שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל ס
מצוה דאורייתא דקימא לן דבספק מצוה דאורייתא מקיים המצוה בלא ברכה נראה מדברי הגאון שבות יעקב ח"א סוף סי' פ"ג דאם ברור דאינו חייב אלא דאיכא מאן דסבירא ליה דחייב ובא להחמיר לקיים המצוה בלא ברכה יש לומר דאינו רשאי דחיישינן דילמא יברך עי"ש ולעניות דעתי נראה דלא חיישינן להכי ואם היה לחוש לזה גם בספק ממש היה לנו לבטל המצוה בשב ואל תעשה מחשש לא תעשה למאן דאמר דהברכה שאינה צריכה אסור מן התורה (עיין בשדי חמד חלק ראשון במה שרשמתי במערכת הבי"ת כלל קט"ו) וכן מתבאר מדברי הגאון חכם צבי בסוף סי' ק"ד דאין לחוש לזה שכתב בנדונו דעל פי הדין אינו חייב לפדותו ואם רוצה לפדותו לחוש לסברת מהריק"ו יפדה בלא ברכה עי"ש וכמדומה שיש הרבה כיוצא לזה שכתבו הפוסקים דרשאי להחמיר לעשות המצוה בלא ברכה והכי מסתברא ומעין זה מצינו בכמה דברים שנחלקו הפוסקים באופן עשיית המצוה דמר מכשיר ומר פוסל וכתבו הפוסקים דאם הוא שעת הדחק יש לסמוך אמאן דמכשיר ויעשה המצוה ולא יברך (עיין מה שרשמתי בחלק אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א' אות י"ט) ולא חשו שמא יבא גם לברך ובעיקר כללין דחייב לעשות המצוה מספק לא אמרו אלא במצוה שאין קיומה על ידי ממון אבל כשצריך להפסיד ממון לא חייבוהו לעשות המצוה מספק ואפילו למאן דאמר דחומר הספקות מדאורייתא אינו חייב בכי האי גוונא כך כתב הרב חינא וחסדא ח"ב ד' צ"א ע"ג והביא ראיות והוא פשוט לגבי מצות שהממון נוגע לחברו דכלל גדול הוא המוציא מחברו עליו הראיה אפילו לגבי קיום המצית אלא ששם הביא לנו מן החדש דאף כשאין הממון נוגע לחברו ולא שייך לומר המוציא וכו' והדבר הוא בין אדם למקום ברוך הוא כל שאם נאמר לו שמפני הספק צריך לעשות המצוה יהיה נפסד בממון אין אומרים לו שחייב לעשות המצוה ויהיה נפסד ממון על ידי זה עיין שם: