שדי חמד כללים מערכת מ· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת המ"ם · כלל י
מחיקת שם משמות הקדושים דאסור והוא איסור תורה דנפקא לן מדכתיב ואבדתם את שמם וכו' לא תעשון כן לה' אלהיכם כידוע ומפורסם וכבר טרח וכתב כן חד מקאמייא הרשב"ץ בחלק ראשון סי' ב' שכן מפורש בפרק אלו הן הלוקין ד' כ"ב ע"א ובפרק ארבע מיתות ד' נ"ו ע"א וברמב"ם פרק ששי מהלכות יסודי התורה עיין שם וכתב הגאון מנחת חינוך בפרשת ראה מצוה תל"ז ד' מ"ב ריש ע"ב וז"ל הנה בשם שנכתב בודאי שלא לשמו דעת הרבה פוסקים ראשונים ואחרונים דאין חייבים על מחיקתו ובספר יש סדר למשנה כתב שכן דעת הרמב"ם ובשפתי כהן סי' רע"ו (לא ציין הסעיף קטן וכנראה שכונתו למה שכתב בס"ק י"ב) כתב דשם שנכתב שלא לשמו אינו נמחק אלא לצורך תיקון וכתב שבתשובתו ביאר ולא זכינו לאורו ואפשר דמדרבנן הוא דקאמר אבל אין חייבים עליו מלקות ושם שעל ידות הכלים וכיוצא שהמתיך אותו לוקה צריך לומר דכתבן לשמו לשם קדושת השם ובספר יש סדר למשנה כתב שהפרי חדש סובר דאפילו שם שנכתב שלא לשמו אסור מן התורה למחקו ודחה דבריו שכל הפוסקים חולקים ואיני יודע טעם הפוסקים נהי דפסול שם כזה בסתמו (אולי צריך להיות בסתום ובסתום חכמה מטמין ברמ"ז ספר תורה תפילין ומזוזות) מכל מקום אפשר הלאו הוא בכל ענין כמו באיבוד שם אלילים היא מצוה ואבדתם את שמם ואין חילוק (שאם כן מנא ידעינן שנכתבו לשם עבודת אלילים כדי לאבדם) הכי נמי כתבה התורה לא תעשון כן וכבר כתבתי למעלה דעל חק תוכות או מרוקם דפסול מכל מקום דעת הרבה פוסקים דעוברים על הלאו והכא נמי אף שפסול אפשר עוברים על הלאו דמאי שנא ומהרמב"ם שכתב כתבו מין ישרף דמעלה על דעתו וכו' זה גרע משלא לשמה עיין בדבריו ובספר הנ"ל מביא ספרים רבים ואינם אצלי ואיני יודע טעם בדבר להקל בלאו בדבר שלא נמצא בש"ס וצריך עיון עכ"ל הגאון מנחת חינוך שם ומהמשך לשונו נראה שכונתו לשלול אם נכתב בסתם והוא שקודם לכן כתב בסוף ע"א וז"ל והנה הכותב השם צריך לכתוב לשמה ואזכרה שלא נכתב לשמה פסולה ואי סתמא לשמה אין כאן מקומו להאריך על כל פנים בשם שנכתב בודאי שלא לשמו דעת הרבה וכו' ולפי זה מתבאר מדבריו שיש מחלוקת בין הפוסקים אם שם שנכתב שלא לשמו דהיינו שכתבו בבלי דעת שכותב השם וכסבור שכותב תיבה של חול הצריכה לו ונזדקר טעות וכתב השם כגון שהיה צריך לכתוב אלינו וטעה והטיל בה ה"ה ונכתב אלהינו הנה בזה יש מחלוקת אם מותר למוחקו או לא (דאילו בנכתב השם בסתם שלא בכונת קדושת השם אבל הוא יודע ומתכוין לכתוב את השם בזה כבר כתב בתחילה שאין כאן מקום להאריך ומתבאר גם כן שדעתו נוטה לדעת הסוברים שגם בזה יש לאו במחיקתו ולפי שלפום ריהטא קשה הדבר לומר שבענין זה יש איסור מן התורה ואף כי לומר שחייב מלקות אמרתי אשנה פרק זה בלא נדר בסיעתא דשמיא:
הנה מרן חיד"א בברכי יוסף יורה דעה סי' ער"ו אות כ"ד הביא דברי הרב פרי חדש (בנימוקיו על הרמב"ם שבסוף ספרו להלכות פסח) בששי מהלכות יסודי התורה שכתב וז"ל דע שקצת חכמים נסתפקו בענין מחיקה את השם אי לקי מן התורה דוקא בקידש את השם או דילמא ההיא לספר תורה אתמר אבל לענין מחיקה אף שלא נתקדש השם שם מיהא הוי ולקי עליה אי מחקיה ולדידן הכי מסתברא ודאי דלקי מן התורה בכל גוונא דהא מסתמא שם שכתוב בכלים לא נתקדש ואף על פי כן כתב הרמב"ם דהמתיך את הכלי לוקה עכ"ל ולפי דברי המנחת חינוך הנ"ל נראה שהפרי חדש אמרה למילתיה בעניינא דאיירי בה איהו דהיינו בנכתב שלא לשמו בפירוש (לא שנכתב בסתם) ועם שלשון הפרי חדש אינו מורה כונה זו כן צריך לומר שמבין המנחת חינוך בכונת דבריו והנה בברכי יוסף שם הביא על זה תורף דברי הרשב"ץ ח"א סי' קע"ז דע שאין השם מתקדש אלא אם כן נתכוון הכותב לקדשו אבל אם כתבו שלא בכונת קדושה אינו קדוש דתניא הרי שהיה צריך לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין השם מהמובחר ואמרינן בירושלמי פרק לולב הגזול דבספר תהלים שרי למימחק הללויה שלא נתכוון לקדש וכו' וכן כתב בספר עמודי גולה דשם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו אלו תורף דברי הרשב"ץ:
וחתר מרן חיד"א להבין כונתו אם רצונו לומר דאינו קדוש לענין ספר תורה אבל מודה דאסור למוחקו או כונתו דגם למחקו שרי והכריח מתוך ראיותיו שדעתו היא דגם מותר למחקו וכתב (בד"ה איברא) דלפי המובן ממה שכתב אין השם מתקדש אלא אם כן נתכוון הכותב לקדשו ואם כתבו שלא בכונת קדושה אינו (קדוש) משמע דהרב מיירי אף שהוא יודע שכותב השם וכן חשב ועשה לכתוב השם אלא שלא נתכוון לקדשו כמו שצריך לומר או לכוין בכל האזכרה שכותב שהוא לשם קדושת השם אבל (כלומר אלא) כתבו בפשיטות כמו שהוא כותב בשאר תיבות שהוא יודע משמעותן וכותבן ועל זה קאמר הרב דאינו קדוש ומשמע דשרי למוחקו ואם כן הוא היפך הפרי חדש עכ"ל מתבאר מדב"ק דמשמע ליה בכונת דברי הרב פרי חדש דלאו במתכוין בפירוש שלא יהיה קדוש (אלא כותבו לשם חול) קאמר דקדוש כדמשמע מדברי הרב מנחת חינוך הנ"ל אלא הרב פרי חדש מיירי בכותב השם סתם ולא נתכוון לקדשו כמו שהדין נותן לקדש האזכרות בהא הוא דמיירי הרב פרי חדש וקאמר דאף על גב דלענין קדושת ספר תורה לא מהני מה שכותבו סתם אלא צריך לקדשו בפירוש מכל מקום לענין מחיקה הרי כיון שידע וכיוון לכתוב השם אסור למחקו וכן כתב מפורש שם (בסוף ד"ה ברם) וז"ל ופשיטא לי דהפרי חדש לא מיירי אלא ביודע שכותב שם אך לא נתכוון לקדשו כההוא דמייתי משם הכתוב על הכלים דהכותב דעתו לכתוב השם אך אינו מקדשו וכתב לדחות ראיות הרשב"ץ שכולן הן מסוג אחר והיינו שהכותב לא היה בדעתו כלל לכתוב השם כגון שהיה צריך לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה ובבלי דעת טעה ולא הטיל בו דלי"ת שנמצא שכתב השם לשם דבר חול (דהיינו יהודה) משום הכי הוא דמותר למחקו וכיוצא לזה הן הראיות שהביא מהסמ"ק ומדברי הרא"ם שהביאו הגהות מיימוני ריש פרק ששי מהלכות יסודי התורה וכן דחה מה שהביא ממה שאמרו בירושלמי דבספר תהלים שרי למימחק הללויה וכו' ומה ענין כל זה למי שיודע שכותב את השם רק שלא נתכוון לקדשו לומר שיהא מותר למחקו:
ועלה בדעתו שיש לומר שגם הרשב"ץ לא אמר שיהא מותר למחקו אלא בכגון שכתב השם בבלי דעת כההיא דהיה צריך לכתוב יהודה וכו' אבל כשיודע ומכוין לכתוב השם אלא שלא קדשו גם הוא יודה שאסור למחקו וכסברת הפרי חדש אבל הכריח מדברי הרשב"ץ סי' קכ"ז שסובר שאף אם הכותב דעתיה עילויה לכתוב את השם כיון שלא נתכוון לקדשו מותר למחקו ומלבד זה כתב שגם לשון הרשב"ץ שבסי' קע"ז אינו סובל פירוש זה ושבו תמיהותיו על הרשב"ץ שאין ראיותיו מכריעות וכו' אלו תורף דב"ק וקצת קשה דמר ניהו גופיה בתחילת האות הזכיר דברי מרן הבית יוסף בבדק הבית שהביא בקיצור דברי הרשב"ץ והעיר על הרב פרי חדש שלא זכר מזה דהאף אמנם מצי פליג עליה הוה ליה להזכירו ואחרי שראה מה שכתב בבדק הבית איך הפליג פירוש זה בדברי הרשב"ץ ואמר מר דאין הלשון סובל פירוש זה והלא בבדק הבית כתב בלשון זה וכתב הרשב"ץ בסי' קע"ז אם כתב השם שלא בכונת קדושה אינו קדוש והביא ראיה מדתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו' וכן כתב הסמ"ק שם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו שמפרש דברי הרשב"ץ דאכותב השם שלא מדעת קאמר דאינו קדוש וכלומר ומותר למחקו שהרי השוה סברתו לדברי הסמ"ק דמיירי בכותב השם שלא מדעת כמו שכתב הוא עצמו מקמי הכי (בד"ה איברא) דדברי הסמ"ק מיירו בכותב השם בבלי דעת ואף שעל פי דברי הרשב"ץ שבסי' קכ"ז הוכרח לומר דהרשב"ץ מפרש דברי הסמ"ק דאף ביודע שכותב השם רק שכתבו שלא לשמו מותר למחקו מכל מקום לולא דבריו שבסי' קכ"ז אין לנו הכרח להבין כן מדברי הסמ"ק אלא דברים כפשטם דאכותב שם בבלי דעת הוא דאמר דמותר למחקו ואם כן מרן הבית יוסף שלא הזכיר תשובתו שבסי' קכ"ז רק ההיא דסי' קע"ז והשוה אותה עם דעת הסמ"ק מוכרח שמפרש דברי הרשב"ץ על דרך המפורש בדברי הסמ"ק והיכי קאמר דאין הלשון סובל פירוש זה שוב ראיתי דמה שכתוב בבדק הבית וכן כתב הסמ"ק וכו' לאו דברי מרן הבית יוסף נינהו אלא לשונו של הרשב"ץ הוא עיין שם ואם כן לא קשיא מידי וק"ל:
וראיתי עתה בספר באר חיים להרה"ג מוהר"ר חיים טוביא מעיר וועקשנה יצ"ו בסי' כ"ו שחקר בשם ה' שנכתב שלא בכונת קדושה אם מותר למחקו והביא לזה מה שכתב מרן בבדק הבית יו"ד סי' רע"ו כתב הרשב"ץ אם כתב השם שלא בכונת קדושה אינו קדיש והביא ראיה מדתניא בגיטין ד' כ' הרי שהיה צריך לכתוב השם וכתב יהודה וכו' וכן כתב הסמ"ק שם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו וכתב הרב יצ"ו וז"ל משמע מלשונו שגם הרשב"ץ סובר כן שמותר למחקו וקשה מנא לן לומר כן דילמא עד כאן לא אמר הרשב"ץ אלא שאינו קדוש אבל למחקו באמת אסור ומכל מקום מודה לדין הסמ"ק דשם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו ויש סברא פשוטה לחלק ביניהם וכו' (קשה עלי להעתיק כל מה שהאריך בזה בדברים נכוחים) עיין שם שמתבאר מדב"ק שהבין שמה שכתוב בבדק הבית וכן כתב הסמ"ק וכו' הם דברי מרן הבית יוסף הוא היה אומר שהרשב"ץ והסמ"ק שוים בדין שמותר למחקו וכנראה אין אצלו שו"ת הרשב"ץ שאם היה בידו ספר התורה הזה אף הוא ראה שהם דברי הרשב"ץ עצמו שנסתייע מדברי הסמ"ק וגם נראה שאין אצלו ספר ברכי יוסף שהרואה דב"ק ישר יחזה שבמה שפלפל בטוב טעם בזה כיונה דעתו באיזה דברים לדעת מרן חיד"א בברכי יוסף (ואף ששם בסי' ז"ך מזכיר את ספר ברכי יוסף אולי כשכתב סי' כ"ו לא היה בידו ואחר שהשיגו לא נזכר לעיין בו על הדין ההוא) וכתב שם (בד"ה נחזור) דמהש"ס דגיטין דשם שנכתב בכונה אף שלא נתכוון לקדשו אסור למחקו ונסתפק בכתב שם על קלף של אדם אחר אם נאסר או לא משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לפי מה שכתבו התוספות בפרק הערל ד' פ"ג ד"ה אין דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמרינן הכי ואיסור מחיקה נמי תלוי במחשבה לפי מה שכתב הסמ"ק דנכתב שלא מדעת מותר למחקו ועוד דאף אי נימא דבנכתב שלא מדעת אסור למחקו מכל מקום מיקרי האי איסור תלי במחשבה דהא היכא שכותב בהדיא שלא לשמו בודאי דמותר למחקו ואם כן יש לומר בזה אין אדם אוסר וכו' ושוב כתב דזה אינו דכיון דאיסור מחיקת השם הוא משום בזיון מה לי אם כתבו על נייר שלו ומה לי אם כתבו על נייר של אחר וקצת ראיה לזה מפרק החליל ד' ג"ן בשעה שכרה דוד המלך שיתין וכו' אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למיכתב שם אחספא וכו' ואי נימא דגם בזה דינא יתיב דאין אדם אוסר מאי מספקא ליה היה להם לכתוב על נייר של אדם אחר ואין בזה חשש גזל כיון שהוא להצלת כל העולם וכו' וכו' אלו תורף דב"ק והרבה יש לשאת ולתת בדבריו אבל ראיתי דבריו בהיותי עסוק בענינים אחרים ואיה"ש עוד חזון למועד הזה בלא נדר:
נחזור לדאתאן עלה דמתבאר מכל האמור דשם שנכתב שלא בכונת שם הקדוש כגון שחשב לכתוב יהודה וטעה וכתב בלא דלי"ת שכונתו בכתבו אותיות השם לא היה אלא לשם חול וכן בענין אחר כיוצא לזה גם הרב פרי חדש מודה דמותר למחקו ופלוגתא דהרשב"ץ ופרי חדש הלא היא בשכונתו לכתוב השם ממש אלא שלא נתכוון לקדשו וזה שלא כמו שנראה מדברי הגאון מנחת חינוך בכונת מרן הפרי חדש וכן היא דעתו לקושטא דמלתא דהכותב בודאי שלא לשם השם אסור למחקו וצריך עיון דהרי בירושלמי סוף פרק הבונה ובמסכת סופרים פרק ה' תניא היה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה ולא נתן בו דלי"ת מוחקו וכותב את השם רבי יהודה אומר יחזיר עליו קולמוס ויקדשו אמרו לו אין זה מן המובחר הרי דשם שנכתב שלא בכונת השם אמור רבנן דמוחקו והיכי מצי סבר הרב מנחת חינוך דאף בכי האי גוונא השם קדוש ולקו על מחיקתו והוא פלא וכיהודה ועוד לקרא יש להביא ראיה מדברי הרב הלבוש בסי' רע"ו סעיף י"ב בדין היה צריך לכתוב יהודה וטעה ולא נתן בו דלי"ת דקיימא לן דתולה הדלי"ת למעלה כתב על זה הרב הלבוש בטעם הדבר שהרי לא היתה כונתו לכתוב השם ומובן שלפי שנרגש שיש להקשות היכי שרי ליתן בו דלי"ת שהרי בזה הוא מוחק מה שכתוב למטה שם השם ומתרץ שהרי לא היתה כונתו לכתוב השם ומשום הכי אף שעל ידי נתינת הדלי"ת למעלה הרי הוא מאבד השם הכתוב למטה לית לן בה ואם כן מבואר דאף שכותב השם ממש כיון שלא היה דעתו לכתוב השם אין בו איסור מחיקה כלל:
וכן מצאתי ראיתי להגאון מוהר"י אסאד בתשובה כי באה בספר חכמת שלמה (אשר בסוף ספר הר המור) בסי' י"ב (ד"ה איברא ד' ל"ו ע"ד) שכתב מפורש דאף דשם שנכתב בסתם אסור למחקו אם נכתב שלא לשם כונת השם אין בו קדושה כלל ומותר למחקו וז"ל ובזה מובן ומדוקדק לשון הברייתא במסכת סופרים פרק ה' הלכה ג' היה צריך לכתוב את השם ונתכון לכתוב יהודה ולא הטיל בו דלי"ת מוחקו וכותב את השם רבי יהודה אומר יחזיר עליו את הקולמוס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר עד כאן. הא דקתני רישא מוחקו וכותב את השם לדעתי כונתו לפי שמותר למחקו שאין בו שום קדושה לכן לא מהני העברת קולמוס לעשות מן החול קודש דכתבו לכם לשמה ולא מן הכתוב ועשוי בפיסול תחלה אבל אם נתכון לכתוב אותיות השם רק שלא נתכוון לקדשו אלא סתמא אף אי סתמא פסול מדאורייתא דסתמא לאו לשמה קאי מכל מקום אסור למחקו כמו שכתבו הפוסקים כולם מהיה שם כתוב על ידות הכלים והשפתי כהן סימן רע"ו ס"ק י"ב ובני יונה ועיין תשובות הרמ"ע סי' ל"ו ותשב"ץ ח"א סי' קכ"ז דמאליו קדוש השם כיון דאסור למחקו מדאורייתא גם רבנן מודו לר"י דמהני העברת הקולמוס ומקודש לקודש מיקרי ומעלין בקודש עכ"ל. מה שכתב אף אי סתמא פסול וכו' כונתו דבתחילת התשובה הביא שדעת רוב הפוסקים לענין הכשר הספר תורה דהאזכרות אם נכתבו סתמא לאו לשמן מיקרו ופסול וכדעת הר"ש שהביאו התוספות במנחות ד' מ"ב סוף ע"א וכן דקדק מלשון הרמב"ם בראשון מהלכות תפילין דין ט"ו ובסוף הלכות ספר תורה כשמנה העשרים דברים שפוסלים הספר תורה כתב האחת עשרה שכתב האזכרות בלא כונה (אמר המחבר מלשון זה ודאי מוכח שפיר הכי אמנם מלשונו שבדין ט"ו איפכא מסתברא שהרי כתב הכותב וכו' ובשעת כתיבה לא היה לו כונה וכתב אזכרה מן האזכרות שלא לשמן פסולים ומשמעות הלשון הוא שחשב בפירוש שלא לשמה דהיינו שחשב לכתוב תיבה אחרת והיא חול אלא שיש לנו לומר דלשונו אינו מדוקדק כיון שבסוף הלכות ספר תורה הנ"ל כתב בפירוש דאחת מן הפסולים הוא שכתב האזכרות בלא כונה) וכן דעת הר"י מאורלינאש וספר התרומה אלא דסברי דגם בשאר הספר תורה סתמא פסול וכן דעת הרא"ש והטור ורבינו ירוחם וסמ"ג עשין כ"ה וכל זה שלא כדעת הסוברים דגם באזכרות סתמן לשמה וכשר וסיים דקיימא לן כדעת רוב הפוסקים דסתמא פסול וקאמר השתא ואף אי סתמא (אולי נכון לגרוס ואף דסתמא) פסול מכל מקום יש בו קדושה לענין שאסור למחקו. הנה מפורש יוצא מדב"ק שהוא שר המסכים לשני הדינים האמורים בדברינו א) דאזכרה שנכתבה בסתמא שלא כיון לקדשה אבל יודע הוא שאת השם הוא כותב אסור למחקה ב) שאם כתב השם על דעת תיבת חול כההיא דנתכוון לכתוב יהודה ולא הטיל בו דלי"ת אין בו קדושה כלל ומותר למחקו:
וקצת קשה דבהדי דקעסיק למימר דאף אי סתמא פסול מכל מקום אסור למחקו וכו' שירטט וכתב ובא לציו"ן שו"ת הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ז והלא על פי תשובה זו הכריח מרן חיד"א בסי' ער"ו אות כ"ד (בד"ה ואותה שאמרו) שדעת הרשב"ץ היא דשם שלא נכתב לשמו מותר למחקו שהרי כתב גבי אזכרות שנכתבו בזהב דאי אפשר להעביר דיו משום דהוי מוחק השם וכו' וסיים ואם נפשך לומר דבהעברת דיו ליכא משום מוחק השם והסתייע בזה מדאקשו בפרק הנזקין וליעבר עליו קולמוס וכו' דמטעמא דמחיקה ליכא למפסליה הא ליתא דשאני התם דהאזכרות לא נכתבו לשמן וכיון שלא נכתבו לשמן לא קדשי כלל ושרו במחיקה וכו' דמתבאר שדעת הרשב"ץ היא דגם אם כותב את השם דעתיה עילויה ומחשבתו וכתיבתו לכתוב השם מכל מקום כיון שלא נתכון לשמו אינו קדוש ושרי למוחקו וסיים הרשב"ץ וכן כתב בספר עמודי גולה וכו' והוא שסובר הרשב"ץ דגם מה שכתב בסמ"ק הכותב שם שלא מדעת וכו' תיפתר שכתבו שלא לשמו וכו' אלו תורף דב"ק אלמא דעת הרשב"ץ היא מבוארת בתשובה זו דסימן קכ"ז דשם שלא נכתב לשמו מותר למחקו ואיך מייחס אליו הגאון מוהר"י אסאד דסובר דאסור למחקו ואף שלא כתב בפירוש דהרשב"ץ שב"ץ סובר דאסור למחקו ואפשר שכונת ציונו להרשב"ץ היא לומר שאין דעתו כן מכל מקום אחרי שכתב בתחילה שהפוסקים כולם סוברים שאם נכתב השם בסתם שלא נתכון לקדשו אסור למחקו לא היה לו לציין בסתם תשובת הרשב"ץ הלזו והיתה לבא"ק שכן ראוי להיות חוזר ממה שאמר בראשית מאמר (דלכולי עלמא אסור למחקו) דהא איכא הרשב"ץ דסובר שמותר למחקו על כל פנים למדנו מדבריו דנקיט לדינא דשם שנכתב בסתם שלא נתכוון לקדשו אסור למחקו:
גם אשו"ר בשו"ת משיב דבר להגאון נצי"ב בחלק יו"ד סי' פ' על מה שנשאל על דבר הקרעקטין (דוגמאות שעושים קודם ההדפסה) אשר יש הרבה בבית הדפוס ובאים לידי בזיון גדול אם מותר לשרפם וכו' והשיב לא מיבעיא ספרים שיש בהם אזכרות והמאבד ושורף לוקה משום לא תעשון ואף דבשעת ההדפסה לא קדשום בפירוש ולענין הכשר ספר תורה בעינן שיקדש בפה כמבואר בסי' רע"ו מכל מקום גם בסתמא בקדושה קיימא דהוי כעסוקין באותו ענין וכו' וכו' גם באזכרות דספר תורה חובה לקדש וכו' הא מיהא פשוט דמכל מקום אפילו לא קידש בפה חל על האזכרה קדושה שיהא המוחק לוקה משום לא תעשון וכו' אלו תורף דב"ק אלמא נקיט בפשיטות דיש לחלק בין הכשר לספר תורה ובין איסור המחיקה ובנכתב בסתם דאינו כשר לספר תורה על כל פנים אסור למחקו ויש להעיר עליו שלא זכר שר שאין הדבר פשוט לומר כן דהא איכא מאן דסברי דכיון שלספר תורה פסול מותר למחקו כאמור:
שוב אשוב לדברי מרן חיד"א בברכי יוסף והוא שהביא שהרב מחנה אפרים בהגהות י"ד ד' ל"ז ע"ב אחר שהביא דברי הרב פרי חדש כתב אבל ראיתי בהגהות מיימוניות בשם הרא"ם דכל שלא נתקדש השם מותר למוחקו וכו' וסיים ולדעתי כל שכתב את השם שלא בכונת השם בהא ודאי מותר למחקו וכו' אבל בכתב השם ויודע שכותב השם אפילו תימא לענין ספר תורה לא מהני עד שיכוין להקדישו לענין מחיקה אסור דכיון שכתבו בכונה הרי זה מקודש עכ"ל וכתב (בברכי יוסף) על דבריו דדברי הגהות מיימוניות בשם רא"ם אפשר לפרשם דאכותב בבלי דעת קאמר והיינו מאי דקאמר כתב אותיות של שם ולא נתכון לקדש בכתיבתן כלומר לא נתכון לכתוב השם וזהו שאמר כתב אותיות של שם והוא על דרך שכתב הסמ"ק במצוה ק"ס דשם שנכתב שלא מדעת שרי למוחקו והוי כההוא דנתכון לכתוב יהודה דנכתב השם שלא מדעת ואינו מסוג דאיירי הרב פרי חדש וביאר גם כן דהרב מחנה אפרים מודה לסברת הרב פרי חדש דשם שנכתב ולא קידשו אסור למחקו רק דפליג עליה במאי דסבירא ליה דלוקה על זה ואיהו סבר דאיסורא איכא ואין בו מלקות אלו תורף דב"ק ונמצינו למדין שגם הרב מחנה אפרים סובר דאם נכתב השם שלא בכונת השם (והיינו ודאי שלא לשמו דקאמר הרב מנחת חינוך) מותר למחקו ובשם שכתבו סתם סובר דאסור למחקו רק דלא לקי עליה והרב כסא אליהו בסי' ער"ו אות ד' לא נחית לזה ולכן כתב על דברי הרב מחנה אפרים דאינו רואה השגה על הפרי חדש והדברים אחדים עם מה שכתב המחנה אפרים עיין שם ולהברכי יוסף מלקות איכא בינייהו כאמור ועל כל פנים מתבאר שגם הרב כסא אליהו דעתו כן דשם שנכתב בסתם אסור למחקו והרב שלחן גבוה ביו"ד סי' ער"ו ס"ק ל"ג הביא לשון הרמב"ם בששי מהלכות יסודי התורה ואפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיכו הרי זה לוקה ופירש דבריו כלומר לא מיבעיא כשהיה השם כתוב דאיכא למימר סתם כותב השם לשם השם כותב אלא אפילו חקוק באיזמל דסלקא דעתך אמינא דלא כיוון דלשם השם הוא מחוקק אפילו הכי קדושת השם עליה וכן נוהגין וכו' עיין שם דב"ק ודבריו מטין לסברת הרב פרי חדש דאף שנכתב השם בסתם יש בו קדושה לענין מחיקה ללקות עליו גם כן:
והביא עוד בברכי יוסף שהרב מוהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב סי' מ' חלק על הרב פרי חדש דמנא ליה לחלק בין קדושת ספר תורה למחיקה וההיא דשם כתוב על הכלים מסתמא כותבו לשם קדושה ושנעלם מהפרי חדש תשובת הרשב"ץ וראיותיו וכו' וכתב שאין דבריו מחוורים דמה שתמה על סברת הפרי חדש דמנא ליה לחלק בין קדושת ספר תורה לאיסור מחיקה הנה במידי דתלי בסברא סברת הפרי חדש מקובלת אצל כל הגדולים והכא סברתו נראית בעינינו סברא נכונה ואין בראיות הרשב"ץ הוכחה נגד הפרי חדש וכו' וציין לעיין פנים מאירות ח"א סי' מ"ה וכתב שראה בשו"ת חות יאיר סי' ט"ז שהאריך בענין זה ולא היה ביכלתו להתיישב בדבריו אך ראה שגם הוא פירש בכונת הרא"ם דעל שלא נכתב בכונה שהוא שם הקדש הוא דאמר דשרי למחקיה ומתבאר שדעתו מסכמת לסברת הרב פרי חדש ושם באות ז"ך הביא דברי הרב מוהר"י זיין בכתיבת יד דסובר כהרב פרי חדש דאסור למחקו אלא שאין הכרח מדבריו דלקי עליה אלו תורף דב"ק:
ויש להעיר על דברי תרוייהו רבנן קדישי דפליגי בסברת הרב פרי חדש (לחלק יצא בין קדושת הכשר הספר תורה לבין מחיקה) אם היא אלימתא או יש לדחותה ותרוייהו כחדא שריין דלפי הנראה נעלם מעיני קדשם דברי הרשב"ץ בחלק ראשון סי' קכ"ז שכתב לענין שם שכתבו בזהב כיון שכתבו לשמו קדוש ואף על גב דספר תורה נפסל בכך היינו משום דלענין כתיבת ספר תורה גמרינן הלכה דבעינן דיו אבל דלא ליהוי כתב לענין מחיקת השם ליכא מאן דאמר וציץ יוכיח שהוא טס של זהב וכתב ביה כתב בפרשת פקודי מכתב פתוחי חותם קדש לה' וטרח תלמודא בפרק המביא תניין ד' כ' ע"א לאסוקי אי הוי חק תוכות או חק ירכות ומשמע דדיניה כדיו לכל מילי דכתיבה לבד מהכשר ספר תורה וכו' עיין שם הרי דמאי דאסברא לן מרן הפרי חדש אך בחלקו"ת ישית בין הכשר ספר תורה למחיקת השם לא נפלאת ולא רחוקה ושל כת הקודמים היא וכי היכי דאמרה הרשב"ץ לעניין שם שנכתב בזהב מצינן שפיר למימר נמי הכי לענין שם שנכתב שלא לשמו דאף דפסול לספר תורה מכל מקום קדוש יהיה לענין איסור מחיקה והתימה על מרן חיד"א שכבר הזכיר תשובת הרשב"ץ הלזו קודם לכן (בד"ה ואותה שאמרו) ואם כן היה לו לומר שסברת הרב פרי חדש לחלק בין ענין ספר תורה למחיקה מסייעא לה תשובת הרשב"ץ:
ובתשובות רבינו עקיב"א במהדורא תניינא סי' ט"ו (בסוף ד"ה אמנם נראה) כתב וז"ל גם במה דבדפוס לא נתכוונו לקדש השם והשפתי כהן כתב בסי' רע"ו דשם קדש שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון מצינו רבים חולקים בתשובת פנים מאירות חלק ראשון סי' מ"ה ובחוות יאיר סי' ט"ז גם במשבצות זהב ארח חיים סי' ל"ב מפקפק על השפתי כהן וכתב שם על מה שנשאל בתיקון סידור הבלוי והאומן ישראל הבא לתקנו מוכרח לו להניח נייר ולדבקו עם פא"פ (מין דבק) על מקום היפה ופוגע בשמות שאינם נמחקים אם יש בזה משום איסור מחיקה ואחר שנשא ונתן בתשובתו על ענין זה סיים (בד"ה ולזה) לעשות כך היינו להניח על כל שם ושם נייר בלי דבק או לדבק מעט בשעוה דלא הוי מחיקה ושוב לדבק הנייר בפא"פ שיהיה הנייר השני מדובק על נייר הראשון שמניח על השם ולא הוי מחיקה דאם יקלפו הנייר השני יהיו אותיות השם קיימים כיון דהדבק פא"פ אינו על השם ומצא עצה זו בפנים מאירות הנ"ל לענין ציור בכותלים בבית הכנסת עכ"ל רבינו עקיב"א שם ומתבאר שדעתו נוטה לדעת החולקים על השפתי כהן ואוסרים למחוק שם שנכתב שלא בקדושה:
והרב נחמד למראה בפרק קמא דפיאה ד' כ"ה ע"ד (ד"ה כי מן) אחר שכתב דשם שכתוב בכתב עכומ"ז אסור למחקו סיים ואין לומר דזה דאסור היינו דוקא כשנתכוון הישראל כשכתב את השם לשם קודש הא לאו הכי לא זה אינו כמו שכתב הרב מחנה אפרים בחי' יו"ד והסכים דספיקא על ידי ישראל אסור ועיין להרב מוהרשד"ם סי' קפ"ד וקפ"ו ומוהר"ם אלשקאר סי' ע"ב ועלה בידינו דאף דאין אנו יודעים אם נכתב לשם קדושה אסור למחקו עכ"ל וחידוש הוא דבדבר זה שבקיה לזריזותיה חופש כל חדרי בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים (כידוע למי שרגיל בספרו) ותפס במושלם דגם בנכתב שלא לשמו יש בו משום מחיקת השם ולא עיין בברכי יוסף במקום הראוי (ביו"ד סי' ער"ו) והיה רואה שאין הדבר פשוט לומר כדאמר מר ומכל מקום דבריו נראים מכוונים להלכה ומה שציין לתשובת הרב מוהר"ם אלאשקאר הנה שם לא דבר מענין מחיקת השם כלל כמו שיראה הרואה (ולחפש במקומות אחרים קשה עלי מאד) ותשובת הרב מהרשד"ם דסי' פק"ד היא מה שהתרעם וצווח מאד על כורכי ספרים שעושים הכריכה מדפים הנשארים בבית הדפוס מאותם שהם פירושים ומדרשות וכן מתורה נביאים וכתובים ורצה להליץ בעדם על פי ארבע טענות והרביעית הלא היא שכל כתבי הקדש צריכים כתיבה לשמה ואם כתב אחד מכתבי הקדש שלא לשמן (נראה שכונתו כאילו אמר שלא נכתבו לשמן) פסולים וכתב שעל פי טענות אלו נראה להם לנהוג היתר אבל אין בהם טעם לומר דלא בעו גניזה וכל שכן שיהא מותר לאבדם בידים חלילה והאריך וסיים מכל זה מבורר כי מה שעושים אלו הקושרים שמאבדים אותם בידים אין ספק שהוא עון פלילי וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר ששום אחד מהטענות אשר האחת היא מה שנכתבו שלא לשמן לא ישרו בעיניו משום דסבירא ליה דאפילו הכי אסור לאבדם בידים ואדרבא צריכים גניזה:
והתשובה שבסימן קפ"ו היא על סופר שהיה צריך לכתוב בספר תורה תיבת יהיה וטעה וכתב שם הוי"ה ברוך הוא אם מותר למחוק הוי"ו ולעשותה יו"ד והשיב ברור כשמש שמה שאסרו למחוק שם מהשמות לא אמרו אלא כשנכתבו בכונה לשם קדושה ממש ולא אותיות ותיבות שיש בהם אותיות משם ולא נכתבו לכונת קדושת השם דאי לא תימא הכי כל מקום שיהיה כתוב אל יהיה אסור שהן אותיות המורים על שם אל והוא מהשמות שאינם נמחקים וכן כל תיבה שיש בה שתי אותיות יו"ד ה"ה סמוכות זו לזו כמו יהודוך (אולי צריך להיות יהודה או יהודוך) יהיה אסור למחוק שהן אותיות י"ה שאינו נמחק וזה דבר שאין לו שחר וכן יש לדקדק מלשון הרמב"ם בששי מהלכות יסודי התורה כל המאבד שם משמות הקדושים וכו' מדאמר שם משמות הקדושים ולא אמר אותיות משמות הקדושים מוכח ודאי דוקא כשנכתב לשם שם קדש אבל כשנכתב לשם כונה אחרת אף שהם אותיות של שם ממש נמחקים וגם מלשון רש"י בפרק שבועת העדות ד' ל"ה ריש ע"ב ד"ה כתב אל"ף למ"ד וכו' דקדק כן מדפירש שהתחיל לכתוב אלקים וכתב אל וכו' ולא הניח הבריתא כפשטה שכתב אותיות אל מאיזה צד שיהיה אינו נמחק כיון ששתי אותיות הללו הן שם בפני עצמו (אמר המחבר מה שכתב ולא הניח הברייתא כפשטא אינו מדוקדק דאדרבא לשון הברייתא מורה למה שפירש רש"י כמו שכתב הרב לקמיה) ולישנא דברייתא נמי הכי דייקא דקתני כתב אל מאלהים ולא אמר סתם כתב אל"ף למ"ד אינו נמחק ויש להביא קצת ראיה מההגהה שהביא הרב בית יוסף בסי' ער"ו בשם רבינו שמחה הכותב יהודה והשמיט הדל"ת יתלה הדל"ת הרי דאף שכתב שם הוי"ה כיון שלא כתבו לשם השם מותר לתלות הדל"ת אף שעל ידי זה נמצא מוחק השם הוי"ה שכתב ובהכרח לומר כיון שלא היתה כונתו בהשמטה זו לכתוב השם מותר לבטל את השם ההוא (שם בסיום הדברים כתב בזה הלשון אלא ודאי כל שנכתב לשם קדש האותיות מצד עצמן לבד אין להם קדושת שם עד שתאמר שאסור למחקן עכ"ל ונראה שיש טעות סופר וצריך להיות אלא ודאי כל שלא נכתב לשם קדש וכו') אלו תורף דב"ק ואין ללמוד מדברים אלו למאי דאיירי הרב נחמד למראה לאסור למחוק שם השם אף שאין אנו יודעים שנכתב לשם קדושת השם כמובן דלא עסיק בכי האי גוונא:
ואדרבא מקום יש בראש להוכיח בהיפך מסיום דברי הרב שם שכתב וז"ל וכן כתב בהגהות מיימוני שם בפירוש וז"ל כתב רא"ם אם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדש בכתיבתם אין בהן קדושה וכו' והביא ראיה עכ"ל משמע ממרוצת לשונו של הרא"ם שעל האותיות של שם עצמו קאמר דאם לא נתכון לקדשן אין בהם קדושה אלא דזה לא יתכן שתהיה כן כונת הרא"ם לדעת הרב מוהרשד"ם בסי' קפ"ד שאין ממש בטענתם הרביעית שכתבי הקדש שנכתבו שלא לשמן פסולים ומשמע שהכונה היא שלא נתכוונו לקדשם וקאמר דודאי הם קדושים ועוד דאינו ענין למאי דאיירי הרב מהרשד"ם בסי' קפ"ו ולכן צריך לומר דהרב מוהרשד"ם מפרש מה שכתב הרא"ם דאם לא נתכוון לקדשן בכתיבתן רוצה לומר שלא היתה כונתו לכתוב את השם כלל כגון שנתכוון לכתוב יהודה וטעה והשמיט דל"ת וכמו שכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' רע"ו אות כ"ד (סוף ד"ה איברא) שכונת הרא"ם היא על דרך שכתב הסמ"ק במצוה ק"ס דנכתב השם שלא מדעת כגון שהיה דעתו לכתוב יהודה והשמיט הדל"ת עיין שם אבל אם כתב השם מדעת אלא שלא נתכוון לקדשו אין הכי נמי דמודה הרא"ם שהוא קדוש ואתי שפיר דמייתי הרב מוהרשד"ם דברי הרא"ם לנדונו דהוי דומיא דידיה שהיה צריך לכתוב יהיה וטעה וכתב וי"ו במקום יו"ד שניה ועל כל פנים כיון שלא נמצא מפורש בדבריו שבסימן קפ"ו שאם כתב השם מדעת ולא קדשו שאסור למחקו לא ידעתי מה היתה כונת הרב נחמד למראה בציונו תשובה זו ולפי מה שמובן מדעת הרב מהרשד"ם בכונת דברי הרא"ם שרוצה לומר שלא היתה כונתו לכתוב השם כלל מצינו תנא דמסייע למרן חיד"א בפירושו דברי הרא"ם ואף על גב דאיהו לא חזי (שלא היה בידו ספר הרב מוהרשד"ם כמו שכתב בסוף ד"ה וחזיתיה) כיונה דעתו לפירושו בכונת הרא"ם:
והשגתי ספר בית יהודה שציין בברכי יוסף הנ"ל וראיתי שכתב (בד"ה ואמרינן) דדעת האחרונים דשם של קדש שנכתב שלא לשם קדושה דאין בו קדושה כלל ומותר למוחקו עיין שפתי כהן סי' רע"ו ס"ק י"ב וכן מוכח דעת הטורי זהב שם סק"ב וכמו שהוכיח מדברי הגהות מיימוניות ריש פרק ששי מיסודי התורה וכן כתב מהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ו ועם שיש לדקדק על דבריו מכל מקום בעיקר הדין נתכון אל האמת עכ"ל ועל דברים הללו כתב מרן חיד"א בברכי יוסף הנ"ל וז"ל (בסוף ד"ה וחזיתיה) מה שנסתייע מדברי טורי זהב לפי מה שכתבתי לעיל אין ראיה כונתו דהרב טורי זהב כתב שם שנכתב שלא בכונה אין בו קדושה כמו שכתב בהגהות מיימוני בשם הרא"ם ומר ניהו (הברכי יוסף) כבר כתב שם (בסוף ד"ה איברא) דאפשר לפרש כונת הרא"ם על דרך שכתב הסמ"ק שכתב השם שלא מדעת וכו' שלפי זה אין מזה סתירה להפרי חדש ועל מה שנסתייע ממוהרשד"ם כתב אין תשובותיו אצלי אך לפי מה שכתב הרב כנסת הגדולה בשמו אין ראיה נגד הפרי חדש וכן נראה ממוהריק"ש ועיין הרדב"ז בחדשות סי' ע"ז ודוק עכ"ל ואני הדל כבר הבאתי דברי הרב מוהרשד"ם דסי' קפ"ו כנז"ל וכנראה הרב בית יהודה הבין דבריו כפשטם דעל שם ממש קאמר שאם לא נתכוין לקדשו אין בו קדושה ומה שכתב שיש לדקדק בדבריו אולי כונתו להעיר עליו שאינו ענין למאי דעסיק הרב (מהרשד"ם) וכדהוינן עלה בעניותין ואומר אני דלפי שלא ראה הרב בית יהודה תשובתו שבסי' קפ"ד נחה דעתו להבין כן מדבריו שבסי' קפ"ו שהרי בסי' קפ"ד מפורש דסבירא ליה דאף אם לא נתכוון לקדש השם (כההיא טענה הרביעית להליץ בעד הכורכי ספרים) יש בו קדושה ואם כן בהכרח לומר דבסי' קפ"ו מפרש דברי הרא"ם דלאו בכותב השם קאמר אלא בכותב אותיות מהשם שלא בדעת השם כמו נתכוון לכתוב יהודה וכו' ואינו סותר סברת הרב פרי חדש:
העולה מכל הרשום הוא דבשם שלא נתקדש שלש סברות בדבר א) דיש בו משום מוחק ולוקה גם כן ב) דאסור למחקו אבל אין לוקה על מחיקתו ומותר למחקו לצורך תיקון דוקא ג) דאין בו משום מוחק כלל כיון שלא נתקדש ומותר למחקו ובספר שערי רחמים בחלק יו"ד סי' כ"ה (סוף ד"ה ובר מן דין) כתב דשם שנכתב על ידי ישראל אף אם לא קדשו שם הוי וחייב משום מוחק דגבי מחיקה אף שלא נתקדש השם חייב כדכתב הרב פרי חדש בששי מהלכות יסודי התורה והביא ראיה מדכתב הרמב"ם המתיך הכלי שיש בו שם לוקה ומסתמא שם שכתוב על הכלי לא נתקדש עכ"ל והוא חידוש לרב גדול כמותו שנעלם ממנו רמה דיות נשתפכו בזה וסברת הרב פרי חדש אינה מוסכמת והדברים מטין דלענין הלכה אית לן למינקט כסברא מציעתא דאיסורא איכא ולא לקי עליה:
והנה על מה שכתב הרב בית יהודה מהשפתי כהן ס"ק י"ב לא השיב מרן חיד"א ולי הדל תמיה מילתא שהרי כתב שם בזה הלשון וכן שם של קדש שלא נכתב לשם קדושה מותר למחקו לצורך תיקון דוקא עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דגם כשלא נכתב לשם קדושה איכא איסור מחיקה ורק משום תיקון הוא דשרי ואילו הרב בית יהודה מר הוא דאמר דכשנכתב שלא לשם קדושה אין בו קדושה כלל ומותר למחקו ומציין על זה דברי השפתי כהן הללו והוא עזר כנגדו ועם שאין לנו הכרח מדברי הגאון שפתי כהן הללו דסבירא ליה לגמרי כדעת מרן הפרי חדש דהמוחקו לוקה דאפשר דסובר דאינו אלא איסור דרבנן ולכן מותר לצורך תיקון וכמו שכתב לדעתו הגאון מנחת חינוך שהבאתי למעלה (בריש כללין) הא מיהא לאידך גיסא ללמוד מדבריו שמותר למחקו שאין בו קדושה כלל זה לא יתכן להבין מדבריו כלל וראיתי למרן מוהריצ"א בשו"ת עין יצחק בארח חיים סי' ה' אות טו"ב שכתב דסברת הפרי חדש דאף על שם שלא נתקדש לוקה על מחיקתו דעת יחיד היא ורוב הפוסקים חולקים עליו וכו' והביא דברי השפתי כהן הנ"ל וכתב דסבירא ליה דאיכא איסורא מדרבנן ועל פי זה העלה שם (בעין יצחק) דאם התנה עלהם שלא תחול קדושה אין להחמיר דהוי כגזרה לגזרה עיי"ש שלא הזכיר דברי הברכי יוסף ומנחת חינוך הנז"ל אשר דעתם מסכמת לדעת הפרי חדש ומכל מקום גם הוא הבין מדברי השפתי כהן דאיכא איסורא במחיקתו שלא כמו שנראה מדברי הרב בית יהודה לדעת השפתי כהן דמותר למוחקו ובשדי חמד מערכת הכ"ף בקונטרס באר בשדי במכתב חמישי והוא לידידי הגאון מוהרש"א רזעכטא מח"ס היקר בכורי שלמה יצ"ו האריך בדינים אלו ואסף איש טהור אמבוהא דספרי לך נא ראה גם במה שהאריך ידידי הגאון מוהר"ר אריה ליב ליפקין אבד"ק קארטינגא יצ"ו בבאר בשדי שם מכתב העשרים וכן שם במכתב שלשה ועשרים לידידי הגאון מוהרי"ץ שמעלקיש אבד"ק לבוב יצ"ו ובספר רוח חיים ביו"ד סי' רפ"ב אות יו"ד כתב אם השמות שאין נמחקין צריכים כולם לשמן ואף אם לא כיון איסור מחיקה איכא עיין חיים שנים סי' ח' פני אריה יו"ד סי' מ"ה ואינם מצויים אצלי לעיין בדברי קדשו:
ועל מה שכתב הרא"מ שבהגהות מיימוני בריש פרק ששי מהלכות יסורי התורה שאם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדש בכתיבתם אין בהם קדושה וראיתו היא מדאמרינן בפרק הבונה ד' ק"ד הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה טעה ולא הטיל בו דל"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר הנה ראיתי בספר דרך המלך החדש לידידי הגאון אבד"ק ראווא יצ"ו בהלכות יסודי התורה ד' י"ג ע"א שהקשה וז"ל ולא זכיתי להבין הדמיון דאם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדשם על כל פנים לא גרע מסתמא ויש לומר דכיון דסתמא לשמן קאי כשר כדאמרינן בריש זבחים גבי גט אשה אי לאו דסתם אשה לאו לגירושין עומדת כשר אם כתבו סתמא אבל נתכוון לכתוב יהודה וטעה וכו' דבפירוש איכוון לכתוב יהודה הוי בפירוש שלא לשמו ויש לומר דפסול וכו' ועוד הקשה דהרמב"ם שם בהלכה ח' פסק דאפיקורוס שכתב ספר תורה שורפין אותה וכו' אבל נכרי שכתב את השם גונזין אותה וכו' וידוע דעכו"ם בודאי אינו מכוון לקדש השם דאדעתיה דנפשיה עביד ואפילו הכי אסור לשרפו משום דחשיב כסתמא וכו' אלו תורף דב"ק ומתבאר דמשמע ליה שדברי הרא"ם הם בכותב את השם ממש שהוא צריך לכתוב השם וכתבו) ולא נתכוון לקדשו בקדושתו כדינו ועל זה קאמר דאין בו קדושה ואהכי שפיר קשיא ליה על אשר עשה את דמ"ו לההיא דהיה צריך לכתוב יהודה וכו' אמנם כבר כתבתי למעלה דברי מרן חיד"א בברכי יוסף שמפרש דברי הרא"ם שלא היה בדעתו לכתוב את השם רק שבלא דעת כתב השם דומיא דהיה צריך לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת וכו' וגם כתבתי שמדברי הרב מהרשד"ם בסי' קפ"ו מוכח דמפרש כן בדברי הרא"ם ואתו שפיר דברי הרא"ם והשגתי ספר בית ישחק (על הרמב"ם) להרב מוהרי"ץ גאטיניו וראיתי בדף ב' שהביא דברי הרב פרי חדש הנ"ל ותמה עליו ממה שכתב הרא"ם שבהגהות מיימוני הנ"ל ותירץ דכונת הרא"ם היא שכתב השם בבלי דעת וכו' (וכדתרגים לה מרן חיד"א בברכי יוסף) וכתב שגם הרב חות יאיר בסי' ט"ז תרגם הכי דברי הרא"ם ושקיל וטרי שם על דברי הרב מחנה אפרים ככל מה שנשא ונתן בהם בברכי יוסף ושניהם מתנבאים בסיגנון אחד עיין שם שדעתו כדעת הרב פרי חדש:
ועיינתי בספר היראים להרא"מ לראות גוף דב"ק אשר הובא בשמו בהגהות מיימוניות הנ"ל ודבריו הם בעמוד היראה סי' ט' וז"ל ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדשן בכתיבתם כדתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכתב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין השם מהמובחר אלמא כונת קדושה בעי וטעמא דכל דבר דתלוי בקדושה בעינן כונה כדתנן הקדש טעות אינו הקדש עכ"ל ובסמ"ג לאוין סי' ג' אחר שהציע דיני איסור מחיקת השם כתב וז"ל מכלל זה אתה למד שאם כתב שם על יריעה בספר תורה או תפלין ואפילו בטעות שכל היריעה קדושה ובלבד נתכון לכתוב שם דכונה בעינן כדמוכח מדתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת שאמרו חכמים שאינו מקודש אף בהעברת קולמוס עכ"ל ובספר ווי העמודים (הוא ביאור על ספר היראים להגאון המחבר ספרי ערך השלחן) כתב דמשמע מדברי שניהם דנתכוון לכתוב השם סתם אם לא נתכוון לקדשו פסול ונמחק ושכן כתבו התוספות בפרק אין מעמידין ד' כ"ו ד"ה וכי היכן מצינו וכו' שצריך לכתוב האזכרות לשמן בפירוש ושכן הוכיח בספר התרומה סי' קב"ץ והתוספות במנחות ד' מ"ב כתבו לחד תירוצא דסתם כשר וכתב שנראה לו דלשון הרמב"ם בראשון מהלכות תפלין דין ט"ו (הכותב ספר תורה וכו' ובשעת כתיבה לא היתה לו כונה וכתב אזכרה שלא לשמן פסולין) לאו דוקא הוא אלא בסתם נמי פסול כדמוכח ממה שכתב בדין ח"י (אמר הסופר לא כתבתי האזכרות לשמן אינו נאמן לפסלן דמשמע דכשלא נכתבו לשמן פוסל הספר תורה וכן הבין בדעת הרמב"ם הגאון מהרי"א שהבאתי למעלה בד"ה וכן מצאתי עיין שם מה שכתבתי) וכן מה שכתב רבינו ירוחם בנתיב ב' חלק ב' סופר וכו' ואחר כך אמר אזכרות שבו כתבתים שלא לשמן וכו' אינו מדוקדק וכן כתב אחר כך מאחר שהאזכרות אינן כתובות לשמן והביא מה שכתב הרב חוות יאיר בסי' ט"ז וז"ל ויותר נראה לומר אחר דקשיא לי עוד אמאי מייתי הרא"ם ראיה מברייתא דהרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו' דפליגי ר"י וחכמים בהעברת קולמוס הוה ליה לאתויי גמרא ברורה בהנזקין ד' ד"ן ע"ב ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום אלא על כרחין סובר הרא"ם דנהי דאין הספר תורה שוה כלום מכל מקום יש באזכרות קדושה אחרת דמכל מקום נכתבו סתם וסתמא לקדושתה קאי וכו' מה שאין כן כשעיקר הכונה לשם חול כההיא דהיה צריך וכו' ונתכון לכתוב יהודה וכו' דאפילו על ידי העברת קולמוס אין השם מן המובחר ובלא העברת קולמוס לא קדיש כלל כיון דבכונה עקר ליה ובכי האי גוונא מיירי מה שכתב לא נתכון לקדש רק נתכון למלה אחרת ואפשר להגיה ולא נתכון לקודש עד כאן דברי הרב חות יאיר וסיים על זה בווי העמודים משמע דסבירא ליה דסתם כשר:
שוב הביא (בווי העמודים) לשון המרדכי בפרק התכלת סימן תתקמ"ט הקשה ר"י מאורלינס למה לי קרא למעוטי נכרי מכתיבה וכו' שמתבאר דר"י מאורלינס סובר דסתם פסול ורבינו אלחנן סובר דסתם כשר ועוד כתב המרדכי דרש"י סובר דסתמא לשמה קיימא אבל האזכרות ודאי צריך להזכיר בפירוש לשמן וכו' ולהכי נקט בפרק הניזקין אזכרות וכו' עיי"ש וסיים (בווי העמודים) אם כן דעת רש"י והר"י מאורלינס ותוספות דעבודה זרה וספר התרומה דאזכרות צריך שיכתוב לשמן בפירוש וסתמן פסולין אבל רבינו אלחנן סובר דאפילו אזכרות סתמן לשמן אלא דסבירא ליה דדוקא ישראל סתמן לשמן כיון שכותב ספר תורה לקרות בו אבל כתיבת גוי לאו לשמה קאי ותמה על הרדב"ז חלק שני סימן ע"ז שכתב שאם היה צריך לכתוב שם וכתבו סתם בלא כוונה נתקדש ממילא ולא זכר דרש"י והתוספות והתרומה ור"י מאורלינס סברי דסתם השם לאו לשמו קאי וכן נראה מדברי רבינו (היראים) והסמ"ג דבסתם פסול:
גם הרב פנים מאירות בח"א סי' מ"ה תפס תירוץ שני עיקר דסתם כשר ובפרק הנזקין מיירי בכתב שלא לשמה בפירוש וכו' ולא ראה דברי התוספות דעבודה זרה וספר התרומה דסברי דאפילו בסתם פסול וכן נראה מדברי רבינו והסמ"ג וכו' גם מה שכתב (כנראה כונתו על הרב פנים מאירות ואין הספר מצוי אצלי) וז"ל ועוד נראה אפילו לא נכתב לשמו כגון שנתכון לכתוב יהודה וכו' אפילו הכי נראה דאסור למחקו ולכך פליגי בהעברת קולמוס ולא קאמרי דימחק וכו' (ובספר ברכי יוסף יורה דעה סי' רע"ו לא זכר דברי הרב פנים מאירות) וליתא דבירושלמי סוף פרק הבונה ובמסכת סופרים פרק ה' תני היה צריך לכתוב את השם ונתכון וכתב יהודה ולא נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם ר' יהודה אומר יחזיר עליו קולמוס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר הרי דחכמים סברי דימחק ואם כן נראה דהוא הדין בסתם אם לא נתכון לקדשו מותר למחקו לדעת התוספות והתרומה ור"י מאורלינס וכנראה מדברי רבינו והסמ"ג וכן כתב הרשב"ץ חלק א' סימן קכ"ז וסימן קע"ז והוכיח כן מההיא דנתכון לכתוב יהודה וכו' ועיין בית יהודה ח"ב סימן מ' ושוב הביא דהרב קרית ספר בפרק א' מהלכות תפלין כתב דבעינן אזכרות לשמן וכו' אבל מדאורייתא לא פסילי דלא ילפינן כתיבה מגט וכו' וכתב עליו וכבר כתבתי שזו דעת רבינו אלחנן אבל רש"י ור"י מאורלינס ותוספות והתרומה סברי דסתם פסול ושוב שקיל וטרי אם פסול מדאורייתא או מדרבנן:
אלו תורף דב"ק אשר העתקתי לפי שספר היקר הזה אינו מצוי ואצלי הגם שאול הוא בידי ונראה בעליל שדעתו מסכמת דשם שנכתב בסתם מותר למחקו אמנם לדעתי העניה אחרי שמלבד הרבנים שהזכיר מרן חיד"א בברכי יוסף סי' רע"ו אות כ"ד ואית ז"ך דסברי דאף דשם שנכתב סתם פסול הוא לענין ספר תורה מכל מקום אסור למחקו הנה מתורתו (של הרב ווי העמודים) אנו למדין דלרבינו אלחנן והגאונים מבי"ט בקרית ספר והרדב"ז ופנים מאירות אסור למחקו ומדברי רבותינו היראים והסמ"ג ורש"י ומוהר"י מאורלינס ותוספות דעבודה זרה וספר התרומה שנסתייע הרב לומר דשם שנכתב סתם מותר למחקו לי הדל אין הכרח כלל במחילת כבוד גאונו שהרי לא נזכר בפירוש לענין מחיקה ויש פנים לומר כדאסברה לן מרן הפרי חדש דאף מה שפסול לספר תורה מכל מקום יש בו קדושה ואסור למחקו וכדתרגים הגאון חות יאיר (שהביא הרב כנז"ל) לדברי רבינו היראים פשיטא ודאי דהכי אית לן למינקט דשם שנכתב בסתם אסור למחקו אבל בשם שנכתב שלא בכונת השם כגון שנתכון לכתוב יהודה וכתב חסר הדל"ת בבלי דעת יפה השיב הרב ווי העמודים על דברי הרב פנים מאירות שמותר למחקו כמבואר בירושלמי ובמסכת סופרים ועל כל פנים למדנו שגם הרב פנים מאירות סובר דשם שנכתב בסתם אסור למחקו וכדעת הרבנים הנז"ל ומה שכתב בווי העמודים שבספר ברכי יוסף לא הזכיר את תשובת פנים מאירות כמדומה לי שהוא טעות סופר וצריך להיות ובברכי יוסף סי' רע"ו זכר את דברי הרב פנים מאירות כמו שהוא האמת שהזכירו (בד"ה שוב ראיתי) בזה הלשון ועמ"ש הרב פנים מאירות בתשובה ח"א סי' מ"ה באריכות ודוק בדבריו עכ"ל וכמו שכתבתי אני הדל לעיל (בד"ה והביא עוד) בשמו אלא דלא הוה ידענא מאי אמר רב פנים מאירות בזה ואפריון נמטייה להרב ווי העמודים שהשמיענו דברות קדשו:
ומרן החבי"ף בספר חיים ביד סי' פ' נשאל במעשה שהיה שטעה המדפיס באחד שיש לו כינוי אלקאים וכתב אלהי"ם (במקום אלקאיים) אם מותר לתקנו להאריך רגל הה"א לעשותה קו"ף וכו' והשיב דמותר כיון דלא נתכוון לשם קדושת השם כלל כי אם טעות בכינוי אדם וראיה ממה שהביא מרן הבית יוסף בסי' ער"ו בשם הרשב"ץ דאם כתב בקדושת השם את ושם אלקים אחרים לא תזכירו אין בכך כלום וכו כתב הרמ"א וכו' ועוד ראיה ממה שכתב מרן בבדק הבית בשם הרשב"ץ דאם כתב את השם שלא בכונת קדושה אינו קדוש והביא ראיה מדתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכתב יהודה וכו' וכן כתב הסמ"ק שם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו ואם נתכון לקדש שם שאינו קדוש מסתברא דלא מהני כונתו דהוי כמתפיס בעלי מומין למזבח דלא קדשי ועוד יש להקל מצד שהוא בדפוס עיין בני חיי ביורה דעה סי' פא"ר ד' ס"ג ע"ב דלענין קדושה לא הוי דפוס ככתיבה וכן משמע בבית יוסף סי' רע"ו דיש להקל בכתיבת השמות בחומשים דלא הוי ככתיבה בגליון ועיין מגן אברהם סי' ל"ב ס"ק נ"ו ובספר אדני פז ד' ז' ע"ב ועוד נראה להתיר ממה שכתב מוהריק"ש ביורה דעה סי' רע"ו ד' מ"ט ע"א כתב אותיות של שם שלא במתכוין לכתוב את השם כי אם היה רוצה לכתוב יהיה וכתב ו' באמצע יש מתירין למחוק עכ"ל אלא דמצינו סברת הרב פרי חדש בששי מהלכות יסודי התורה דאפילו נכתב שלא בכונת קדושה אסור למחקו מן התורה והיינו דוקא אם יודע שהוא כותב שם קדוש אף דלא נתכון לכותבו בכונה הרי זה לוקה וכן כתב בכנסת הגדולה סי' רע"ו בשם ספר אות אמת ועיין מחנה אפרים בנימוקיו ליור"ד דף ל"ז ע"ב ובכסא אליהו סימן רע"ו אות ד' ובמזבח אדמה סי' רפ"א דף ט"ז ע"א עכ"ל החיים ביד:
ולפי הנראה הלשון מגומגם קצת וכונתו מתבארת שרוצה לומר דאף שהרב פרי חדש מחמיר מכל מקום אין ללמוד מדבריו חומרא לנדון השאלה משום דמה שהרב פרי חדש מחמיר היינו דוקא כשיודע שהוא כותב השם אלא שכתבו סתם בלא כונת קדושה אבל בנדון השאלה שהכותב כונתו לכתוב אלקאים וטעה וכתב אלהי"ם הרי זה דומה למה שכתב הרב מוהריק"ש דאם היה צריך לכתוב יהיה וכתב וא"ו באמצע בטעות יש מתירין למחקו מפני שכתב השם בכונת יהיה וכן הדין בכתב אלהי"ם בכונת אלקאים כן נראה כונת מרן החבי"ף והוא מסייע למה שכתב הרב ווי העמודים על דברי הרב פני מאירות דבכותב השם על דעת לכתוב יהודה אלא שטעה ולא הטיל בו דלי"ת מותר למחקו וקצת נראה מדברי הרב מוהריק"ש דבהיה צריך לכתוב יהיה וכו' אין הכל מודים להתיר למחקו (עיין לעיל בד"ה והתשובה) וכפי זה יהיה קצת סיוע לסברת הרב פנים מאירות ואולי משום שלא בא דבר זה מפורש בשאר פוסקים כתב בלשון יש מתירין וחידוש הוא שלא זכר שר (חיים ביד) את יוסף בהני ברכ"י דרבנן שהבאתי למעלה ומה שכתב שיש לצדד להקל משום דדפוס אינו ככתיבה וכו' הנה אנכי הדל כתבתי בזה באריכות בסיעתא דשמיא במערכת הסמ"ך אות ז' (שוב נעתק ענין זה בפאת השדה מערכת הדל"ת אות ל"ח הוא שדי חמד חלק י"א) והמעיין שם בכל מה שאספתי מדברי רבנן קדישי יראה שאינו פשוט וברור דאין במודפסים קדושה:
ואחר האחרון אני בא אשר ראיתי להרב ימי שלמה בריש ספרו על מה שנשאל אם מותר לחפות השם הוי"ה ברוך הוא הכתוב למעלה בהיכל הקדש אשר מסתמא לא נכתב לשמו כדינו ואחר שנשא ונתן בזה מסיק דאף דאיכא אומדנא דמוכח דנכתב שלא בקדושה וטהרה אסור לחפותו בזהב ומה גם בהגלות דברי הרב החינוך הביא דבריו הרב עושה שלום דשמות הנכתבים על הכלים הגם דמסתמא לא קדשו אף על פי כן אסור למחקם ולקי עלייהו (דברי הרב החינוך במצוה זו הם בפרשת ראה מצוה תל"ז ושם לא מצאתי דברים אלו וספר עושה שלום אין אצלי) ויבדל לחיים ידי"ן רב אחאי גאון הרב המגיה יצ"ו סיים על זה וכן פסק הרמב"ם בדין ו' דהמתיך כלי שכתוב עליו שם לוקה וסתמא משמע אף דלא נתכון לקדשו וכן הכרעת הפרי חדש דבכל גוונא לקי וזה לכאורה דלא כסברת הרשב"ץ והסמ"ק דסברי דכל שלא בכונה שרי למוחקו וכן כתב בהגמ"י משם רא"ם אם כתב אותיות של שם ולא נתכון לקדש בכתיבתן אין בהם קדושה אך ראיתי למרן החבי"ב בסי' רע"ו הגהת בית יוסף אות ט"ז אחר שהביא מה שכתב מרן בבדק הבית (וכתב הרשב"ץ בסי' קע"ז אם כתב השם שלא בכונת קדושה אינו קדוש והביא ראיה מדתניא בפרק שני דגיטין כ' ע"א מי שהיה צריך לכתוב את השם וכתב יהודה וכו' וכ"כ הסמ"ק שם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו) ודברי ההגמ"י הנ"ל כתב בשם הרב אות אמת וז"ל לאו למימרא שלא שלא נתכון לקדש ולומר לשם קדושת השם אלא רוצה לומר שלא נתכוון לכתוב שם קדש אבל כשנתכון לכתוב שם קדש אפילו שלא יקדשהו אינו נמחק עד כאן ולדעתי הגם דבדברי הסמ"ק (שכתב השם שנכתב שלא בכונה מותר למחקו) נוכל להעמיס פירוש זה מכל מקום בדברי הרשב"ץ והגמ"י שכתבו שלא בכונת קדושה דוחק לפרש דשלא בכוונה לכתוב שם קאמרי דשלא בכונת קדושה משמע דמתכוין לכתוב את השם אלא שלא נתכון לקדשו וסיים הרב המגיה יצ"ו:
אמנם מוכרחים אנחנו לפרושי מילתייהו דהרשב"ץ והרא"ם בהכי מדמייתו ראיה מההיא דהיה צריך לכתוב את השם וכו' והתם לא נתכון כלל לכתוב את השם אלא דנמצא כתוב לו ממילא ואי אינהו בנתכון לכתוב את השם שלא בקדושה מישתעו מאי ראיה מההיא אלא ודאי בשלא בכונה כלל מיירו והיינו דכריך ותני מרן לדברי הסמ"ק עם דברי הרשב"ץ למימרא דבחדא שיטא אזלי עכ"ד יצ"ו העתקתי לשון הזהב למזכרת אהבה כי הוא איזו מחברי ואפריון נמטייה דאייתי לן דברי הרב אות אמת שבכנסת הגדולה דמתרגם דברי הרשב"ץ כפי משמעות לשון הסמ"ק ולא תיהוי תיובתא מיניה לסברת הרב פרי חדש אשר מזה תמיה לי על מרן חיד"א שבענין זה הזכיר את ספר כנסת הגדולה שבהתווכחו עם תשובת הרב בית יהודה כתב (בסוף ד"ה וחזיתיה על מה שכתב בבית יהודה בשם והרב מהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ו) שתשובות מהרשד"ם אין בידו אך לפי מה שכתב בכנסת הגדולה בשמו אין ראיה נגד הפרי חדש ואם כן איך לא הביט עין במה שכתב בכנסת הגדולה שם בשם הרב אות אמת שמה שעלה בדעתו לפרש בכונת הרשב"ץ להסכימו עם מה שמובן מדברי הסמ"ק ודחאו באמרו שאין הלשון סובל פירוש זה הנה הרב אות אמת כתב כן לקושטא דמילתא והיה לו להעיר עליו שלא יתכן לפרש כן כמו שמתבאר מתשובת הרשב"ץ דסי' קכ"ז (כמו שכתב בד"ה ואותה שאמרו עיין שם) ועל ידי"ן הרב המגיה הנ"ל תמיה לי שלא זכר שר את יוסף צדיקא בברכי יוסף הנ"ל ושם (בימי שלמה) הובאה תשובת חכם אחד מחכמי קושטא ואנכי לא ידעתיו וכנראה בצאתי משם בשנת תרכ"ז היה רך בשנים ולא פקיע שמיה וגדיים נעשו גבורים בתורה מר ניהו הרב מוהרי"ץ שאקי יצ"ו על מה שנשאל הרב המחבר אם מותר לחפות בזהב השם הקדוש שעל גבי היכל הקודש והאריך בעניינים אלו כיד ה' הטובה עליו וצדד להקל (בד"ה איך שיהיה) לפי שלא חלה עליו קדושה שלא נכתב בקדושה ובטהרה שוב כתב מכל מקום מצינו להרב החינוך הביא דבריו הרב עושה שלום ד' ח"ן ע"א שכתב דשם שנכתב על הכלים אף דמסתמא לא נכתב בקדושה אם מחקו לוקה וכן מצאתי להרשב"ץ ח"א סי' ב' שכתב וז"ל ואחר שנתפרש לי זה יש לי לפרש דמחיקת השם אסורה מן התורה בכל ענין ובכל מקום שנכתב כי מה ענין דברים אלו לענין לא תעשון בכל מקום שנכתב שם מן השמות אסור למוחקו והמוחקו לוקה ואף שהדבר מוכרע בעצמו יש ראיות מפורשות וכו' הרי דאף באזכרות שלא נכתבו בקדושה איכא איסור ומלקות וקשה דבסי' קכ"ז כתב הרשב"ץ דשם שנכתב שלא לשמו מותר למחקו אלו תורף דב"ק ולא מצא ישוב לדברי הרשב"ץ ובמחילת כתה"ר נראה דלא קשיא מידי שהרי הסוברים דשם שנכתב שלא לשמו מותר למחקו סוברים דמאי דקיימא לן דשם שנכתב על הכלים המוחקו חייב (והיא אחת מראיות הרשב"ץ דשם שנכתב בכל מקום המוחקו חייב כיעויי"ש) סוברים דמיירי כשנכתב השם לשמו כדינו ומשום הכי הוא דלקי ואם כן לפי שיטת הרשב"ץ שבסי' קכ"ז דשם שנכתב שלא לשמו מותר למחקו על כרחין לומר דמה שאמר בסי' ב' דנכתב בכל מקום לוקה היינו כשנכתב לשמו כדינו ודברי הרב החינוך שהביא הרב יצ"ו אם הם כלשון שכתב בשמו (דשם שנכתב על הכלים אף דמסתמא לא נכתב בקדושה אם מחקו לוקה) מוכח ודאי והרי הוא כמבואר דסובר דשם שלא נכתב לשמו אסור למחקו וניחא בהכי מאי דמייתי מהרב החינוך ולא מייתי מהרמב"ם שפסק דהמתיך שם הכתוב מכלים לוקה משום דבדברי הרמב"ם אינו מפורש שהשם לא נכתב בקדושה אבל אם תיבות אף דמסתמא לא נכתבו בקדושה אינם מדברי הרב החינוך עצמו כי אם דברי הרב יצ"ו דמשמע ליה הכי אין ראיה מדברי הרב החינוך כלל וגם לא נדע מדוע לא הביא פסקו של הרמב"ם (ועיין לקמן ד"ה אחר זמן):
והרב מוהר"א אלקלעי בתשובותיו חסד לאברהם בחלק יו"ד סי' ט"ו נשאל בדין זה בשם שנכתב בסתם ובתשובתו על זה בד' ק"ז סוף ע"ב (בד"ה ועל מה שבא בשאלה) הביא דברי הרשב"ץ דסי' קכ"ז והבין מדבריו שמותר למחקו ושקיל וטרי בזה ובכלל דבריו הביא תשובת הרב כנסת הגדולה בחלק יו"ד סי' רל"א שהזניח סברא זו (לומר דשם שנכתב בסתם יהא שרי לן למחקיה) דנהי דאין בו קדושת ספר תורה להכשר לקרות בו מכל מקום יש בו קדושה לענין שאסור למחקו וכו' ולכן תמה הרב כנסת הגדולה על מה שכתב הרב שפתי כהן בסי' ער"ו ס"ק י"ב שאם הרבה שמות נכתבו שלא לשמן בספר תורה אסור למחקן אף שהוא לצורך תיקון משום דמיחזי כמנומר דמשמע דאם הוא שם אחד מותר למחקו ודבר זה ישתקע ולא יאמר וכו' והרב המחבר נשא ונתן בדבריו דמה לו כי יזעק על השפתי כהן והלא כן כתב הרשב"ץ וכו' ורצה לומר דלא אמרה הרשב"ץ אלא בכשאין דעתו לכתוב השם כההיא דהיה צריך לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת אבל אם הוא יודע שכותב את השם אלא שכתבו סתם ולא כיוון לקדשו מודה דאף שלא הוכשר לקדושת ספר תורה אסור למחקו ולא הונח לו לומר כן משום דמתשובת הרשב"ץ בח"א סי' קכ"ו מתבאר דגם בכי האי גוונא מותר למחקו וכו' וסיים (בד"ה איך שיהיה) וז"ל איך שיהיה נמצא דשם שלא כיוון הסופר לקדשו אם מותר למחקו במחלוקת הוא שנוי ופשיטא ודאי דאזלינן לחומרא לא מיבעיא אם עשה כן בכל האזכרות שבספר תורה דודאי דאינו יכול למוחקן ולכתבן לשמן על הגרר דמיחזי כמנומר אלא אף בשם אחד ששכח הסופר לקדשו אסור למחקו כדי לכתבו על הגרר בכונה דכיון שהוא מחלוקת מי יערב אל לבו להקל באיסור מחיקת השם שהוא ספק איסור תורה עכ"ל ושוב שקיל וטרי אם זה דוקא במחיקה גמורה או אף בהעברת קולמוס וכו' עיי"ש וחידוש הוא שבכל משאו ומתנו בזה לא זכר שר את יוסף דברי מרן חיד"א בברכי יוסף ולא דברי מרן הפרי חדש הנז"ל כמו שיעויין שם גם בשו"ת תפארת יוסף בא"ח סי' ה' מתבאר דשם שנכתב סתם אף דפסול לקריאת ספר תורה מכל מקום אסור למחקו עיין שם בהגהת כליל תפארת אות א' ואות ב':
אחר זמן נודע לי שספר עושה שלום נמצא בישיבה אחת פה עיר הקדש חברון תוב"ב ושלחתי אחריו וראיתי שמה שכתב שם בזה הם דברי הרב פרי חדש שהבאתי למעלה (בד"ה הנה מרן חיד"א) שכתב דמסתמא שם שנכתב בכלים לא נתקדש וכו' ובמקום מה שכתוב בפרי חדש ואף על פי כן כתב הרב דל (שכונתו על הרמב"ם שלכן כתבתי אני הדל הרמב"ם מפורש) כתוב שם ואף על פי כן כתב "החינוך" דלקי ומבואר דטעות הדפוס הוא שהרי הוא מעתיק דברי הרב פרי חדש ושם לא נזכר החינוך והרב הנ"ל יצ"ו כנראה לא היה בידו ספר פרי חדש הנ"ל ולא עיין בו ולכן ייחס דברים אלו לרבינו החינוך על פי הטעות שבעושה שלום גם הרב המחבר ימי שלמה בדף א' ע"ד נמשך אחר טעות זו וכתב הדברים בשם הרב החינוך ולדידן דחזינן דברי הרב פרי חדש בגופן שלהן עינינו הרואות שלא הוזכר בזה דעת הרב החינוך כלל ומן התימה על ידי"ן הרב המגיה יצ"ו שעל מה שכתב המחבר בשם החינוך כתב הוא וז"ל וכן פסק רבינו (הרמב"ם) לקמן בדין וי"ו דהמתיך כלי שכתוב עליו שם לוקה וסתמו משמע אף שלא נתכוון לקדשו וכן הוא הכרעת הרב פרי חדש דבכל גוונא לקי עכ"ל דמתבאר כי עינו רא"ה בדברי הפרי חדש עצמו ואי הכי לא הוה ליה למימר כי האי לישנא כמובן:
ובעיקר דין זה אם כותב השם בסתם ולא נתכון לקדשו אבל יודע שאת השם הוא כותב אם מותר למחקו או לא הנה השגתי עתה ספר זרע אמת ח"א וראיתי בסי' ו' שהאריך להכריח דנקטינן דמה שצריך לקדש את השם הוא מדאורייתא וכתב בדף י"ד סוף ע"א דאם לא כיוון לקדשו פסול מדאורייתא ומותר למחקו ושוב הביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' רע"ו בשם הרב אות אמת הנז"ל (בד"ה ואחר האחרון) וכתב דמשמע דסבירא ליה דעד כאן לא כתבו הני גדולים דנמחק אלא כשנתכון לכתוב תיבה אחרת אבל כשכתב סתם אינו נמחק וכן נראה ממה שסיים שם בהקדמת אות אמת וזה לשונו כדמשמע מפרק הבונה ממקום שהביא ראיה עיין שם עכ"ד ודו"ק ואם כן לפי זה אין להוכיח מהני גאונים דסברי דקידוש השם דאורייתא דאין הכי נמי דאף בכתבו סתם אפשר דהוא קדוש מדאורייתא משום דסתמא לשמן קאי אכן אם זה הוא כונת האות אמת לא כיוון אל האמת דמלבד דלשון הסמ"ק מבואר להיפך דכתב שם שנכתב שלא מדעת דמשמע שלא היה לו שום דעת בכתיבתו ואפילו הכי התיר למחקו גם דברי הרשב"ץ הויין תיובתיה דהתיר למחוק כל הללויה שבתהלים משום שלא נתכון לקדשם אלמא כל שלא נתכון לקדש אף שיודע מה שהוא כותב מותר למחוק וצריך לומר שכונתו דכל כמה שהוא יודע שכותב השם מסתמא דעתו היה לכתבו לשם קדושת השם ולכן אסור למחקו משום דלהרבה פוסקים סגי במחשבה אבל ודאי גם הוא מודה דאם כתב שלא מדעת כלל שרי למוחקו דודאי בעינן קידוש השם מדאורייתא כדעת רוב הפוסקים עכ"ל ועוד שקיל וטרי בחריפות ובקיאות כדרכו בקדש ולא פניתי לעיין היטב בדב"ק ולפום ריהטא לדידי חזי דהשגותיו על האות אמת מדברי הסמ"ק ומההיא דהללויה שבתהלים מתיישבות שפיר להמעיין בברכי יוסף אות כ"ד הנז"ל עיין בדב"ק (בד"ה איברא ובד"ה ואותה שאמרו):
והן עתה בסת"ר יצא לאור ספר יראים השלם עם ביאור יקר תועפות רא"ם לידידי הרה"ג מוהר"ר אבא שיף דומ"ץ במינסק יצ"ו וראיתי בעמוד ז' סי' שס"ו דשקיל וטרי בזה וכתב דלפי מה שכתוב בהיראים בזה הלשין וטעמא דבכל דבר התלוי בקדושה בעינן כונה כדתניא הקדש טעות אינו הקדש (שסיום זה אינו בדברי הרא"ם שהביא הגהות מיימוניות בששי דיסודי התורה) יפה פירש הרב ברכי יוסף בכונת הרא"ם דמיירי שנכתב השם בבלי דעת שלא כיון לכתבו וכההיא דנתכוון לכתוב יהודה וכו' דאי מיירי בנתכוון לכתוב את השם אלא שלא נתכוון לקדשו אין זה שייך להקדש בטעות עכ"ל ושפתים יושק משיב דברים נכוחים וכתב עוד דבמשנת חכמים סי' ג' הוכיח מדאמרינן בפרק קמא דערכין נכרי שהקדיש קורה והיה שם כתוב עליה דיגנז דמסתמא היינו שיודע על כל פנים שכותב אותיות השם רק שלא היה במחשבתו לשם קדושת השם אסור למחקו ולאבדו והסמ"ק לא כתב דמותר למחוק אלא כשנכתב שלא מדעת שאינו יודע אם כותב אותיות השם כלל והוי כמתעסק דפסול בקדשים ושכן כתב בפנים מאירות ח"א סי' מ"ה דדוקא כשנתכוון לכתוב יהודה דהוי כנתכוון בפירוש שלא לשמו אבל אם כתב השם בסתמא בדיעבד כשר השם ואסור למחקו וזה שלא כדברי רש"ל בביאורו לסמ"ג סי' ג' וכו' עי"ש דב"ק יצ"ו:
אחד משמות הקדושים שחוקקים הנכרים על המטבעות אם מותר להתיך המטבעות הללו הנה הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב בדף ק"ה ע"א אות ו' ציין לעיין בזה במחנה אפרים בנימוקיו ליו"ד ד' ל"ז ובית חדש א"ח סי' של"ד וחות יאיר סי' ט"ז ולא גילה דעתו ועיין באר היטב שם בס"ק י"ז שהביא דברי הבית חדש וחות יאיר הנ"ל ואני הדל מצאתי שהגאון נודע ביהודה בתניינא יורה דעה סי' ק"פ נשאל על המטבע שטבעו עליו שם הויה ברוך הוא אי שרי להתיכו או צריך גניזה והביא דברי הטורי זהב בארח חיים סי' של"ד ס"ק ט"ז דיתיך אותו והרב השואל השיג על זה מש"ס דערכין דף ו' דאפילו לא נכתב לשמו צריך גניזה ומר ניהו שקיל וטרי בזה ומסיק דמן הדין לא היה צריך להתיכו וגם אין שום חשש איסור להתיכו אלא שהטורי זהב סובר דשם הויה ברוך הוא שטובעים לשם עכומ"ז הוא בזיון טפי לכן יש להתיכו ובהגהה שם ציין לעיין בשו"ת חות יאיר סי' ט"ז ועיין להגאון פרי מגדים במשבצות סי' של"ד הנ"ל שכתב דהמטבעות שאין ידוע שטבעו אותם לשם עכומ"ז מותר להשהותם ומותר להתיכם שלא נעשו בקדושה ואם נעשו בקדושה ובדפוס הרי הוא ככתב והרב פתחי תשובה ביורה דעה סי' רע"ו סעיף קטן י"ז הביא תורף דברי הגאון חות יאיר המצויין בנודע ביהודה הנ"ל ושוב כתב בשם הגאון בני יונה דדוקא אם נתקן המטבע על ידי ישראל הוא דאסור להתיכו אבל אם תיקן נכרי שם הויה ברוך הוא על חותמו שגם שמו שם ודאי לעצמו חקק והוי כספר תורה שכתבו אפיקורוס וכו' עיין שם אם כן בנדון הטורי זהב דטובעין לשם עכומ"ז ודאי דמותר להתיכו וקצת תימה על הרב פתחי תשובה שלא זכר מכל זה והרב פתח הדביר בחלק שלישי אחר סי' של"ו (בהשמטה לסי' של"ד בדף נז"ר ע"ד) כתב בשם כתבי הקדש להרב סבא קדישא מהר"ר דוד פראנסייא וז"ל נסתפק הרב מחנה אפרים ז"ל בחידושיו על הטור יורה דעה דף ל"ז עמוד שלישי בזהובים שכתוב עליהם שם הויה אם מותר להתיכם והעלה דאם נעשו על ידי נכרים אף דאסור להתיכם שרי ליהנות מהם כיון שלא נעשו לשמו ואם נעשו על ידי ישראל ואפילו בסתם דאין יודעים אם נעשו לשמה או לא אסור ליהנות מהם ואני בעניי מצאתי שהוא מחלוקת קדומה בין הרב בית חדש והרב חות יאיר שהביא הרב באר היטב בסי' של"ד עיין להרב הנז' שם ע"ד שהביא דברי התוספות דפרק קמא דערכין וכתב עוד אבל היכא דנגרר השם אמרינן אזלא כתב וכו' ועיין חות יאיר סי' ט"ז ולהרשב"ש סי' תנ"ז עד כאן דברי הרב מוהרד"ף הנ"ל והרב המחבר ציין לעיין בספר דובר מישרים ד' ט' ע"א וספר דובר מישרים אין אצלי ובתשובות הרשב"ש עיינתי בסי' הנז' ולא ראיתי שדבר מענין זה:
ולענין קדושת הנטפלין דקיימא לן דהנטפל להשם מלפניו נמחק ומלאחריו אינו נמחק אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן רשמתי בסיעתא דשמיא לקמן במערכת הנון אות י"ד: