שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל יז
מחשבה דקדשים אם היא דבור או מחשבה בעלמא עיין להרב המגיה במשנה למלך בפרק י"ג מהלכות פסולי המוקדשים שהכריח מזבחים ד' כ"ט ע"ב דהוא דבור מדלוקה והרב אהל יעקב ד' ס"ח ע"ב דחה ראייתו עיין שם ולעניות דעתי תמוה בשלמא בעדים זוממים יבואו עדים ויזימום ומלקינן להו על שידענו שהעידו שקר אחר שהתרו בהם אבל הכא נהי דאיכא התראה אבל מי הוא שיודיע לנו מחשבות לבו שפיגל דפיו אינו מחייבו מלקות דאין אדם משים עצמו רשע ובעינן שיעידו עדים שעבר עבירה שהתרוהו עליה אלא ודאי דאיכא דבור ועיין להרב מטה אהרן במערכת ספר תורה ד' רכ"ד ע"ד בשם רבינו האור זרוע בפרק המפקיד ומה שכתב בכונתו וק"ל ומה שכתב באהל יעקב דנראה דעת הרמב"ן במצות לא תעשה ד' דצריך אמירה ולא סגי במחשבה כן כתב גם כן הריטב"א לקידושין לדף מ"ב ע"ב בשם הרמב"ן עיין שם ועיין להרב תפארת ישראל ריש פרק קמא דזבחים ובספר כתב דבהקדמת ספר סדורו של שבת האריך להשיג על הנודע ביהודה בענין אמירת לשם יחוד והביא כמה ראיות דמחשבה צריך דבור וראיה מפורשת מגטין ד' נ"ד היה עושה בזבחים וכו' אלא לאו משום דמהימן ואם היה הקרבן מתפגל במחשבה בלבד מה לי אם יהיה אדם באהל מועד אם לא וכבר רמז ראיה זו במשנה למלך שם ועל דברי הרב רייויה במשנה למלך הנ"ל עיין בספר ראש יוסף לחולין על דברי התוספות ד' ט"ל ד"ה אלא זביחה ובנודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח ומההיא דזבחים הכריח הרב השואל דהוא במחשבה דאי בדבור היכי קאמר רב אשי לאו שאין בו מעשה הוא והגאון נודע ביהודה שקיל וטרי אי נקטינן דכל דבור חשיב מעשה כמו בחסימה עיי"ש שלא זכרו דברי הרב המגיה במשנה למלך הנ"ל:
וכדי לעטר קונטריסי אביא פה דברי ידידי הגאון המפורסם מהר"ר חיים ברלין יצ"ו וז"ל ואמרתי להודיע צערי לשיטה זו (דסגי במחשבה) לר' אליעזר ב"ר יוסי דסבר בזבחים סוף פרק בית שמאי שהבעלים מפגלים הרי לא משכחת לה בשום אופן שתהא סוטה נבדקת שהרי הבעלים של מנחת סוטה היא האשה כדתנן בקידושין ד' ל"ו ע"א דהסוטה מניפה מנחתה ומפרש הש"ס משום דבעינן תנופה בבעלים ואם כן כל אשה סוטה תחשוב בלבה בשעת קמיצת מנחתה מחשבת פיגול לאכול השירים חוץ לזמנם ולרבי אליעזר ברבי יוסי תהא המנחה מתפגלת בכך ושוב לא יבדקוה המים כמו שאמרו בסוטה ד' כ' ע"ב דכל כמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא וכל אשה זונה תעשה כן להנצל ממיתה משונה והיכי משכחת לה בדיקת מי המרים אבל לשיטת רש"י ותוספות וסייעתם דאין פיגול אלא בדבור יש לומר שמשמרים אותה שלא תפגל ושיטת הרמב"ם צריך עיון עד כאן דבריו יצ"ו:
ולפי חומר הנושא נראה לעניות דעתי ליישב לשיטה זו דעד כאן לא סבירא ליה לרבי אליעזר ברבי יוסי דבעלים מפגלים אלא כשהכהן עבד עבודתו בשתיקה ואתי מחשבת בעלים ומוציא מידי מחשבתו אבל אם הכהן אמר בפירוש להקריבו כדינו שוב אין מחשבת הבעלים מבטלת דבורו של הכהן ולמדתי כן ממה שכתב רש"י וז"ל שמעתי שהבעלים מפגלים בעבודת הכהן אם קבל הכהן בשתיקה וחשבו הבעלים עליה על פגולו הוי פגול עכ"ל דנראה דדקדק לכתוב אם קבל הכהן בשתיקה דבזה מחשבה מועלת היינו מחשבת הבעלים שהיא בדבור (כפי שיטתו) דאתי דבור ומוציא מידי מחשבה אבל אם אמר הכהן בפירוש לקבל כתיקונו לא אתי דיבור ומבטל דבור ולהרמב"ם נהי נמי דאתי להתפלל מחשבה ומוציא מידי מחשבה אבל לא אתי מחשבה ומפיק מידי דבור ואם כן לר' אליעזר בר' יוסי יש תקנה במנחת סוטה שיאמר המקריב לעשות כהוגן ושוב אין מחשבת הסוטה מבטלת דבורו:
ועוד יש ליישב דהא ודאי לשיטת הסוברים דמחשבה דקדשים בלא דבור פה הוא היינו דאפילו בלא דבור סגי וכל שכן דבדבור מועיל לפגל ואם כן כי אמר ר' אליעזר בר' יוסי דבעלים מפגלים היינו לומר דאם שמענו שפגל בפיו ובשפתיו הוי קרבן מפוגל ופסלינן ליה אבל אם אומר שפיגל במחשבה לא מהימנינן ליה דלאו כל כמיניה למישוי נפשיה רשיעא והוא את עונו ישא על חטאתו אשר חטא ועל כל פנים לא סמכינן אדיבוריה וכל כמה דלא שמעינן ליה דפגול לקרבן מקריבין אותו בחזקת שהוא כשר ואף דכתבו התוספות בבבא מציעא ד' ג' סוף ע"ב ובשאר דוכתי דכשאומר דרך תשובה נאמן ולא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע מכל מקום גבי סוטה דאם נאמין לדבריה נמצאת מקלקלת את בעלה לא סמכינן אדיבורה כמו שכתבתי לעיל במערכת האלף אות ל"ד (בשדי חמד ח"א) בשם הגאון חתם סופר עיין שם כן נראה ליישב בזה כעת:
והנה אות זו כולה כמות שהיא נתפרסמה והיא ל"ו נדפס"ה בספרי דברי חכמים (שנדפס בשנת תרב"ן) סי' מ"א ומאז קבלתי הערות רבות על כל חלקי השדי חמד בכלל ועל דין זה (מחשבה דקדשים) בפרט מחכמי רבני גאוני דורנו יצ"ו ולא פניתי לעיין בדב"ק ובכל זאת לעשות רצון צדיקים חפץ חיים הנני להעתיק דבריהם ככתבם וכלשונם ואציג דבריהם כפי אשר הגיעו לידי מכתבי קדשם המוקדם מוקדם וכו' וזה החלי בעזרת צורי וגואלי. א) ידידי הגאון אמ"ר אוהב ("אליהו "מרדכי "ראבינוויץ) אבד"ק וואשילקאווא מחבר ספר היקר שו"ת נר למאור יצ"ו כתב וז"ל יש לי בעזה"י להעיר בכמה מקומות באריכות בספריו הקדושים אך כבד עלי מאד לכתוב בכתב רש"י שלא הורגלנו בו אך בקצרה מה שראיתי בספרו הבהיר דברי חכמים סי' מ"א הביא הדרת גאונו קושיא חמורה בשם הגאון מהר"ח ברלין לר' אליעזר בר' יוסי שהבעלים מפגלין אם כן לא משכחת סוטה נבדקת שתחשוב בלבה מחשבת פגול ומתפגלת המנחה ושוב לא יבדקוה המים ובעלים של המנחה היא האשה כמו שמצינו לענין תנופה עד כאן תורף דבריו ובפשיטות נראה כיון דהמנחה היא באמת של הבעל ורק משום שבאה בשבילה לברר עונה ולבודקה לכן חשיבה בעלים לענין שמניפה וכמו שהמתכפר נקרא בעלים לענין תמורה בתמורה ד' י' א' ואם כן זהו דווקא כשנקרבה בהכשר שעל דעת זה הוא מקדיש ומביא המנחה אבל כשתפגל ותפסול המנחה ולא בדקי לה מים ולא נתברר עונה אם כן במה תחשב היא בעלים במנחה זאת שאין לה בה שום ענין וקנין וממילא שאינה מפגלת וקרוב לזה מצינו בנדר ד' כ"ד א' באשה שנדרה בנזיר וכו' תצא ותרעה בעדר אף דמשועבד לה דכי משעבד לה במלתא דצריכה לה אבל לא במלתא דלא צריכא לה יעויין שם והתוספות בסוטה דף ו' ד"ה כי קדוש מדמו גם כן מנחת סוטה לההיא דנזיר הנ"ל כיון שמפריש משלו יעויין שם ויעויין בנדרים ד' ל"ו ע"א לענין כהן המפגל ובר"ן ובפירוש הרא"ש שם ואין כאן מקום להאריך ועל כל פנים אף שאין בכחה לפגל במנחה זו ולפוסלה מכח תוקף כח הבעלים שיש להם בזה שהוא רק בהקרבה כתקונה שאדעתא דהכי היא באה ולתקונה שתפנוה ונידונית כבעלים ולא לעוות וכל שלא נקרבה המנחה כהלכתה שתהא יפה לבדיקה ולברר עונה אין להאשה בזה תורת בעלים ונפקע כחה למפרע ואין כחה יפה לפגל מנחה זו ובזה אומר שלום וברכה להדר"ג ינוב בשיבה טובה יפוצו מעינותיו חוצה יגדיל תורה ויאדיר כנפשו הקדושה וכנפש הצעיר מוקירו ומכבדו כרב ערכו הקטן מרדכי אליא ראבינוויץ ולכל הנלוים אליו והמחזיקים בידו שלום וברכה עד עולם עכ"ד יצ"ו:
ב) ידידי הגאון מהר"ר יעקב ווידענפעלד אבד"ק הרימליב יצ"ו השיב על קושיא הנ"ל ואלו דברי קדשו נתכבדתי בספרו היקר והנכבד החביב אצלי עד לאחת ואלף תודות לכהד"ג על הדורון היקר הזה אשר שלח לי ולמען שלא יהיה מכתבי בלא דברי תורה אציג לפני כהד"ג וקדושתו מה שעלה ברעיוני על קושית הגאון מהר"ר חיים בערלין שהביא בחבורו היקר סי' מ"א למאן דסבירא ליה שהבעלים מפגלין אם כן לא משכחת לה בשום אופן נבדקת שהרי הבעלים של המנחת סוטה היא האשה אם כן כל אשה סוטה תחשוב מחשבת פגול בשעת קמיצת המנחה ושוב לא יבדקו אותה המים והיא קושיא מושכלת אבל כבר שמעתי קושיא זו בשם קושית העולם ולדעתי נראה לישב קושיא זו בטוב טעם דהנה בתוספות סוטה ד' כ"ג ד"ה כל הנשואות אהא דאיתא התם כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות דמה חלק יש להבעל במנחת נדבות שלה ותירצו דבירושלמי משמע דבמנחת סוטה איירי דאיתא שם ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של האשה לאכול אינה יכולה מפני שותפותו של האיש אלא הקומץ קריב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן יעויין שם אם כן מבואר בירושלמי דמנחת סוטה הויא מנחה של שותפות ולכן בנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות מפני שותפותו של האיש והנה התוספות בזבחים ובפסחים ד' ס"ג ד"ה ערלים כתבו דאפילו לרבי מאיר דסבירא ליה מפגלין לחצי מתיר מכל מקום דבר המסוים ושלם בעינן אם כן על כל פנים סימן שלם בעינן אבל אם פיגל בחצי סימן או בחצי קומץ כולי עלמא מודו דלא הוי פיגול ולפי זה מתורץ שפיר קושיא הנ"ל דכיון דמנחת סוטה הוי של שותפות אם כן לא הוי כבעלים רק בחצי קומץ דחצי קומץ היא שלה וחצי של בעל אם כן לא יועיל כלום מחשבת פגול שלה דהא הפגול שלה לא יהא רק בחצי קומץ דבחצי הקומץ שהוא של הבעל לא מהני מחשבת פגול שלה אם כן הוי כמו פגול בחצי קומץ ופיגול בחצי קומץ לא הוי פיגול אפילו לרבי מאיר והוא תירוץ נכון וברור מאד ואגב דאתא לידן הך מילתא לא אמנע מכדה"ג מה שעלה כעת ברעיוני קושיא חמורה מאד אהא דבמנחת סוטה אם נשאת לכהן מנחתה נשרפת מפני שותפותו של האיש לפי מאי דאיתא בירושלמי שקלים פרק א' סוף הלכה ג' כן משיבים חכמים לר"י חטאת יחיד מתה ואין חטאת הצבור מתה מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת הצבור קריבה כליל ופירש הקרבן העדה דחכמים משיבין כן לר"י דאמר שאין הכהן מחויב בשקלים דאם כן האיך יהיה נאכלין השתי לחם ולחם הפנים ומשיבין חכמים לר"י דכשם דמצינו חלוק בין חטאת יחיד בין חטאת צבור חטאת יחיד מתה וחטאת צבור אינה מתה כן היא החילוק במנחות מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל ולפי זה קשה דהא איתא להדיא בש"ס הוריות ד' וי"ו דכשם דחטאת צבור אינה מתה כך חטאת השותפין אינה מתה משום דבחד מקום גמיר להו וכשם דאי אתה יכול לומר תמורת חטאת בשותפות דאין השותפין עושין תמורה כך חטאת שמתה בעליו ליתא בשותפות ולפי זה למאי דמדמה הירושלמי בשקלים דכשם שאין חטאת צבור מתה כך אין מנחת צבור קריבה כליל אם כן לפי זה הוה ליה למימר דכשם דקיימא לן דאין חטאת השותפין מתה כך אין מנחת השותפין קריבה כליל אם כן אמאי במנחת סוטה אם נשאת לכהן מנחתה נשרפת מפני שותפותו של האיש הא חטאת השותפות אינה מתה אם כן מנחת השותפות אינה קריבה כליל ובפרט דעיקר כפרה משום דידה היא כמו שכתבו התוספות שם בסוטה בד"ה כל כיון דעיקר כפרה משום דידה היא נפש קרינן לה ואם כן אמאי מנחתה נשרפת וקושיא זו צריכה נגר ובר נגר דיפרקינה והנני מברכו ברכת הדיוט שיחוג חג הפסח הבע"ל בדיצה ובכשרות כנפש ידידו עז באהבה רבה ובלב ונפש חפצה יעקב וויידינפעלד:
ג) ידידי הגאון מוהר"ר דוד פרידמאן (מקרוב תורתו מכרזת עליו בספרו הנפלא פסקי הלכות על הרמב"ם הלכות אישות) אבד"ק קארלין יצ"ו בכלל הערותיו היקרות כתב בדין זה וז"ל בענין מחשבת פיגול אם היא במחשבה או בדיבור כבר נדפס בספר א"ש להסופר מובהק הרב ר' יעקב חיים מפה ז"ל דבריי בזה ומה שהקשו לרבי אליעזר דסובר דהבעלים מפגלים מה נעשה בסוטה הקושיא זו תחיל גם להסוברים דבעינן דיבור דהא דיבור בקול רם לא בעינן לכולי עלמא וככתוב בהוכחות מוכרחות בהמובא בשמי בספר אמרי שפר אלא דהקושיא אינה א) דהא דווקא בשעת העבודה יכולים הבעלים לפגל ויעשו באופן שהאשה לא תראה עבודת המנחה בשעה שהכהן עובדה ב) יש לאמר אף לרבי אליעזר דלענין פיגול לא קרינן המקריב אלא המקדיש לא המתכפר ואפשר דהמקדיש הוה בכלל והמקריב לענין שנתחייבו גם בנסכים והמקדיש קרבן בשביל חברו חייב להביא משלו גם הנסכים ועיין בירושלמי בשקלים פרק א' הלכה ה' וצריך עיון ג) יש לאמר דרבי אליעזר לא אמר דבריו במנחת חוטא ואפשר אף בכל קרבן שאין בו נסכים שהרי למד זה מדין הנסכים וצ"ע עכ"ד יצ"ו:
ד) ידידי הגאון מהר"ר אלכסנדר משה לפידות יצ"ו השיב על קושיא זו וז"ל על קושית הגאון מוהרח"ב לר' אליעזר בר' יוסי דבעלים מפגלים וכו' ולחומר הקושיא יש להעיר ולדקדק במדבר ה' פסוק ט"ו מנחת קנאות הוא בלשון זכר ושם י"ח היא בלשון נקבה וכן להלן כ"ה והקריב אותה ורש"י כתב דלשון זכר על הקמח ולולי דבריו אפשר לומר על פי מה שאמרו ריש קדושין גבי דרך דקאי בזכר נקיט לשון זכר ודקאי בנקיבה וכו' והכא מתחיל אם נטמאה שנפטר ממזונות וכתובתה לכן אמר והביא האיש ולזה אמר בלשון זכר כמו דסיים מזכרת עון אבל אחר זה מיירי בלא נטמאה ונזרעה זרע לכן אמר והעמיד את האשה בלשון נקבה ולזה סיים ולקח מיד האשה והקריב אותה דקאי גבה נמצא לפי זה בלא נטמאה מיקרי קרבנה והיא הבעלים אבל בנטמאה הוא בעליו ומקרי קרבנו ולפי שתולין בזכות לכן היא מניפה אבל כשנטמאה אין זה קרבנה ואיננה כבעלים ואינה מפגלת ומכל מקום בשמענו דפיגלה אינה קריבה דתולין דזכאה היא והרי זה קרבנה אבל בלא ידענו שפיר המנחה קריבה והמים בודקין כשנטמאה אפילו פיגלה דאם כן לאו קרבנה הוא ותנופה לא מעכבא מנחות צ"ג ואומר שלום וברכה לראש צדיק כמותו ירבו בישראל והנני בתשואת חן מאלפות מרובבות על אשר זיכני בחבוריו היקרים כה דברי הכותב וחותם המשתעשע בחידושי תורתו המתכבד בחברתו אלכסנדר משה בן לאדוני אבי מורי מ' צבי זצלה"ה לפידות אבן חופ"ק ראסין:
ה) ידידי הגאון מהר"ד דוד שיפמאן מעיר הקדש טבריא יצ"ו כתב על זה וז"ל בדברי חכמים סי' מ"א נתעטר בעטרת החיים ידי"ן הגאון ר"ח ברלין נ"י על קושיתו הגדולה והעצומה וכת"ר בא ליישב בשני אופנים לחומר הנושא ואנכי חלילה לי ללמוד על מנת לקנטר ודברי חיים שנים הם עטרות לראשי אבל באמת במעט עיון בזה ביום השבת סדר נשא ששם פרשת סוטה דבר בעתו תמהתי על הגאון רח"ב נ"י על הררים התלוים בשערה שקשר נימא בנימא ועל כת"ר שיחיה שסבב ארחות לתרץ ולא ישר חזו פנימו א) דמאן לימא לן דר' אליעזר בר' יוסי דסבירא ליה בעלים מפגלין (זבחים מ"ז א') סבירא ליה כר' שמעון דמקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה (סוטה פרק ג' משנה א') ורק ר' שמעון הוא דסובר דכל כמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא (סוטה כ' ע"ב) אולי ר' אליעזר בר' יוסי סובר כתנא קמא דר' שמעון דמשקה קודם ואחר כך מקריב מנחתה ב) אולי אף לר' שמעון כשקרבה מנחתה אפילו בפסול סתר בדקי לה מיא ומטעם זה עצמו דאם לא כן האיך יתקיים השקאת סוטה להועיל ג) דעיקר החשש רפוי מאד וכאשר חכמים הגידו אטו כולהו נשי דינא גמירי (קדושין י"ג א') ואם נמצא אשה חכמה ופגלא במחשבתה את מנחתה אין הכי נמי שלא הועילו לה מי המרים ואפשר להתקיים בדיקות סוטה ברוב נשים דלא דינא גמירי לפגל ולעכב הפעולה ד) אם נתעקש שכל סוטות ידעו ויפגלו ולא יהיו נבדקות אימא הכי נמי דענין השקאת סוטה הוי יקר במציאות וכמו שחלקו בבן סורר ומורה ובעיר הנדחת חד אמר לא היה ולא עתיד להיות ור' יונתן אמר שישב על קברו ועל תילה (סנהדרין ע"א ע"א) וכן בבית מנוגע (שם) שאינן כחולקים במציאות רק דהברייתא על דרך ההפלגה אמרה לא היה ולא עתיד להיות והכוונה שהיה מצוי מעט מזעיר והיה כלא היה ברוב השנים והזמנים כן אולי גם השקאת סוטה ובדיקתה יקר במציאות רק דהברייתא שמצינו מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו וכו' (מובא בילקוט נשא סוף רמז תש"ה) אבל חידוש הוא ולא היו עוד רבות כאלה אי מהחי טעמא שתפגל המנחה ותעכב הבדיקה או משום דעדיפא מינה דגרסינן בסוטה (וא"ו ע"א) סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה ובתוספות שם ד"ה ושבאו דעדים לאו דוקא והוא הדין לעד אחד ולפי סברת הרשב"א דהבועל הוי עד אחד דהאומר אשתך זינתה עמי עליה נאמן אם כן איך יש שום סוטה שתשתה הרי יש לה עד אחד הבועל ואם איננה שותה רק באופן שמת הבועל אם כן למה לי תרי ונטמאה אחד שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל (סוטה כ"ז ב') הא אי אפשר שיהיה באופן שהבועל קיים ה) שהרי עיקר חומר הקושיא היא רק לשיטת הרמב"ם דמחשבה דקדשים מחשבה שבלב בלא דבור והרמב"ם פסק מפורש שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד אבל מחשבת בעל הקרבן אינה מועלת כלום (פסולי המוקדשין פרק י"ד דין א') ומרן כסף משנה שם דהרמב"ם פסק כמתניתין ולא כרבי אליעזר בר' יוסי דבעלים מפגלין וממילא תירוציו של כת"ר לא נאמנו מאד דהרמב"ם (שם) פירש דבריו דגם דבור בעל הקרבן אינו מוציא ממחשבת העובד יעוין שם עד כאן דבריו ושוב שלח מלואים לדבריו על מה שכתב לעיל בסעיף קטן ד' הוסיף וז"ל איך יש שום סוטה שתשתה הרי יש לה עד אחד הבועל ואף על גב דהבועל פסול לעדות משום יחוד על כל פנים לא קשיא חדא שאין בזה מלקות ופסול רק מדרבנן (חשן משפט סי' ל"ד ס"ב) ואם כן צריך הכרזה ולאותו עדות לא נפסל לפני ההכרזה (שם סעיף כ"ג) ועוד דשיטת התוספות (יבמות ל"ח ב' ד"ה בש"א) שאין איסור יחוד ביש אפשרות מבדקה בשתיה ויש ראיה לדבריהם מדאמרה חנה אלך ואסתתר והלא יחוד אסור (שכתב) [ש"מ] דבאפשרות בדיקה מותר ותו אם פלגינן עדותו ועליו אינו נאמן כלל וכלל אינו נאמן אפילו יחוד לא והיא זינתה עם אחר והוא אינו משים עצמו רשע אפילו כל דהו ועיין מכות ו' הורג ורובע יצילו אשתיק ועל מה שכתב בס"ק ה' הנ"ל הוסיף וז"ל והלא עיקר חומר הקושיא היא רק לשיטת הרמב"ם דמחשבה דקדשים מחשבה בלא דבור והרי פסק הרמב"ם (הלכות סוטה פרק ג' דין ט"ו) משקה אותה ואחר שתשתה לוקח כלי שרת שבו המנחה ונותנו על ידיה וכו' ואחר כך מגיש המנחה וכו' וקומץ ומקטיר ובכסף משנה שם דפסק כתנא קמא דר' שמעון שמשקה קודם ואחר כך מקריב מנחתה ואם תמצא לומר דאפילו תנא קמא דרבי שמעון דסבירא ליה משקה קודם ואחר כך מקריב מנחתה סבירא ליה נמי דכל כמה דלא קרבה מנחתה אחר כך לא בדקי לה מיא ששתתה קודם ועדיין יכולה לפגל המנחה במחשבתה ולא יבדקוה המים ששתתה כבר הרי פסק הרמב"ם שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וכו' כצ"ל וכו' דוד שיפמאן:
וי"ו) גם רב אחד מעיר רוואצק מוהר"ר שמואל פנחס יצ"ו כתב לי על קושיא הנ"ל וז"ל בסי' מ"א הביא קושיא וכו' ונראה מדברי הרב ר' חיים דלמאן דאמר בעלים מפגלין הדין הוא דרק היא מפגלתו ולא בעל אבל לכאורה דהא אם בעלה כהן אין המנחה נאכלת אלמא דלא שדינן בתר דידה ואפשר דבאמת שניהם מפגלין כמו גבי נשאת לכהן אין נאכלת מחמתו ואינה כליל מחמתה אבל יש לחלק דשם אין נאכלת מפני שהוא מקרבה משלו ואינה כליל מפני שלכפרתה היא באה כפירש רש"י בסוטה כ"ג אבל לענין פיגל בבעלים תלוי במה שהוא הביא הקרבן דנילמוד מקרא זבחים מ"ז והקריב המקריב דהיינו המביא והכא גם (גבי) סוטה כתיב הביא את קרבנו עליה שהוא המביא בשבילה משום הכי כתב רמב"ם שהי' הקמח משל בעל ובירושלמי פרק ב' דסוטה תמה על משנה דקרא מנחתה הלא משל בעל היתה וגם מפריש שלא מדעתה אם כן בעל נקרא בעלים מפני שמתכפרת בה ושייך לה התנופה מזבחים ו' דמתכפר עושה תמורה והמקדיש מוסיף חומש כן אפשר לומר בישוב שיטת רמב"ם דסגי במחשבה עד כאן דבריו יצ"ו:
זיי"ן) ידידי הרה"ג מהר"ר שמעון צבי וויגער אבד"ק קריפטש יצ"ו הודיעני שקושיא זו היא מוצאת בספר דברי חיים ח"ב בארח חיים סי' ט"ז בשם מקשים העולם ושכתוב שם ישוב על זה ואין אצלי ספר התורה הזה לראות דברי קדשו (ועיין לקמן במכתב י"ב):
חי"ת) והכהן הגדול ידידי הגאון מהר"ר שלמה הכהן מו"ץ בוילנא מח"ס היקר בנין שלמה יצ"ו כתב לי וז"ל באתי להעיר במה שכתב מר נ"י בספרו שדי חמד בחלק דברי חכמים סימן מ"א בשם הגאון מהר"ר חיים ברלין נ"י שהקשה קושיא עצומה לר' אליעזר בר' יוסי בזבחים מ"ו דבעלים גם כן יכולים לפגל אם כן היכי משכחת לה דיבדקוה המים דהא יכולה לפגל המנחה ושוב לא יבדקוה המים ובשלמא להתוספות דבעינן דיבור יש לומר דמשמרים אותה שלא תפגל אבל לדעת רש"י והרמב"ם דגם מחשבה גרידא מועלת לפגל קשה והנה יפה תירץ כת"ר נ"י בתירוץ הראשון דלא מהני מחשבת הבעלים רק אם הכהן עבד עבודתו בשתיקה אבל אם חשב בפירוש לשמו תו לא מהני מחשבת הבעלים דלא אתי דיבור ומבטל דיבור והוכיח כן מלשון רש"י שם ואם כן כל שכן דלא אתי מחשבה ומבטל דיבור ואם כן יש עצה גדולה דהכהן יאמר בפירוש דמקריב לשמה ותו לא מהני אפילו אם תפגל בדבור וכל שכן במחשבה דלא מהני ודבר ה' בפיו אמת בזה דכן מפורש באמת ברש"י ז"ל ואני מוסיף דכן מוכת להדיא גם מלשון המשנה שם דאמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ולכאורה מה זה נתינת טעם דסגי בשתיקה ואף דרש"י בעצמו וכן רבינו עובדיה שם פירשו בדרך אחרת דרוצה לומר דלא מהני מחשבת הבעלים שחשבו לשמן מכל מקום פירש רש"י תמוה לי דאם כן היכי מוכח דרבי אליעזר ברבי יוסי דלא סבירא ליה כר' אליעזר בן יעקב דהא בזה גם ראב"י מודה דתלי נמי בכהנים ודברי רש"י צלע"ה וה' יאיר עיני ומה בכך שהבעלים גם כן הוו יכולים לפגל למה לא סגי בשתיקה ואי משום דהוה חיישינן שמא יפגלו הבעלים אם כן מה תועלת אם בסוף כוון בפירוש לשמו אלא ודאי דאם כוון בפירוש לשמו לא אתי דיבור ומבטל דיבור אבל במחשבה (יש לחוש שמא הבעל בשתיקה) יש לחוש שמא יפגלו הבעלים ולכן הוצרך לומר דהבעלים אינן יכולים לפגל כלל ולפיכך גם בשתיקה סגי אבל מה שתירץ מר נ"י בתירוץ השני דלא מהמנינן ליה לשוויי נפשיה רשיעא אינו מובן דחדא מה בכך דלא המנינן ליה מכל מקום קמי שמיא גליא דהוא פיגול ואינו עולה לרצון וממילא לא יבדקוה המים ואפילו אם תאמר לפנינו דלא חשבה מחשבת פיגול מכל מקום המנחה פסולה ועוד גבי פיגול שאני דהתורה האמינתו אפילו להפסיד לחבירו וכדאמר ר' יוחנן בשם ר' יוסי בגטין ד' נ"ד ע"ב ומסתמא ר' אליעזר בנו עומד בשיטתיה דאבוה ועוד דאפילו לדידן דלא קיימא לן כוותיה היינו הכהן אינו נאמן להפסיד לבעלים כיון שיצאה מתחת ידו אבל הבעלים נאמנין לעולם וכיון דכל עיקר הקושיא הוא לפי שפשוט להגאון הנ"ל דהאשה נקראת בעלים של המנחה משום שהבעל מביא בשבילה אם כן בודאי נאמנת ואכן לדעתי יש לתרץ עוד דיש לומר דכמו שתקנו חז"ל על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שתהא מכפרת שלא יהא כהנים עצבין וכדתנן בגיטין ד' נ"ה ופירש רש"י דבית דין יכולין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה והכי נמי במנחת סוטה שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו שיירי מנחה של פיגול או שחשבה שלא לשמה תקנו שתהא מכפרת ועולה לבעלים לשם חובה כמו התם אף דבאמת הוא חולין בעזרה ואף דיש לומר דהתם שאני משום הפקר בית דין הפקר והפקירו ממונו של נגזל מכל מקום בנדון זה נמי יכולין בית דין לתקן שיהא הקמיצה והקטרה מושכתן למה שהן וכמו שכתבו הרמב"ם והרבינו עובדיה בפירוש על המשניות בריש פרקי א' דזבחים דבקרבנות צבור אף אם שחט שלא לשמן כשרים ועלו לשם חובה משום דלב בית דין מתנין עליהם שיהו סכין מושכתן למה שהן והכי נמי כיון שכבר נמחקה המגילה (ואפילו למאן דאמר דמקריב את מנחתה ואחר כך משקה אותה ומשמע דלהך מאן דאמר מקריב המנחה קודם המחיקה מכל מקום כיון דלבסוף מוחקין את המגילה) בודאי לב בית דין מתנין עליה שלא תהא מועיל מחשבתה כדי שלא ימחה שם הקדוש לבטלה חס ושלום ואפילו אם נאמר דלב בית דין מתנה לא שייך רק במחשבת שלא לשמו אבל בפיגול לא מכל מקום נראה ברור דמחשבת פיגול לא שייך בבעלים רק בשלמים דנאכל לבעלים ויכול לחשוב על מנת שיאכל הבשר בעצמו חוץ לזמנו או חוץ למקומו אבל בקרבן שאינו נאכל אלא לכהנים לא יכול לפגל דהיאך יחשב עמו שיזרוק הכהן הדם למחר או שיקטיר אמורין למחר או שיאכל הבשר למחר דמאן ציית ליה לכהן לעשות עבירה והוי פטומי מילי בעלמא וסברא זו אמרינן בזבחים ד' ל"ו גבי אם חשב שיאכלוהו טמאים לישנא אחרינא כל כמיניה ופירש"י דהכהנים טמאים לא ישמעו לו והלכך אין מחשבתו מחשבה בדבר התלוי באחרים עכ"ל והילכך במנחת סוטה נמי דאינה נאכלת אלא לכהנים אין מחשבתה מועלת כלום ונראה דזהו שרמז הכתוב דבעלים יכולים לפגל רק בפרשת שלח גבי שלמים דכתיב שם והקריב המקריב קרבנו והיינו משום דשאר קרבנות דאינן נאכלות רק לכהנים לא פסוקא ליה דבעלים יכולין לחשוב דהא במחשבת פיגול אין יכולין לפגל וכבוד בני הבחור וחשוב החתן החו"ב כמר אברהם יעקב הכהן נ"י תירץ עוד על פי דברי הר"ן בנדרים ד' ל"ו דהא דהכהן יכול לפגל קרבן של חבירו ואף דאין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו במחשבה היינו משום דעל ידי מעשה יכול לאסור והכהן הא עושה מעשה דשוחט או זורק ועל פי דבריו פשוט דהאשה אינה יכולה לפגל ולהפסיד לבעל להביא מנחה אחרת דאף דהיא נקראת בעלים של המנחה וכמו שמבואר בסוטה ד' י"ט ע"א מכל מקום כיון שעיקר הממון הוא של הבעל אינה יכולה לאסור דבר שאינה שלה בלא מעשה וגם זה תירוץ נכון הוא ואף דיש לדחות קצת דהר"ן לא כתב זה רק בסלקא דעתין שם דלא ידע עדיין מקרא דלא יחשב מכל מקום אבל לבתר דמשני דשאני פיגול דכתיב לא יחשב לו מכל מקום אפשר גזרת הכתוב הוא דגבי פיגול דיכול לאסור דבר שאינו שלו אפילו שלא על ידי מעשה מכל מקום אינו מוכרח לומר כן ודוק היטב וכבוד חתני הרב חו"ב מוהר"ר אהרן הכהן נ"י תירץ עוד דיש לומר דמנחת סוטה שאני כיון שהיא באה לברר עון ואם אמרה לאחר שנמחקה המגילה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה אינה יכולה כלל לפסול את המנחה כדי שלא יבדקוה המים דהא כל עצמה לא באה המנחה רק לברר עון ולידע אם היא טהורה או לא וכדכתיב כי מנחת קנאות הוא מזכרת עון והיאך יהיה לה רשות לפסול המנחה ולבטל הבירור ומה הועילה התורה בתקנתה וגם זה נראה לי נכון בעזר ה' יתברך עד כאן דבריו יצ"ו:
טי"ת) אברך אחד מידידי מופלג בתורה חריף ובקי בנן של קדושים יצ"ו כתב לי וז"ל בדב"ח הביא קושיא הגרח"ב נ"י לנצח על הא דאמר ר' אליעזר בר' יוסי בזבחים סוף פרק בית שמאי שמעתי שהבעלים מפגלים דלפי זה היכי משכחת לה מים המרים גבי סוטה דליבדקו וכו' וכבוד קדשו כתב עליו שהוא חמורה ולחומר הנושא כתב דהא דמפגלים הבעלים היינו דוקא אם הכהן העובד מקריב סתם מהני דיבור של הבעלים לפגל לא כן כשהכהן אומר בפירוש לשמה כתקנה לא מהני פיגולן של הבעלים ואחרי בקשת הסליחה רחוק לפי קוטן שכלי דהא הכהן לעולם אינו אומר כלום כדאיתא בזבחים ריש פרק קמא אתנו בית דין דלא לימא לשמו כי היכי דלא ליתי למימר שלא לשמו וכן בכל העבודות והדקדוק בדברי רש"י שם בזבחים על האי דר' אליעזר בר' יוסי דפירש שהקריב בשתיקה מטיבותיה דמר קאמינא שכן דרך רש"י ז"ל בכל מקום שהוא במשנה לשמה פירש רש"י בשתיקה יעוין במשנה ריש פרק בית שמאי וכן שם בד"ה לפיכך כתיקנן בשתיקה כי באמת כן הוא משום תנאי בית דין כנזכר ויעוין פסחים ס' ע"ב) דילמא שאני היכא דאמר אמר ליה מידי איריא וכו' אמנם הקושיא בעצמה לא מצאתי לה מקום דהא אנן לא קיימא לן כר' שמעון דאמר מקריב מנחתה ואחר כך משקה אלא דמקריב לאחר השקאה ועיני אדוני מני"ר רואות בסוגיא שם בסוטה דהא דאמרינן שם כל כמה דלא מקריב מנחה לא בדקי מיא הוא אליבא דר' שמעון ולא קיימא לן הכי כמבואר ברמב"ם ז"ל וגם ר' אליעזר בר' יוסי סבירא ליה כהילכתא דלא כרבי שמעון יש אתי עוד וכו' אך שלא להטריח אותו צדיק וכו' וברכות לראש צדיק כל ברכות התורה והמצות
לכבוד חכם חיים חזקיהו מדיני יחי לנצח (לפ"ק מאתי רך בשנים וכו' עכ"ד יצ"ו:
יו"ד) עשירי קדש ידידי הגאון הגביר המרומם מוהר"ר זאב יצחק הלוי דינער בעיר קאיילין במדינת גראמאנייא יצ"ו כתב לי בזה וז"ל למעלת וכו' אחדש"ת כמשפט וכו' חיבוריו יקרי ערך מאד באו לידי וכו' וכו' והנה לתת אות לאדוני כי עיינתי בחבוריו היקרים לי אציע לפני כסא כבודו מה מצאתי להעיר על הקושיא שהביא אדוני בחלק דברי חכמים סי' מ"א בשם הרה"ג מוהר"ר חיים וכו' ובאמת לולא דברי הדרת גאונו אמרתי כי לעניות דעתי אין כאן התחלת קושיא כלל דודאי לא שייך למימר שהבעלים מפגלין אלא בתודה ושלמים וכדומה שיש לבעלים חלק דאכילת הבשר ומכח מחשבת פגול בחלקם נתפגל הזבח אבל בחטאת ואשם וכדומה שאין לבעלים שום חלק דאכילת הבשר ורק הכהנים אוכלין אותו אי אפשר בשום אופן לומר שהבעלים מפגלים במה שמחשבים שהכהן יאכל הבשר חוץ לזמנה ובהדיא נאמר בזבחים ד' ל"ו ע"א כל כמיניה דאין מחשבותיו מחשבה בדבר התלוי באחרים יעיין שם בש"ס וברש"י והנה דין שירי מנחות כדין חטאת ואשם שאינם נאכלין אלא לזכרי כהונה וממילא אין מחשבת הסוטה מפגלת את המנחה בשום אופן כן נראה לי פשוט ואסיים בעתירת כוח"ט לחיים טובים לאדוני היקר ולכל אשר לו יצ"ו והנני עבדו המוקיר תורתו יצחק הלוי דיינער:
וזאת להודיע כ הודעתי לידידי מארא דהאי תיובתא מר ניהו הגאון מוהר"ר חיים ברלין יצ"ו אשר רבים מרבני דורנו יצ"ו השיבו על קושיתו שהבאתי בשמו בדברי חכמים סי' מ"א ושלחתי לו המכתבים עצמם ונשארו בידו (רק אחד מהם החזיר לי) ולח איסתייעא ליה מלתא לעיין בהם ולדון עליהם בארוכה מרב טרדותיו עד שעבר זמן רב ואז כתב לי וז"ל הנני להעיר שמכל המשיבים על קושיתי אין גם אחד מהם שזכר את הסוגיא השלמה בפרק השוחט על המשנה שם ל"ח ב' בפלוגתא דרבי אליעזר וחכמים ובהשוחט לכותי דהני תנאי אית להו דר' אליעזר בר' יוסי שהבעלים מפגלין וילפינן חוץ מפנים ומשום הכי סבירא ליה לר' אליעזר במשנה שם דאפילו שחטה להאכיל לכותי מחצר כבד שלה פסולה וכתבו התוספות שם ד"ה מחצר דלאו דוקא נקט יותרת הכבד אלא אפילו כזית של שאר בשר נמי והכי מבואר בהדיא בסוגיא שם ל"ט ב' דאי יהיב ליה נכרי זוזא לטבח ישראל אי לא מצי מדחי ליה אסור וממילא אין מקום למה שישבו מי מהמשיבים על פי דברי התוספות דפרק היה נוטל ד' כ"ג ע"א בשם הירושלמי דמנחות סוטה היא מנחת שותפות ועיקר המנחה היא של הבעל והיא אין לה אלא חלק בה דהא אפילו אין לו לנכרי אלא בשר בזוז אחד בכל הבהמה כולה יש לו כח לפסול לר' אליעזר משום דיליף חוץ מפנים ועל כרחין לומר דגם בפנים הדין הוא כן לר' אליעזר בר' יוסי וכן אין מקום למה שראיתי באחד מן המכתבים דר' אליעזר בר' יוסי לא אמר שהבעלים מפגלין אלא בקרבן שיש לו נסכים ולא בקרבן שאין לו נסכים דאם כן איך סבירא ליה לר' אליעזר דילפינן חוץ מפנים מאחר דאפילו בפנים אין הבעלים מפגלין בקרבן שאין לו נסכים וכל שכן בחוץ עד כאן דבריו יצ"ו:
ואחר כן קבלתי עוד, מכתבים מרבני דורנו יצ"ו אשר כתבו ליישב קושיא הנ"ל והנני לקיים הבטחתי בעה"י להביא דבריהם בספר הזה וזה החלי:
י"א) ידידי הרה"ג מהר"ר נחום יצ"ו בן הגאון מוהר"ר יעקב אבד"ק הרימליב הנ"ל בסק"ב כתב וז"ל אמרתי לתרץ לחומר הנושא דהנה בזבחים ד' כ"ט אמרינן ההוא מיבעי ליה למקום שיהא משולש בדם בבשר ובאימורין ופירשו התוספות שם בשם יש מפרשים דמקום משולש היינו דבעינן שבכל מחשבת פיגול יעמיד המחשב במקום משולש בעזרה פרט לעומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה עיין שם ולפי זה דבעינן שיעמוד המחשב בעת המחשבה בעזרה אם כן הוא הדין אם הבעלים הם המחשיבים בעינן שיהיו הבעלים במקום משולש דהיינו בעזרה דלא עדיפי בעלים מהעובד והא דאמר רבי אליעזר בר' יוסי שמעתי שהבעלים מפגלים על כרחין שהבעלים עומדין בעזרה והנה בקידושין ד' נ"ב אמרינן המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים לא קידש כעס ר' יהודה עליהם וכו' וכי אשה בעזרה מנין ופירש רש"י דאין אשה נכנסת לעזרה כדתנן בפרק קמא דכלים והתוספות שם הקשו מהא דשחיטה כשירה בנשים ועוד הרי סוטה ונזירה נכנסת לעזרה להניף ותירצו דהא דמקשה וכי אשה בעזרה מנין הפירוש הוא דהרי אין רגילות לכנס בעזרה כדי להתקדש דמלתא דלא שכיחא הוא עיין שם הדברים אולם בברכת הזבח במנחות ד' ע"ב הביא ראיה מפורשת כדעת רש"י דאשה אסורה לכנס בעזרה מירושלמי פרק ה' דמעשר שני הלכה ג' דאיתא שם מתיב ר' יהושע בן חנניה לרבי אליעזר בן עזריה דאמר נותנין מעשר לכהונה והא כתיב ואכלתם אותו וכו' בכל מקום וכו' מאי בכל מקום בעזרה והא כתיב אתם וביתכם וכי אשה נכנסת לעזרה אלו דברי הירושלמי דמקשה על הקרא משמע דמן התורה אשה אסורה ליכנס בעזרה לכן נראה לתרץ קושייתם בקידושין הנ"ל על פי דבריהם בזבחים ד' ט"ז ד"ה מיושב דמסקי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד הוא מן התורה ואף על פי כן כתבו יומא ד' כ"ה דבשעת עבודה מותר לישב כדאמרינן בזבחים ומה יושב שאוכל וכן בדף י"ט אמרינן וליתב מיתב ולקדש עיין שם ולפי זה נראה דלעולם אשה אסורה ליכנס לעזרה אבל רק שלא לצורך עבודה ושפיר פריך הגמרא קידושין וכי אשה בעזרה כדי להתקדש מנין וכן בירושלמי כדי לאכול המעשר כיון דלאו עבודה הוא אבל לצורך עבודה אשה נכנסת בעזרה ומשום הכי אשה נכנסת לעזרה לשחוט וסוטה לעזרה להניף ולפי זה ניחא נמי הא דנדה דף ו' שהביא הברכת הזבח בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה תרומת לחמי תודה ודו"ק (ואינו כעת תחת ידי לעיין בו אם כוון לזה) ובזה שפיר מתורצת קושית הגאון ר' חיים הנ"ל דאף דבעלים מפגלין דזה מחשב וזה עובד אבל במנחת סוטה אין אשה יכולה לפגל במנחה אף דהיא הבעלים דהא בעינן שיעמוד המחשב במקום משולש דהיינו בעזרה ואשה אינה יכולה לעמוד בעזרה בעת שמקריב הכהן במנחה דהא שלא לצורך עבודה אשה אסורה להיות בעזרה אף מן התורה כדאמרינן בירושלמי הנ"ל וכי אשה נכנסת לעזרה מוכרחת להיות חוץ לעזרה בשעת הקרבת המנחה וכן מבואר במסכת סוטה וברמב"ם דמעמד אשה היה בעזרת הנשים ובחוץ לעזרה אינה יכולה לפגל דלאו מקום משולש הוא ובשעת תנופה דמותרת להיות בעזרה דהא בשעת עבודה מותרת להיות בעזרה גם כן אינה יכולה לפגל כמו שכתבו התוספות במנחות ד' ב' ע"א דבתנופה והגשה אין מחשבה פוסלת עיין שם ומתורצת קושיא הנ"ל כמין חומר והצעתי הדבר לפני כבוד אאמו"ר הגאון האדיר זצללה"ה ולפני גדולי זמננו וקלסוהו ואבקש מכבוד הדרת גאונו לכבדנו וכו' עכ"ל יצ"ו:
ועל מה שכתבתי אנכי הדל ליישב הקושיא ככתוב בדברי חכמים סי' מ"א השיבו שני רבנים נכבדים אחי ומרחמי מהר"ר אברהם ומוהר"ר צבי יהודה מאמעלק הלוי מעיר קאליש יצ"ו וז"ל עוד שם (בסי' מ"א) בד"ה ועוד וכו' ז"ל אבל אם אמר שפיגל במחשבה לא מהימנינן ליה דלאו כל כמיניה למישוי נפשיה רשיעא והוא את עונו ישא על חטאתו אשר חטא ועל כל פנים לא סמכינן אדיבוריה כל כמה דלא שמעינן ליה דפגול לקרבן מקרבן אותו בחזקת שהוא כשר וכו' עכ"ל דמר וכו' ולא זכינו להבין דעת מעכת"ה בזה דאף דאנן לא מהימנינן לה דפיגל להקרבן מכל מקום אם באמת פיגלה במחשבה לא היה קרבן כשר ואם כן הדרא הקושיא לדוכתא דכל (אלה) [אשה] יש לה עצה לפגל את הקרבן במחשבה ושוב לא יבדקוה המים ואף דאין אנו אחראין לה בזה דפגלה אבל מכל מקום הקרבן יהיה פסול ואם כן לא יבדקוה המים עכ"ד יצ"ו:
י"ב) ובמכתב אחר כתב לי הרב השני יצ"ו גוף הקושיא מפורסמת אצלינו בשם הנשר הגדול אדמו"ר הגאון מרן מוהר"א שליט"א מסאחאטשאוו ומה שתירץ הגאון מוהר"ח נ"י דוחק גדול הוא אמנם זכיתי וראיתי להגאון הקדוש מוהר"ח מצאנץ בשו"ת דברי חיים ח"ב ארח חיים סי' ט"ז שהביא קושיא זו בשם העולם והנה כפי הנראה אין ספר הלז תחת אוצר מעכת"ה לכן אעתיק לשונו ממש וז"ל שוב ראיתי שכתב מעכת"ה קושית העולם לרבי אליעזר איך תבדק הסוטה הא מפגל האשה כדי שלא יזיק לה המים וכתב דלדברי התוספות ניחא דהוי שותף עם הבעל ובכי האי גוונא לכולי עלמא אין מפגלין בחצי מתיר ובאמת קושית העולם אינו רק לשיטת התוספות הנ"ל וכל הראשונים סוברים דמנחת סוטה הוא של הבעל כמבואר ברמב"ם ובכסף משנה בארוכה ואם כן לא מיקרי האשה בעלים של המנחה לפגל וכל קושיתם הוא לשיטת התוספות דיש לה חלק בה תפגל ומה שכתב רו"מ דהרי המנחה חצי שלה וחצי של הבעל וזה ליתא כלל וכו' אך באמת לא קשיא מידי דהנה אפילו לדברי התוספות המנחה הוא ממון מן הבעל וכאשר הביא הכסף משנה ראיה מש"ס ורק שבעל מזכה לה שיהיה לה שותפות בגוה והנה זה פשוט אם היתה רוצה האשה לזכות חלקה בהמנחה קודם הקדישה בכלי ולפדותה להדיוט חלקה בודאי אין במעשיה ממש דהבעל לא נתן לה רק לנדרה אבל לא לצורכה ואם כן אם תפגל ולא תתכפר מחמת שהיא שלה גם כן זה ליתא דאם תפגל מעולם לא זכתה בה וזה ברור עכ"ל:
והנה מה שכתב דלהרמב"ם הבעלים של המנחה הוא הבעל משום דהוא ממון הבעל כמו שכתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות סוטה דין י"ב בזה גדלה עליו התימה מגמרא קדושין שהביא הגאון מהר"ח נ"י דאמרינן בהדיא דהאשה הוא הבעלים של המנחה ועל כרחין לומר דגם הרמב"ם סובר דהבעל מזכה לה שיהיה שלה לגמרי וממילא הוי האשה הבעלים ואין לומר לשיטת התוספות שהביא דהוא שותף עם הבעל בהמנחה אם כן אמאי בתנופה התם בקידושין אמרינן דהבעלים היא האשה דכמו כן הוי בעלים של המנחה הבעל זה אינו דכבר כתבו התוספות שם (סוטה כ"ג ד"ה כל הנשואות) דאף על גב דיש לבעל חלק בו מכל מקום עיקר הכפרה הוא משום דידה משום הכי לא מהני מנחה בשותפות ועיין בלחם משנה פרק י"ד מהלכות מעשה הקרבנות ואם כן משום הכי הויא גם האשה בעלים לענין תנופה דעיקר כפרה לה רק משום דידה ודו"ק ודברי הדברי חיים צריך עיון בזה אך מה שכתב בתירוץ השני דלא מהני פיגול דידה כלל משום דלא מזכה לה רק לקרבנה הוא נכון מאד ודמיא למה שכתב משנה למלך בענין אחד שנתן לחבירו מתנה שלא ימכור ועבר ומכרה כנודע והבין עכ"ד יצ"ו:
י"ג) ומופלג אחד החפץ בעילום שמו מעיר קוטנא יצ"ו כתב ראיתי בדברי חכמים סי' מ"א וכו' ואיני מבין קושיתו דמי יימר שהיא יכולה לפגל את הקרבן הלא הקרבן אינה בא משלה רק משל בעלה והוא ממון של חברו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואף על גב דהתורה קראתה בעלים היינו לענין תנופה ולענין אכילה דהא מנחת מזכרת עון היא אבל לענין פיגול לעולם אימא לך שאינה יכולה לפגל מפני שעיקר הקרבן אינה באה משלה הגם דלכאורה יש לדחות מתרי טעמי חדא דגם לפי סלקא דעתין מעיקרא דאשה אינה נחשבת בעלים לענין פיגול מכל מקום הרי כבר הביא הר"ן במסכת נדרים לענין הני כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא על הברייתא בגמרא דהכהנים שפגלו במקדש מודין חייבין והעלה שם הר"ן דלענין פיגול אמרינן אדם אוסר דבר שאינו שלו וראיתו מרבוצה ועוד דהרי כל הקרבנות שאשה חייבת בעלה מביא עליה כנגעים פרק י"ד משנה י"ב והביאה הרמב"ם בפרק י' מהלכות שגגות הלכה ו' ואם כן וכי נימא לשיטת ר' אליעזר דאשה אינה יכולה גל שום קרבן ואין זה עולה על הדעת לומר כן אבל זה אינו דאפשר לחלק ולומר דזה דוקא לגבי כהנים כפי הבעיא בגמרא לגבי עבודה זרה משום חומרא דעבודה זרה אבל לא בענין אחר ובאשה גם כן אין הכי נמי דאינה יכולה לפגל מטעם שאמרנו לעיל במטותא מכבודו הרמה לכתוב לי כונת קושיא זו כי אני רואה ומעיין תמיד בספרו וללמוד אני צריך עכ"ל יצ"ו:
י"ד) ידידי הגאון מהר"ר מתתיה אבד"ק בוטען מחבר ספר היקר מתת ידו כתב וז"ל ואכתוב לכת"ר סנסן אחד אשר נראה לי לתרץ הקושיא מהגאון כו' ר' חיים ברלין שליט"א המובא בספרו חלק דברי חכמים סי' מ"א לר' אליעזר בר' יוסי דסובר הבעלים מפגלין הלא לדידיה לא משכחת לה בשום אופן שתהא סוטה נבדקת וכו' והנה אף כי לכאורה לפי השקפת הרעיון היא קושיא עצומה אמנם אחר העיון מעט נראה לי דאין כאן קושיא כלל דהן אמנם דהגמרא שם בקידושין מוכיח מסוטה דתנופה בבעלים אלמא דהיא מיקרי בעלים של המנחה וכמו שהביא שם הגאון הנ"ל (ויותר הוה ליה למילף מהא דכתיב בהדיא בתורה והביא את קרבנה אלמא דהיא הבעלים של הקרבן) אבל באמת הלא קיימא לן דהבעל מביא הקרבן וכדכתיב והביא וגם מה שנקרא הקרבן על שמה והקרבן שלה היא מכל מקום חילוק גדול יש בין קרבן שלה ובין כל הקרבנות כולם דבכל הקרבנות כתיב כי יקריב וכו' לרצונו ודרשו רז"ל יכול אפילו בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אבל אם כפו אותו בשיטים וכדומה והוא עומד וצווח שאינו רוצה אסור להקריב דכל זמן שלא אמר רוצה אני אסור להקריב לא כן במנחת סוטה הלא כל מעשיה עושין לה בעל כרחה ושלא לרצונה ואפילו היא עומדת וצווחת שאינה רוצית בכל המעשים שעושין עמה ולא בהקרבת המנחה מכל מקום מקריבין המנחה בעל כרחה וגם התנופה שלה במנחתה היא מוכרחת להניף אפילו שלא ברצונה ולכן בכל הקרבנות שתלוי ברצון הבעלים שיאמר רוצה אני שפיר יש למקרייא בעלים של הקרבן ולשיטת ר' אליעזר בר' יוסי דאמר שמעתי שהבעלים מפגלין פיגולו פיגול אמנם בסוטה כיון דהכל נעשית בעל כרחה ואינה תלוי ברצונה לא שייך למקרי אותה בעלים של הקרבן שיהיה בידה לפגלו ואף על גב דהתורה קרייה קרבנה אינו אלא רק מה שהבעל מביא עבורה אבל בעצם כיון דלא תליא [ברצונה[ אין בידה לפגל אפילו לשיטת ר אליעזר בר' יוסי ואפשר לומר דמה שלמדו רז"ל בקידושין מסוטה דתנופה בבעלים היא בדרך קל וחומר דמה התם שאינה תלוי הקרבן ברצונה מכל מקום אמרה התורה שהיא תניף כל שכן בכל הקרבנות הצריכין תנופה והעיקר תלוי ברצון בעליהן ודאי דהתנופה בבעלים (או שנלמד בגזרה שוה נזירה מסוטה מכף כף כדאיתא התם בקידושין) גם מה דאיתא בירושלמי פרק ג' הלכה א' ליקרב כליל אינו יכול מפני שותפתה של האשה וכו' פירש שם הפני משה (בד"ה דתני ר' חייא) מפני שותפה של אשה כלומר דלכפרתה היא באה וכו' אלמא דבאמת אינה הבעלים של המנחה רק דמיקרי על שמה יען שבא הקרבן בשבילה ולכפרתה אבל שתהיה הבעלים שתוכל לפגל זה לא שמע אפילו ר' אליעזר בר' יוסי וכתבתי זה להרב הגאון הנ"ל ושיבח את דבריי וכן כמה גדולים אשר אמרתי לפניהם זה תהלות לאל כי נתקבל בעיניהם תירוץ זה ואחתום בברכה יברך העליון את כת"ר להדפיס חיבוריו היקרים מעל כל הון ויצליח לעלות על במתי הצלחה בגוף ונפש כאוות נפשו וכנפש המתכבד ומתייקר באהבתו מתתיה עד כאן דבריו יצ"ו:
ט"ו) ידידי הרב המאוה"ג מוהר"ר אליעזר יצחק כהנא שפירא מעיר קאליש יצ"ו כתב בענין זה וז"ל אמרתי אנהלה לעט"י להציע לפני רום מעלתו שליט"א וכו' מה שראיתי בדברי חכמים סי' מ"א שהביא כהדר"ג נר"ו קושיא נפלאת בשם כבוד הגאון רח"ב נר"ו לשיטת הסוברים דפיגול סגי במחשבה וכו' ככתוב בדב"ק ועל זה יצא כבוד גאונו לדון בדבר חדש דעד כאן לא סבירא ליה לר' אליעזר בר' יוסי דהבעלים מפגלין אלא כשהכהן עבד עבודתו בשתיקה ואתי מחשבת בעלים ומוציא מחשבת כהן אבל אם הכהן אמר בפירוש והקריבו כדינו שוב אין מחשבת הבעלים מבטלת דיבורו של כהן ואם כן שפיר אף לשיטת הרמב"ם משכחת לה גם ל"ר אליעזר ב"ר יוסי לבדוק את הסוטה שיאמר המקריב לעשות כהוגן ושוב אין מחשבתה מבטלת דיבורו עד כאן תורף דברי קדשו והמה קילורין לעינים:
אמנם לפי עניות דעתי יש להעיר בזה על פי דברי השיטה מקובצת בבא מציעא (דף מ"ג) שהקשה שם מה פריך רב אשי לאו שאין בו מעשה היא ואין לוקין עליו הא כי האי גוונא חשיב מעשה דהא בדיבורא אתעביד מעשה כמו דאמרינן בכמה דוכתי לענין תמורה ותירץ אם אין צריך דיבור אלא מחשבה ניחא דבמחשבה לבדה נפסל בלא דיבור וכיון שלא הוצרך הדיבור אלא לפי שעל ידי כך אנו יודעין שפסול אבל הפסול לא נקבע על ידי דיבור אלא על ידי המחשבה ואם כן אף שבמחשבתו נעשה מעשה לא הוי כמעשה ואף שבאמת מדבר נמי בפה שתפגל מכל מקום לא הוי רק כמחשבה ויעיין בספר לקח טוב הנדפס מחדש שהביא (בכלל א') להוציא חידוש זה מדברי רש"י סנהדרין (דף ס"ה) דהא דכפיפת קומתו הוי מעשה ועקימת שפתיו דמגדף לא היי מעשה משום דשאני מגדף שכן ישנו בלב ומבואר מדברי רש"י דבמקום שאין הדבר מועיל מצד התגלות לבבו רק מצד הדיבור בעצמותו אז גם הדיבור חשיב מעשה אבל במגדף דעיקר התחייבותו על הדיבור היא רק על גלותו בדבורו את מחשבתו הרעה ואין אל הדיבור שום פעולה בעצמותית לא חשיב מעשה וכן כתב בספר חיי אריה (סי' ח') ויעיין ברי"ף שם שביאר להדיא כן ואם כן הוא הדין לענין פיגול לשיטת הסוברים דסגי במחשבה שפיר מחשבת הבעלים ביכולתם לבטל דיבורו של כהן אף שאומר בפירוש שיהיה הכל כהוגן דהא דיבורו אין לו חשיבות בעצמותו רק שהוא מגלה את מחשבתו הטהורה דהא באמת אם אין פיו ולבו שוין רק דמחשבתו היא מחשבת פיגול דיבורו לא מעלה ארוכה כלל מה שמדבר שיהיה הכל כהוגן ואם כן דהדיבור אין לו פעולה בעצמותית הוי גם דבורו רק כמחשבה בעלמא כדברי השיטה מקובצת הנ"ל ושפיר מחשבת הבעלים מבטלת אף אחר דיבורו של כהן כנ"ל ואף דיש לפקפק דאף דמכל מקום אמרינן בכי האי גוונא דהדיבור הוי רק כמחשבה בעלמא אבל בנדון זה אשר באמת היה ראוי שיפרש שיהיה לשמה כדאמרינן בריש זבחים רק מפני החשש שיאמר שלא לשמה בטלה אמירה דנא אם כן אם באמת הוציא בשפתיו כדת שפיר יש תוקף לאמירתו כמו דיבור שיש לו פעולה בעצמותית מכל מקום באותן העבודות דלא נמנו בהדי ששה דברים שפיר אין תוקף אל הדיבור כלל מצד עצמותו ושפיר מחשבת הבעלים מבטלת כמובן (ויעיין במה שכתב אדוני אבי זקני הגאון מאור הגולה הקדוש בעל פני יהושע בחידושיו על גטין (דף נ"ד) ויעיין בפתח הבית (סי' ז') שהעלה דר' יהודה לית ליה האי כללא דבדבורא אתעביד מעשה ודו"ק):
ומה שכתב כהדר"ג ליישב דכי אמר ר' אליעזר בר' יוסי דהבעלים מפגלין רק אם שמענו שפיגל בפיו אבל אם אומר שפיגל במחשבה לאו כל כמיניה למישוי נפשיה רשיעא וכל כמה דלא שמעינן ליה שפיגל מקריבין אותו בחזקת שהוא כשר וכו' לא זכיתי להבין כלל דמה לי אם נאמנת או לא דהא אם באמת פיגלה במחשבתה אף דלא מהימנינן לה מכל מקום המים אינן בודקין אותה ושפיר קשה האיך נוכל לבדוק את הסוטה כנ"ל ובעיקר הקושיא דהאיך נאמן הא אין אדם משים עצמו רשע שנתחבטו בה הגאון בעל נודע ביהודה מהדורא תניינא חלק אבן העזר (סי' כ"ג) ופרי מגדים (סי' ה' במ"ז ס"ק ז') כתבתי בתשובה אחת ליישב על פי מה שכתב מרן בית יוסף בח"מ (סי' כ"ח) דלא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע בשב ואל תעשה והעלה בספר עמודי אש סי' ה' (כלל י"א) דהוא הדין אם אומר שכיון כונה דמשים עצמו רשע מקרי שב ואל תעשה אם כן שפיר נאמן לומר שפיגל במחשבתו דהוי רק שב ואל תעשה והרחבתי קצת בעזה"י לפלפל ואין כאן מקום להאריך:
ובהיותי בזה לא אמנע מלהטיף את פרי עטי מה שכתבתי ליישב בתשובה אחת קושית הגרח"ב נר"ו על פי מה שראיתי בספר מטה יששכר על דרושים (בדף כ"ו) שכתב דהא אם פיגול הוא במחשבה או בדיבור תליא בפלוגתא דזבחים (דף כ"ט) דחד אמר מנין בקדשים שהוא לוקה במחשב תלמוד לומר לא יחשב וחד אמר מנין למחשבות שמוציאות זו מזו וכו' יעויין שם הדברים אם כן מאן דיליף מלא יחשב סבירא ליה דאפילו במחשבה מפגל ואידך דעל כרחין סבירא ליה מלא תזבח כל דבר רע סבירא ליה דדוקא בדיבור מתפגל ואם כו לא נפלאת היא לומר דהרמב"ם יפרש דרבי אליעזר בר' יוסי דסובר דהבעלים מפגלין על כרחין יליף לא תזבח כל דבר רע ושפיר בעי דיבור ולא קשיא מסוטה דהא נוכל לראות אם מדברת אבל הרמב"ם דיליף מלא יחשב כמבואר בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין שפיר סבירא ליה דגם במחשבה מפגל ולדידיה לא קשיא מסוטה דהא איהו באמת סבירא ליה דלא כר' אליעזר בפרק י"ד שם:
באופן אחר נראה ליישב דהנה בשערי דעה (סי' ג') העלה דתליא פלוגתא דאם הוא במחשבה או בדיבור בפלוגתא דהרהור כדיבור דמי מאן דסבירא ליה כדיבור דמי סבירא ליה דסגי במחשבה ומאן דסבירא ליה דהרהור לאו כדבור דמי סבירא ליה דצריך דבור בפיגול יעיין שם וכן העלה במשנת חכמים ולפי זה שפיר נוכל לומר דהרמב"ם יפרש דר' אליעזר בר' יוסי דסבירא ליה דהבעלים מפגלין וקשה מסוטה על כרחין סבירא ליה דהרהור לאו כדבור דמי ושפיר בעי דיבור ואם כן שפיר נוכל לבדוק את הסוטה אבל הרמב"ם לשיטתו דסבירא ליה דהרהור כדיבור דמי בפרק א' מהלכות ברכות שפיר סבירא ליה דסגי במחשבה ולדידיה לא קשיא מסוטה דהא איהו באמת סבירא ליה דהבעלים אינן מפגלין כנ"ל ואף שכתב השאגת אריה (בסי' ו' ובסי' כ"ד) דסובר הרמב"ם דהרהור לאו כדבור דמי מכל מקום ניחא דהא כתב שם השאגת אריה דאף מאן דסבירא ליה הרהור לאו כדבור דמי הוא רק בקריאת שמע מצד דכתיב ודברת אבל בשאר דברים מודה דהרהור כדיבור דמי יעויין שם וכן כתב הישועות יעקב ארח חיים (סי' ס"א) לחלק והנה הרמב"ם דסבירא ליה דילפינן פיגול מלא יחשב שפיר סבירא ליה דסגי במחשבה אף דהרהור לאו כדבור דמי אבל ר' אליעזר בר' יוסי כבר כתבנו שיסבור דילפינן פיגול מלא תזבח כל דבר רע ופירושו הוא דיבור רע כמו שהביא הרמב"ן בספר המצות בשם הספרי הביאו המשנה למלך בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין וכן כתב רש"י במקומו בפירוש החומש אם כן שפיר סבירא ליה דלא סגי במחשבה דהא זה הוי דומה לקריאת שמע דכתיב ודברת כנ"ל כן נראה לפי עניות דעתי ליישב קושית הגרח"ב נר"ו עד כאן דבריו יצ"ו: