אור ברסלב

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן ב

מערכת חליצה

אות א

טוב שיחקרו אם הם גדולים וראוים לחלוץ וכן שאר החקירות הכל ביום שלפני החליצה ככתוב בסדר חליצה בקצרה סעיף יו"ד בהגה"ה ובסדר חליצה של הגאון מוהר"ם אות ב' וכתב שם הרב פתחי תשובה דהטעם הוא לפי שיש בכלל הדברים שחוקרים איזה עניינים שנאמנים עליהם פסולי עדות משום דגילוי מלתא הוו וכתב הריב"ש דלא האמינום אלא שלא בשעת מעשה ואף דמרן הבית יוסף בריש סי' זק"ן כתב דאין נראה כן מדברי הפוסקים מכל מקום נכון לעשות ביום הקודם דאז הוי שלא בשעת מעשה לחוש לסברת הריב"ש וגם הרב מוהריב"ל כתב דיש להחמיר כהריב"ש עד כאן לשונו ולפי הנראה אף שספר זכור לאברהם היה מצוי בידו (שמזכירו בכמה מקומות) מכל מקום כשכתב זה לא ראה מה שכתב הרב זכור לאברהם בדף רע"ג ע"א אות ה' וזה לשונו איך שיהיה עיין שם בהריב"ש ומוהריב"ל דשעת מעשה אינו רוצה לומר ביום החליצה דוקא דאפילו ביום ההזמנה קרוי שעת מעשה דשעת מעשה רוצה לומר כשבאים להעיד על ענין החליצה ושלא בשעת מעשה היינו ששמעו מפיהם כן לא להתיר לחלוץ רק בענין אחר וכן נראה מדברי הרב דבר משה וכו' וברור עד כאן לשונו הנה מפורש יוצא הפך דברי הרב פתחי תשובה וגם יש לפקפק על טעמו דאם כן לא היה צריך לחקור אלא הדברים שנאמנים עליהם אשה ועבד:

לכן נראה דהטעם הוא כדי שיהא הכל מוכן ומזומן ולא יהיה שום עיכוב בשעת החליצה כי לפעמים לא יהיה ממש בעדות המעידים ויצטרך לחזור אחר אחרים וסידור החליצה אף שמדינא סגי בשלשה ולפרסומי מלתא בחמשה מכל מקום כבר נהגו לעשות בפומבי גדול ברוב עם תכף אחר תפלת שחרית בשעה שבני אדם מצויים בבית הכנסת ויש מקומות שנוהגים להכריז ברחוב ככתוב בסדר חליצה אות ח"י כדי שיהיו נמצאים רבים בעת החליצה ואם לא היו חוקרים על כל הדברים אלא ביום החליצה היה הענין מאריך טרחא ולא ימתינו העם או אם ימתינו יהיה טורח צבור לכן כל מה שאפשר לעשות להקל מיום החליצה עושים ומטעם זה הוא שמכין הרב המנעל ובודק אותו והשמש מרחיץ רגל היבם ביום שלפני החליצה ככתוב בסדר חליצה הנ"ל ולזה אין שייכות לטעם הרב פתחי תשובה ואין לנו אלא הטעם שכתבתי והוא פשוט:

ועוד אפשר לומר בטעם החקירות שיהיו ביום שלפניו דכיון שצריכים להזמין מקום ביום שלפני החליצה ואומרים נקבע מקום לחלוץ לפלוני בן פלוני מיבמה וכו' צריכים לידע שהם ראוים לחלוץ שהם גדולים וכיוצא בכדי שתהיה ההזמנה מבוררת שהיא לפלוני ולפלונית ועיין בזכור לאברהם שם ע"ב (בד"ה ויחקרו) שחוקרין ביום ההזמנה כל השתים עשרה חקירות כדי שלא ישאר שום צד ספק למחר ועוד אפשר דכשם שכתב מרן בסדר חליצה בקצרה סעיף יו"ד להזהירה מבערב שלא תאכל למחר וכתב הטעם בפירוש סדר חליצה סעיף ח"י משום חשש שמא ישכחו להזהירה למחר עיין שם כמו כן אפשר דחששו המסדרים על כל החקירות שמא למחר מחמת הטרדה ישכחו איזה דבר וק"ל ולכל הדברות נראה דאין זה מעכב ואם לא נחקרו דברים הנ"ל ביום שלפני החליצה אין לדחות החליצה ליום אחר והוא פשוט ועתה נדפס מחדש ספר ישמח לב חלק שני וראיתי להרב נר"ו בדף ה"ן סוף סימן ה' שכתב כן עיין שם:

אות ב

צריכים הדיינים לראות גוף חליצת המנעל כן כתב הגאון מוהר"ם בסדר חליצה אות פ"ב וכתב שם הרב פתחי תשובה בשם הגאון בית מאיר דאינו אלא חומרא בעלמא דלא כמשמעות הבית שמואל סי' קס"ט סעיף קטן ט"ו וספר בית מאיר אבן העזר אין מצוי אצלי והרב פתחי תשובה לא הזכיר דברי הגאון רש"ל בים של שלמה בפרק י"ב סוף סי' ט"ל שכתב מפורש דאם לא ראו הדיינים גוף חליצת המנעל החליצה פסולה ואולי בספר בית מאיר הביא דבריו ומצאתי שהגאון שואל ומשיב חלק ראשון סי' רכ"א נשאל בסידור חליצה שכאשר התחילה היבמה לחלוץ המנעל נטתה עצמה לצד מקום שישבו הדיינים ועל ידי זה לא ראו שני הדיינים רק התחלת החליצה והשלישי מסופק אם ראה הגמר או לא ואי הוי חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים והדבר קשה מאד והרב השואל הביא דברי הים של שלמה הנ"ל וכתב לדחות דבריו והרב המחבר השיב על דבריו ומכל מקום לענין דינא גם הוא כתב שיש לדחות דברי רש"ל ונראה מכל הקדמונים דאינו מעכב והביא דברי הבית מאיר הנ"ל ושכן כתב בשו"ת גבעת פנחס סי' מ"ג ולכן לדינא הדבר ברור דהחליצה כשרה ואין צריך לחזור ולחלוץ ובפרט כאן שתהיה חליצה פסולה בודאי יש להקל עד כאן לשונו שוב נדפס ספר ישמח לב חלק שני וראיתי להרב נר"ו בהלכות חליצה סי' ח' שכתב בשם ספר יד אלעזר סי' ק"ל להחמיר מכח דברי הים של שלמה הנ"ל והזכיר ששלשה מרבני הדור הסכימו להכשיר אלא שכתב דאולי אי הוו חזו דברי הים של שלמה הוו הדרי בהו וכו' עיין שם ולפי הנראה אין להחמיר במקום דחק כלל דאף שכתב שם דהא מלתא תליא בפלוגתא דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו ומתבאר ממה שכתבתי בקונטריס הכללים במערכת המ"ם כלל ע"ח דנקיטינן כמאן דאמר דנדרש לפני פניו עיין שם מכל מקום כבר ביאר בשואל ומשיב שם דאין שייך בזה ככה עיכובא דבעינן מידי דמעשה וראיית הדיינים לאו מעשה הוא עיין שם:

אות ג

אם צריך שתהיה החליצה שלא בבית היבמה ואם הוא חולה אם יעשו בביתו ואם צריך שיהיה מקום גבוה וגם מפורסם על כל זה היה כתוב בקונטריס זה ונדפס בספרי דברי חכמים שבשדי חמד חלק ראשון בסי' קכ"ג:

אות ד

אחר שכרך שלשה כריכות בהרצועות של המנעל כשבא לקשור הקשרים נפסקו הרצועות בענין שאי אפשר לקשור בהם והסכמנו לתפור אותם בגיד מעור בהמה טהורה כדין רצועת תפילין בארח חיים סי' ל"ג סעיף ה' דליש אומרים קמא התפירה מותרת בכל גונא ולהיש אומרים בתרא מהני התפירה במה שהוא יותר ממה שהוזכר בתלמוד והכא נמי כיון שיש הרבה פוסקים דסוברים דסגי בשני קשרים וגם מה שנוהגים לקשור בשוק למעלה סמוך לארכובא אינו מן הדין כי העיקר הוא שיהא הקשר על בשר השוק ולא על גב המנעל ואם כן כשנפחות קשר אחד וגם לעשות הקשר למטה מעט על גבי הבשר היה שיעור מספיק לקשור וגם שהמנעל היה מהודק הרבה שנעשה למדת רגל החולץ הזה לכן סמכנו להתיר על ידי התפירה כה דבר האיש אדני האר"ש רבין חסידא נר"ו בספרו הבהיר כפי אהרן בשו"ת אבן העזר סימן י"ט ושוב הביא דברי הרא"ש פרק מ"ח סי' ז' דלא נרמזה קשירה בתורה וכו' וכתב דמוכח כן ממה שאמר רבא חולין דף פ"ח ע"ב בשכר מחוט ועד שרוך נעל זכו לחוט תכלת ורצועות תפילין ומדלא קאמר ורצועות מנעל של חליצה משמע דרצועות של חליצה אפילו הכשר מצוה ליכא דאם לא כן הוה ליה למיפרך וליחשוב של חליצה ולישני הכשר מצוה וכו' כדפריך ומשני לאידך דרבא ובילקוט פרשת לך לך סי' ע"ו איתא זכו בניו למנעל חליצה הרי שלא הוזכרה רצועה כלל עכ"ל:

ובהורמנותיה דמר לא שמא מתיא דכיון דכבר פריך ומשני מקמי הכי תו לא איצטריך לאקשויי אמימרא תניינא ואדרבא אי הוה פריך ומשני תו הוה דחיקא לן דקארי לה מאי קארי לה והלא התירוץ פשוט דבחליצה ליכא הנאה ולא שייך לומר שבשכר זה זכו וכו' והוא פשוט ואדרבא על מה שכתב במדרש רבה פרשת לך לך סוף פמ"ג והילקוט הנ"ל יש לתמוה מה הזכות הזה במנעל של חליצה ואם לא היתה מצוה זו מה תועלת והנאה היה חסר (אלא שיש ליישב על פי מה שכתבו המקובלים דיש תועלת גדול על ידי חליצה) והרב הלבוש בסדר חליצה בקצרה אות ז"ן כתב כדאמרינן בפרק כסוי הדם וכו' זכו בניו למנעל של חליצה ועיין להרב פתחי תשובה בסדר חליצה שבשלחן ערוך סעיף קטן י"ז ואף לפי המדרש רבה והילקוט הנ"ל לא נפלאת היא לומר דמנעל של חליצה דקאמרי היינו המנעל כמות שהוא עם הרצועות ואין מכל זה סיעתא לסברת הרא"ש ומכל מקום מה שכתב דרצועות של חליצה קיל משל תפלין כן נראה ממה שכתב הגאון מוהרש"ל בים של שלמה סי' ו' דבחליצה לא קפדינן אלא שיהא מהודק וכו' ובסי' י"ג העלה דרצועות של פשתן וכיוצא כשר בדיעבד ולדעת הטור כשר לכתחלה עיין שם אלמא דלדברי הכל רצועות של חליצה קילי מן רצועות של תפילין ואם כן פשיטא דבמקום דמהני תפירה ברצועות תפילין כל שכן דמהני לרצועות של חליצה וכדברי הרב החסיד נר"ו:

ושם האריך לבאר דיש לרצועות עיקר מן התורה וכו' וכתב דאף דמצינו בקרא הסרת המנעל של רגל בלשון שליפה כדכתיב של נעליך וכו' שהוא לשון שליפה מכל מקום גבי יבמה נאמר לשון חליצה וחלצה נעלו וכו' לפי שיש חילוק בין שליפה לחליצה דאם אין המנעל מהודק יפה שייך לומר שליפה אבל במנעל של חליצה קפיד קרא שיהא המנעל מהודק היטב על הרגל על ידי קשירת הרצועות יפה יפה על השוק ובזה אין שייך שליפה אלא לשון חליצה שרוצה לומר להרפות דבר המהודק וכו' אלי תורף דב"ק עיין שם באורך ויש לפקפק קצת מדאמר ליה רב כהנא לרב שמואל ממאי דהאי וחלצה נעלו מישלף הוא אימא זרוזי הוא וכו' דנראה מזה דחליצה ושליפה חדא היא ובגיטא דחליצה יבמות ט"ל ע"ב אי צבית יבם ואי לא אטלע לך רגליך וכו' ובערוך ערך טלע כתב על זה שלף איש נעלו תרגום טלע גבר וכו' עיין שם ולפי שיטתו לא הוה ליה למימר לשון טלע דהוא לשון שליפה ובלשון הפוסקים עיין בטור סי' קס"ט והובא בדברי מרן בשלחן ערוך בפירוש סדר חליצה סעיף ע' כתב ר"ת שולפתו בימין וכו' משמע דאין לחלק בין חליצה [לשליפה] (ידעתי שיש לדחות אך פשט הדברים הוא כאמור דשניהם שוים שליפה וחליצה):

ודע דאחד מרבני דורנו יצ"ו כתב אלי במכתבו דאם תהיה הרצועה משתי חתיכות יש חשש מרופט ואני כתבתי דלא שמענו מרופט אלא במנעל ולא ברצועה ותו כיון דמחובר על ידי תפירה מה מקום לחוש משום מרופט והרי המנעל עצמו אנו עושים משתי חתיכות ואף להמצריכים מחתיכה אחת אינו משום חשש מרופט אלא משום לדמותו לסנדל שהיה מחתיכה אחת לפי דעתם ואף אם יהיה המנעל מחתיכה אחת אי אפשר בלא תפירה מצד אחד (עיין לקמן אות ט') לכן נראה דאין שייך בזה משום מרופט כאמור:

ומה שהקשיתי לעיל דמה הנאה יש בחליצה עתה ראיתי בספר מצות חליצה שהגיע לידי כעת שהקשה כן וכתב דמצא ביפה תואר על דברי המדרש רבה הנ"ל שכתב שיש הנאה שיקים שם להמת וחליצה במקום יבום וכו' וכתב על דבריו דהלא טוב היה שלא יצטרכו לזה עיין שם בביאורו סעיף קטן צ"ו:

אות ה

קביעות מקום לחליצה מרן בשלחן ערוך סי' קס"ט סעיף ה' הביא מחלוקת דיש קובעים בו ביום ויש אומרים ביום שלפני החליצה ובסדר חליצה סעיף ז' סתם כהיש אומרים בתרא ועיין שם בפירוש סדר חליצה סעיף ט"ו וט"ז דמוכח דכן הוא דעתו עיין שם (מזה מוכח כדעת הסוברים שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ג אות י"ד דכשכותב מרן שני הסברות בלשון יש אומרים ויש אומרים דעתו כהויש אומרים דאין סברא לחלק לפי שלא כתב סברא ראשונה בלשון יש אומרים אלא בלשון יש קובעים) וכן כתוב בסדרי חליצה עיין בכנסת הגדולה אות י"א ומוהר"ם אות י"ד וזכור לאברהם דף רע"ג ע"ב ומיהו נראה דבשעת דחק (כעובדא דאתי לידן דהיבם ויבמתו באו מהעיר הסמוכה לחלוץ והיה לעת ערב שלא היה שהות לקבוע אז ולא איסתייעא לקבוע בלילה ונשאר עד שחרית והחולץ נחוץ לשוב מפני חמת המציק על פי האמתלא הברורה שהגיד אלא שמפני קבלת עדויות הצריכים לא נגמר באותו היום ונשאר החליצה למחרתו ונעשה הקביעות ביום שלפני החליצה) יכולים לקבוע מקום ביום החליצה שהרי נקיטינן דאפילו חלצה בלי קביעת מקום כלל כשר עיין בסי' קס"ט סעיף ד' בהגהה ומרן בפירוש סדר חליצה סעיף י"ד ומרן החבי"ב בכנסת הגדולה אות י"ב ושעת הדחק כדיעבד דמי ואם כן אף אי נימא דקביעות זה כמאן דליתיה דמי לסברת האומרים דבעינן דוקא ביום שלפני החליצה מכל מקום בדיעבד או שעת הדחק כשר ואין סברא בזה לומר טוב העדר הטוב וכו' וכי ליכא קביעות כלל עדיף מדאיכא קביעות שלא כהוגן:

והן עתה נדפס מחדש ספר שער אשר להרב הגדול מוהר"א קובו ובמזכרת החליצות דף קכ"ח אות י"א ראיתי שכתב שלפי שהנחלץ היה חולה וכו' ועשינו ביום אחד הזמנה וחליצה דהיינו אחר חצי שעה מההזמנה נעשה החליצה ובאות כ"ט כתב ומשום שהיה שעת הדחק נעשה הזמנה וחליצה ביום אחד עד כאן:

אות ו

הוה עובדא בחדש אב התרל"ג שבאו יבם ויבמתו מעיר הסמוכה לעיר הזאת לחלוץ (לפי שהרב דשם חלי"ש) והיה החליצה בעיר הזאת דאף דכתיב וקראו לו זקני עירו ועיר הזאת אינה לא זקני עירו ולא זקני עירה אין חשש בזה דכיון שנתרצו שניהם לחלוץ בעיר שבחרו לית לן בה כמו שכתב הגאון שיבת ציון סי' צ"ז והביא דבריו הרב פתחי תשובה ריש סי' קס"ו דהא דאמרו רבותינו היבמה הולכת אחר היבם זקני עירו ולא זקני עירה לאו אגוף החליצה קפדינן שתהיה בעירו אלא אם כבר מרוצים שניהם לחלוץ ורוצים לחלוץ בעירה או בעיר אחרת שפיר דמי ושם בסי' צ"ח הביא דברי הגאון השואל דחולק על זה והוא עצמו העמיד דבריו עיין שם באורך ולי הדל כן יש ללמוד מדברי האשל הגדול רבינו מוהר"י אבן מיגאש בתשובה סי' מ"ה שנשאל בהא דאמרינן בסנהדרין דף ל"א ע"ב היבמה הולכת אחר היבם אפילו מטבריא לצפורי אם הוא רחוק יותר מטבריא לצפורי אם כופין את היבם לילך אצלה והשיב וזה לשונו מדאמרינן מאי טעמא זקני עירו ולא זקני עירה מכלל דלא מחייבינן ליבם למיתי גבה כלל בין דמרחק טפי בין דמקרב טפי ורבותא דקריבא קא משמע לן דלא תימא היכא דמרחק הוא דהיבמה הולכת אחריו משום טורח דיבם אבל היכא דמקרב דליכא עליה טורח כגון מטבריא לצפורי דהוו תרווייהו בתוך תחום שבת אימא כופין איתו שיבא אצלה קא משמע לן דאין כופין אותו וכו' אלו תורף דב"ק מדכתב דאין כופין אותו משמע ודאי דאי איהו צבי ברעות נפשיה למיזל גבה לית לן בה אלמא סובר דזקני עירו דכתיב קרא לאו לעיכובא הוא שתהיה החליצה דוקא בזקני עירו ולא בזקני עירה וכיון דהכי הוא פשיטא ודאי דהוא הדין בעיר שאינה של שניהם דשפיר דמי כל שנתרצו הוא ויבמתו לחלוץ שם ועיין שם עוד בסי' קי"ו כתב וז"ל ומה שאמרו היבמה הולכת אחר היבם להתירה הוא אם היתה בארץ אחרת שאין להכריח את היבם ללכת למקום שהיא שם כדי להתירה אלא היא שרוצה החלי' הולכת אצלו עד כאן הנה גם בתשובה זו דקדק וכתב שאין לנו להכריח את היבם וכו' דמשמע דאם בלא הכרח שלנו הוא מרוצה בזה לית לן בה אף דאינו זקני עירו (וקצת משמע מדב"ק דמה שכתב היבמה הולכת וכו' אגוף החליצה היא שתהיה בעירו אלא דלאו לעיכובא הוא ועיין בשו"ת שמש צדקה סי' צ"ח הנ"ל מה שכתב בשם הרב השואל מדברי הקיצור פסקי הרא"ש דפרק זה בורר ועוד מדברי איזה פוסקים ומה שהשיב על דבריו עיין שם באורך וק"ל):

וקצת מוכח כן מעובדא שבבית הלל הובא בפתחי תשובה סי' קס"ט סעיף קטן י"א וזה לשונו ואני ראיתי פעם אחת שבאו שניהם איש ואשה לחלוץ באסיפת המדינה ולא היו מכירים אותם שום אדם ונתנו חליצה שם בפני כמה גדולים וכו' עד כאן ומדקאמר שלא היו מכירים אותם שים אדם משמע דלא היה עיר שלהם דאם [לא] כן לא יתכן שלא יהיו מכירים אותם שום אדם אלא דיש לדחות כמובן ובעובדא שבשו"ת שואל ומשיב חלק שני סי' פ"ה שחלצה להאח הגדול בפיטרע נראין הדברים שלא היתה עירו של החולץ רק שנזדמן שבא שם עם האנשי חיל כי הוא גם כן היה מאנשי חיל ולא היה שום אדם בעולם שיכול להכירו וכל מאי דשקיל וטרי שם משום שאין מכירים אותו אבל משום שחלץ שלא בזקני עירו לא חלי ולא מרגיש משמע דפשיטא ליה דלאו לעיכובא בעינן זקני עירו וגם זה י"ל כמובן ועיין להגאון מוהר"ם מליבוויץ בצמח צדק שלו בחלק אבן העזר סי' ח' בסופו בעובדא דהיבם רחוק חמשים פרסאות והיא אינה רוצה לבא אצלו כתב על זה דלחייב היבם לילך למקומה לחלוץ ודאי אינו מחוייב דהא קיימא לן היבמה הולכת אחר היבם כל שכן שהיבם מברר שאי אפשר לו לילך לעירה וכו' ע"כ משמע דאם היה רוצה היבם לילך למקומה שפיר דמי דדוקא לחייבו שילך אחריה אין לנו אבל אם רוצה בזה לית לן בה וכדברי הגאון שיבת ציון דזקני עירו לאו לעיכובא שתהיה החליצה בהם הוא הדין בזקני עיר שאינה של שניהם וכבר כתב בשיבת ציון בשם הגאון בית חדש בתשובות החדשות סוף סי' צ"ה דכן המנהג פשוט מעשים בכל יום עיין שם ועיין דברי חכמים סי' קכ"א (ד"ה ונידון) ובסימן קכ"ד:

אות ז

כשחולצת המנעל מרגל היבם הצרכתי ליבמה ליטול ידיה קודם שתאמר ככה יעשה וכו' דקיימא לן החולץ מנעליו בידיו צריך נטילת ידים ולאו דוקא מנעליו דהוא הדין מנעלים של אחרים והוא הדין הדיינים כשנוגעים במנעל זה כדי לראותו וגם כשרואים רגל היבם ונוגעים בו לראות אם הוא נקי מכל טינוף צריכים נטילת ידים ואפילו אם [אין] נוגעים ברגלו מכל מקום המנעל אי אפשר בלא נגיעה לכן צריך נטילת ידים מרן החבי"ף בספר חיים ושלום חלק שני הנדפס חדש ממש סוף סי' ק"ו ואזיל לשיטתיה שבספר לב חיים חלק שני סימן ב' וסימן ג' דמשמע ליה דמה שהצריכו נטילת ידים על המנעלים לאו דוקא אם חולץ או נועל אותם אלא הוא הדין לנוגע בהם לבד דצריך נטילת ידים ועיין מה שכתבתי על דבריו במערכת נטילת ידים דאין נראה כן מדברי הפוסקים:

אך מה שכתב דגם הדיינים אם נוגעים ברגל היבם כדי לבודקו צריכים מפני זה נטילת ידים אף דמסתמא הרגל הוא נקי מכל טינוף שכבר רחץ רגלו סמוך לחליצה וכרכו בסמרטוט לשומרו מכל טינוף שכן המנהג פשוט (ועיין בסדר חליצה למוהר"ם אות ס"ב וס"ג ובשאר מחברים) אם כן נראה דלא היה לו להצריך נטילת ידים בשביל מה שיגעו הדיינים ברגל היבם לפי מה שכתב הוא עצמו בשו"ת לב חיים הנ"ל סי' ה' דמי שרחץ רגלו היטב ולא נשאר לו שום טינוף וליכלוך וזיעה ונגע בידו אין צריך נטילת ידים עיין שם ואם כן אף דמשום חומרא בדקינן ביה מכל מקום אם בדקו בו והוא נקי נראה דאין מקום לנטילה זו לפי שיטתו הנ"ל:

אלא דראיתי להרב פתח הדביר בחלק שלישי דף פר"ח ע"א שעמד מתמיה על מה שכתב בלב חיים הנ"ל ודחה ראייתו והביא מה שכתב הגאון מור וקציעה דהנטילה לחליצת המנעלים אינה אלא משום זוהמת הרגלים דאפילו הם רחוצים זוהמא דבקה בהם ואותו רוח זוהמא חלה על המנעלים וכו' עיין שם שכן הוא דעתו דגם בנוגע ברגל שהוא רחוץ צריך נטילת ידים לכן נראה דצריכים הדיינים ליזהר שלא ליגע ברגל היבם או שיטלו ידיהם אבל משום נגיעתם במנעל נראה דאין לחוש כלל ומכל מקום הואיל ונפיק מפומיה דמרן החבי"ף טוב ליזהר שיטלו ידיהם אף אם לא הוצרכו ליגע ברגלו או שיבדקו המנעל על ידי מטפחת כרוכה בידם שלא יצטרכו לנטילת ידים:

ואחר זמן רב בא לידי ספר כפי אהרן לה"ה מוהר"א עזריאל יצ"ו וראיתי בשו"ת אבן העזר סי' כ"א הביא מה שכתב בספר חיים ושלום הנ"ל והאריך להוכיח דאין צריך ליטול ידיהם לא הדיינים ולא היבמה ויש לי להשתעשע בדב"ק לכן אעתיק תמצית דב"ק הצריכים לי והוא דמתחלה כתב דהרב החבי"ף הפריז על המדה לחדש דבר שלא שיערו הקדמונים ולא נמצא בשום אחד ממסדרי חליצות וכל כי הא לא הוו שתקי ומדינא נמי אין צריך דהא הטעם דחולץ מנעליו צריך נטילה הוא משום נקיות דומיא דנוגע בגופו וכיון שרגל יבם מנוקה על ידי שרחצו אותו גם תמול גם היום אם כן אין צריך נטילת ידים אף אם יגעו הדיינים ומהאי טעמא אין צריך נטילת ידים משום המנעל דמה שחולץ מנעליו צריך נטילת ידים הוא מפני זיעת הרגל הנדבק בו על ידי רבוי ההילוך או מפני שעל ידי שמהלך בו בחצר או ברשות הרבים נדבק בשוליו איזה טינוף מה שאין כן בשל חליצה דאין שוהה ברגלו אלא מעט ואין בו שום זיעה וגם מה שמהלך בו על גבי רצפה או על גבי מחצלת וליכא שום טינוף ואטו מי שנוגע במנעלים חדשים מי נימא דצריך נטילת ידים וזו לא אמרה אדם מעולם כיון שאין בהם ליכלוך וזיעה וגם הכריח דכשהרגל נקי אין צריך נטילת ידים ממה שכתב באורח חיים סי' ע"ד דמי שהוא בתוך המים דאינו יכול לברך משום שלבו רואה את הערוה אם מחבק זרועותיו הוי הפסק ומברך וכן ביורה דעה סי' ר' נדה חובקת זרועותיה ומברכת אף דהנוגע בגופו צריך נטילת ידים אלא ודאי כיון שהוא במים ורחץ והוסר מילמולי תו ליכא קפידא אם יהיו ידיו נוגעות בבשרו עד כאן והנה מה שפקפק מפאת שהרגל נקי כבר נתבאר מדברי הגאון מור וקציעה הנ"ל דאף אם הרגל רחוץ ונקי רוח זוהמה דבקה בו:

וגם מה שכתב על המנעלים כיון שאין שוהה ברגלו וכו' הנה אם נודה לסברת מרן החבי"ף דלאו דוקא חולץ ונועל אלא הוא הדין נוגע במנעלים שפיר יש ללמוד מדברי הגאון מור וקציעה דגם במנעל של חליצה הדין כן שהרי סיים וזה לשונו ועל כרחין כשנעל אותם אפילו פעם אחת והלך בהם על הארץ כבר שרה עליהם רוח רעה עד כאן עיין שם בפתח הדביר ומבואר דלאו בטינוף וליכלוך תליא כי זהו כח שליטת הרוח רעה כל שנועל ומהלך בהם על הארץ שרה עליהם הרוח רעה וכשם שמי שמכניס ידיו לבית הכסא אף שלא עשה צרכיו ולא נגע בשום טינוף הרוח רעה שורה על ידיו על ידי הכניסה הכי נמי במנעלים אך מה שיש לדקדק הוא מה שכתבתי בעניותין דנראה מדברי הפוסקים דלא הצריכו נטילת ידים אלא לנועל וחולץ ולא לנוגע לבד דאף דיש במנעלים רוח רעה על ידי שלבשו אותם פעם אחרת מכל מקום אין בכח הרוח רע ההוא לשלוט על האדם כשיגע בהם בלא נעילה וחליצה והרי אוכלין ומשקין שתחת המטה רוח רעה שורה עליהם ולא אמרו אלא שלא לאוכלם אבל לא הצריכו נטילת ידים מפני הנגיעה בהם ולפי דברי הרב מור וקציעה הנ"ל נראה דאין ראיה מדין חבוק זרועות דאף אי נימא דכשחובק הזרוע נוגעות גם הידים בגוף מכל מקום נגיעה בגוף ודאי משום ליכלוך וטינוף הוא דקפדינן אך רגלים ממהרות להצריך נטילת ידים אף היכא דליכא טינוף מפני שליטת הרוח רעה כנז"ל:

שוב כתב דיש להכריח דלא בעי נטילת ידים מדאמרינן ביבמות דף ק"ד דפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא ברקיקה אי מעכבא דלרבי אליעזר כל דבר שהוא מעשה מעכב ורבי עקיבא סובר דדוקא מעשה באיש מעכב ובקריאה גם רבי אליעזר מודה דלא מעכבא ואמאי לא מעכבא הרי איכא מעשה דצריכה החולצת ליטול ידיה אחר החליצה ונטילת ידים לתפלה היא מדאורייתא כמו שכתב הרא"ש בשם הרמב"ן והביא דבריו מרן הבית יוסף סי' תקנ"ד אלא ודאי דאין צריך נטילת ידים וליכא מעשה ואהכי לא מעכבא אלו תורף דב"ק וכתב להוכיח דאף דהקריאה עצמה לא הויא מעשה מכל מקום אם צריכה היא למעשה שקודם לכן גם היא נחשבת מעשה עיין שם באורך ובהורמנותיה דמר ניהו רבה תמוהים דבריו בזה דהדבר פשוט וברור בלי שום ספק דנטילה זו אינה מדאורייתא כלל ומה שכתבו הפוסקים דהוי כטבילה של מצוה לאו למימרא דשוו אהדדי וכשם שטבילת נדה וכיוצא מדאורייתא הכי נמי נטילה לתפלה דזה לא עלה על לב כלל אלא כונתם פשוטה דכיון דלא אסרו חכמים רחיצה אלא כשהיא לתענוג ואפילו ביום הכפורים לדעת הסוברים דחמשה עינויין כולהו מן התורה מכל מקום סוברים דהכתוב מסרו לחכמים מה שנראה להם לאסור אסור ואינהו דאמור דרחיצה שאינה של תענוג מותרת ומשום הכי חייבי טבילות טובלים כדרכן אם כן הוא הדין דרשאים ליטול לתפלה דאיכא בה מצוה מתקנתא דרבנן ולא הויא רחיצה של תענוג וממילא כיון דאין נטילה זו מדאורייתא אי אפשר לומר דקריאה מעכבא משום מעשה דנטילה וגם מני"ר נר"ו מודה בזה אלא דלפי מאי דמשמע ליה מדברי הפוסקים דנטילה זו היא מן התורה קיליף דאין צריך נטילת ידים אבל זה אינו אחרי המחילה רבה כאמור:

ואף אי הוה מודינא לסברתו דנטילת ידים זו היא מדאורייתא נראה לי הדל דאין זה הכרח כלל משום דהדבר פשוט דכי אמרינן דכל שהוא מעשה מעכב היינו מעשה הכתוב באותו ענין באותו פרק באותו מקום דעליה קמהדר ככה עיכובא אבל נטילת ידים זו נהי דמדאורייתא צריכה היא מכל מקום כיון דלא נאמר באותו ענין לא חשיב מעשה זה למישוייה לקריאה כמעשה דליעכב:

ומה שכתב עוד דמלבד דליכא חיובא מדינא אלא אף [אם] תרצה להחמיר ליטול בין חליצה לקריאה יש חשש פיסול בחליצה דומיא דגט דבעינן וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מחובר שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה והכי אמרינן גבי כסוי הדם וגבי עיר הנדחת וכו' והוא הדין הכא יש פיסול משום דמחוסר חליצה נטילה וקריאה אלו תורף דב"ק והאריך בזה עיין שם באורך ואיני מופנה לעיין בדינים הנ"ל אמנם בהשקפה ראשונה נראה לי הדל דיש לחלק בנושאים שבגט אין הדבר מוכרח שיהיה במחובר ויקצץ אחר הכתיבה ואדרבא אורח ארעא מצותו בתלוש דכן הוא דרך כתיבה ליכתב בדבר תלוש לכן כל מה שאינו מוכרח לעשיית המצוה אם עושה הוי הפסק אבל נטילת ידים דלשיטת מרן החבי"ף היא מוכרחת בענין חליצה דלא סגי בלאו הכי אף דאין הנטילת ידים מוכרחת מן התורה מכל מקום כיון דצורך יש בה דאי אפשר לקריאה בלאו הכי לא חשיב הפסק והרי בגט נמי כל מה שכותבים יותר ממה שהוא גופו של גט וכן החתימה המפסקת בין כתיבה למסירה לא הוי הפסק אף למאן דאמר עדי מסירה כרתי וכן כמה עניינים מפסיקים בגט בין כתיבה לנתינה ולא חיישינן כלל עיין להרב יד המלך דף כ"ג ע"ב ועוד יש לומר שאני גט דהנתינה הוא דבר המעכב בגט קפיד רחמנא לפסול בהפסק שבין הכתיבה להנתינה אבל חליצה דאין הקריאה מעכבא מאן לימא לן דכי קריא והפסיקה בדבר אחר בין חליצה להקריאה דפוסל החליצה בזה דכיון דלא אשכחן בש"ס ופוסקים כל כי הא מילתא מסתברא דלא מיפסיל החליצה בהכי וע"כ נראה דהיבמה והדיינים אם נוגעים במנעל טוב שיטלו ידיהם קודם קריאת הפסוקים כדברי מרן החבי"ף ואם נוגעים ברגל עצמו ודאי דצריכים נטילת ידים כמו שכתבתי לעיל (ועיין במה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ו אות נו"ן:

והן עתה הגיע לידי ספר רוח חיים חלק שני וראיתי שם בסוף הספר דף חנ"ק ע"ג מה שהאריך מר בריה דמרן החבי"ף להשיב על דברי גאון עוזינו הרב כפי אהרן נר"ו ובדף קט"ן (ד"ה אלא) הביא דברי הגאון מור וקציעה שכתב כן דחולץ מנעליו שאמרו ז"ל שצריך נטילת ידים לאו דוקא חולץ אלא הוא הדין לנוגע בהם אם הם ישנים מלוכלכים ונקטו חולץ דהוי מילתא פסיקא דמשנעל פעם אחת כבר שרה עליהם רוח רעה דברגלים נמי אפילו הם רחוצים זוהמא דבקה בהם ואותו רוח זוהמא חלה על המנעלים מיד מכל מקום תרתי בעינן נעל והלך בהם פעם אחת על הארץ ובחדשים שלא נעל אותם עדיין לית לן בה (אם יגע בהם) עד כאן לשונו מבואר הוא היפך מה שכתבתי בעניותין במערכת נטילת ידים דבנוגע במנעלים אין צריך נטילת ידים ומכל מקום גם מדברי הגאון מור וקציעה יש במשמע דבמנעל של חליצה אין צריך נטילת ידים משום הנגיעה בו לבד בלא חליצה דהרי כתב דהוא הדין לנוגע בהם אם הם ישנים מלוכלכים ומנעל של חליצה לא נמצא ולא ימצא בשום זמן שיהא בסוג מלוכלך דאף דלא הזכירו הפוסקים לבודקו אלא מבפנים מכל מקום גם מבחוץ הוא נקי מכל טינוף כמו שכתב מני"ר רבין חסידא בספרו כפי אהרן נר"ו כיון שאינו מהלך בו אלא ארבע אמות על הרצפה או על גבי מחצלת (וכל מה שכתב מוהרי"ף נר"ו בספרו רוח חיים הנ"ל בדף ק"ס ע"ד דרצפת בית הכנסת מלוכלכת תמיד מעפר דל וכו' פטומי מילי בעלמא נינהו ומעולם לא ראינו ולא שמענו מנעלים של חליצה חדשים גם ישנים שיהא בהם שום ליכלוך וטינוף כלל וגם כמדומה שאין המנהג בעיק"ו לחלוץ בבית הכנסת עצמו כמו שנראה מדברי מוהרי"ף הנ"ל שהוא מנהג עירו אלא חולצין בעזרת בית הכנסת או בישיבת הדיינים ושם אין העניים מסבבים ועל הרוב המקום ההוא נקי ובר מכל טינוף שבעולם) ואם כן הדיינים אם לא יגעו ברגל היבם רק במנעל אם הוא נקי ואינו מלוכלך מן הדין אין צריך נטילה אבל אם נוגעים ברגל היבם אף שהוא רחוץ ונקי צריכים נטילת ידים לפי דברי הגאון מור וקציעה הנ"ל וכן כתבו עוד קצת מקובלים שהביא הרב פה"ד בספר פנים במשפט בהשמטות לפתח הדביר חלק שלישי כמו שכתב בשמו בספר רוח חיים הנ"ל דף קט"ן ע"ד עיין שם ובדף קס"א ואילך הן לו הובא שם דברי הרב כמוה"ר נח"מ מודעי נר"ו מה שהשיב על דברי גאון עוזינו רבין חסידא בספרו כפי אהרן הנ"ל ופנאי אין לי לעיין עתה בדב"ק טוב אך כמעט שעברתי ראיתי שכיונתי לדעתו באיזה פרטים כמו שיראה הרואה והרב הנ"ל נר"ו מסיק כוותיה דמרן החבי"ף להצריך נטילה ליבם ולדיינים מן הדין וכבר כתבתי הנראה לעניות דעתי בזה ועיין בספר ישמח לב חלק שני הנדפס מחדש בדף ה"ן סי' ד' העתיק מסקנת גאון עוזינו בספרו כפי אהרן ולפי הנראה לא ראה אז מה שכתב בספר רוח חיים הנ"ל (עיין מה שציין רבינו לקמן סי' ד' אות כ"ו):

אות ח

צורת המנעל ימין לידע החילוק שבין של ימין לשל שמאל אינו מפורש להדיא בדברי רבותינו הטור ומרן והרמ"א בשלחן ערוך וכתב הגאון שבות יעקב בחלק שני סי' קכ"ט וזה לשונו כאשר באתי פעם ראשונה במושב בית דין לסדר דין החליצה אמרתי מזקנים אתבונן החילוק לידע בין ימין או שמאל לענין מנעל של חליצה והשיבו לי שקבלה בידם שמנעל של ימין הקשרים בצד ימין והלולאות בצד שמאל ומנעל של שמאל להיפך ובאמת אם קבלה נקבל אבל מכל מקום היה לבי נוקפי בזה כי לשין הטור ושלחן ערוך והפוסקים סי' קס"ט שיהא המנעל נעשה כמדת וכצורת רגל הימנית וכן בשמאלית משמע שבצורת מנעל עצמו יש שינוי לידע איזה של שמאל ואיזה של ימין ונראה לי כפשוטו שהרגל של ימין באצבע גדול עד הקטן הוא באלכסון לצד ימין ובצד שמאל הוא באלכסון מאצבע גדול עד הקטן לצד שמאל וזה מדוקדק כונת הפוסקים כצורת רגל הימנית וכצורת רגל שמאלית לחתוך אותם כן ואף שבמנעלים שאנו לובשים בכל יום אין עושין כן לפי שדרכם להפכם לפעמים מרגל ימין לשמאל מה שאין כן בחליצה דאסור לעשות כן והצעתי הדבר לפני חברי ורבותי והוטב בעיניהם וכן עשינו מעשה וכן נוהגים בפראג עד היום הזה ומצאתי און לדברי בנחלת שבעה מהדורא בתרא דף כ"ה ע"ד סעיף כ"א וזה לשונו כי אצבעות הרגלים הם משופעים מן אצבע גדול של ימין עד אצבע קטנה הולך השיפוע לצד חוץ של רגל ואם כן על כרחין צריך להיות התפירה מתחלה אצבע. גדול כל השיפוע עד כאן לשונו ושמחתי שכיונתי לדעת הראשונים מכל מקום גם הקשרים והלולאות יש לעשות כפי הקבלה אלו דברי הרב שבות יעקב והביא תורף דבריו הרב באר היטב סי' קס"ט סעיף קטן כ"ג ולפי הנראה לא ראה הוא ובית דינו דברי הגאון רש"ל בים של שלמה פרק מצות חליצה סי' ו' וזה לשונו וכתב עוד מוהרי"ב שלכתחלה יעשה הקרסים למנעל של ימין לצד שמאל דהיינו לפנים והלולאות לצד ימין דהיינו לחוץ כדרך שעושים במנעלים עד כאן לשונו וזהו היפך ממש מהקבלה שביד הזקנים הנ"ל ודוחק לפרש דכונת מוהרי"ב שהביא בים של של שלמה היא שיעשה הקרסים בצד ימין ודקאמר לצד שמאל כונתו שכשיבא לסגור המנעל כשהקרסים הם בצד ימין אז יהיו הקרסים פונים לצד שמאל היינו לפנים הרגל ולכן כתב לצד שמאל ולא כתב בצד שמאל והיינו כקבלת הזקנים אבל זה דוחק כיון שלא הוזכר בדברי מוהרי"ב מהסגר המנעל כלל משמע שכונתו לתת הקרסים בצד שמאל היפך הקבלה:

אך רש"ל סיים וזה לשונו ואומר אני אם הדרך במקומות אחרים בהיפך יעשה כמנהג המנעלים של אותו מקום עד כאן ולפי זה אפשר דבזמן הרב שבות יעקב כך היה מנהג הרצענים לעשות הקשרים מצד ימין והלולאות מצד שמאל ובתשובות רש"ל סי' ץ' הביא דבריו הרב כנסת הגדולה בסי' קס"ט אות ס"ו בהגהות הטור כתב גם כן כדבריו שבים של שלמה וזה לשונו יעשה בו שלשה קרסים ושלש לולאות שחורים תפורים בו ברצועה קטנה לבנה או נעשים בגוף המנעל בענין שיהיו מהודקים היטב ויעשה הקרסים לצד שמאל והלולאות לצד ימין במנעל של ימין ואם הדרך באותו מקום שהרצענים משנים יעשה כמנהג המקום עד כאן לשונו ודבריו מתאימים עם מה שכתב בים של שלמה:

והרב מוהר"ח מודעי בהגהותיו על ספר יד אהרן לאבן העזר סי' קס"ט הגהות הטור אות י"ז הובאו דבריו בקונטריס זכרון לראשונים שבספר ברך משה דף קס"ג ע"ד כתב וזה לשונו שההיכר בין ימין לשמאל מן הקרסים והלולאות כל בתר איפכא קאזיל ממה שכתב הרב שבות יעקב ומנהגינו כדברי רש"ל עד כאן לשונו ואין מצוי אצלי ספר יד אהרן להבין אמרי בינה ועל כל פנים מפורש בדבריו דמנהגם הוא כדברי רש"ל ומסתמא כונתו לדבריו שבים של שלמה ובתשובה הנ"ל ומשמע שרוצה לומר שיהיו הקרסים בצד שמאל:

שוב ראיתי שהרב זכור לאברהם בחלק שני דף ער"א אות ט"י כתב בענין זה וזה לשונו צורת המנעל לרגל הימין עיין להרב יד אהרן סי' קס"ט אות טו"ב ובכנסת הגדולה הגהות הטור אות ס"ו ועיין שם בגן נעול אות י"ג דהסי' הוא על ידי הקרסים דברגל ימין עושים הקרסים לצד ימין וברגל שמאל להיפך ואם מנהג הרצענים לשנות יעשה כמנהג המקום אבל הרב שבות יעקב הביאו הרב יד אהרן שם והרב באר היטב סעיף קטן כ"ג סובר דלא סגי בכך רק דמנעל של רגל ימין מאצבע גדול עד הקטן היא באלכסון לצד ימין ובצד שמאל הוא באלכסון מאצבע גדול עד הקטן לצד שמאל וצריך לחתוך אותו כן יעוין שם ובכתיבת יד של החה"ש הדה"מ החרמ"ג יצ"ו מנאתיו מעיד שראה להרב הגדול מהר"י אבועלפייא שלא היה מקפיד לסברת הרב שבות יעקב רק הוא היה נוהג בהיכר המנעל בהיכר הקרסים לבד דהיינו דמנעל של רגל ימין היה עושה הקרסים לצד שמאל ולא היה מקפיד בגוף המנעל שיהיה באלכסון וכנז' א"ד יצ"ו ועתה שלהי כסלו משנת התקנ"ד בעברו מעלת שד"ר הח"ר משה מאגאר יצ"ו ראיתי מנעל שלו שהיה לצד ימין עגול ומשפע ועולה לצד שמאל עד חודו של מנעל דהיינו מאצבע הקטן עד אצבע הגדול ומשם והלאה לצד שמאל היה ביושר והיינו כסברת הרב שבות יעקב הנז' וגם כן הקרסים היו מצד ימין שלא כמנהגינו ושוב הצצתי היטב במנעל אחד שבעירנו ונראה קצת שינוי דהיינו שבצד שמאל הוא ביושר ובצד ימין היא קצת באלכסון ונראה וניכר שהוא עשוי לצורת רגל ימין וכסברת הרב שבות יעקב וכנז' איך שיהיה פשיטא ופשיטא דהטוב והישר הוא לחוש לסברת הרב שבות יעקב ולעשותו ככולי עלמא עד כאן לשונו:

הנה הבאתי שינוי מנהגי מקומות בזה ואני בבואי הנה בשנת תרכ"ז והוצרכתי לסדר חליצה שלחתי אחר מנעלי חליצה שבעירות אלו וראיתי שהקרסים הם בצד ימין (למנעל של ימין) ושלחתי להביא מנעל של חליצה מעיר גדולה קושטא יע"א וגם הוא היה הקרסים שלו בצד ימין ולא היה שום היכר אחר כי לפי הנראה לא חשו לסברת הרב שבות יעקב לעשות היכר בגוף המנעל עצמו:

אות ט

נחלקו הפוסקים אם יהיה המנעל מחתיכה אחת או אם אפשר משתי חתיכות הנה הגאון רש"ל בים של שלמה בפרק מצות חליצה שכתב בשם הרב נמוקי יוסף דטוב לעשותו מעור קשה כפירוש רש"י (דזה הוא החילוק שבין סנדל למנעל דסנדל קשה ובעינן סנדל לכתחלה) וגם לעשותו מחתיכה אחת (כפירוש הגדולים דמנעל הוא של שתים ושלש חתיכות וסנדל חתיכה אחת) וכתב על זה דלא נהירא כי אדרבה משמע מפרק במה אשה שאפילו סנדל אינו מחתיכה אחת וכו' והעיקר כפירוש רש"י ואף לפירוש הגדולים האידנא דלא שכיח סנדל לא קפדינן אחתיכה אחת וכתב שיהא העור קשה קצת ובמקום העקב יהיה קשה טפי עיין שם והרב זכור לאברהם דף ער"א ע"ב כתב שמנהג מקומו לעשותו משתי חתיכות דהיינו השואיל"ה מחתיכה אחת ושאר המנעל עם אזניו מחתיכה אחרת ותפור באמצע הפתוח לשימת הרגל לצד שמאל והשואיל"ה תפורה כולה עם גוף המנעל בתפירות תכופות זה לזה ותפורות בעור לבן וגב המנעל והאזנים והקרסים והלולאות מבפנים לבן ומחוץ שחור והשואיל"ה יותר קשה מעור גב הרגל וגם לבנה לגמרי וכן הרצועות לבנות לגמרי וכן הוא המנעל שלנו אך במנעל שהובא מקושטא ראיתי שעשו אותו מחתיכה אחת (כפירוש הגדילים הנ"ל) ואינו מעור קשה אלא רך מאד (וכן הרצועות הארוכות שתים הנה מעור רך מאד ובמנעל שלנו הם מעור קשה) ובראש המנעל (במקום הנחת אצבעות הרגל) הוא קצת משופע משני צדדיו מצד ימין ומצד שמאל ומעט חדוד באמצע (כצורת מיס"ט שלנו) ותפור צד שמאל כולו וגם קצת מצד ימין לפי שכדי שיהיה קצת משופע מצד ימין הוצרכו לחתוך מעט באמצע מצד ימין במקום שיהא נכפל ולא ידעתי למה חששו לפירוש הגדולים הנ"ל ולא חששו לפירוש רש"י לעשותו מעור קשה אשר לדעת הגאון רש"ל פירוש זה הוא העיקר כנז"ל ואפשר היה להם לעשותו מחתיכה אחת וגם שיהא מעור קשה ותחתית הרגל (דהיינו השואיל"ה) יותר קשה היינו ליקח עור קשה ומה שיהיה תחתית המנעל יניחו אותו כמות שהוא ומה שיהיה גב המנעל יחליקו אותו שיסירו איזה קליפה מעוביו ויהיה דק ואז לא יהיה קשה כל כך כמו תחתית המנעל ועיין להרב הלבוש סימן קס"ט סעיף י"ו ויש לעיין באר מים חיים מוצירי סי' כ"ג דף ע"ב ע"ג ובמכתב בוכארא ו' אב תנז"ר ר' חזקיהו הכהן ובמה שהשבתי לו:

אות י

הרצועות שקושרים בהם המנעל כתב הגאון רש"ל בים של שלמה בפרק מצות חליצה סי' וי"ו בשם מוהרי"ב שיהיו למטה מן הקרסים והלולאות ויכרוך מלמטה למעלה והוא כתב דעדיף להיות מחוברות למעלה ויכרוך מלמעלה למטה ויהיה הקשר למטה בגב הרגל וכו' עיין שם ומדברי הגאון מוהר"ם בסדר חליצה אות ס"ו מתבאר דהרצועות למטה וכורך מלמטה למעלה וקושר למעלה כהמנהג שהזכיר בים של שלמה הנ"ל (אלא שכתב שהוא מנהג רע) והרב זכור לאברהם כתב גם כן שיהיו הרצועות למטה מן הקרסים והלולאות וכן עשינו במנעל שלנו ועתה ראיתי במנעל שהובא מקושטא שרצועה שמצד ימין היא למטה מהשלשה קרסים סמוך לגב הרגל ורצועה שמצד שמאל היא למעלה מן הלולאות ומדברי הרב הלבוש סי' קס"ט סעיף כ"ח נראה דהוא כמו מנעל שלנו וכן נראה מסדר חליצה של מוהר"י מינץ שבדרכי משה עיין שם וכן נראה מסדר חליצה שבכנסת הגדולה בגן נעול אות כ"ד כ"ה ובים של שלמה פרק מצות חליצה סי' ז' בשם אביו של מוהרי"ב כתב לעשות חיבור הרצועות זו שלא כנגד זו ולפי הנראה אין כונתו שתהיינה אחת למעלה ואחת למטה (כבמנעל הנ"ל) אלא שלא תהיו זו כנגד זו ממש כיעויין שם:

עוד יש חילוק בין מנעל שלנו למנעל הנ"ל כי מנעל שלנו הלולאות הם רצועות קטנות תפורות מבחוץ להמנעל ועיין בים של שלמה בפרק מצות חליצה סי' וי"ו בשם סמ"ק והרא"ש והטור דטוב שיהיו רצועות בפני עצמן ועיין למרן הבית יוסף בסי' קס"ט (ד"ה ומאיזה) ולהרב הלבוש שם סעיף י"ט וגם הרב זכור לאברהם כתב כן עיין שם ובמנעל הנ"ל הלולאות הן מגוף אזן המנעל ולא רצועות בפני עצמן והוא כמו שדקדק בים של שלמה מלשון הטור וקצת תימה בעיני כיון שהטור עצמו הביא לשון הרא"ש אם כן אין לעשות עיקר ממה שנראה מדקדוק הלשון והיה להם לעשות כמפורש בסמ"ק והרא"ש וכן נראה דעת מוהרי"ב וים של שלמה שם:

גם בתואר הלולאות יש חילוק כי במנעל שלנו הנקב של הלולאות הוא לאורך הרצועה קטנה ואינו פרוץ מרובה אלא מעט בענין שאם יכנס הקרס בתוכה לא יוכל להשמט מעצמו ועומד שם מהודק ובמנעל הנ"ל הלולאות כל אחת כצורת חלון מרובע ופרוץ מרובה אשר בקל אפשר להקרסים שלו להשמט מתוך הלולאות:

אף גם זאת הקרסים במנעל שלנו וכן הרצועות הארוכות הכל מחובר על ידי תפירה ובמנעל הנ"ל חבור הקרסים והשתי רצועות הנ"ל הוא על ידי תחיבה בלא תפירה עיין בים של שלמה סי' וי"ו דבבי"ת וסמ"ג כתב תפורות ומוהרי"ק דקדק מדאמרו קטרינן ביה מיתנא דהוא בלא תפירה והוא חלק עליו וגם למוהרי"ב איכא תפירה כיעוין שם וכן נראה ממה שכתב בשמו בים של שלמה סי' ז' ועיין למרן הבית יוסף בסימן קס"ט (ד"ה ומאיזה) ולהרב הלבוש שם סעיף י"ט ולהרב זכור לאברהם:

וכן בנקבים שבמנעל שמצד אחורי הרגל יש חלוק בין מנעל שלנו למנעל הנ"ל דבמנעל שלנו יש שני נקבים היינו נקב אחד אחורי הרגל נגד הקרס התחתון ונמשך רוחב הנקב נגד הקרס הנ"ל ועוד מעט מלמטה ומלמעלה ונקב השני נגד הקרם השני ומשך כל אחד מהנקבים הוא כל אחורי הרגל וגם מעט מצד ימין ומעט מצד שמאל ובמנעל הנ"ל הוא באופן זה בין קרס התחתון לשני יש שלשה נקבים אחד מימין ואחד באמצע ואחד בשמאל וכן בין קרס השני לעליון שלשה נקבים כנז"ל ולפי שההכרח לשלוח מנעל הנ"ל בחזרה הוצרכתי לרשום החילוקים על הספר ובדיו ואולי בעת הפנאי אוכל לעיין ולדעת בעזרת השם יתברך איזה יכשר ועיין להגאון חתם סופר הביא דבריו הרב פתחי תשובה סימן קס"ט סעיף קטן כ"ה:

אות יא

אם אי אפשר לברר מאחרים שהחולץ הוא גדול האחים יש לומר דהוא נאמן דיש ספק ספקא ספק דילמא קטן וגדול שוים (צריך ביאור) וספק לא ירצה הגדול לחלוץ וספק שמא הוא הגדול וכל שכן אם האח שבכאן אינו נשוי והאחר אפשר שיש לו אשה אף דאפשר לברורי בכי האי גוונא אין צריך הגאון מצות חליצה סעיף קטן ל"ד (כמ"כ בקונטריסי שהעתקתי איזה פרפראות מספר מצות חליצה כשהיה שאול בידי ועתה אינו מצוי אצלי ועיין להרב ישועות יעקב הביא דבריו הרב פתחי תשובה בסדר חליצה בקצרה סעיף קטן ח' ובביאורו לסדר חליצה למוהר"ם אות ל"ג):

אות יב

היבם ויבמתו נאמנים לומר שיש צ"ב יום זולת אם יש לחוש שרצונה לחלוץ קודם שלשה חדשים פן ירחיק היבם נדוד אבל בלא זה יש לסמוך עליה דודאי לא תעשה שקר בנפשה בגילוי מילתא בכי האי גוונא דתעביד איסורא ותקלקל עצמה וכן נמי היכא דבודאי אינה מעוברת כיון דאינו אלא מדרבנן ובדיעבד חליצתה כשרה גם כן נאמנת בזה דהוי מילתא דעבידא לגלויי הגאון מצות חליצה סעיף קטן ל"ג:

אות יג

היבם מצטרף למנין עשרה כן כתב בסדר חליצה להגאון מוהר"ם אות כ' ועיין מה שכתבתי לעיל במערכת גט סי' א' אות א':

אות יד

על דבר המנעל הנעשה משלשה חתיכות אם כשר לחלוץ בו לכתחילה וכו' אף לכתחלה שפיר דמי לעשות מחתיכות הרבה דכיון דהסכימו האחרונים דמותר לעשות משתי חתיכות אם כן מאין הרגלים לחלק דמשלשה חתיכות פסול לכתחלה דמה לי שתי חתיכות מה לי שלשה וכו' ומנא לן לחדש גזרה מדעתינו לומר דבשתי חתיכות חייש למרופט טפי משלשה דמנא לן הך גזרה שאין לה מקום ושרש כלל כל שכן בנדון דידן דאיכא הוצאת לעז וזילותא דבית דין וחס ושלום לערער על הרב שנהג לחלוץ במנעל הנעשה משלשה חתיכות והמערער יהיה נזהר שלא נכווה בגחלת תלמיד חכם ועון עלבון תלמיד חכם בידו הגאון הר המור סימן ל"ב ועיין בחתם סופר חלק שני סי' קי"ב הובא בפתחי תשובה סי' קס"ט סעיף קטן כ' ובמה שכתבתי לבוכארא כרשום לעיל אות ט':

ואם המנעל הוא מעור עוף או דג צריך עיון אי מהני לחליצה ואנעלך תחש פרי מגדים בסי' תרי"ד במשבצות סעיף קטן ז':

אות טו

במאי דדרשינן דהיבמה הולכת אחר היבם ובמאי דדרשינן מקרא וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחם היה כתוב בקונטריס זה ונדפס בספרי דברי חכמים שבשדי חמד חלק ראשון סימן קכ"ד:

אות טז

בענין כריכת הרצועות בהמנעל הנה על ידי שבשביל הוצרכתי לעיין בדברי המחברים בזה ודעת קדושים אמצא ואעתיק פה דברי איזה ספרים אשר אינם נמצאים ביד כל אדם והם כבר ראו אור דברי הפוסקים שקדמום וזה החלי בעזרת השם יתברך הרב זכור לאברהם במערכה זו כתב (בדף ער"ה) ינעול המנעל וכו' ואחר שיכרוך וכו' על בשר השוק מלפנים וכן נקט הפרח מטה אהרן ופרי האדמה חלק רביעי הביאו היד אהרן סוף אות כ"ה לשון זו דמלפנים ע"ע וראיתי בכתיבת יד הח"ר משה גיראסי יצ"ו דהבין דלפנים רוצה לומר לאחורי השוק ומוכח זה כתב דמנהגינו אינו כן רק על פני השוק אלו דבריו יצ"ו ולעניות דעתי דגם הרבנים הנז' סוברים כמנהגינו דהוא על פני השוק דהא בבית יוסף לא הביא שום חולק על זה כנראה שהוא מוסכם ואם כן מוכרח דמלפנים דקאמרי רוצה לומר על פני השוק וכן נראה מדברי הכנסת הגדולה לסדר חליצה אות כ"ד ועיין בלשון השלחן ערוך סדר חליצה אות כ"ד ועיין בלשון השלחן ערוך סעיף כ"ח ובלבוש שם ועיין בסדר חליצה למוהר"ם אות ס"ו דמשם באר"ה דלפנים היינו פני השוק איך שיהיה נראה דכולהו רבוותא סוברים על פני השוק מבחוץ כמנהגינו וכן שמעתי מפה מעלת הח"ר מ' מאגאר יצ"ו דרבני ירושלם נחלקו בדבר וסוף דבר הסכים ה"ה מוהרי"ט אלגאזי יצ"ו כמנהגינו על פני השוק ועשה כן מעשה אלו דבריו יצ"ו ועיין בח"ג דף קכ"ו ע"ד ולענין סדר כריכת הרצועות והקשרים עיין יד אהרן אות כ"ה באורך ומדברי הרב דבר משה ושאר אחרונים נראה דלא יש רק שלשה כריכות דהיינו אחר שסבב ובא לחור העליון שאחוריו אז יסבב למעלה מן האוזן כלו לפניו ויקשרנו שם ולא עוד אמנם השתא דבא מעשה לידי ורציתי לעשות כך וראיתי שאינו מהודק יפה שאם אתה עושה כן כשיגיע לחור העליון שמאחוריו שמשם יתחיל לסבב לפניו עד למעלה מן האוזן כלו וכנז"ל אז הוא נשמט ונופל למטה ואינו עומד שם כלל מחמת שיב ריוח הרבה בנתים ועל כן עשיתי עוד כריכה אחרת מצר שלפניו דהיינו בתוך האזנים ולמעלה מהקרסים והלולאות וסבבתי אותו לאחורי השוק למעלה מן האזנים ומשם סבבתי גם כן לפניו הכל על השוק ממש ושם עשיתי הקשרים והשתא נהדק יפה יפה והשתא כפי זה נמצא שיש על השוק ארבעה כרכים מלפניו ומלאחריו חוץ מכריכה אחת שיש עוד לפניו על גבי הרגל ממש שמשם מתחיל הכריכות ועיין מהר"ם אות ס"ו בכנסת הגדולה בגן נעול אות כ"ד ובלבוש שהביאו הבאר היטב סעיף קטן כ"ט ובדבר משה הנז"ל דנראה דלא יש רק שלשה כריכות ותו לא אם לא שנאמר דהשלש כריכות דכתב הרב דבר משה הם חוץ מהכריכה העליונה דכיון שצריך לסבוב ולקשרו לצד פנים ולמעלה מהמנעל הוא בהכרח לעשות כריכה אחרת וכנז"ל איך שיהיה עיין בשלחן ערוך בפירוש סדר חליצה אות ח"ן דיש אומרים לעשות חמשה כריכות ויש אומרים שלש ויש אומרים שנים וכתב מרן דהמנהג שלא לעשות יותר משתי כריכות דבהכי סגי להדק המנעל וכו' הרי דהכל תלוי שיהדק המנעל יפה וכיון דבמנעלים שלנו אינו מהדק יפה בשלש כריכות ודאי דהטוב והישר לעשות עוד כריכה אחרת להדקו יפה וכן נראה קצת שיהיה מנהגינו כמו שכתבתי דחזינא הרצועות ארוכות ביותר וכשכורכים שלש כריכות הם עודפות הרבה אמנם כשכורכים ארבעה אינן עודפות ודו"ק וכן אמר לי החרמ"ג שכן נהגו עד כאן דברי הרב זכור לאברהם הנז"ל:

ובחלק שלישי דף קי"ט ע"ד כתב עיין מה שכתבתי בספרי דמה שכתבו הפוסקים על בשר השוק מלפנים היינו פני השוק ועיין בדין צומת הגידין ביורה דעה סי' נ"ו בבאר היטב סעיף קטן ג' ועם שיש לדחות כמובן מכל מקום האמת נראה דגם האדם שאינו רואה אותו נקרא צד חוץ ומה שלפניו שייך בו לשון לפנים כמו גב היד תוך היד והרב המגיה שם כתב על זה וזה לשונו ועיין לה"ה חיים שאל חלק שני סי' ל"ג דשקיל וטרי בראיות ברורות בענין כריכות מנעל החליצה שיהיו מצד חוץ שכן נוהגים בכל גלילות טורקיה והביא כמה פוסקים שסוברים כן ונשא ונתן עם כמה רבנים והסכימו כולם לעשות הכריכות מבחוץ ושוב הביא מה שכתב הרב פרי האדמה שהביא הרב יד אהרן וסיים שאמר להרב יד אהרן על אשר הביא בספרו דברי הפרי האדמה ולא העיד על דבריו ושהשיב לו האמת אתך ולא הוה אדעתאי לכתוב על זה וכו' עד כאן דברי הרב המגיה והנה הרב המחבר שציין לעיין בשלחן ערוך סכ"ח נראה שכונתו לדקדק כן מלשין מרן בשלחן ערוך בהלכות חליצה סעיף כ"ח וצריך שיהיה הקשר על בשר שוקו ולא על אזני המנעל לכן צריך שיחתוך במנעל לפניו ולאחריו כמו פגימה כדי שתהא הרצועה החוזרת דבוקה ממש על רגלו יחף ויסבב הרצועות פעמים סביב לשוק עד שישובו ראשי הרצועות על השוק לפנים וכו' ובדיני סדר חליצה בקצרה סעיף מ"ב יכרוך הרצועות פעמיים סביב שוקו מן הארכובה ולמטה ויכניסם בנקבים במנעל בענין שיגעו הרצועות בבשר שוקו מאחוריו וכו' עד כאן לעניינינו מלשון זה נראה בעליל שהכריכות הן מבחוץ ולכן כתב שתהיו בענין שיגעו הרצועות בבשר שוקו מאחוריו ואם היה מכניס הרצועות מבפנים הרי כל הרצועה נוגעת בבשר השוק ולאו דוקא מאחוריו:

ונשאלתי מכבוד ידידי הרב הכולל מוהר"ר חזקיאו הכהן רב בעי"ת בוכארה יצ"ו וזה לשונו שאלתי מחכמי הישיבה כמה כריכות כורכין על המנעל וכיצד כורכין והם השיבוני כי כורכין חמש כריכות כדעת הרב זכור לאברהם והכל נכרכין פנימה דהיינו שמותחין הרצועה הימנית על פני הרגל לצד שמאל הקושר ומכניסין אותה ממטה לאזני המנעל ומסבבין אותה על הרגל ומוציאין אותה מצד ימין הקושר וכן עושין לשמאלית באופן הימנית הולכת לצד שמאל והשמאלית לימין עד שכורכין שלש כריכות סביב הרגל פנימה ואחרי כן מוציאין שתיהן ממעל לאזני המנעל וכורכין שם שני קשרים ועניבה עליהם וטעמם למה עושים הכל פנימה כי היכי דלא ליהוי מעל דמעל והנה כשומעי זאת פג לבי מלהאמין בדבר הזה כי עטרת ראשי אדוני אבי נהג כזאת בדבר כזה אשר לא נעלם אף מדרדקי דבי רב ואם רק הוא מכם ולא היה מן הצורך להטריח קולמוסי בדבר הזה כי דבר פשוט הוא כביעתא בכותחא ואין לחוש מעל דמעל אחרי נהגו לעשות בו שני חריצין אף כי יכרוך הרצועות מלמעלה הקשר יבא על הבשר וכן כתב הטור סי' קס"ט בשם ספר המצות ולדעת הב"י מרדכי פרק מצות חליצה בשם אבי"ה צריך שיהיה הקשר על בשר שוקו ולא על אזני המנעל לכך כתב בספר המצות צריך שיחתוך לפניו ולאחריו כמו פגימה ויכוין שיבא הקשר וכו' וכתב בעל דרישה יכוין שיבא הקשר וכו' נראה לעניות דעתי מה שאנו נוהגין לחתוך מאחריו שני פגימות האי טעמא משום שבמקום שפוגמין וכו' מחשב גם כן קשר אבל מה שמשם והלאה מנוחת הרצועות וכו' אין קפידא וכן כתב הלבוש וכן כתב הבית שמואל בשמו וזה פשוט וגדולה מזו שנינו בפרק מצות חליצה ק"ב שהקשו שם למאן דאמר לכתחלה לא מאי טעמא כתב רש"י נראה דאפילו שני מנעלים יחד אם חלצה אותם יחד חליצתה כשרה וכן כתב הרא"ש וכן כתב רבינו ירוחם בשם הרמ"ה הגם שמרן בית יוסף בסי' קס"ט נדחק בדברי הסמ"ק והוכרח להעמיד רש"י בדיעבד הנה הרב הפרישה תמה על הרב בית יוסף וישב דברי סמ"ק אשר המה אלצוהו להבית יוסף לדחוק בדברי רש"י ולהעמידם בדיעבד ואוקים דברי רש"י לכתחלה כפשטן אם כן איפא איככה נחוש למעל דמעל ברצועות התפורות במנעל גופיה והקשר יבא על הבשר במקום החריצין ולהיות כי צעיר אנכי לימים והם ישישים ולא נתנו אמון בדברי אלה נועצנו יחד ובהסכמה עלינו לדרוש מנעל עשוי ומכורך ברצועות על הרגל יחד מאת כת"ר שיחיה לעד ובזה יודע איפא קושט דברי אמת עכ"ל יצ"ו:

והנה אמת דבלשון סדר הגאון מוהר"ם באות ס"ו קצת יש במשמע שתהיינה הכריכות מבפנים כדמשמע להו לחכמי הישיבה הנ"ל יצ"ו ואני אמרתי לחתני ותלמידי המופלג ושנון היקר ר' שלמה אשרוו רב מטעם הממשלה יצ"ו פוק עיין בה בצירוף חברך תלמידי היקר ר' יאודה אשכנזי יצ"ו ולו שמעו בקולי ואחר שעיינו שניהם כאחד ונלוו עמהם החוט המשולש תלמידי הב' נו"ח אברהם נסים אשכנזי יצ"ו ותלמידי הבחורים רפאל לאבאק בן הרב ר' משה ליב ז"ל יצ"ו ויוסף הלוי יצ"ו בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים הם המדברים בדין זה ותרב חכמת שלמה דק ואשכח שגם כונת מוהר"ם לא היתה לעשות הכריכות מבפנים וגם הוא יסבור ולו ידע שתהיו מבחוץ והצדק אתו שכן הבין בדעתו מרן חיד"א בדבריו שבספר חיים שאל שהבאתי בתשובתי לידידי הרב השואל הנ"ל יצ"ו וכן נראה שהבין הרב זכור לאברהם הנז"ל ולא אאריך בביאור דברי מוהר"ם רק אכתוב את אשר כתבתי להרב השואל יצ"ו ואלה דברי אשר נתוכח עם מעלת חכמי הישיבה יחיו הם המדברים בשם הרב מר אביו הכהן הגדול לעשות הכריכות סביב הרגל מבפנים משום לתא דמעל דמעל ולמעלתו פג לבו מהאמין על השמועה ולחזקיה פשיטא ליה דאין בזה משום מעל דמעל ככתוב בדב"ק הנה מצד הדין רואה אני דברי כת"ר שרירין וקיימין שאין בזה חשש משום מעל דמעל ותמה אני על חכמי הישיבה אם ראו דברי הרבנים הדרישה וזכור לאברהם מה מקום להנדס בזה הדרישה כתב שכפלת הרצועות תהיה במקום בשר על שוקו וכו' אבל מה שמשם והלאה מונחת ברצועה על עור המנעל עד מקום שחוזרות ופוגעות הרצועות זו לזו לפניו או לאחריו אין קפידא דאינו דומה לקשר כלל ובזכור לאברהם כתב שכריכת הרצועות מבחוץ ובזכור לאברהם חלק שלישי כתב הרב המגיה תורף דברי מרן חיד"א בחיים שאל ומפורש יוצא לכרוך מבחוץ ורק מה שכנגד הנקבים והפגימות יגע בבשר ואם חכמי הישיבה יצ"ו הן כל יקר ראתה עיניהם פליאה דעת ממני איך יעמדו על דעתם לומר שיש בזה משום מעל דמעל והמעיין בגוף דברי הרב בחיים שאל ישר יחזה כלפי לייא ונהפוך הוא שאם תהיה מבפנים חשיב לה הרב מעל דמעל ועם כי אין להזניח סברתם ויש להם עמוד חזק להשען בו מר ניהו תנא ירושלמאה הרב פרי האדמה שהביא בחיים שאל ובזכור לאברהם אבל ודאי לדינא הנכון הוא כמו שכתב כת"ר יצ"ו ואף אם שמועתם ברורה (שהרב מר אביו היה עושה מבפנים) לא נפלאת היא לומר שלא ראה דברי מרן חיד"א הנ"ל (ואולי לא היה נמצא אצלו ספר חיים שאל כלל שגם אני הדל זה זמן לא כביר שזכיתי בו) והבין מדברי סדר חליצה דמוהר"ם באות ס"ו שכתב לפנים שרצונו מבפנים אלא שמרן חיד"א שם כתב שכונתו שיהיו על פני השוק ואין כונתו שיהיו הכריכות מבפנים ואילו הרב א"ב הוא ראה דברי מי שגדול בחיים שאל הנ"ל הוה הדר ביה שכן ראוי להיות חוזר ולבטל דעתנו נגד דעת קדמונינו לקדושים אשר בארץ זיע"א ונכון בעיני להעתיק דברי מרן חיד"א בחיים שאל ככתבו וכלשונו וזהו:

עתה אמת אגיד כי בענין כריכות המנעל חליצה הוו נהיגי פה עיהק"ו ירושלם תובב"א דעושין כריכות הרצועות מבפנים על הרגל ממש וזה שנים בהיותי עומד ומשמש לפני מורינו הרב הגדול חד בדרא כמהר"ר יצחק הכהן זלה"ה שמעתי שהעיד שבאיזמיר עיר ואם נוהגים לעשות כריכות הרצועות מבחוץ וכן נוהגים במתא קושטנדינא רבתי ובכל גלילות טורקיאה וגם העיד שכך היו נוהגים פה עיה"ק ירושלם ת"ו טרם לכתו לאיזמיר ככל אשר עושים בקושטנדינא ואיזמיר ושאלוניקי ומצרים וגלילותיה והאידנא דאתרמי חליצה בבית דיננו י"ב בשנת התק"ך אנן בעניותין הוינן בה בעיקרא דמלתא ובצפייתינו צפינו כי שרש כריכות אלו הם להדק הטב המנעל כמבואר בש"ס פרק מצות חליצה איכו השתא ניחזי אנן בעבור נעלים דמות צורות דנהיגי ברוב ישראל כי המנעל יש לו נקבים מאחוריו ופגמים מלפניו יסודתו בהררי קודש סברת המרדכי ומרן בשלחן ערוך כמבואר באורך בפירוש סדר חליצה אות נ"ט וטעמא שיהיו רצועות נוגעות בבשר דלא ליהוי מעל דמעל ובשגם הסברא תמוהה קצת דבשם פרק מצות חליצה אסיק דלית בהא מעל דמעל כמו שהקשה מרן בית יוסף לדברי סמ"ק שכתב והאזנים לא יהיו זה על זה שהוא מעל דמעל וקשיתיה למרן דמגמרין משמע להיפך וכן מהרש"ל אכיף ימא רבה ים של שלמה פרק מצות חליצה סי' ו' דחה דברי המרדכי מטעם זה וזו הלכה העלה שלא לעשות נקבים ופגימות עיין שם באורך מכל מקום אנן דסגינן בשלמותא כלנו מסובין אתכא דריש גלותא מרן בשלחנו הטהור וכותיה נקיטינן דתירץ בעד הסמ"ק דלכתחלה יש לחוש לזה הגם דדחיקא מילתא דאם כן אמאי איצטריך הש"ס לשנויי דבדיעבד במנעל לא משום גזרה דמרופט כבר פשטה הוראה בכל גלילותינו כמרן ואם כן מאחר דנקיטינן הך חומרא דמרדכי אם כן מה מקום לכרוך הרצועות מבפנים דהוי מעל דמעל לסברא זו ועוד דברצועות הכרוכות על הרגל מהדק הרגל לא המנעל ורפוי הוא ועינא דשפיר חזי בדברי המרדכי ומרן בשלחן ערוך יראה שכונתם לכרוך הרצועות סביב המנעל דוקא והרי הוא כמבואר לכל מעיין ופשוט והנקבים ופגימות יוכיחו דאי הרצועות נכרכות מבפנים לא צריכי נקבים ופגימות וכן מוכח בהדיא מסוף דברי מרן אות נ"ט הנז' ומה שכתב בסדר חליצה להרב בית שמואל אות ס"ו הרואה יראה שזה כונתו כדאמרן ומ"ש שם לפנים רוצה לומר לצד פנים שבו הקרסים והלולאות ופשוט וגם בסדר חליצה למוהרשד"ם ובסדר חליצה להרב פרח מטה אהרן חלק שני סי' כ"ה מוכח הכי וכן בסדר חליצה להרב מוהר"י חאגיז בהלכות קטנות משמע כן והוא היה מארי דאתרא בעיה"ק ירושלם תו"ב ובזה ראיתי בשו"ת הרשב"א באותיות מרובעות סי' שצ"ח שכתב וכורכין הרצועה שתי כריכות סביב צואר המנעל וכו' עיין שם ובכל האמור ויותר ממה שקריתי לפניכם נשאתי ונתתי עם רב אחאי הרב המובהק שפר יוחסין כמוהר"ר יום טוב אלגאזי נר"ו וגם הרצינו הדברים לפני הרב המופלא כמוהר"ר יאודה נבון נר"ו ולפני הרב המו' כמוהר"ר משה בולא נר"ו והסכימו כולם בדבר לעשות הכריכות מבחוץ כמו שהיו נוהגים פעה"ק ירושלם ת"ו מקדם קדמתה וכמנהג כרכין ועיירות גדולות שבטורקיא"ה וארץ מצרים וגם העידו שכך נוהגים בערי המערב ועשינו מעשה בשני בתי דינין לכרוך הרצועות מבחוץ רק שיהיו נוגעים בבשר מאחור בנקבים ומצד פנים בפגימות ובין הקרסים ללולאות אמנם הרב המופלא בעל פרי האדמה נר"ו ידע מכל העובר ולא פצה פה רק הוא היה עושה כמו שנהגו בזמנו מקרוב ובלכתי לעיה"ק חברון ת"ו נשאתי ונתתי עם הרב המופלא בעל יד אהרן נר"ו ואמרתי לו שבספרו הבהיר יד אהרן אבן העזר הנדפס חדש ממש הביא דברי הרב פרי האדמה נר"ו ולא העיר על זה והשיב לי האמת אתך ודאי ולא הוה אדעתאי לכתוב על זה אלו דבריו נר"ו עד כאן הגיעו דברי מרן חיד"א הנ"ל הא למדת דהעיקר לעשות הכריכות מבחוץ ומכל הקום אין להזניח סברת האומרים לעשותן מבפנים אחר שכן היו נוהגים לפנים האמים רבני גאוני עיר הקדש ירושלם תוב"ב כמו שהעיד מרן חיד"א והרב הגדול תנא ירושלמאה פרי האדמה אף אחר שידע וראה מה שרבני גאוני דורו הסכימו לעשותן מבחוץ בכל זאת אף שלא פצה פה קדשו בזה מכל מקום לא זז מסברתו לעשותן מבפנים כמו שמתבאר מדברי מרן חיד"א הנז"ל וראיתי בכתב אחד מידידי הי"ו שכתב על אחד מהלומדים הי"ו שטעה במה שהבין שצריך לעשות הכריכות מבפנים ולא עיין יפה וכו' ואני הדל הוכחתיו על פניו שחלילה לדבר כן בדבר שיש ויש מגאוני ארץ שסוברים כן וכבר ידעת שיש רבנים סוברים דלומר על מי שגדול ממנו שטעה הוא לשון זילזול כמו שהבאתי בחלק הכללים מערכת הכ"ף כלל קי"ד ואף שאני הדל כתבתי שם בהיפך והוכחתי מכמה מקומות שמשתמשים בלשון זה על גדולי ישראל ועיין עוד בשדי חמד חלק הכללים במערכת הלמ"ד כלל צ"ט מכל מקום בדבר שאין הטעות ברור ויש מקום לומר שאינו טעות חלילה לומר כן:

תוכן העניינים

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה