שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל יא
מחיקת שם משמות הקדושים דאסור מדכתיב לא תעשון כן להשם אלקיכם ואמרינן בפרק כל כתבי ד' ק"ך ע"ב עשיה הוא דאסור גרמא שרי חקר הגאון מהרש"ל בנודע ביהודה תניינא חלק א"ח סי' י"ז מדוע השמיטו זה הפוסקים וכתב דלפי מה שאמרו במגילה ד' כ"ו ע"ב ספר תורה שבלה גונזין אותו בקבר תלמיד חכם ובכלי חרס למען יעמוד ימים רבים וכן פסקינן ביו"ד סי' רפ"ב אם כן מוכח דנקטינן דגרמא אסור מדמצרכינן כלי חרס כדי שלא לגרום מחיקת השם וזה סותר מאי דאמרינן בשבת הנ"ל ולכן השמיטו ההיא דשבת ועם שזה דוחק לומר שסמכו על זה הפוסקים אך כפי גודל התמיה לא מצא ישוב אחר ומסיק כן דאסור לגרום מחיקת השם שלא לצורך מצוה אלו תורף דב"ק ויש להעיר במה שכתב שהשמיטו הפוסקים דינא דגרמא שרי והלא הרמב"ם כתב בששי מהלכות יסודי התורה דין ו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יזרק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום וכתב מרן כסף משנה והוא כמסקנת רבא בטעמייהו דרבנן וסיים מרן כלומר דמטעם מחיקת השם אינו אסור דכתיב לא תעשון כן וכו' עשיה הוא דאסור גרמא שרי עכ"ל הנה מוכח והרי הוא כמבואר שדעת הרמב"ם דגרמא שרי מדנקיט טעמא דאסור לעמוד כשהוא ערום ומעתה תיקשי לן על הרמב"ם מההיא דספר תורה שבלה ועל כרחין דאין מזה הכרח דהסוגיאות חלוקות (ועיין לקמן בד"ה ונראה וכו' ישוב לשתי הסוגיאות) וכן כתב הרשב"ץ בח"א סי' ב' (בד"ה ואחר שנתפרש) דמפרשינן טעמא כדי שלא יעמוד לפני השם ערום אבל משום חשש מחיקה לא משום דגרמא הוי ושרי:
איך שיהיה הנה דעת הרב מוהרש"ל היא דנקטינן דגרמא אסורה במחיקת השם אם לא לצורך מצוה וכן נראה דעת הגאון מוהרש"ק בשו"ת חכמת שלמה הנספח לסוף ספר הר המור בסי' י"א (בד"ה בדבר) במה שדחה דברי רבינו עקיב"א בסי' ע' במי שבפרשת ויחי שהיה צריך לכתוב ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי וכו' טעה והשמיט שתי תיבות וכתב ויאמר יעקב אל שדי וכו' שכתב רבינו עקיב"א לתקן לכתוב ביני שיטי בין, תיבת אל לתיבת שדי שתי תיבות אלו יוסף אל ולקדש שם אל ההוא אף דיש לפקפק אולי כתב הסופר בכונה אל בקדושה ועתה על ידי תליית יוסף אל יהיה נקרא תיבת אל הראשון בשם אל בסגול והוי כמחיקה לעשות מן אל (קודש) אל (חול) וסברא זו מוכח לכאורה מדברי הלבוש וכו' מכל מקום נראה שאין סברא זו מוכרחת דבעבודת הגרשוני סי' צ"ה במי שהיה צריך לכתוב אלקים וכתב אלקיכם העלה לעשות מהכ"ף כפופה מ"ם סתומה ולמחוק אחר כך המ"ם וכו' ועל זה השיב בחכמת שלמה הנ"ל דאין תיקון זה נח לו דעד כאן לא כתב בעבודת הגרשוני כן אלא באותיות הנטפלות לשם דלא הוו מדאורייתא להכי מותר לגרום להוציאו מקדושתו להיות נטפל לשם וגם משום דמעלין בקדש מה שאין כן לעשות חול משם קודש זה אינו עכ"ל הרי דהשינוי קרי ליה גרמא יאמר דבנטפלות הוא דשרי ולא בשם עצמו מוכח דסבירא ליה דגרמא אסורה במחיקת השם (אך להלן יתבאר שדעת הגאון חתם סופר היא שכל כי האי לא חשיב גרמא אלא מחיקה עצמה אחר זמן רב ראיתי תשובת רבינו עקיב"א מהדורא תניינא סי' ט' וצריך להתישב בדבריו איה"ש וכעת לא איסתייעא לי לעיין בדב"ק) וקצת נראה שכן דעת הגאון בגדי כהונה בא"ח סי' ה' (בד"ה ועתה) שכתב לענין סתירת דבר מבית הכנסת וז"ל וכיון שהסתירה בעצמה אין איסור ממילא לא שייך לומר דאסור לגרום על ידי האפלה זו שיעשה איסור סתירה כיון דאין איסור בשעת הסתירה לא שייך לומר לגרום איסור עכ"ל משמע דאם יש איסור בהסתירה אסור נמי לגרום והוא הדין לענין מחיקת השם וצריך לומר דסבירא ליה דלא נקיטינן כסוגיא דפרק כל כתבי וגרמא נמי אסורה:
וכן מתבאר מדברי הרדב"ז בתשובה ללשונות הרמב"ם סי' מ"ז (בדפוס וארשא תרמ"ב היא בחלק חמישי סי' אלף ת"ך) שנשאל על מה שכתב הרמב"ם בששי מהלכות יסודי התורה הנ"ל שלא אמרו לכרוך אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום דקשה דהא עובר בלאו דלא תעשון כן וכו' ויש מי שתירץ דטבילה היא עשה ודחי הלא תעשה ולא הונח לו ישוב זה משום דאין מצות עשה לטבול דאם רצה לעמוד בטומאתו ולא יכנס למקדש ולא יאכל קדש וכן האשה ולא תזקק לבעלה אינם עוברים בעשה דנהי דאסור לאדם להשהות בטומאה לא מצינו שיהיה עובר בעשה וטבילה דומה לשחיטה וכו' והיכי אתי מצוה שאפשר ליפטר ממנה ודחי לא תעשה לכן כתב שטעמו של הרמב"ם דאין כאן דחיית לאו כלל שהרי אינו מוחק בידים אלא ממילא הוא נמחק על ידי המים ומשום הכי בטבילת רשות אסור לפי שהוא גורם למחיקת השם אבל בטבילת מצוה מותר כיון שאין שם אלא גרמא בעלמא עכ"ל הרי שדעתו כדעת הגאון מהרש"ל דגרמא למחיקת השם אסורה ורק לדבר מצוה מותרת ונראה שהרדב"ז סובר דמאי דאמרינן בשבת ד' ק"ך עשיה הוא דאסור גרמא שרי לא שמותר לגמרי אלא כלומר שאינו עובר בלאו אבל איסורא דרבנן מיהא איכא ומשום מצוה לא אסרו ודלא כהרב מהרש"ל שהוצרך לומר דסוגיא דפרק כל כתבי נדחית מפני סוגיא דמגילה כנז"ל ועל כל פנים דעת הרדב"ז נמי דגרמא אסורא לדבר הרשות מיהא:
וגדולה מזאת נראה מדברי ר"י בספר החסידים בסי' תתק"י שסובר שגרמא אסורה מן התורה שכתב לא ישים אדם ספרים אצל אוכלין כדי שלא יאכלו העכברים הספרים וכתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם שלא יגרום אדם שימחוק שם ה' דוגמת כל מום לא יהיה בו שלא יגרום שיהיה מום בקדשים כך לא יגרום שתמחק הכתיבה שהיא קודש לה' עכ"ל והרי בגרמא דמום בקדשים משמע ודאי דאסור מן התורה דהכי אמרינן בבכורות ד' ל"ג סוף ע"ב דתניא מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יתן בו מום מנין שלא יביא דבלה ובצק ויניחנה על האזן כדי שיבא כלב ויאכלה תלמוד לומר כל מום אחד מום ואחד כל מום וכתבו שם התוספות דאפשר דאף מאן דלא דריש את מודה הכא וכו' (ובפרק אין צדין ד' ז"ך ע"ב איתא אמר מום ואמר כל מום וכתב רש"י אי כתב מום ולא כתב כל לא היה לי לאסור גרמא אלא נתינת מום ממש אבל עכשיו אמר מום לאסור נתינת מום ממש ואמר כל מום לאסור גרמא עכ"ל וכן הגירסא במנחות פרק חמישי ד' נ"ו ע"ב ועיין שם בתוספות) וכיון דמדמי בספר החסידים גרמא דמחיקת השם לגרמא דהטלת מום בקדשים נראה דאיסור תורה הוא כמו בגרמא דמום בחדשים ועם שקשה היכי מדמי להו אהדדי הא התם איצטריך כל לרבות גרמא ואם כן גבי מחיקת השם דליכא רבויא מנא לן דאסור גרמא מן התורה מכל מקום הא חזינן דמדמי להו אהדדי ומשמע דגרמא דמחיקה נמי היא מן התורה:
הן אמת דיש לתמוה על רבינו יהודה החסיד דנסיב קרא דלא תעשון כן למיסר גרמא ואנן איפכא שמעינן לה ותלמוד ערוך הוא בידנו עשיה הוא דאסור וגרמא שרי וצריך לומר דסבירא ליה דמה שאמרו בגמרא עשיה הוא דאסור גרמא שרי לא שמותר לגמרי אלא כלומר דלית ביה איסור לאו כי אם איסור בעלמא אחר זמן רב ראיתי להגאון בית אפרים בחלק יו"ד סי' ס"ב (בד"ה ובאמת מה) שהצריך עיון שברמב"ם לא הוזכר דין גרמא בקדשים לענין מלקות או לאו רק בהלכות בכורות לענין דאין שוחטין עלה משמע דאף איסור גרמא בבכור אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא וכו' עי"ש ואם כן אולי גם ספר החסידים סובר כן (ועיין לקמן ד"ה ובחידושי חשק):
אך הגאון חתם סופר בא"ח סי' ל"ב (בד"ה ועל השלישית) נקיט בפשיטות דגרמא מותרת שכתב וז"ל ואי משום שהישראל גורם הנה מבואר בפרק כל כתבי דגרם מחיקה שרי דלא תעשון כתיב אבל גרמא מותר ולמסקנא לא פליגי רבנן ארבי יוסי אהא ואם כן כי היכי דמותר גרם מחיקה הוא הדין גרם נתיצה דבחדא מחתא מחתינהו קרא לא תעשון כן ואף דמייתי רש"י בחומש בשם ספרי לא יגרמו עונותיכם להחריב בית המקדש משמע דקרא מזהיר אגרמא ההיא דרש אגדה הוא ואין למדין מן האגדה עכ"ל וכן כתב מפורש בחלק יו"ד סי' רס"ו (בד"ה ואם אולי) מכל מקום הכא שאינו עושה מעשה בידים רק על ידי גרמא שרי דלענין זה קל מחיקת השם דשרי על ידי גרמא כדאיתא בשבת ק"ך ע"ב מדכתיב לא תעשון עשיה הוא דאסור גרמא שרי עכ"ל ושם בסי' רס"ג כתב הרב השואל אף על גב דכתיבת הוי"ו בתוך נו"ן הוי מחיקת הוי"ו שניה מכל מקום אינו אלא גרם מחיקה ונסתייע מתשובת עבודה הגרשוני סי' צ"ה ועל זה השיב הגאון חתם סופר (בד"ה ועל השנית) וז"ל ועל השנית שלדעתו הוי כתיבת הוי"ו רק גרם מחיקה ונסתייע מתשובת עבודת הגרשוני וכו' כבר השיגו בספר בני יונה סי' רע"ו ומייתי מתשובת הרשב"ץ והרמ"ע מפאנו דכזה הוי מחיקה ממש ולא רק גרם עיין שם ונראה לי דלא מקרי גרם אלא כשאינו עושה מעשה בידים אלא שנמחק מאליו על ידי מי המקוה כשטובל בלי גמי אבל כל שעושה מעשה אפילו אינו עושה בגוף השם מכל מקום כיון דסוף סוף על ידי מעשה שלו נמחק הוי מחיקה גמורה ואסור (עיין לקמן בד"ה יהנה על מה) וראיה לזה מגרם כיבוי דדינא הכי כדמוכח ממה שכתבו התוספות בסוף פרק כירה לכל התירוצים עי"ש והוא הדין במחיקה דש"ס מדמי להדדי בפרק כל כתבי עכ"ל הנה מבוארת דעתו דנקיט כסוגיית הש"ס דפרק כל כתבי דעשיה הוא דאסור אבל גרמא שרי וכן תפס שם בסי' רע"א (בד"ה ואותן העוקצין) וכתב דגם מדרבנן מותר דלא מצינו שגזרו חכמים על גרמת מחיקת השם וכן דעתו גם כן בחלק אבן העזר ח"א סי' כ' (בד"ה והנה להרמב"ם) וכתב דמצינו כמה דברים שהם גרמא לדבר שקר ונאסרו מדכתיב מדבר שקר תרחק ואי הוה כתיב לא תדבר שקר היה מותר גרמא ועי"ש מה שכתב לענין מבשל בשר בחלב על ידי גרמא שנראה קצת שלא כמו שכתב בסי' רס"ג הנ"ל דכל שעושה איזה מעשה לא הוי גרמא אלא מעשה ממש חשיב וצריך עיון לחלק בנושאים עי"ש וכן בחלק הששי סי' ח' מתבאר דנקיט כסוגיא דפרק כל כתבי הנ"ל אלא דמשמע קצת מדבריו דמדרבנן אסורה הגרמא כשאינה לצורך שהרי כתב (בד"ה הנה) ועוד דילמא חשמונאים על ידי אמירה לנכרי נתצו המזבח או על ידי הגרמא ולא בידים ממש והגרמא שרי מן התורה על כל פנים כמבואר בשבת ד' ק"ך ע"א עכ"ל:
ונראה שעל פי דברי הגאון חתם סופר סי' רס"ג דכל שעושה מעשה אף אם אינו עושה מעשה בגוף השם לא חשיב גרמא אלא מחיקה נוכל ליישב שתי הסוגיאות ההיא דפרק כל כתבי וההיא דמגלה דבההיא דמגלה שעושה מעשה לגנוז הספר תורה בקבר שזה גורם מחיקה מלחלוחית הארץ לא חשיב גרמא אלא מחיקה ממש כיון דעל ידי מעשה הגניזה באה המחיקה ומשום הכי צריך לגונזו בכלי חרס ולעולם אימא לך דגרמא בעלמא שריא וכן כתב הרב פתחי תשובה בסי' רע"ו ס"ק י"ט בשם שו"ת בית אפרים יו"ד סי' ס"א שכתב לנדונו להמציא תקנה על ידי גרמא דמבואר בשבת ד' ק"ך דעל ידי גרמא שרי ואפילו גרמא בידים לפי הנראה כונתו דאף אם הגרמא באה על ידי המעשה שהוא עושה חשיב גרמא ושרי ואם כך היא כונתו נמצא חולק על סברת החתם סופר הנ"ל דכל שהגרמא באה על ידי מעשיו חשיב מחיקה ממש ולא גרמא אלא גם כי האי גוונא חשיב גרמא וכדעת הרב עבודת הגרשוני והרב פתחי תשובה סיים על דברי הרב בית אפרים עיין לעיל סוף ס"ק ט' הבאתי בשם תשובת נודע ביהודה דאנן לא קיימא לן הכי עכ"ל ושם גם כן אחר שהביא דברי שו"ת נודע ביהודה ציין לעיין למה שכתב בס"ק י"ט הנ"ל וחידוש הוא שלא ראה שדעת החתם סופר היא דנקטינן כסוגיא דשבת וכדעת הגאון בית אפרים הנ"ל:
ועל פי מה שחילק הגאון חתם סופר הנ"ל דכל שעושה מעשה אף שאין המעשה בגוף השם לא חשיב גרמא אלא מחיקה ממש נראה ליישב קושית הרב אותיות אליעזר הביא דבריו מר תלמידו הרב לב שלם בדף ב' ע"א על דברי הרמב"ם בששי מהלכות יסודי התורה דין ו' כלי שהיה שם כתוב עליו קוצץ את מקום השם וגונזו וכו' ואם התיך הכלי לוקה וכו' דמאי שנא מהיה כתוב שם על בשרו דמותר לטבול אף שהדיו לחה ואף דקיימא לן אין טבילה בזמנה מצוה עיין לחם משנה וכו' וכי תימא התם גרמא בעלמא הוא הכא נמי גרמא בעלמא הוא שזורק הכלי לתוך האור והשם ניתך מאליו ולדעת הערוך דפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר ניחא דבטבילה הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה דמסתמא לאיזו סיבה הוצרך לכתוב השם על בשרו ולא ניחא ליה במחיקתו על ידי הטבילה ולולא צריך לטבול לא היה טובל אבל בשם שכתוב על הכלי הוי פסיק רישא דניחא ליה שיותך כל הכלי ולכן אסור אבל מה נענה להפוסקים דלא סברי כרבינו הערוך ותירץ דגבי טבילה לא הוי מוחק דרך השחתה ולכן מותר דלא אסרה תורה אלא דרך השחתה ואיבוד אבל גבי התכה דהוי דרך השחתה ואיבוד משום הכי אסור ולוקה אלו תורף דב"ק ולכאורה נראה שהוא תירוץ נכון אלא שיש להעיר א) דאינו פשוט דמותר למחוק השם כשאינו עושה דרך השחתה ב) פסוק רישא דלא ניחא ליה לדעת הרבה פוסקים אין לחלק כן חלא באיסורי שבת אמנם לפי מה שכתב החתם סופר מעיקרא לא קשיא דכיון שעושה מעשה רב ליתן הכלי באור אין זה גרמא אלא מחיקה:
אמנם את זה אגיד שבקונטריסי (זכר עשה) במערכת ספר תורה מצאתי כתוב שראיתי בילדותי בכתבי הקדש לאחד מרבני עיר קדשינו ירושלים תוב"ב בדור שלפני פנינו בשנת התצ"ד מר ניהו הרב מוהר"ר אליהו צבי שנשאל בראובן שהיה בספינה וספר תורה עמו וראה שרודפיה השיגוה ובאו לסטים לשלול שללה ולבוז ביזה וידוע שאם יראו הספר תורה ינהגו בה מנהג הפקר ובזיון כי ערלי לב ורשעים גמורים הם וירושה היא לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו אם מותר לו להשליך הספר תורה לים בצנעא למעוטי תיפלה שלא יתחלל שם שמים בפרהסיא או שב ואל תעשה עדיף ולא יעשה איסור בקום עשה והוא יתברך יתבע עלבונה של תורה. ובראשית מאמר הביא ראיה מדקיימא לן ביו"ד סי' רפ"ב סעיף ג' דההולך בדרך וספר תורה עמו וירא מפני גוים ולסטים מותר להניח הספר תורה בדסקיא ולרכוב על גבי הספר תורה אף על פי שנוהג בה מנהג בזיון ואף שיש לדחות דשאני התם דליכא אלא משום מנהג בזיון מה שאין כן בנדון זה דמלבד הבזיון להשליכו לים יש עוד איסור דאורייתא שעל ידי ההשלכה לים יהיו השמות נמחקים והמוחק אות אחת משמות הקדושים לוקה וכתב לזה דאין זה כלום דהרי מבואר בפרק כל כתבי ד' ק"ך דגרמא שרי ואם כן הוא הדין בנדון דידן דאינו אלא גרמא ודאי דשרי להשליכו לים ואין בו משום מחיקת שמות ולא משום בזיון אלה הדברים אשר כתבתי בקונטריסי בשם הרב הנ"ל ועתה אין בידי פרק כל כתבי הקדש הנ"ל ואיני יכול להעיד שכן עלתה הסכמת הרב הנ"ל למעשה כי אולי אסר הרב הנ"ל בתשובתו מאיזה טעם שיהיה (ועיין לקמן בד"ה והגאון מוהר"א תאומים) על כל פנים למדנו מדבריו שאף אם עושה מעשה רב (כגון זה שמשליכה לים) כל שאינו עושה מעשה בגוף השם אינו נקרא אלא גרמא וזה כנגד היסוד של הגאון חתם סופר ובאמת שקשה להבין בההיא דפרק כל כתבי למה תחשב הטבילה בלא גמי גרמא ולא מעשה לפי חילוקו של הגאון חתם סופר:
ועל מה שהוכיח הרב מהרש"ל בנודע ביהודה הנ"ל (בראש כלל זה) דגרמא אסורה מדקיימא לן דספר תורה שבלה גונזין אותו בכלי חרס וכו' הנה אחר שנים רבות השגתי ספר היקר אבן שתיה לידידי הגאון אבד"ק לוצין יצ"ו וראיתי בסוף סי' ס' (בד"ה ובזה) שכתב דהתם לאו משום מחיקה אתינן עלה אלא משום גרם בזיון שגורם דעל ידי כן יתקלקלו ויחבלו בקרקע ואיסורו מדכתיב דבר ה' בזה הילכך מחוייב לעשות כל טצדקי שלא לבא לידי כך ופשוט עכ"ל ואין דעתי העניה נוחה בזה והמעיין יבחר וכתב עוד שם (בד"ה וראיתי בספר) דקיימא לן כסוגיא דשבת דגרם מחיקה שרי וביאר שם דמחיקת השם דאסור לאו משום בזיון הוא אלא גזרת הכתוב שהרי בעצי הקדש נמי אמרינן דאיכא משום לא תעשון וכו' והרי בשורף אין שום בזיון דסתם עצים להסקה קיימי ואף למאן דמצריך דרך השחתה דוקא מכל מקום במחשבה בלחוד סגי אף דאין ניכרת מחשבתו מתוך מעשיו ואם כן אין שום בזיון וכל שכן להאוסרים אף שלא בדרך השחתה אלא על כרחין דהוא רק גזרת הכתוב ולא בבזיון תלי מילתא וכו' אלו תורף דב"ק (עיין לקמן בד"ה ובשו"ת בית יצחק) הנה גם הרב הנ"ל סובר דנקטינן כסוגיא דשבת דגרמא למחיקה מותרת:
גם הרב מטה אהרן בח"ב סי' ח"ק במערכת הפ"ה ד' ר"ן ע"ג במה שנסתפק במי שעשה פגימה באבני מקדש וכו' דמן הדין היא פסולה וצריך להוציאה משם אם עובר משום לא תעשון כן או דילמא כיון שהוא לא נתץ אלא שבסבתו צריך לנותצה אינו עובר כיון שאינו אלא גרמא בעלמא וגם הנותצה לא לקי כיון שהוא לתקן ופשיט לה מסוגיא דשבת הנ"ל דגבי מחיקה שריח גרמא והוא הדין בזה עי"ש אלמא פשיטא ליה דנקטינן כסוגיא דשבת דגרמא שריא וכן ראיתי להרב שלטי הגבירים על דברי הרי"ף בפרק שבועת העדות קרוב לסופו (על הברייתא שהביא הרי"ף יש שמות שנמחקין וכו') שכתב דגרמא למחיקת השם שריא כדאיתא בפרק כל כתבי ורצה לדחות דשניא ההיא משום שנכתב השם שלא במקומו ואפשר דאין בו קדושה כשנכתב שלא במקומו ומשום הכי הוא דשרי גרמא ודחה זה משום דאנן קיימא לן דאף שנכתב שלא במקומו יש בו קדושה אם כתבו לכונת השם וכו' ועוד דבגמרא אמרינן טעמא משום דכתיב לא תעשון כן וכו' עשיה הוא דאסור גרמא שרי ומדלא מחלק תלמודא בין נכתב שלא במקומו לנכתב במקומו משמע דבכל גוונא שרי וההגהות מיימוניות בששי מהלכות יסודי התורה נראה דסברי דגרמא שרי שהביא המסקנא דפרק כל כתבי אלא שנראה דסברי דלא שרי אלא בדלא אפשר בענין אחר עד כאן דברי הרב שלטי הגבורים עיין שם:
והגאון מוהר"א תאומים בשו"ת חסד לאברהם תניינא בא"ח סי' טו"ב הביא מה שכתב הגאון שבות יעקב ח"ג סי' יו"ד דכתבי הקדש מתלמוד ופירושיהם שבלו ונמחקו ורבו מאד ואי אפשר לשמרם מבזיון גם כשגונזין אותם בכלי חרס בקבר תלמיד חכם הם נמאסין מלחלוחית הארץ ומים ששופכים עליהם רשאים לשורפן וכו' וראיתו ממאבד עצמו לדעת שהיא עבירה גדולה שאין לו חלק לעולם הבא ואמרינן אדם מת דומה לספר תורה שנשרף ואפילו הכי עשה שאול המלך עובדא בנפשיה ואמר פן יבואו הערלים והתעללו בי והוא הדין בכתבי קדש דכדי שלא יבואו לידי בזיון יותר גדול שרי לשורפן וכתב על דבריו ואיני רואה מזה הוכחה כלל דאיבוד כתבי קודש אסרינן מדכתיב ואבדתם את שמם לא תעשון כן ואמרינן בשבת ק"כ עשיה הוא דאסור הא גרמא שרי ולכן שפיר אסור לשרפן בידים דזהו האיסור שאסרה תורה ואין לנו לחוש במה שיבואו על ידי זה לידי בזיון אחר כי אפילו לגרום להם בזיון שרי ולא אסרה תורה רק העשיה וראיה לזה ממה ששנינו בפרק ח' דתרומות משנה ט' תרד ותטמא ואל יטמאנה יטמאנה בידיו מה שאין כן במאבד עצמו לדעת דאמרה תורה ושמרתם מאד לנפשותיכם אין חילוק בין עשיה בידים או גרמא לכן כל שרואה שיהרג בבזיון יותר גדול שפיר רשאי לאבד את עצמו בבזיון מועט וכו' והאריך עוד לדחות את ראיה הנ"ל הרי דנקיט בפשיטות דגרמא דמחיקה מותרת (בעיקר דברי הרב חסד לאברהם יש להתיישב במה שכתב החתם סופר בחלק הששי סי' ח' שהבאתי לקמן ריש כלל י"ב):
ובחידושי חשק שלמה לידידי הגאון מוהרש"ל הכהן יצ"ו (בהש"ס החדשים דפוס רא"ם) בחידושיו לסוגיא דפרק כל כתבי הנ"ל כתב בשם הגאון מהר"ר אליהו אלעזר נ"י דיש לחלק בין ספר שלם שמחוייב להצילו מפני הדליקה והרואה ספר תורה או שאר ספרי קודש שנשרף בזרוע חייב לקרוע קל וחומר דאסור לגרום להם איבוד אבל בשם שנכתב על בשרו כיון שודאי לא ניתן לכתוב שם ולא עדיף מברכות וקמיעין דאין מצילין אותם מפני דליקה אף שיש בהם (שמות) מאותיות של שם יש לומר דגרמא נמי שרי והרב המחבר יצ"ו כתב שאף שדבריו נכונים יש ליישב דעת הפוסקים וכו' ומסיק דגרמא אסור ומה שאמרו בפרק כל כתבי בדף ק"ך ע"ב עשיה הוא דאסור מחיקה שרי לא שמותר לגמרי אלא רוצה לומר דלית בה לאו כמו בעשיה עצמה כי אם איסור גרידא ומותר במקום מצוה ובזמן הזה דליכא טבילה של מצוה אסור ומפני זה השמיטו הפוסקים וסיים שיבאר במקום אחר באריכות וכבר כתבתי שמדברי ספר החסידים היה נראה דאיכא איסורא דאורייתא בגרמא אלא דלית בה לאו ולפי חילוקו של הגאון מוהרא"א יצ"ו אין הכרח מדברי ספר החסידים לשם יחידי דהוא לא אמר אלא לספר שלם מספרי הקודש כמובן והגאון בית אפרים בחלק יו"ד סי' ס"א (ד"ה היוצא) כתב דאף דאסור למחוק השם מכל מקום גרמא שרי אפילו שלא במקום מצוה דהא רבנן בשבת ד' ק"ך ע"ב סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ואפילו הכי מתירין לטבול וכן קיימא לן דגרם כיבוי שרי ואף לדעת רבינו יואל שבמרדכי פרק כל כתבי מכל מקום במקום פסידא שרי וכמבואר בא"ח סי' של"ד והרשב"ץ בסי' ב' סובר הא דגרמא שרי היינו במקום שעומד לימחק כגון הא דהיה שם כתוב על בשרו וזה אינו דאם כן מאי פריך הש"ס דר' יוסי אדרבי יוסי דאסר גרם כיבוי ושרי גרם מחיקה דילמא שאני התם שבלאו הכי עומד לימחק אלא ודאי אין לחלק ובכל גוונא שרי לצורך עכ"ל וכבר הביא הרב פתחי תשובה סברת הרב בית אפרים הלזו כמו שכתבתי למעלה בשמו (בד"ה ונראה) אלא שאחר שזכיתי בספר הקדוש הזה ראיתי נכון להרחיב דבריו קצת ממה שהביא הרב פתחי תשובה ועל כל פנים ראינו שהגאונים טובים השנים חתם סופר ובית אפרים נקטי סוגיית הש"ס כפשטה דגרמא שרי ועם שהגאון מוהרש"ל יצ"ו לא הזכיר סברתם אין לתמוה עליו איידי דטריד בגירסיה במילי טובא להלכה למעשה ואולי ראה דבריהם וביאר עליה הכהן בהמקום אחר אשר ייעד לדבר שם באריכות ובישוב דברי הרשב"ץ מקושית הבית אפרים אתה תחזה מה שכתב ידידי הגאון אבד"ק סינאטין יצ"ו הבאתי דב"ק במכתב י"ד שבקונטרס באר בשדי (שבסוף מערכת הכ"ף עיין שם בדף י"א ע"ב וע"ג) גם בשו"ת השיב משה סוף סי' ב"ן בתורתו של בן בנו של המחבר שבסוף ד' ל"ה האריך מאד להסביר כונת הרשב"ץ וסיים בזה הלשון וכיון שאין לנו ראיות מהש"ס לדחות דברי הרשב"ץ ואדרבא עשינו סמוכין לדבריו דלפי סברתו מתורץ הסוגיא לנכון אם כן מאן ספין לחלוק על דבריו ממילא קם דינא כהרשב"ץ דאם היה שם כתוב על דבר העומד להתקיים אפילו גרם מחיקה נמי אסור עכ"ל:
ובשו"ת בית יצחק לידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' ק"ב אות י"ג כתב דבבית אפרים סי' ס"א ס"ב התיר לעשות גרם מחיקה על ידי קטן ובספר דברי חיים ח"ב סי' ק"כ לא נראה לו היתר זה למסור לקטן שם למחיקה והרי הרואה מוחק שם חייב לקרוע ואיך ניתן לקטן למחוק וסיים והרואה יראה דהבית אפרים לא התיר ליתן לקטן רק לגרום מחיקה ובודאי גרם מחיקה אין בה איסור תורה כמבואר בשבת ד' ק"כ ועיין נודע ביהודה סי' י"ז שהוכיח מש"ס הנ"ל דלצורך מצוה מותר גרם מחיקה ושלא לצורך מצוה אסור משום בזיון השם וכו' וכיון דלצורך מצוה מותר בעצמו לטבול ולגרום מחיקת השם כל שכן שמותר לצורך מצוה ליתן לקטן מים על נייר שיתן על השם ועל ידי כן יגרום מחיקת השם ובפרט בשם שעל פי הדין מותר למחקו בעצמו כגון שם שנכתב שלא בקדושה אך (או) אף אם יש ספק כיון דלצורך תיקון רבים מתירים למחוק למה לא יהיה מותר על ידי קטן גרם מחיקה וכו' וכו' עי"ש דב"ק וחידוש הוא שנראה דשתיק למה שכתוב בנודע ביהודה דגרמא שלא לצורך אסורה ואין כן דעת הגאון חתם סופר כאמור:
והנה על מה שכתבתי למעלה (בד"ה איך שיהיה) בשם רבינו עקיב"א בסופר שהשמיט תיבת אל יוסף וכתב ויאמר יעקב אל שדי וכו' ראיתי עתה בספר ברכת שלום לידידי הראב"ד גלוסק יצ"ו בסי' ב' שכתב שנשאל נדון זה ממש וכבר ראה שו"ת רבינו עקיב"א והוא כתב להוכיח בסברות דמסתמא תיבת אל שכתב הסופר בתחלה (אל שדי) קדש אותה ולכן העלה דיש לתלות ביני שיטי בין תיבת יעקב לבין תיבת אל שתי תיבות אל יוסף ואל הכתוב מכבר יהיה בקדושתו אלו תורף דב"ק והוא נכון ולא היה צריך להוכחות שכבר קדשו האל שכתב בתחלה שהרי אף במונח זה כתב כן רעק"א ובעיקר תקונו כיונה דעתו למה שכתב הגאון מהרש"ק בחכמת שלמה שהזכרתי למעלה שאחר שדחה הראיה שמתשובת עבודת הגרשוני סיים וגם הסיעתא מתשובת בית חדש יש לדחות דודאי בנדון העבודת הגרשוני והבית חדש כיון דשם זה אין כאן מקומו וצריך לשם אחר רשאי לתקן וממילא נעשה מהשרשיות שימישיות או להיפוך מה שאין כן הכא דאמרינן באמת נכתב שם הקודש ואם כן מנא לן לכתוב יוסף אל אדרבא לכתוב אל יוסף עכ"ל ומסתמא ספר חכמת שלמה הנ"ל אין מצוי ביד הרב הנ"ל והרב פתחי תשובה בסי' רע"ו סק"י הביא מה שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף בשם מהר"י חאגי"ז דשם אל הנקוד בציר"י אם נקד תחתיו נקודה אחרת שהוציאו מקודש לחול יש להסתפק אי הוי כמוחק השם ואפשר כיון דלא עשה מעשה בגוף האותיות לאו מילתא היא עי"ש וק"ל ולפום ריהטא נראין דבריו היפך סברת הגאון חתם סופר הנ"ל (בד"ה אך הגאון) דכל שעושה מעשה אף שהמעשה אינו בגוף השם חשיב מעשה ולא גרמא ואולי יש לומר דמה שצדד הרב מוהר"י חאגי"ז דכיון דאינו עושה מעשה בגוף האות לאו מילתא היא הוא רק בנדונו שאין כאן מחיקה גמורה שהרי יכול למחוק הניקוד הזה ויחזור לקריאתו הראשונה אבל בנדון החתם סופר שיש מחיקה ממש אף שאינו עושה מעשה בגוף האות אסור כן יש לומר בדוחק ודברי מרן חיד"א שבברכי יוסף הנ"ל הם באות כ"ו וסיים על דברי מוהר"י חאגי"ז הנ"ל וז"ל והרב כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ה' כתב מתשובת מוהרי"ל סי' ר"ך דנקודות השם מותר למחוק עכ"ל הברכי יוסף מחשבתו ניכרת דמסייע ליה להרב מוהרי"ח מדברי מוהרי"ל אמנם נזדמן לידי ספר כסא רחמים למרן חיד"א וראיתי בחידושיו למסכת סופרים פרק ד' ד' כ"ט שהביא דברי מוהרי"ח בשם אל נקוד בצירי שהוא קדש אם נקד תחתיו עוד נקודה ונעשה סגול והוציאו מקדש לחול אי הוי כמוחק השם ואפשר כיון דלא עשה מעשה בגוף האותיות לאו מילתא היא וכתב על דבריו ואין זה ענין למה שכתב הכנסת הגדולה מתשובת מהרי"ל דנקודות השם מותר למחוק דהכא בנקודה זו הוציאו מקדש לחול ואין ראיה משם והגם דמסתברא כמו שכתב הרב מוהר"י חאגי"ז דלא עשה מעשה באותיות ואינו כמוחק השם מכל מקום איסורא איכא עכ"ל וק"ל ויש להתיישב במה שכתב הרב עיקרי הד"ט בא"ח סי' ז' אות ה' (ד"ה האמנם וכו' ומשם והלאה) עיין שם: