שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל כז
מילתא דאתיא בגזרה שוה אי אמרינן טרח וכתב לה כתב מרן חיד"א ביעיר אזן אות ד' דפליגי רבוותא התוספות (בפרק איזהו נשך דף ס"א ע"א) סוברים דלא אמרינן בגזרה שוה טרח וכתב והר"ן (בריש נדרים דף ג') סובר דגם בגזרה שוה אמרינן טרח וכתב לה קרא כמו שכתב הרב משנה למלך ברביעי מהלכות מלוה סוף דין א' (בד"ה גרסינן) והוסיף שגם הרשב"א סובר כהר"ן ולפי דעתם נסתלקה קושית הרא"ם בריש פרשת כי תבא דכיון דאית לן גזרה שוה מאי איצטריך מראשית ואין צריך למה שנדחק בספרו ולהגיה בדברי רש"י אלא דטרח וכתב וכן מוכח מהש"ס ורש"י מנחות דף פ"ד ומהירושלמי הזכירו הרא"ם בפרשת שלח אלו תורף דב"ק ולפום ריהטא יש להעיר דלאו מי איכא רבותינו התוספות דסברי דלא אמרינן בגזרה שוה טרח וכתב ומצי סבר הרא"ם כוותייהו וקא קשיא ליה לפי שיטתייהו אמנם מצאתי בהגהות מצפה איתן למסכת סנהדרין דף מ"ג ע"א במאי דאמרינן התם אילו לא נאמר קרא הייתי אומר גזרה שוה השתא דנאמר קרא גזרה שוה לא צריך שצדד הגאון לומר שגם התוספות מודים דאמרינן בגזרה שוה טרח וכתב לה קרא וז"ל וקשה דאם כן כיון דאיכא גזרה שוה קרא למה לי וכי האי גוונא הקשו התוספות בריש פרק איזהו נשך דף ס"א ותירוצם לא שייך כאן אלא יש לומר כמו שכתב הר"ן בריש נדרים דף ג' אההיא דפרק איזהו נשך דאמרינן מילתא דאתיא בגזרה שוה טרח וכתב לה קרא ובזה אתי שפיר גם כן הא דהכא ואם כן צריך לומר שגם התוספות מודים לסברת הר"ן אלא דהתם אין צריך לזה וזה דלא כהמשנה למלך פרק ד' דמלוה דהתוספות לא סבירא להו כהר"ן דאם כן מה יענו לסוגיא דהכא וכו' עכ"ל ולפי זה בטלה מחלוקת והכל מודים במילתא דאתיא מגזרה שוה דטרח וכתב לה קרא ולא היה צריך הרא"ם למה שנדחק להגיה בלשון רש"י אלא שבאמת הרא"ם לא מפני קושיא זו בלבד הוצרך להגיה כמו שיראה הרואה בגוף דב"ק שכמה קושיות הוקשה לו אף זו בכלל היתה ואילו לא היה לו עוד קושיות אפשר שהיה מיישב דטרח וכתב קרא מאי דאתי בגזרה שוה שהרי גדולה מזו כתב הרא"ם עצמו בפרשת בא בפסוק כל מחמצת לא תאכלו (י"ב כ') דאף על גב דמסורת בידנו לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר חוץ ממילה ופסח ואם כן כיון שכתבה התורה הקדושה העונש ממילא שמעינן דאיכה בה אזהרה שהרי האוכל ביום הכפורים עובר בלא תעשה אף שלא נכתבה בו אזהרה מכח דלא ענש אלא אם כן הזהיר מכל מקום טורח הכתוב וכותב האזהרה דומיא דמילתא דאתיא בקל וחומר דטרח וכתב לה קרא עיין שם ומעתה אם בדבר כללי ידוע לכל דלא ענש אלא אם כן הזהיר ומהעונש נשמע האזהרה לא תסמוך על זה התורה הקדושה ותטרח ותכתוב האזהרה כל שכן במידי דגזרה שוה דאינו דבר כללי ותלוי בקבלה מסיני ולאו כל מוחא סביל דא פשיטא דאית לן למימר דטרח וכתב לה קרא ולכן צריכים אנחנו לומר דמאי דלא ניחא ליה להרא"ם לומר בההיא דמראשית דטרח וכתב לה קרא הוא מפני שאר קושיותיו ועוד יתכן דמאי דלא ניחא ליה להרא"ם לומר בזה דטרח וכתב לה קרא הוא משום דסובר כמו שכתבו הרא"ה והרב"א שהבאתי למעלה בכלל כ"ג דלא אמרינן דטרח וכתב וכו' אלא היכא דכתב קרא להדיא ולא מרבויא והא נמי דמראשית ולא כל ראשית לא חשיב דכתב קרא להדיא ולא אמרינן ביה טרח וכתב לה קרא:
ובספר מלאכת שלמה (קמחי) בחידושיו לריש מסכת מגילה כתב שבשיטה מקובצת לבבא מציעא על דף ס"א הנ"ל הביא בשם הראב"ד דמילתא דאתיא בגזרה שוה טרח וכתב ושכן דעת הר"ן והקשה עליהם מסוגיא דפרק קמא דקידושין דף ט"ו ע"א מאן תנא דלא יליף שכיר שכיר האי תנא הוא דתניא ושב אל משפחתו אמר ר' אליעזר בן יעקב במה הכתוב מדבר אי במוכר עצמו כבר אמור ואי בנרצע כבר אמור אלא במכרוהו בית דין וכו' ואי סלקא דעתך יליף שכיר שכיר נילף שכיר שכיר עיין שם ומאי קושיא נימא מלתא דאתי בגזרה שוה טרח וכתב לה והצריך ישוב ונראה דעל פי כלליה דהרא"ה יש ליישב דכיון דלא כתיב האי דינא בהדיא אלא דעל פי הכרת דכבר אמור הוא דמוקמינן להאי קרא במכרוהו בית דין וכו' לא מצינן למימר דאף על גב דאתי בגזרה שוה טרח וכתביה קרא ועוד דהתם הא משני שפיר דאף דאית ליה גזרה שוה איצטריך משום דסלקא דעתין דניקנסיה וכו' כיעויין שם וכל היכא דאיכא לשנויי לא אמרינן דטרח וכתב לה כדאמרינן בריש קידושין דף ד' ע"ב וכן יש ליישב מה שהקשה עוד שם מדאמרינן בריש מגילה דף ב' סוף ע"ב ולתנא דידן מי ניחא כיון דאית ליה פרזי פרזי מדינה ומדינה למה לי דאם איתא דמילתא דאתיא בגזרה שוה טרח וכתב לה מאי מקשי מדינה ומדינה למה לי עיין שם ולהנ"ל אתי שפיר ולמה שהבאתי למעלה בשם הגאון מצפה איתן בסנהדרין דף מ"ג ע"א הנה עתה מצאתי שהרב לימודי ה' בלימוד ל"ז הביא שיטת הר"ן והראב"ד במילתא דאתי בגזרה שוה והוקשה לו מסוגיא סנהדרין הנ"ל וכתב דהתם לאו גזרה שוה גמורה היא אלא גילוי מילתא בעלמא מלות דומות תדע דאם כן הוה ליה לש"ס לאשכוחי גזרה שוה למאי אתא דכי האי גוונא פריך בריש פרק איזהו נשך וכו':
והנה מרן המשנה למלך כשהביא סברת הר"ן בריש נדרים דמידי דאתי בגזרה שוה טרח וכתב לה קרא כתב בזה הלשון והוסיף לומר דגם בהיקש טרח וכתב לה קרא ולא הוה ידענא מאי רבותא דהיקש דתיסק אדעתין ביה אליבא דהר"ן דאף דבגזרה שוה אמרינן דטרח וכתב לא יהא הדין כן בהיקש ברם זכור לטוב הגאון פרי מגדים בספרו גנת ורדים כלל מ"א שביאר כונתו וז"ל ומה שכתב והוסיף וכו' אף דלענין שאר דברים גזרה שוה עדיפא מהיקשא ואם כן כל שכן הוא דגם בהיקש טרח וכתב לה קרא דלענין שיהא ככתוב בהדיא היקש חשוב טפי יותר ככתוב בהדיא מן גזרה שוה ומשום הכי כתב והוסיף לומר וכו' עכ"ל והוא נכון בכונת דברי המשנה למלך אמנם נראה שאין כן דעת רבינו שמשון בספר הכריתות בחלק לשון לימודים שער א' סי' א' שכתב ולי נראה טעמא דמאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין משום דאיכא למימר מילתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא כדאמרינן בריש קדושין גבי קל וחומר וכן בבנין אב או בהיקש כדמוכח בפרק איזהו מקומן דף ז"ן ולמאן דאמר אין מלמדין לית ליה הך סברא רק בקל וחומר לבד דלא חשיב כמו שני כתובים מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא אבל בגזרה שוה לא אמרינן הכי כדמוכח שמעתתא התם עיין שם ותמצא נמצא דאמרינן מילתא דאתיא בקל וחומר או בבנין אב או בהיקש טרח וכתב לה קרא אבל בגזרה שוה לא אמרינן הכי ונראה הטעם דבכל אלה ליכא יתורא דקרא לבד גזרה שוה דאיכא הפנאה לכל הפחות מצד אחד דאי לאו הכי משיבין וניחא אפילו אמרינן היקש עדיף מגזרה שוה למבין עכ"ל הרי דטפי מסתברא ליה לומר טרח וכתב גבי היקש מבגזרה שוה וזה כנגד היסוד של הגנת ורדים ומשמעות דברי המשנה למלך ולפי דרכנו למדנו דאף שאין כל כך הכרח שהתוספות באיזהו נשך סוברים דלא אמרינן בגזרה שוה טרח וכתב שיש לומר כמו שכתב הגאון מצפה איתן בסנהדרין הנ"ל וכתבתי למעלה שלפי דבריו בטלה מחלוקת מכל מקום הרי דעת הכריתות מבוארת דלא אמרינן בגזרה שוה טרח וכתב לה קרא והרב מקנה אברהם בא"ב אות ש"ג כתב וז"ל ולמה שכתב הכריתות דבגזרה שוה לא אמרינן טרח וכתב לה במוסכם קשה מאחר שהר"ן והרשב"א והראב"ד והריטב"א סברי בגזרה שוה נמי טרח וכתב לה ולישרי לן מר דמהר"ן והרשב"א והריטב"א שהיו בזמן אחד ודאי לא קשיא מידי ואף מהראב"ד דקדים ליה לא קשיא כיון שדבריו בזה לא היו מפורסמים באיזה מחבוריו ואין להקשות בכיוצא לזה ומשמעות דברי התוספות באיזהו נשך הוא כסברת הכריתות כנז"ל לפי מה שהבינו שאר רבני האחרונים:
ומה שכלל הרב מקנה אברהם את הרשב"א בהדי הסוברים בגזרה שוה טרח וכתב לה קרא הנה המעיין בגוף דב"ק יראה שלא הראה מקום לדברי הרשב"א בזה ואנחנו לא נדע איה מקום דב"ק דהנה אמת שכן כתב הרשב"א בפרק במה אשה אך כבר בא חכם הרב מטה אהרן והכריח דטעות סופר הוא בדברי הרשב"א ודבריו הם במערכת הגימ"ל (גר שהביא ביכורים) בדף ס' ע"ג דשם שקיל וטרי במילתא דאתיא בגזרה שוה אי טרח וכתב לה קרא וכתב (בד"ה איך שיהיה ובד"ה ושוב) דמדברי התוספות בבכורות דף י"ב ד"ה קמ"ל ובבבא קמא דף ע"ח ד"ה עד שיהא נראה דסוברים דלא אמרינן בגזרה שוה טרח וכתב לה קרא וכן ראה שכתב כן מרן מוהריט"א בקהלת יעקב דף ע"א אך דחה זה על פי מאי דאמרינן דהיכא דאיכא לשנויי לא אמרינן טרח וכתב לה קרא ומצא שהרשב"א בפרק במה אשה דף ס"ד ע"א כתב דמילתא דאתיא בגזרה שוה טרח וכתב לה קרא אך כתב דטעות סופר הוא בהרשב"א דלא מיירי התם בגזרה שוה וצריך להגיה בדבריו דמילתא דאתיא בהיקשא טרח וכתב לה אלו תורף דב"ק ולפי דברי הגאון גנת ורדים הנ"ל יש ללמוד מדברי הרשב"א דהוא הדין או כל שכן דמילתא דאתיא בגזרה שוה טרח וכתב לה אבל לפי מה שנראה מדברי הכריתות הנ"ל יפה אמר הרב מטה אהרן דהרשב"א לא אמר אלא בהיקש אבל בגזרה שוה אפשר סובר דלא אמרינן טרח וכתב שוב ראיתי בהגהות הרמ"ך לספר יבין שמועה (דפוס וארשא הלכות עולם לו לפ"ק) בכלל שכ"ג שעל מה שכתב ביבין שמועה בשם הר"ן בריש נדרים דבהיקשא אמרינן טרח וכתב וכן בגזרה שוה בריש איזהו נשך כתב על זה בהגהות הרמ"ך וז"ל וכן כתב הרשב"א בחידושי שבת דף צ"ה הן מדברי התוספות ריש איזהו נשך דף ס"א ד"ה ג"ש משמע לא הכי ומשמע שמה שכתב בשם הרשב"א אדסליק מינה קאי דהיינו גזרה שוה אלא שעיינתי שם ולא ראיתי שדבר שם בענין טרח וכתב לא לגזרה שוה ולא להיקש: