אור ברסלב

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן ב · אות ז

אות ו

כשחולצת המנעל מרגל היבם הצרכתי ליבמה ליטול ידיה קודם שתאמר ככה יעשה וכו' דקיימא לן החולץ מנעליו בידיו צריך נטילת ידים ולאו דוקא מנעליו דהוא הדין מנעלים של אחרים והוא הדין הדיינים כשנוגעים במנעל זה כדי לראותו וגם כשרואים רגל היבם ונוגעים בו לראות אם הוא נקי מכל טינוף צריכים נטילת ידים ואפילו אם [אין] נוגעים ברגלו מכל מקום המנעל אי אפשר בלא נגיעה לכן צריך נטילת ידים מרן החבי"ף בספר חיים ושלום חלק שני הנדפס חדש ממש סוף סי' ק"ו ואזיל לשיטתיה שבספר לב חיים חלק שני סימן ב' וסימן ג' דמשמע ליה דמה שהצריכו נטילת ידים על המנעלים לאו דוקא אם חולץ או נועל אותם אלא הוא הדין לנוגע בהם לבד דצריך נטילת ידים ועיין מה שכתבתי על דבריו במערכת נטילת ידים דאין נראה כן מדברי הפוסקים:

אך מה שכתב דגם הדיינים אם נוגעים ברגל היבם כדי לבודקו צריכים מפני זה נטילת ידים אף דמסתמא הרגל הוא נקי מכל טינוף שכבר רחץ רגלו סמוך לחליצה וכרכו בסמרטוט לשומרו מכל טינוף שכן המנהג פשוט (ועיין בסדר חליצה למוהר"ם אות ס"ב וס"ג ובשאר מחברים) אם כן נראה דלא היה לו להצריך נטילת ידים בשביל מה שיגעו הדיינים ברגל היבם לפי מה שכתב הוא עצמו בשו"ת לב חיים הנ"ל סי' ה' דמי שרחץ רגלו היטב ולא נשאר לו שום טינוף וליכלוך וזיעה ונגע בידו אין צריך נטילת ידים עיין שם ואם כן אף דמשום חומרא בדקינן ביה מכל מקום אם בדקו בו והוא נקי נראה דאין מקום לנטילה זו לפי שיטתו הנ"ל:

אלא דראיתי להרב פתח הדביר בחלק שלישי דף פר"ח ע"א שעמד מתמיה על מה שכתב בלב חיים הנ"ל ודחה ראייתו והביא מה שכתב הגאון מור וקציעה דהנטילה לחליצת המנעלים אינה אלא משום זוהמת הרגלים דאפילו הם רחוצים זוהמא דבקה בהם ואותו רוח זוהמא חלה על המנעלים וכו' עיין שם שכן הוא דעתו דגם בנוגע ברגל שהוא רחוץ צריך נטילת ידים לכן נראה דצריכים הדיינים ליזהר שלא ליגע ברגל היבם או שיטלו ידיהם אבל משום נגיעתם במנעל נראה דאין לחוש כלל ומכל מקום הואיל ונפיק מפומיה דמרן החבי"ף טוב ליזהר שיטלו ידיהם אף אם לא הוצרכו ליגע ברגלו או שיבדקו המנעל על ידי מטפחת כרוכה בידם שלא יצטרכו לנטילת ידים:

ואחר זמן רב בא לידי ספר כפי אהרן לה"ה מוהר"א עזריאל יצ"ו וראיתי בשו"ת אבן העזר סי' כ"א הביא מה שכתב בספר חיים ושלום הנ"ל והאריך להוכיח דאין צריך ליטול ידיהם לא הדיינים ולא היבמה ויש לי להשתעשע בדב"ק לכן אעתיק תמצית דב"ק הצריכים לי והוא דמתחלה כתב דהרב החבי"ף הפריז על המדה לחדש דבר שלא שיערו הקדמונים ולא נמצא בשום אחד ממסדרי חליצות וכל כי הא לא הוו שתקי ומדינא נמי אין צריך דהא הטעם דחולץ מנעליו צריך נטילה הוא משום נקיות דומיא דנוגע בגופו וכיון שרגל יבם מנוקה על ידי שרחצו אותו גם תמול גם היום אם כן אין צריך נטילת ידים אף אם יגעו הדיינים ומהאי טעמא אין צריך נטילת ידים משום המנעל דמה שחולץ מנעליו צריך נטילת ידים הוא מפני זיעת הרגל הנדבק בו על ידי רבוי ההילוך או מפני שעל ידי שמהלך בו בחצר או ברשות הרבים נדבק בשוליו איזה טינוף מה שאין כן בשל חליצה דאין שוהה ברגלו אלא מעט ואין בו שום זיעה וגם מה שמהלך בו על גבי רצפה או על גבי מחצלת וליכא שום טינוף ואטו מי שנוגע במנעלים חדשים מי נימא דצריך נטילת ידים וזו לא אמרה אדם מעולם כיון שאין בהם ליכלוך וזיעה וגם הכריח דכשהרגל נקי אין צריך נטילת ידים ממה שכתב באורח חיים סי' ע"ד דמי שהוא בתוך המים דאינו יכול לברך משום שלבו רואה את הערוה אם מחבק זרועותיו הוי הפסק ומברך וכן ביורה דעה סי' ר' נדה חובקת זרועותיה ומברכת אף דהנוגע בגופו צריך נטילת ידים אלא ודאי כיון שהוא במים ורחץ והוסר מילמולי תו ליכא קפידא אם יהיו ידיו נוגעות בבשרו עד כאן והנה מה שפקפק מפאת שהרגל נקי כבר נתבאר מדברי הגאון מור וקציעה הנ"ל דאף אם הרגל רחוץ ונקי רוח זוהמה דבקה בו:

וגם מה שכתב על המנעלים כיון שאין שוהה ברגלו וכו' הנה אם נודה לסברת מרן החבי"ף דלאו דוקא חולץ ונועל אלא הוא הדין נוגע במנעלים שפיר יש ללמוד מדברי הגאון מור וקציעה דגם במנעל של חליצה הדין כן שהרי סיים וזה לשונו ועל כרחין כשנעל אותם אפילו פעם אחת והלך בהם על הארץ כבר שרה עליהם רוח רעה עד כאן עיין שם בפתח הדביר ומבואר דלאו בטינוף וליכלוך תליא כי זהו כח שליטת הרוח רעה כל שנועל ומהלך בהם על הארץ שרה עליהם הרוח רעה וכשם שמי שמכניס ידיו לבית הכסא אף שלא עשה צרכיו ולא נגע בשום טינוף הרוח רעה שורה על ידיו על ידי הכניסה הכי נמי במנעלים אך מה שיש לדקדק הוא מה שכתבתי בעניותין דנראה מדברי הפוסקים דלא הצריכו נטילת ידים אלא לנועל וחולץ ולא לנוגע לבד דאף דיש במנעלים רוח רעה על ידי שלבשו אותם פעם אחרת מכל מקום אין בכח הרוח רע ההוא לשלוט על האדם כשיגע בהם בלא נעילה וחליצה והרי אוכלין ומשקין שתחת המטה רוח רעה שורה עליהם ולא אמרו אלא שלא לאוכלם אבל לא הצריכו נטילת ידים מפני הנגיעה בהם ולפי דברי הרב מור וקציעה הנ"ל נראה דאין ראיה מדין חבוק זרועות דאף אי נימא דכשחובק הזרוע נוגעות גם הידים בגוף מכל מקום נגיעה בגוף ודאי משום ליכלוך וטינוף הוא דקפדינן אך רגלים ממהרות להצריך נטילת ידים אף היכא דליכא טינוף מפני שליטת הרוח רעה כנז"ל:

שוב כתב דיש להכריח דלא בעי נטילת ידים מדאמרינן ביבמות דף ק"ד דפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא ברקיקה אי מעכבא דלרבי אליעזר כל דבר שהוא מעשה מעכב ורבי עקיבא סובר דדוקא מעשה באיש מעכב ובקריאה גם רבי אליעזר מודה דלא מעכבא ואמאי לא מעכבא הרי איכא מעשה דצריכה החולצת ליטול ידיה אחר החליצה ונטילת ידים לתפלה היא מדאורייתא כמו שכתב הרא"ש בשם הרמב"ן והביא דבריו מרן הבית יוסף סי' תקנ"ד אלא ודאי דאין צריך נטילת ידים וליכא מעשה ואהכי לא מעכבא אלו תורף דב"ק וכתב להוכיח דאף דהקריאה עצמה לא הויא מעשה מכל מקום אם צריכה היא למעשה שקודם לכן גם היא נחשבת מעשה עיין שם באורך ובהורמנותיה דמר ניהו רבה תמוהים דבריו בזה דהדבר פשוט וברור בלי שום ספק דנטילה זו אינה מדאורייתא כלל ומה שכתבו הפוסקים דהוי כטבילה של מצוה לאו למימרא דשוו אהדדי וכשם שטבילת נדה וכיוצא מדאורייתא הכי נמי נטילה לתפלה דזה לא עלה על לב כלל אלא כונתם פשוטה דכיון דלא אסרו חכמים רחיצה אלא כשהיא לתענוג ואפילו ביום הכפורים לדעת הסוברים דחמשה עינויין כולהו מן התורה מכל מקום סוברים דהכתוב מסרו לחכמים מה שנראה להם לאסור אסור ואינהו דאמור דרחיצה שאינה של תענוג מותרת ומשום הכי חייבי טבילות טובלים כדרכן אם כן הוא הדין דרשאים ליטול לתפלה דאיכא בה מצוה מתקנתא דרבנן ולא הויא רחיצה של תענוג וממילא כיון דאין נטילה זו מדאורייתא אי אפשר לומר דקריאה מעכבא משום מעשה דנטילה וגם מני"ר נר"ו מודה בזה אלא דלפי מאי דמשמע ליה מדברי הפוסקים דנטילה זו היא מן התורה קיליף דאין צריך נטילת ידים אבל זה אינו אחרי המחילה רבה כאמור:

ואף אי הוה מודינא לסברתו דנטילת ידים זו היא מדאורייתא נראה לי הדל דאין זה הכרח כלל משום דהדבר פשוט דכי אמרינן דכל שהוא מעשה מעכב היינו מעשה הכתוב באותו ענין באותו פרק באותו מקום דעליה קמהדר ככה עיכובא אבל נטילת ידים זו נהי דמדאורייתא צריכה היא מכל מקום כיון דלא נאמר באותו ענין לא חשיב מעשה זה למישוייה לקריאה כמעשה דליעכב:

ומה שכתב עוד דמלבד דליכא חיובא מדינא אלא אף [אם] תרצה להחמיר ליטול בין חליצה לקריאה יש חשש פיסול בחליצה דומיא דגט דבעינן וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מחובר שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה והכי אמרינן גבי כסוי הדם וגבי עיר הנדחת וכו' והוא הדין הכא יש פיסול משום דמחוסר חליצה נטילה וקריאה אלו תורף דב"ק והאריך בזה עיין שם באורך ואיני מופנה לעיין בדינים הנ"ל אמנם בהשקפה ראשונה נראה לי הדל דיש לחלק בנושאים שבגט אין הדבר מוכרח שיהיה במחובר ויקצץ אחר הכתיבה ואדרבא אורח ארעא מצותו בתלוש דכן הוא דרך כתיבה ליכתב בדבר תלוש לכן כל מה שאינו מוכרח לעשיית המצוה אם עושה הוי הפסק אבל נטילת ידים דלשיטת מרן החבי"ף היא מוכרחת בענין חליצה דלא סגי בלאו הכי אף דאין הנטילת ידים מוכרחת מן התורה מכל מקום כיון דצורך יש בה דאי אפשר לקריאה בלאו הכי לא חשיב הפסק והרי בגט נמי כל מה שכותבים יותר ממה שהוא גופו של גט וכן החתימה המפסקת בין כתיבה למסירה לא הוי הפסק אף למאן דאמר עדי מסירה כרתי וכן כמה עניינים מפסיקים בגט בין כתיבה לנתינה ולא חיישינן כלל עיין להרב יד המלך דף כ"ג ע"ב ועוד יש לומר שאני גט דהנתינה הוא דבר המעכב בגט קפיד רחמנא לפסול בהפסק שבין הכתיבה להנתינה אבל חליצה דאין הקריאה מעכבא מאן לימא לן דכי קריא והפסיקה בדבר אחר בין חליצה להקריאה דפוסל החליצה בזה דכיון דלא אשכחן בש"ס ופוסקים כל כי הא מילתא מסתברא דלא מיפסיל החליצה בהכי וע"כ נראה דהיבמה והדיינים אם נוגעים במנעל טוב שיטלו ידיהם קודם קריאת הפסוקים כדברי מרן החבי"ף ואם נוגעים ברגל עצמו ודאי דצריכים נטילת ידים כמו שכתבתי לעיל (ועיין במה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ו אות נו"ן:

והן עתה הגיע לידי ספר רוח חיים חלק שני וראיתי שם בסוף הספר דף חנ"ק ע"ג מה שהאריך מר בריה דמרן החבי"ף להשיב על דברי גאון עוזינו הרב כפי אהרן נר"ו ובדף קט"ן (ד"ה אלא) הביא דברי הגאון מור וקציעה שכתב כן דחולץ מנעליו שאמרו ז"ל שצריך נטילת ידים לאו דוקא חולץ אלא הוא הדין לנוגע בהם אם הם ישנים מלוכלכים ונקטו חולץ דהוי מילתא פסיקא דמשנעל פעם אחת כבר שרה עליהם רוח רעה דברגלים נמי אפילו הם רחוצים זוהמא דבקה בהם ואותו רוח זוהמא חלה על המנעלים מיד מכל מקום תרתי בעינן נעל והלך בהם פעם אחת על הארץ ובחדשים שלא נעל אותם עדיין לית לן בה (אם יגע בהם) עד כאן לשונו מבואר הוא היפך מה שכתבתי בעניותין במערכת נטילת ידים דבנוגע במנעלים אין צריך נטילת ידים ומכל מקום גם מדברי הגאון מור וקציעה יש במשמע דבמנעל של חליצה אין צריך נטילת ידים משום הנגיעה בו לבד בלא חליצה דהרי כתב דהוא הדין לנוגע בהם אם הם ישנים מלוכלכים ומנעל של חליצה לא נמצא ולא ימצא בשום זמן שיהא בסוג מלוכלך דאף דלא הזכירו הפוסקים לבודקו אלא מבפנים מכל מקום גם מבחוץ הוא נקי מכל טינוף כמו שכתב מני"ר רבין חסידא בספרו כפי אהרן נר"ו כיון שאינו מהלך בו אלא ארבע אמות על הרצפה או על גבי מחצלת (וכל מה שכתב מוהרי"ף נר"ו בספרו רוח חיים הנ"ל בדף ק"ס ע"ד דרצפת בית הכנסת מלוכלכת תמיד מעפר דל וכו' פטומי מילי בעלמא נינהו ומעולם לא ראינו ולא שמענו מנעלים של חליצה חדשים גם ישנים שיהא בהם שום ליכלוך וטינוף כלל וגם כמדומה שאין המנהג בעיק"ו לחלוץ בבית הכנסת עצמו כמו שנראה מדברי מוהרי"ף הנ"ל שהוא מנהג עירו אלא חולצין בעזרת בית הכנסת או בישיבת הדיינים ושם אין העניים מסבבים ועל הרוב המקום ההוא נקי ובר מכל טינוף שבעולם) ואם כן הדיינים אם לא יגעו ברגל היבם רק במנעל אם הוא נקי ואינו מלוכלך מן הדין אין צריך נטילה אבל אם נוגעים ברגל היבם אף שהוא רחוץ ונקי צריכים נטילת ידים לפי דברי הגאון מור וקציעה הנ"ל וכן כתבו עוד קצת מקובלים שהביא הרב פה"ד בספר פנים במשפט בהשמטות לפתח הדביר חלק שלישי כמו שכתב בשמו בספר רוח חיים הנ"ל דף קט"ן ע"ד עיין שם ובדף קס"א ואילך הן לו הובא שם דברי הרב כמוה"ר נח"מ מודעי נר"ו מה שהשיב על דברי גאון עוזינו רבין חסידא בספרו כפי אהרן הנ"ל ופנאי אין לי לעיין עתה בדב"ק טוב אך כמעט שעברתי ראיתי שכיונתי לדעתו באיזה פרטים כמו שיראה הרואה והרב הנ"ל נר"ו מסיק כוותיה דמרן החבי"ף להצריך נטילה ליבם ולדיינים מן הדין וכבר כתבתי הנראה לעניות דעתי בזה ועיין בספר ישמח לב חלק שני הנדפס מחדש בדף ה"ן סי' ד' העתיק מסקנת גאון עוזינו בספרו כפי אהרן ולפי הנראה לא ראה אז מה שכתב בספר רוח חיים הנ"ל (עיין מה שציין רבינו לקמן סי' ד' אות כ"ו):

תוכן העניינים

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה