אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל נה

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל נה

כלל נד

מצוה בו וכו' הגאון שפתי כהן בחשן משפט סי' שפ"ב סק"ד צווח על אבי הבן שיודע למול ונותנו למוהל אחר דמבטל מצוה ויש לבית דין לבטל דבר זה ובמקום אחר הבאתי דמקשים עליו מסוגיא דבבא קמא ד' ק"ט ע"ב דכהן משוי שליח להקריב קרבנו ומבואר שם דאפילו בריא משוי שליח ולאו דוקא זקן וחולה וכתבתי לחלק בין מילה לקרבן דבקרבן אין המצוה מוטלת על הכהן להקריב קרבנו רק רשות הוא בידו ובא בכל אות נפשו משום הכי משוי שליח לא כן מילה ממצות הבן על האב חובה מוטלת עליו לא מצי משוי שליח ועתה ראיתי שכבר קדם בזה הרב יצחק ירנן ד' ג"ל:

והנה משמעות דברי הגאון שפתי כהן הוא דחשיב ליה כל כי האי גוונא מבטל מצות עשה מן התורה וכן הבינו מדבריו כמה מרבנן בתראי והקיפוהו בהלכות ומרן חיד"א בברכי יוסף יו"ד ריש סי' סד"ר כתב שהפריז הרב בזה הרבה דמצות מילה אינו מבטל דשלוחו של אדם כמותו רק זהירות המצוה דרמיא עליה דמצוה בו וכו' ושהרב שמלה חדשה בסי' כ"ח ס"ק י"ד עמד על דברי הרב שפתי כהן והכריע בדבר ונראין דבריו עכ"ל ועיין עוד בברכי יוסף אה"ע סי' ל"ו ובספר שיורי ברכה ריש סי' רס"ד כתב שאחר זמן רב נתיישב בדבר ונראה לו שהשפתי כהן וגם האור זרוע שהביא בדרכי משה סי' רס"ד (דקאי בשיטת השפתי כהן והרמ"א הקשה עליו וכו') מיירו במכבד לאחר שימול בנו ואינו עושה אותו שליח בזה כתב הרב שפתי כהן דמבטל מצות עשה והא"ז ומוהר"ם ריקאנטי בסי' תקצ"ב כתבו דאסור אבל אם עושהו שליח הוה ליה כאילו מקיים המצוה בעצמו ולא חסריה אלא הא דמצוה בו וכו' ובזה סרו תמיהות הרב דרכי משה מעל האור זרוע ותמיהות הרב יד אליהו בסי' נ"א מעל השפתי כהן ורמז למה שכתב בברכי יוסף שם ובאהע"ז סי' ל"ו ושנראה לו עיקר כמו שכתב עתה דכל שעושה להאחר שליח אינו מבטל המצוה ואם האחר הוא אדם גדול יש לומר דכשעושה אותו שליח אין שום פיקפוק מצד מצוה בו וכו' דהא איכא כבוד הבריות וכבוד המצוה שתעשה בגדולים אלו תורף דב"ק:

ודעת הגאון מוהר"ן טריויטש בקובץ על יד ריש הלכות מילה היא שהגאון שפתי כהן גם כשעושה את האחר שליח סובר דהוי מבטל מצות עשה רק שזה דוקא במילה בזמנה אבל בשלא בזמנה מודה דאינו מבטל המצוה כשעושה על ידי שליח רק שמבטל הא דמצוה וכו' וכתב ליישב מה שהכריח הגאון תבואת שור מסוגייא דשבת ד' קל"ג היפך דעת השפתי כהן עי"ש ודברי מרן חיד"א שבשיורי ברכה נראין ומצאתי תנא דמסייע ליה שכן כתב בראה חיים פרשת חיי שרה ד' כ"ו בשם הרב פרי האדמה דכשעושה את האחר שליח לעשות המצוה מודה הרב שפתי כהן וכו' ושקיל ושרי שם (בראה חיים) ולא ראיתי שהזכיר דברי הרב בשיורי ברכה הנ"ל ועיין להרב חכמת אדם בקונטרס בינת אדם בשער איסור והיתר סי' ז' שהאריך בדברי הגאון תבואת שור ואתה תחזה בספר נחמד משנת אברהם לדיני ספר תורה שאסף כל דעות הפוסקים בענין זה עיין שם בשער כתיבת ספר תורה סי' א' סעיף כ"ח ובביאורו ס"ק ל"ד וס"ק ל"ו והביא שהגאונים בפלתי סי' כ"ח וחתם סופר א"ח סי' קנ"ט ובספר המקנה ד' כ"ט סוברים דבדרך שליחות מותר ובספר דרך המלך החדש להגאון אבד"ק ראווא יצ"ו בפרק א' מהלכות מילה הלכה א' האריך בדברי הגאון שפתי כהן ובדברי רבני האחרונים בדין מילה על ידי שליח ובדף ס"א ע"ב ביאר דחיוב האב למול את בנו הוא להשתדל שיהא נימול ולא שהאב יצטרך למולו בעצמו ולכן רשאי האב להרשות לאחר למול בנו ולא מדין שליחות הוא עיין שם הסבר הדברים שאין שייך לומר בזה מצוה בו יותר מבשלוחו:

ובמה שמקשים על השפתי כהן דידיה אדידיה דגבי מילה כתב דכשעושה על ידי אחר (כשהוא יכול למול) מבטל עשה ואילו גבי פדיון הבן כתב בסי' ש"ה ס"ק י"א דיכול לפדות על ידי שליח נאמרו בזה ישובים רבים עיין בראה חיים שם ומקרוב השגתי ספר מעשה בצלאל לידידי הגאון אבד"ק סייני יצ"ו (והוא מחובר לטהור לשו"ת רבינו ריקאנטי) וראיתי בסי' תקצ"ב שכתב בשם ערוגת הבושם סי' כ"ח דרק גבי כיסוי ומילה דילפינן מקראי גבי כיסוי כתיב ושפך וכסה מי ששפך יכסה ובמילה מוימול אברהם את יצחק בנו דמצוה על האב בעצמו למולו בזה לא שייך לומר שלוחו כמותו דעל זה גופיה קפיד קרא שיעשה בעצמו ולא על ידי שליח ועוד תירץ דבכיסוי ומילה דכשהשוחט והאב אינם עושים המצוה יכול כל אדם לעשות המצוה נמצא דכשנותן המצוה לאחר המצוה היא של האחר ואף שאומר לו שיעשה בשליחותו אין באמירתו כח להמשיך המצוה עליו להיות שלו ולא דמי למאי דמצי משוי שליח לתרום את שלו וכן בכהן דמקריב קרבנותיו כל זמן שירצה ומצי ליתן לאחר שיקריב במקומו דשם אין לומר שיהא המצוה של השליח כיון דאין התבואה והקרבן שלו לכך יכול להיות המצוה של המשלח וכתב שהאריך בזה ואין אצלי ספר ערוגת הבושם ומדבריו הנ"ל מתבאר יפה יפה שסובר שלפי האמת לא מהני שליחות גבי מילה וכבר כתבתי שנראין דברי מרן חיד"א שהסכים שבדרך שליחות מודה הגאון שפתי כהן דמהני וכבר ידידי הרב המחבר יצ"ו דחה שני תירוצי הרב ערוגת הבשם בטוב טעם ודעת ומתבאר שדעתו היא דמהני שליחות גם לגבי מילה עיין שם דב"ק:

ואחד מהישובים שנאמרו לסתירת דברי השפתי כהן ממילה לפדיון הבן הלא הוא מה שכתב מרן החבי"ף דשאני פדיון דעיקר המצוה היא נתינת המעות לכהן והרי האב הוא הנותן וממנו נהנה הכהן ופדה את הבן ואם כן מה לי אם הוא נותן מידו ליד כהן ומה לי שנותנו על ידי שליח וכן ללמדו תורה ואומנות ולהשיאו אשה דכל הני המצות הוא על הנמשך ממנו וכל שהוא משתדל על ידי אחרים ליכא איסורא ושפיר משוי שליח ולא הקפיד הרב שפתי כהן אלא במילה דכל שעשאה על ידי אחר הרי בטל מצות עשה שהיה בידו לקיימה ואין לו תקנה וזה שלא כדברי הגאון מוהר"ח אור זרוע שהבאתי לעיל בכלל ד"ן שהשוה לימוד תורה ומילה אהדדי ולדברי הרב הללו יש לחלק ביניהם והרב פתח הדביר בסי' רס"ג אות ג' המציא על פי חילוק זה טעם למה שהאשה מדלקת הנרות והאיש יוצא בהדלקתה (מלבד הטעמים שכתבו הפוסקים) דלכאורה קשה כיון שחיוב ההדלקה היא מוטלת על האיש ועל האשה למה תדליק היא והוא יוצא בהדלקתה ניעביד איפכא אך להנ"ל ניחא דאם היה הוא מדליק והיא יוצאת בהדלקתו היה לפקפק משום מצוה בו יותר מבשלוחו אבל כשהיא מדלקת והוא יוצא כיון שההדלקה היא מממון הבעל אין בזה משום מצוה בו וכו' אלו תורף דב"ק:

ובעיקר כללין ראיתי עתה בספר היקר ברית אבות (הנ"ל בכלל ד"ן) שהאריך בסימן א' אות יו"ד עיין שם עושר בקיאותו והערותיו הנכונות בדברי כמה ספרים חדשים גם ישנים לא הניח זוית ופנה שלא נשתטח בחכמה ובתבונה:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה