שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל נד
מצוה בו יותר מבשלוחו נמצא בש"ס שאמרו כן גבי קידושי אשה וגבי הכנת שבת ונחלקו הפוסקים אם הדין כן בכל המצות או היכא דאתמר אתמר והיה כתוב כאן שקלא וטריא בזה ונעתק בספרי דברי חכמים סי' מ"ד עיין שם ועל מה שכתבתי שם (בד"ה ואחר זמ"ר) בשם קובץ שמעתתי דרבנן שהעיר על מה שכתב בעמודי אש וכו' עיין שם (והובאו הדברים בקיצור בארחות חיים החדש שרשמתי בכלל ג"ן) הנה שוב השגתי קובץ הארות השמש לידידי הגאון ר' מישל שמואל שפירא יצ"ו אבד"ק ראגאווא וראיתי בדף האחרון ס"ק י"ד שציין לעיין במוהרי"ט בקידושין שם דף ע' (כרב נחמן דעביד מעקה) וז"ל ואם תאמר וכי מפני שהוא דבר מועט יזלזל עצמו מפני שכר שכיר ועוד וכי לא היו עבדים ומשרתים הא אמרינן בפרק תינוקת דאמר לה לילתא אשתו עבדי חסרת וכו' ויש לומר דפורתא דגונדירתא היינו מעקה שהיא מצות עשה וחייב לברך עליה ובהן אמרינן מצוה בו וכו' עכ"ל ומה שהבאתי שם (בד"ה אחר זמ"ר) שכתב בהשמטות ספר עמודי אש שבשו"ת מוהר"ח אור זרוע כתב כהיד המלך דלא אמרינן מצוה בו וכו' בכל המצות וכו' הנה אין אצלי ספר התורה הזה אמנם אחר איזה שנים נדפס (בשנת תרנ"ח) ספר ברית אבות לידידי הרה"ג מוהר"ש ליפשיץ אבד"ק יולניץ יצ"ו וראיתי בסי' א' אות יו"ד דף כ' סוף ע"א שהביא דבריו וז"ל ודוקא גבי קידושין אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו שאין השליח נהנה מן הקידושין כלום ואדרבא נפסד שנאסרת עליו אבל בשחיטה והפרשת חלה וכיוצא בהם לא יהא מצוה בו יותר מבשלוחו כאשר נהגו כל רבותינו וכל העולם אף על פי שבקיאים בהלכות שחיטה נוהגים ליתן לחזן לשחוט וכן יהא גבי ללמד את בנו תורה שבתחילה משכירים להם מלמד ואין האב עצמו מלמדו וכן יהא גבי מילה שאפילו האב יכול מותר לכתחלה לומר לאחר למול וכו' (עיין לקמן כלל ה"ן בד"ה ואחד מהישובים) וסיים בברית אבות הרי מפורש יוצא מפי גאון קדמון כדברי מרן מוהרש"ק (בסוף ספר סת"ם) ותמיה לי על מרן הגאון אבני צדק חלק יו"ד סי' קנ"ג וקנ"ד דאישתמיט ליה דברי מהר"ח אור זרוע הנ"ל ובימי הגאונים מוהרש"ק ויד המלך עדיין לא נראה בעליל ספר זה וציין לעיין מגן אברהם סי' ת"ס סק"ב וסי' ר"ן סק"ב ושערי תשובה שם אלו תורף דבריו יצ"ו וכנראה שדעתו נוטה לדינא לדברי רבינו מהר"ח אור זרוע ויתר מבוארת כן דעתו בקונטרס קול ששון (שבסוף ספרו הנ"ל) בדף קי"ב סוף אות ו' שאחר שהזכיר מחלוקת זו וייחס להטור ושלחן ערוך והרמב"ם דנקטי כדעת היד המלך דלא נאמר כן בכל המצות סיים ואמר ומצאתי בשו"ת דברי יעקב סי' ע"ה שכתב שהיד המלך טעה בזה ובמחילת כתה"ר נהפוך הוא ולא זכר שכמה פוסקים סוברים כן וכבר הבאתי משו"ת מהר"ח אור זרוע שסובר כן עכ"ל ואני אומר שאף שכמה פוסקים סוברים כן ואין לומר שטעו אבל גם בהיפך לומר על הדברי יעקב שטעה לא זו הדרך הישר ואילו היה רואה דברי ידידי הגאון בספר עמודי אש ומה שכתבתי אנכי הדל בספר דברי חכמים הנ"ל אף הוא ראה כי ברבים היו הסוברים דמצוה בו וכו' נאמר בכל המצות ויוכל להיות שמפני זה הוא מה שהגאון אבד"ק בוטשאטש היה שוחט עופות בעצמו ובקול ששון שם כתב דלעוצם חסידותו אוהב מצות לא ישבע מצות היה מחמיר על עצמי עי"ש ולי הדל נראה דנוכל לייחס אליו דקאי כשיטת כמה מהפוסקים דמצוה בו וכו' נאמר בכל המצות ואם נודה להרב יצ"ו שרק משום חומרא הוא דעביד יתכן שהיא מפני ששחיטה אינה מצוה מוכרחת דאי בעי לא שחיט אבל במצוה מוכרחת שאין אדם יכול להפטר ממנה יש לומר דמצד הדין נמי מצוה בו יותר מבשלוחו וראיתי עתה דברי מרן המגן אברהם בסי' תרע"ז (גבי הדלקת נר חנוכה) סק"ז שכתב דמצוה בו וכו' כמו שכתבתי בסי' ר"ן וכו' וביאר דבריו הגאון מחצית השקל דבכל המצות אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו עי"ש גם השגתי עתה שו"ת יד אליאו להגאון מוהר"א מלובלין וראיתי בריש סי' נ"א שכתב דמצוה בו יותר מבשלוחו הוא בכל המצות שבתורה גם ראיתי למרן הבית חדש בסי' רס"ג סעיף ב' שכתב לענין הדלקת נר שבת דלולא שהנשים מוזהרות ביותר לתקן מה שכבתה נרו של עולם היה הבעל יכול לעכב בידה ולהדליק בעצמו משום מצוה בו יותר מבשלוחו עיין שם:
והגאון מוהרי"ץ מאיר בשו"ת הרי"מ בההוספות שבסוף הספר בדף ח"י ע"א (בד"ה מ"ש הפ"מ) עמד בחקירה זו דלדעת הרמב"ם והתוספות דמצות עשה היא על מי שבא לאכול שישחוט ויאכל אם כן למה לא נאמר מצוה בו יותר מבשלוחו והא אין מקפידין כלל אף שאין השוחט אוכל ואף שהוא הכשר מצוה וכו' מכל מקום וכו' ודוחק לומר כיון דאדם אחד לא יאכל כל הבהמה לכן אי אפשר דעל כל פנים ישחוט מי שרוצה לאכול כזית וצריך לומר דוקא במאי דבעי שליחות שייך מצוה בו וכו' ויעשה בגופי (ממה) מי שיעשנה על ידי שליח אבל מי (מה) שאין צריך שליחות אין חילוק דהא כיון שמברך אף שאינו אוכל על כרחין דלא דמי לברכת הנהנין עכ"ל ובמחילת כבוד קדושתו דבריו קשים והמעיין בכל הרשום כאן ובדברי חכמים יראה סתירות לחילוק זה ומצאתי שכן העיד על דבריו ידידי הגאון אבד"ק מ' לודאש יצ"ו בילקוט הגרשוני בקונטרס אחרון לחלק שני ד' ב' ע"ב עיין שם דב"ק:
ורב אחד יצ"ו כתב לי על מה שכתבתי בדברי חכמים הנ"ל וז"ל כתב בד"ה אחר זמ"ר שכן דעת האליהו רבה סי' ק"ן צריך להיות סי' ר"ן ומה שכתב בשם קובץ שמעתתי דרבנן זכו' השגתי את הקובץ וז"ל דאפשר לא היה לו וכ' שליח וכו' ע"ש בגמרא נישדר ליה מר שלמא לילתא וכו' אפשר על ידי שליח וכ' וי"ל ועיין ברש"י שם בקדושין וז"ל מצוה בו וכו' דכי עסיק גופו במצות וכו' משמע דבכל המצות כן ועיין באור זרוע הלכות ע"ש סי' ח"י אות ב' ובר"ן שם וכן כתב החק יוסף בהלכות פסח סי' ת"מ אות ד' דהוא הדין בכל המצות ע"ש וכן פסק הרש"ז בסי' נ"ר ועיין בקידושין ע' בחדושי הגאון רד"ל מביחאוו שגם כן כתב דלכך עביד בעצמו דמצוה בו יותר משלוחו ועיין בקידושין מ"א בתוספות ר"י הזקן וז"ל מצוה בו כל מצוה שמוטלת עליו יעשה בגופו ולא על ידי שליח עכ"ל ולאו דוקא בשבת וקידושין כדאית ליה היד המלך ושנות חיים ובאמת לפלא עליהם שנעלם מהם במחכ"ת מקרא מלא (שמות כ"ד ד') ויכתב משה וכו' ויבן מזבח וכו' (במדבר ז' א') כלות משה להקים את המשכן הרי חזינן דבכל מצוה מצוה בו יותר משלוחו ולכך עביד משה רבינו בעצמו ואחר כותבי זאת מצאתי דאתי לידי המקנה לקידושין וכתב שם בד"ה א"ל פורתא וכו' וז"ל משמע שהשיבו כיון שאין זה אלא בנין של מצות מעקה אין זה משום מלאכה בפני רבים וכי האי גוונא מצינו במשה רבינו ויבן מזבח וכו' משמע דכל מלאכת מצוה מותר לעשותו וצ"ע למה לא הזכירוהו הפוסקים עכ"ל ברוך שכונתי לדעת הגדול כי הראיה ממשה רבינו ראיה חזקה וקם דינא דבכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו כי פוק חזי כמה פוסקים אית להו הכי והראיה ממשה רבינו:
ואם יש חילוק בין כשהשליח עושה בחנם לכשהוא בא בשכרו דיש לומר בזה דידו כיד המשלח כתבתי שם (בד"ה וכתב עוד) ועיין לקמן כלל ז"ן:
ואם במה שעושה בעצמו מקצת המצוה מספיק לקיים מצוה בו וכו' כתבתי שם (בד"ה עוד ראיתי) ועיין לקמן כלל נ"ו:
ובמצוה שאין שייך לעשותה אלא פעם אחת ועשאה על ידי שליח אם יש לו לחזור לעשותה משום מצוה בו וכו' כתבתי שם בסוף הסימן: