אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל פו

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל פו

כלל פה

מומר (דיני מומר אין נהוגים בזמן הזה בכל מקום והם כדרוש וקבל שכר) לחלל שבת באיסורין דרבנן כתב הרב באר היטב יורה דעה סי' ב' סעיף קטן י"ו בשם הרב בית הלל דחשיב מומר והרב תבואת שור כתב בסעיף קטן כ"ח דהרב פרי חדש השיגו יפה עיין שם וכתב על זה הרב אחי וראש דף כ"ח ע"א דלא ראה בדברי הרב פרי חדש שום רמז מזה עיין שם ובמטותיה מניה לא ראינו אינו ראיה וידוע דהרב פרי חדש אינו מזכיר בספרו את הרב בית הלל כלל כי נדפס אחר כך וקבע מקום בפני עצמו להשגותיו על הרב בית הלל והוא בקונטרס אחרון ועיני הרואה שם בקונטרס אחרון תחזנה השגתו על הרב בית הלל בזה וכנראה לא ראה הרב אחי וראש דברי הרב באר היטב שכשהזכיר שעל דברי הבית הלל השיג הפרי חדש הראה מקום לזה שהוא בקו"א (בקונטרס אחרון) ועיין להרבנים כרם שלמה שם ופרי מגדים בשפתי דעת אות י"ז וחכמת אדם כלל א' אות ח' שנמשכו אחר התבואת שור לחלק בין איסורי תורה לדרבנן ומה שכתב הרב תפארת ישראל (פירוש המשניות) בחידושיו שבסוף פרק קמא דשבת דרבינו עקיבא איגר הביא מהבית הלל דחשיב מומר ותמה עליו שהיה לו להביא מאורח חיים סי' שפ"ה סעיף ג' עיין שם לא זכיתי להבין השגתו שהרי מדברי הרב פרי חדש שם מוכח דחיליה דרב בית הלל הוא מההיא דסי' שפ"ה והשגתי שלחן ערוך החדשים וראיתי מה שהאריך בחידושי רבינו עקיב"א עיין שם בסי' ב' ומסקנתו דלדעת הר"ן משום חילול שבת דרבנן לא הוי מומר ולהרמב"ם הוי מומר וכן כתב הגאון ישועות יעקב בסי' ב' שלדעת הר"ן אינו נעשה מומר באיסורין דרבנן עיין שם בפירוש הקצר סעיף קטן ד' ובפירוש הארוך שם ביאר דהוא פלוגתא דתנאי והרב פתחי תשובה שם סעיף קטן ח' בשם הרב משנת חכמים כתב דדוקא אם היה חייב מיתת בית דין ולא באיסורי לאוין ולפי זה נראה עיקר כהרב פרי חדש דבאיסורין דרבנן לא הוי מומר דלא כהרב אחי וראש אמנם הגאון מוהר"ץ אלימלך שפירא בספר דרך פקודיך במצות לא תעשה ל"ב בחלק הדיבור אות ב' כתב המחלל שבת בפרהסיא הוא כגוי לכל דבריו ונראה אפילו במילי דרבנן ויתבאר להלן ולא ראיתי שביאר להלן מזה עיין שם וכיון שלא זכינו לאורו ולא ידענו טעמו אית לן למינקט כפי הנגלות לנו בדברי הרבנים הנ"ל דיש לחלק בין איסורי תורה לדרבנן וכן מתבאר מדברי הגאון מוהרז"ש בשלחן ערוך שלו בסי' ב' בקונטרס אחרון סעיף קטן יו"ד שכתב אפילו לא חילל להכעיס אלא לתיאבון במזיד באיסור דאוריתא משמע דאם חילל בדרבנן לא מיקרי מומר וכן דעת הגאון ערוך השלחן בסי' ב' אות י"ג בשם האחרונים וכן פסק הרב שלחנו של אברהם באות ז' על פי דברי הרבנים פרי חדש ותבואת שור וכן סתמו רבני בבל בספר זבחי צדק סי' ב' אות ל"ב בשם כמה וכמה מרבני האחרונים דבין במומר לחילול שבת ובין לעכומ"ז יש חילוק בין דאוריתא לדרבנן:

וכן נקיט בפשיטות הגאון פרי מגדים בפתיחה הכוללת בפתיחה להלכות שבת (בד"ה נסתפקתי) דמומר לחלל שבת דהוי מומר לכל התורה היינו דוקא אם מומר לחלל במלאכה דאוריתא ולא במומר למלאכה דרבנן ואף במלאכה דאוריתא נסתפק שם דשמא דוקא במומר למלאכה שחייבים עליה סקילה אבל מלאכה שאין חייבים עליה אלא מלקות כגון מחמר למאן דאמר דלוקין אפשר דאינו נעשה בזה מומר לכל התורה ועיין שם לענין עשה דשביתת בהמה ובספר אמרי בינה להגאון מוהר"י אויערבאך בחלק אורח חיים בדיני שבת סי' וי"ו דף י"ז ע"ב (ד"ה וקצת) הביא ספקו של הפרי מגדים וכתב שנראה מש"ס דיבמות דף וי"ו ע"א שאני לאוי דשבת דחמירי וברש"י שם דמחלל שבת כעכומ"ז ושם קאי על לאו דמחמר ודוחק לומר הואיל דלאוי דשבת שבאבות מלאכות חמירי וכן מוכח מרש"י ביבמות דף מ"ה ע"ב שכתב הטעם דגר תושב אסור לעשות מלאכה משום דהוי כעובד כומ"ז ומסתמא אסור לדעת רש"י בכל עניני שבת הן בתחומין הן במחמר וכתב שאחד מגדולי רבני פולין כתב להוכיח מדברי התוספות יבמות דף ל"ג ד"ה א"ר יוסי דלא הוי ככופר בכל התורה כולה ודחה ראיתו וסיים שיש לומר דחמור וחשיב מומר לכל התורה אף בחילול על ידי לאו דמחמר כדמשמע בפשיטות דברי ש"ס ורש"י יבמות הנ"ל עכ"ל הנה מדברי שניהם נלמוד דעל כל פנים באיסור דרבנן מסכימים דלא חשיב מומר לכל התורה:

גם הגאון מוהר"ם שיק בא"ח סי' קכ"ח (ד"ה מכתבך) כתב כבר הסכימו התבואת שור בסי' ב' ופרי מגדים שם ס"ק י"ז דמחלל שבת באיסור דרבנן אפילו בפרהסיא לא מיקרי מומר ורק דעת ר"י וכו' סבירא ליה כן אבל אנן קימא לן כחכמים דדוקא באיסור דאוריתא אמרינן כן והוא כתב להוכיח דבדרבנן אינו נעשה מומר על פי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק קמא דחולין גבי שוחט בשבת עיין שם דברי קדשו גם הגאון מוהר"ם תאומים בספרו אוריין תליתאי סוף סי' מ' מיסתמיך ואזיל בתריה דרב תבואת שור לחלק בין איסור דאוריתא לדרב עיין שם:

ובשו"ת צמח צדק החדש להגאון מליבאוויץ בסי' א' דף ב' ע"א הביא מחלוקת האחרונים הנ"ל אם נעשה מומר בחילול שבת באיסורין דרבנן והביא שבחידושי הריטב"א לעירובין דף ס"ט ע"א כתב ושמעינן מהכא מומר לחלל שבתות מיקרי אפילו עבר על איסור דרבנן דהכא דרך מלבוש הוציאם כדמשמע לישנא דנפיק בחומרתא הילכך אפילו הוציאם לרשות הרבים ליכא אלא איסורא דרבנן וכן הגיה בדברי הריטב"א ידידי הרה"ג בכור לוהב יצ"ו) עכ"ל ולשין זה נוטה כדעת הבית הלל ופקפק שם על ראית הפרי חדש אלו תורף דב"ק שבאו אגב גררא ולא נחית לעומקא דהאי דינא בפרטות כי אם ללמד לנדונו עיין שם דב"ק ובספר ערוך השלחן לידידי הגאון אבד"ק נאווארדאק יצ"ו אות ט"ז כתב יש מי שאומר דחילול שבת בדרבנן אינו נעשה עבריין ולא נראה כן עכ"ל ולא ביאר למה לא נראה כן אחרי שכן כתבו הרבה רבנים כנז"ל ואולי ראה דברי חידושי הריטב"א לעירובין הנ"ל שדבריו נוטים לסברת הרב בית הלל ואחרי שרבני האחרונים לא ראו דברי הריטב"א תפס הרב יצ"ו כמותו שיש לנו לומר שאם האחרונים היו רואים דבריו היו חוזרים בהכי ואולי שזה גם כן טעמו של הרב דרך פקודיך הנ"ל:

וכתב עוד הרב הנ"ל (ערוך השלחן) יצ"ו שנראה לו ברור שהעובר על הרבה מצות דרבנן שחיטתו אסורה אפילו עוברם לתיאבון דינו כעבריין לכל התורה וברור הוא שמינות נזרקה בו ובפרט בעתים הללו:

ואם מומר לחלל יום הכיפורים בפרהסיא דינו כמומר לחלל שבת בפרהסיא הנה מבואר בדברי רבני האחרונים ביורה דעה סי' ב' לענין שחיטה ובאבן העזר סי' קכ"ג לענין כתיבת גט דיום הכפורים שוה לשבת אמנם בספר יד יהודה החדש להגאון מסאדגורא בהלכות שחיטה סימן ב' כתב בפירוש הקצר אות י' דדוקא שבת שהוא אות על מעשה בראשית אבל יום הכפורים הוא כשאר עבירות החמורות כל שאינו עושה רק לתיאבון הוא כשאר מומר לתיאבון ולא נמצא באחד מהקדמונים שיאמר זה ואולי יש להחמיר משום דחמיר בעיני העולם יותר משבת על כן מסתמא הוא חשוד גם לעבור על שבת בפרהסיא אבל אין נראה עכ"ל עיין שם בפירוש הארוך שהרחיב הדברים. והגאון חתם סיפר בחלק ששי סוף סי' פ"ג כתב דרש"י בחולין דף ה' סוף ע"א פירש הטעם דמומר לחלל שבת כמומר לכל התורה כיון דכופר במעשה בראשית והוי כעובד עבודה זרה וצריך לומר דלא הוי ממש כעכומ"ז ומשום הכי בעי צירוף עזות שמחלל שבת בגילוי פנים וכו' ואיני יודע מנא לן דמחלל יום הכפורים הוי כמומר הלא אינו כופר במעשה בראשית ולומר יום הכפורים חמיר (בעיני הבריות) משבת וממילא חשוד על הקל שהוא שבת זה אינו כדמוכח מתוספות חולין ק"א ע"ב ד"ה הזיד דאם כן קשה שגג בשבת והזיד ביום הכפורים אמאי חייב אלא על כרחין הוי שב מידיעתו דאיכא דחמיר ליה ואם כן קשיא ועלה בדעתי לומר דיום הכפורים חמיר מכל התורה ונחשד על כל התורה חוץ משבת וסבירא ליה להרמב"ם כרבינו ירוחם מובא בבית יוסף ושלחן ערוך יורה דעה סי' ב' סעיף ה' אלא שהרב בית יוסף כתב שם באותו סימן החשוד לדבר חמור חשוד לקל היינו באותו מין עצמו כגון שחשוד לעשות מלאכה בשבת חשוד לעשות מלאכה ביום טוב אבל לאכול אפילו איסורים קלים אינו חשוד וכן החשוד לאכול איסור חמור אינו חשוד לעשות מלאכה אפילו קלה ואם כן החשוד ליום הכפורים אינו חשוד לכל התורה כולה מה שאינו נוגע למלאכה ואם כן הדבר צריך עיון עכ"ל:

ואם מומר לחלל שבת בפרהסיא כשר למול כשאין שם אחר כתב בספר ברית אבות לידידי הרה"ג אבד"ק יולניצא יצ"ו בדף קכ"ג סוף ע"ב שבספר באר יעקב צד 52 כתב שבשו"ת מים חיים אורח חיים סי' כ' כתב שאסור אך אין האמת כן שהרי סיים באותה תשובה בכל זאת אם ידוע שלא ימצאו מוהל אחר רק מי שמחלל שבת בפרהסיא לא אקבל ערבות לבטל מצות מילה עכ"ל אבל עם כל זה לדינא דבריו נכונים כמו שהאריך הרב בספר ימלט נפשו בסי' ל' שאסף מראשונים ואחרונים שכל המחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי גמור ותימה על הרב בעל מים חיים שלא רנה לקבל בזה ערבות ואם היה רואה דברי הרב ימלט נפשו היה בטוח בדבר עכ"ל הרב ברית אבות ואיני יכול לעיין בספרים הנ"ל שאינם מצויים אצלי וצריך לעיין בדברי המפרשים ביורה דעה ריש סי' רס"ד בהגהה. אמנם בחפשי בספרים מצאתי בספר עמק הלכה לידידי הגאון מוהרמ"א אלופין אבד"ק חאלוי שעמד בסי' ס"ט לבאר אם עובר על דת כשר להיות מוהל והאריך בסוגיא דפרק אין מעמידין דף כ"ו ע"ב בפלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה אם ימול כותי או ארמאי ובדברי המפרשים וכתב בסעיף קטן י"ב דנקיטינן מדברי התוספות דמומר הוא בן ברית גמור וכשר למילה לכולי עלמא ודוקא לכתיבת ספר תורה וגט פסלינן ליה משום שאינו חושב לשמה אבל למילה דאין צריך מחשבה כשר כשאר בן ברית אלא שהאחרונים החמירו במומר שלא לחשבו בכלל בן ברית מדברי התוספות בפרק בן סורר דף ע"ב ד"ה ישראל דבן ברית ממעט מומר (לענין התראה דשואלים מהם אם בן ברית היה) ומזה למד הבית שמואל בסי' קמ"א סעיף קטן מ"ז דמומר אינו נעשה שליח להוליך גט וכן דעת מגן אברהם סי' קפ"ט אלא שמצדד דהתוספות מיירו רק במומר להכעיס והאבן העוזר מפלפל הרבה בדברי התוספות עד שמצא להכניס גם מומר להכעיס בברית ישראל והרב המחבר התפלא ושאל אם מצד הדין מומר להכעיס אינו בכלל בן ברית לענין מצוה ואם עשה אינו כלום איך יכול לגרש את אשתו ולהתיר אשת איש לעלמא הלא אינו בתורת גטין וקידושין ואיך פסקינן בסכינא חריפא לומר דלענין שליחות הולכת גט אינו בתורת גטין ולענין שהוא עצמו יגרש ישנו בתורת גטין אלא ודאי בן ברית הוא וישנו בתורת גטין וקידושין רק בהתראה דרוצח שאני דהתם לא מתחייב אלא על בן ברית העומד בבריתו אבל מומר להכעיס בכלל המורידין הוא כמו שכתבו התוספות ולשון בן ברית דנקט בש"ס היינו משום דבהתראה הולכים אחר לשון בני אדם ואין המומר בכלל בן ברית בלשון בני אדם מה שאין כן לענין מצוה והוקשה לו מפרק קמא דחולין דף ה' דמומר אוכל נבלות להכעיס או לחלל שבת בפרהסיא הוא כמומר לכל התורה ואסור לאכול משחיטתו וכו' וניחא ליה דיש לחלק דשחיטה אינה חובת הגוף לכן מומר שאינו חייב בשחיטה מן התורה וגם הוא אינו מתחייב עצמו שהרי אוכל נבלות לכן אין מקום לקרותו בר זביחה לא כן מילה שהיא חובת הגוף ואף המומר שאינו חפץ בה אינו יכול להפקיע עצמו מחיובה ועל כרחו חל עליו חוב כל י"ג כריתות שנכרתו עליה לכן שפיר קרינן ביה ואתה את בריתי תשמור כי בן ברית גמור הוא ולא נפרד מעמיו כדדרשינן חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא לכן נראה דאף לר' יהודה דבעי לשמה אין לפסול בר ישראל מלמול כי אם כשהוא מין המכוון למרוד להכעיס דאז יש לחוש פן ימול בהדיא שלא לשם מצוה אבל זולת זה אף מי שעוזב דת לגמרי עדין שם בן ברית עליו לענין מילה לכולי עלמא וכל שכן אם לא יצא מן הכלל והוא עצמו מהול וגם ימול את בניו וכן יתכשר לכל תיקון מצוה שאין צריך נאמנות או כונה לשמה בהדיא וכו' אלא דהיכא דאפשר מצוה להדר אחר מוהל ובעל ברית היותר צדיק כמבואר בפוסקים אבל מצד דין הש"ס ושיטת הראשונים כל זרע יעקב כשרים לכך זולת הפרט שאמרנו ועל זה נאמר ועמך כלם צדיקים עכ"ל העתקתי תורף דב"ק לפי שאין הספר מצוי כל כך ומי שנמצאים אצלו הספרים שציין בברית אבות יעיין גם בדבריהם ויכריע הלכה למעשה:

ועל פי מה שכתב הרב הנ"ל בכונת התוספות דסנהדרין הנ"ל שבלשון בן אדם מומר אינו בכלל בן ברית יש ליישב מה שמקשים על התוספות מדפרכינן בפרק האיש מקדש דף מ"ב לר' שמעון למה לי גם אתם בתרומה הא איצטריך למומר דאינו בן ברית ותרומתו תרומה בודאי שהרי מחוייב בתרומה והגאון מוהר"ם שיק בחלק אורח חיים סוף סי' פאר יישב קושיא זו ואמר דמה שכתבו התוספות דמומר אינו בן ברית היינו מדרבנן והוא על פי מה שמצא בתוספות ישנים ליומא על דף נ"ו שכתבו (בההיא דהלוקח יין מבין הכותים) דאפילו לר' יהודה ור' שמעון דסברי גרי אריות הם מכל מקום הרי קבלו עליהם גרות ובידו לשוב והוא כבן ברית ותרומתו תרומה אף דלר' שמעון נכרי שתרם אין תרומתו תרומה ואם כן יש לומר דמדרבנן אינו נקרא בן ברית משום דלא סמכינן אהואיל אבל מן התורה מיקרי בן ברית ואם כן שפיר פריך בקידושין דשם קאי אדין תורה דגוי שתרם אין תרומתו תרומה ועל מומר ליכא למימר דזה ליכא למעט דהא אמרינן הואיל אלו תורף דב"ק ומובן שזה דוחק אבל לדברי הרב הנ"ל ניחא שכונת התוספות היא רק שבלשון בני אדם אין המומר בכלל בן ברית אבל לדינא גם התוספות מודים דמומר הוא בכלל בן ברית:

ואם אוסר היין במגעו הנה בשו"ת הגאון מוהר"י אשכנזי בחלק יורה דעה סימן ט"ז כתב וז"ל על שאלתו בישראל המחלל שבתות בפרהסיא אם עושה יין נסך במגעו יפה הורה דהואיל דהניסוך לא תליא בהא דהוי מומר לכל התורה דאינו נאמן לכל דבר אבל לא לנסך במגעו כמבואר בסימן קצ"ד סעיף ז' וסעיף ט' ובשפתי כהן שם ובשו"ת שמביא הבית יוסף בקי"ד ובקכ"ד מן הכל נשמע דאין איסור במגעו ביינו של ישראל ובפרט דעיקר איסור יינם משום בנותיהם כמבואר בפרק אין מעמידין ועיין בבית יוסף סי' קי"ג בשם כל הפוסקים דאיסור שתיה מעיקרא משום בנותיהם שלא יבא להתחתן בם וזה לא שייך בישראל מחלל שבתות והלום ראיתי ביד אפרים הנספח בהיורה דעה (בהיו"ד) החדשים שמביא בשם תשב"ץ שנסתבך בזה ואין התשב"ץ בידי ומסיים שאין נאמן עליו על שלא הקפיד במגע נכרי אבל לא החליט לאסור מגעו ולדעתי אין הדבר מקבל אריך כי אין בזה חשש ניסוך וראוי לסמוך על הוראתו בזה להיתר עכ"ל הגאון מוהר"י אשכנזי ולי הדל נראה שמדברי מרן הבית יוסף בסי' קי"ט (בסוף ד"ה כתב הרשב"א) אין נראה כן שכתב אבל מומר לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי חז"ל הוא מין ויינו יין נסך וכו' וענין חילול שבת והעברת דברי חז"ל לדעתו שעובד כו"ם הוא דוקא שהיה מוחזק בו שלשה פעמים אבל בפעם אחת או שתים אינו עושה יין נסך ובפני עשרה צריך שיחלל עכ"ל הרשב"א שבבית יוסף שם בשם רבינו יונה משמע דאם יש בו תנאים האמורים (שהוחזק בתלתא זימני ובפני עשרה) עושה יין נסך היינו שאוסר במגעו ותימה על הגאון הנ"ל שלא זכר מזה וכן יש לתמוה שלא זכר דבהלכות גדולות הלכות שחיטה והובאו דבריו בספר האשכול בחלק שלישי בהלכות יין נסך צד קנ"א כתב מפורש שעושה יין נסך דלגבי מומר שבת ועבודה זרה כי הדדי נינהו אלא שרבינו בעל האשכול כתב על דבריו וחזי לן המחלל שבת ואינו עובד כומ"ז לא גרע מגוי שאינו עכומ"ז שכתבו הגאונים שיינו ומגעו אינו אסור אלא בשתיה והא דתניא איזהו גר תושב זה שקבל עליו שבע מצות זה להחיותו אתמר אלא הכל תלוי אם אינו עובד כומ"ז ויש מי שאומר גוי שאינו עכומ"ז וכו' נגיעתו אפילו בשתיה אינה אוסרת דלא גזרו על סתם יינם אלא משום בנותיהם להכי אסור אבל נגיעתו ביין של ישראל שרי ולא נראה עכ"ל הא למדת שדבר זה נפתח בגדולים והיה העלמה מעיני הגאון מהרי"א הנ"ל. והרב טהרת המים בקונטרס שיורי טהרה במערכת המ"ם אות מ"ח כתב וז"ל מומר ששב בתשובה וחזר לעשות מצות ה' כישראל שוב אינו אוסר היין במגעו הכ"י י"ד ושכן כתב הר"ש סי' כ"ו וז"ך ע"כ לעניינינו ומובן שקודם ששב אוסר במגעו אבל כנראה מיירי במומר גמור כמו שיתבאר להמעיין בדב"ק ואינו ענין למי שהוא מומר רק לחלל שבת אבל בתשובת הריב"ש סי' ד' שממנה מקור הדין שבסי' קכ"ד סעיף ט' (בדין האנוסים אשר ציין הגאון הנ"ל) כתב מפורש דמומר לעכומ"ז או לחלל שבת בפרהסיא דינו כנכרי ושחיטתו נבלה ואוסרים יין במגען והגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' קכ"ח כתב בשם הרב השואל על הנערות שסורקות שערן בשבת והדבר מפורסם לכל רואיהן וקימא לן דכל שנודע לעשרה חשיב פרהסיא ואם כן הן כמומרים ואם נוגעים ביין הוי כיין נסך כדקימא לן בסי' קכ"ד סעיף ח' והגאון המחבר השיב שעל פי טעמים אין נעשות מומר לחלל שבת. א) דמומר לחלל שבת היינו דוקא באיסור דאוריתא וכו' ועוד דאין זה פרהסיא דאף אם יבינו הכל שנתקנו השערות היום הלא אינם יודעים שעשו בעצמן כי אפשר שעשו על ידי גוי וכו' וסיים ואף שדינן כעבריינים אבל חלילה לומר שהם כגוים גמורים לעשות יין נסך במגען מצד הטעמים הנ"ל עכ"ל ומבואר דסבירא ליה דמחלל שבת בפרהסיא אוסר את היין במגעו:

ומדי דברי בענין זה פה עיק"ו חברון ת"ו עם ידי"ן הרב הגדול מוהר"ר מענדיל אשכנזי יצ"ו הראני דברי הגאון חתם סופר ביו"ד סי' ק"ך אשר מתבאר יפה מדב"ק דמחלל שבת בפרהסיא באיסור תורה מגעו ביין עושהו יין נסך והוא שנשאל בישראל שדרך יין והעידו עליו שני עדים שדרכו בליל שבת אחר צאת הכוכבים ושנים מעידים שלא יצאו הכוכבים עדין והשיב מדברי כולם נלמוד שעל כל פנים דרך בגת סמוך לשבת מאד והוא רשע וראוי לגעור בו ושלא להאמינו על האיסורים אבל לומר שיהיה אותו היין נסך על שחילל שבת לא ידענא כי לא הוזכר שהיו שם עשרה מישראל דאי לאו הכי לא נקרא מחלל שבת בפרהסיא ובשגם איכא תרי כתי סהדי דסתרי ואוקי גברא אחזקתיה ומכל שכן שיש לומר דלא מכחשי אלא הני ראו שלשה כוכבים מפוזרים והני לא ראו ואז באותו מעמד סמך הוא אהני דלא ראו ועוד שלא הוזכר שהיו הענבים מחוסרים שחיקה ודיכה ועיין בהראשונים סוף פרק קמא דשבת ובמומר לתיאבון באיסורין דרבנן יעיין בהוריות י"ד ע"א והתם מיירי בלהכעיס והכא מה שעושה יין נסך אינינו משום חתנות כי מותר להתחתן בבנותיו ולא משום לתא דעבודה זרה אלא משום קנס עשאוהו כגוי עכומ"ז ועל כן אין להחמיר כל כך ומכל שכן אם לא נודע שנגע בהיין רק מה שדרך והוציא היין על ידי כחו ואם כן היין שיצא מהענבים קודם שנעשה מומר היה מותר ומה שיצא אחר כך באותו הגת שבאותה דריכה עצמה נתערבו זה בזה וקמא קמא בטיל לכן אין להחמיר ולהפסיד ממון של ישראל כשר בשביל זה עכ"ל ומתבאר כאמור והרב פתחי תשובה בריש סימן קכ"ד הביא דבריו בקצרה:

והגאון מוהר"ם תאומים בשו"ת אוריין תליתאי סי' ט"ל נשאל בענין זה והשיב דבשלחן ערוך לא נמצא מפורש אם המחלל שבת עושה יין נסך במגעו ודברי הרשב"א שבבית יוסף סי' קי"ט דמחלל שבת יינו יין נסך אפשר לפרש דהיין שבידו אסור ולא מהימן לומר שלא נגע בו נכרי ואינו מוכרח דבמגע עצמו יעשה נסך כעכו"ם גמור אך בתשובת הריב"ש סי' ד' מפורש דאוסר במגעו וכו' ועיין בנקודת הכסף סי' קכ"ד ס"ק כ"א בשם המבי"ט על הקראים דיינם יין נסך כעכומ"ז וכתב הנקודת הכסף דמזה משמע דאוסרין נמי יין שלא (שלו) במגע כעכו"ם אף דלא פלחי לעבודה זרה ושכן משמע מתשובת הרשב"א וכו' הרי דמפרש דברי הרשב"א גם כן דבמגע עצמו עושה יין נסך ועיין תבואת שור סי' ב' ס"ק ל' ובתשובת יד אליאו סי' פ"ג ובתשובת חתם סופר סי' ק"כ נשא ונתן בישראל שדרך יין בשבת אם אותו יין נעשה יין נסך על שחילל שבת עיין שם דמפשט פשיטא ליה דמחלל שבת בפרהסיא עושה יין נסך ולא משום חתנות ולא משום לתא דעבודה זרה וכו' אלא משום קנס עשאוהו כגוי עיין שם ואמנם זה בידוע בודאי שנגע בהיין ובאופן שנאסר היין על ידי מגע כזו אבל בספק וכו' יש מקום להקל דהוי ספק דרבנן וכו' אלו תורף דב"ק ובסי' מ' האריך עוד לפלפל בנדונו וכתב שהרב השואל כתב לו שבברכי יוסף סי' קכ"ד מביא כמה פוסקים שמחלל שבת בפרהסיא אינו אוסר יין במגעו והוא כתב לו שאין ספר ברכי יוסף בידו וכו' עיין שם שעשה סניף מזה ועיינתי בברכי יוסף ומר קעסיק בנגיעת צדוקי ביין שלנו וידוע שאין הצדוקים מוחזקים לחלל שבת בפרהסיא באיסורין דאוריתא רק ימים טובים מוחזקים לחלל לפי טעותם בחשבונם ולא איירי שם בדין ישראל המחלל שבת בפרהסיא כמו שיראה הרואה ואם כן אפשר שטעם אותם הפוסקים המתירים מגע צדוקי היא משום כיון שאינם מחללים שבתות בפרהסיא אף שמחללים יום טוב אינם נעשים בזה מומר לכל התורה ואין דינם כגוי גמור אבל במחללי שבת שהדין ברור שדינם כנכרי מודו שאוסרים יין במגעם:

ואני אמרתי בחפשי ומצאתי בספר היקר יד יהודה להגאון מוהר"י לאנדא אבד"ק סאדאגורא בהלכות שחיטה סי' ב' בפירוש הארוך סעיף קטן ט' שהביא דברי בעל הלכות גדולות הנ"ל דמומר לחלל שבת עושה יין נסך דלגבי מומר שבת ועכומ"ז כי הדדי נינהו וכתב על דבריו ובגמרא והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א והרמ"א וכן בשאר פוסקים לא מצינו זה בשום מקום דאף דדינו כעכומ"ז לכל הדברים שעכומ"ז פסול בו משום דזה נמי הוא ככופר במעשה בראשית ממילא הוא ככופר בכל התורה אבל להיות עושה יין נסך במגעו דהוא משום לתא דיין שנסך לעבודה זרה ומחמת זה אסרו גם סתם יינם ומגע מה ענין חילול שבת לזה הא אינו אלא בעובד עבודה זרה אבל זה אינו מאמין בה ואינו עובדה לנסך לה יין באמת שנמצא פוסקים דסברי דגם מומר להכעיס בשאר עבירות גם שחיטתו אסורה בהנאה כמו תקרובת ולדידהו ממילא דעושה יין נסך גם כן מיהו גם זה הוא חידוש ושאר הפוסקים לא סברי הכי כנז"ל וברור בעיני שגם רבינו יונה שהביא הרשב"א בתשובה והביאו מרן הבית יוסף בסי' קי"ט שכתב אבל מומר לחלל שבתות בפרהסיא או אינו מאמין בדברי רז"ל הוא מין ויינו יין נסך וכו' הוא נמי מדעות אלו ומוסיף אינו מאמין בדברי רז"ל והוא חידוש ולא נמצא בשום מקום. והרשב"א כתב עליו וענין חילול שבת וכו' לדעתו שעובד עבודה זרה הוא דוקא שיהא מוחזק בו שלשה פעמים אבל משום פעם אחת או שתים אינו עושה יין נסך ובפני עשרה צריך שיחלל הנה הרשב"א כתב לדעתו היינו דהוא לא סבירא ליה הכי אך גם לדעתו צריך שיחזיק בזה שלש פעמים ועיין שפתי כהן בסימן ד' סעיף קטן ד' שכתב דהרשב"א בתשובה מצריך בחלול שבת ועכומ"ז שלשה פעמים והוא סותר לדבריו בתורת הבית והתבואת שור בסי' י"א כתב דהרשב"א לא קאמר אלא להיות עושה יין נסך ובאמת מעבודה זרה לא מיירי הרשב"א כלל רק קאמר שיהא נחשב חלול שבת כעובד כומ"ז זה דוקא בשלש פעמים וזה נמי אמת דרק להיות עושה יין נסך אמר אבל בעובד כומ"ז פשוט לדעתו מיד עושה יין נסך וכן בחלול שבת לשאר דברים בפעם אחת הוא מומר רק דלהיות עושה יין נסך מצריך שלש פעמים וגם זה הרשב"א עצמו לא סבירא ליה הכי גם בשלש פעמים וזה הוא שכתב לדעתו וכו' שוב הביא לשון ספר האשכול (שהבאתי למעלה וסיים) והנה הרמ"א בסי' קכ"ד הביא דעת התוספות והרא"ש דמגע גר תושב אינו אוסר אפילו בשתיה והשפתי כהן שם הביא דהשתא יש לסמוך על זה מיהו משמע דוקא גר תושב שקבל עליו שבע מצות אבל לא סתם גוי שאינו עובד כומ"ז אבל לא ידעתי דהא כל עיקר האיסור בגוי שאינו עובד כומ"ז הוא משום דעיקר הגזרה דסתם יינם הוא משום בנותיהם ועוד השוו מגעו לסתם יינם ומי שייך זה בישראל המחלל שבת בפרהסיא ואם יש לו בת כשרה אף שאין ראוי להשתדך עמו אבל איסור חיתון אין בו והבעל הלכות אלו (אולי) סברי כהסוברים דגם מגע גוי שאינו עובד כומ"ז נמי אסור בהנאה ואף דהרשב"א הביאו משמו דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך לאסור גם בשתיה מכל מקום יש לומר דגדול שאינו עכומ"ז גרע ויין שלו ודאי אסור דאין לו שום נאמנות כלל ובדרכי משה סי' קכ"ד הביא בשם הריב"ש דאנוסים אם עובדי כומ"ז או מחללי שבת בפרהסיא עושים יין נסך שם הם נטמעים בין הנכרים אך אם שומרים דת ישראל בצינעא אין עושין יין נסך אבל אם אנו רואין שהם מחללי שבת בפרהסיא בלא אונס הם כשאר נכרים ועושין יין נסך וגם בתו בודאי אסורה לנו והם ככל נכרים הנטמעים בהם והבית יוסף שם הביא בשם ארחות חיים דמושך בערלתו אינו עושה יין נסך דנסך תלוי רק בעבודה זרה אבל זה לבו לשמים ואפילו מומר לערלות כדאיתא בפרק הערל עכ"ד ועל כרחין דמיירי דהא דמושך בערלתו אינו להכעיס רק לתיאבון שלא יכירו שהוא יהודי ועל זה אמר אפילו הוא מומר לערלות דמומר לערלות הא אינו אלא כשאר מומר לתיאבון לכך גרע מומר לערלות משום דמומר לערלות עובר אדאוריתא מה שאין כן מושך בערלתו אין צריך לחזור ולמול אלא מדרבנן כדאמרינן ביבמות דף ע"ב אבל אם מושך בערלתו להכעיס בודאי גרע והרמב"ם בהלכות תשובה מנאו בין אלו שאין להם חלק בעולם הבא מכל מקום כתב דנסך אינו תלוי זולת בעבודה זרה. והנה באתי עד כה לפי שראיתי שאין נמנעים אפילו הכשרים לישב במסיבה עם אנשים כאלו אשר רבו בעונותינו וקשה למנעם שיש לחוש לאיבה דידהו יותר מאיבת העכומ"ז ואין כח בידינו להרחיק אותם לכן באתי ללמד קצת זכות על מה שאין נזהרים ושותים יין במסבה אחת ואמת שגם כעת אינו נעשה יין נסך בקל זולת אם נגע בהיין עצמו אבל בודאי אשרי למי שנזהר ומצאתי בחתם סופר סימן ק"ך שכת בדמה שעושה יין נסך אינו משום חתנות כי להתחתן בבנותיו מותר ולא משום לתא דעבודה זרה אלא משום קנסא עשאוהו כעכומ"ז לכן אין להחמיר בו עכ"ל כפי הנראה דסובר דנמצא כן בדברי חז"ל ובאמת לא נמצא בשום מקום בש"ס רק הבעל הלכות כתב דין זה ומשמע דאינו מקנסא אבל למה שכתבתי דיש לומר דהוא לשיטתו אין להחמיר כל כך בזה. כל אלו דברי הגאון יד יהודה הנ"ל שהעתקתים לזכות את הרבים שאין בידם ספר התורה הזה ומצינו חבר להגאון מוהר"י אשכנזי הנ"ל בריש כללין:

אחר זמן מצאתי בשו"ת בנין ציון החדשות בסי' כ"ג שדבר בקדשו בנדון זה (והקדים בתחילת הסימן לומר שהוא שלא להלכה למעשה) וז"ל מה שכתב מעכ"ת שהיה נוהג לאסור בשתיית יין שנגע בו ישראל מחלל שבת בפרהסיא מפני שהוא מומר לכל התורה כולה והוכיח משו"ת המבי"ט שהביא בנקודת הכסף יורה דעה (סי' קכ"ד) לאסור בשתיית יין שנגעו בו קראים מפני שהם מחללים את המועדות והמה כמחללי שבתות אמנם יש מי שחולק עליו ולכן שאל אותי איך דעתי בזה. לענייות דעתי הדין עמו דכיון דמחלל שבת בפרהסיא הוא כמומר לכל התורה דינו כעובד כוכבים ואפשר שאפילו המהרש"ל שהביא בנקודת הכסף שם שסבירא ליה דקראים אינם אוסרים מודה בזה משום דקראים אינם מחללין שבתות רק מועדות מפני שחולקים על קביעות שלנו וששוה מחלל מועדות למחלל שבתות לא סבירא ליה אבל במחללי שבת ממש דלכולי עלמא הוי מומר לכל התורה כולה אפשר דגם המהרש"ל מודה ואין לומר כיון דגזרת יינם הוא משום בנותיהן והרי בנות מחללי שבתות ל נאסרו דזה אינו דאם כן מומר לעבודה זרה לא יאסור יין בשתיה ולפי מאי דאמרינן בחולין דף ד' אוסר וצריך לומר כמו שכתב מעכ"ת בשם הר"ן בחידושיו שם כיון דהוי ככותי גמור הוא בכלל גזרתם אף שאין בבנותיו איסור חתנות ואם כן הוא הדין במומר לחלל שבת בפרהסיא וכן כתב הרשב"א בתשובה שהביא מרן הבית יוסף בסימן קי"ט דמומר לחלל שבת בפרהסיא יינו יין נסך וכל זה מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהו אחר שבעונותינו פשתה הבהרת לרוב עד שברובן חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום ואחר כך מחללים שבת במלאכות דרבנן ודאוריתא והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה על ידי התפלה והקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקים דלא נחשבו כמומרין אף על פי שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהם בידיהם והם כתינוק שנשבה כמבואר בסי' שפ"ה וגם הרב המבי"ט כתב כן בסימן ל"ו ואפשר נמי דצדוקין שלא הורגלו בתוך בני ישראל ולא ידעו מעיקרי הדת ואינם מעיזים פניהם נגד חכמי הדור לא חשיבי מזידין וכו' יעויין שם והרבה מפושעי הדור דומים להם ועדיפי מהם שמה שמחמיר הרש"ל בקראים להחשיב יינם יין נסך אינו מפני חילול מועדות שדומה לחילול שבת בלבד אלא מפני שכפרו גם בעיקרי הדת שמלין ולא פורעין ואין להם דיני קידושין וגטין שעל ידי זה בניהם ממזרים ובזה רוב הפושעים שבזמנינו לא פרצו ולכן לדעתי המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תבא עליו ברכה אכן גם להמקילים יש להם על מה שיסמוכו אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד שזה ודאי כמומר גמור ונגיעת יינו אסור עכ"ל ודבריו נראים נכונים והכל לפי ראות עיני המורה ובקונטרס זכר עשה במערכת הנו"ן רשום אצלי לענין כהן מאנשים הללו מה דינו לענין נשיאות כפים ואם ירצה ה' יתבאר במקומו:

ודע שגם מדברי הגאון חתם סופר בחלק ששי ריש סי' פ"ג נראה דנקיט דמומר לחלל שבת כל שלא נטמע בין הנכרים אין שייך בו גזרת בנותיהם דמר קעסיק בדין מומר לעבודה זרה ומומר לחלל שבת וכתב ולענין בנותיהם נמי יש לחלק מומר שנטמע בין הנכרים הרי הוא כנכרי ממש אבל אם הוא ישראל ועובד עבודה זרה אפשר בניו לא ילכו אחריו עיין נדה ל"ג ע"ב בנות צדוקים עכ"ל והוא כדברי הרבנים הנז"ל ומכל מקום לענין מגעו ביין אפשר דמודה למה שכתבו הרבנים הנ"ל בשם חידושי הר"ן דכיון שהוא כגוי גמור הרי הוא בכלל גזרתם ורק בזה נראה שחלוק עם הרבנים הנ"ל דמסתמיות דבריהם נראה דכל מומר אף אם נטמע בין הנכרים לא גזרו על בנותיהן וכן נראה מדברי ספר תפארת למשה שהביא הרב פתחי תשובה ביורה דעה ריש סי' קי"ב שכתב סתם דבמומר ליכא משום חתנות ואילו הגאון חתם סופר מחלק בזה כאמור:

עתה (חשון תרס"ד) נתכבדתי בספר היקר מנחת אלעזר לידידי הרה"ג מר בריה דהגאון מח"ס דרכי תשובה יצ"ו וראיתי שבסימן ע"ד עמד וימודד אר"ש רחבה לברר איסור של יין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא משום שרבים אומרים שמה שכתבו הפוסקים ביו"ד סי' קי"ט שמחלל שבת בפרהסיא יינו אסור הפירוש הוא שאינו נאמן עליו אבל אינו אוסר במגעו ודחה פירוש זה דהא בהריב"ש סי' ד' מפורש דאוסר במגעו וכו' שוב הביא תורף דברי שו"ת בנין ציון שהבאתי למעלה וקרא ערער על דבריו וסיים ויפה עשו שהדפיסו התשובה הזאת בכלל הפסקים שהם שלא להלכה למעשה וסיים וכן פסק להלכה ולמעשה בזמנינו הגאון מוהר"י אסאד בסי' ל"א דגם בישול נכרים שייך במי שמחלל שבת בפרהסיא ובישולו אסור משום חתנות כ"ש (כל שכן) יינו ואסור להתחתן עמו ועוד כתב בשם שו"ת מוהרי"א הנ"ל שכתב דמחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו ושהביא שכן כתב הריב"ש וכו' אלא שהוא (מוהרי"א) חידש דצריך שיעידו בבית דין בפניו שחלל שבת בפרהסיא כדקימא לן לענין עדות לפוסלו דצריך להעיד בפניו דוקא אבל בלא זה אינו אוסר היין במגעו והרבה להשיב על דבריו בזה בדברים נכוחים דמתבאר מדברי כל הפוסקים בענין זה דאף אם כשעשה העבירה לא היה בפני עשרה מישראל כל שנתפרסמה העבירה שעשה לעשרה מישראל הרי זה מחלל שבת בפרהסיא ולא בעינן שיעידו עליו בפניו בבית דין וכתב עוד בשמו שבזמנינו שהדור פרוץ מרובה אין להרחיקם ולדחותם כל כך שלא יפקרו טפי ויותר טוב לקרבם בזרוע והשיב על דבריו שהוא נגד המבואר בהרמ"א יו"ד ריש סי' של"ד שהיו עושין דין למי שחייב אף שיש לחוש שיצא על ידי זה לתרבות רעה עיין שם ובטורי זהב ונקודות הכסף וגדולי האחרונים מחזיקים בסברת הרמ"א עיין שם בפתחי תשובה כל שכן שאין להתיר יין של מחלל שבת מחשש שלא יפקרו טפי ובפרט מה יפקור עוד והרי הוא כנכרי גמור וכו' וכו' ומסיק כבודו של מוהר"י אסאד במקומו מונח ואין לעשות מזה אפילו סניף וכו' ותמה על שו"ת אבני צדק יו"ד סי' ס' שהביא דינו הנ"ל דאינו עושה יין נסך עד שיוגבה עדות בפניו בבית דין וזה אינו ופשוט דמחלל שבת בפרהסיא אוסר היין במגעו וכשנתפרסם בלבד וכן נקיט לאסור בשו"ת אוריין תליתאי וכו' שקיל וטרי שם על מה שצדד שם להתיר בדיעבד שכבר קנה יין כזה מדאקטאר מחלל שבת ואינו ידוע בבירור שנגע בענין האוסר אותו שיש להיין חזקת היתר וכו' וחלק עליו שאין ליין זה חזקת היתר וכו' ואין לזוז ממה שמפורש בדברי הראשונים בעל הלכות גדולות והריב"ש והמבי"ט שמחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו:

שוב הביא שו"ת מוהר"י אשכנזי סי' ט"ז שהבאתי למעלה וכתב שרי ליה מאריה בהוראה כזו שמפורש בהראשונים הנ"ל בהיפך ועל מה שכתב שעיקר איסור סתם יינם הוא משום חיתון וזה לא שייך בישראל מחלל שבת כתב הנה בפרי חדש יו"ד סי' קי"ב אוסר פת של קראים ובתשובת מוהר"י אסאד יו"ד סי' ל"א ביאר ראיה דאסור להתחתן עם מחלל שבת בפרהסיא שאם לא כן איך הביא הפרי חדש ראיה מתשובת המבי"ט דקראים המחללים מועדות כאילו מחללין שבתות ואסור להתחתן עמם ואם נאמר דמחלל שבת מותר להתחתן עמו הלא תלי תניא בדלא תניא דמחלל שבת בעצמו מותר להתחתן ואיך אסר את הקראים אלא על כרחין פשיטא ליה להפרי חדש דמחלל שבת אסור להתחתן עמו לכן דן שפיר לאסור החיתון בקראים על פי דברי הרב המבי"ט דמחללי מועדות כמחללי שבתות עיין שם עוד במוהר"י אסאד דהעלה באמת דאסור להתחתן עם מחללי שבת בפרהסיא ועיין בפתיחה הכוללת להלכות יסודי התורה להגאון חתם סופר שנדפס ברמב"ן על קידושין דפוס פראג נראה גם כן ממה שביאר דאיסור חיתון שלא ילמוד ממעשיו עיין שם על כן בודאי באלו שמחללים שבת בפרהסיא וכו' וכו' בודאי שייך איסור חיתון כדי שלא ילמוד ממעשיהם הרעים ואם כן נפל היסוד מה דפשיטא ליה להרב מוהר"י אשכנזי דלא שייך בהו איסור חיתון וזה אינו כאמור גם מה שכתב בשם יד אפרים שהביא בשם התשב"ץ חיפשתי בכל התשב"ץ ולא מצאתי רק התשובה המדבר בענין האנוסים ולא נמצא כלל בתשב"ץ לענין מחלל שבת אם אוסר יין במגעו לכן פשוט דאין להקל בזה כלל אלו תורף דברי הרב הנ"ל יצ"ו וחפץ הייתי לעיין בגוף תשובת הגאון מוהר"י אסאד הנז"ל אך אין הספר מצוי אצלי והעתקתי דברי הרב יצ"ו להועיל לזולתי:

גם נתכבדתי בספר היקר שו"ת רשב"ן לידידי הרה"ג מוהרש"ל שיק אבד"ק קארצג יצ"ו וראיתי בסי' לק"ט (בד"ה מכתבו) שכתב בשם שו"ת יהודה יעלה סי' ן' שהאריך להקל לענין מחלל שבת בפרהסיא אי יינו יין נסך שבזמנינו שהדור פרוץ אין להרחיקם ולדחותם בשתי ידים שלא יפקרו טפי ויותר טוב לקרבם בזרוע והרב המחבר יצ"ו כתב על דבריו דאין דבר זה ברור בכל מקום וצריך לשקול הדבר ויהיו מעשיו לשם שמים והיה ה' בעזרו ושם בדף ק"ז ע"א (בד"ה אחרי) כתב להגאון מהר"ר חיים מאנהיימער יצ"ו וז"ל ומה שהעיר כבוד אמ"ו על הגאון מוהר"י אסאד ביו"ד סוף סי' נו"ן במה שאמרו למלך אחשורוש אם נפל זבוב לכוס יין זורקו ושותהו ובמגע עכומ"ז אין שותים ואם נאמר שאם נוגע מחלל שבת ויין מתנסך היה להם לומר שלאו דוקא עכומ"ז אלא גם ישראל מחלל שבת מנסך היין ומתוך כך יצא להוכיח שמגע מחלל שבת אין מנסך תמה אני מאד על גאון ישראל שמביא הוכחה שאין בה ממש. א) דאנו אוסרין יינו של המחלל שבת משום קנס בזמן הזה ואז לא קנסו אותם. ב) הא בפירוש אמרו שם במגילה שאז נכשלו ישראל באיסור יין נסך ואם כן האיך נאמר למלך שנזהרים במגע עכומ"ז אלא על כרחין צריך לומר שלא על בני ישראל מסרו אלא על חקי התורה שהתורה אסרה מגע עכומ"ז וז"ב:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה