אור ברסלב

שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן נ · טו

יד

וכדי לעטר את קונטריסי עטרת חכמים ועטור סופרים אעתיק פה דברי ידידי הגאון המפורסם מוהר"ר אליה דוד ראבינאוויץ תאומים יצ"ו אשר כתב אלי בענין מלל"ן במצות דרבנן ועם כי לא פניתי כעת לעיין היטב בדב"ק לא אמנע טוב למזכרת אהבה וחבה יתירה. והוא זה:

האחרונים תמהו על שי' הרז"ה ז"ל דבמצוה דרבנן ל"א מלל"נ מדברי הירושלמי שלהי תרומות דמי שא"ל של חולין מדליק נ"ח בשמן שרפה וי"ל דלכאורה במצוה עוברת צריך ליתן כל ממונו (עיין מג"א סי' תרנ"ו) ועכ"פ שליש או חמישית בעד המצוה וא"כ ה"ה נהנה מאיסוה"נ דמשתרשי ליה ממון שיווי המצוה אלא די"ל דמ"מ עתה הרי לא נהנה כלל. דמצוה לאו הנאה היא כרש"י ר"ה כ"ח ע"א וסוכה ל"א ב' דלעול הוא עי"ש. אבל כ"ז במצוה דאוריתא אבל מצד"ר הרי מה"ת היא רשות בעלמא א"כ הדר הו"ל נהנה ואסור א"כ א"ש דכ"ז אם המצוה דרבנן וההנאה דאורי' די"ל אז דל"ל להקל משום דרבנן באיסורי תורה דלהחמיר באו ולא להקל אין ד"ס כשל תורה וז"ב. אמנם באסוה"נ דרבנן אף במצד"ר ודאי י"ל דגם להרז"ה מלל"נ דבזה י"ל ממ"נ אם בתר הדאוריתא אזלינן אז תרווייהו מותרים ואם בתר הדרבנן דהו"ל כדאוריתא הרי בדאוריתא כה"ג מלל"נ וה"נ בדרבנן וז"פ:

ולפ"ז לפ"מ דקי"ל בפסחים מ"ד א' דתרומה בזה"ז דרבנן וכ"ה בגטין ס"ה ע"א וכנודע א"כ איסור הנאת כילוי בש"ש בזה"ז רק מדרבנן ואף להסוברים דה"כ הוא מה"ת יעויין מל"מ פ"ג מתרומות) וא"כ דברי הרז"ה נכונים בטעמן:

ובזה י"ל קושית התוס' שבת כ"א ע"א מנ"ל לרבא דלר"ה מותר להל"א דלמא משום דכז"ל דכבר הקשו המפרשים מ"ט לר"ה אסור גם ש"ש לנ"ח דל"ש משום כבתה ז"ל דדולק יפה ואולם י"ל בהקדם דברינו הנאמרים בס"ד. אלא דלא א"ש דהא כל דרבנן יש בו לאו ועשה כמש"ל כ"ג א' והיכן ציונו וכו' וא"כ הו"ל ממש כדאוריתא א"כ י"ל דגם אסה"נ דאוריתא מותר למד"ר וא"כ גם הש"כ (הש"ש) דתרומה דאוריתא י"ל דמותר לנ"ח דהו"ל כדאוריתא די"ל בזה מלל"ן ולפ"ז אתי שפיר די"ל ר"ה לשיטתיה דס"ל בירושלמי פ"ג דסוכה דאין מברכין על דרבנן עש"ה א"כ י"ל דאיהו כהרז"ה ס"ל דבדרבנן ל"א מלל"ן וס"ל ג"כ דתרומה בזמ"ז דאו' וכן הש"כ מהת"ו אסור וא"כ אסור ש"ש לנ"ח ורב ורבי ירמיה דס"ל דמותר להדליק בכל השמנים ומשמע דגם בש"ש מותר לשיטתייהו שם כ"ג דס"ל לברך על נר חנוכה (ור' ירמיה היינו ר' בא עיין תוס' קדושין מ"ו א' ואכמ"ל) ור' יוחנן ג"כ לשיטתי' בסוכה מ"ו ע"א ובירושלמי שם פ"ג. אכן אם כ"ג ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן או הש"כ דרבנן נסתר זה דת"ק מ"ט אסור ש"ש לנ"ח. ולז"א רבא דר"ה ס"ל מותר להל"א. א"כ מה"ט הוא דאסור בש"ש משום שנהנה בזה לתשמישו וכל שי"ב הנאת הגוף ל"ש מלל"נ:

ובזה י"ל בפשיטות דברי הירוש' דאמר מי שא"ל שמן חולין מותר בש"ש די"ל עפ"ד שי' הרשב"א הנודעת דגם במצוה שי"ב הנה"ג א' מלל"נ ורק בנדר בנהמ"ט אסור משום דיכול לקיים פו"ר באחרת. א"כ י"ל דס"ל להך מ"ד בירושלמי כמ"ד מותר להל"א א"כ דוקא בא"ל אחר אז י"ל מלל"ן בהנאת הגוף בהדי המצוה וא"ש (ומיהו אם נפרש דבישראל קאי א"ש בפשי' ואכ"מ) וי"ל דזהו אם כבתה ז"ל אבל אם אז"ל אז ליכא תו מצוה בהדלקתה דנימא מלל"נ ודו"ק ומיהו לדברי המגיה במל"מ ב"פ מאישות דל"א מלל"ן רק בדיעבד ולא לכתחלה א"כ דוקא שא"ל ש"ח הוא דמותר ולא בי"ל דבא"ל שעת הדחק כדיעבד כדקיימא לן בכ"כ עכ"ד הרב הנ"ל יחיה:

תוכן העניינים

שדי חמד דברי חכמים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה