שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל לא
מלקות בזמן הבית ידוע דצריך התראה למלקות שאין מלקין אלא אם כן מתרין אך אם צריך שיתיר עצמו למלקות כדרך שצריך במיתת בית דין ראיתי נבוכים באר"ש כאשר אבאר בס"ד הנה הגאון בשו"ת חוט השני ריש סי' י"ז כתב בפשיטות דדוקא במיתה הוא דבעינן שיתיר עצמו למיתה דילפינן מיומת המת אבל למלקות לא בעינן שיתיר עצמו למלקות וכן דעת הגאון בתומים סי' ל"ח אות א' (בד"ה ודע דאף) והוא שחקר שם במאי דאמרינן באלו נערות דף ל"ג ע"א דעדים זוממין לאו בני התראה נינהו דלהתרות בהו מעיקרא אמרי אישתליין ולהתרות בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי וכו' דאיך שייך בהו התראה לפי מאי דקיימא לן ופסק כן הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות סנהדרין דצריך שיתיר עצמו למיתה ואפילו אמר יודע אני אין מועיל עד שיאמר על מנת כן אני עושה להתחייב מיתה וזהו התרה עצמו למיתה ואם כן בעדים זוממין אין שייך שיאמרו על מנת כן אנו עושים להתחייב מיתה אם כן הרי הם אומרים שמעידים שקר ואין כאן עדות כלל וכו' ודוחק לומר דהסוגיא ההיא אזלא דלא כהלכתא אליבא דמאן דלא בעי שיתיר עצמו למיתה וצריך לומר וכו' והוא דוחק ויותר נראה הא דבעינן שיתיר עצמו היינו בחייבי מיתות דילפינן מיומת המת אבל בחייבי מלקות אין צריך שיתיר עצמו ובכתובות מיירי לענין מלקות וכו' וזה נכון ויצא לנו דין דבמלקות אין צריך שיתיר עצמו דלא ילפינן מדיני נפשות אלו תורף דב"ק:
אמנם הגאון לחם משנה בפרק י"ב מהלכות סנהדרין דין ב' (ד"ה וכיצד) כתב דמדכלל הרמב"ם מלקות בהדי מיתה משמע דכי היכי דגבי מיתה בעינן שיתיר עצמו למיתה הכי נמי למלקות בעינן שיתיר עצמו ושכן כתב בפירוש בפרק ח"י מהלכות סנהדרין וטעמו משום דמלקות במקום מיתה עומדת וכונתו לפי הנראה היא למה שכתב הרמב"ם שם בדין ה' מי שעבר על איסור כרת או מיתת בית דין והתרו בו והרכין בראשו או שתק ולא קבל התראה אין הורגין אותו ואין מלקין אותו ועם שלדעתי הקצרה יש לדחות שדברי הרמב"ם הם בשלא קבל ההתראה רק שתק ולא אמר אף יודע אני וכיון שלא קבל התראה בדין הוא שלא ילקה אבל אם היה מקבל ההתראה אף אם לא היה מתיר עצמו למלקות אימור דהיה לוקה ורק מדהשוה מלקות למיתה יש להבין כן ואם כן אין נקרא זה מפורש בהרמב"ם מכל מקום גברא רבה אמר שכן דעת הרמב"ם ומדברי מרן כסף משנה בפרק י"ב נראה דיותר פשוט במלקות דבעינן שיתיר עצמו וממנו אנו לומדין למיתה דמלקות במקום מיתה עומדת ויש לתמוה למה לנו ללמוד ממלקות הרי במיתה גופה אמרינן דבעי שיתיר עצמו למיתה וילפינן לה מדכתיב יומת המת עד שיתיר עצמו. למיתה וכמו שכן פשיטא ליה להרב לחם משנה ואדרבא יליף מלקות ממיתה מטעם דמלקות במקום מיתה עומד שוב התבוננתי שאין כונת מרן למילף מיתה ממלקות לאצרוכי שיתיר עצמו דלהכי ודאי לא צריכינן למילף ממלקות דבמיתה גופה כתיבא אלא לענין הרכנת הראש הוא דקאמר דהגם דבגמרא לענין מלקות הוא דאתמר דלא חשיבא התיר עצמו הוא הדין נמי לענין מיתה אלא דבין הכי ובין הכי קשה דמהיכא תיתי דהוה סלקא דעתין להחמיר במיתה טפי מבמלקות ועל כל פנים בין למר ובין למר בין במלקות בין במיתה בעינן שיתיר עצמו וכל זה היפך דברי הגאונים בחוט השני ובתומים הנז"ל ועל התשובה שבחוט השני אין לתמוה כל כך שלפי הנראה לא עיין בו בפרק בדברי הרמב"ם רק כתב כן מסברא על פי סוגיא דפרק היו בודקין ד' מ"א ע"א דאמרינן התיר עצמו מנא לן אמר רבא ואיתימא חזקיה אמר קרא יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה ומשמע ליה מסברא דרק לדיני נפשות הוא דבעינן שיתיר עצמו ולא למלקות ואין לנו אלא שלא עיין בדברי הרמב"ם אך על הגאון בתומים יש להפליא שאחר שעיין בדברי הרמב"ם איך מסיק כן ולא השגיח בדברי רבנן קדישי כסף משנה ולחם משנה דמתבאר דנקטי דגם למלקות בעינן שיתיר עצמו:
אחר זמן רב ראיתי שהגאון סדרי טהרה בסי' קפ"ה סעיף קטן א' (ד"ה והנה) השיג על החוט השני שנעלם ממנו דהרמב"ם בפרק י"ב מהלכות סנהדרין פסק דגם במלקות בעינן שיתיר עצמו ויישב בזה דברי הרמ"א בתשובה סי' ב' עיין שם וחידוש הוא שלא הזכיר שכן כתב הלחם משנה שם ושכן מתבאר מדברי מרן כסף משנה וכן כתב הגאון קרבן העדה בשיירי קרבן סוף פרק עשירי דיבמות (בד"ה כמ"ד אין מקבלין) דבעינן שיתיר עצמו למיתה ולמלקות אחר התראה כמו שכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות סנהדרין הנך רואה שמבינים כן מפשטיות דברי הרמב"ם שוב עיינתי במה שציין מרן כסף משנה לברייתא דסנהדרין ד' פ"א ע"ב התרו בו ושתק וכו' וראיתי לרש"י שכתב וז"ל התרו בו ושתק שהראה בעצמו כמקבל ההתראה ומיהו לא התיר עצמו למלקות בהדיא וכן בהרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה אף על פי דלא לקי בהתראות כי הני דלא התיר עצמו למלקות מכל מקום התראות נינהו להחזיקו רשע וכו' עכ"ל הרי מפורש בדברי רש"י דבעינן שיתיר עצמו למלקות והוא תימה על הגאונים הנ"ל שנעלם מעיני העדה דברי רש"י הללו:
גם לפי מה שהסביר הגאון פני יהושע בקונטרס אחרון לחידושי כתובות סוגיא דשנים אומרים מת הביא דבריו הגאון מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למסכת סנהדרין ד' מ' דמאי דבעינן קבלת התראה והתיר עצמו למיתה הוא מצד הסברא משום דאין לחייב מיתה לשום איש היכי דיכול לומר דלדידיה ברור לו שעבירה זו אין בה חיוב מיתה ואף על גב דשורפין וסוקלין על החזקות היינו למי שמסתפק אבל הבעל דין יוכל להכחיש החזקות ומפני זה צריכים בכל מקום שיתיר עצמו למיתה ויאמר על מנת כן אני עושה דבאופן זה כבר הודה שנודע לו חיוב המיתה בענין זה עכ"ל הנה לפי זה הדין נותן גם במלקות שיהא צריך שיתיר עצמו למלקות וכן מתבאר שסובר הגאון מוהר"ץ הנ"ל דאי הוה סבר דדוקא למיתה הוא דבעינן שיתיר עצמו ולא למלקות מאי קשיא ליה על דברי התוספות שם דאמאי לא נקטו התיר עצמו למיתה וקבל התראה וכו' הלא בגמרא ילפינן לה מדכתיב וראה ערותה ואמרינן אם איני ענין לכרת תנהו ענין למלקות ואם במלקות לא בעינן שיתיר עצמו הרי שפיר הוא דלא נקטי התוספות התיר עצמו כיון דלא שייך במלקות אלא ודאי דסבירא ליה דגם במלקות בעינן שיתיר עצמו גם הגאון מלא הרועים במערכת התראת ספק אות ח' כתב דפלוגתא דהתראת ספק אי הויא התראה תליא בפלוגתא דאי בעינן שיקבל עליו התראה ויתיר עצמו למיתה או למלקות עיין שם אלמא דלמאן דבעי שיתיר עצמו בין למיתה בין למלקות הדין כן:
ומצאתי שהגאון שואל ומשיב במהדורא קמא ח"א סי' ר"י קרוב לסופו הזכיר מחלוקת זו וז"ל אכתי קשה לשיטת הפוסקים דבמלקות לא צריך שיקבל ההתראה וכו' ועיין בתומים סי' ל"ח ובחוט השני סי' י"ד והתשובה הלזו היתה בפני מהרי"ט ולא ערער בדבר ואף דהכסף משנה פרק ח' מסנהדרין ופרק י"ב שם ובלחם משנה כתבו שצריך שיתיר עצמו למלקות מכל מקום החוט השני ועמו הגאונים שלא העירו בזה כלל והתומים סבירא להו דלא בעי שיתיר עצמו למלקות וכו' אלו תורף דב"ק הנה מה שכתב דהתשובה שבחוט השני היתה לפני מרן מוהרימ"ט ולא הראה מקום דב"ק ואיני יודע לצייר איך יתכן שהרב מוהרימ"ט דקדים יראה התשובה שבחוט השני הודפסה אחרי כן ומה שהיה לעיני מרן מוהרימ"ט הוא תשובת רבני ווניצייא שרמז אליה בחוט השני בנדון שבחוט השני (בכהן שאירס גרושה לחמדת ממון והוא מכחיש את כהונתו אחר שהוחזק בה ט"ו שנים) והוא בתשובות מהרי"ט ח"א סי' קמ"ח ושם לא הוזכר כלל דלא בעינן שיתיר עצמו למלקות כמו שיראה הרואה ואם דן מה היה לו למוהרי"ט לערער ומה שכתב בשם כסף משנה בפרק א' הרואה יראה שאין שם מקום לזה ואולי צריך להיות פרק ח"י אבל גם שם לא כתב מרן כסף משנה אלא שאם לא קבל התראה אין מלקין אותו עיין שם בהלכה ה' ולא אמר שאם לא התיר עצמו למלקות לא היה לוקה ומה שנראה קצת שדעתו נוטה לדעת הגאון חוט השני ודעמיה דלמלקות לא בעינן שיתיר עצמו הנה עתה אחר שנים רבות השגתי שו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה וראיתי בחלק ג' סי' ד' (ד"ה ובזה מיושב) שכתב ראיה ברורה דגם למלקות בעינן שיתיר עצמו למלקות כדעת הכסף משנה ולחם משנה פרק י"ב מהלכות סנהדרין הלכה ב' דלא כחוט השני סי' י"ז והתומים סי' ל"ח דאי נימא דלמלקות לא בעינן שיתיר עצמו יקשה בהך דהתראת ספק לענין מלקות כמו באל תותיר איך שייך התראת ספק דמה בכך שהוא ספק הא מכל מקום התרו בו וקבל ההתראה ואף דלא התיר עצמו למלקות מה בכך וזה ברור עכ"ל הרי שקיים וחיזק סברת האומרים שגם למלקות בעינן שיתיר עצמו:
ודע שכל מה שכתבתי למעלה הוא על פי הנחה דקבלת התראה והתרת עצמו למיתה או למלקות הם שני דברים נפרדים ואף הסוברים דלמלקות לא בעינן שיתיר עצמו על כל פנים קבלת התראה בעי לחייבו מלקות ובתשובת הרב מוהריק"ש בספרו אהל יעקב בסי' ל"ג נחלקו הרבנים במי שחייב מלקות מן התורה שפסול לעדות אם לא קבל ההתראה אם נפסל או לא ושם בדף ס"ה ע"א (בטעות רשום שם ס"א) כתב וז"ל ולדעת האיש הזה אפילו הזהירוהו אם אינו מאמין להמזהירין אינו נפסל וזה דבר שאסור לשומעו דודאי אחר שהודיעוהו ועבר נפסל לעדות וכו' ודוקא לענין מלקות בעינן קבלת התראה לא לפיסול וכו' עיין שם הרי דלדברי. הכל לענין מלקות מיהא בעינן קבלת התראה וכן הוא לשון הרדב"ז בתשובה שהבאתי לעיל בכלל י"ב (בד"ה ומה שהצריך עיון) שאם היה צריך לכתוב תיבה אחרת וכתב השם לשמו ונתקדש ובא למחקו כדי לכתוב התיבה שהיה צריך והתרו בו והוא אומר מתקן אני אין חייבין אלא דרך השחתה בהא פשיטא לי דאינו לוקה שהרי לא קבל ההתראה עכ"ל הרי דפשיטא ליה דבעי קבלת התראה למלקות וכן מתבאר ממה שהבאתי שם (בד"ה ומרן מוהרד"ף) בשם ספרי דבי רב עיין שם וכן מתבאר מדברי השואל ומשיב רביעאה שהבאתי בסמוך בד"ה ומצאתי אמנם עתה נדפס ספר רביעי מספרי כנסת הגדולה החדש ומצאתי את שאהבה נפשי הגאון אד"ר אבד"ק פאניוועז יצ"ו כאן שנה רבי הלכות גדולות מתחיל בנומר 51 על פי האותות ובאות י"ד ראיתי שנשא ונתן בדין זה וכנראה מדב"ק שקבלת התראה והתרת עצמו חדא מלתא היא שלא כמו שהייתי סבור אנכי הצעיר ולדבריו לדעת הגאונים שבשו"ת חוט השני ובתומים הנ"ל גם קבלת התראה לא בעינן למלקות וכעת איני מופנה להתיישב היטב בדב"ק ומשום חבת הקדש הנני מעתיק פה דב"ק והמעיין יכריע והא לך לשונו הטהור:
התומים בסי' ל"ח העלה דחייבי מלקיות בזמן הבית צריכים קבלת התראה ובזכרוני שבספרתנא תוספאה על סדר נשים השיגו מגמרא ערוכה בסנהדרין דף פ"א ע"ב דתניא בהדיא התרו בו ושתק וכו' עי"ש ברש"י שמבואר שצריך קבלת התראה למלקות ועיין נודע ביהודה תנינא חלק א"ח סי' ס"א ועיין לחם משנה ריש פרק י"ב מסנהדרין שכתב בפשיטות שלא כדברי התומים דמלשון הרמב"ם שם מבואר דצריך קבלת התראה אולם כבוד אדוני אבי מו"ר הגאון גלייה לדרעיה והראה חוותו לרבים לשון הרמב"ם פרק ב' הלנה י"ב מהלכות שבועות שכתב לפיכך אם נשבע אחד בפנינו וכו' אינו לוקהד עד שיודה בפני עדים קודם שיאכל שעל אכילה נשבע או שקבל עליו התראה ולא טען שטעה בעת ההתראה וכו' עי"ש הרי גלויה לפנינו דעתו שאין צריך קבלת התראה כדעת התומים:
ומעתה חובה לראות ראיות הלחם משנה ונראה לי שממקום שהביא גם כן משמע כדברי התומים שזה לשון הרמב"ם בפרק י"ב מסנהדרין דין ב' וכיצד מתרין בו אומר לו פרוש וכו' וחייב אתה עליה מיתת בית דין או מלקות וכו' וכן אם שתק והרכין בראשו פטור עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר על מנת כן אני עושה ואחר כך יהרג כו' על זה כתב הלחם משנה מדכלל רבינו מלקות עם מיתה מכלל דסבירא ליה דהוא הדין למלקות בעי שיתיר עצמו וכו' וכן כתב לקמן בפרק י"ח בפירוש והא לך לשונו פרק י"ת הלכה ה' מי שעבר על איסור או מיתת בית דין והתרו בו והרכין ראשו או שתק ולא קיבל עליו התראה אין הורגין ואין מלקין אותו חזר ועשה כך והתרו בו והרכין בראשו או שתק אין ממיתין אותו ואין מלקין אותו חזר פעם שלישית ועבר והתרו בו אף על פי שהרכין וכו' כונסין אותו לכיפה עד שימות כו' על אלו הדברים כוון הלחם משנה שדעת הרמב"ם דצריך קבלת התראה אבל מה אעשה ובעונותי בעיני הטרוטות אינני רואה משמעות הדברים רק להיפוך:
הנה בפרק י"ב לא כתב בסוף דבריו עד שיתיר עצמו למיתה או למלקות ואחר כך יהרג או ילקה כסגנונו של הרמב"ם המסולא אשר יבאר באר היטב וגומר את אשר התחיל וכאן פסק באמצע אולם יגיד עליו ריעו אותו שבפרק י"ח שלא זכר בדבריו שם רק מי שעבר על איסור כרת ומיתת בית דין ומאי טעמא לא נזכר דין הרכין ושתק גם בסתם מלקות רק הכא דמיירי במלקיות של כריתות הוא דתניא הכי בגמרא וכתב כן הרמב"ם ז"ל הלא דבר הוא אלא ודאי האמת יורה דרכו שרק בחייבי מיתות בית דין הוא שצריך קבלת התראה דבדידהו אשכחן קרא כדאמרינן בסנהדרין מ"א א' ולא במלקות לבד וסברת הלחם משנה שכתב דמלקות תחת מיתה עומדת זהו דעת ר' ישמעאל דסבירא ליה דמלקות בעשרים ושלשה כמו שאמרו שם בסנהדרין י' א' ואנן לא סבירא לן הכי אולם במלקות של חייבי כריתות כדקיימא לן דלוקין על חייבי כריתות והלכה למשה מסיני בידינו דאם עבר שלשה פעמים כונסין אותו לכיפה עד שימות הרי מלקות של מין זה סופו להביאו לידי מיתה רחמנא ליצלן גם בזה דינו כמו חייבי מיתות בית דין וצריך קבלת התראה ובלאוים של חייבי כריתות או מיתת בית דין אין לוקין עליהם בלא קבלת התראה אבל בסתם לאוין אין צריך קבלת התראה וטעמא רבא איכא בהא דהא עולא יליף להתראה מן התורה מדכתיב באחותו וראה את ערותה עד שיראו לו טעמו של דבר ותנהו ענין למלקות שבאחותו כמו שאמרו שם ד' מ' ע"ב אם כן אין לך בו אלא חידושו דוקא במלקות של חייבי כריתות שריבתה תורה שדינו כחייבי מיתות בית דין מה שאין כן שאר לאוים אין צריך כלל קבלת התראה ודברי התומים נכונים וכאשר הביא לפנינו כבוד אדוני אבי הגאון ז"ל דברי הרמב"ם פרק ב' משבועות וכאשר בארנו בעניותינו וכן הוא דעת רש"י בתמורה ז' א' ונהפוך הוא שדברי התוספות בקושיתם נפלא בעינינו מנא לן בפשיטות דבמלקות סתמא נמי כחייבי מיתות אתרבו ודברי רש"י סנהדרין מיירי גם כן במלקות של כריתות עיין שם:
ותלמוד ערוך הוא בתמורה כ"ז א' דמבעיא לן אם אמר אלו תחת אלו מי אמר לאתפוסי ולקי או דילמא לא שבק היתרא ואכל איסורא הרי דאין צריך קבלת התראה למלקות וכן משמע מפלוגתא דרבה ורב חסדא באופה מיום טוב לחול דפסחים ד' מ"ו ב' ועוד מכמה מקומות אשר תקצר היריעה מהכילם פה וממוצא דברינו נלמוד דגם בהתראת בן סורר ומורה על הלאו דלא תאכלו על הדם כמבואר בסנהדרין ע"א א' ובהרמב"ם הלכה ז' ממרים גם כן צריך קבלת התראה כמו בחייבי מיתות שכיון שיש בזה חיוב מיתה אחר כך חמור ממלקות גרידא ועוד לנו דברים בזה אבל אין כאן מקומו עד כאן דבריו יצ"ו ובעיקר כללין עיניך תחזנה בספר בכורי שלמה לידידי הגאון מוהרש"א רזעכטא יצ"ו בחלק חשן משפט סי' י"ד אות ג' שהעיר על מה שכתב בשב שמעתתא מבעל שמ"ר שער ז' אות ח"י דרש"י סובר דרק למיתה צריך שיתיר עצמו ולא למלקות שנעלם ממנו דברי רש"י ו' פ"א ע"ב ד"ה התרו וגם על הגאונים חוט השני ודעמיה העיר ובשם שו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ב כתב דבענין מלקות בעינן שיתיר עצמו למיתה (למלקות) וסיים שבמקום אחר האריך בזה: