אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל ע

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל ע

כלל סט

מצות אין צריכות כונה כתב רבינו יונה בסוף פרק קמא דברכות גבי בעיא בהיכא דנקיט כסא דשיכרא וקסבר חמרא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא דלא איפשיטא שקשה מזה לדעת הפוסקים מצות אין צריכות כונה דאמאי לא איפשיטא הרי אף שלא נתכוון לברך על השכר כיון שנעשית המצוה יצא יש לומר דאף מי שסבר אין צריכות כונה הני מילי בדבר שיש בו מעשה שהמעשה הוא במקום כונה כגון נטילת לולב דאמרינן בסוכה דף מ"ב מדאגבהיה נפק ביה וכיוצא בזה אבל במצוה שתלויה באמירה בלבד ודאי צריכה כונה שהאמירה היא בלב וכשאינו מכוון באמירה ואינו עושה מעשה נמצא שלא עשה שום דבר מהמצוה עכ"ל וכתב הגאון בית חדש בהגהות הב"ח שם וז"ל כלומר מטעם סברא זו איכא למימר דלא איפשיטא הך בעיא במקומה אבל פום סוגיא דריש פרק היה קורא שמעינן דאף בקריאת שמע שתלוי באמירה בלבד אין צריך כונה למאן דאמר מצות אין צריכות כונה עכ"ל ונמצא לפי דבריו גם רבינו יונה מודה דלקושטא דמילתא אין חילוק בין מצוה שעל ידי מעשה למצוה שבאמירה בלבד ומחשבתו ניכרת שרוצה ליישב מה שמקשים על רבינו יונה מסוגיא דריש פרק היה קורא דמקשינן למאן דאמר אין צריך כונה מדתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיוון לבו יצא דמאי קושיא שאני קריאת שמע שהיא מצוה באמירה ובזה לכולי עלמא בעי כונה לזה כתב לפרש בכונתו כנז"ל אבל באמת לשון רבינו יונה הנ"ל אינו מורה כונה זו שאם כן לא היה לו לומר אבל במצוה התלויה באמירה ודאי צריכה כונה אלא הוה ליה למימר אבל במצוה התלויה באמירה יש לומר דצריכה כונה ולכן נראה שאין מקרא יוצא מפשוטו וכונתו לחלק כן באמת בין מצוה דבעשיה למצוה שעל ידי אמירה וכן הבינו שלמים וכן רבים בדעת רבינו יונה שלפי האמת יש חילוק זה דבמצוה שבאמירה לכולי עלמא צריך כונה וכן הבין בדעתו מרן הבית יוסף בסוף סימן תקפ"ט ועיין בספר חתן סופר דף ק"ו אות ט' דעת רבינו יונה וכו' ובטורי אבן לראש השנה דף כ"ח (ד"ה מצות אין צריכות כונה) ובכפות תמרים בסוף פרק לולב הגזול דף מ"ב על דברי התוספות (בד"ה אמר אביי כשהפכו) ובספר דרך המלך הספרדי בפרק ב' מהלכות שופר ובספר דרך פקודיך בהקדמת הספר דף ד' אות ז' (יש שם טעות שכתב זה בשם רבינו שמואל וצריך להיות רבינו יונה) ובשואל ומשיב מהדורא קמא ח"ב סי' א' (ד"ה והנה בהא) ובבית יצחק יו"ד ח"ב סי' קס"ז אות ט"ו ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' יו"ד לימודי ה' ריש לימוד ח"ק ובקונטרס למד מעניינו דף ק"ה ע"ב ישועות יעקב סוף סי' ס' בדברי בן המחבר (בד"ה והנה רבינו יונה) שו"ת שדה יהושע החדש סי' כ"ו (ד"ה ובמה) פרי מגדים בפתיחה כוללת חלק ג' אות ד':

ובספר משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בקונטרס עת מצוא דף ט"ו ע"א הקשה על מה שכתב רבינו יונה בריש ברכות על קריאת שמע שעל המטה וז"ל ועוד שאינו מכוון בה לצאת ידי קריאת שמע מן התורה ומצות צריכות כונה ואפילו למאן דאמר אין צריכות כונה מודה דלכתחלה צריך כונה ועוד שאפילו בלא זאת הכונה צריך כונת הלב לקבל עליו עול מלכות שמים במורא עכ"ל דלפי מה שכתב בסוף פרק קמא דברכות דאף מי שסובר אין צריכות כונה הני מילי במעשה אבל באמירה צריך כונה אם כן היה לו לומר כן גבי קריאת שמע שעל המטה דכיון שהיא באמירה הכל מודים דצריך כונה ומכח קושיא זו כתב דאין כונת רבינו יונה דבכל מילתא דאמירה צריך כינה לצאת ידי המצוה דאין סברא כלל לחלק ביניהם בענין זה אלא כונתו דבאמירה צריך כונת הלב לכוין מה שיאמר וזהו שדייק בלשונו שאפילו בלא זאת הכונה צריך כונת הלב וכו' ועיין באשל אברהם סי' ס' סק"ב ואף דמצות אין צריכות כונה הני מילי עשייה אבל תפלה עיקר בלב עכ"ל וזהו גם כן כונת הרר"י שכתב דאמירה היא בלב כן נראה נכון ופשוט בכונת רבינו יונה עם כי האחרונים לא נחתי לפירוש זה האמת תורה דרכה עכ"ל ומצא בספר מגן גבורים סי' ס' סק"ג שפירשו גם כן כונת רבינו יונה כמו שכתב הוא והביאו מתשובת הרשב"א דבתפלה וקריאת שמע יש כונה אחרת והיא כונת הלב ואינו ענין למצות צריכות כונה ותמה על שלא דקדקו כן מדברי רבינו יונה עצמו הנז"ל אלו תורף דב"ק ואין אתי ספר מגן גבורים לראות דב"ק וממה שכתב הרשב"א בתשובה הנ"ל מתבאר דשתי כוונות הן אחת כונת הלב להבין מה שמוציא מפיו ולקבל עול מלכות שמים באימה וכונה זו היא דוקא בקריאת שמע ותפלה שנית כונת המצוה לצאת ידי חובתו וזה שייכה בכל המצות ועל כונה זו הוא שכתב רבינו יונה לחלק בין מצוה שהיא בעשיה שהעשיה במקום כונה עומדת מה שאין כן במצוה שהיא באמירה וגם מלשון רבינו יונה גבי קריאת שמע שעל המטה הנ"ל מתבאר שכונה שבקריאת שמע שהיא כונת הלב לקבל עול מלכות שמים במורא היא כונה אחרת בזולת כונת המצוה לצאת ידי חובת המצוה ואינה רק בקריאת שמע וכיוצא אבל במאי דאיירי רבינו יונה בסוף הפרק דהיינו בשאר מצות לא שייכא הכונה שבקריאת שמע רק כונה לצאת ועל זה הוא שמחלק רבינו יונה בין מעשה לדבור וכמו שהבינו כל הפוסקים הנז"ל בכונת רבינו יונה ותו לא וכבר העיד הוא בעצמו שם בעמוד ג' (בד"ה ודרך אגב) שאין פשטות דברי רבינו יונה כמו שפירש הוא יצ"ו:

ולפי מה שמחלק רבינו יונה בין מצוה שעל ידי מעשה למצוה שעל ידי דיבור כל שכן שיש לחלק כן לענין מצוה שעל ידי שמיעה בלבד דגרע מאמירה (דאיכא דוכתי דעקימת שפתים הוי מעשה) וכן כתב הרב ערך השלחן בסי' תרנ"א אות ה' דהרמב"ם ומרן בסימן תע"ה פסקו גבי מצה דאין צריך כונה ושכתב הרב המגיד דסבירא ליה להרמב"ם דבמצוה שעל ידי מעשה אין צריך כונה וכתב שנראה לו שלמדו כן מההיא דסוף פרק לולב הגזול דף מ"ב שנדחקו אביי ורבא אליבא דר' יוסי מר אמר בשהפכו ומר אמר שהוציאו בכלי והא אשכחן לר' יוסי בפרק ראוהו בית דין דף כ"ט ע"א דסבירא ליה גבי שופר דבעי כונה וגם אביי עצמו סבירא ליה דצריכות כונה עיין שם בתוספות אלא ודאי דר"י ואביי לא סברי הכי אלא גבי שופר דתלי בשמיעה אבל בלולב שהוא על ידי מעשה אין צריך כונה ומאי דדייקינן בפרק ערבי פסחים דף קי"ד ע"ב דסבר ר' יוסי מצות צריכות כונה אינו מוכרח לדעת אביי ורבא וכן כתב הבית חדש בסי' תע"ה ומה שהקשו האחרונים ממאי דפרכינן מקריאת שמט ושופר אמצה דמשמע דאין חילוק ביניהם יש לומר דרבה דדייק מדאבוה דשמואל זאת אומרת לא סבירא ליה. לחלק כן אבל אביי ור' זירא פליגי עליה וסברי דלא אמר שמואל אלא במצה ולכך לא הקשה לרבא מהנך ומעין זה כתב הראב"ד בספר תמים דעים סי' וכן נראה דעת הרמב"ם ורבינו עובדיא שפסקו גבי קריאת שמע דצריכות כונה ובסוף פרק לולב הגזול כתבו לשינויי דאביי ורבא ודלא כהתוספת יום טוב שם שהצריך עיון דבריהם אלו תורף דב"ק וביאר שם שאין כן דעת הסמ"ג אלא גם במצוה שעל ידי מעשה בעי כונה והוקשה לו ממה שבהלכות לולב כתב לשינויי דאביי ורבא הנז"ל ויישב עיין שם הנה מבואר דשמיעה כאמירה בדין זה:

ועל מה שמקשים על רבינו יונה מסוגיא דריש פרק היה קורא דמוכח משם דלמאן דאמר אין צריכות כונה גם במצוה שעל ידי דבור הדין כן כתב הגאון שואל ומשיב במהדורא קמא ח"ב סי' א' דף א' ריש ע"ג וז"ל ולי נראה דאף אי נימא דבדבור צריך כונה אבל פשיטא דכל שנתכוון בתחילת הקריאה לשם קריאת שמע סגי בזה וסתמא לשמה קאי ונמשך על תחילת הענין ועיין בפנים מאירות ח"א סי' מ"ה מה שכתב בזה ואף למה שכתבתי ביד שאול סי' ער"א סק"ג מכל מקום כל שכיוון בתחילה סגי על כל הקריאת שמע ואם כן כאן שצריך כונה לכל השלש פרשיות כמו שכתב בטורי אבן כאן ועל כרחין דמצות צריכות כונה ואם כן כל השלש פרשיות צריך כונה וכל תיבה ותיבה בפני עצמה צריכה כונה וכמו שכתבתי ביד שאול שם סק"ג לענין גט דלא מהני מה שיאמר בתחילתו אבל אם אין צריך כונה רק מטעם דהוא דבור כל שנתכוון בתחילת הקריאת שמע שוב נמשך אחר כך גם כן על זו הכונה וזה ברור ולי הדל יש לפקפק דלפי הנראה כונתו לומר דלמאן דאמר דאין צריכות כונה ורק מפני שהוא בדבור צריך כונה מקשי הש"ס למה צריך כונה בכל הפרשיות ובכל תיבה ותיבה הא במה שיכוין בתחלה בלבד סגי אבל אי נימא דצריכות כונה אתי שפיר דצריך כונה על כל הפרשיות ואי הכי איני מבין מאי מקשי הש"ס מדתנן אם כיוון לבו יצא דחי הגיד לנו דפירוש אם כיוון לבו היינו בכל הפרשיות הלא מאן דאמר אין צריכות כונה יכול לפרש אם כיוון לבו בתחילת הקריאת שמע ומאי קושיא אלא ודאי משמע דלמאן דאמר אין צריכות כונה אין חילוק בין מצוה שעל ידי מעשה למצוה שבדבור:

והגאון בן המחבר בספר ישועות יעקב סוף סי' ס' (בד"ה והנה רבינו יונה) הביא מה שמקשים האחרונים על חילוק רבינו יונה בין מעשה לאמירה מקושית הש"ס למאן דאמר אין צריכות כונה מדתנן היה קורא בתורה וכו' אם כיוון לבו יצא וכתב שנעלם מהם שכבר נרגש בזה מרן הבית יוסף בסוף סי' תקפ"ט וכתב ליישב והוא דלכאורה טעמא בעי מאי שנא הכא משאר דוכתי כמו בעדים זוממין וכיוצא דעקימת שפתים חשיב מעשה ומדוע לענין כונת המצוה לא יהיה הדבור כמעשה לכן נראה ברור דגם רבינו יונה מודה דהיכא דאמירתו מועלת כמו ברכת הנהנין דאסור ליהנות בלא ברכה ועל ידי הברכה מותר ליהנות אמירה זו חשיב מעשה ולכן בהיה קורא בתורה והגיע זמן המקרא שפיר פריך הש"ס למאן דאמר אין צריכות כונה אמאי אם לא כיוון לא יצא הרי בקריאה זו עושה מצוה פשיטא דעומד במקום מעשה ומהני אף בלא כונה ודברי רבינו יונה אינם אלא בהך דפתח בחמרא וסיים בדשיכרא שהקשו מזה למאן דאמר אין צריכות כונה מה יזיק שפתח אדעתא דחמרא לזה תירץ דהכא כיון שאם היה מסיים גם כן בדחמרא לא היה יוצא אם כן לא נוכל לומר על אמירה זו דחשיב מעשה דהא באמירה זו לא עשה מעשה כלל וכיון דלא חשיב מעשה שפיר מהני הכונה שהיה אדעתא דחמרא שהרי לא היה מעשה לבטל הכונה ומה דסיים בדשיכרא אינו יכול לבטל הכונה שהיה לו בעת פתיחתו והוי סוף ברכתו על השכר בלא שם ומלכות ולכך לא יצא כן נראה לי בהבנת הענין עכ"ל ודבריו חדים וחריפים ועם שלדעתי הקצרה אין נראה שלכך נתכוון רבינו יונה בכל זאת אחר שהגאון כתב שכן נראה לו ברור בכונת רבינו יונה לרגל מלאכתי העתקתי דב"ק להועיל לזולתי שאין בידו ספר התורה הזה והמעיין יכריע ובספר שו"ת שדה יהושע להגאבד"ק רישא יצ"ו בסי' כ"ו דף כ"ט (ד"ה ובמה) הביא מה שמקשים על רבינו יונה מסוגיא דברכות וראש השנה דפרכינן מהיה קורא בתורה וכו' וכתב בשה חכם אחד לתרץ על פי סוגיא דסנהדרין דף פ"ה דרבא אית ליה עקימת שפתיו הוי מעשה וקושית הש"ס היא לרבא דאית ליה אין צריכות כונה ורבינו יונה קאמר למאן דלית ליה עקימת שפתיו הוי מעשה והרב המחבר דחה תירוצו עיין שם:

ומכל מקום אין הכל מודים בחילוק רבינו יונה שהרי גבי קריאת שמע דמצוה שעל ידי אמירה היא כתב מרן בסי' ס' סעיף ד' דיש אומרים שאין צריכות כונה ובסימן רי"ג סעיף ג' שכתב מרן לענין ברכה דאינו יוצא עד שיתכוון השומע לצאת ידי חובתו והמשמיע להוציאו כתב שם הרב ערך השלחן באות ז' דהרב אליהו רבה כתב דסמך מרן שם על מה שכתב בבית יוסף סוף סי' תקפ"ט דבמצוה שעל ידי אמירה כולי עלמא מודו דצריך כונה ותמה עליו שהרי בשלחן ערוך סי' ס' הביא גבי קריאת שמע ויש אומרים שאין צריך כונה לצאת עיין שם ובספר דרך פקודיך להגאון מוהר"ץ אלימלך בהקדמת הספר דף ד' אות ז' כתב שהפרי מגדים בפתיחה הכוללת רצה להביא ראיה דגם המצות התלויות בדבור אין צריך כונה בדיעבד (לא הראה מקומו ולא פניתי לחפש בזה) ומסתמא כבר הזכיר שם פסק מרן שבסימן ס' הנ"ל ובשו"ת בית יצחק להגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סוף סי' קס"ז כתב שהתוספות בברכות דף י"ב ד"ה לא לאחויי נהמא שהקשו כקושית רבינו יונה דאמאי לא איפשיטא הבעיא והא מצוה אין צריכות כונה ותירץ הר"י דהיינו בשומע תפלה אחורי בית הכנסת ולא נתכוון לצאת אבל היכא דנתכוון לברך על היין ונמצא שכר לא סבירא להו כרבינו יונה אלא סברי דאף מצוה שבדיבור אין צריך כונה שהדיבור הוא כמעשה:

ועל פי המדובר אפשר ליישב מאי דקשה לכאורה על הגאון חקרי לב בא"ח סי' ט' שחקר במה שכתבו הפוסקים בסי' מ"ז דברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה אם לומד מיד והלא מצות צריכות כונה וחם כן זה שלא כיון בברכת אהבת עולם לברכת התורה כי אם לשם ברכת קריאת שמע לא יצא והתינח לדעת הסוברים דמצות אין צריכות כונה אבל לדעת הפוסקים צריכות כונה וכמו שפסקו הטור ושלהן ערוך בסי' ס' איך יוצא בזה אלו תורף דב"ק מבואר דלא קשיא ליה לדעת הפוסקים דאין צריך כונה ולשיטת רבינו יונה הנ"ל גם לדעת הסוברים אין צריכות כונה תיקשי ליה דהא במצוה שעל ידי אמירה לכולי עלמא צריכה כונה אך לפי האמור ניחא דכל חקירתו היא לדעת מרן בסי' ס' והרי שם מפורש גבי קריאת שמע דיש אומרים דאין צריכות כונה אלמא דאף במצוה שעל ידי אמירה סבירא ליה למרן דבמחלוקת הוא שנוי אם צריכות כונה או לא ולכן לא תנוח חקירתו אלא למאן דאמר צריכות כונה:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה