אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל צו

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל צו

כלל צה

מצות לאו ליהנות ניתנו לדעת הסוברים דהיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו אם הוא דוקא כשנהנה מגוף דבר האיסור ולא כשהאיסור הוא רק גורם ליהנות היה כתוב כאן ונעתק בספרי דברי חכמים בסי' מ"ח ושם הבאתי מה שכתב הגאון שער המלך דכשאינו נהנה מגוף האיסור לכולי עלמא שרי ובאות קטן ח' הבאתי מה שמקשים על מה שכתב הר"ן בנדרים דף ל"ה ע"ב אההיא דמי שמודר הנאה מחבירו מקריב לו קרבנותיו דאף על גב דמטי ליה הנאה על ידי שמקריב קרבנותיו שמותר לאכול בקדשים ההוא גרמא בעלמא הוא שהוא היפך ממה שכתב שם דף ל"ג דמהני ליה פרוטה דרב יוסף וכו' עי"ש על זה כתב לי ידידי הרב המופלג הגביר מוהר"ר חיים יעקב שעפטיל וז"ל והנה מאד חפצתי להשתעשע עם כבה"ג וכו' ע"כ אעיר בקצרה למה שראיתי בספרו דברי חכמים סי' מ"ח שנתקשה בדברי הר"ן שכתב דאף דמטי ליה הנאה (על ידי הקרבת הקרבן) שמותר לאכול בקדשים ההוא גרמא בעלמא מההיא דמהני ליה פרוטה דרב יוסף ולדעתי לא קשה דבפרוטה דרב יוסף אם לא היה שומר אבידה היה מוציא ממנו (פרוטה) על זה (על הצדקה) ועתה כשאינו מוציא מרויח ממון ממנו (וכן הוא בשאר הדברים שזכר שם) מה שאין כן בהקרבת קרבנותיו דלעולם אין שכר על זה לכהן ואין בזה הרוחת ממון רק גרמא בעלמא ומה שרצה להוכיח מהירושלמי פרק שני דשקלים דלא חשיב הנאה מה שהיה צריך ליתן לקיום המצוה הנה גם הרב בעל אמרי בינה בחלק יו"ד הלכות נדרים הקשה כזאת על הרמב"ם והרע"ב (ולא ראה כי כן הוא בירושלמי) ולדעתי אין הירושלמי חולק על תלמודין ושאני התם דמיירי בשוגג (כמבואר שם בסוגיא) וכשיודע ישלם לחבירו או להקדש ואיזה הנאת ממון יש לו (אם לא היו דאין ממשכנין אותו) ומה שכתבו התוספות בחולין דאין לאסור איסורי הנאה למכפר אף שמשתרש גם כן אין הטעם דלא חשיב הנאה מה שצריך ליתן לקיום המצוה אלא טעמא הוא משום דאיסורי הנאה גם בלאו הכי (כלומר בלא קיום המצוה) אין לו תורת ממון ואם נהנה מהם שלא במקום מצוה גם כן אינו חייב לשלם (תוספתא דכלאים ריש פ"ה) ועל הנאת המצוה אמרינן לאו ליהנות ניתנו:

ולפי"ז צדק הש"א שזכר הא"ב בשם שו"ת שב יעקב (סי' ו') דחמאה שבשלה בכלי בשר ונאסרה בהנאה מותר להדליק בה נר חנוכה אם לא מטעם הש"י שלמד זה מפורע חובו דלפי זה היה אסור כיון דפורע בעצמו רק משום דבשר בחלב שאסור בהנאה אין לו תורת ממון וכצפרי עיר הנדחת דמי אכן מה שרצה השואל בש"י ללמוד מזה דמודר הנאה מחבירו מותר לו ליקח ממנו שמן לנר חנוכה (וכן השוה אותם הא"ז אכן לחומרא) לדעתי אין הלימוד עולה יפה דבמודר הנאה יש לבעל השמן תורת ממון בשמנו ולכן אסור כמו פורע חובו בעצמו בממון חבירו לאסור. ידידו מכבדו עד מאד הכותב בחפזון מוקירו חיים עכ"ד יצ"ו. והשגתי ספר יקר תהלה לדוד לידידי הגאון מוהר"ר דוד אורטינבארג מו"ץ בבארדיטשאב יצ"ו וראיתי בקונטרס שהם וישפה שבסוף ח"א בהלכות שקלים (בדף ד' ע"א) שהאריך קצת בעניינים אלו ולא איסתייעא לי לעיין בדב"ק כו חזו:

גם רב גדול ממדינת גאליצייא מעיר בנברקא מוהר"ר אריה ליבוש רוקח יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל ראיתי בסימן מ"ח בענין מצות לאו ליהנות ניתנו אשר שקיל וטרי בקושיית החתם סופר והוא גם קושיית הברית אברהם שהקשה למה לן למדרש סמוכין להתיר כלאים במקום מצוה הלא כלאים אינו אסור רק בדרך הנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו הנה כבר הארכתי אנכי מאד בזה ועתה עלה בדעתי על פי דברי התוספות בנדה דף ס"א דאין הבגד מחוייב בציצית רק בבגד שיש לו הנאה ולשיטת הר"ן ודעמיה דבהדי הנאת הגוף בהדי מצוה (צ"ל לא אמרינן. המעתיק) מצות לאו ליהנות ניתנו אם כן לולא הסמוכין אמרנו לאסור אכן עתה על ידי הסמוכין שפיר מותרים אכן אחרי שובי נחמתי דבשלמא גבי מעיין או שופר שפיר יש לו הנאה מהתקיעה ומטבילה עצמה לא כן עתה יש לו הנאה רק מבגד ולא מציצית או י"ל על פי דברי בן עזאי ברכות מ"ז איזהו עם הארץ כל שאין לו ציצית בבגדו אם כן שפיר יש לו הנאה כי לא יקרא עוד עם הארץ ובזה נראה לי מילתא בטעמא דברי הרשב"א דמצות לאו ליהנות ניתנו דהנה כתבו התוספות בביצה דף כ"ז בהא דאין שורפין תרומה טמאה ביום טוב אפילו בצורך להסיק לתבשילו והוי אוכל נפש בכל זה אסור יען כי אית ביה נמי צורך גבוה ובטיל צורך ההדיוט לגבי חלק הגבוה והוי כאילו אינו גם חדית לן הר"ן בנדרים ל"ה גבי כהנים דשלוחי דרחמנא נינהו גבי מודר הנאה אף על גב דעל ידי הקרבת הקרבן מותר לו לאכול בקדשים בכל זה אין זה הנאה רק גרמא בעלמא ולפי זה שפיר סובר הרשב"א מצות לאו ליהנות ניתנו יען כי עיקר המצוה היא לצורך גבוה והנאות הגוף הוא רק גרמא בעלמא והוי כאילו אינו וזה נכון עכ"ד יצ"ו ועיין בדלתי תשובה לידידי הגאון אבד"ק פיקעלין יצ"ו בסי' י' דכשאין נהנה מגוף האיסור אלא שהאיסור גורם לא חשיב הנאת הגוף וכדכתב השער המלך וכו' גם בספר כרם חמד לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו בחלק ג' ד' ה' ע"ב מיסתמיך ואזיל בתר סברת הגאון שער המלך בזה עיין שם וכן כתב בחידושי יד אברהם ליו"ד סוף סי' פ"ז לענין הדלקת נר חנוכה בחמאה שנאסרה משום בשר בחלב ומרויח שלא יצטרך לקנות שמן עיין שם:

ובעיקר הדין לדעת הסוברים דהיכא דאיכא הנאת הגוף לא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו ולכן כתב הכל ב' בשם גאון דהמודר הנאה משופר דמותר בתקיעת מצוה היינו שאחר יתקע לו ולא הוא עצמו לפי שיש בני אדם שיש להם הנאה בתקיעתם עיין בסי' תקפ"ו סעיף ה' הנה חקר משכיל אחד דלמה יאסר לתקוע בעצמו ליתי עשה דתקיעת שופר ולידחי לא תעשה ועשה דנדר דכיון דנדר ישנו בשאלה הא עשה דוחה לא תעשה ועשה שישנו בשאלה ויישב דכיון דאפשר למצות תקיעה על ידי שיתקע לו אחר אינו דוחה כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה והובאו דבריו בספר חיים ושלום להגאון אבד"ק באטישאן יצ"ו בריש סי' ל' והוא כתב על יישובו שדרך עוצב בו והאריך לפלפל בחריפות ובקיאות עיין שם דב"ק:

וכתבתי בדברי חכמים סוף סי' מ"ז דאף למאן דאמר דהיכא דאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה לא מהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו מכל מקום אם איסור ההנאה דבהדי המצוה אינו אלא מדרבנן מודה דאמרינן לאו ליהנות ניתנו ובזה יישבתי מה שקשה לכאורה מהירושלמי דיוצאין ביין של שביעית אחר הביעור וכו' עיין שם שוב השגתי ספר יקר שארית יוסף (שיטה על הש"ס להרב המחבר ספר נחל הערבים) וראיתי בדף י"ז ע"ב שכתב דלפי מה שפירש בתקלין חדתין בפירוש הירושלמי הנ"ל דמשום דלאו ליהנות ניתנו הוא מוכח דדעת הירושלמי דמהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו גם בדאיכא הנאה בהדי המצוה ומה שקשה מנודר הנאה ממעין דאינו טובל בו בימות החמה משום דאיכא הנאת הגוף צריך לומר דשאני התם דההנאה נמשכת גם אחר גמר המצוה וכדכתב הגאון מוהר"ץ חיות בחידושיו לנדרים דף ט"ו בשם הגאון שער המלך אלו תורף דב"ק ושפיר קאמר לפי מה שהגאון תקלין חדתין מפרש הירושלמי בפירות שביעית אחר הביעור קודם שהפקירן עיין שם דאז האיסור הנאה הוא מן התורה אבל אם נפרש דמיירי אחר שהפקירן אלא שמדרבנן אסורין והצריכו שריפה אתי שפיר גם בלא דברי מוהרצה"ח אבל באמת דברים שכתבתי בדברי חכמים בפרט זה טעות הם בידי כמו שעוררוני האחים הרבנים מעיר קאליש מוהר"ר אברהם ומוהר"ר צבי יאודה מאמעלאק הלוי יצ"ו דלא יתכן לחלק כן שהרי הר"ן בעצמו כתב שם דהנאת תשמישך עלי הוא נדר מדרבנן בעלמא לפי שאין בו ממש דומיא דשאני ישן וכו' ואפילו הכי קאמר הר"ן דמשום דאיכא הנאת הגוף בהדה לא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו ולכן אסור ואף שעולה בדעתי ליישב מה שכתבתי בדברי חכמים אינו נח לי והצדק אתם ואזדא ליה חילוק הנ"ל והאמת הוא דהסוברים דבדאיכא הנאת הגוף לא מהני מאי דלאו ליהנות ניתנו הוא אף אם האיסור הנאה הוא מדרבנן ואפריון נמטיינהו לזוגא דרבנן קדישי יצ"ו שהעמידוני על האמת שהוא חותמו של הקדוש ברוך הוא ואל יצל מפי דבר אמת לעולם:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה