שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל סב
מצות צריכות כונה כתב הרדב"ז בתשובות החדשות סי' ל"ד דבטבילה ושחיטה לא שייך פלוגתא דמצות צריכות כונה או אין צריכות כונה דלאו מצות נינהו אלא מכשירי מצוה ופליגי רב ור' יוחנן דלמר חמירי ממצות ולמר קילי וכו' וכך כתב הרמב"ן עכ"ל ותמיהני שכתב כן בפשיטות ולא וכר שר דברי האור זרוע הובא בהגהות אשר"י סוף פרק ראוהו בית דין שכתב להדיא דרב דאמר טהורה לביתה היינו דסבירא ליה מצות אין צריכות כונה עי"ש ודעת הר"ן בחידושיו לחולין הובאו דב"ק במלא הרועים מערכה זו אות ח"י היא כדעת הרמב"ן עי"ש (במלא הרועים אות ח' נשמט לציין למה שכתב באות ח"י בשם הרמב"ן עיין שם) וכן כתב הרדב"ז שם בשם הר"ן וכן נראה מדברי הרשב"א והראב"ד ושכן פסקו ר"ח ור"י ולפי הנראה נעלם זה מעיני הגאון מוהר"ץ אלימלך שפירא בספר דרך פקודיך הנדפס מחדש מחדש בהקדמה א' אות ח' שחתר ללמד זכות על מה שאין מזהירין לנדה הטובלת בימי הקור דאין הנאה לגוף שתכוין למצוה שבזולת זה לא יצאה ידי חובתה וכתב דטבילה אינה מצוה אלא הכשר ועצה טובה להתקן לבעלה עי"ש דמסיק דמכל מקום ילמד אדם את בני ביתו לכוין בטבילה ולא הזכיר סברת הרמב"ן והר"ן והרדב"ז ושהאור זרוע חולק כנז"ל ועיין להגאון מוהר"ץ הירש חיות בחידושיו לחגיגה דף י"ט ע"א והרב ערך השלחן בסי' תפ"ט אות ו' כתב ומה שהקשה מוהרמב"ח בראש השנה דף כ"ט דביו"ד קימא לן דאין צריך כונה לטבילת נדה באמת שהרמב"ן במלחמות בפרק שלישי דראש השנה בשם רי"ץ גיאת תלה דין דנדה ושחיטה במצות צריכות כונה או לא אבל הר"ן בחידושיו חולין דף ל"א והרדב"ז ח"ב סי' ל"ד כתב בשם הרמב"ן דלא שייך זה במצות צריכות כונה דלא הוו אלא מכשירין:
והנה מה שכתבו הרמב"ן והר"ן והרדב"ז דטבילת אשה לא חשיבא אלא מכשירי מצוה נראה שכן יש ללמוד מדברי הרמב"ם בספר המצות מצות עשה ק"ט וז"ל ואין הכונה במאמר הטבילה מצות עשה שיהא חייב כל טמא שיטהר על כל פנים כמו שחייב כל מי שיתכסה בכסות שיעשה ציצית או שיעשה לו מזוזה ואולם הנרצה בזה דין טבילה והיות התורה אומרת לנו כי מי שירצה ליטהר מטומאתו לא ישלם לו זה אלא בטבילה ואז יטהר עכ"ל ומדברי הרמב"ם הללו יש לתמוה על מה שכתב בדרך פקודיך שם דלא אמרינן מצות צריכות כונה אלא במצוה שהוא ממנין תרי"ג מצות מה שאין כן טבילה אינה ממנין התרי"ג רק עצה טובה וכו' והרי הרמב"ם בספר המצות ממצות עשה צ"ו והלאה מונה והולך המצות עשה של הטמאים וכך היה מונה בכללם טומאת נדה ועל כולם הוא אומר במצות עשה ק"ט שציונו שנטבול במי מקוה ואז נטהר מאיזה מין ממיני הטומאות שנטמאו בה וכו' עי"ש ועיין לקמן כלל פ"ז והגאון מלא הרועים במערכה זו אות ח' האריך לחלוק על דברי הגהות אשר"י הנ"ל והסביר דההיא דנדה שנאנסה וטבלה אינו ענין להא דמצות אם צריך כונה או לא ועיין לקמן בכלל ס"ז וכנראה שכשכתב דברים אלו לא ראה דברי הרדב"ז וחידושי הר"ן הנ"ל (מדלא הזכירם) שכתבו לחלק בין נדה שטבלה וכו' למצות אי צריכות כונה כנז"ל אך בסוף המערכה הזכיר דב"ק עיין שם באות י"ז וי"ח ומה שהעירותי על דברי הרב דרך פקודיך הנה אחר זמן רב ראיתי להגאון עמודי אש יצ"ו בדף כ"ח ע"א שכתב על דבריו וז"ל יעיין בספר דרך פקודיך דנדה בימי הקור צריכה כונה דדוקא בימות החמה שיש הנאה אין צריך כונה אבל בימי הקור צריכה כונה והא ליתא דאין צריך כונה כלל דהוי רק הכשר מצוה וכו' עיין שם שהאריך עוד בזה ולעומת זה ראיתי בספר נחלה לישראל לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בקונטרס הלכה למשה ריש הלכה ה' דמסכים על כיוצא לזה לדברי הגאון דרך פקודיך והוא שהביא שם בשם סכר מ"ח (אולי הוא מחנה חיים) דאף דקימא לן מצות צריכות כונה מצות פריה ורביה אין צריכא כונה כיון דכל עיקר המצוה היא הויית הבנים וגוף הדבר היא רק הכשר מצוה וכמו שאין צריך לכוון כשקונה אתרוג כמו כן בזה וכשנולדים הבן והבת אין שייך כונה שאינו עושה שום מעשה אולם בדרך פקודיך כתב וצריך לכוין כמו כל המצות ואף דיוצא גם בהיה לו בנים בגיותו היינו משום דדבר שיש הנאה לגוף יוצא בדיעבד בלא כונה ודבריו מחוורים אצלי עכ"ל וכתב עוד דבטורי אבן לראש השנה דף כ"ח כתב הטעם דעל כל פנים איכא שבת עיין שם ועיין לקמן כלל ע"ז ס"ק ט' וס"ק י"ז מה שכתבתי על מצות פריה ורביה אם צריכה כונה:
ולענין נטילת ידים שחרית לתפלה כתב במשבצות א"ח סי' ד' אות ט"ו דאף דשחיטת חולין ונטילת ידים ונדה לבעלה אין צריך כונה דדוקא במצוה שאי אפשר להפטר ממנה צריך כונה אבל הני אי בעי לא שחיט ולא אכיל וכן בכולהו ובספר תהלה לדוד החדש להגאון דומ"ץ בארדיטשוב יצ"ו בסוף סי' ד' כתב שנראה שנעלם מה שכתבו הראשונים דנדה שנאנסה וטבלה וכו' לא שייכה במצות צריכות כונה או לא דלאו מצות נינהו אלא מכשירין ופליגי דלמר קילי ממצות ולמר חמירי וכתב דאף שהרמ"א ביו"ד סוף סי' קצ"ח פסק דנדה שנאנסה וטבלה תחזור ותטבול דנראה דמספקא לן דילמא מכשירין חמירי מכל מקום בדרבנן כולי עלמא מודו דמכשירין לא בעו כונה ואם כן נטילת ידים לתפלה לא בעי כונה אלו תורף דב"ק: