שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל נט
מצוה דאורייתא שמן התורה אפשר לקיימה באיזה ענין וחז"ל אסרו אותו האופן משום גזרה אם אי אפשר לו לקיים המצוה אלא באופן המותר מן התורה מקיים כדין תורה כן מתבאר ממה שכתב הרב מגן אברהם בסי' תרכ"ט ס"ק כ"ב גבי נסרים רחבים ארבעה שאין מסככים בהן משום גזרת תקרה דבשעת הדחק שאין להם במה לסכך מסככין בהן (שלטי גבורים וכן משמע בגמרא) והוא הדין בכל דבר האסור משום גזרה וביאר הרב מחצית השקל שכונתו להוכיח כן מסוגיא דדף י"ד ע"ב אין שעת הסכנה ראיה ושעת הדחק בזה שוה לשעת סכנה והביא דהרשב"א שם כתב דשמעינן מינה דכל שפיסולו מדבריהם משום גזרה מסככים בשעת הסכנה דלא אפשר וגם מברכים על ישיבתה וכו' וכן הדין בפיסולי לולב וכו' וכו' (אמר המחבר לא אמנע טוב מלהודיע כי מה שכתב הרב מחצית השקל שכן כתב הרשב"א וכו' הוא שלא בדקדוק כי הדבר ידוע שחידושי מסכת סוכה אף שהם תוך שיטות הרשב"א אינם להרשב"א אלא הם להריטב"א וכבר נמצא כן לכמה רבנים שייחסו חידושי סוכה להרשב"א שלא בדקדוק ומהם שחשבו שהרשב"א סתר דבריו למה שכתב בתשובה והכל הוא שלא בדקדוק וכמו שכתבתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות וי"ו עיין שם ועתה נשוב למאי דאתאן עלה) והנה בגוף דברי השלטי גבורים כתוב דבשעת סכנה או שעת הדחק מסככין בהן וכו' והרב מגן אברהם השמיט שעת הסכנה וכתב רק שעת הדחק אולי משום שבזמן הזה אכשורי דרי ולא שכיח שעת הסכנה לקיום המצות כי המלכים אשר אנחנו עם בני ישראל חוסים תחת ממשלתם מלכי חסד הם ואין מפריעים אותנו מקיום תורת ה' תמימה ודוחק ועיקר דברי שלטי הגבורים בשם ריא"ז עיינתי באור זרוע הגדול בח"ב סי' פר"ט ששם הביא דין דסכך בנסרים ולא כתב שם להכשיר בשעת הסכנה או בשעת הדחק אך שם בסימן ש"ו לענין לולב יבש שנחלקו רבנן ור' יהודה דר' יהודה מכשיר (בפרק לולב הגזול ד' ל"א סוף ע"א) והביא ראיה מעשה בבני כרכים וכו' ואמרו לו רבנן אין שעת הדחק ראיה הנה שם כתב דאף דהלכה כרבנן מכל מקום בשעת הדחק כדאי ר' יהודה לסמוך עליו בשעת הדחק וכו' עיין שם ומשם לא נוכל ללמוד לכל דבר הפסול משום גזרה שיהא כשר לסכך בו בשעת הדחק כי אם בדבר דאיכא פלוגתא דאיכא למימר כדאי המכשיר לסמוך עליו בשעת הדחק ומלבד שכן נראה פשוט מאד ראיתי שכן מתבאר מדברי מוהרמב"ח בספר כפות תמרים בסוגיא דדף ל"א עיין שם (בסוף ד"ה כתוב בהגהות אשר"י וכו'):
ועל כל פנים לא ראינו אינו ראיה ואף שלא מצינו מה שכתב הרב שלטי הגבורים בשם האור זרוע נאמן עלינו בעדותו שכתב כן גבי נסרים ולמד מדבריו הרב מגן אברהם דהוא הדין לכל דבר האסור משום גזרה וכן מתבאר מדברי הרב בית חדש בסי' ת"ס סעיף א' בעובדא דאדם אחד שהיה תפוס בערב פסח ולא נמצא שם יהודי ורצו הגוים לתקן לו ולא רצה לאכול בלילה ראשונה מצה שתקנה גוי ובשאר ימים עשו לפניו ואכל וכו' ופירש דלאו למימרא שלא היה אוכל כלל בלילה ראשונה אלא שלא היה עושה מעשה לכתחלה והיה טורח בהוצאה מרובה לשלוח למקום רחוק שהיו שם יהודים לאכול בלילה ראשונה מצה משומרת בישראל אבל בשאר ימי הפסח היה נסמך על מה שלשו ואפו הגוים בפניו דלאו בשופטני עסקינן דלא אכל כלל מצה בלילה ראשונה ועבר על מצות עשה דאורייתא כדי שלא יעבור איסור דרבנן עכ"ל הרי דקרי שופטני למי שמבטל מצות עשה דאורייתא כדי שלא יעבור איסור דרבנן דודאי כשאי אפשר לו כלל לקיים המצוה על צד שהורו חכמינו ז"ל דהיינו במצה המשומרת בישראלים חייב לאכול מצה שאפו לפניו הנכרים אף שאינה ראויה מדרבנן מוטב לו לאכול זאת ויקיים על כל פנים המצוה כדת של תורה ואם הדין כן במצה שאינה משומרת בפני ישראל שמדרבנן היא גופא חתיכה דאיסורא כל שכן לסכך בנסרים וכיוצא שאין בה אלא גזרה משום דבר אחר דודאי יש לומר דכשאי אפשר לו לקיים המצוה אלא באופן המותר מן התורה שיש לו לעשות כן ולא יתבטל לגמרי מן המצוה והרב פרי חדש שם כתב על דברי הבית חדש ודבריו אינם מובנים אצלי דהא שימור מצה דמצוה הוא מן התורה מקרא דושמרתם את המצות ונכרי אדעתא דנפשיה עביד עכ"ל הרי דלא נחלק עליו אלא משום דסבירא ליה דשימור מצה הוא מן התורה ועיין להרב פרי מגדים באשל אברהם סי' תקפ"ו ס"ק ח"י וסי' תרכ"ט ס"ק כ"ב ושם הביא דרבינו יונה כתב בריש ברכות גבי קריאת שמע ערבית אחר חצות דאף דמדאורייתא זמנה כל הלילה כיון שקבעו חכמים זמנה עד חצות אם לא קראה קודם חצות העמידו חכמים דבריהם לבטל מצות עשה של תורה בשב ואל תעשה כשופר ולולב כשחל בשבת ומתבאר מדבריו בשני מקומות הנ"ל דיש לחלק בזה דאם הדרבנן הוא משום גזרה כמו שיעור שופר שהצריכו ארבעה גודלים כדי שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע וכמו בנסרים רחבים שאסרו משום גזרת תקרה בזה הוא דאמרינן דכשאי אפשר לקיים המצוה באופן שהצריכו חז"ל יקיים כפי דין תורה אבל מה שפסלו שלא מטעם גזרה כגון בשופר מה שפסלו משום שנראה כאילו אינו שופר וכן בסוכה שפסלו דבר המקבל טומאה מדרבנן בזה יש לומר העמידו דבריהם אף במקום ביטול מצוה:
והרב פתח הדביר בסי' קכ"ח אות ט"ו הביא מה שכתב רבינו המאירי למגילה ד' כ"ד בשם הגאונים שדבריהם צריכים ביאור ופירש שכונתם שאם הכהן לא נשא כפיו בחזרת התפלה שוב לא ישא כפיו אחר התפלה דאף דמדאורייתא אין מקום וזמן קבוע לנשיאות כפים כיון דרבנן קבעוה בתפלה אם לא נשא כפיו במקום שתקנו חכמים שוב אינו נושא אף שמתבטלת המצוה של תורה והביא שכיוצא לזה כתבו התוספות בפרק כל שעה ד' ל"ח ד"ה אבל חלתו כיון דמדרבנן אין להן פדיון לא חשיב נאכל בכל מושבות ונלמד מדבריהם דאף דמדאורייתא יוצא בה ידי חובתו כיון דמדרבנן אין לה פדיון אינו יוצא בה ידי חובתו אף מדאורייתא וכו' והכי נמי בנשיאות כפים אף דמדאורייתא אין לה מקום קבוע כיון דקבעו לה רבנן מקום בתפלה אם יאמר אחר התפלה אינו יוצא ידי חובתו אף מדאורייתא ולכן לא ישא כפיו אחר התפלה ונראה שהיה לו להביא ראיה מדברי רבינו יונה בריש ברכות הנ"ל דהכי נמי גבי נשיאות כפים כיון שקבעוה בתפלה אין לה מקום אחר כך וגם היה לו להעיר דמהש"ס דסוכה ד' י"ד מוכח בהיפך דכשאינו יכול לקיים המצוה באופן שאמרו חז"ל יש לו לקיים על כל פנים כפי מה שהדין נותן מדאורייתא וכמו שכתב הרב מגן אברהם בסי' תרכ"ט ס"ק כ"ב וכתב הרב מחצית השקל שכן כתב הרשב"א כנז"ל אלא דלפי מה שמחלק הגאון פרי מגדים בין דרבנן משום גזרה לדרבנן שאינו משום גזרה ניחא דהא דרבינו המאירי הוא מדרבנן שלא משום גזרה ובכי הא דינא הוא דהעמידו דבריהם אף במקום ביטול מצוה כמובן:
ובסימן פק"ד הביא (הרב פתח הדביר) מה שכתב הרב פרי מגדים שם באשל אברהם סק"ח מריש הוה אמינא הא דכתבו התוספות בסוכה ד' ג' ע"א דכל מה שאמרו חז"ל ולא עשה כן אף מן התורה לא יצא ועיין תוספות סוכה (ברכות) ד' י"א ד"ה תני כיון דשמענא להא דכתב הרב טורי זהב אות א' דמזיד דיעבד יצא דספק ברכות להקל והא ברכת המזון דאורייתא וספק פלוגתא לחומרא שמעת מינה דסובר אף דמדרבנן לא יצא מן התורה יצא ועיין בפתיחה הכוללת שכתבתי מזה ודבריו שבפתיחה הם בדף ו' ע"ד שחקר במצות עשה שחייב לעשותה ומן התורה יוצא בה וחז"ל אמרו שצריך לעשותה על צד בחינה שיוצא אף מדרבנן המשל בזה סוכה מן התורה יוצא בסכך שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה וחז"ל פסלו סככה באניצי פשתן או בחבלים מדרבנן או נסרים משום גזרת תקרה אם אין לו סככים כי אם הנך מבעיא לי אם יקיים על כל פנים מצות סוכה מן התורה כי האי גוונא או גזרו לעקור מצות סוכה או דילמא במקום ביטול מצוה לא גזרו וכו' (אלה הדברים אשר כתב הרב פתח הדביר בשמו ולפי שהראה מקום כפי הספר שנדפס ראשונה והפרי מגדים שאצלי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים לא ראיתי סיום דבריו ומסקנתו כי קשה עלי לחפש בדב"ק) וציין לעיין במה שכתב במשבצות סי' ח"ן סק"ב ד"ה כתב הלבוש ובסי' קפ"ז באשל סק"ג המורם מן האמור הוא שיש מקומות נוטים לצד זה לומר דאם אי אפשר לקיים המצוה כתקנת חז"ל יקיים על כל פנים כדת של תורה ויש מקומות שנראה שאחר שגזרו חז"ל בדבר אחד אין אחר גזרתם כלום אחר זמן ראיתי שדבריו שבפתיחה הכוללת הם בחלק שלישי סי' ז' ושם אחר שצדד בחקירתו הנ"ל כתב ששוב מצא הדבר מפורש במגן אברהם סי' תרכ"ט ס"ק כ"ב דבכל פיסול דרבנן משום גזרה אם אין לו במה לסכך מסכך בהם דלא גזרו במקום ביטול סכך וסיים דלענין ברכה מסופק אם יברך וכנראה לא ראה בחידושי הרשב"א (הריטב"א) שהביא הרב מחצית השקל שכתב דשמעינן מסוגיין (שבדף י"ד) שאם הוא שעת הסכנה מברך נמי ולפי מה שמדמה הרב מגן אברהם שעת הדחק לשעת הסכנה אם כן שמעינן מינה דבשעת הדחק שהדין הוא שמסכך בהן מברך גם כן על ישיבתה וכן הוא משמעות רבני האחרונים שנמשכו אחר דברי המגן אברהם וכתבו הדין דבשעת הדחק מסככים בהן ולא ביארו לומר שלא יברך בישיבתה עיין אליהו רבה ושלחן ערוך הגאון מוהרז"ש וחיי אדם בהלכות סוכה אות י"ט משמע ודאי שכונתם שגם יברך על ישיבתה שדרכם בקדש בכיוצא לזה לפרש שלא לברך (בדבר שיש בו איזה נידנוד):
וממה שכתב באשל אברהם סי' פק"ד סק"ח הנ"ל מתבאר דאף שבפתיחה צדד בכשמקיים המצוה בבחינה שצותה התורה ולא עשאה כפי מה שהטילו חז"ל אם יצא מיהא מדאורייתא מכל מקום הדר פשטה בראותו דברי הטורי זהב דאף אם עשה כן במזיד יצא ידי חובתו מדאורייתא מיהא והגאון מוהרצ"א בספר דרך פקודיך בההקדמה בד' ג' ע"ד אות ב' לפי שלא ראה דברי הפרי מגדים שבאשל אברהם הנ"ל ייחס אליו שבענין כזה אם עשה מחמת אונס יצא בדיעבד מדאורייתא מיהא ואם עשה כן במזיד אף מדאורייתא לא יצא וגם באות ח' אזיל בשיטה זו וכתב לענין תפלה דאף להסוברים שהיא מצוה מן התורה מכל מקום די בבקשה בעלמא פעם אחת אלא שחכמים תקנו להתפלל ח"י ברכות שלש פעמים ביום ואם במזיד לא התפלל כפי מה שתקנו חז"ל אלא בקשה אחת בעלמא אף מדאורייתא לא יצא ועשה את דמ"ו ליושב בסוכה שסככה בנסרים שדעת הפרי מגדים בפתיחה כוללת נוטה דאף מדאורייתא לא יצא אמנם אין כן דעתו בסי' קפ"ד הנ"ל ומובן שדעתו אחרונה היא כן דמדאורייתא מיהא יוצא ידי חובתו אף אם עשה במזיד:
וכתב הרב פתח הדביר שם דמסוגיא דפרק הישן ד' כ"ג ע"א גבי העושה סוכתו על גבי בהמה דר' מאיר מכשיר וכן פסקו הפוסקים ואמרינן בגמרא דר' יהודה דפוסל הוא משים דבעינן סוכה הראויה לשבעה ור' מאיר סבר האי נמי מדאורייתא חזיא אלא דרבנן אסרו לעלות בבהמה מוכח דאזלינן בתר דין תורה ושכן כתב הגאון שער המלך בהלכות לולב פרק ח' הלכה א' להוכיח כן מסוגיא זו והעיר על הפרי מגדים למה לא נסתייע מסוגיא זו דשמעינן מינה כדברי הרבנים טורי זהב סי' פק"ד ומגן אברהם סי' תרכ"ט שהרי מוכח מסוגיא זו דשריותא דאורייתא בדוכתה קאי גם אחר גזרת חז"ל אם לא שנאמר שיש לחלק בין כשגזרת חז"ל היא בעשיית המצוה כההיא דאין מסככין באניצי פשתן וכו' לכשהיא גזרה כוללת כההיא דאין עולין באילן וכיוצא דאז מקילינן לגבי מצוה למיסמך אדאורייתא וכבר נשתמשו הפוסקים בחילוק זה לכמה עניינים עכ"ל ואני בעניי איני מבין היכי סלקא דעתין למימר דסוגיא דפרק הישן מסייעת לסברת הרב מגן אברהם שהרי אם נאמר דדינו של המגן אברהם (לענין סיכוך בנסרים שאסרו חז"ל משום גזרת תקרה) דומה לההיא דפרק הישן אדרבא איפכא מסתברא ולא מבעיא דלא מסייע ליה אלא תיובתיה היא שהרי הרב מגן אברהם לא התיר אלא בשעת הדחק שאי אפשר לו בסכך אחר בשום אופן כלל וכדי שלא יתבטל מהמצוה דאורייתא ואילו בסוגיא הנ"ל מכשיר ר' מאיר סוכה שנעשית על גבי בהמה לישב בה לכתחלה ומשמע ודאי דאף אם אפשר לו בסוכה אחרת מותר לצאת בסוכה זו וכן הוא מובן מסתמיות הפוסקים בסוף סי' תרכ"ח עיין שם ואם כן בהכרח לומר דאין הנושאים שוים דבנסרים כיון שבהן בעצמו גזרו חז"ל שלא לסכך בהן אין להן היתר אלא בשעת הדחק שאי אפשר למצוא סכך אחר אבל לעשות סוכה על גבי גמל לא נאסר מדרבנן כלל ורק הריעותא שיש בזה מצד שאינה ראויה לשבעה כיון שאין עולין לה ביום טוב ולזה סובר ר' מאיר דראויה לשבעה מקרי כיון שמדאוריתא מותר לעלות בה:
והביא הרב פתח הדביר שם שהגאון חקרי לב בא"ח סי' מ"ה כתב כמה פעמים דמהיכא תיתי לפטור נשים מחיוב תורה בברכת המזון משום דליתנהו בחיוב ברית ותורה דדבריהם ושבדף ע"ה ע"ב כתב ראיה לזה מש"ס דנזיר ד' כ"ט ונדה ד' מ"ו דמוכח מהתם דמשום חיוב דדבריהם לא דחינן חיוב של תורה וכתב על דבריו וז"ל ולא זכר כל הנזכר דמשמע לכאורה בהיפך ואין הפנאי מסכים לראות הסוגיאות בשרשן ועיין להרב מחנה לויה ד' ל' ע"א וע"ב ולהרב החסיד בארעא דרבנן אות תקע"ט והנה דברי הגאון חקרי לב הם שתמה בדף ע"ה ע"ב (בד"ה ואיך שיהיה) על מה שכתבו התוספות במאי דאבעיא לן נשים בברכת המזון אי מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן כיון דליתנהו בברית ותורה דמה מקום להסתפק בזה הלא הא דצריך למימר ברית ותורה בברכת המזון אינו אלא מדבריהם (כמו שהכריח שם) ואיך יעלה על הדעת דמשום חיוב דדבריהם לומר ברית ותורה ידחה חיוב נשים בברכת המזון דאורייתא ושוב הביא ראיה דמשום חיוב דרבנן אינו נדחה חיוב של תורה מנזיר ונדה וכו' אלו תורף דב"ק ואיני מבין בעניותי איך דברי הרב חקרי לב הם היפך מכל מה שכתב הרי הוא הביא דברי הפרי מגדים שבסימן פק"ד שלמד מהטורי זהב דעבדינן עיקר דינא דאורייתא וגם דעת הרב חקרי לב היא כן דאזלינן בתר דינא דאורייתא ואף הוא עצמו חשב להביא ראיה לזה מסוגיא דפרק הישן (אלא שדחאה כנז"ל) ואם כונתו על דבריו שבפתיחה הכוללת הרי לא הביא בשמו אלא דמספקא ליה ורפיא בידיה ואין נראה לומר שכונתו היא דהפרי מגדים מצדד אי עבדינן עיקר דין תורה או אזלינן בתר דרבנן והחקרי לב פשיטא ליה דאזלינן בתר דאורייתא דאין שייך לומר על זה ולא זכר כל הנזכר דמשמע בהיפך ועוד דנראה דאין הנושאים שוים דודאי סברת הגאון חקרי לב נכונה דאין לומר דמשום חיוב דרבנן ידחו ויפקיעו החיוב של האשה שהוא מדאורייתא דאין כח בידם להפקיע המצוה לגמרי אף שהוא בשב ואל תעשה ובפרט שאין בזה שום סייג וגדר לתורה אבל ספק הגאון פרי מגדים הוא כשגזרו חכמים באיזה דבר משום סייג לתורה כגזרת תקרה דבזה יש צד לומר דאף אם יזדמן שאין לו סכך אחר העמידו גזרתם שאין עוקרין בזה דבר תורה לגמרי שעל כל פנים החיוב במקומו עומד ואם בשנה זו יתבטל מהמצוה יקיים אותה בשנה אחרת וגם בשנה זו המצוה מתקיימת אצל כל האנשים בישראל לא כן בברכת המזון להפקיע מכל הנשים חיוב דאורייתא משום חיוב של דבריהם הא ודאי לא מסתברא כלל:
ופתח הדביר ח"ב סי' ר"ג דף ל"א ע"ב הביא מה שכתב רבינו מנוח דאין לסכך בדלעת הגדלה בעציץ שאינו נקוב דחשיב כתלוש) משום גזרה שמא יסכך בדלעת שהיא בעציץ נקוב דחשיב מחובר) ועל זה נסתפק אם אין לו במה לסכך אלא בדלעת שבעציץ שאינו נקוב אם יסכך בה או נימא דהעמידו חכמים גזרתם אף במקום ביטול מצוה ולזה הביא דברי הפרי מגדים שבפתיחה הכוללת דף ו' הנז"ל (בד"ה ובסימן פק"ד) וסיים ועיין בח"א סי' קפ"ד שהבאתי דברי הרב חקרי לב לענין נשים בברכת המזון דמהי תיתי לפטור נשים מחיוב תורה דמזון משום דליתנהו בחיוב ברית ותורה דדבריהם וכתב ראיה לזה מנזיר דף כ"ט ונדה דף מ"ו דמוכח דמשום חיוב דדבריהם לא דחינן חיוב של תורה גם הבאתי סוגיא דסוכה דף כ"ג ודברי הרב שער המלך דמשמע נמי הכי וכן כתב בפשיטות הרב בכורי יעקב בסי' תרכ"ט סק"ה דכל סככים דלא פסולי אלא מדרבנן מצי לסכך בהם בשעת הדחק וכו' שקיל וטרי קצת וכתב במסקנתו ואם כן לפום תלמוד דידן בנזיר ונדה תורה יוצאה דבשעת הדחק דלא שכיח סכך אחר אלא זה יש להכשיר לסכך בו דמשום חיוב של דבריהם לא דחינן חיוב של תורה עכ"ל נראה מדבריו דמשוה דעת הגאון חקרי לב עם דעת הגאון בכורי יעקב (ספר זה אינו מצוי אצלי וכנראה שדבריו הם על פי דברי המגן אברהם שהבאתי בריש כלל זה) ולי הדל נראה שיש לחלק בנושאים והרב חקרי לב אפשר שאינו מודה לדינו של הרב בכורי יעקב דיש לומר דהעמידו גזרתם אף בשעת הדחק ומכל מקום למדנו שהרב בכורי יעקב קאי בשיטת הרב מגן אברהם הנז"ל וכן הוא דעת הרב פתח הדביר בח"ב הנ"ל דכשאי אפשר לקיים המצוה בבחינה שאמרו חז"ל יש לו לקיימה כעיקר דין תורה וכתורה יעשה והשגתי ספר הלכה ברורה (על א"ח) וראיתי בסי' תרכ"ט סעיף י"ח שהעתיק גם הוא דברי הרב מגן אברהם והסביר הרב דאף דבעלמא אמרינן שיש כח ביד חז"ל לבטל מצוה של תורה בשב ואל תעשה (כשופר ולולב) היינו דוקא משום סייג שלא יעבור על איסור אבל איך נבטל איתו עתה מהמצוה משום חשש שמא יבטל המצוה בזמן אחר (שיסכך בנסרים) ואדרבא לקיים המצוה האידנא עדיף אלו תורף דב"ק ועיין לקמן בסמוך בשם הפרי מגדים בסי' תנ"ד:
וביאר הגאון פרי מגדים באשל אברהם סי' תנ"ד ס"ק ד' דיש לחלק (בהא דאמרינן דבשעת הדחק לא העמידו גזרתם) בין כשהגזרה היא מחשש שלא יבטל מצות עשה לכשהגזרה היא שמא יבא לידי איסור וז"ל והוי יודע דמה שכתב בטור מדינא דגמרא בלילתה רכה וחלטה ואפייה בתנור יוצא ידי חובתו והאידנא אסרו חליטה דאין אנו בקיאים אם אין לו מצה כי אם כזו מהו והנה בתרכ"ט אות כ"ב כל דבר שפסול מטעם גזרה אי לית ליה אחר יוצא בה כנסרים שיש בהם ארבעה עיין שם ובפתיחה כוללת ובהלכות ברכות כתבנו מזה אם לברך עליו מה שאין כן כאן גזרה שמא אין בקי דיש בו חשש חימוץ דבר תורה שב ואל תעשה עדיף בכל כיוצא בו ודוקא גזרה במצות עשה לא גזרו היכא דאי אפשר בענין אחר ואוקמוה אדין תורה עכ"ל ומילי דסברא נינהו:
וכל זה הוא בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק אם סכך בנסרים שיש בהן ארבעה טפחים נראה מדברי הרב מגן אברהם באשל אברהם סי' תרכ"ט סוף ס"ק כ"ב שדעתו כמו שהביא בשם התוספות בריש סוכה ובברכות דף י"א כל הפסול מדרבנן כאילו לא קיים המצוה כלל וכן מתבאר בסי' ק"ד סק"ו באשל אברהם דנקיט כדברי התוספות הנ"ל גם הגאון מוהרצ"א שפירא בספרו דרך פקודיך בההקדמה דף ג' סוף ע"ג כתב בזה הלשון והוה כמו דמדאורייתא מסככין בנסרים וחז"ל החמירו שלא לסכך רק באופן אחר דנוטה דעת הפרי מגדים (לא הראה מקומו ומסתמא כונתו לההיא דסי' תרכ"ט) דבישב בסוכה כזו לא יצא גם ידי חובת המצוה דאורייתא דיכולים חכמים להפקיע לגמרי מצותו כאילו לא עשה כלל:
וכן כתב הגאון אמרי בינה בא"ח ריש סי' י"ד על פי דברי התוספות שבפרק קמא דסוכה דף ג' דמתבאר מדבריהם דכל מקום שלא עשה המצוה כפי תקנת חז"ל וחיסר תנאי שלהם בהמצוה כפי אשר גזרו לא קיים שום מצוה אף מדאורייתא וכו' ואף דעל כל פנים היכא דאי אפשר לקיים המצוה וחיובו דרבנן יוצא על כל פנים המצוה מדאורייתא זה דוקא באם אז לא היה באפשרות לעשות כפי שתקנו חז"ל אבל היכא דאפשר לו לעשות כפי תקנת וחיוב חז"ל ולא עשה לא קיים אף מצוה דאורייתא ולא נפקע מחיובו ולית ליה שכר מצוה כלל ובזה יישב הערת הגאון טורי אבן בחגיגה דאם מצות צריכות כונה למה תקנו חכמים מצות חינוך לקטן הא בלא כונה אין כאן מצוה לצאת ידי חובתו וקטן לאו בר כונה הוא אך אם נאמר דמה שצריכות כונה הוא מדרבנן אתי שפיר כיון דמדאורייתא יוצא אף בלא כונה רמו חז"ל חיוב מצות חינוך דעל כל פנים יהיה יוצא המצוה מדאורייתא כיון דאי אפשר לו בכונה אינה מעכבת הואיל מדאורייתא סגי בלא כוונה וכו' אלו תורף דב"ק עיין שם:
ודע שבחלק אסיפת דינים מערכת ראש השנה סי' כ' אות יו"ד (שנדפס עתה בשדי חמד חלק י"ב) הבאתי מה שכתב הגאון בנין ציון סי' ל"ג לענין שופר שאין בו כשיעורו אם אין לו שופר אחר יתקע בזה דשיעור שופר מדרבנן הוא ולא גזרו בשעת הדחק וכתבתי שבקונטרס זה הבאתי שכן דעת רבנן בתראי שבדבר שהפיסול הוא מדרבנן לא גזרו בשעת הדחק עי"ש:
אמנם ראיתי להתייר הגדול הרב בית השואבה בדינים השייכים למין הראוי לסכך אות ק"א דף ל"ח ע"א שאין כן דעתו ולפי שספר היקר הזה אינו מצוי כל כך אכתוב תורף דב"ק בקיצור והוא זה בראשית מאמר הביא דברי הרב מגן אברהם שהבאתי בריש כלל זה ופירש כונתו במה שכתב שכן משמע בגמרא כמו שפירש הרב מחצית השקל שהבאתי למעלה והביא לשון השלטי גבורים בשם ריא"י בפרק קמא דסוכה וז"ל בשעת הסכנה או בשעת הדחק שאין להם סכך אחר אלא נסרים רחבים ארבעה מסככין בהן שאין פיסולן מן התורה אלא גזרת חכמים היא וכתב והא ודאי שמשעת סכנה דאתמר בש"ס יליף ריא"ז לשעת הדחק וכיון שכתב ריא"ז הטעם לפי שאין פיסולן מן התורה יפה אמר הרב מגן אברהם דהוא הדין בכל דבר שאסור משום גזרה אלא דעיקר דברי ריא"ז במאי דיליף שעת הדחק משעת סכנה תמוהים מאד חדא דבשלמא בשעת הסכנה דהיינו שגזרה המלכות שלא לקיים המצות ואי אפשר בשום אופן לקיים מצות סוכה כי אם בנסרים שיש בהן ארבעה (כי אז יהיה נדמה להם שלא לשם סוכה עושים כי אם תקרה בעלמא) וגזרת המלכות אפשר תעמוד לעולם או על כל פנים לזמן מרובה ואם לא יסככו בנסרים תתבטל מצות סוכה על כל פנים זמן הרבה לכן יש לנו לומר דמעיקרא כשגזרו על נסרים אלו שלא לסכך בהן לא גזרו על שעת הסכנה כלל כדי שלא תתבטל מצות סוכה לגמרי מכל ישראל ח"ו אבל שעת הדחק שנזדמן לאיש פרטי או להרבה בני אדם שלא מצאו סכך אחר יש לומר דכשגזרו גם על שעת הדחק גזרו כיון דאפילו עשבים וקש כשרים לסכך ועל ידי טורח גדול היה יכול להביאו ממקום רחוק וגם אם אין לו היום סכך אחר יטרח כל השנה להכין לו סכך על השנה הבאה באופן דכיון דאין ביטול להמצוה לעולם או לזמן רב יש לומר שהעמידו גזרתם אף על שעת הדחק ותדע שהרי ר' יהודה סבירא ליה דאם איתא דגזרו חז"ל בנסרים אף על שעת (הסכנה) הדחק היו גוזרים ולכן מדהתירו בשעת הסכנה מביא ראיה דלא גזרו כלל ונהי דרבנן השיבו לו אין שעת הסכנה ראיה דסברי דלא העמידו גזרתם על שעת הסכנה מכל מקום שפיר נוכל לומר דגם הם מודים דעל שעת הדחק שאין ביטול להמצוה לעולם אז לזמן רב העמידו גזרתם הא חדא ועוד דיש לומר דבשלמא בשעת הסכנה אין להם תקנה לחלק את הנסרים שיהיו רחבין שני טפחים או פחות שאם כן ירגישו הכותים שעושים למצות סוכה לכן מוכרחים אנחנו להתיר לסכך בהנסרים כמות שהם אבל בשעת הדחק שאין נמצא סכך אחר למה יתירו לסכך בהנסרים עצמם כמות שהן הרי יכולים לחלק אותם שלא יהיו רחבים ארבעה ולזה יש לומר דהשעת הדחק הוא באופן זה שאין לו כלי לחתוך את הדפין ולחלקן או שהנסרים הם שאולים ואין הבעל מרוצה לחלקן אבל על כל פנים יש חילוק רב בין שעת הסכנה לשעת הדחק ולכן שפיר יש לומר דגם על שעת הדחק גזרו כנז"ל:
שוב כתב (הבית השואבה) דמה שכתב השלטי גבורים בשם ריא"ז דבשעת הדחק שאין לו סכך אחר מותר לסכך בנסרים אלו לא שלמד כן מההיא דפרק קמא דסוכה דף י"ד שהשיבו רבנן לר' יהודה אין שעת הסכנה ראיה ומשעת הסכנה יליף לשעת הדחק דהא ודאי לא ניתן ליאמר כנז"ל וכן מה שכתב המגן אברהם דכן משמע בגמרא אין כונתו על הסוגיא שבפרק קמא הנ"ל אלא כונתם על הסוגיא שבפרק לולב הגזול דף ל"א סוף ע"א דר' יהודה מכשיר לולב יבש והביא ראיה ממה שבני כרכים היו מורישים לולביהן לבניהם ואמרו לו רבנן אין שעת הדחק ראיה הרי דגם בשעת הדחק יש היתר ביבש אף לרבנן דיבש פסול ואם כן הוא הדין לנסרים שיש להתיר בשעת הדחק (אמר המחבר על פי דברי הרב הללו אולי נוכל ליישב מה שדקדקתי בראש כללין על אשר השמיט הרב מגן אברהם שעת הסכנה שבשלטי הגבורים דיש לומר שבכונה עשה כן מטמין ברמ"ז שמה שכתב שכן משמע בגמרא אין כונתו על הסוגיא דפרק קמא ששם הוזכר שעת הסכנה אלא כונתו על הסוגיא שבפרק לולב הגזול ששם לא נזכר אלא שעת הדחק):
ומכל מקום כתב דלענין דינא נראה לו עיקר דדוקא בשעת הסכנה מסככין בנסרים כמות שהן רחבין ארבעה אבל בשעת הדחק שאין לו סכך אחר זולתן אם יש בידו לחלקן לשני שלא יהיה כל נסר רחב ארבעה יחלקן ואם אין בידו לחלקן לא יסכך בהן דחז"ל העמידו גזרתם גם לשעת הדחק אלא דהואיל דריא"ז דגברא רבה הוא אמרה בדדמי לשעת הסכנה וכן כתב המגן אברהם יסכך בהן אבל לא יברך על ישיבתה אף על גב דבשעת הסכנה יברך גם כן כמו שהוכיח הריטב"א מדהביא ראיה ר' יהודה מבשעת הסכנה דמסככין בנסרים רחבים ארבעה שאם לא היו מברכין מה ראיה מייתי ר' יהודה הא ודאי מדלא היו מברכין שמעינן דפסולה מדרבנן אלא ודאי שהיו מברכין מכל מקום שעת הדחק שאני כדאמרן ולכן אין לברך על ישיבתה וכמו שפסק מרן בסימן תרמ"ט סעיף ו' גם לענין ארבעה מינים אלו תורף דברי הרב בית השואבה והנה במה שכתב דריא"ז אמרה בדדמי לשעת הסכנה תמיה לי שעדיין לחלוחית הדיו קיימת שכתב דריא"ז והמגן אברהם לא למדו שעת הדחק משעת הסכנה אלא למדו שעת הדחק משעת הדחק דבפרק לולב הגזול ולפי מה שהוכיח הריטב"א דמברכינן בשעת הסכנה ממה שהביא ראיה ר' יהודה מבשעת הסכנה כנז"ל יש לומר גם כן דמברכינן בשעת הדחק מדהביא ראיה ר' יהודה בפרק לולב הגזול מבשעת הדחק ומשמע דרבנן מודו לר' יהודה דבשעת הדחק מברכינן ואם כן איך פוסק הרב לחלק בין שעת סכנה לשעת הדחק לענין הברכה והלא הוא עצמו לקמיה בסמוך הביא דברי הריטב"א דיש לברך גם כן כשנוטל בשעת הסכנה והוכחתו היא ממה שהביא ר' יהודה ראיה ממעשה והוכחה זו שייכה גם בההיא דשעת הדחק והנה אמת שנראה מדבריו שכתב כן על פי פסק מרן בסי' תרמ"ט דבשעת הדחק נוטל בלא ברכה מכל מקום קשה לי דמשמע דלפי פסק מרן בסי' תרמ"ט צריך לומר דמה שאמרו לו אין שעת הדחק ראיה היינו שהיו נוטלין בלא ברכה ולפי פירוש זה גם מה שאמרו לר' יהודה בפרק קמא אין שעת הסכנה ראיה פירושו הוא שהיו יושבין בה ולא מברכין ואם כן אמאי פסק דבשעת הסכנה מברכין גם כן שאף שבאמת החילוק שבין שעת הדחק לשעת הסכנה הוא ברור ונכון כמו שביאר הרב מכל מקום כיון שלפי שיטת מרן בההיא דסי' תרמ"ט פירוש אין שעת הדחק ראיה הוא שאין מברכין מנא לן לפרש אין שעת הסכנה ראיה שרוצה לומר שגם מברכים בשעת הסכנה דילמא פירושו הוא דיושבין בה בלא ברכה והריטב"א שפסק שבשעת הסכנה מברכין היינו משום שגם בשעת הדחק סבירא ליה שמברכין כמו שכתב בההיא דפרק לולב הגזול משום דסבירא ליה דראית ר' יהודה היא ממה שהיו מברכין ורבנן נמי מודו ליה מיהא בשעת הדחק והכי נמי מפרש בההיא דשעת הסכנה אבל לפי פסק מרן בההיא דשעת הדחק דצריך לומר שלא היו מברכין נראה דהכי נמי יש לנו לומר גבי שעת הסכנה דיושבין בה בלא ברכה ועל כל פנים לפי הנראה דינא קבעי דהכי אית לן למינקט דאף שהבאתי למעלה דשלמים וכן רבים נמשכו אחר דברי הרב מגן אברהם ומשמעות דבריהם הוא דגם לברך קאמרי שיכול לברך בשעת הדחק מכל מקום כולם הם רבני אשכנזים ואינהו בדידהו דנמשכים אחר פסקי הרמ"א שפיר קאמרי שהרי הרמ"א פוסק כן בסי' תרמ"ט וכתב שכן נוהגים אבל אנן בדידן דבתר מרן גרירינן ואתכא דידיה סמכינן והוא פסק בסי' תרמ"ט דבשעת הדחק נוטלין בלא ברכה נראה ודאי דשפיר קאמר הרב בית השואבה דיש לפסוק גבי נסרים שלא לברך על ישיבתה וכן במסכך בעצים הגדלים בעציץ שאינו נקוב שכתב הרב פתח הדביר דבשעת הדחק מותר לסכך בהם יהיה הדין כן שלא לברך על ישיבתה והרב פתח הדביר כנראה לא ראה דברי הרב בית השואבה בדין נסרים דמסיק לסכך בהן ושלא לברך לפי פסק מרן בסי' תרמ"ט והוא חידוש גדול דכל יומא שמעתתיה דרב בית השואבה בפומיה ומלבד זה קשה הרי שולחן פסק מרן בסי' תרמ"ט דבשעת הדחק נוטל בלא ברכה ומסתמא גם בסוכה הדין כן ואם כן במסקנת הרב פתח הדביר דיכול בשעת הדחק לסכך בדבר הגדל בעציץ שאינו נקוב היה לו לבאר דמכל מקים לא יברך על ישיבתה:
ובעיקר כללין כשאי אפשר לאדם לקיים המצוה בבחינה שיצא ידי חובתו גם מדרבנן אם יקיים אותה באופן שהכשירה התורה או יתבטל מן המצוה דהעמידו דבריהם וכו' ראיתי פלפול נחמד בקונטרס זכרון מרדכי לידידי הגאון מוהרי"ץ פיין-בוים יצ"ו אשר בסוף ספר מלבושי יום טוב ח"ב (לרבינו התוספת יום טוב) עיין שם בדף ב' אות ב' וכתב שם בהגהה דבגוף הדין שכתב הפרי מגדים דמשמע מלשונו דאפילו יחיד שאינו יכול לקיים הדרבנן מקיים על כל פנים הדאורייתא יש לעיין דהא הוציא דין זה ממה שכתב המגן אברהם בסימן תרכ"ט ובשעת הדחק שאין להם במה לסכך מסככין בנסרים שיש להן ארבעה ומדברי מגן אברהם הללו נראה דהיינו דוקא שכל או רוב העיר אין להם במה לסכך מדקרי ליה שעת הדחק וגם כתב בלשון רבים שאין להם וכו' וגם הגמרא שם דאמרו לו אין שעת הסכנה ראיה דמשם הוציא מגן אברהם דינו מיירי כן דכיון שלא רצו להניח להם לקיים המצוה מסתמא היתה הגזרה על כל העיר ולכן התירו חכמים לקיים על כל פנים הדאורייתא אבל בשביל יחיד שאינו יכול לקיים הדרבנן להתיר לו לקיים המצוה ובפרט לברך עליו זה לא שמענו וכן בסימן תרמ"ט סעיף ו' שכתב שם בשעת הדחק שאין נמצא כלל כשר נוטלין כל הפסולין ואין מברכין והיינו שאינו נמצא כשר בעיר כלל ועל זה שייך הטעם שאמרו שם בגמרא שלא תשתכח תורת אתרוג אבל מה שלא נמצא ליחיד אתרוג כשר אינו קרוי שעת הדחק להתיר לו ליטול פסול לשם מצוה ובזה מיושב קושית פ"י הובא בחידושי רעק"א שם סעיף ה' דיש לומר בסעיף ה' מיירי בדלית ליה ליחיד ובסעיף ו' מיירי שאינו נמצא לרבים עכ"ל ועם שדבריו נראים נכונים וקרובים לדברי הרב בית השואבה הנז"ל יש לפלפל בכל מה שהבאתי למעלה ובפרט במה שהבאתי מהגאונים בית חדש ופרי חדש בההוא עובדא דמי שהיה חבוש בבית האסורים ואין להאריך: