שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל מה
מעשה רב נראה ללמוד מדברי התוספות בפרק בתרא דעבודה זרה ד' ס"ו ע"ב ד"ה רבא אמר דכשנחלקו שני חכמים בדבר אחר והמתיר עשה מעשה בקום עשה כשמועתו וחכם אחר דלאו בר פלוגתייהו עשה בשב ואל תעשה כדעת האוסר נקטינן כמעשה שעשה החכם האחר בשב ואל תעשה ולא משגחינן במעשה שעשה המתיר עצמו אף על גב דאיכא נמי מאן דסבר כוותיה שהרי בפלוגתא דרב ולוי בפרק כיצד צולין גבי ריחא אי מילתא היא דלוי עבד עובדא למישרי כשמעתיה ורבא נמי סבר כלוי כתבו דכיון דעובדא הוה בההוא ביניתא דאיטווא בהדי בשרא ואסריה רבא מפרזיקא למיכליה בכותחא הכי אית לן למינקט משום דמעשה רב והנה בסוף פרק תפלת השחר ד' ל' דאיפליגו חכמים ור' יהודה בשם ר' אלעזר בן עזריה בתפלת המוספין דחכמים סוברים בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר ור' יהודה אמר כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין ומוכח בגמרא דשמואל עביד עובדא כר' יהודה אבל ר' ינאי אמר אין הלכה כר' יהודה והכי עביד איהו עובדא כיעויין שם ולפי הנלמד מדברי התוספות הנ"ל הנה בדין זה יש לנו לפסוק כר' יהודה דעובדא דשמואל מסייע ליה דהא רבי ינאי דאמר אין הלכה כר' יהודה חשיב כאילו הוא בעל הסברא דתפלת המוספין בין בחבר עיר בין שלא בחבר ואף על גב דאיהו עביד עובדא דצלי והדר מצלי והוי בקום עשה ודשמואל הוא בשב ואל תעשה מכל מקום כיון דר' ינאי אמר בפירוש דהלכה כחכמים וגער במאן דאמר הלכה כר' יהודה חשיב איהו כבעל הסברא ומעשה רב דבעל הסברא אף שהוא בקום עשה לא ילפינן מניה ולא אמרינן מעשה רב בכי האי גוונא ואית לן למינקט כמעשה דשמואל שלא התפלל ביחיד במקום חבר עיר ועל פי זה יש ליישב דברי הרב מוהר"ם די לונזאנו שהביא מרן חיד"א בברכי יוסף ריש סי' פר"ו שכתב דהלכה כר' יהודה הנ"ל דעובדא דשמואל מסייע ליה וכתב על דבריו דאי נמי סבר שמואל כר' יהודה כיון דמאי דעביד כר' יהודה הוא בשב ואל תעשה אין להביא ראיה מעובדא דידיה ואין זה דומה למאי דאמרינן בעלמא מעשה רב לא כן ר' ינאי דהוה עביד עובדא בקום עשה ממנו נקח ונביא ראיה וזו היא שאמרו תדיר הפוסקים בכי האי גוונא והכי קימא לן דמעשה רב עכ"ל ולפי מה שכתבתי יש סעד לסברת הרב מהר"ם לונזאנו מדברי התוספות הנ"ל דהרי התם לוי בעל הסברא עביד עובדא בקום עשה וקאמרי דאית לן למינקט כרב (לפי שיטת רש"י) משום דרבא מפרזיקא עבד עובדא (דאסר והיינו שב ואל תעשה) כרב:
והנה משמעות דברי מרן חיד"א הנ"ל לפי פשטן של דברים הוא דלא אמרינן מעשה רב אלא כשהמעשה הוא בקם עשה ולא במה שהוא שב ואל תעשה וכן נראה מדברי רש"י בפרק כל הכלים ד' קכ"ו ע"ב שכתב וז"ל מעשה רב למילף מניה דכיון דסמיך למיעבד עובדא לקולא שמעת מינה הלכתא היא עכ"ל ומעשה לקולא היינו בקום עשה ומשמע דאם הוא שב ואל תעשה לא אמרינן מעשה רב אמנם מדברי התוספות דעבודה זרה הנ"ל מתבאר דגם במה שעשה מעשה להחמיר בשב ואל תעשה אמרינן מעשה רב ועיין להרב פתח הדביר בסי' של"ח אות ג' במה שצידד לומר כמה טעמים על מה שהרי"ף לא חש לעובדא דבירושלמי דר' אלעזר איעצר בסדרא סליק לביתיה ואשכחין דמיכין דמך על תרעא בגין דלא למיקש בשבתא אי משום דכשהעושה מעשה הוא בעל הסברא לא אמרינן מעשה רב ואי משום דאיכא עובדי אחריני וכו' משמע דאי לאו הני טעמי הוה פסיק כהאי עובדא משום מעשה רב אף על גב דהוא שב ואל תעשה ועיין במרן הבית יוסף א"ח סי' קצ"ט (בד"ה וא"א ז"ל הביא ההיא דירושלמי) שכתב בשם הסמ"ג מעשה רב והיינו לחומרא שלא רצו לזמן עם ר' יוסי כשהיה קטן: