אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל לב

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל לב

כלל לא

מלקות דיני מלקות אינן אלא בזמן שסנהדרין נוהגת שהרי במסכת סנהדרין למדין מכות מדיני נפשות בגזרה שוה דרשע רשע ודיני נפשות אין דנין אלא בזמן שסנהדרין נוהגת כן כתב רבינו הסמ"ג בלאוין די"ג והתפלא עליו מרן המשנה למלך בספרו פרשת דרכים בדרך מצותיך ח"ב דף קנ"ב ע"ב (בד"ה והנה בדבריו אלו במאי דסבירא ליה דמלקות איתקש לדיני נפשות לדין זה שאין נראה כן אלא דוקא דיני נפשות אינה נוהגת אלא בזמן הבית ובתנאי גם כן שיהיה בית דין הגדול שם בלשכה שבמקדש וכמו שכתב הרמב"ם בסוף פרק י"ד מהלכות סנהדרין וזה דבר פשוט והנה בזמן הרב מהר"י בי רב היו מלקין מן התורה המחוייב מלקות ואף שהרב מוהרלנ"ח נחלק עליו לא נחלק אלא מטעם שלדעתו לא היתה מועלת הסמיכה כמו שיראה הרואה בסוף ספרו עכ"ל ולפי שהיה הדבר פשוט בעיניו לא הוצרך להביא שכן כתב הרמב"ם בריש פרק ט"ז מהלכות סנהדרין מלקין בזמן הזה בכל מקום מן התורה בפני שלשה סמוכים אבל לא בפני הדיוטות עכ"ל והרב ווי העמודים (על ספר היראים) במצוה רמ"ד סק"ג הביא שכן כתב הרמב"ן בפרשת מסעי על פסוק והיו אלה לכם לחקת משפט (סי' ל"ה כ"ט) שמה שאמר הכתוב לדורותיכם הוא לומר שתהיה עדה שופטת בכל זמן אפילו אחר החורבן לדון דיני קנסות גזלות וחבלות וכל דבר שבממון ושל מלקות ארבעים:

ודעת הרא"ם בספר היראים סי' רמ"ד היא כדעת הסמ"ג דמכות איתקש לדיני נפשות ואינה נוהגת אלא בזמן שהסנהדרין נוהגת נמצינו למדין דבמחלוקת שנוי אם יתכן להיות מלקות של תורה בזמן הזה (במקומות שיש רשיון מהשררה יר"ה על זה) או לא ואני הדל כתבתי במערכת הלמ"ד כלל כ"ג (ד"ה וזימנין) לדבר פשוט דיתכן להיות מלקות של תורה בזמן הזה ועתה רואה אנכי שאין הדבר פשוט לומר כן כאמור והנה בקונטרס כללי הפוסקים סי' י"ג אות ו' הבאתי דכמה רבנן קדישי בכמה דוכתי דכתבי הריב"ה ומרן בשלחן ערוך על איזה דין דלוקה יהבי טעמא דאף דאין מלקות בזמן הזה ואין דרכם להביא מה שאינו נהוג בזמן הזה מכל מקום נפקא מינה בהודעה זו לפוסלו לעדות וכו' עיין שם נראה דנקטי כסברת הסמ"ג דאין מלקות נוהג בזמן הזה ואולי יש לומר דכיון דעל כל פנים בעינן בית דין סמוכים מארץ ישראל וכיון שאין לנו עתה סמוכים אף דיתכן להיות סמוכים גם עתה לדעת הרב מהר"י בי רב ודעמיה מכל מקום הוי כמילתא דלא שכיחא ואהכי מיהדרו אטעמא משום פיסול לעדות:

וכתב הרב ווי העמודים שם דהרב דינא דחיי בלאוין ר"ט תמה על הרי"ף והרא"ש בסוף פרק שבועת העדות שכתבו דמקלל את חברו בשם לוקה דהא מלקות בזמן הזה אים נוהג וכתב על דבריו ולא קשיא מידי דאפילו סברי כדעת רבינו (הרא"ם) והסמ"ג מלקות דרבנן קאמרי כי הכא עכ"ל וכונתו דמסתמא יש לנו להשוות דעת הרי"ף לסברת הרמב"ם אלא דאף אם אין לנו הכרח לומר כן ונאמר שהרי"ף והרא"ש נקטי כהסמ"ג והרא"ם דאין בזמן הזה מלקות של תורה נוכל לפרש דלוקה דקאמרי היינו מדרבנן כדרך שפירשו הסמ"ג והרא"ם ההיא דזיגוד מנגיד דלקה מלקות דרבנן ונראה דהיה יכול ליישב עוד דאפילו נימא דמלקות של תורה קאמרי וסברי נמי כדעת הסמ"ג דאין מלקות של תורה נוהג בזמן הזה איצטריכו למימר דלוקה דנפקא מינה לפוסלו לעדות ולקידושין כמו שכתב הוא עצמו בספרו היקר ערך השלחן יו"ד סי' רל"ד אות כ"ב על פי דברי הגאון שפתי כהן ביו"ד סי' ט"ז סוף ס"ק י"ז וכן שם בסי' רט"ז אות ה' תמה (בערך השלחן) על מה שכתב הרא"ש בשלישי דשבועות סי' ה' דאין נפקא בבעיות אלו (שבועה שאוכל חרצן בכמה וכו') דהא חצי שיעור אסור מן התורה דהרי נפקא מינה לפיסול עדות ולקידושין עי"ש וכמו כן יש לומר הכא נמי דנקטי דלוקה משום דנפקא מינה לפיסול עדות וכו' והרב נר מצוה בח"א סי' י"א בלאוין שאין בהם מלקות בדף ר' ע"ב כתב שהרב דינא דחיי הנ"ל נמשך אחר סברת הסמ"ג הנ"ל וכו' אך על זה יש לתמוה היכי שביק סברת הרמב"ם ונקיט בסתם כדעת הסמ"ג אמנם הביא שם דאיהו גופיה בכנסת הגדולה יו"ד סי' קפ"א בהגהות בית יוסף אות ב' הזכיר גם דעת הרמב"ם דיש מלקות של תורה בזמן הזה ובכל זאת קשיא ליה על רבינו הטור שכתב שם דלוקה שהרי אף לדעת הרמב"ם דיש מלקות של תורה בזמן הזה סמוכים מיהא בעינן והרי לדעת הרב מוהרלנ"ח בפסק הסמיכה לא מהני סמיכה בזמן הזה ותירץ דנמשך אחר דברי הרמב"ם שכתב בדין ההוא לוקה ואי נמי דמה שכתב הטור דלוקה מכת מרדות קאמר והביא עוד שגם בסוף סי' ש"ג הזכיר (בכנסת הגדולה) מחלוקת זו אם יש מלקות של תורה בזמן הזה והרב נר מצוה כתב שהוא מחלוקת בין הגאונים שהביא הר"ן בסוף מכות וז"ל כל חייבי כריתות שאין בהן מיתת בית דין אם התרו בהן למלקות וכו' להגאון מלקות דאורייתא צריך אומד וכו' ולרב נטורנאי מלקות של תורה אין לנו עכשיו אבל מכת מרדות נוהג וכו' וכן כתב עוד הר"ן בפרק רביעי דכתובות אלא ששם הביא סברת הגאון בשם רבינו הערוך בערך מרד וסברת רב נטורנאי בשם הרמ"ה ומסיק הרב נר מצוה דיותר נכון לומר דהרי"ף והרא"ש ורבינו הטור שכתבו בכמה דינים דלוקה (כאשר פרט אותם למקומותם עי"ש) נקטי כדעת הסוברים דמלקות של תורה נוהג בזמן הזה ולא נדחוק בשינויי דחיקי דמשנו מרן הבית יוסף והרב כנסת הגדולה דמלקות מדרבנן קאמרי או שנמשך אחר לשון הרמב"ם וכיוצא והביא שהרדב"ז בחדשות ח"ב סי' פ"ה כתב בתוך התשובה ומשום דהאידנא לית לן מלקות דאורייתא לא הארכתי ואפשר שהרדב"ז סובר כהסמ"ג או אפשר דסובר כהרב מוהרלנ"ח דלא מהניא סמיכה בזמן הזה אלו תורף דברי הרב נר מצוה עיין שם עושר בקיאותו ולפי הרשום בזכרוני שהרדב"ז מסתמא נגרר אחר הרמב"ם וכיון שבהרמב"ם מפורש דמלקות של תורה נוהג בכל זמן אם כן נכון לומר דמה שכתב דהאידנא לית לן מלקות של תורה הוא משום שס בר כדעת הרב מוהרלנ"ח שלא היתה מועלת הסמיכה ולא משום דאיתקש מלקות לדיני נפשות וכדכתב מרן המשנה למלך הנז"ל וכן יש לומר בדעת הגאון חוט השני בסי' מ"ז קרוב לסופו שכתב שמלקות שלנו אינו מלקות של תורה רק זכר למלקות של תורה וכו' שכונתו משום שאינה מועלת הסמיכה:

ודין מלקות פשוט דנוהג באשה כמו באיש מדהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן מבואר בסמ"ג לאוין רמ"ב דאשה שעברה על נדרה קודם הפרה חייבת מלקות או קרבן וכמדומה לי שזה פשוט ומבואר בש"ס ובגדולי הראשונים בכמה מקומות ועיון להגאון מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לבבא קמא ד' ל"ב ע"א ולהגאון בכור שור בחידושיו לקידושין ד' ל"ד ע"ב על דברי התוספות בד"ה ונילף אלא שהגאון חוט השני הנ"ל חידש שבזמן הזה אין מלקין לאשה שכתב ובענין המלקות לא ראיתי לסדר מלקות לנשים דאף דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מכל מקום כיון שמלקות שלנו אינו מלקות של תורה רק זכר למלקות של תורה אין מלקין לנשים וכן בתשובת מוהרי"ו הנזכרת לא סדר לה מלקות לתשובתה וכו':

וראיתי לידידי הרב הגדול מוהרי"ץ פלאג"י יצ"ו בספר אבות הרא"ש בח"א על הברייתא שהובאה באבות דרבי נתן פרק ג' מעשה באדם אחד שפרע ראש האשה בשוק וחייבו ר' עקיבא וכו' דמסיק לא אמרת כלום שהחובל בעצמו פטור וכו' כתב דפטור ממלקות אף שהתרו בו כמו שכתב הרב המאירי והרב הון עשיר וכו' וכן אשה פטורה ממלקות כשחבלה בעצמה דאשה נמי בת מלקות היא כדמוכח בשלישי דמכות דף כ"ב ע"ב ודף כ"ג ובברייתא דסיפרי בפרשת כי תצא על פסוק כי יהיה ריב בין אנשים אין לי אלא אנשים נשים מנין איש עם אשה ואשה עם איש מנין תלמוד לומר ונגשו אל המשפט וכן כתב בשו"ת בשמים ראש סי' כ"ה כי היכי דכופין אותו בשוטים כן כופין אותה וכן לוקין אף באכלה פגי שביעית ואין שום שינוי בזה בין איש לאשה הנה אחר כל זה הביא מה שכתב בחוט השני הנ"ל וכתב שזה יהיה כונת הרב כרם שלמה בחלק יו"ד סי' כ"ז דף כ"ח ע"א שכתב דאשה לאו בת מלקות היא ותמה עליהם ממה שכתב הרמב"ם בפרק כ"ג הלכה ג' מהלכות איסורי ביאה כל המתייחד עם אשה מכין את שניהן מכת מרדות וכו' חוץ מאשת איש והצריך ישוב עיין שם וכן כתב הרמב"ם בתשובה שהביא מרן הבית יוסף באבן העזר סי' ו' (בד"ה ומה שכתב רבינו ואם יש) גבי כהן שנשא גרושה דמכין שניהם מכת מרדות והנה ספר כרם שלמה שבידי הוא להרב מוהר"ש חאאס וליתנייהו להני מילי שם ומסתמא כונתו לשפר כרם שלמה הספרדי או מהמחבר אחר ולא ידענא תנא היכא קאי דליתיה גבאי אבל דברי הרב חוט השני נראה ליישב דגם הוא מודה דאשה בכל אלה (מלקות ומכת מרדות) שוה לאנשים מיהו היינו דוקא בדבר שמן הדין חייבת מכת מרדות כגון שעברה בעדים והתראה (למאן דמצריך התראה למרדות עיין לקמן בכלל קס"ט) אבל כשאינה חייבת על פי הדין רק שהיא באה לבקש מבית דין שיסדרו לה פתחי תשובה בזה סובר הרב דאף בעבירה שיש בה חיוב מלקות אין מסדרין לה להלקותה כיון שאין לנו עתה מלקות רק זכר בעלמא וכיון שהיא אינה חייבת מלקות שלא היו עליה עדים והתראה אין מסדרין לה להלקותה והרבה פתחים למקום לקבלה בתשובה ומורין לה סדר תשובה אחרת ומצאתי שידידי הגאון מח"ס עמודי אש יצ"ו בסי' א' אות ד' (בד"ה והנה) הוכיח מדברי תשובת רב נחשון גאון שבספר הפרדס הגדול דף ס' ע"א דמכין מרדות לאשה ושכן כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה הנ"ל ושכן מוכח מתשובת הרא"ש כלל ט"ל סי' ה' דאשה שוה לאיש לכל דינין שבתורה ומזה תמה על הרב חוט השני הנ"ל עיין שם והנראה לדעתי הקצרה כתבתי ושם בהשמטות הספר הביא דברי מרן הבית יוסף הנ"ל ושכן כתב הכל בו בסי' קל"ו דמכין מרדות לאשה ושכן כתב הסמ"ג בלאוין רמ"ב גבי אשה עוברת על נדרה אחר שהפר לה בעלה והיא לא ידעה דמכין אותה מכת מרדות על שנתכונה לאיסור ואין מכל זה סתירה לדברי הרב חוט השני כמו שכתבתי:

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה