אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל צה

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל צה

כלל צד

מצות לאו ליהנות ניתנו אם מועיל להתיר מפני זה אף לכתחלה או רק לדיעבד הוא דמהני טעם זה. הנה בספרי דברי חכמים סי' מ"ו כתבתי בענין זה בסיעתא דשמיא ושם באות וי"ו הבאתי מה שכתב הגאון שער המלך בדעת התוספות עיין שם ועל זה כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר שלמה פרעדיש מח"ס כרם חמד יצ"ו וז"ל בספרו דברי חכמים בסי' מ"ו אות ו' ואות י"א כתב כת"ר הי"ו בדעת התוספות בהא דמצות לאו ליהנות ניתנו אם הוא אף לכתחילה וכו' עיי"ש ולדעתי הקלושה נראה להוכיח זאת בבירור מהתוספות בפסחים ד' כ"ג ע"א ד"ה מערבין לנזיר וכו' עי"ש ומוכח להדיא דהתוספות סוברים דמצות לאו ליהנות ניתנו הוא גם להתיר לכתחלה דאם היו סוברים התוספות דדוקא בדיעבד מותר אם כן הוה להו לפרש קושיית הגמרא גם למאן דאמר דאין מערבין אלא לדבר מצוה דהא אנן תנן מערבין לנזיר וכו' ובתרומה וכו' והלשון מערבין משמע ברור דהוא אף לכתחלה ואי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו הוה אסור לכתחלה אלא ודאי מוכרח דדעת התוספות דמצות לאו ליהנות ניתנו הוא גם לכתחלה ולכן שפיר כתבו דלמאן דאמר דאין מערבין אלא לדבר מצוה לא פריך הגמרא עכ"ד יצ"ו ודבריו נכוחים ונכונים דודאי משמעות לשון מערבין וכו' הוא לכתחלה ומצאתי תנא דמסייע ליה מר ניהו הרב יד דוד בחידושיו לעירובין בריש פרק שמיני (בדפי הספר דף צ"ו ע"א) שכתב שהרב דרך המלך בששי מהלכות עירובין הביא ראיה מסוגיא דפסחים הנ"ל לשיטת הרמב"ם דאם ערבו ערובי תחומין לדבר הרשות מהני בדיעבד וכתב על דבריו יש לדחות דהא ודאי מערבין לכתחלה הוא ואם כן על כרחין לדבר מצוה איירי ולהכי מערבין ביין לנזיר אבל לעולם לדבר הרשות אפילו דיעבד נמי לא עכ"ל הרי שכתב דלשון מערבין ודאי לכתחלה הוא כדברי הרב יצ"ו הן אמת שראיתי עתה שדבריו הנ"ל נדפסו בקונטרס אור צדיקים אשר בספר פעלים לתורה לידידי הרה"ג מוהר"א מתתיה חלפון יצ"ו עיין שם בריש סי' ב' והרב המחבר השיבו בדף ז' ע"א וז"ל מה שכתב מתוספות דפסחים הנראה בישוב זה כי לשון מערבין יש לפרשו גם כן על בדיעבד ומנא לן לפרש על לכתחלה ותקשי להך מאן דאמר דמערבין לדבר מצוה ועל דרך שאמרו בסוגיא דריש חולין וכל הכל לכתחלה וכו' עיין שם עכ"ל יצ"ו ולי הדל עם שיש מקום לדחייתו נראה לי שצדיק הראשון בהוכחתו והמעיין יכריע:

שוב נדפס ספר דברי מלכיאל ח"ב לידידי הגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו וראיתי בסוף סי' ז' שכתב וז"ל ובאמת פשטות הש"ס והפוסקים משמע דאף הא דמצות לאו ליהנות ניתנו הוא גם כן דיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן וכן מוכח בתוספות פרק כל הצלמים דף מ"ז ד"ה מי שכתבו דריש לקיש שפיר סבירא ליה כרבא דקודם ביטול אסור לכתחלה ובדיעבד יצא רק לאחר ביטול מיבעיא ליה אי מאיס ומשמע להדיא דקודם ביטול לא הוי הטעם משום דמאיס דהא מיבעיא ליה אי שייך מיאוס לגבי מצות ועל כרחין שאסור לכתחלה משום שאסור בהנאה ורק בדיעבד יצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וכן כתבו בתוספות סוכה ל"ב שוב ראיתי שכן כתב המשנה למלך בהלכות אישות פרק א' הלכה א' עכ"ל יצ"ו והנה מה שכתב דפשטות הש"ס והפוסקים דלאו ליהנות ניתנו מהני רק בדיעבד לישרי לן מר דאדרבא איפכא מסתברא וכמו שכתבתי בדברי חכמים סי' מ"ו אות ז' ומה שהוכיח מדברי התוספות דפרק כל הצלמים הנ"ל יש לדחות דגם קודם ביטול הטעם משום דמאיס והא הוה פשיטא ליה דקודם ביטול יש לאסור גם במצוה משום מאיס ומאי דמיבעיא ליה אי אמרינן במצוה מאיס היינו לאחר ביטול אבל בשאר איסורי הנאה דלית בהו משום מאיסותא אין הכי נמי דגם לכתחלה שרי משום דלאו ליהנות ניתנו וכבר הארכתי בס"ד בדברי חכמים שם להביא שרים רבים דנקטי דטעמא דלאו ליהנות ניתנו מהני גם לכתחלה דלא כמו שכתב הרב דמשמעות הפוסקים הוא דדוקא בדיעבד ולא אכחד שהגאון מוהריצ"א אבד"ק קאוונא בשו"ת עין יצחק ח"ב סי' ס"ב ענף ב' אות י"א הביא מה שכתב במשנה למלך דלא מהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו ללכתחלה ונראין דבריו שדעתו נוטה לזה. ואין נראה כן לדעתי העניה ועיין שם בסוף הסימן בענף י"ב בדב"ק לך נא ראה:

שוב השגתי ספר יקר שו"ת יהודה יעלה לרב גדול משאלוניקי מהר"י קובו וראיתי בסי' ג' שכתב בשם הרב משה ידבר שנסתפק במי שכתב תפלין בשבת אם מותר לצאת בהם ידי חובת תפלין לפי שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות שבת דהעושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה לעולם שוב פשט ספקו דמותר דהא מצות לאו ליהנות ניתנו ואין לומר דזה דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא יעשה המצוה דהא מדמודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה מוכח דמהני אפילו לכתחלה ואף שהרבנים משנה למלך ומוהר"ם די בוטון (שהבאתי דבריהם בספר דברי חכמים) סברי דדוקא בדיעבד מההיא דמודר הנאה וכו' הוי תיובתא לסברתם והרשב"א בחידושיו ליבמות דף ק"ג הביא בשם יש מפרשים סברא זו לחלק בין דיעבד ללכתחלה וכתב שהרמב"ן הקשה קושיא אלימתא לסברא זו לכן מסיק הרב משה ידבר דמותר להניח תפלין אלו משום דמצות לאו ליהנות ניתנו אלא דלענין דינא העלה הרב משה ידבר לאסור משום מצוה הבאה בעבירה ואפילו אם הניחם לא יצא מהאי טעמא וכתב הרב יהודה יעלה שאף שדבריו מיוסדים על אדני האמת מכל מקום לא זכר הרב משה ידבר שהרב מר אביו בספר קול אליאו ח"א בא"ח סי' ח"י כתב על נדון כיוצא לזה בספר תורה שבעת הקריאה בשחרית יום שבת מצאו בו דיבוק והוציאו אחר ואחר כך בו ביום ראו שנתקן הדיבוק ומסתמא נעשה על ידי אדם ודעת הרב קול אליאו דאסור לקרות בו ביום במנחה (כך היתה השאלה) משום שנעשה מלאכה דאוריתא כמו שכתב הרמב"ם בפרק כ"ג מהלכות שבת דהמגרר או המתקן חייב משום מכה בפטיש ובפרק ו' כתב דהעושה מלאכה בשבת אפילו בשוגג אסור לאחרים בו ביום ואף דקימא לן מצות לאו ליהנות ניתנו כבר כתב מוהר"ם די בוטון והמשנה למלך דזה דוקא בדיעבד והכי מוכחא סוגיא דפרק ראוהו בית דין ודלא כהכנסת הגדולה הרי דהרב מר אביו מסכים דדוקא בדיעבד וממקום שבא מר בריה להוכיח דאף לכתחלה מהני הטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו משם משמע ליה למר אביו בהיפך ולדידיה כן יהיה הדין בתפלין שנכתבו במזיד בשבת שיהא אסור להניחם לכתחלה דלא מהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו להתיר לכתחלה אלו תורף דברי הרב יהודה יעלה ומובן שדעת הרב יהודה יעלה מסכמת לדברי הרב משה ידבר שהרי על מה שכתב דמצות לאו ליהנות ניתנו מהני אף לכתחלה כתב שדבריו מיוסדים על אדני האמת כנז"ל:

ושם (ביהודה יעלה) כתב הרב המובהק מוהר"ר דוד פיפאנו יצ"ו בהגהתו שמתבאר ממה שכתוב בספר ארעא דישראל במערכת המ"ם אות י"ב שהרב משה ידבר התווכח עם הרב מר אביו קול אליאו בענין זה ושהאריך לבאר טעמו ועוד כתב שמדברי הרשב"א ליבמות שהבין הרב משה ידבר דאין לחלק בזה בין דיעבד ללכתחלה הנה משם הבין הרב שרשי הים בדעת הרשב"א דקאי בשיטת מוהר"ם די בוטון דלא אמרו להתיר משום טעמא דלאו ליהנות ניתנו אלא בדיעבד אבל כתב (הרב המגיה הנ"ל) דמאחר שהרב קול אליאו הכריע מדברי הרשב"א בתשובה בחלק א' סי' תשמ"ו דמצות לאו ליהנות ניתנו מהני לכתחלה מוכרחים אנחנו לומר בדבריו שבחידושיו ליבמות שכונתו כמו שהבין הרב משה ידבר ועוד הביא שהרב שרשי הים ח"א בהשמטות הספר תמה על הרב קול אליאו למה לא התיר מטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו וכתב (הרב יצ"ו) דאף שהרב קול אליאו בעצמו כבר נרגש מזה ולחלק יצא בין דיעבד ללכתחלה הנה הרב שרשי הים לא ראה גוף תשובת הרב קול אליאו כי אם מה שכתב בשמו מרן חיד"א בחיים שאל ח"א סי' ע"ה (כלומר ששם לא הביא מה שכתב בקול אליאו שיש לחלק בין דיעבד ללכתחלה) ולפי דרכינו למדנו שדעת הרב שרשי הים היא דמהני טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו גם לצאת ידי המצוה לכתחלה וכתב הרב המגיה הנ"ל שאם לא היה בנדון התפלין הנ"ל משום לתא דמצוה הבאה בעבירה היה אפשר להקל לסמוך על דעת הסוברים דמצות לאו ליהנות ניתנו מהני גם לכתחלה דהא מה שאסור ליהנות ממלאכת שבת אף שהרב הלבוש בריש סי' שי"ח כתב שהוא מדאורייתא הנה דעת הרב המבי"ט בקרית ספר וכן דעת רבני האחרונים דאינו אלא מדרבנן ואם כן בדרבנן נוכל לסמוך אדעת הסוברים דמהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו גם לכתחלה אלו, תורף הדברים שבספר יהודה יעלה הנ"ל:

ונראה שכל מה שמהנדסים רבנן קדישי בדעת הרשב"א אי סבירא ליה דמהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו לענין לצאת ידי המצוה לכתחלה או לא הא גרמא להו מה שלא זכרו שרים מה שכתב רבינו הטור בסי' תרנ"ה בשם הרשב"א דנכרי שהביא לולב מחוץ לתחום מותר ליטלו אף מי שהובא בשבילו דלא אסרוהו אלא באכילה ובהנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל הרי מפורש שדעת הרשב"א דמהאי טעמא שרי לכתחלה נמי וכן פסק מרן בשלחן ערוך דמותר אף למי שהובא בשבילו ואף שמרן הבית יוסף הביא בשם המרדכי שנראה כמסתפק בזה שכתב בלשון אפשר דלמי שהובא בשבילו נמי שרי בשלחן ערוך פסק כהרשב"א דמותר גם בסוף סי' תקפ"ו גבי שופר שהביאו גוי מחוץ לתחום כתב בבית יוסף בשם הגהות אשירי ועוד איזה פוסקים דמותר למי שהובא בשבילו דלא אסרו אלא הנאה ומצות לאו ליהנות ניתנו והזכיר שכן כתב רבינו בסי' תרנ"ה בשם הרשב"א וכו' וכן פסק מרן שם בשלחן ערוך סעיף כ"ב הרי לך שדעת הרשב"א מבוררת דמהאי טעמא שרי לכתחלה נמי איברא שמדברי הרב בית חדש בסי' תרנ"ה מוכח דמשמע ליה שמה שכתב רבינו הטור בשם הרשב"א כונתו על רבינו שמשון בר אברהם ולא על רש"ל בן אדרת ועם שמסתמא אינו נח לומר כן עיין מה שכתבתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות ד' יתכן שהרב בית חדש היה גורס בדברי הטור בפירוש רבינו שמשון ואולי גם הרבנים הנ"ל היו גורסים כן ומשום הכי מפלפלים בדעת הרשב"א ולא נתבררה להם דעתו מתוך מה שכתב רבינו הטור אמנם אין זה מעלה ארוכה שהרואה יראה שמה שכתב רבינו הטור בשם הרשב"א דבריו הלא הם כתובים בתשובה ח"א סי' תתמ"ז (כמו שציין מרן הכנסת הגדולה שם) ישראל שהביאו לו גוי לולב מחוץ לתחום לאו מוקצה הוא דהא חזי לישראל אחר דהא אמרינן הביא בשביל זה מותר לאחר וכיון דשרי לטלטל אפילו לאותו ישראל שרי לצאת בו דלא מצינו שאסרו הבא מחוץ לתחום אלא לאכילה (והנאה) ומצות לאו ליהנות ניתנו וכאן אין שייך לגזור שמא יאמר לגוי להביא כדי לצאת בו דלא שכיח שיעשה מצוה בעבירה הילכך אפילו למאן דאמר מצות ליהנות ניתנו שרי עכ"ל והן הן הדברים שכתב הטור בשמו רק שהשמיט סיום דבריו משום דאנן נקיטינן דמצות לאו ליהנות ניתנו והנה אמת שבדברי חכמים סי' מ"ו אות ו' הבאתי דברי הגאון שער המלך בפרק ח' מהלכות לולב הלכה א' (ד"ה ואחר) שמתבאר מדבריו דבאיסורין דרבנן כולי עלמא מודו דמהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו להתיר לכתחלה ומאן דסבר דדוקא בדיעבד לא אמר אלא באיסורין דאוריתא ולפי זה אין ראיה מדברי הרשב"א אלו דהא מיירי באיסור דרבנן שאסרו דבר הבא מחוץ לתחום למי שהובא בשבילו וכן כתבתי שם באות י"ב לדחות דאין ראיה מדין זה עיין שם אבל באמת עתה אין דעתי נוחה בדחיה זו ועל כל פנים היה להם להרבנים הנ"ל להביא דברי הרשב"א הללו ולפלפל אם יתכן להכריע דעתו או לא:

גם מדברי מרן כסף משנה בראשון מהלכות ציצית הלכה י"א מתבאר יפה דטעמא דלאו ליהנות ניתנו מהני להתיר לכתחלה והוא שעל מה שכתב הרמב"ם שאין עושים חוטי הציצית משל עיר הנדחת כתב דאין הטעם משום דאסורים בהנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו אלא הטעם הוא משום דמיכתת שיעוריה ואי הוה סבירא ליה דלאו ליהנות ניתנו אינו מהני כי אם לדיעבד אם כן הרמב"ם דקאי אלכתחלה דקאמר אין עושים אותם הוה מצינן למימר שפיר דטעמא משום דאסורין בהנאה אלא ודאי מוכח דמהני אף ללכתחלה:

והגאון בשו"ת עמודי אור סי' י"א אות ז' במאי דפרכינן בפרק שואל ד' קנ"א סוף ע"א גבי עשו לו וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר עולמית אמאי הכא נמי ימתין בכדי שיעשו ונחלקו בפירוש השמועה דרש"י ועוד איזה מפרשים כתבו דקושית הגמרא היא ארישא דקתני יקבר בו ישראל דמשמע מיד ואמאי לא ימתין בכדי שיעשו והגאונים פירשו דקאי אסיפא דאמאי לא יקבר עולמית תיסגי ליה בכדי שיעשו הנה לפירוש רש"י הקשה לפי מה שכתבו התוספות בשם הירושלמי דטעם בכדי שיעשו הוא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ופשיטא דלא חמיר דין זה משאר איסורי הנאה ולמה היה לנו לאסרו מיד הא קבורה היא מצות עשה ומצות לאו ליהנות ניתנו והרי פסקינן בסי' תקפ"ו סעיף כ"ב דשופר שהובא מחוץ לתחום מותר לתקוע בו מיד וכו' אלו תורף דב"ק מתבאר דסבירא ליה דמטעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו שרי לכתחלה נמי דאם לא כן מאי קשיא ליה הא שפיר פרכינן דלכתחלה ניבעי בכדי שיעשו אלא דלפי מה שמחלק הגאון שער המלך דבאיסור דרבנן הכל מודים דמהני אף לכתחלה אין ראיה מדבריו דשאני הכא דכדי שיעשו הוא איסור דרבנן שלא יהנה ממה שהעכו"ם עשה בשבת אבל בעלמא באיסורי תורה אפשר דמודה הגאון דאסור לכתחלה וזה דוחק שאם כן היה לו לפרש בקושיתו דכיון שאין כאן אלא איסור דרבנן לישתרי משום דלאו ליהנות אלא ודאי אין כונתו משום שהוא מדרבנן אלא אף אם הוא מדאוריתא הוה קשיא ליה דלישתרי משום דלאו ליהנות ניתנו ובספר כרם חמד ח"ג ד' ה' ע"ב כתב דעל רש"י לא קשיא דיש לומר דסבירא ליה דלאו ליהנות ניתנו לא מהני אלא בדיעבד אבל מה שקשה הוא על הרשב"א דמשמע מדברי הר"ן דקאי בשיטת רש"י דקושית הגמרא היא ארישא ואיהו גופיה מאריה דההוא דינא דסי' תקפ"ו סעיף כ"ב הנ"ל דמוכח דמהני אף לכתחלה אלו תורף דב"ק ולא זכר הגאון יצ"ו מה שכתב הגאון שער המלך בשמיני מהלכות לולב דבאיסור דרבנן כולי עלמא מודו דמהני אף לכתחלה והכא באיסור דרבנן איירינן וחידוש הוא ששם הזכיר דברי השער המלך שבפרק ח' הנ"ל בדין אחר שכתב שם לענין מה שאמרו דבדאיכא הנאת הגוף לא אמרינן לאו ליהנות ניתנו דאין זה אלא כשנהנה מגוף האיסור ולא כשהוא רק גרמא והשיב על פי זה על מה שיישב הגאון עמודי אור על קושיתו הנ"ל דכיון דבקבורת המת אית ליה ניחותא גם בזולת המצוה ואם כן להסוברים דבדאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה לא אמרינן לאו ליהנות ניתנו וכו' דלא דק דהיכא דאין גופו נהנה מדבר האסור בעצמו רק שגורם לו הנאה לא מיחשיב הנאה וכמו שכתב השער המלך וכו' עיין שם:

ומדברי הירושלמי בפרק ג' דשקלים הלכה ב' לפי פירוש הגאון תקלין חדתין (בש"ס דילן הוא בדף ח' ע"ב) מתבאר דטעמא דלאו ליהנות ניתנו מהני לכתחלה והוא דאיבעיא לן מהו לצאת ביין של שביעית ופשיט תני רב אושעיא יוצאין ביין של שביעית ופירש בתקלין חדתין דיין של שביעית אסור ליהנות בו כשיגיע זמן הביעור וצריך להפקירו אלא דיש לומר מצות לאו ליהנות ניתנו וארבע כוסות מצוה היא וכו' הנה הספק הוא אם מותר לצאת בו לכתחלה ופשטינן דמותר ועם שמגוף דברי הירושלמי אין הכרח שהרי יש בו פירושים אחרים דלאו משום לתא דלאו ליהנות ניתנו הוא ועוד דיש לדחות לפי מה שמחלק הגאון שער המלך בין דאוריתא לדרבנן דבדרבנן כולי עלמא מודו דמהני לכתחלה אם כן בפירות שביעית הרי כתב מרן כסף משנה בשביעי מהלכות שמיטה סוף דין ג' דמה שאסורות אחר הביעור הוא מדברי סופרים ולכן יש לומר דמשום הכי הוא דמהני אף לכתחלה ואם כן אין ראיה מדברי הירושלמי אבל מדברי הרב תקלין חדתין עצמו מתבאר דסבירא ליה שאין לחלק שאם היה סובר דדוקא באיסור הנאה דרבנן הוא דמהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו היה צריך להקדים ולהודיעינו דמה שאסור אחר הביעור הוא מדרבנן ושמפני כן הוא דמסיק בירושלמי להיתר דהא אין הדבר פשוט מעצמו דהוא איסור דרבנן ומרן כסף משנה בלשון אפשר אמרה וז"ל ואפשר שהאיסור הזה מדבריהם הוא ואולי הביעור כולו חומרא מדברי סופרים והברייתות השנויות בתורת כהנים בענין הביעור אסמכתא מדבריהם עכ"ל הרי שאינו כל כך פשוט ומדלא כתב שפירושו בדברי הירושלמי הוא על פי הנחה דהביעור הוא מדרבנן מוכח ודאי דסבירא ליה דלא תלי בהכי כלל ומה גם לפי מה שביאר הרב מוהר"י עייאש בעפרא דארעא על דברי הרב ארעא דרבנן במערכת הבי"ת כלל פ"ה דלא אמר מרן דביעור הוא מדבריהם אלא ביעור דשריפה אבל ביעור דהפקר הוא מן התורה דמן התורה סגי במה שמפקירן ורבנן הצריכו שריפה והוכיח כן מסוגיא דפרק מקום שנהגו ד' נ"א ושכן מוכח מדברי התוספות שם בד"ה כל הספיחין ואם כן בבעיא דבירושלמי דמיירי שלא הפקירן כמו שכתב בתקלין חדתין הרי הביעור הוא מן התורה ואפילו הכי מהני טעמא דלאו ליהנות ניתנו:

ועל מה שכתבתי בדברי חכמים סי' מ"ו סק"ה שדעת הגאון גט פשוט בריש סי' קכ"ד דמצות לאו ליהנות ניתנו מהני לכתחלה הנה בבואי לארץ ישראל תוב"ב זכיתי בספר היקר לב מבין על הרמב"ם וראיתי בפרק א' מהלכות שופר בדף מ"ח (בד"ה וראיתי) שהביא שהרב מקרא סופרים השיגו דלא מהני מצות לאו ליהנות ניתנו אלא לדיעבד וכו' והרב המחבר תמה עליו דפסיק הכי בסכינא חריפא ונעלם ממנו דזו מחלוקת קדומה בין הרבנים מוהר"ם די בוטון וכנסת הגדולה ושמחידושי הרשב"א לבמות דף ק"ג נראה דלא ברירא ליה האי מלתא ודבריו הם על דברי רש"י שם גבי סנדל של עבודה זרה דלטעם ראשון מבואר דלא מהני לכתחלה אבל לטעם השני דמאיס למצוה מוכח דבשאר איסורין (חוץ מעבודה זרה) דלא שייך בהו מאיס לגבוה אפילו לכתחלה מהני ומצא שגם מרן מוהרי"ט אלגאזי בספר גט מקושר דף מ"ב כתב כן בדעת הרשב"א דלטעם השני מהני בשאר איסורין אף לכתחלה וכן מוכח מדברי הר"ן בנדרים דף ל"ה גבי מאי דאמרינן במודר הנאה דמלמדו מדרש שפירש הטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו ומלמדו מדרש הוא לכתחלה ונמצא דשלמים ונכבדים רבים סוברים דמהני לכתחלה ושפיר כתב הרב גט פשוט לייחס כן לדעת רבינו הטור וכו' אלו תורף דב"ק הא למדת דשלמים וכן רבים רובא דאיתיה קמן סברי מרנן דטעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו מהני אף לכתחלה וידידי הגאון מוהר"י קלעצק אבד"ק פיקעלין יצ"ו בספרו הבהיר דלתי תשובה בח"א סי' יו"ד דמיסתמיך ואזיל בתר מה שכתב הרב המגיה במשנה למלך דלא מהני האי טעמא אלא בדיעבד ולא לכתחלה הא גרמא ליה למר מה שאין מצויים אצלו מספרי רבני הספרדים הנז"ל ולא סיימו קמיה שיותר עיקר היא סברת הרב כנסת הגדולה דמהני אף לכתחלה:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה