אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל מו

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל מו

כלל מה

מעשה רב כשבעל הסברא עשה מעשה על פי סברתו אי אמרינן מעשה רב להכריע הפסק דין על פי זה הנה מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת העי"ן אות כ"א הוכיח דגם בכי האי גוונא אמרינן מעשה רב ממה שכתב הרב הליכות אלי כלל תרל"ה בשם הרא"ש בפסחים דמדעביד עובדא כשמעתיה הכי הלכתא דאי לאו דקים ליה דהלכתא הכי לא עביד עובדא ואפשר לומר דמדהוצרך הגמרא לספר דשמואל עבד כשמעתיה משום דסבר הגמרא דכן הלכה עכ"ל הרב הליכות אלי ואף על גב דהאי דעביד עובדא היינו כשמעתיה מכל מקום יש ראיה וזו היא טובה תוכחת (כן הגיה בקלורית לעין) ואין לומר דמשום דהוא סבר הכי להכי עביד הלא תראה בירושלמי ריש ברכות ר' מאיר פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה וכן ר' עקיבא ור' שמעון ואחד עבד כר' שמעון ולייטיה פורץ גדר וכו' והכי הוה ליה ואמר ליה ר' שמעון ואין חברי חולקים עלי וכו' הא למדת דגדולי עולם לא עבדי עובדא כוותייהו ואם כן כי חזינן מאן דעביד עובדא כוותיה שמעינן דקים ליה דהכי הלכתא ומכאן תשובה למה שהקשה מהרש"ל בים של שלמה בפרק קמא דביצה סי' מ"ב על מרן הבית יוסף עי"ש ולפום הא דאתי בירושלמי דתנאי לא עבדי עובדא כוותייהו אם כן כי אשגחן מנהג בית רבן גמליאל אמרינן ודאי דקים ליה דהכי הלכתא ורבים אשר אתו רבנן אחריני ומעשה רב עכ"ל ונמצא לפי זה דכשהעושה מעשה הוא הבעל הסברא בעצמו אי אמרינן מעשה רב שנוי במחלוקת ולהגאון מהרש"ל לא אמרינן בכי האי גוונא מעשה רב:

ולי ההדיוט בהורמנותיה דמר יש לומר] שגם מהרש"ל מודה דבכי האי גוונא נמי אמרינן מעשה רב ואעתיק דב"ק לפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם וז"ל הבורר קטנית ביום טוב וכו' ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו וכו' אבל לא בטבלא וכו' רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה ותניא אמר ר' אליעזר בר' צדוק כך היה מנהגם של בית רבן גמליאל שהיו מביאים דלי מלא עדשים ומציפים עליהם מים ונמצא אוכל למעלה ופסולת למטה וכתב מהר"י קארו שרבינו ירוחם פסק כרבן גמליאל ונראה טעמו משום שאמר כך היה מנהג בית רבן גמליאל ומעשה רב ע"כ ולא נהירא דמעשה רב הוי הכרע היינו היכא דאתמר דעביד עובדא וכו' אבל הכא כך היו נוהגים על פיו ואין זה כל כך הכרע וכו' עכ"ל ויש לפרש שכונתו דודאי אם ידענו שרבן גמליאל בעצמו עשה מעשה כסברתו יש לנו הכרע בדין משום דמעשה רב אבל הכא שבני בית רבן גמליאל הוא שהיו עושים כן אין מזה הכרע לענין הדין שאפשר שרבן גמליאל לא ידע מה שהיו עושים בני ביתו ומה שאמרו על פיו כלומר על פי סברתו ואילו הוה ידע דעבדי עובדא אולי הוה מחי בהו ולהכי אין מזה הכרע שוב ראיתי סוגיא דפרק במה מדליקין ד' כ"א ע"א דאמרינן מעשה רב על מה שאמר רשב"ג של בית אבא היו כורכין וכו' עיין שם וק"ל:

ואף למה שהבין מרן חיד"א בכונת הים של שלמה לא נפלאת היא סברתו שכן כתב הגאון יד מלאכי בכלל תכ"ד בשם הריטב"א בחידושיו לכתובות פרק ה' ד' ל"ז מ"ג גבי אם היתה מכירה עד כמה וז"ל מעשה רב לא אמרינן אלא כשהעושה מעשה הוא אמורא אחר שאינו חולק באותו הדין אבל אם החולק עצמו הוא דעבד עובדא כשמעתיה לא אמרינן מעשה רב וכתב שכן נראה דעת הרי"ף והרא"ש וכו' עיין שם שהאריך קצת והבא מערכה מול מערכה בענין זה ומדברי מרן כסף משנה בעשירי מהלכות ספר תורה דין ו' נראה דסבירא ליה דבמעשה שעושה בעל הסברא לא אמרינן מעשה רב והוא שבדין מטה שיש בה ספר תורה דסבירא ליה לרב הונא דאסור לישב בה וכן פסק הרמב"ם כתב דאף דר' יוחנן פליג עליה פסק כרב הונא משום דר' אלעזר עביד כוותיה והלא רב הונא עצמו עשה מעשה דהיתה ספר תורה במטה וכף כדא אארעא ואותבה עלה ונימא מעשה רב ולמה ליה משום דר' אלעזר עשה כמותו אלא מוכח דסבירא ליה דבבעל הסברא לא אמרינן מעשה רב ויתכן שזו היא דעת רבין חסידא בספר ראשון לציון בחידושיו למסכת ביצה ד' כ"ד סוף ע"א במאי דאמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבן גמליאל שנרגש אמאי לא אמר הלכה כתנא קמא ויישב משום דמילתא דפשיטא דהלכה כרבים נגד יחיד ולא אתא אלא דלא תימא כיון דמייתי תנא דמתניתין מילתיה דרבן גמליאל בדרך מעשה וקימא לן מעשה עדיף דהא קאמר שאם היה רצונו ליקח ממנו היה לוקח וליכא איסורא לזה קאמר אין הלכה כרבן גמליאל פירש הגם דמעשה הוא עכ"ל ולא פירש לנו למה באמת לא נאמר מעשה רב אך יתכן מפני שהוא בעל הסברא ויש לדחות דאולי טעמו משום דסבירא ליה דלא אמרינן מעשה רב לפסיק כיחיד נגד רבים עיין לקמן כלל מ"ח ויותר היה נראה לי דמאי דלא קימא לן כרבן גמליאל הוא משום דאין זה מקרי שעשה מעשה רב שהרי לא עשה שום מעשה רק מר הוא דאמר שאם היה רוצה היה לוקח אבל סוף סוף לא עשה שום מעשה ואם כן הויא פלוגתא דיחיד ורבים בלא מעשה רב והלכה כרבים אלא שמסיום לשון הרב נראה דלקושטא חשיב זה מעשה ואין דעתי הדלה נוחה בזה:

איך שיהיה מדברי הגאון יד מלאכי למדנו דבמחלוקת שנוי אם לגבי בעל הסברא אמרינן מעשה רב וחידוש הוא שלא זכר מרן חיד"א בזה דברי הרב יד מלאכי כדרכו בקודש בשאר דוכתי גם בברכי יוסף א"ח ריש סי' פר"ו נקיט בפשיטות דאמרינן מעשה רב גם כשהמעשה הוא מבעל הסברא עצמו ולא מחכם אחר ותמה על פי הנחה זו על הרב מוהר"ם די לונזאנו עיין שם ולפי האמור לא נפלאת היא סברא זו:

ומדברי התוספות בפרק כל כתבי ד' קכ"א (ד"ה אלא) גב' מאי דאמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד שכתבו דקיימא לן כר' אמי ובירושלמי איתא שעשה ר' אמי מעשה כזה נראה שכונתם להכריח דקימא לן כר' אמי מדעשה מעשה ומעשה רב אם כן מוכח דסברי דגם כשהעושה מעשה הוא בעל הסברא אמרינן מעשה רב ויש לדחות דר' אמי אינו בעל הסברא שהרי לא אמר בדליקה מותר לומר כל המכבה אינו מפסיד דמלשון זה משמע דסברא דנפשיה קאמר אלא בדליקה התירו הוא דקאמר ומשום הכי הוא דילפינן ממעשה רב דידיה:

ועל מה שהצריך עיון ביד מלאכי דברי הריטב"א דבכתובות הנ"ל כתב שאין מביאים ראיה ממעשה שעשה בעל הסברא ואלו בבבא מציעא כתב בשם הראב"ד ואודי ליה דאמרינן מעשה רב ממעשה דעביד כשמעתיה הנה דברי הריטב"א דכתובות בפרק אף על פי הם על דף ס' ע"א דאמרינן אם אינו מכירה עד כמה רב אמר שלשה חדשים ושמואל אמר שלשים יום ור' יוחנן אמר חמשים יום ואיפסיקא הלכתא כר' יוחנן וכתב הריטב"א והלכה כר' יוחנן חדא דהא איפסיקא הלכה כותיה ועוד דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואף על גב דשמואל עבד עובדא כסבריה אין מביאין ראיה ממעשה שלו לפסוק כמותו עכ"ל כתב הרב מקנה אברהם במהדורא ב' סי' רע"ח לישב דברי הריטב"א דסבירא ליה דעד כאן לא אמרינן מעשה רב אלא היכא דלא איפסיקא הלכה בש"ס אבל הכא דאיפסיקא הלכה כר' יוחנן ועוד כלל אחר אמרו שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הנה בכי האי גוונא לא אמרינן מעשה רב ואף אם נמצא במקום אחר דאמרינן גם בכי האי גוונא מעשה רב היינו היכא דהעושה מעשה הוא אחר אבל לא כשהוא בעצמו עושה מעשה אלו תורף דב"ק כדי ליישב דברי הריטב"א דלא ליסתרו אהדדי ועם שבמחילת כבוד תורתו לא נראו דבריו בעיני דלאו שפיר חזו כתבתי דבריו והמעיין יכריע:

ובדעת הר"ן היה נראה לי הדל דסבירא ליה דלא אמרינן מעשה רב במאן דעביד עובדא כשמעתיה והוא ממה שכתב בנדרים פרק ט' דף ס"ו סוף ע"א (ד"ה חסורי) אפילו כעורה ונעשית נאה דסבירא ליה דפותחין בנולד ועבד נמי עובדא ואפילו הכי לא קיימא לן כוותיה אלא כרבנן דלא שרו אלא בנמצאת נאה עכ"ל ולא כתב שום טעם אמאי לא קיימא לן כוותיה והיה נראה שהוא מפני טעם הנ"ל אך המעיין ביד מלאכי סי' תכ"ד יראה שמביא בשם הר"ן בכמה מקומות דסבירא ליה דמעשה רב גם במאן דעביד כשמעתיה בין אם הוא אמורא או תנא ואם כן צריך לומר דטעמו בנדרים הוא משום דלא אמרינן מעשה רב כיחיד נגד רבים (עיין לקמן כלל מ"ח) הא לאו הכי הוה פסקינן כמעשה דעביד כשמעתיה:

וכן כתב הגאון יד מלאכי כלל תכ"ד בשם מרן הכנסת הגדולה בספר דינא דחיי ח"א ד' ק"ד ע"א דסבירא להו להרמב"ם ולסמ"ג דמדקבע בעל התלמוד עובדא דשמואל משמע דסבירא ליה דהלכתא כשמואל ושכן כתב בח"ב ד' כ"ד ע"ג לדעת הרי"ף שפסק כר"י משום דעבד עובדא כשמעתיה ומעשה רב גם הגאון בחידושי מוהרש"ש בפרק המניח ד' ל' ע"ב יישב פסק הרמב"ם כרב אדא בר אהבה משום דעבד עובדא כשמעתיה ומעשה רב וסיים והנך רואה שהרמב"ם פוסק כמעשה נגד כללי דהלכתא והרא"ש והטור לא שבקי כללי דהלכתא משום מעשה רב וכן הר"ן בפרק גיד הנשה גבי פלוגתא דרב ולוי גבי ריחא כתב ואי עובדא דרבא מפרזיקא וכו' דחומרא דרבא וכו' עדיפא לן וראיתי לחכם אחד שנסתפק בזה ונראה לי דדבר זה יש להכריע מהא דאיתא בפסחים בפרק מקום שנהגו ד' נ"א ע"ב אני שראיתי את ר' שמעון שאכל כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו אתה בפני אכול שלא בפני לא תאכל עכ"ל וכנראה לא היה בידו ספר הנורא יד מלאכי ולכן לא ראה מה שהביא בזה מערכה מול מערכה (ובגוף דברי הגאון מהרש"ש עיין לקמן כלל מ"ח) ועל כל פנים היותר מוסכם נראה דעת הסוברים דגם כמאן דעביד כשמעתיה אמרינן מעשה רב:

הן אמת שראיתי להרב החסיד תנא ירושלמאה בספר אזן אהרן בדף ב"ן אות קי"ח שהביא מה שכתב הרב של"ה ד' ת"ז ע"א דהרמב"ן והרשב"א בפרק המפלת סוברים דרב שעשה מעשה כהוראתו הוי הכרע לפסוק כמותו דמעשה רב ולכן פסקו במפלת שפיר מלא מים כשמואל ולא כרב באיסורי משום דשמואל עבד עובדא אך הרמב"ם פסק כרב וכתב הרב המגיד דאין אומרים מעשה רב למי שעושה מעשה כפי דעתו וסיים על זה הרב אזן אהרן ועיין יד מלאכי כלל תכ"ד הביא דעת רובא דרבוותא דקיימו כשיטת הרמב"ם ועיין פחד יצחק מערכת מ"ם ד' קע"ה ע"ב עכ"ל הרי מעיד בשם הרב יד מלאכי דרובא דרבוותא סברי דלא אמרינן בכי הא מעשה רב שלא כמו שכתבתי אני הדל בשמו ואני אומר בהורמנותיה דמר ניתי ספר וניחזי כי ברבים היו האומרים שגם במעשה שעושה כשמועתו אמרינן מעשה רב הלא המה היש אומרים שבהרא"ש בפרק כל שעה סי' כ"ה ושכן פסק הרב פרי חדש בסי' תס"ז ושכן דעת הרמב"ם והסמ"ג לדברי הרב דינא דחיי ח"א שהביא שם ושכן כתב הנ"מ (אולי הוא נתיבות משפט) ושכן דעת הרי"ף לדברי הדינא דחיי בחלק ב' ולהר"ן בסוף פרק שלוח הקן והוסיף הוא (היד מלאכי) שכן דעת הרי"ף והרא"ש בפרק קמא דבבא בתרא ושכן דעת הרשב"א שהביא הרב המגיד בעשירי מהלכות איסורי ביאה הלכה ד' ושכן כתב הר"ן בפרק קמא דפסחים ושכן כתב עוד בפרק כל הגט בשם הלכות גדולות ורבינו חננאל ושכן כתב הרז"ה בפרק קמא דסוכה והריטב"א בחידושיו לבבא מציעא לדעת הראב"ד ואודי ליה (והצריך עיון על הריטב"א דמיחלפא שיטתיה ממה שכתב בפרק אף על פי) ובסוף דבריו ציין לעיין בשו"ת רמ"ע מפאנו סוף סי' ה' ושם כתב בזה הלשון ואי לאו דקים ליה דהכי הלכתא לא עבד עובדא כנפשיה והכי קימא לן בכל דוכתא מעשה רב עכ"ל והרי הוא כמבואר דקאי בשיטת כלהו רבוותא הנ"ל והסוברים דלא אמרינן בזה מעשה רב (שהזכיר ביד מלאכי) הם הריטב"א בכתובות ושכן נראה דעת הרי"ף והרא"ש שם וגם בפרק כל שעה סי' כ"ה והרב המגיד בהלכות איסורי ביאה לדעת הרמב"ם ותו לא ונמצא אם כן דרובא דרבוותא סברי דאמרינן מעשה רב על עי מעשה שעושה בעל הסברא שלא כדברי תנא דידן הרב אזן אהרן במחילת כבוד גאונו וידידי הרב המגיה מר נכדו יצ"ו ציין לעיין בספר גופי הלכות ואינו מצוי אצלי וציין סמיכה לחיים ד' ה"ן ע"ד ועיינתי שם וראיתי שמביא דברי הר"ן שבפרק כל הגט הנ"ל ותו לא ומה שציין לשו"ת בעי חיי ח"מ סי' ח"ן ד' מ"ח ע"ג הנה דבריו הנ"ל הביאותים לקמן כלל מ"ח ולא איירי בכלל זה כיעויין שם כלל העולה הוא דיותר מוסכם לומר דאף בעובדא דעביד איהו כשמעתיה אמרינן מעשה רב וכן נקיט הרב יד מלאכי בריש כלל תכ"ג ועל פי זה עמד מתמיה על הרי"ף בפרק כל שעה גבי אין לשין את העיסה דפסק כרבי עקיבא ואלמיה לפסקיה מעובדא דר' יהושע בן לוי ומעשה רב דאמאי לא אתי עלה ממאי דעביד ר' עקיבא גופיה שהרי גם במעשה של התנאים אמרינן מעשה רב וכו' עיין שם דב"ק:

והרב פתח הדביר בסי' קכ"ח אות ב' ד' קט"ו ע"ד (ד"ה אלא) הביא תוספתא השותה בכל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה ואין עונין עם המברך ר' יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וברוך כבוד ה' ממקומו ובדף קט"ז ע"ב (ד"ה ואגב) הביא מה שכתב מרן מוהרד"ף בחסדי דוד שהקשה אמאי לא פסקינן כתנא קמא דאף דאמרינן סתם תוספתא ר' נחמיה מכל מקום מדשנויה בסתם חשיב רבים דהכי נמי אמרינן סתם מתניתין ר' מאיר ואפילו הכי כי קתני לה בסתמא חשיב רבים ואפשר משום שמסיים בה כל אלו היה ר' יהודה אומר עם המברך וכיון דהוה עובדא קימא לן מעשה רב ולמד מדבריו דסבירא ליה דאמרינן מעשה רב כמאן דעביד עובדא כשמעתיה וכתב על זה דאף דאין דבר זה פשוט וכמה פוסקים סברי דלא אמרינן מעשה רב כמאן דעביד עובדא כשמעתיה מכל מקום המעיין ביד מלאכי יראה דרבו הסוברים דאמרינן מעשה רב גם בדעביד כשמעתיה ומכללם הרי"ף והרא"ש זאת ועוד יש לומר דשאני הכא דר' יהודה לא פליג בהדיא אתנא קמא דלא תני ר' יהודה אומר עונה עם המברך אלא ר' יהודה היה עונה וכו' ויש לומר דתנא דתוספתא בתר דמייתי סברת תנא קמא מייתי מאי דהוה נהיג ר' יהודה וזה מכריחנו לפסוק כר' יהודה דכיון דלא פליג אתנא קמא שמעת מינה דסתם תוספתא מייתי עובדא דר"י ובהכי אמרינן מעשה רב אלו תורף דב"ק והוא תנא דמסייען במה שכתב דרבו הסוברים דמעשה רב אמרינן גם במאן דעביד כשמעתיה כמו שכתבתי למעלה דמיעוטא נינהו הסוברים דלא אמרינן מעשה רב בבעל השמועה:

וכתבתי בשדי חמד מערכת הכ"ף כלל ט"ז אות י"א ד' י"א ע"ב (בד"ה וראיתי) דמסתברא לי דאף להסוברים דבבעל הסברא לא אמרינן מעשה רב היינו כשהביאו בש"ס דר' פלוני חולק בדין ההוא ועשה מעשה כשיטתו בזה הוא דלא אמרינן מעשה רב אבל אם לא הובאה סברת בעל המעשה לחולק על מי שאמר איזה דין אלא סתמא דתלמודא מייתי מאי דעביד יש לומר דבכי הא לכולי עלמא מעשה רב ועתה ראיתי שכיונה דעתי לדברי הרב פתח הדביר הנ"ל עלץ לבי:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה