אור ברסלב
שדי חמד כללים מערכת מ מערכת המ"ם › כלל יג

שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת המ"ם · כלל יג

כלל יב

מחיקת השם כתב הרב זכור לאברהם בח"א ד' רמ"ח ע"ב בשם מרן החבי"ב בשיירי כנסת הגדולה דאפילו כתוב בכתבי הגוים אסור למחקו ואין ספר זה מצוי אצלי ולפי הנראה הן הן הדברים שכתב הארחות חיים שהביא דבריו מרן בבדק הבית שבבית יוסף סי' ער"ו (תוך ד"ה ומ"ש אבל הגדול) וז"ל כתב בארחות חיים לא שנא אם נכתב בכתיבה גסה או בכתיבה מישקי"ט או אפילו בכתיבת הגוים או מצויירים במשי על ידי תפירה אסור למחקן (עיין לקמן בד"ה ומה שכתבתי ובד"ה אחר זמן רב) והגאון שפתי כהן בסי' קע"ט ס"ק י"א כתב דשם בלשון הקודש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל דהא מותר למחוק שם שנכתב בלשון חול כגון "גאט" בלשון אשכנז וכו' עכ"ל ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהארחות חיים מיירי דנכתב השם בלשון הקודש אלא שהכתב הוא כתב נכרים בזה הוא דאמר דאסור למחקו אבל אם כותב השם בלשון חול מודה שמותר למחקו מהטעם שכתב השפתי כהן דאינו שם כלל אלא כשנכתב בלשון הקודש תדע שהרי הגאון חתם סופר בחלק הששי סי' ה' כתב דשמות הקדושים אף אם כתובים בכתב משיט"א דינם כאשורית כדמשמע משפתי כהן סוף סי' רע"ו וכונתו לפי הנראה היא למה שכתב בס"ק ט"ז (על מה שכתב הרמ"א יש נזהרים אפילו במלת שלום שלא לגמור כתיבתו) ורוב העולם אין נזהרים מזה וכו' עי"ש ואם יש לחלק בין כתב לכתב אין ראיה מרוב העולם שהרי מה שכותבים רוב העולם הוא בכתב משיט"א ולא בכתב אשורית אלא ודאי דגם כשכתוב בשאר מין כתב דינו כנכתב אשורית ועם שהשפתי כהן שם לא לענין מחיקה איירי אלא לענין גניזה מסתברא דלדעתיה גם לענין מחיקה הדין כן:

ורבינו עקיב"א בתשובותיו בסימן כ"ה הביא דברי השפתי כהן שבסימן קע"ט הנ"ל וכתב דכיוצא לזה כתבו הריטב"א והר"ן שהביא דבריהם מרן בכסף משנה בסוף פרק ששי מהלכות יסודי התורה דמלך ומלכיא האמורים בדניאל וכן שלמה שבשיר השירים שהם קודש היינו לענין שהנשבע בהם הוי כנשבע בשם אבל מכל מקום מותר למחקם ומצא כן להרשב"ץ בח"א סי' ב' שכתב האזכרות המתורגמות מותר למחקם לפי שאין איסור למחוק אלא שבע שמות המפורשים בפרק שבועת העדות וכו' ולא עדיף תרגום שלהן משאר כינוים דמותר למחקן והרמב"ם כתב שמות שהן בשאר לשונות דינם ככינוים לענין שבועה נמצינו למדין ששיטת השפתי כהן מכוונת לדעת הריטב"א והר"ן וכסף משנה ותנא דמסייע ליה הרשב"ץ בתשובה הנ"ל גם במהדורא תניינא כתב (רבינו עקיב"א) בסי' ט"ו (בד"ה ואולי) בשם הרב לוית חן בפרשת כי תבא שחקר בנטף שעוה על הספר תורה דהאותיות הן כמחוקות אם היא פסולה ודן דעל כרחין לא הוי מחיקה מדסדו האבנים בסיד וכתב לדחות לפי מה שכתב מהרש"א בחידושי אגדות עלה דההיא דבא גבריאל ולמד ליוסף שבעים לשון דשבעים לשון הם מלבד לשון הקודש אם כן כתבו על האבנים שבעים לשונות ולא לשון הקודש וכיון דהשמות בלע"ז (שרי) למחקם כבשפתי כהן סי' קע"ט עכ"ל הרי שגם הרב לוית חן נקיט כדעת השפתי כהן דשם שהוא בלשון לע"ז מותר למחקו.

והנה הרב השואל בתשובות רבינו עקיב"א שם רצה ללמוד מדברי השפתי כהן דמי שמסופק בברכה יברך בלשון לע"ז כיון דשם שכתוב בלע"ז מיתר למוחקו אם כן אין בו משום הזכרת השם והשיבו שאין דבריו מכוונים להלכה כלל דהרמב"ם בהלכות שבועות פרק ב' דין כ' כתב אחד הנשבע בשם המפורש או באחד מהכינוין כגון וכו' הרי זו שבועה גמורה ומבואר דכן הדין בכל השבועות הן שבועת ביטוי שאזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר הן בשבועת שוא דאזהרתיה מלא תשא הרי דאף דמזכיר השם בלע"ז הוי בכלל לא תשא וביאר דאין מזה סתירה לדברי השפתי כהן דיש לומר דאף דהוי שבועה בשם מכל מקום מותר למחקו דיש לומר דשם בלשון לע"ז הוי ככינוים דמותר למחקן ומכל מקום הנשבע בהם הוי שבועה בשם אלו תורף דב"ק ויש להביא ראיה דשם בלשון לע"ז הוי ככינוי מהא דקיימא לן ביו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ז גבי שומע ברכת השם דחייב לקרוע אפילו בברכת הכינוי כתב שם הרמ"א והוא מהנמוקי יוסף בפרק ארבע מיתות דאם מברך בשם בלשון לע"ז הוי ככינוי הרי דבלשון לע"ז הוי ככינוי ולא קשה על השפתי כהן דמתיר למחקו משום דשם שהוא בלשון לע"ז לא חשיב שם כלל מהא דברכת השם בלע"ז דחייב דיש לומר כמו שחילק רבינו עקיב"א לענין הזכרה דאף שהוא כינוי חייב אבל למחקו מותר ועיין לקמן (בד"ה ודברי הח"א):

וראיתי להרב כרם שלמה (חאא"ס) בסי' קע"ט שכתב על דברי השפתי כהן הנ"ל וז"ל עיין בתומים סי' ז"ך סק"ב וצריך עיון עכ"ל והנה שם צווח הגאון אורים ותומים על שני דברים. א) על שההמון מקללים בשם שקורין הגוים שהוא היפך הדין האמור בשלחן ערוך שם ואם על זה היתה כונת הרב להצריך עיון מדברי השפתי כהן ולדמות קללה בשם למחיקה דכשם שמותר למחוק שם שנכתב בלשון חול הכי נמי יהא מותר לקלל בו הנה לפי מה שביאר רבינו עקיב"א דלענין לא תשא גם אם מזכיר השם בלשון לע"ז עובר אלמא אין ההזכרה דומה למחיקה דאף דמחיקה מותרת הזכרה אסורה הכי נמי יש לומר לענין מקלל בשם דאם מקלל בלשון לע"ז אף דמותר למחקו עובר משום מקלל בשם:

אך תרעומת ב) התרעם שם באורים ותומים על שכותבים שם שמים במכתבים בלשון נכרים והשם מוטל באשפה וחז"ל עשו יום טוב על שבטלו האזכרה משטרות וכו' ועתה חזר הדבר לקילקולו וכו' הנה על זה הוא דקשיא ליה להרב כרם שלמה מדברי השפתי כהן דשם שכתוב בלשון לע"ז אינו שם ומותר למחקו ואם כן כיון שאין בו קדושת השם אין חשש נמי במה שמוטל בבזיון כן נראה כונת הרב כרם שלמה בזה שאין כונתו להקשות על הקללה בשם כי אם על התרעומת דהשם מוטל באשפה ונראה לי הדל דגם זה לא קשיא על הגאון אורים ותומים דודאי להיות השם מוטל באשפה גרע ממחיקתו שהיא לשעה ובסתר אבל כשהשם מוטל באשפה הוא בזיון גדול ותדירי ולכן אף שמותר למחקו אין להביאו לידי גנאי גדול כזה. ומעין זה כתב מרן מוהריצ"א בשו"ת עין יצחק א"ח סי' ה' אות ה' על מה שנסתפק שם אם קדושת כתבי קודש שאין בהן אזכרות הוא מן התורה או אינו אלא מדרבנן וכתב דלכאורה יש להוכיח מעירובין ד' צ"ח ע"א דבאסקופה הנדרסת שרו רבנן שבות משום בזיון כתבי קודש דנראה דקדושת כתבי קודש היא מן התורה וכתב דאין זו הוכחה כלל דיש לומר דוקא במקום בזיון כתבי קודש לר' שמעון בבזיון קצת ולרבנן במקום בזיון גדול דכתבי קודש דמוזהר שלא לבזותם (כדאמרינן שלא יכסה ברגל שלא יהיו מצוות בזויות עליו וכל שכן בדברים קדושים) אבל היכא דליכא בזיון כתבי קודש כבנדונו שרוצים לשרוף הכתבי קודש אין איסור אלא מדרבנן אלו תורף דב"ק אלמא לנהוג מנהג בזיון גרע משריפה וכן הדין למחיקה:

ונראה דמוכרחים אנחנו לחלק בין מנהג בזיון דחייש הגאון אורים ותומים למחיקה דאי לא תימא הכי תיקשי לן לדעת הגאון שפתי כהן הנ"ל דשם שנכתב בלשונות הנכרים מותר למחקו אם כן הא דבטלו אדכרתא משטרי שרמז הגאון אורים ותומים (והוא בראש השנה סוף ד' ח"י) למה בטלוה לגמרי היה להם לתקן שיזכירו בלשון חול אלא ודאי דזה גרע ממחיקה שוב ראיתי שבאמת דעת הרב כרם שלמה היא לדמות הזכרה למחיקה דכי היכי דשם הכתוב בשם חול מותר למחקו הכי נמי מותר להזכירו שכן מתבאר ממה שכתב בסי' קצ"ה (סוף ד"ה עיין) דלפי מה שכתב השפתי כהן וכו' יש תקנה לנדה שתברך בלשון לע"ז וכו' והוא כדעת הרב השואל שבשו"ת רבינו עקיב"א הנ"ל ואם כן לא נפלאת לומר דמדמי נמי מקלל בשם למחיקה וקשיא אדברי אורים ותומים במאי דצווח על המקללים בשם נמי אלא דלדידי הא נמי לא קשיא דיש לומר דאף דמחיקה שריא קללה בשם אסירא דומיא דהזכרה שכתב רבינו עקיב"א כנז"ל:

ומה שכתבתי לחלק בין מחיקה לחשש דמוטל השם בבזיון חלילה דלהיות השם מוטל בבזיון גרע טפי ממחיקתו הנה ראיתי שכן כתב ידידי הגאון אבד"ק סינאטין יצ"ו במכתבו אלי המובא בקונטרס באר בשדי (שבסוף חלק ג' מהכללים מערכת הכ"ף) בדף י"א (ד"ה הן אמת) דחשש מוטל השם בבזיון ח"ו חמיר ממחיקה והוכיח כן ממה שכתבו התומים והנתיבות תוכחת מגולה (בסי' ז"ך) על שמות בלשון לע"ז באגרות המוטלות באשפה וכו' ומה כל החרדה הרי השפתי כהן פוסק דשם שנכתב בלשון חול מותר למוחקו אלא ודאי אף דמותר למחקו כל שלא מחקו יש בו קצת קדושה ואסור להטילו בבזיון וכו' ועיין פתחי תשובה סי' רע"ו ס"ק י"א וכו' עיין שם דב"ק בזה:

והשגתי ספר יקר משכנות הרועים לידידי הגאבד"ק ניזנו"ב יצ"ו וראיתי בסי' א' ד' יו"ד ע"א שדבר בענין זה ותורף דבריו הוא שכתב שרבינו יהונתן בספר יערות הדבש צווח ככרוכיא על שאין נזהרים מלהזכיר שם אלקי"ם בלשון אשכנז גא"ט דגם זה הוא הזכרת שם שמים על מגן ושנה דבריו בספרו אורים ותומים סי' פ' וכו' (צריך להיות כ"ז כנז"ל) ותמה עליו שנעלם ממנו דברי השפתי כהן סימן קע"ט דשם בלשון חול מותר למחקו ושוב כתב דיש ראיה ברורה לרבינו יהונתן נגד דעת רבינו השפתי כהן מדאמרינן בסנהדרין ד' ס' גבי ברכת השם דחייב אף בכינוי וכתב הנמוקי יוסף דגם בלשון לע"ז הדין כן ופסקו הרמ"א בסי' ש"מ סעיף ל"ז וכו' אלו תורף דב"ק ומתוך מה שכתבתי אני הדל מובן מה שיש להעיר עליו בזה וכנראה אין בידו ספר שו"ת רבינו עקיב"א ולכן לא הזכיר דב"ק ועוד הביא שם דברי רש"י בפרק חלק דף ק"א ע"א דלא נאסר להזכיר שם על הרקיקה רק בלשון הקודש ולא בלשון לע"ז ומוכח כשיטת השפתי כהן אך שם בעמוד ב' כתב רש"י דעיקר איסור של הוגה הוא דוקא בלשון לע"ז שוב מצא שהמגן אברהם בסי' של"ד ס"ק י"ז הביא בשם שלטי גבורים שנסתפק אם יש לחוש באזכרות הכתובות בלשונם שלא למחקם ולא לישבע בהם וכו' ולא פניתי לעיין בכל מה שרשם רק איידי דחביבותיה גבן העתקתי תורף דב"ק שאין ספרו מצוי במקומות אלו ועל דברי הרב שלטי הגבורים עיין מה שכתבתי לקמן (בד"ה ומצאתי) בשם הרב זרע אמת. אחר זמן רב מידי שוטטו עיני עוד בספר היקר משכנות הרועים הנ"ל מצאתי שבסימן נו"ן דף פ"ח אות ג' דבר עוד בזה והוא שראה מה שכתב רבינו עקיב"א בסי' כ"ה ואחר שהעתיק תורף דבריו בקצרה סיים דבתשובת הרדב"ז ח"ג סי' תי"ט במי שנשבע בלשון ערבי ויודע שהוא לשון שבועה מיקרי כינוי ועם כל זה מותר למחקו כמו שלמה וכדומה וזה ראיה לדברי רעק"א וממילא מיושבת קושיתנו שם (בסי' א') על האורים ותומים מדברי השפתי כהן וכן סרה מהר הראיה שהבאתי מול השפתי כהן עכ"ל יצ"ו הנה מה שכיונתי להעיר עליו כבר הרגיש בעצמו:

ומצאתי בספר שו"ת ריב"א (רבינו יואל אונגאר) בסימן ק"מ שנשאל על שבנאים נכרים כתבו בחומת בית הכנסת מבחוץ שם ה' בכתב ובלשון שלהם אם מותר לנתוץ והשיב דבשפתי כהן סי' קע"ט דשם שנכתב בלשון חול אין בו משום קדושה ומותר למחקו אבל כפי הנראה מהבית חדש א"ח סי' פ"ה דוקא בשם שאינו מיוחד כגון שלום מתיר אם נכתב בלשון חול אבל שם המיוחד להקדוש ברוך הוא לבדו אסור למחקו או להניחו במקום תורפה ולהזכירו במקום שאינו נקי והפרי חדש שם הוסיף להחמיר גם בשם שלום וכדומה אם נכתב בלשון חול והאורים ותומים סי' ז"ך כתב בפשיטות להחמיר לכתוב באגרת שלומים אדי"ט שהוא שם אלקי"ם בלשון צרפת ושמות הקדושים נזרקים לאשפה ומדמה להא דבטלו אדכרתא משטרי בראש השנה ד' ח"י ולא הרגיש שאין דבר זה מוסכם גם השלטי גבורים ריש פרק כל כתבי הובא במגן אברהם סי' של"ד נסתפק בספרים שלנו שהועתקו ללשונם אם טעונים גניזה ואם יש לחוש לאזכרה שבהם שלא לישבע בהם ושלא למחוק אותם וכתב שיש להחמיר. והנה מה שנסתפק אם טעונים גניזה לכאורה יש לפשוט משבת ד' מ' ע"ב דברים של קודש אסור לאמרם בלשון חול ואם ספקתו משום שנכתב בגופן שלהן הלא כתב המגן אברהם בסי' ש"מ והבית שמואל סי' קכ"ו בכתיבתם שפיר הוי כתב ועוד דכל עיקר ספק השלטי גבורים הוא אם שם שנקרא בלשונם הוא קדוש ולא ע שכתב בגופן שלהם דהנה הרמב"ם כתב בתשובה שכל אגרותיהם וספרי חול ומה שחקקו על שקליהם היו בכתב ארמי כי הקפידו שלא לכתוב בכתב אשורית דבר של חול ואם כן הם שכתבו שטרותיהם בגופן של כתב ארמית למה בטלו אדכרתא משטרות ועל כרחין דשם הקדוש אם נכתב בגופן של כתבי אחרים מכל מקום בקדושתם הם ולא נסתפק רק על גוף השם שקראן האחרים בלשונותיהם סוף דבר הדין הזה נבוכי בו פוסקים האחרונים ומה שפשוט להשפתי כהן להתיר פשוט להבית חדש לאסור והשלטי הגבורים נסתפק ואין אתנו להכריע עכ"ל:

ויש להעיר במה שכתב שיש לפשוט דטעונים גניזה מדקיימא לן דברים של קדש אסור לאמרם בלשון חול דמלבד דלכאורה יש לפקפק בסיגנון ראיתו ואיני מבין למה הוצרך לזה והלא משנה שלמה שנינו בריש פרק כל כתבי ואף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה ועיין לקמן (בד"ה ומצאתי וכו') מה שהבאתי בשם הרב זרע אמת ומה שהמציא מחלוקת בין השפתי כהן והבית חדש א"ח סי' פ"ה (צריך להיות כ"ד) והעיר על האורים ותומים שלא הרגיש שאין דבר זה מוסכם הנה המעיין בבית חדש יראה שכתב דוקא שלום בלשון הקודש הוא דאסור להזכיר בבית המרחץ אבל בלשון לע"ז אין בו איסור דאף דשמות המיוחדים והם שמות שאינם נמחקין אבל הזכרת שלום אינו מיוחד לקדושה ואין בו איסור אלא כשמזכירו בלשון הקודש ולא בלשון חול אלו תורף דברי מרן הבית חדש שם הרי דלא מיירי לענין מחיקה כי אם לענין הזכרה בבית הכסא וכו' ואם כן יש לומר דלא פליגי השפתי כהן והבית חדש וגם הבית חדש מודה דשם קדש שנכתב בלשון חול מותר למחקו ורק להזכירו בבית הכסא וכו' אסור משום דקיימא לן דברים של קדש אסור לאמרם בבית הכסא בלשון חול ובזה גם השפתי כהן יודה דאסור אף דסבירא ליה דמותר למחקו וכדרך שכתב רבינו עקיב"א לענין איסור הזכרת השם לבטלה דאף על גב דשם שנכתב בלשון חול אינו שם ומותר למחקו מכל מקום אם מזכירו לבטלה אסור משום לא תשא באופן דלדעתי הקצרה מאי דמסיק הריב"א דמאי דפשיטא ליה להשפתי כהן להיתר פשיטא ליה להבית חדש לאיסור אין דבריו מוכרחים ושפיר מצינן למימר דלא פליגי וגדול השלום שביניהם כאמור גם דברי מרן הפרי חדש שמחמיר אפילו בשם שלום בלע"ז לא לענין מחיקה מיירי כי אם לענין להזכירו בבית הכסא שהביא מה שכתב הבית חדש דשם שלום בלשון לע"ז מותר להזכיר בבית הכסא וכתב על דבריו ולא נהירא דכיון דשלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא ודברים של קודש אסור לאמרם בלשון חול פשיטא דאסור עכ"ל וכפי הנראה לא זכר שר (שו"ת הריב"א הנ"ל) שיטת הריטב"א והר"ן והרשב"ץ שהביא רבינו עקיב"א והרשב"ץ כתב מפורש דשם שנכתב בתרגום מותר למחקו באופן דלפי האמור הדבר נוטה להיתר למחוק שם הנכתב בלשון העמים וכדעת השפתי כהן כי ברבים היו הסוברים כמותו ומכל מקום לכבוד השם מקודש יש לנו להחמיר בדבר זה ומה שכתב דכתב נכרים הוי כתב כמו שכתבו במגן אברהם ובית שמואל וכו' עיין להרב זרע אמת המובא להלן (בד"ה ומצאתי שהרב) אחר זמן רב ראיתי בספר היקר אבן שתיה לידידי הגאון אבד"ק לוצין יצ"ו בסי' ס' שעמד לבאר אם שם משמות הקדושים הכתוב בכתב נכרים דאסור למחקו כמו שכתב הארחות חיים שהבאתי בראש אות זו אם הוא מדאורייתא או רק מדרבנן וכתב לכאורה נראה יותר שהוא מדרבנן דהא אפילו בכתב אשורית כל שלא נכתב כדין כגון אם כתב על ידי ח"ת דעת השב יעקב דאין בו משום מוחק מדאורייתא וכן נוטה בתורת גטין ד' כ' שהוא מדרבנן כיון דלא נעשה התמונה של השם כפי הקבלה אין בו משום מחיקה מן התורה ולפי זה כל שכן בכתב משיט"א והרמ"ע מפאנו בסי' ל"ו כתב דחק תוכות יש בו משום מוחק אלא אם נכתב מתחילה לקדושת השם ובכונה ושקיל וטרי קצת והביא מה שכתב הרב החינוך בפרשת ראה סי' תל"ז שלא נאבד ונמחה מדברים ששמו של הקדוש ברוך הוא נקרא עליהם וכו' ושמות היקרים ועל זה נאמר לא תעשון כן וכו' וחקר דלפי זה יש להבין אמאי במוחק כתבי קודש בלא שמות קדושים אינו לוקה הא שם השם נקרא עליהם ומכל שכן דקשה אמאי מוחק שם הקודש שנכתב בלשון לע"ז דפטור כמו שכתב השפתי כהן (סו' קע"ט) אף שגם כן אין לו שום פשרון כי אם על שמו יתברך ובח"א כלל ע"ה תמה על השפתי כהן והמעיין ברשב"א סי' תתנ"ו יראה שדעתו גם כן כהשפתי כהן עכ"ל לענייננו ועיין שם שכתב ליישב חקירתו הנ"ל. הנך רואה שיש לו רב להשפתי כהן תנא דמסייע ליה מר ניהו הרשב"א דנקיט נמי דשם שנכתב בלשונות הנכרים מותר למחקו (באבן השתיה כתב פטור ולאו דוקא אלא מותר כמו שמפורש בשפתי כהן) אלא דחיפשתי בתשובות הרשב"א בסי' תתנ"ו וגם בשאר מקומות הרשומים במפתחות במקומות שהיה שייך למצוא בהם יגעתי ולא מצאתי כי אם בסוף סימן ע"ח במאי דשקיל וטרי אי שרי לכתוב באגרת שלומים פסוקים בלי שירטוט לצחות הלשון ואחר שהוכיח מהירושלמי דגם בכי האי גוונא היו מעוותים את המקראות כדי לכתבם בלי שירטוט סיים אבל הטענה הנכונה משום דכתיבה זו שאינה אשורית מותר לכתוב בלא שירטוט וכן כתב הרמב"ן שלא אמרו אלא כעין ספר תורה נביאים וכתובים שכתיבתם אשורית אבל כתיבה זו אינה כתיבה ולא הוכשרה בכל ספרי הקודש וכתב ועל דא אנא סמיך למיכתב כתיבה זו בלי שירטוט וכן עמא דבר עכ"ד הרשב"א. ואם כונת הגאון אבן שתיה לתשובת הרשב"א הלזו (ונפל טעות בדפוס ובמקום תתנ"ו צריך להיות ע"ח) אין הכרח לדעתי הקצרה מדבריו לענין שירטוט שיהא הדין כן לענין מחיקה ושפיר נוכל לומר דרק לענין מה שהצריכו שירטוט למקראי קודש הוא דסבירא ליה דכשאינו כתב אשורית לא הצריכו שירטוט אבל לענין מחיקת השם אפשר דהרשב"א יסבור דאף אם אינו כתוב אשורית אסור למחקו ובפרט לפי מה שהביא בשם רבינו החינוך דכל ששם השם נקרא עליו ומה לי אם כתוב בכתב אשורית או בכתב אחר ועוד הרי השפתי כהן לא מיירי לחלק בין כתב לכתב אלא בין לשון ללשון והרשב"א אך חילק בין כתב לכתב לכן נראה שלא על תשובה זו היתה כונתו והתשובה שאליה רמז לא ידענו מקומה:

ודברי הח"א (חכמת אדם) שציין לכלל ע"ה הנה בחכמת אדם שלפני (דפוס שטעטין) דבריו הם בהלכות מעונן כלל פ"ט אות ט' בדין לוחש על המכה אפילו בלשון לע"ז כתב על זה וז"ל ומה שכתב השפתי כהן דבלשון לע"ז אינו שם ומותר למחקו תמוה שהרי המקלל בשם בכל לשון חייב (בחשן משפט סי' כ"ז) עכ"ל ואני הדל כבר כתבתי למעלה (בד"ה והנה) דאין מכיוצא לזה סתירה לשיטת השפתי כהן על פי מה שכתב רבינו עקיב"א בתשובה שהבאתי בתחלת כלל זה דאף דלענין איסור הזכרת השם גם אם כתוב בלשון לע"ז אסור מכל מקום מותר למחקו וכן הדין לענין מקלל בשם דאף דמותר למחקו עובר במקלל בו ולפי זה אין מקום לתמיהתו על השפתי כהן כמובן ואנכי תמה על תמיהתו שהרי הוא עצמו בחיי אדם ריש כלל חמישי אחר שכתב שאיסור מוציא שם שמים לבטלה לא בשם המיוחד בלבד אלא בכל השמות שאין נמחקין המיוחדים לשמו הגדול ברוך הוא ואפילו בכל לשון אסור סיים וז"ל עיין בח"מ סי' ז"ך דמקלל בשם שקורין הנכרים להקדוש ברוך הוא חייב ומה שכתב השפתי כהן ביו"ד סי' קע"ט ס"ק י"א דבלשון חול מותר למחקו היינו לענין מחיקה דוקא וכן כתב רבינו ירוחם נתיב י"ד חלק ח' בהדיא אפילו בלע"ז חייב עכ"ל הרי דחילק ידע בין מחיקה למקלל ומיישב בזה דברי השפתי כהן ובחכמת אדם במחילת כבוד גאונו שכח משנתו ותמ"ה תמ"ה יקרא ועיין לקמן במערכת הסמ"ך אות ז' (בדין ספרים המודפסים אם יש בהם קדושה ונעתק בקונטרס פאת השדה לחלק הכללים מערכת הדל"ת הוא שדי חמד חלק י"א אות ל"ח) שהבאתי דברי הגאון עצי לבונה בסי' רע"ו דמשוי פלוגתא בין השפתי כהן סי' קע"ט ובין מה שכתב הבל"י בשם ארחות חיים ובדק הבית דאף בכתב משיט"א וכתב נכרים אסור למחקו והביא גם דברי האורים ותומים סי' ז"ך הנ"ל עיין שם (בד"ה שוב ראיתי) ויש להעיר עליו כנז"ל:

ומשמעות דברי השפתי כהן הוא דכל שנכתב בלשון חול אף אם נכתב בכתב אשורית מותר למחקו וכן הבין בדעתו הרב פתחי תשובה בסי' רע"ו ס"ק י"א שעל דברי השפתי כהן הנ"ל כתב אכן בתשובת חות יאיר סי' ק"ז כתב דאם נכתב השם בלשון לע"ז ובכתב אשורית אפשר דאסור למחקו מפני הכונה בעת כתבו עם תמונה הקדושה (וסיים הפתחי תשובה) ויש להחמיר עכ"ל הרי שהביא סברת החות יאיר לחולק על השפתי כהן משום דמשמע ליה דלהשפתי כהן גם אם הוא בכתב אשורית כל שהוא בלשון לע"ז מותר ומה שסיים הרב פתחי תשובה דיש להחמיר ומשמע דדוקא בשם לע"ז שנכתב בכתב אשורית (דבהכי הוא דאמר הגאון חות יאיר) הוא דיש להחמיר אבל אם הוא גם בכתב הגוים או כתב אחר שפיר דמי הנה ראיתי להרב פתח הדביר בח"א בריש סי' צ"א שהביא דברי הרב הלק"ט בקונטרס זכרון לבני ישראל שבסוף ספר לקט הקמח על המשניות אות א' ונראה מדבריו ששם שכתוב באיזה כתב שיהיה ובלשון לע"ז גם כן אסור למוחקו שכתב וז"ל ומה לי להאריך רק להודיע בשם אלקי"ם שמזכירים בלע"ז (דיא"ו גא"ט וכיוצא) אינם מהכינוים אלא שם גמור ויש לנהוג בו קדושה ואזהרה כשאר שמות דאסור למחקן וכל האגרות שכתוב בהן שמות אלו דצריך לגנזן ומדסתם מוכח ודאי דאף בכתובים בכל כתב שיהיה סבירא ליה דצריך לגנזן ואמר רב דיש לנהוג בו קדושה ואזהרה כשאר שמות דאסור למחקן ומשמע דאזהרה היא דכשם ששאר שמות אסור למחקן הכי נמי שמות הללו שהם בלשון לע"ז אסור למחקן ואין אצלי ספר הנ"ל לראות אם הזכיר דברי השפתי כהן בזה וגם אולי יש להעמים בדבריו דרק לענין להצריך גניזה הוא דאמר להחמיר ואזהרה כשאר שמות וכו' כלומר דכשם ששאר שמות דאסור למחקן טעונים גניזה הכי נמי שמות הללו אף דמותר למחקן צריכים גניזה כדי שלא יתבזו וסבירא ליה לחלק בין מחיקה לחשש בזיון ולכן מצריך גניזה מחשש שלא יבא לידי בזיון כן אפשר לצדד בכונתו ומי שספר הקדוש הזה נמצא אתו ישכיל בכונתו (ועיין בסמוך בשם הרב זרע אמת וק"ל):

ומצאתי שהרב זרע אמת בח"ב סי' ק"ך עמד לברר אם בשם שנכתב בשאר כתיבות יש איסור מחיקת השם וכתב דלכאורה דבר זה במחלוקת הוא שנוי דהארחות חיים שבבדק הבית סי' רע"ו כתב וכו' (הביא לשונו הנז"ל בראש האות עד אפילו בכתיבת הגוים אסור למחקם וסיים) וגדולה מזו מצינו למוהר"י חאגי"ז וכו' דאסור למחוק אפילו כתב השם בלשון לע"ז (דיא"ו) עיין שם ונגד זה מצינו להרשב"ץ בח"א סי' ב' (בד"ה ואחר שנתפרש לשון זה) וז"ל או שהם כתובים בלשון תרגום והאזכרות מתורגמות שהרי מותר למחקם שאין איסור אלא בשבעה שמות המפורשים בפרק שבועת העדות ואילו היה אסור למחוק התרגום שלהם היו יותר מזה ולא עדיף תרגום שלהם משאר כינוים שמותר למחקם כדאיתא התם ורמב"ם כתב ששמות שהם בשאר לשונות דינם ככינוים לענין שבועה עכ"ל גם בדבור שאחר זה מוכח דכשמשנים בשמות קטועי אותיות אז ליכא איסור מחיקת שם וכן כתב עוד אחר כך (בד"ה ודע) או יכתוב אותיות קטנות כמו שנוהגים לכתוב האזכרות בסידורים הא' קטועות רגל אחת או מחוברות או יכתוב כתב משיט"א וכו' הרי דסבירא ליה דכל כי האי לא חשיב כתב לענין מחיקת השם ואין להקשות מדתנן אף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה דמזה נראה כהארחות חיים דאי בעי גניזה כל שכן דאסור למחקן אף שאינה כתובים בלשון הקודש דזה אינו דהתם לא מצד איסור מחיקת השם דאין הכי נמי דלית בהו איסור מחיקת השם וכדכתב הרשב"ץ בראיות ברורות אלא משום בזיון ענייני תורה הכתובים בהם אמרו דטעונים גניזה והביא מה שנסתפק הרב שלטי הגבורים בריש פרק כל כתבי על הספרים מכתבי קדש שלנו שכותבים היום בלשונם אם טעונים גניזה בחול ואם יש לחוש לאזכרותיהם שלא לישבע בהם לשקר ושלא למחוק אותם וסיים וטוב להחמיר בדבר עכ"ל ותמה עליו דמה מקום להסתפק בזה הרי משנה שלמה שנינו אף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה ואם מסתפק אי חשיבי ספרי מינים הא ודאי לא חשיבי ספרי מינים וכו' ומכל מקום חזינן דגם הוא נסתפק אם אסור למחקן ומסיק דטוב להחמיר וגם הארחות חיים יש לומר דמצד חומרא קאמר ואפשר דהיינו טעמיה דמרן שהשמיט זה בשלחן ערוך כיון שאינו אלא חומרא דמדינא ודאי שרי כנז"ל וכיון שגם להארחות חיים אינו אלא חומרא ולהרשב"ץ שרי לגמרי לכן השמיטו ולא כתב דאסור למחוק אלא שבע שמות דמשמע דוקא אלו ככתבם שהוא בלשון הקודש ובכתב אשורית ולא הכתובים בלשונות אחרים והיינו טעמא משום דכל שאר הכתיבות לא חשיבי כתב ומצא ראיה ברורה מדברי הגהות מיימוני בפרק א' מהלכות תפלין אות עי"ן שהביא ראיה דכתב גוים אינו כתב מפרק כל כתבי וכתב דהיינו טעמא דהלוקח בית מנכרי בארץ ישראל מותר לכתוב לו שטר על יד נכרי בשבת משום ישוב הארץ דהתירו שבות דשבות במקום מצוה כיון דכתב גוים אינו כתב ואינו אסור בשבת אלא מדרבנן אלו תורף דב"ק:

שוב נסתפק בספר תורה שהרבה שמות של אלקי"ם היו"ד של האל"ף דבוקה לגמרי לגג שתחתיה דמיקרי לענין קריאת ספר תורה נשתנה צורת האות וכן לענין תפלין ומזוזות כמו שכתבו הפוסקים בארח חיים סי' ל"ב מה יהיה דינם מי מדמינן לה לשאר כתב שאינו אשורית דלא חשיב כתב או נימא דאין פיסול צורה זו אלא משום כתיבה תמה אבל אפשר דמיקריא שפיר אל"ף לענין מוחק השם או נימא כיון דאין זו צורת אל"ף בכתב אשורית אם כן אדרבה גרע טפי אפילו משאר כתיבות כיון דלגבי כתב אשורית אשר היא כתובה נפסדה צורת האות לגמרי וכתב לפשוט ספק זה על פי דברי הרב מגן אברהם בסי' ש"מ סק"י (ד"ה משמע) שדחה דברי האור זרוע דכתב של גוים אינו אסור בשבת אלא מדרבנן מדכתב הרמב"ם דבכל כתב שיכתוב חייב ואין להקשות על הרמב"ם מדאמרינן בש"ס דאפילו כתב שתי אותיות דשעטנ"ז ג"ץ בלא זיונין פטור דשאני התם דכיון דהוא כתב אשורית אכתי לא נגמרה מלאכתו דבאשר הוא שם לא מיקרי אות בלא זיונין ואם כן הכי נמי דכוותא דבאשר הוא שם אין צורת אל"ף עליה לא מיקרי כתב ואין כאן מחיקת השם דמאי שנא זה מלענין שבת באותיות שעטנ"ז ג"ץ בלא זיונין ואם כן הני שמות דכתיבי בכתב אשורית מקולקל גרוע מאילו היה כתוב בכתב שלהם ואין כאן איסור מחיקת השם כיון דאין זה כתב וסברא זו הזכירה מרן הבית יוסף באבן העזר ריש סי' קכ"ו דיש סברא להכשיר בגט בשאר כתבים הסכמיים יותר מכתב משיט"א דכיון שהוא כתב אשורית ואינו עשוי כתיקון כתב האשורית יש סברא יותר לומר דאינו כתב כלל וכן נראית דעת הרב תרומת הדשן סי' רל"ז ובפסקיו סי' מ"ה שכתב דמה שאסר הא"ז כתב משיט"א לאו משום דלאו כתיבה תמה היא דבגט לא בעינן כתיבה תמה אלא טעמא משום דלא מיקריא כתיבה כלל כיון שאינה עשויה כצורתה הראוי לה וסיים הרב זרע אמת דאף שיש מכשירים בכתב משיט"א היינו משום דבגט לא בעינן אלא ספירת דברים וכל שהעולם מבינים הספירת דברים סגי אבל הכא כל שהשם אינו כתוב בכתב שיהיה חשיב כותב ומוחק לענין שבת אינו חשוב כותב ומוחק לענין מחיקת השם מדאורייתא דמאי שנא אם לא משום חומרא דודאי יש ליזהר על כל פנים מנגוע בקצהו כיון דאלו הם סימניות לשם וכדאיתא ביו"ד סוף סי' רע"ו לענין שני יודי"ן שמדפיסים בסידורים והיינו טעמא משום דחובה עלינו לעשות משמרת למשמרת כדכתיב מפני שמי נחת הוא וכל שכן דיש לנו לומר דכי היכי דהוי כתב מדרבנן לענין שבת הכי נמי מדרבנן הוי כתב לענין מחיקת השם וסיים דבריו בענין זה (בסוף ד"ה ברם) נמצא לפי זה בנדון דידן שנפסדה צורת האלפין של שמות הקודש כיון דאין זה כתב אף על גב דתינוק קרי ליה באל"ף מכל מקום אין זה כתב וממילא לא עבר משום מוחק את השם מדאורייתא ותו לא מידי בהא עכ"ל הרב זרע אמת:

ויש להעיר במאי דתלי הרב זרע אמת איסור המחיקה באם הוא כתב או לא דמשמע ליה דכל שאינו כתב לית ביה איסור מחיקה מן התורה ואתמהא דאטו מי כתיבה במחיקה כתיבה ומנא לן דאם כתוב בענין שאינו נקרא כתב אינו עובר בלא תעשון כן והרי מרן הפרי חדש בחידושיו להלכות יסודי התורה (שבסוף הלכות פסח) על דברי הרמב"ם בפרק ששי דין ו' (כלי שהיה שם כתוב עליו קוצץ את מקום השם וגונזו ואפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיך הכלי הרי זה לוקה) כתב אפילו וכו' פירוש לא מבעיא בכתוב אלא אפילו בחקוק דלא מקרי כתיבה כדאיתא בפרק שני דגטין לענין מחיקה את השם מיחייב אף בחקיקה דהא הכא גבי מחיקה לא כתיב כתיבה למעוטי חקיקה עכ"ל וכן כתב הרב מעשה רוקח שם הרי דלגבי מחיקת השם לא בעינן שיהיה חשוב כתב ואף אם אינו חשוב כתב עובר ולפי זה נוכל לומר דדברי הארחות חיים שכתב לא שנא נכתב בכתיבה גסה לא שנא בכתב משיט"א או אפילו בכתיבת הגוים אסור למחוק היינו שאסור מן התורה דאף על גב דכתב הגוים וכתב משיט"א לא חשיבי כתב מכל מקום לענין מחיקת השם דלא נזכר בו כתיבה לא שאני לן כמו בחקיקה דאף דאינו כתב עובר עליו מן התורה:

ואנא חזיתיה לרבי ישמעאל כהנא בספר זרע אמת הנ"ל ריש סימן קל"ג דנקיט דחקיקה דינה ככתיבה לענין קדושה שכתב במאי דקיימא לן דספר תורה שבלה צריך גניזה בכלי חרס דהוא הדין בספרי הדפוס משום דמלאכת הדפוס כתיבה חשיבא ולא חקיקה ושכן כתבו הפוסקים וכן העלה הרב טורי זהב בסימן ער"א סק"ח ודאף אם תאמר דהוי חקיקה מכל מקום אית בהו קדושה כמו בכתיבה עכ"ל שם ואף דלא מיירי בדין מחיקת השמות אלא לענין כתבי קדש מכל מקום הא קאמר דאף דהוי חקיקה כלומר דלא הוי כתיבה מכל מקום אית בזו קדושה וכיון דאית בהו קדושת כתבי קדש משום שדינה ככתיבה לענין קדושה הוא הדין או כל שכן לענין קדושת השמות יש לנו לומר דאית בהו קדושת השם והמוחקו עובר בלא תעשון כן וכו' ואם כן קשה היכי תלי תנא בסי' ק"ך דין המחיקה באם חשוב כתב או לא הא קאמר בסימן קל"ג דאף אם אינו כתב יש בו קדושה והרבה הרהורים יש לי בדברי הרב בסי' קל"ג עם ההיא דסי' ק"ך אלא שראיתי דב"ק אלו אחר שנעתקתי לעניינים אחרים ולמיגמר בעתיקא קשה (ואשוב לדבריו שבסי' ק"ך דמנא ליה דאיסור מחיקת השם תלוי באם הוא כתב או לא) ולכאורה גם על הרשב"ץ קשה כי קושיין לפי מה שכתב הרב זרע אמת בכונתו דטעמא דשרי למחוק שם שכתוב בכתב של הגוים וכיוצא הוא משום דלא חשיב כתב דמנא לן דבעינן כתב לענין מחיקת השם ומה יענה לדין שם הכתוב בחקיקה שכתב הרמב"ם דהמתיך אותו לוקה:

אמנם באמת נראה דעל הרשב"ץ לא קשיא מידי שיש לומר שאין כונתו דמשום שאינו חשוב כתב מותר למחוק (דכתיבה בעינן במחיקת השם) דהא מהיכא תיתי אלא סובר הרב דכל שם שלא נכתב בכתב אשורית ובלשון הקודש כנתינתו אין בו קדושת השם רק דינו ככינויים ומשום הכי הוא דסבירא ליה דמותר מוחקו ובחוקק את השם מודה דחייב כמו שכתב הרמב"ם בפירוש אף על גב דחקיקה לא מיקריא כתיבה משום דלא כתיבה במחיקת השם כתיבה ולכן כיון דהשם כתוב כנתינתו בלשון הקודש ובכתב אשורית לוקין עליו אף שאינו נקרא כתב לא כן כשכתוב בכתב הגוים אין בו קדושת שם אלא דינו ככינוים ויתכן שגם הרב ארחות חיים מודה דאינו אסור מן התורה למחוק שם הכתוב בכתב גוים ולא אמר דאסור למוחקו אלא מדרבנן ואפשר שמפני זה לא כתב דהמוחקו עובר בלאו דלא תעשון ובהא פליגי הרשב"ץ וארחות חיים דלהרשב"ץ שרי ולהרב ארחות חיים אסור מדרבנן מיהא:

והגאון מנחת חינוך בפרשת ראה מצוה תל"ז (בדף מ"ב ע"א) כתב וז"ל ופשוט דלאו דוקא בכתב אשורית הוא הדין שם הנכתב בכל כתב חייבים על המחיקה ועיין שפתי כהן יו"ד סי' קע"ט שכתב בפשיטות דשם בלשון אחר כגון גאט בלשון אשכנז או בלשון אחר אין איסור מחיקה כלל ועיין בארח חיים סי' של"ד עכ"ל ומסופקני בכונתו אם מה שהביא דברי השפתי כהן הוא לחולק על סברתו או דדינא אחרינא קאמר בשם שפתי כהן והוא שסובר שיש חילוק בין נכתב בלשון הקודש לנכתב בלשון גוים ובתחלה כתב בפשיטות שאם נכתב בלשון הקודש אף שהכתב הוא כתב גוים חייב ושוב הביא דין שני והוא מה שכתב השפתי כהן שאם נכתב בלשון שקורין אותו הגוים מותר למחקו וצד זה נראה יותר:

ומה שכתבתי בתחלת כללין דלפי הנראה מה שכתב בזכור לאברהם בשם שיירי כנסת הגדולה הם דברי הארחות חיים וכו' הנה עתה ראיתי מה שכתב הרב נחמד למראה בח"א בפרק קמא דפיאה ד' כ"ה ע"ד ונתברר לי מתוך דבריו דבשיירי כנסת הגדולה משמיה דהארחות חיים שבבדק הבית הוא דמטי לה ושכן כתב בספר אות אמת ומזה תמה הרב נחמד למראה על הרב לב שלם בהלכות יסודי התורה פרק א' דין ד' שנסתפק אם איסור מחיקת השם הוא דוקא בכתב אשורית או בכל כתב ולא איפשטא ליה דאישתמיט מניה כל זה עיין שם ולפי הנראה גם מעיני דמר אישתמיט דברי הרשב"ץ שהביא הרב זרע אמת הנז"ל (בד"ה ומצאתי) שכתב דאם כתוב בכתב משיטא אין בו משום מוחק השם והיינו ודאי אף אם כתוב בלשון הקודש דאם כשכתוב בשאר לשונות מאי איריא כתב משיטא הא אפילו כתב אשורית נמי שרי לדידיה כשהאזכרה היא מתורגמת אלא ודאי כשכתוב בלשון הקודש והכתב משיטא קאמר דשרי משום דסבירא ליה דאינו אסור אלא כשכתוב בלשון הקודש ובכתב אשורית וכמו שהבין בדעתו הרב זרע אמת ונמצא שאינו פשוט לומר דבכתבי הגוים עובר משום לא תעשון ומה שתמה על הרב לב שלם כנז"ל הנה הספר שבידי נלקה בחסר דפים הראשונים ושאלתיו ממקום אחר ודבריו הם בדף ב' ע"א וז"ל נסתפקתי אם איסור איבוד השם הקדוש נוהג בכל כתב אף שאינו אשורית ואם תמצא לומר שנוהג בכל כתב מה דין מוחק שם אל הכתוב באות אחת **(ציור בספר)** אם לוקה כיון שלא נמצא כזה בכתב אשורית מי בעינן דומיא דידיה או לא עיין למורי הרב בחידושיו על הרמב"ם בכתיבת יד עכ"ל ואחר שעיניו לא ראו דברי הרב בפרק כל כתבי נראה דאין מקום לתמיהת הרב נחמד למראה כי אולי כבר הביא מר רבו כל הכתוב לחיים בספרי הפוסקים בזה אמנם מה שנסתפק בשם אל הכתוב בתיבה אחת איני מבין בעניותי מה מקום להסתפק לפי האם תמצא לומר דנוהג בכל כתב ולמה יגרע זה משום דלאו דומיא דכתב אשורית דאטו כל מיני כתב דמו לאשורית:

ועל מה שכתבתי למעלה (בד"ה ויש להעיר) על דברי הרב זרע אמת דמנא ליה דאיסור מחיקת השם תלוי באם הוי כתב או לא ונשענתי על דברי מרן הפרי חדש שפירש בכונת דברי הרמב"ם במה שכתב ואפילו היה שם חקוק וכו' דקמשמע לן דאף דחקיקה לא הוי כתב בדברים שכתוב בהם לשון כתיבה מכל מקום במחיקת השם שלא נאמר בה לשון כתיבה אף על מה שאינו כתב לוקה הנה השגתי ספר שרשי הים ח"א וראיתי להרב בדף י"ד (ד"ה איברא) שהביא דברי הפרי חדש הנ"ל וכתב שמתבאר מדבריו דמשמע ליה דחקיקה זו שכתב הרמב"ם מיירי בחק תוכות דבחקיקה זו הוא מה שאמרו בש"ס דלא מיקרי כתב (דאילו בחק ירכות מיקרי כתיבה לכולי עלמא) ואפילו הכי סובר הרמב"ם דלענין מחיקת השם לוקה ותמה עליו דמאחר דלענין קדושת ספר תורה חק תוכות לא שמיה כתב מנא ליה לחלק בין קדושת ספר תורה וכתיבת הגט למחיקה ושפיר מצינן למימר דמה שכתב דבחקיקה איכא משום לא תעשון וכו' היינו בחק ירכות ולא בחק תוכות דסתם חקיקה היינו ירכות ולפי מאי דמשמע ליה להרב פרי חדש דכל שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא אף שאינו חשוב שם לענין קדושת ספר תורה לוקה המוחקו אם כן היה לנו לומר דשם שכתבו גוי ומין עובר עליו במחיקתו אלא ודאי דבתר כונת הכותב אזלינן וכל שכתבו לשם דבר אחר אין כאן קדושת השם ואם כן הכי נמי בחק תוכות שהכותב לא כתב ולא יצא מתחת ידו אותיות השם אלא ממילא נעשים כאשר היה ברושמא מי זה אמר דאיכא איסור מחיקת השם וכתב שראה בברכי יוסף סי' ער"ו אות כ"ד שבבני יהודה סי' מ' תמה על הפרי חדש במה שחילק לענין שם שנכתב סתם ולא כיון לקדשו דאף דלענין קדושת ספר תורה לא מהני מכל מקום לענין מחיקה הוי שם דמנא ליה לחלק כן ויותר היה לו לתמוה על הפרי חדש בהא דחק תוכות ומסיק סוף דבר לדידי חזי דבחק תוכות אין איסור מחיקת השם כיון דליכא שליחות יד לכותב באותיות השם כלל והוי ככותב את השם לשם דבר אחר דליכא איסור מחיקה כלל עכ"ל:

ומצינו תנא דמסייע להרב זרע אמת דלענין מחיקת השם תלוי באם נקרא כתב ואם אינו נקרא כתב אינו חייב משום מוחק ואין סתירה לזה מדין שם החקוק שכתב הרמב"ם דלוקין עליו משום דהרמב"ם לא אמר אלא בחק ירכות ולא בחק תוכות אלא דבמחילת כבוד גאונו (של שרשי הים) מה שתמה על הפרי חדש דמנא ליה לחלק וכו' אין זו מן התימה דהא טעמא רבה קאמר כיון דבמחיקת השם לא נאמרה לשון כתיבה והאי תנא דידן תנא דווקנא הוא דייק וגריס מה שאמר הרמב"ם ואפילו היה שם חקוק וכו' לוקה דמאי אפילו דקאמר ואהכי שנה ופירש דקמשמע לן דאף בחק תוכות דלא חשיב בעלמא כתב היכא דבעינן כתיבה גבי מחיקה דלא נאמר בה כתיבה הרי זה בכלל מוחק ולוקה ולפי דברי הרב שרשי הים הדרא דיוקא לדוכתה מאי אפילו דנקיט הרמב"ם כיון דמיירי בחק ירכות דבעלמא נמי הוי כתב ולדעתי העניה נראה דיש לומר דהרב בני יהודה שתמה על הרב פרי חדש במה שכתב לחלק (בכותב השם סתם ולא נתכון לקדשו) בין קדושת ספר תורה למחיקה היינו משום דסבירא ליה דלא נחית ביה קדושה כלל ומכל מקום לענין חק תוכות מודה ליה דאיכא משום מחיקת השם דטעמא דלא מהני לקדושת ספר תורה הוא משום דבעינן וכתב והאי לא הוי כתב אבל לענין מחיקה דלא כתיב בה וכתב הרי זה לוקה שפיר משום לא תעשון כן כיון שהשם נעשה על טהרת הקודש ואינו דומה לשם שכתבו מין וכו' ומשום הכי לא קשיא ליה על מה שחידש הרב פרי חדש בחקיקה דאף דלא הוי כתב לוקה משום לא תעשון וכו':

ואשכחן לחד מקאמייא הוא הקדוש הרמ"ע מפאנו בתשובה סי' ל"ו (בד"ה אמנם תלמידי) שכתב וז"ל לפיכך אני אומר יגנז כי אף שלא נתקדש השם מעיקרא מחמת הדבוק ובסוף גם כן לא נתקדש בקדוש ספר תורה משום דהויא חקיקה כאמור מכל מקום קדושת השם לחול עליו האזהרה למוחק אותו לא זזה ממקומה דהא תניא היה כתוב על ידות הכלים יגוד ולא שאני לן התם בין חק תוכות לחק ירכות כמו בגט עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו דלענין מחיקת השם לא בעינן שיהא כתב דגם חקיקה חשיבה להיותה באזהרה דמחיקת השם ומשמע ודאי דמן התורה קאמר דלא שאני לן בין חק תוכות וכו' והיינו כדברי מרן הפרי חדש וכבר כתבתי לעיל באות י"ב (בד"ה ושם שכתוב) שכן דעת הגאון חות יאיר ומה שציין הגאון מנחת חינוך שהבאתי שם שנחלקו האחרונים הש"י וחו"י וכו' הנה ספר ש"י (כנראה כונתו לספר שב יעקב) אין מצוי אצלי אמנם ראיתי בספר אבן שתיה לידידי הגאון אבד"ק לוצין יצ"ו בריש סי' ס' שם שלא נכתב כדין כגון שנכתב על ידי חק תוכות דעת השב יעקב דאין בו משום מוחק דאורייתא ובתורת גטין ד' כ' מסתפק בזה ונוטה יותר שהוא רק מדרבנן והיינו מטעמא כיון דלא נעשה התמונה של השם כפי הקבלה אין בו משום מחיקה מן התורה וכו' עיין שם מדברי כולם נלמוד דשם שנכתב על ידי חק תוכות אסור למחקו אם מדאורייתא או מדרבנן שלא כדברי הרב שרשי הים שכתב במסקנתו דאין בו איסור מחיקה וכו' ומשמע ודאי שכונתו שמותר גם מדרבנן אלא איסורא איכא למר מדאורייתא ולמר מדרבנן כאמור:

ואני אמרתי בחפשי בספרי רבני האחרונים ותבט עיני בשורי בספר שערי רחמים לידידי הרה"ג החריף יצ"ו בחלק יו"ד סי' כ"ה שעמד לבאר בשם שכתוב בכתב פרובינצאל וכיוצא חוץ מכתב אשורית אם אסור למחקו והביא מה שכתבו הפוסקים לענין גט דכתב הגוים חשיב כתב וכן מה שכתבו הפוסקים לענין שבת דהכותב בכתב הגוים חשיב כותב וחייב אשר מכל זה נובין ונדון לענין מחיקת השם נמי דבכל כתב שכתוב השם המוחקו עובר משום לא תעשון שוב כתב דיש לומר דאף הסוברים דלענין גט מדאורייתא לא מיקרי כתב אלא כתב אשורית היינו משום דכתיב ביה וכתב אבל גבי מחיקת השם דלא כתיב ביה לשון כתיבה מודו דבכל כתב לוקה משום מוחק שהרי מצינו דמוחק את השם החקוק לוקה כמו שכתב הרמב"ם ואף על גב דלאו כתיבה מיקרי וכמו שכתב הרב פרי חדש וכו' ואם כן הוא הדין בשם הכתוב בשאר מיני כתב שאינו אשורית אף דאינו חשוב כתב המוחק אותו לוקה ועוד כתב להוכיח כן מדתנן אף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה וכו' וכו' והביא דברי הרב שלטי הגבורים ויש לשאול על הספרים שכותבים בלשונם וכו' הנז"ל (בד"ה ומצאתי) ופירש בכונתו שלא נסתפק אלא בספרים שנכתבו על ידי נכרים שלא נתקדשו האזכרות שלהם אבל אם נכתבו על ידי ישראל אם לא יקדש את השם חייב משום מוחק אלו תורף דב"ק:

והנה הרב סמך על רוחב בינתו צלל במים אדירים לדמות מילתא למילתא ולא אסיק אדעתיה לעיין במקור מקומו טהור של דין זה בדברי הפוסקים ביו"ד סי' רע"ו שאילו כן אף הוא ראה דברי הארחות חיים שהביא מרן הבית יוסף בבדק הבית ודברי הרב שיירי כנסת הגדולה שרמז הרב זכור לאברהם שכתבו כוותיה דמר דאף שם הכתוב בכתבי גוים אסור למחקו כמו שכתבתי בראש כלל זה אף גם זאת נעלם ממנו דברי הרשב"ץ הנ"ל שעומדים לנגדו וממה שכתבתי למעלה על דבריו מובן שאין הכרח לזה מדין מוחק שם הכתוב בחקיקה וגם לא ראה דברי הרב זרע אמת הנז"ל דמתבאר דנקיט להלכה ולמעשה דאין איסור מחיקה מן התורה בשם הכתוב בכתיבת הגוים ואם היה רואה דבריו לא היה כותב להוכיח הדין ממה ששנינו אף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה שכבר דחה הוכחה זאת הרב זרע אמת כמו שכתבתי למעלה ואחרי שעינינו הרואות לחד מקאמייא הרשב"ץ דנקיט בפשיטות דמותר למחוק שם שנכתב בכתבי הגוים וגם דעת רבינו הארחות חיים אינה מבוררת דסבירא ליה דאסור מ התורה ונוכל לפרש דבריו דמדרבנן הוא דקאמר דאסור ודעת הכהן הגדול הרב זרע אמת כן היא אם כן לא נוכל להחליט כדאמר מר הרב שערי רחמים דמוחק שם הכתוב בכתב נכרים עובר מדאורייתא ודי לנו לומר שאסור מדרבנן:

ומה שכתב שם (בד"ה ומאחר עלות) דכיון שרוב ראשונים ואחרונים הסכימו דכתב נכרים הוי כתב להתחייב עליו בשבת ממילא נתבאר לענין מחיקת השם דבכל מין כתב חייב אומר אני במחילת כתה"ר אם יש סברא לומר דלמחיקת השם בעינן שיהא כתוב במה שנקרא כתב אין ראיה מדלענין שבת חשיב כתב דשאני שבת דתלי במלאכת מחשבת וכל היכא דאחשביה לההוא כתב מיחייב עליה דלא גרע משני סימניות דחייב ופירש רבינו האי דשני סימניות רוצה לומר שאינן אותיות ידועות בכתב שהן נקראות סימנים בעלמא כגון נוני"ן הפוכים דכתיבי גבי ויהי בנסוע הארון כדמפרש בפרק כל כתבי דף קט"ו והרמב"ם בפרק י"א מהלכות שבת דין יו"ד נראה שמפרש כן וכתב הרב המגיד דרש"י פירש שהן אותיות ממש אחת בדיו ואחת בסיקרא והרשב"א דחה פירושו הרי דלענין שבת מאי דמיחייב לאו משום דחשיב כתב דסימניות לאו כתב הוי אלא משום דלא בעינן שיהא כתב ממש והכי נמי יש לומר דמשום הכי דחייב בשבת בכל מין כתב אבל לענין מחיקה אי נימא דלא מיחייב מוחק את השם אלא אם כן כתוב בענין שנקרא כתב יש לומר דאם כתוב בכתב של נכרים לא חשיב כתב ואינו חייב המוחקו ואין מדין שבת ראיה לזה אבל האמת הוא דלא בעינן לענין מחיקת השם שיהא חשוב כתב וכמו שמתבאר מכל הרשום בכתב וגם הוא עצמו (שערי רחמים) כתב כן לקמיה דלא בעינן לענין מחיקת שם שיהא חשוב כתב משום דלא כתיב במחיקה לשון כתיבה וראיה משם החקוק כמו שכתב הרב פרי חדש וכו' וכתב גם כן דאם כתב את השם במשקין ומי פירות דלאו כתב מיקרי לענין גט ושבת משום מוחק מיהא חייב עיין שם (בד"ה וכד דייקינן):

תוכן העניינים

שדי חמד כללים מערכת מ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה