שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל סג
מצות צריכות כונה מסוגיא דפרק ערבי פסחים דף קי"ד ע"ב מתבאר דמסקנת הש"ס היא דר' יוסי סובר צריכות כונה והקשה הרב אהלי יהודה הכהן בדף צ"ג סוף ע"ב מסוגיא זו על מה שכתבו התוספות בסוף פרק לולב הגזול דף מ"ב ריש ע"א אליבא דר' יוסי דסבירא ליה מצות אין צריכות כונה והצריך עיון וכנראה לא ראה הרב דברי מרן הבית חדש בסי' תע"ה סעיף ד' שכתב לדעת רבינו הטור אליבא דהרא"ש דיש לחלק בין מצוה דאורייתא לדרבנן ואף שהרא"ש הזכיר בפסקיו בפרק ערבי פסחים ברייתא דמצוה להביא לפניו חזרת ודייק מינה תלמודא דסבירא ליה מצות צריכות כונה דאם לא כן מאי מצוה אין זה מוכרח דהא בסוף פרק לולב הגזול מוכח דבין לרבא בין לאביי אליבא דר' יוסי מצות אין צריכות כונה וכמו שכתבו התוספות שם עכ"ל ומרן הפרי חדש שם כתב דברייתא דפרק ערבי פסחים לא שמיעא להו תדע דהא ברייתא דפרק ראוהו בית דין דר' יוסי סבירא ליה מצות צריכות כונה הויא תיובתייהו ועיין בתוספות פרק ראוהו בית דין דף כ"ח ד"ה אמר רבא זאת אומרת עכ"ל הרי שכבר עמדו הראשונים בזה ונעלמו דבריהם מעיני הרב והברייתא דפרק ראוהו בית דין שרמז היא בדף כ"ט ע"א דאמר ר' יוסי במה דברים אמורים בשליח צבור אבל ביחיד עד שיתכוון שומע ומשמיע עיין שם וכן כתב הרא"ש שם בסי' י"א דר' יוסי דאמר עד שיתכוון שומע ומשמיע סבירא ליה מצות צריכות כונה ושפסק בעל ההלכות כר' יוסי דנימוקו עמו וכן כתב הרז"ה במאור שם והביאו גם הר"ן בהלכות דר' יוסי דאמר עד שיתכוון שומע ומשמיע צריכות כונה סבירא ליה ויש להעיר על הרב פרי חדש איך נתפייס במה שכתב דאביי ורבא הני ברייתות לא שמיעא להו דהתינח לאביי ורבא אבל מה נענה לסתמא דתלמודא בפרק לולב הגזול דף מ"ב ע"א דפריך הא מדאגבהיה נפק בו דמוכח מזה דקים ליה אליבא דר' יוסי דאין צריכות כינה ודוחק לומר דהאי פירכא לאו מסתמא דש"ס היא אלא אביי גופיה הוא דקאמר וכי תימא היכי מצינא למימר לא שנו אלא שלא יצא בו וכו' והא מדאגבהיה נפק ביה הא לאו פירכא היא דיש לומר כשהפכו אבל סתמא דש"ס לא סבירא ליה אליבא דר' יוסי דמדאגבהיה נפק וכמדומה לי שיש דוגמתו בש"ס אבל דוחק הוא לומר כן ומצאתי שכן הקשה הרב לשון למודים בסי' ל"א דף כ"א ע"ג על ר' יוסי דאית ליה מצית צריכות כונה (בפרק ערבי פסחים) מאי פריך תלמודא וכו' עיין שם שהצריך עיון וציין לדברי הרב פרי חדש הנ"ל:
איך שיהיה מתבאר מן האמור דאינו פשוט להחליט בדעת ר' יוסי אי סבירא ליה צריכות כונה או לא ומן התימה על הגאון מלא הרועים בריש מערכה זו דנקיט בפשיטות דר' יוסי סבירא ליה צריכות כונה על פי סוגיא דסוף פרק ערבי פסחים הנ"ל ולא יעיר מדברי התוספות דסוכה הנ"ל שכתבו אליבא דר' יוסי דסבירא ליה אין צריכות כונה גם לא ראה דברי הרב בית חדש הנ"ל דנקיט אליבא דר' יוסי דאין צריכות כונה וכדעת התוספות הנ"ל גם הגאון מצפה איתן שם בפסחים עמד בזה וכתב ליישב דמאי דמסיק בפסחים דר' יוסי סבירא ליה צריכות כונה מדאמר ר' יוסי מצוה היינו אליבא דריש לקיש אבל אביי ורבא סברי דאינו מוכרח אלא רוצה לומר מצוה משום היכרא ואל תתמה לפרש כן שכבר כתבו התוספות בראש השנה דף כ"ח לפרש כן לפי סוגיא דהתם וכן יש לומר לפי סוגיא דהכא עכ"ל הרי דאינו מוכרת דר' יוסי סבירא ליה בההיא דערבי פסחים דצריכות כונה ומכל מקום דברי הרא"ש בפרק ראוהו בית דין סי' י"א מסייעי להגאון מלא הרועים דנקיט בדעת ר' יוסי דצריכות כונה עיין שם שוב ראיתי שבמלא הרועים שם אות ה' הזכיר דברי התוספות דסוכה ומה שכתב באות א' היה טרם שראה דברי התוספות הנ"ל ונשמט שם לציין למה שכתב באות ה' כדרכו בקדש בכיוצא לזה ועיין עוד במלא הרועים אות ח' דנקיט התם נמי דר' יוסי סבירא ליה צריכות כונה וגם זה צריך לומר שכתבו קודם שראה דברי התוספות דסוכה ובספר אלף המגן סי' כ"א דף מ"ז ע"ג כתב שבספר נבל עשור בקונטרס כונת המצוה אות ב' עמד בסתירת דברי ר' יוסי ואינו מצוי אצלי לעיין בו.
ובדעת רבא כתב שם (במלא הרועים) אות ג' דסובר אין צריכות כונה ומראה מקום הוא סוגיא דראש השנה דף כ"ח ע"א והאמת אתו שכן הוא משמעות סוגיא ההיא וכן כתבו התוספות בפרק לולב הגזול דף מ"ב ריש ע"א וכן כתב הרז"ה בפרק ראוהו בית דין אמנם תמיה לי שלא היה לו להחליט שהרי הרמב"ן במלחמות שם סובר לשנויי פירכא דאביי הוא דאמר הכי אבל סברא דנפשיה היא דצריכות כונה עיין שם נמצא שדבר זה הוא מחלוקת בין הראשונים ומה שהקשה הרב לשון למודים בסי' ל"א דף כ"א סוף ע"ב דמסוגיא דפרק לולב הגזול דף מ"ב ע"א דאביי מוקי כשהפכו ורבא אמר שהוציאו בכלי משמע דשניהם סוברים דאין מצות צריכות כונה וכן כתבו התוספות ודוחק לומר דרבא לדבריו דאביי קאמר דאפילו תימא בשלא הפכו וכו' ואין צריך לידחק בשהפכו יכו' עי"ש לא ידעתי למה נראה לו תירוץ זה דוחק אליבא דהרמב"ן הלא הרמב"ן עצמו בההיא דפרק ראוהו בית דין אמר כן על מה שאמר רבא לצאת לא בעי כונה דאליבא דאביי קאמר ואם כן לא נפלאת לפרש כן סוגיא דפרק ראוהו בית דין דלאביי הוא דקאמר: