שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל סז
מצות צריכות כונה כתב הר"ן בפרק ראוהו בית דין דבמידי דאית בית הנאת הגוף אף אם לא נתכוון יצא ובזה יישב דברי הרמב"ם דאף דפסק מצות צריכות כונה פסק דאם כפאוהו פרסיים ואכל מצה יצא כיון שנהנה וכדאמרינן במתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה וכתב הרב ערך השלחן בסי' עת"ה אות יו"ד שכן כתב הראב"ד בספר תמים דעים דר' זירא דאמר איכוון ותקע לי לא פליג אהא דשלחו לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא משום שיש חילוק בין שאר מצות לאכילת מצה שכן נהנה ורק על רבא דמדמי שאר מצות למצה הוא דפליג ושכן חילקו התוספות בפסחים דף קט"ו בין שאר מצות למצה (בד"ה מתקיף) ודלא כהחק יעקב עכ"ל ונראה שכונתו על דברי הרב חק יעקב שם בס"ק ח"י שכתב שצריך עיון דמשמעות הסוגיא בפרק ראוהו בית דין דף כ"ח דאמר רבא זאת אומרת מצות אין צריכות כונה הוא שאין חילוק בין שאר מצות למצה שלפי דברי הראב"ד הנ"ל לא קשיא מידי דנהי דרבא מדמי שאר מצות למצה אבל ר' זירא פליג עליה וסובר לחלק בין מצה שנהנה לשאר מצות וקימא לן כר' זירא:
וכתבו איזה מרבני האחרונים דלפי הטעם שבמצה שכן נהנה אם כן במרור שאינו נהנה בעי כונה והגאון מלא הרועים במערכה זו אות ט' כתב שבמחילת כבוד גאונם שגו בזה ולא נחתו לעומקן של דבריהם ועיקר החילוק הוא דבמצוה שעל ידי מעשה כל שנעשה הפעולה אין חסרון הכונה מעכב ולכן במרור נמי כיון שהרגיש המרירות יצא אף שלא נתכוון וכו' עיין שם דב"ק ובאות יו"ד וי"ג וביאר כן גם למצות מילה דכל שנעשית הפעולה שהיא תכלית המצוה להסיר הערלה אף שלא נתכוון למצוה כלל אין זה מעכב עיין שם (גם הגאון חק יעקב בסי' עת"ה ס"ק ח"י כתב דמשמע בש"ס ופוסקים דגם במרור הדין כבמצה דיצא) ובדרך זו דרך ובא לו בספר דרך המלך החדש להגאון מראווא יצ"ו בשלישי מהלכות דעות דין ב' גבי קיום פריה ורביה ללמד זכות על ההמון עם שאינם נזהרים לכוון לקיים מצות פריה ורביה רק להוליד בנים ובנות מתכוונים כיון שמכל מקום הפעולה נעשית שיש לו בנים אין חסרון כונת המצוה מעכב ופלפל עוד שם לענין אם לא נתכוון גם להוליד בנים אם קיים המצוה ולפי מה שביאר הגאון מלא הרועים בכונת הר"ן נראה דגם בנטילת לולב אין צריך כונה שהיא מצוה מעשית וכבר נג(יצא) בנטילתן אף שלא נתכוון למצוה והתוספות בפרק לולב הגזול בריש דף מ"ב שכתבו דסוגיא דהתם אזלא כמאן דאמר מצות אין צריכות כונה הנה לפי דברי הר"ן אין הכרח לזה ושפיר אתיא גם למאן דאמר צריכות כונה כיון דבנטילתו נגמר מעשה המצוה ופעולתה אין חסרון הכונה מעכב ולפי זה מתיישב מה שמקשים על הרמב"ם בפרק אחרון מהלכות ברכות דין ט"ו שכתב נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו דנראה מזה דסבירא ליה מצות אין צריכות כונה וזה היפך שיטתו שפוסק בשאר מקומות דצריכות כונה ולפי מה שביאר במלא הרועים בכונת הר"ן ניחא שהרי נטילת לולב דומה לאכילת מצה דאין צריך כונה אלא דעדיין קשה אם נאמר שכונת הר"ן היא כדמתרגם לה הרב מלא הרועים יהיה הדין בתקיעת שופר שהיא מצוה שעל ידי מעשה שלא יצטרך בה כונה ומדברי הרמב"ם בשני מהלכות שופר דין ב' מתבאר יפה דסבירא ליה גבי תקיעת שופר מצות צריכות כונה וצריך לומר דאין הכי נמי דהתוקע בעצמו כיון שעושה מעשה אמרינן כל שנעשית הפעולה אין חסרון הכונה מעכבת אבל התם דמיירי הרמב"ם בשומע מאחר שפיר פסק עד שיתכוון שומע ומשמיע והגאון תוספת יום טוב בפרק לולב הגזול משנה י"ד תמה על הרמב"ם בפירוש המשנה ורבינו עובדיא שכתבו לאוקומתי דבש"ס למצוא אופן שלא יצא ידי חובתו בנטילת לולב כגון שהפכו וכו' ואם כן מוכח דסברי מצות אין צריכות כונה וכמו שכתבו התוספות דסוגיא זו אזלא כמאן דאמר אין צריכות כונה והרי שיטתם בפרק היה קורא ובפרק ראוהו בית דין משנה ז' וכן בחבורו היא וצריכות כונה זולת במצה מטעם שכתב הר"ן שכן נהנה והצריך עיון ולפי מה שביאר במלא הרועים ניחא כמו שכתבתי ויש להעיר על הרב תוספת יום טוב אמאי לא קשיא ליה על הרמב"ם אלא על מה שכתב בפירוש המשנה שם והיה לו להקשות כמו כן על דברי הרמב"ם שבחבורו בפרק אחרון מהלכות ברכות הנ"ל דמתבאר דסבירא ליה מצות אין צריכות כונה ומצאתי שהעיר בזה הרב שרשי הים בח"א דף כ"ט ע"ג (בד"ה ואנכי) על הרב תוספת יום טוב ועל קושית הרב תוספת יום טוב על הרמב"ם והרע"ב כתב בספר ליקוטי משנה בשם ספר כפות תמרים שתירץ דדוקא במצוה התלויה באמירה כקריאת שמע או בשמיעה כתקיעת שופר הוא דצריך כונה אבל מצוה דאית בה מעשה לא בעי כונה ואין כונתו ליישב כן על פי שיטת הר"ן ומתרגם לה כדמתרגם הרב מלא הרועים אלא כונתו על פי סברת רבינו יונה שמחלק בין מצוה שעל ידי אמירה דבזה הוא דבעי כונה למצוה שעל ידי מעשה דלא בעי כונה:
וראיתי להרב שרשי הים שם (בד"ה ודע) שהקשה לו הרב בעל ספר חשק שלמה על הכל בו דבהלכות ראש השנה כתב גבי שופר דדוקא במצוה שיש בה הנאה כאכילת מצה וכיוצא אין צריך כונה אבל בשאר מצות צריך כונה ואילו בהלכות לולב כתב ואין לומר שיטלנו בידו ויברך דהא מצות אין צריכות כונה אלמא דגם במצוה דלית ביה הנאה אמר מר דאין צריך כינה והשיבו דהכל בו מספקא ליה אי נקטינן צריכות כונה או נקטינן דאין צריכות ואזיל לחומרא במצות דלית בהו הנאה מצריך כונה ואם לא כיוון לא יצא אבל גבי ברכה דאי אמרינן דלא יצא ויברך איכא איסור ברכה לבטלה חש לומר דלא בעי כונה עכ"ל ותירוצו דחוק ואם נאמר דהכל בו סבירא ליה בכונת הר"ן כמו שביאר במלא הרועים אתי שפיר שהרי נטילת לולב דומה לשאר מצות שהן על ידי מעשה וכשנגמר הפעולה אין להקפיד על חסרון הכונה ובשו"ת ריב"א (רבינו יואל בן אליעזר אונגארן) סי' ק"ס ביאר בכונת הר"ן במה שכתב בדין כפאוהו פריסיים ואכל מצה דיצא דלכאורה היה לנו לומר דכיון שלא רצה לאכול עד שכפאוהו הרי גילה דעתו שאינו מכוין למצוה כלל אלא דעל ידי שנהנה אמרינן דודאי ניחא ליה ומכוין למצוה דומיא למאי דאמרינן גבי תליוהו וזבין דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני וכו' והאריך קצת עי"ש דב"ק שוב התבוננתי בדברי הרב מלא הרועים וראיתי שלא כתב שכל שנגמרה פעולת המצוה אין חסרון הכונה מעכב אלא כשהפעולה עשתה רושם להמצוה כגון הסרת הערלה וכגון הנאת מעיו אבל תקיעת שופר אין כאן רושם המצוה בזולת הכונה וכן בנטילת לולב עיין שם דברי קדשו ובעיקר דברי המלא הרועים שחלק על הסוברים לחלק בין מצה למרור כנז"ל ראיתי אחר זמן בספר אלף המגן לידידי הגאבד"ק דובנא יצ"ו בסי' כ"א דף מ"ז ע"א שכתב שבספר נבל עשור בקונטרס מחשבה טובה אות ו' השיב על דברי המלא הרועים בסברא ישרה ואין אצלי ספר זה לראות דב"ק:
ודע שמקשים על שיטת הר"ן דבמידי דאכילה אין צריך כונה מדאמר ריש לקיש בערבי פסחים דף קי"ד ריש ע"ב זאת אומרת מצות צריכות כונה ומסקינן תנאי היא אי בעיא כונה או לא אלמא דלמאן דאמר צריכות כונה גם במידי דאכילה הדין כן והרב לימודי ה' בלימוד ח"ק דף ט"ן ריש ע"ג כתב דלא קשיא מידי דלא כתב הר"ן אלא דליכא אמורא דפליג עליה לענין הפסק ומדריש לקיש הא דחי לה משום היכרא דתינוקות ולא סבירא ליה להר"ן כמו שכתבו התוספות שם דבתר דאיכא תנאי אתי שפיר דיוקא דריש לקיש וכן כתב הר"ן שם דטעמא דמתניתין משום היכרא דתינוקות ומעתה נקיטינן כאבוה דשמואל ולא סמכינן אאידך ברייתא דר"י דהתם אך קשה דרב הונא ורב חסדא סבירא להו דמצות צריכות כונה כמו שכתבו התוספות שם ועיין שם בהר"ן: