום מעת לעת אלו תורף דב"ק הרי שלא תלה הרב דין הפדיון בהשלמת כ"ט י"ב תשצ"ג כלל שאם כן היה לו לבאר דנהי דשלשים מעת לעת לא בעינן להשלים כ"ט י"ב תשצ"ג בעינן והיה לו לחקור בנדונו אם עברו כ"מ י"ב תשצ"ג והיכי קאמר סתמא דכל שמת בלילה שאחר השלשים אף שאינם מעת לעת חייב בפדיון והרי אפשר שבנדונו (אולי דבאמרו שיש ס"ס נרמז דעבר כ"ט וכו'. תלמידו) נולד הבכור (דרך משל) ביום ראשון לפנות ערב וביום שני שאחר ארבעה שבועות לכנות ערב (שהוא יום שלשים ללידתו) הוא עדין בן כ"ט יום ואם מת בתחילת ליל שלישי (שהוא ליל ל"א ללידתו) שמובן מדברי הרב שחייב בפדיונו הרי אכתי לא מלו ליה הי"ב תשצ"ג אלא ודאי מוכח דסבירא ליה דלא מעת לעת בעינן ולא כ"ט י"ב תשצ"ג בעינן ומה שהוזכר בפוסקים כ"ט י"ב תשצ"ג הוא להקל שאם עברו כ"ט י"ב תשצ"ג קודם שלשים ואחד סגי בהכי אבל בשלשים ואחד לא משגחינן אם עברו כ"ט י"ב תשצ"ג או לא שלא כדברי הגאון תיבת גומא הנ"ל:

וכן מתבאר מדברי הגאון שפתי כהן בסי' ש"ה ס"ק י"ב שכתב שמן הדין מותר לעשות הפדיון בלילה אלא שנהגו לעשות הפדיון ביום ומיהו אם חל יום ל"א ביום תענית צבור יש לראות אם ביום שלשים כבר כלו להילד כ"ט י"ב תשצ"ג יש לפדותו ביום שלשים אחר כלות כ"ט י"ב תשצ"ג ואם לאו אז יש לפדותו בליל התענית שהוא ליל ל"א (וביאר שאין לפדותו ביום התענית מפני הסעודה ולעשותה אחר התענית אינו נכון משום דליכא פירסום מצוה ושוב כתב שנוהגין לעשות הפדיון ביום התענית והסעודה בלילה שאחר התענית אלו תורף דב"ק) והנה כשכתב לעשות הפדיון ביום שלשים עצמו פירש ואמר שיהיה אחר תשלום כ"ט י"ב תשצ"ג ואילו כשכתב שמן הדין הוא לעשות הפדיון בליל התענית שהיא ליל ל"א לא אמר שצריך שיהיה אחר תשלום כ"ט י"ב תשצ"ג משמע ודאי שדעתו היא כמו שסובר הרב זרע אמת דכל שנכנס בליל ל"א הרי הוא זמן חיוב הפדיון אף אם לא עברו עדין כ"ט י"ב תשצ"ג דהא מה שהצריך הרב שפתי כהן לעשות הפדיון בליל התענית שהוא ליל ל"א הוא מפני שביום השלשים לא השלים הכ"ט י"ב תשצ"ג ומי לא עסקינן שנולד הילד (בדרך משל) שעה אחת קודם הלילה ואז בליל ל"א אכתי לא שלימו ליה כ"ט י"ב תשצ"ג ואם כן היה לו לפרש דאם ביום שלשים לא השלים כ"ט י"ב תשצ"ג אבל בליל התענית שהיא שלשים ואחד השלים הכ"ט י"ב תשצ"ג אז הוא שיעשו הפדיון בליל התענית הא לאו הכי לא אלא ודאי מוכח שסובר שכל שנכנס לליל שלשים ואחד לא איכפת לן תו אם עבר כ"ט י"ב תשצ"ג או לא ושפתי כהן ישמרו דעת ודייק בלישניה להורות כונה זו וכהנא מסייע כהנא:

הן אמת שמצאתי חבר לסברת בתיבת גומא הנ"ל דכל שלא שילמו כ"ט י"ב תשצ"ג אינו ראוי לפדיון והוא שבנודע ביהודה תניינא חלק יו"ד סי' קפ"ז במעשה שחל יום שלשים ואחד היום ראשון דראש השנה (שחל ביום חמישי) נסתפק הרב השואל אם יש לסמוך על מה שכתב הרב בית חדש בתשובה סי' קכ"ב על מעשה כזה להקדימו ולא לאחרו עד אחר צום גדליא ומשמע אף אם לא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ומה שמחלק הבית חדש בסי' קכ"ה שם בין כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ללא כלו היינו אם רוצה שיחול הפדיון מיד אבל אם פודה על תנאי שיחול הפדיון בזמנו שפיר דמי או כיון שהאחרונים לא הזכירו דבריו משמע דסברי שלעולם אין להקדים הפדיון ועל זה השיבו הגאון המחבר דלעשות הפדיון קודם כ"ט י"ב תשצ"ג ולהתנות וכו' לא יתכן לעשות כן לכתחילה כלל וכו' עיין שם עוד נסתפק הרב השואל כיון שמן הדין פודין בלילה כמו שכתב בשפתי כהן סי' ש"ה ס"ק י"ב אם כן אולי יוכל בנדונו הנ"ל לעשות הפדיון בליל צום גדליא שהוא ליל מוצאי שבת תשובה דמה שכתב בשפתי כהן שם ששמע שנוהגים לעשות הפדיון ביום התענית והסעודה בלילה שאחריו היינו משום שבלילה שלפני התענית לא כלה החדש שהוא אז (נראה שצריך להיות או) שלשים יום שלמים או כ"ט י"ב אבל בנדון הנ"ל שיוכל להקדים הפדיון בליל התענית (שהרי כבר עבר זמנו) ולעשות הסעודה בליל התענית עדיף טפי אף (אולי צריך להיות אך) שמתשובת בית חדש שלא הזכיר לעשות כן גם ממה שכתב שם אחר כך ולאחרו אחר צום גדליא וכו' נראה דלא סבירא ליה מנהג הנ"ל שהביא השפתי כהן והגאון המחבר השיבו שיעשו הפדיון והסעודה בליל מוצאי שבת ולא ימתין הפדיון לצום גדליא ומה שכתב השפתי כהן שאם חל ל"א ביום התענית שמע שנוהגין לעשות הפדיון ביום התענית והסעודה בלילה שאחריו גם זה אמת ואמינא בה טעמא שלא רצו לעשות הפדיון בליל ל"א לפי שפעמים אכתי לא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג בליל ל"א כגון שנולד בסוף היום אבל בנדון דידן שיום השבת כבר הוא יום ל"ג פשיטא שיעשה בליל מוצאי שבת ובגוף דין כ"ט י"ב תשצ"ג ידע שהמגן אברהם סי' של"ט סק"ח חולק על הבית חדש ושפתי כהן עכ"ל:

הרי דקאמר טעמא דמנהגא שלא לעשות הפדיון בליל ל"א משום דזימנין לא מלו ליה כ"ט י"ב תשצ"ג אלמא סבירא ליה דלא סגי בדמטי זמן ל"א יום אלא בעינן נמי דכלו ליה כ"ט י"ב תשצ"ג וכדעת הגאון תיבת גומא וצריך לומר שהבין מדברי הגאון שפתי הכהן שבס"ק י"ב דמה שכתב שמן הדין מותר לפדות בלילה (אלא שאין כן המנהג) היינו דוקא כשעברו הכ"ט י"ב תשצ"ג והוא דוחק גדול ועוד יש לפקפק דלפי המנהג והטעם שנתן בו משמע שגם כי ידעינן דבליל ל"א כלו כ"ט י"ב תשצ"ג לא פלוג במנהגא אם כן גם בנדון של הרב השואל לא היה לנו להתיר לפדותו בלילה וזה יש ליישב וק"ל ועל כל פנים למדנו דסבירא ליה דלעיכובא בעינן דעדו עליה כ"ט י"ב תשצ"ג שלא כדברי הגאון זרע אמת גם בקיצור ש"ע יו"ד הנקרא בשם מאורי אור להגאון אבד"ק בוקרעשט ד' קכ"ח ע"ד כתב כלשון התיבת גומא שהביא בפתחי תשובה דאם נולד ביום שבת לעת ערב אסור לפדות ביום ב' בבוקר קודם ששלמו כ"ט י"ב תשצ"ג עיין שם גם הגאון ענג יום טוב בסי' ק"ג נקיט הכי דלעולם אין מקום לפדיון הבן קודם ששלמו כ"ט י"ב תשצ"ג ועיין שם (בסוף ד"ה ע"כ נ"ל) שביאר דבעינן שלשים יום שלמים מעת לעת ומשעה לשעה וכבר כתבתי שדעתי הקצרה כסברת הרב זרע אמת שכן הוא משמעות דברי הפוסקים דפדיון תלוי רק בכניסת שלשים ואחד ותו לא וכן ראיתי להגאון מוהריעב"ץ בספר מגדל עז בקונטרס ברכות הורי פלג ג' אות יו"ד (סוף דף י"ב מדפוס וארשא תרמ"ו) ואצ"ל מעת לעת ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד הרי שנולד ביום ראשון סמוך לחשכה בתקופת תמוז פודין אותו בשלישי בשבת שהוא שלשים ואחד אף על פי שעדין לא עברו י"ב שעות אחר כ"ט יום כבר נראה לפדיון משהאיר השחר הרי להקל ואם נולד בתחלת ליל ראשון מכל מקום אינו ראוי לפדיון עד שתשקע חמה של שני בשבת אף שכבר יש לו יותר מכ"ט י"ב תשצ"ג הרי להחמיר כללו של דבר אין משגיחין בכ"ט י"ב תשצ"ג אלא בשלשים שלמים בסופן אף שאין שלמים מתחלתן עכ"ל הנה מפורש יוצא מפה קדשו דאין משגיחין שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג ופשוט דמה שכתב דמשהאיר השחר יום שלישי נראה לפדיון לאו משום דמדינא אין רשאי בלילה לפדות דהא ודאי ליתא דמה לי ביום או בלילה ואף בליל שלישי כבר נראה לפדיון כיון שהיא אחר השלשים אלא שכתב כן לפי המנהג (שהזכירו שם קודם לכן) שאין פודין בלילה וישנו בנותן טעם משום הסעודה שמצותה ביום משום דסומא אוכל ואינו שבע כדקימא לן גבי סעודת פורים ומינה דאם עשאה כעין יום היינו לאור הנר יצא למאן דאמר התם אף דלא קימא לן כוותיה מיהו הכא דלא אתמר בשום דוכתא בהדיא דצריכה להיות ביום שפיר דמי עכ"ל שם באות ו' ולכן כתב דמשהאיר השחר נראה לפדיון מכח המנהג אבל גם הוא מודה דמן הדין כבר נראה לפדיון בתחילת לילי שלישי ואם מת בה חייב האב לפדותו וכדעת הרב זרע אמת:

ומצאתי בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק שעמד בדין זה (אם לפדיון הבן צריך להמתין שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג) בחלק יו"ד סי' ש"ב וכתב על דבר המנהג הפשוט לפדות הבכור ביום ל"א ללידתו אפילו לא כלו לו ביום ל"א בבוקר כ"ט י"ב תשצ"ג והרב מוהר"ז באניהד פסק והוכיח במכתבו דבכי האי גוונא צריך להמתין עד יום ל"ב שלא כמנהג העולם והאמת שגם מרן החתם סופר בחידושיו למסכת שבת כתב ודע דלדידי מספקא לי טובא בתינוק הנולד באמצע היום אי סוף היום עולה בתחלתו ואם כן כשהגיע תחלת יום ל"א שלו עדיין לא הגיע לכ"ט י"ב תשצ"ג ואין העולם משגיחים על זה ואם נאמר שצריך להמתין עד כלות כ"ט י"ב תשצ"ג באמצע יום ל"א קשה הא אין מונים שעות לחדשים ויהיה צריך להמתין עד תחילת יום ל"ב ולא שמענו זה ואולי אין סוף היום עולה בתחלתו אלא מחשבין שעות מעת לעת הואיל וכתיב ומעלה ואם כן גם בכל שנות האנשים יהיה כן וכתוספות ערכין ועיין מגן אברהם סי' ג"ן ס"ק י"ג ובמשנה למלך פרק ב' מהלכות אישות הלכה כ"א ובבני אהובה שם וצריך עיון ובגליון מגן אברהם שם הסכים מרן הנ"ל למגן אברהם וכתוספות הנ"ל דאין מונים מעת לעת ובנודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' קפ"ז חש גם כן לזה שיהיה לכתחלה הפדיון לאחר כלות כ"ט י"ב תשצ"ג אבל לא חש לומר דאם כן גם ביום כלות כ"ט י"ב תשנ"ג לא נפדה משום דאין מונים שעות ושצריך לשהות דוקא עד יום ל"ב ולכך נראה דרק לכתחלה קאמר לחוש וגם מרן זצ"ל כתב שלא שמענו להמתין עד יום ל"ב והרה"ג ר' זלמן הנ"ל אף שהביא תשובת כתר כהונה ופרח מטה אהרן סי' פ"א וסדור מגדל עז מהגאון יעב"ץ שכתב בפירוש דאין לחוש כלל לכ"ט י"ב תשצ"ג ולעולם פודין ביום ל"א ושגם פשטות לשון הש"ס בבכורות ד' מ"ט וד' נ' שמחלק בין יום למ"ד ליום ל"א ולא חלקו ביום ל"א גופיה וכל הפוסקים העתיקו ולא חילקו ואם כן משמע דאין לחלק ואפילו הכי מביא ראיות ופסק למעשה דבכי האי גוונא צריך להמתין עד יום ל"ב ולדעתי מנהג ישראל תורה הוא והאריך מאד בפלפול עמוק וכתב בסוף התשובה (בד"ה ועכ"פ) שנכון מנהג העולם שביום ל"א הוא בן חדש אפילו נולד בסוף היום וכו' ולא מצאתי נגד זה אלא שמדברי ספר היראים סי' שנ"ג משמע דבכ"ט י"ב תשצ"ג תליא מלתא אבל יש לכוון גם לשונו להנ"ל וכו' והביא סברת המגן אברהם סי' של"ט שחולק על השפתי כהן ובית חדש שכתבו דמועיל הפדיון ביום שלשים אחר כ"ט י"ב תשצ"ג וסיים וכן נראה לדינא ביום שלשים אינו מועיל הפדיון וביום ל"א לעולם פודין ואם אפשר מהיות טוב ימתין עד אחר כלות כ"ט י"ב תשצ"ג וכדכתב בנודע ביהודה תניינא סי' קפ"ז עכ"ל ומובן ממה שכתב בשם הרב מוהרז"ב שגם הרבנים כתר כהונה ופרח מטה אהרן נקטי דאין לחוש לכ"ט י"ב תשצ"ג אלא כל שנכנס יום ל"א הוא זמן חיוב הפדיון אלא שמחמת המנהג דוחין אותו מהלילה וכן דעת הגאון מוהר"ם שיק מסכמת מעיקר הדין אלא שכתב דטוב לחוש ולהמתין ביום ל"א עד שישלים כ"ט י"ב תשצ"ג ואם כן נראה ודאי דאם מת הבכור בליל ל"א חייב האב בפדיונו דאם אמרו להחמיר משום מהיות טוב לא יאמרו להקל לפטרו מחיוב דאוריתא ותורת אמת בפי הרב זרע אמת הנ"ל ועיין לקמן במערכת הפ"ה כלל ט"ל במה שנהגו שלא לעשות הפדיון בבוקר יום ל"א אלא סמוך למנחה אם הוא מנהג נכון:

יב) תינוק שמת ביום שלשים ואחד קודם שנשלמו שלשים יום מעת לעת אי מתאבלין עליו נחלקו בזה רבני דורו של הגאון חתם סופר והורה דלא בעינן מעת לעת ומתאבלין עליו עיין שם בחלק יורה דעה סי' שמ"ג והביאו הרב פתחי תשובה סי' שע"ד סק"ח ואני הדל בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת אבלות אות ר"ג הבאתי דהגאון בשו"ת ענג יום טוב בסי' ק"ג חלק על החתם סופר ומסיק דכל שלא עברו כ"ט י"ב תשצ"ג מעת לעת אין מתאבלין עליו גם הבאתי בשם הרב אברהם אזכור שכתב בשם הרב צל הכסף בח"ב סי' ו' שכל שלא עברו שלשים יום מעת לעת אין מתאבלים עליו וכנראה לא ראה הרב אברהם אזכור תשובת חתם סופר הנ"ל (מדלא הזכירה) גם לא ראה שהרב אהל יצחק בחלק ח"מ סי' פ"ט ד' קי"ב ע"ג נשאל בזה והעלה דחייבים להתאבל דלא בעינן שלשים יום מעת לעת דשעות וכתב שכן עשי מעשה אלא שקצת חכמים גמגמו בזה עיין שם שוב נדפס ספר נחמד חמדת משה לידידי הגאון דומ"ץ לאדז יצ"ו וראיתי בסי' צ"ג שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בחלק אסיפת דינים הנ"ל וסיים שמדברי שו"ת תפארת צבי ושו"ת משיב דבר נראה לכאורה שדעתם כדעת החתם סופר לכן נראה דהוא ספיקא דדינא וצ"ע עכ"ל עתה בשובי אל הארץ הטובה עיק"ו ירושת"ו זכיתי בשאלה בספר התורה צל הכסף שהזכיר באברהם אזכור הנ"ל ועיינתי שם וראיתי שכבר הוזכרו שם דברי החתם סופר ואהל יצחק (ומפני זה הוא שלא הזכירם הרב אברהם אזכור) ונראה קצת שדעת גדול הנאמר באברהם (אזכור) מסכמת להקל כדעת הרב צל הכסף והיא דעת הגאון שואל ומשיב שהבאתי באסיפת דינים ויש לסמוך על דבריהם להקל ובפרט כשלא עברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג:

יג) לענין ברכת חתנים אם אומרים ביום שמיני בבוקר קודם שנשלמו שבעה ימים מעת לעת משעת החופה וכן לענין נפילת אפים שאין נופלין כשהחתן בתפלה אם יפלו על פניהם בשמיני קודם שנשלמו שבעה ימים מעת לעת הנה מרן חיד"א במחזיק ברכה א"ח סי' קל"א בקונטרס אחרון כתב שיש שנהגו שלא לומר תחנונים כשיש חתן בשמיני קודם שהשלים מעת לעת של שבעת הימים וכתב שמנהג יפה הוא לפי מה שכתב הרב גנת ורדים כלל א' סי' כ"ח לענין שבע ברכות בסעודה דיום שמיני שיש לברך כל שלא שלמו שבעה ימים מעת לעת וכן עשה הרב יצחק קשטרו וממנו נלמוד לענין נפילת אפים אבל ראה להרב יד אהרן באהע"ז סי' ס"ב אות ל"ב (כ"ב) שהביא בשם שו"ת כנסת יחזקאל דטועים הסוברים דמונים מעת לעת וסיים במחזיק ברכה דיש להקל לנפילת אפים ושצריך להתיישב לענין שבע ברכות והביא דבריו הרב המגיה בספר שלמי צבור ד' קנ"ב ע"ב וג' וגם הרבנים שערי תשובה שם ופתחי תשובה באבן העזר סי' ס"ב ס"ק י"ב הביאו דבריו עיין שם אמנם הרב זכור לאברהם בח"א במערכת וידוי (בד"ה וידוי אם חלה מילה) התפלא מאד על מרן חיד"א ואמר שהמעיין בגנת ורדים יראה שגם הוא מודה לסברת הרב כנסת יחזקאל ואין כאן מחלוקת וכו' עיין שם ובחלק ג' במערכת וידוי:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה