שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל כד
מילתא דאתיא מבינייא כתב הגאון יד מלאכי בכלל ת"ך דהגאון משנה למלך ברביעי מהלכות מלוה דין א' כתב דלא אמרינן מלתא דאתי מבינייא טרח וכתב לה קרא ותמה עליו דאישתמיטתיה דהתוספות בפרק ר' אליעזר דמילה ד' קל"א ע"ב ד"ה אי מעומר כתבו דמלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא ולכאורה נראה דמש"ס פרק החובל ד' פ"ח ע"א מוכח דאמרינן בבינייא טרח וכתב לה וכו' דהא עולא מפיק פיסול עבד לעדות מבינייא דגזלן ואשה או קטן ורבינא יליף מלא יומתו אבות על בנים וכיון דלא מצינו שום פירכא להבינייא משמע דהילפותא שרירה וקיימת ואם כן לרבינא תיקשי קרא דלא יומתו וכו' למה לי ועל כרחין לומר דטרח וכתב לה והנה אמת דהגאון חתם סופר ביו"ד סי' ער"א כתב דרבינא לית לי' קל וחומר דעולא אך דוחק הוא לומר כן דמאחר דהש"ס נחית למישקל ולמיטרי בפירכי דאיכא בהאי ילפותא ובהך בינייא שתיק משמע דליכא מידי למיפרך אלא דלפי מה שכתבתי בכלל הקודם דלא אמרינן טרח וכתב וכו' אלא היכא דטרח וכתב לה בהדיא נראה דאי אפשר לומר כן דהא הכא לא כתיב קרא בהדיא אלא מדשני קרא בנים ולא בניהם הוא ועיין למרן חיד"א ביעיר אזן אות ה' שצדד ליישב דברי המשנה למלך ולא עלתה בידו שהרי בפסקי תוספות בשבת סי' תל"ח כתבו בפירוש מילתא דאתיא מבינייא טרח וכתב לה קרא ושכן כתב הריטב"א בקדושין על דף ל"ה (בד"ה הא דאמרינן משום כפרה) ובחידושיו לבבא מציעא על דף ל"ח ע"ב הביאו בשיטה מקובצת שם בפירוש דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא ושהגאון מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה כלל תס"ג ובהליכות אלי אות תקכ"א ובגופי הלכות כלל תע"ט הביא דברי התוספות דשבת הנ"ל וכתב שם שיש טעם נכון לומר במילתא דאתיא מבינייא טרח וכתב לה קרא יותר מבקל וחומר והביא שרבינו בצלאל בכתיבת יד כתב בשם הריטב"א בפרק אלו מציאות דמילתא דאתיא מבינייא טרח וכתב לה קרא והזכיר דברי הרב יד מלאכי הנ"ל עיין שם והגאון שער המלך בפרק ב' מהלכות שחיטה הביא מה שכתב המשנה למלך דבבינייא לא אמרינן טרח וכתב וכו' ותמה עליו מדברי התוספות בשבת דף קל"א הנ"ל וסיים ועיין בספר הליכות אלי כלל תקכ"א ויש לתמוה על עוצם חכמתו איך אישתמיט מניה דברי התוספות הללו ולדברי התוספות צריך ליישב ההיא דפרק השוחט דאף דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב קרא אפילו הכי כל דאיכא לשנויי משנינן כדאמרינן בריש קדושין עכ"ל הנך רואה שני כתובים המכחישים בשם הרב הליכות אלי מר אמר שהביא דברי התוספות ומר אמר שנעלמו ממנו ומי שנמצא אצלו ספר התורה הזה יראה איזה יכשר הזה או זה:
והנה הרבנים הנ"ל לא כתבו ליישב הוכחת המשנה למלך דגבי מילתא דאתי מבינייא לא אמרינן טרח וכתב לה קרא מסוגיא דפרק השוחט והמעלה דף ק"ז סוף ע"א והא דתנן הקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור מנלן ומהיכא תיתי דחייב וכו' תיתי מבינייא וכו' עיין שם במשנה למלך (בד"ה גרסינן) רק הנשיאים הביאו דברי הראשונים שכתבו בהיפך (ומה שכתב בשער המלך הוא דוחק כמובן) ולנו לדעת מה יענו הראשונים לסוגיא דזבחים ומצאתי להרב מטה אהרן בכללי הגימ"ל (בערך גר שמביא בכורים) שכתב בשם האחרונים דיישבו לזה דמה שכתבו התוספות בבינייא דטרח וכתב לה קרא היינו במילתא דכתיב בהדיא כמו עומר או בגזרה שוה טרח ללמדנו בהדיא אבל איכתב ליה בריבויא כמו זריקה שהוא מריבויא דדם או מאו זבת לא אמרינן טרח וכתב לה בריבויא דריבויא לא עדיף מבינייא ויישב על פי חילוק זה מה שהקשה מרן מוהריט"א בספר קהלת יעקב דף ע' ע"א מסוגיא דהשוחט הנ"ל על הריטב"א בקידושין בסוגיא דדף ל"ה (גבי השוה הכתוב אשה לאיש וכו') שכתב דמילתא דאתיא מבינייא טרח וכתב לה וכו' ושוב כתב שנראה לו שהתוספות בשבת והריטב"א הנ"ל דחו סוגיא דפרק השוחט והמעלה וכו' עיין שם דברי קדשו ועיין להגאון פרי מגדים בספרו גנת ורדים כלל מ"ב מה שכתב ליישב סוגיא דזבחים הנ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר שהתוספות בפרק רבי אליעזר דמילה הנ"ל וכן הריטב"א הנ"ל כתבו שגם במילתא דאתי מבינייא טרח וכתב לה קרא והרב מקנה אברהם במהדורא ב' כלל ש"ג (ד"ה אמנם) כתב בשם הרב חק נתן בסוגיא דזבחים הנ"ל שכתב ליישב כמו שכתב במטה אהרן בשם האחרונים וכתב שמדברי הכריתות בלשון לימודים שער ראשון סימן א' מתבאר דסבירא ליה דמילתא דאתי מבינייא טרח וכתב לה קרא דמדברי הרב פור"ת שהביאו התוספות בשבת הנ"ל משמע דסבירא ליה דלא אמרינן בבינייא טרח וכו' (ואינו מוכרח) ושכן נראה מדברי הרשב"א בסימן שנ"ט וכו':
אחר שנים רבות השגתי ספר היקר חקרי לב יו"ד חלק ג' וראיתי שהאריך הגאון בסי' קמ"ו בענין זה ולפי שהספר הוא יקר המציאות אעתיק בל"ן תורף דב"ק בקצרה והוא זה בדף קע"ג ע"א (בד"ה וראיתי להתוספות) הביא דברי התוספות בשבת דף קל"א ע"ב ד"ה אי מעומר שמתבאר מתירוצם השני דסברי דבמה מצינו לא אמרינן טרח וכתב לה קרא ובבמה הצד אמרינן טרח וכתב וכתב דמוכרח כדבריהם דבמה מצינו לא אמרינן דהא קיימא לן שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ולמאן דאמר מלמדין מודה מיהא בשלשה דאין מלמדין ואי במה מצינו טרח קרא למה אין מלמדין נימא דטרח קרא אלא ודאי בבנין אב לא טרח קרא וצריך לומר לדבריהם דהא דשני כתובים אין מלמדין לא אתמר אלא בבנין אב אבל במה הצד לא הוי שני כתובים כיון דטרח וכתב קרא והביא שגם הריטב"א בקידושין על דף ל"ה (ד"ה אמרינן) כתב כדברי התוספות דבמה הצד טרח קרא ועל פי זה הוקשה לו דברי הרא"ם בריש פרשת צו ובריש פרשת אמור ועל מרן הבית יוסף סי' שמ"ג ועל כמה רבני אחרונים דשקלו וטרו ליישב קושית הרא"ם ולא אמרו דאף דאתי במה הצד טרח וכתב לה קרא וכתב דאין להקשות לסברת התוספות מסוגיא דיבמות דף קי"ד דקעביד צריכותא לחדא מתרתי דאמרינן ואי אשמועינן הני תרתי משום דאיסורם שוה בכל ולפי סברת התוספות לא הוו צריכי בש"ס למיעבד צריכותא דיש לומר היכא דאיכא לשנויי משנינן ולא אמרינן דטרח קרא ובזה יישב סוגיא דחולין דף ק"ך דעביד צריכותא לבמה הצד וגמגם על התוספות שם ד"ה לכתוב:
שוב ראה דברי הרב משנה למלך דהלכות מלוה הנ"ל שהוכיח מסוגיא דפרק השוחט והמעלה דף ק"ז דמילתא דאתיא מבינייא לא טרח וכתב לה קרא ותמה עליו שלא ראה דהתוספות בשבת והריטב"א בקידושין כתבו דבבינייא טרח וכתב קרא וכן נראה מהרשב"א סי' שמ"ט אלא דבאמת קשה עליהם מסוגיא דזבחים שהוכיח ממנה המשנה למלך דלא אמרינן בבינייא טרח קרא ועלה בדעתו לומר דסוגיא דבזבחים דף קט"ז פליגא אסוגיא דדף ק"ז ושקיל וטרי טובא והעלה דשתי הסוגיות שוות דמילתא דאתי מבינייא לא אמרינן טרח וכתב לה קרא היפך סברת התוספות בשבת דף קל"א וכתב דלתירוץ הרב פור"ת שהביאו התוספות בשבת אפשר לומר דסובר דבמה הצד לא אמרינן טרח וכתב לה קרא ושוב מצא שהתוספות בפרק קמא דיבמות דף ה' ד"ה שכן ישנו בשאלה פשיטא להו דלא אמרינן דבמה הצד טרח וכתב אלו תורף דב"ק וכנראה שכונתו היא למה שכתבו שם בתירוץ שני ועוד אי ילפינן מנייהו למה לי קרא דכלאים בציצית ללאו גרידא עכ"ל וקשה דנימא דטרח וכתב בכלאים אף דאתי מבינייא אלא ודאי מוכח דסברי התוספות דמילתא דאתי מבינייא לא טרח וכתב כן נראית כונתו אמנם בהורמנותיה דמר נראה שאין זה מוכרח דמלבד שהתוספות בעצמם סיימו שתירוץ זה יש לדחותו ועוד נראה דלפי המובן מכלליה דהרא"ה והרב"א הנ"ל בכלל כ"ג וכתבתי שם שמדברי התוספות בשבת דף ס"ד מתבאר דנקטי כהרא"ה והרב"א עי"ש (בד"ה והנה בעיקר) יש לומר דמה שנכתב בכלאים בציצית שאינו מפורש בתורה רק דמהסמיכות הוא דילפינן ליה אם איתא דאתי מבינייא לא מצינן למימר דטרח וכתביה בסמיכות דאין זה מיקרי מפורש דלא אלים סמיכות מריבויא וכי היכי דלא אמרינן טרח וכתביה בריבוי או בגזרה שוה הכי נמי לא אמרינן טרח וכתביה בסמיכות דאי בעי למיטרח ולמכתב ליה כתיב ליה בהדיא וכנראה שהגאון לא סמך על הוכחתו זאת מדברי התוספות דיבמות (דלא אמרינן בבינייא טרח וכתב לה קרא) שהרי אחר שנשא ונתן עוד בזה כתב בסיום דבריו וז"ל איך שיהיה הכלל העולה מתוך מה שכתבתי שדעת התוספות (כונתו לדבריהם בשבת דף קל"א ע"ב הנז"ל) היא דמילתא דאתי במה הצד טרח וכתב לה וכן דעת הריטב"א בקידושין דף ל"ה אבל רבינו פור"ת יש לגמגם בדעתו דאפשר דסבירא ליה דבמה הצד לא טרח קרא וכו' עכ"ל ומדלא כייל בהדי רבינו פור"ת את דעת התוספות ביבמות הנ"ל וגם מקודם לזה ייחס לרבינו פור"ת דסובר דבביניא לא אמרינן טרח וכתב ולא הזכיר שכן דעת התוספות הנ"ל מוכח והרי הוא כמבואר דהדר ביה רב וסבירא ליה דאין מדבריהם הכרע ואפשר שהוא מהטעמים שכתבתי עוד שם בדף קע"ד ע"ג (בד"ה ברם) הזכיר מחלוקת התוספות והריטב"א עם רבינו פור"ת ולא הזכיר עמו סברת התוספות ביבמות: