שדי חמד דברי חכמים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן נ · ו
עוד נראה ליישב קושיית הרב מראה הפנים הנ"ל עפ"י מ"ש הרב מלא הרועים במערכה זו אות ד' דנ"ל דע"כ לא אמר הרז"ה דבמצוה דרבנן לא אמרינן מלל"ן ואסור לעשות המצוה במידי דאיסורי הנאה אלא דוקא כשאסור מן התורה אבל איסורי הנאה דרבנן מותרים לגבי מצוה דרבנן דאמרינן בהו מלל"ן ומותר כיון דתרווייהו דרבנן וכדבריו כתב הרב ערך השלחן בסימן שפ"ו ליישב קושית הרב שע"א לשיטת הרז"ה מדמערבין בבית הקברות והיה בהניח דהרז"ה ס"ל דאיסור הנאה מן המת ומבית הקברות היא מדרבנן ואי נמי דאיסור תחומין אפילו חוץ לי"ב מיל להרז"ה אינו אלא מדרבנן דמדאוריתא יכול לילך בלי ערוב וכיון דאיסור דרבנן הוא מודה הרז"ה דאף במצוה דרבנן אמרי' מלל"ן וכדברי הרב ערך השלחן הנ"ל כתב רב אחד ה"ד הרב טל אורות בתשו' לא"ח סי' ב' ליישב קושיית הרב שע"א והרב המחבר פקפק על דבריו ולא ירדתי לסוף דעתו להבין פקפוקו על דברי הרב הנ"ל (מההיא דעשאו לאשרה סולם וכו' עי"ש) ומ"מ גם מדבריו בד' ג' ע"א (בד"ה שוב) נראה דמתבאר חילוק זה שהרי כתב דכשאסר עצמו בנדר דאסור מן התורה דוקא למצוה דאוריתא אמרינן דמלל"ן אבל לא למצוה דרבנן דאין כח בידם להתיר איסור תורה כדי לקיים מצותם עי"ש משמע דאם אין האיסור אלא מדרבנן ודאי יש כח בידם להתיר איסורם במקום מצוה דהם אמרו והם אמרו והרב קרבן אליצור בד' ס"א ע"ד רצה ליישב קושיית הרב שע"א (מדמערבין בבית הקברות) עפ"י הנחה זו דהנאה מן המת אינו אלא איסור דרבנן ומשו"ה גם למצוה דרבנן אמרי' מלל"ן אלא דלא נתקררה דעתו משום שהוק' לו דאם קיום מצוה דרבנן חשיבה הנאה לגבי איסור תורה ה"ה לגבי איסור דרבנן ונראה דאין מזה הכרח דשפיר י"ל דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון וכי היכי דבאיסור תורה ומצוה דאוריתא אמרינן מלל"ן הכי נמי בתרווייהו דרבנן ועיקר מאי דהדר ביה רב ק"א הוא מפני מה שהוקשה לו דלא יתכן לומר דאיסור הנאה מן המת הוא מדרבנן כמו שהאריך להוכיח כן עי"ש שכתב והיותר ק"ל וכו' דודאי ההנאה מן המת הוא איסור תורה וכו' גם הרב טל אורות שם דחה יישוב זה עפ"י מה שהוכיח דאיסור הנאה מהמת הוא מן התורה כיעי"ש ועיין במה שרשמתי בענין זה לקמן באות צ"ב וצ"ג (הוא בקונטריס זה סי' נ"א וסי' ב"ן) ואף אם באמת הרב קרבן אליצור ס"ל דלהרז"ה גם אם המצוה והאיסור תרווייהו מדרבנן לא אמרינן מלל"ן. מ"מ דעת הרבנים הנ"ל כמ"ש הרב מלא הרועים דבתרווייהו דרבנן מודה הרז"ה דאמרינן מלל"ן:
אמור מעתה דעפ"י האמור אין סתירה לשי' הרז"ה מדברי הירושלמי דסוף תרומות הנ"ל משום דאף דהנאה של כילוי אסורה בתרומה מ"מ במחלוקת הוא שנוי אם איסור זה הוא מדאורי' ודעת הרמב"ם ורש"מ דאינו אלא מדרבנן כמו שהאריך בזה רבינו המשל"מ בפ"ב מהל' תרומות הי"ד וכתב דמדברי התוס' נראה דסברי דהוא מדאוריתא ועכ"פ לא נמצא מפורש כן בדברי התוס' ולכן צדד בכונתם דגם הם מודים דאינו אלא מדרבנן עי"ש וא"כ ודאי לא נפלאת לומר דהרז"ה ס"ל דהנאה של כילוי אינה אסורה אלא מדרבנן. ומשו"ה התירו משום מצוה דרבנן דכיון דתרווייהו דרבנן גם להרז"ה אמרינן מלל"ן: