שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל פז
מומר לעבירה אי הוי מומר בפעם אחת או בעינן שלשה פעמים הנה הגאון מוהר"ץ אלימלך שפירא בספר דרך פקודיך במצות לא תעשה י"ג אות ד' נסתפק לענין מומר לאכילת קרבן פסח אם הוא בפעם אחד או בעינן שלשה פעמים והצריך עיון ולענין מגעו ביין אם עושה יין נסך בפעם אחת כתב מרן הבית יוסף ביורה דעה סי' קי"ט בשם הרשב"א (בסוף ד"ה כתב הרשב"א) מומר לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי חז"ל הוא מין ויינו יין נסך וכו' וענין חילול שבת והעברת דברי חז"ל לדעתו שעובד כו"מ הוא דוקא שהיה מוחזק בו שלשה פעמים אבל בפעם אחת או שתים אינו עושה יין נסך ובפני עשרה צריך שיחלל עכ"ל הרי דלא סגי בציר מתלתא והגאון חתם סופר בנדונו שבחלק יורה דעה סי' ק"ך שהבאתי דבריו בכלל פ"ו (בד"ה ומדי דברי) היה לו לעשות סניף גדול מזה בנדונו שלא נאסר היין במגע הדורך אף אם נדע שנגע הדורך בהיין כיון שלא הוחזק בשלש פעמים וכנראה לא זכר שר דברי מרן הבית יוסף הללו ומצאתי שבחתם סופר חלק הששי סי' נ"ו מתבאר דנקיט הכי דבפעם אחת אינו נעשה מומר והוא שנשאל על מה שאמרו בפרק יש נוחלין דבנות צלפחד טענו אם אין אנחנו חשובים כבן תתייבם אמנו דקשה למאן דסבירא ליה דמומר אינו זוקק אשתו ליבום וקימא לן מחלל שבת בפרהסיא הוא מומר לכל התורה אם כן לא היתה אשת מקושש זקוקה ליבם כלל והרב השואל תירץ דבפעם ראשון לא נעשה מומר והגאון המחבר כתב לו דלא הועיל כלום שהרי בא עם חבילתו לפני משה ואהרן וכל העדה והרי חילל כמה פעמים וקל וחומר ממה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק קמא דחולין דהשוחט בשבת משהתחיל לשחוט ולעשות חבורה נעשה מומר ובגמר שחיטה כבר פסולה שחיטתו וכל שכן הכא שבא בחבילתו שכבר נעשה מומר בהעברת ארבע אמות ראשונים עכ"ל ומוכח דמודה מיהא להרב השואל דאינו נעשה מומר בפעם אחת ואין נכון לומר דלפי שיטתו הוא דאמר ואיהו לא סבירא ליה הכי ועיין עוד בחתם סופר שם בסימן ס"ז (בד"ה והיינו ובד"ה ודע) ויובא להלן איה"ש ולקמן (בד"ה ומתבאר) בשם הגט פשוט לענין כתיבת גט בשבת:
ועל חקירת הרב השואל ממקושש עצים שהיה מחלל שבת בפרהסיא ואינו זוקק את אשתו ליבום וכו'. נראה ליישב בעה"י דהנה מרן חיד"א בפתח עינים בפרק קמא דחולין דף ה' דאמר רב ענן דמומר לעבודה זרה מותר לאכול משחיטתו והוכיח כן מאחאב ויהושפט הביא שבספר אמרי נעם הקשה אמאי לא הוכיח כן מיצחק שאכל משחיטת עשיו והוא הקשה ביתר שאת למאי דמסקינן דרב ענן בתיובתא ואסור לאכול משחיטתו והרי יצחק אכל משחיטת עשיו והאריך קצת לפלפל וסיים וז"ל ונראה דמדאוריתא לא אסור אלא מומר לכל התורה דוקא אמנם מדרבנן מומר ליין נסך ומחלל שבת שויינהו מומר לכל התורה ואם כן אף דיצחק אבינו קיים כל התורה אפשר דגזרות דרבנן שעתידים לגזור לפי שנות דור ודור לא קיים ושאני עירובי תבשילין שהוא מצוה לכבוד שבת או לכבוד יום טוב עכ"ל עיין שם עוד והביא תורף דבריו בקצרה הרב אברהם אזכור בדף כ"ט אות ט"ל למדנו מדב"ק שמומר לחלל שבת שדינו כעכומ"ז אינו מן התורה דמן התורה אינו חשוב מומר אלא מדרבנן הוא וכן משמע מדברי הגאון חתם סופר בחלק יורה דעה סי' ק"ך שהבאתי לעיל בכלל פ"ו (בד"ה ומדי דברי) שכתב דמומר לחלל שבת הוא רק משום קנסא עיין שם ולפי זה החקירה ליתא מעיקרא ושפיר קאמרי תתייבם אמנו דאף שהיה מחלל שבת שפיר זוקק את אשתו ליבום כמובן אמנם ראיתי להגאון מוהר"י לאנדא אבד"ק סאדאגורא בספר יד יהודה בהלכות שחיטה סי' ב' בפירוש הארוך סעיף קטן ח' שעל מה שכתב מרן בסעיף ה' מומר להכעיס וכו' או מומר לעבודה זרה או לחלל שבת בפרהסיא וכו' כל אלו דינו כעכומ"ז כתב כל אלו אסורין מדאוריתא כמו שכתב השפתי כהן וכו' האריך קצת לבאר הדברים כיעוין שם ובאמת שכן הוא משמעות דברי הגאון שפתי כהן בסעיף קטן ט"ז ותימה על מרן חיד"א הנ"ל שכתב בפשיטות בהיפך ולא זכר דבריו וצריך עיון וחיפוש בדברי המפרשים אם ירצה השם:
שוב ראיתי להרב ערך השלחן ביורה דעה סי' ב' אות י"ד שהביא בשם מרן חיד"א בספר פני דוד בפרשת תולדות דף ח"י סוף ע"ב שכתב ככל מה שכתב בפתח עינים וכתב על דבריו וז"ל וליתא דמומר לעכומ"ז או לחלל שבת מדאוריתא הוי כמומר לכל התורה ושחיטתו נבלה כנכרי כמבואר בכל הפוסקים וגם רבינו ירוחם כתב דמומר לעכומ"ז או לחלל שבת או מומר לכל התורה ושומר שבת ואינו עובד עכומ"ז הרי הוא כנכרי ופסקו מרן ואפשר דהיינו טעמא דפריך הא גופא וכו' משמע דבלאו הכי לא קשיא לרב ענן דסיפא הכי קאמר חוץ מן המומר לכל התורה כולה וגם מנסך ומחלל שבת אבל מומר לכל התורה חוץ משתים אלו או מומר לנסך ולחלל שבת לבד לא הוי מומר לכל התורה ועיין שם בחידושי הרשב"א ועיין בפרי חדש סעיף קטן א' ובמשנה למלך בשלישי מהלכות שגגות ולכולי עלמא מומר לעבודה זרה או לחלל שבת הוי כמומר לכל התורה מדאוריתא וכן כתב רש"י בפרק הדר וז"ל חוץ מן המומר לנסך או לחלל שבת דכמומר לכל התורה דמי דאמעיט ליה ממכם ולא מכולכם עכ"ל וכן כתב בשמו הרב טהרת המים במערכת המ"ם אות ס"ח ונעלם מהרב אברהם אזכור הנ"ל דברי הרב ערך השלחן הנ"ל. ויש קצת תימה על הרב ערך השלחן שלא הזכיר דברי הרב שפתי כהן הנ"ל שכתב ששחיטתו אסורה מדאוריתא ודלא כבית חדש שכתב דאינה אסורה אלא מדרבנן ומכל מקום השגתו על מרן חיד"א קיימת כיון דכל הפוסקים סוברים בהיפך ואף שכתב הגאון מוהר"ם שיק באורח חיים סי' פא"ר (בד"ה והנה גוף הדין) שדעת השלטי גבורים בשם ריא"ז דמאי דאמרינן דשחיטתו אסורה הוא מדרבנן וכתב שזה כדעת ספר התרומה המובא בשיטה מקובצת בפרק איזהו נשך דף ע"א לענין רבית דמומר כיון דבידו לשוב על עונותיו ואם ישוב על עונותיו לא תזכרנה עוד אינו כגוי גמור והוי כעין ספק ולכך קימא לן דאם קדש אשה חוששין לקידושיו מכל מקום ודאי דאית לן למינקט ככל הפוסקים הנ"ל דסברי דשחיטתו אסורה מן התורה:
ולענין צדקה כתב מרן הבית יוסף בריש סי' רנ"א בשם סמ"ק אומר הרא"ם שאם היה העני עובר עבירה להכעיס אינו חייב לזונו עד שישוב וכו' ותמה עליו מרן דאיך כתב דאינו חייב לזונו הא בעובר להכעיס אסור להחיותו כדמוכח בפרק השולח דף מ"ז וכו' והרב הפרישה כתב ואיני רואה שום תימה דהא כתבו התוספות דעובר עבירה חמורה חד זימנא לא מיקרי מומר ולכן חיובא הוא דליכא אבל איסורא ליכא וכו' אלו תורף דב"ק והרב טורי זהב חלק עליו דגם בפעם אחת כשעושה להכעיס יש איסור וכו' עיין שם שהאריך וגם הרב שפתי כהן רצה לחלק כמו שכתב הרב הפרישה וחזר בו והכריח דמומר להכעיס אפילו בפעם אחת דינו כעכומ"ז והאריך עיין שם ובמפרשים על השלחן ערוך שם כי לא פניתי לעיין בדב"ק רק את זה אגיד שראיתי שהגאון חתם סופר בחלק הששי סי' ס"ז (בד"ה והיינו) הביא לשון הרמב"ם ברביעי מהלכות רוצח דין י"א רועי בהמה דקה לא מעלין דכתיב לא תעמוד על דם רעך ואין זה רעך במה דברים אמורים בבעל עבירה ועומד ברשע ושונה בו תמיד וכו' וכתב שנראה לו שאין הכונה שבפעם אחת נעשה מומר ובשנים ושלשה פעמים נקר מושרש בחטא דזה אינו אלא לעולם לא נעשה מומר עד שנים ושלשה פעמים ועיין שפתי כהן יורה דעה סימן ב' סעיף קטן כ' וכו' ולפי זה אפשר דמומר להכעיס דמורידין נמי דוקא בשנים ושלשה פעמים לא בפעם אחת ועיין שפתי כהן יורה דעה סי' ב' סעיף קטן ט"ז והדבר צריך הכרע בלשון הרמב"ם שוב הביא מה שכתב בספר היראים סי' מ"ז (והוא מה שכתב הסמ"ק בשם הרא"ם) ושקיל וטרי ולא הזכיר דברי הגאונים פרישה וטורי זהב ושפתי כהן הנ"ל ולא נתבררה לי דעתו אם דוקא לדין זה הוא דאמר רב דאינו נקרא מומר בפעם אחת או דרק לדעת הרמב"ם הוא דאמר וצריך להתיישב היטב בדב"ק ואני אמרתי בחפזי ומצאתי שהרב שנות ימין בחלק ראשון בדרוש ראשון לשבת הגדול האריך מאד בדף ק"ב והלאה בדין מומר להחיותו אם בפעם אחת חשיב מומר ובדברי הרבנים פרישה וטורי זהב הנז"ל ולא איסתייעא לי לעיין היטב בדב"ק ואך את זה ראיתי שם בדף ק"ג ריש ע"ד שהביא מה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' רנ"א בשם חידושי הגרשוני דמה שכתב פרישה דבפעם אחת לא מיקרי משומד מהר"ם מלובלין סי' ט"ו לא כתב כן ודבריו צריכים עיון והרב שנות ימין תמה דאדרבא בדברי מהר"ם מבואר דבפעם אחת לא הוי מומר ושהביא ראיה מדברי התוספות בחולין דף י"ד שכתבו כן בתירוץ שני ושכתב שם דמהר"י קולון בשרש ק"ס הביא ראיה זו מדברי התוספות דבפעם אחת לא הוי מומר וכו' והאריך עוד וסיים בדף ק"ד ע"ב באופן שדברי הרב הפרישה דאף בלהכעיס בפעם אחת לא הוי מומר מוכרחים כמו שהכריחו הגאונים מהר"י קולון ומוהר"ם מלובלין ודברי הטורי זהב תמוהים וצריכים עיון ועל דברי ספר היראים הנ"ל עיין להגאון ווי העמודים בפירושו להיראים סי' מ"ז ומקרוב נדפס ספר היראים עם ביאור נחמד נקרא בשם תועפות ראם לידידי הגאון מוהר"ר אבא שיף דומ"ץ מינסק יצ"ו ועיין שם בסימן קנ"ו מה שפלפל בענין זה ועל דברי החתם סופר הנ"ל:
ומתבאר מדברי הרב שנות ימין הנ"ל דהעיקר לדינא דאין נעשה מומר בפעם אחת ומשמע דבכל הדינים הוא כן ואם כן מומר לחלל שבת בפרהסיא שדינו כעכומ"ז ואוסר היין במגעו היינו דוקא בשלשה פעמים ולכן בנדון שבחתם סופר סי' ק"ך הנ"ל נראה דכיון שלא עשה כן אלא פעם אחת לא נעשה מומר ואינו אוסר במגעו אלא דלפי מה שכתב בחתם סופר חלק ששי סי' נ"ו הנ"ל לענין מקושש דחשיב מחלל כמה פעמים יש לומר דגם בדורך הוא כן ומצאתי בספר היקר גט מקושר להרה"ג מוהר"ם בולא (שהשגתיו פה עיהק"ו) שבסימן ה' אות ד' כתב בשם הגאון גט פשוט דבכותב גט הרי הוא מחלל שבת כמה פעמים דבכל שתי אותיות שכותב חשיב חילול שבת אחת כן כתב הבית שמואל שם עכ"ל וזה כסברת הגאון חתם סופר גבי מקושש ויש לומר דהוא הדין לגבי דורך בשבת דחשיב מחלל כמה פעמים וק"ל והגאון חתם סופר בדף ק"ז ע"ב כתב צריך לדרוש אם ראוהו עושה כן שלשה פעמים דבלאו הכי לא נעשה מומר לחלל שבת אלא שבכותב מכתב יש לומר דכל שתי אותיות הן חילול שבת בפני עצמו באופן שנעשה מומר בכותב כל המכתב וכמו שכתב הבית שמואל וכו' אלא שדעת הרבה מהראשונים שגם בפעם אחת נעשה מומר וכו' אלו תורף דב"ק והובאו דבריו בשו"ת יהודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) באורח חיים סוף סי' ג':
וכתב שם (בגט מקושר) דאם מומר לעבודה זרה או לחלל שבת בפרהסיא שהוא כאילו כתבו גוי כמו שכתוב בטור ושלחן ערוך סי' קכ"ג (והובא. שם באות ג') כתב הגאון פרי חדש בסי' קכ"ג סעיף קטן ה' שבפרי חדש יורה דעה סי' ב' סעיף קטן י"ז העלה בשם המפרשים דמומר לעבודה זרה או לחלל שבת אינם נעשים מומר בפעם אחת והכי נמי בכותב הגט בשבת בפרהסיא פעם ראשונה לא מיקרי מחלל שבת והגט כשר ואף שאין נראה כן מדברי מרן הבית יוסף בסוף סי' קכ"ג נראה לו שהעיקר כן וכתב הרב גט מקושר על זה וז"ל ועיין במה שכתבתי בחלק ב' בדיני המומר ששם הארכתי בזה ושדברי הפרי חדש תמוהים דרש"י והרמב"ן והרשב"א והרא"ה והר"ן והתוספות ורבותינו הצרפתים כולהו סבירא להו דנעשה מומר באותו הפעם שחילל שבת ועיין בגט פשוט דכותב גט מחלל שבת כמה פעמים וכו' עכ"ל והחלק שני שציין אינו מצוי אצלי וגם לא שמעתי עד כה שיש ממנו חלק שני:
והנה לענין שחיטה הוא מחלוקת הראשונים כמתבאר למעיין בדברי רבני האחרונים ביורה דעה סי' ב' וכתב הגאון ישועות יעקב שם סעיף קטן ה' דאף שבפעם אחת אינו נעשה מומר מכל מקום נראה לו דנעשה חשוד עיין שם בפירוש הקצר ומצאתי שהאריך בזה הרב מטה אהרן מדף קצ"ח והלאה ואכתוב דברי מסקנתו שבדף ר' סוף ע"ג וז"ל. מהמחובר נקיטינן שדעת התוספות דבפעם ראשונה אינו נעשה מומר וזו דעת הגהות אשירי ריש פרק קמא דחולין אך הרשב"א סובר דאף בפעם ראשונה חשיב מומר לפסול שחיטתו ומה שכתב בתשובה שהביא מרן הבית יוסף בסי' קי"ט (בסוף ד"ה כתב הרשב"א) דבפעם אחת או שתים אינו עושה יין נסך דמבואר דבפעם אחת אינו נעשה מומר עד שלשה פעמים והוא היפך מסברתו דבאותו פעם שעבד עבודה זרה או שחילל שבת נעשה מומר לאותו דבר צריך לומר שמה שכתב באותה תשובה בשם ר"י קאמר וליה לא סבירא ליה ודעת הרא"ה והרמב"ן כדעת הרשב"א אבל דעת הרמב"ם כדעת התוספות דבפעם ראשונה לא הוי מומר זולת בשחיטה בשבת שגמר השחיטה חשיב כפעם שנית וזו דעת הי"מ שהביא הר"ן ומה שכתב בפרי חדש סי' ב' סעיף קטן י"ז לפסק הלכה דבפעם הראשונה לא הוי מומר ושכן כתבו הר"ן והגהות אשירי הנה הר"ן סיים וכבר הארכתי בחידושי והמעיין בחידושיו יראה שדעתו כהיש דוחין ואם כן התוספות והגהות אשירי הם בחדא שיטה וכנגדם דעת הרמב"ן והרשב"א והרא"ה וסוף סוף הוא ספק שקול ואם שחט בשבת בפרהסיא במזיד לדעתם שחיטתו פסולה ומה גם דבענין כזה לדעת הרמב"ם וי"מ שהביא הר"ן חשיב גמר השחיטה כפעם שניה ולכן מה שכתב הפרי חדש הלכה למעשה דהשוחט בשבת בפרהסיא שחיטתו כשרה ומשמע אפילו אם הוא במזיד וכן כתב בסי' י"א סעיף קטן ב' הא ליתא שהרי לדעת חמשה מלכי רבנן הנ"ל שחיטתו פסולה וכן לתירוץ הראשון של התוספות ובודאי דהכי נקיטינן והביא שהרב פרי תואר דחה דברי הרב פרי חדש דאף דהתוספות סברי דלא הוי מומר בפעם הראשון אנן לא פסקינן הכי ועוד הביא דברי הפרי תואר שבסימן ד' סעיף קטן ה' והעיר קצת בדב"ק אלו תורף דב"ק במטה אהרן שם ורמז מחלוקת זו בקצרה ידידי הגאון אבד"ק נאווארדאק יצ"ו בספרו הבהיר ערוך השלחן בסי' ב' אות ט"ז וגם בעיקר דין מומר לחלל שבת שהוא גוי גמור ביאר שם ולפי שאין ספרו מצוי ביד כל אדם אעתיק דב"ק והנה שם באות י"ג העתיק לשון הרמב"ם ברביעי מהלכות שחיטה דין ד' אם היה עבריין לעבודה זרה או לחלל שבת בפרהסיא או אפיקורוס הרי הוא כעכומ"ז ושחיטתו נבילה וכתב באות ט"ז שמלשון הרמב"ם הנ"ל נראה להדיא שגם במחלל שבתות ועובד כוכבים אין שחיטתו נבילה רק כשמועד לכך שהוא עבריין תמידי ולא כשעבר פעם אחת וכן משמע מדבריו בשלישי ממעשה הקרבנות ובשלישי מהלכות שגגות שהרי שם עבריין אינו אלא בעובר תמידי וזו דעת רבותינו התוספות בעירובין דף ס"ט (ד"ה הוציא) וגם בחולין דף י"ד (ד"ה השוחט) זו היא כונתם ויש מרבותינו דמשמע מדבריהם דגם בפעם ראשון נעשה עבריין בשבת ובעכו"ם (רש"י עירובין שם ד"ה יכול וכן כתב הרשב"א בחולין שם בשם התוספות וכן כתב הגהות אשירי שם) אלא דאותה שחיטה עדין אינה נאסרת מפני שלא עבר מקודם ושחיטתו ועבריינותו באים כאחד (משנה למלך פרק ג' משגגות) אבל משחיטה זו ואילך הוא עבריין ויש מהפוסקים שהכריע כדעה זו (שפתי כהן סעיף קטן י"ז) וצריך עיין לדינא וגם המשנה למלך שם לא הכריע כן עכ"ל:
והרב אחי וראש בסי' ו' עמד לבאר אי מומר לחלל שבת וכן לעבודה זרה שהוא כמומר לכל התורה אם נעשה מומר בפעם אחת או בעינן ב' או ג' פעמים וכתב דהתוספות בעירובין דף ס"ט ד"ה הוציא סברי דאינו נעשה בפעם אחת וכן כתבו בהגהות מיימוני בפרק ב' דעירובין דין ט"ז וכן כתב הריטב"א בחידושיו לעירובין שם וכן כתב בתשובת הרשב"א שהביא מרן הבית יוסף ביורה דעה סי' קי"ט (בסוף ד"ה כתב הרשב"א) שצריך שיהא מוחזק בשלשה פעמים וכן כתבו התוספות בחולין דף י"ד בתירוץ שני דמשום פעם אחת לא חשיב מומר והביאו ראיה לדבריהם עיין שם ואף שיש לדחות שמה שכתבו שבפעם אחת לא חשיב מומר כלומר משום שבאותה שחיטה הוא דנעשה מומר אבל אם היה מומר קודם לכן אפילו בפעם אחת חשיב מומר והיתה שחיטתו זאת פסולה מלבד שאין זה פשט דבריהם ועוד שכן מתבאר מראיתם וכו' וכמו שכתב הגאון משנה למלך בשלישי מהלכות שגגות עיין שם וכן הבין מדבריהם בפשיטות רבינו מוהר"י קולון בתשובה ק"ס והביא שהגאון חקרי לב ביורה דעה סי' קנ"א נדחק בכונת התוספות דמה שכתבו דבפעם אחת לא חשיב מומר היינו באותה שחיטה עצמה ושכן נראה שהבין מדבריהם מרן הבית יוסף בסי' ד' ושהרמב"ם לית ליה כתירוץ בתרא שבתוספות הנ"ל והאריך לדחות פירושו וכתב (בד"ה המורם) שהגאונים הדרישה בסימן ד' ובים של שלמה פרק קמא דחולין סימן ז' ומוהרש"א בחידושי הלכות בחולין דף מ"א (בד"ה הכא נמי בישראל מימר) הבינו מדברי התוספות דקיימי בשיטת ר"י שהביאו בפרק הדר דמשום פעם אחת לא הוי מומר שוב ראה שהרשב"א בחידושיו לחולין הביא דברי התוספות בסיגנון אחר שעל אותה שחיטה הוא דקאמרי דלא חשיב מומר אבל אם כבר נעשה מומר אף בפעם אחת חשיב מומר והוא שלא כמו שכתב בתשובה שהביא מרן הבית יוסף בסי' קי"ט ואף שכתב באותה תשובה שהם דברי רבינו יונה מכל מקום הא שתיק ליה והביא דברי הרשב"א בתורת הבית הארוך בית שני שער ד' ומה שכתב הרא"ה בבדק הבית ומה שהשיב במשמרת הבית והאריך לפלפל בדברי כמה רבנים וסיים בסוף התשובה המורם מכל האמור שדעת התוספות ור"י והרשב"א בתשובה שהביא מרן הבית יוסף בסימן קי"ט והריטב"א הוא דאינו נעשה מומר בפעם ראשונה אך לפי סיגנון שהביא הרשב"א דברי התוספות דעתם היא שאף בפעם אחת נעשה מומר אלא דבאותה שחיטה אינו נעשה מומר ונראה דקימא לן הכי לדינא שהרי הם רבים לפי שיש לצרף עמהם דעת הרמב"ן והרא"ה שסוברים דאף באותה שחיטה נעשה מומר וכן רבותינו הצרפתים שהביא הרשב"א במשמרת הבית שסוברים דטעמא דמתניתין דשוחט בשבת שחיטתו כשרה הוא משום דאיירי בצינעא אבל בפרהסיא שחיטתו פסולה והרב מוהר"ם בולא בספר זכות משה סי' פ"ג אסף וקבץ דברי רבני האחרונים והסכים כן לדינא ודבריו נכונים עכ"ל הרב אחי וראש וכן נראה הסכמת רבנן בתראי החונים על צלע השלחן הטהור ביורה דעה סי' ב' דאפילו בפעם אחת חשיב מומר כמו שיראה הרואה בדברי קדשם הלא בספרתם ועיין להרב טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכת החי"ת אות מ"ט: