שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ב · אות ו
הוה עובדא בחדש אב התרל"ג שבאו יבם ויבמתו מעיר הסמוכה לעיר הזאת לחלוץ (לפי שהרב דשם חלי"ש) והיה החליצה בעיר הזאת דאף דכתיב וקראו לו זקני עירו ועיר הזאת אינה לא זקני עירו ולא זקני עירה אין חשש בזה דכיון שנתרצו שניהם לחלוץ בעיר שבחרו לית לן בה כמו שכתב הגאון שיבת ציון סי' צ"ז והביא דבריו הרב פתחי תשובה ריש סי' קס"ו דהא דאמרו רבותינו היבמה הולכת אחר היבם זקני עירו ולא זקני עירה לאו אגוף החליצה קפדינן שתהיה בעירו אלא אם כבר מרוצים שניהם לחלוץ ורוצים לחלוץ בעירה או בעיר אחרת שפיר דמי ושם בסי' צ"ח הביא דברי הגאון השואל דחולק על זה והוא עצמו העמיד דבריו עיין שם באורך ולי הדל כן יש ללמוד מדברי האשל הגדול רבינו מוהר"י אבן מיגאש בתשובה סי' מ"ה שנשאל בהא דאמרינן בסנהדרין דף ל"א ע"ב היבמה הולכת אחר היבם אפילו מטבריא לצפורי אם הוא רחוק יותר מטבריא לצפורי אם כופין את היבם לילך אצלה והשיב וזה לשונו מדאמרינן מאי טעמא זקני עירו ולא זקני עירה מכלל דלא מחייבינן ליבם למיתי גבה כלל בין דמרחק טפי בין דמקרב טפי ורבותא דקריבא קא משמע לן דלא תימא היכא דמרחק הוא דהיבמה הולכת אחריו משום טורח דיבם אבל היכא דמקרב דליכא עליה טורח כגון מטבריא לצפורי דהוו תרווייהו בתוך תחום שבת אימא כופין איתו שיבא אצלה קא משמע לן דאין כופין אותו וכו' אלו תורף דב"ק מדכתב דאין כופין אותו משמע ודאי דאי איהו צבי ברעות נפשיה למיזל גבה לית לן בה אלמא סובר דזקני עירו דכתיב קרא לאו לעיכובא הוא שתהיה החליצה דוקא בזקני עירו ולא בזקני עירה וכיון דהכי הוא פשיטא ודאי דהוא הדין בעיר שאינה של שניהם דשפיר דמי כל שנתרצו הוא ויבמתו לחלוץ שם ועיין שם עוד בסי' קי"ו כתב וז"ל ומה שאמרו היבמה הולכת אחר היבם להתירה הוא אם היתה בארץ אחרת שאין להכריח את היבם ללכת למקום שהיא שם כדי להתירה אלא היא שרוצה החלי' הולכת אצלו עד כאן הנה גם בתשובה זו דקדק וכתב שאין לנו להכריח את היבם וכו' דמשמע דאם בלא הכרח שלנו הוא מרוצה בזה לית לן בה אף דאינו זקני עירו (וקצת משמע מדב"ק דמה שכתב היבמה הולכת וכו' אגוף החליצה היא שתהיה בעירו אלא דלאו לעיכובא הוא ועיין בשו"ת שמש צדקה סי' צ"ח הנ"ל מה שכתב בשם הרב השואל מדברי הקיצור פסקי הרא"ש דפרק זה בורר ועוד מדברי איזה פוסקים ומה שהשיב על דבריו עיין שם באורך וק"ל):
וקצת מוכח כן מעובדא שבבית הלל הובא בפתחי תשובה סי' קס"ט סעיף קטן י"א וזה לשונו ואני ראיתי פעם אחת שבאו שניהם איש ואשה לחלוץ באסיפת המדינה ולא היו מכירים אותם שום אדם ונתנו חליצה שם בפני כמה גדולים וכו' עד כאן ומדקאמר שלא היו מכירים אותם שים אדם משמע דלא היה עיר שלהם דאם [לא] כן לא יתכן שלא יהיו מכירים אותם שום אדם אלא דיש לדחות כמובן ובעובדא שבשו"ת שואל ומשיב חלק שני סי' פ"ה שחלצה להאח הגדול בפיטרע נראין הדברים שלא היתה עירו של החולץ רק שנזדמן שבא שם עם האנשי חיל כי הוא גם כן היה מאנשי חיל ולא היה שום אדם בעולם שיכול להכירו וכל מאי דשקיל וטרי שם משום שאין מכירים אותו אבל משום שחלץ שלא בזקני עירו לא חלי ולא מרגיש משמע דפשיטא ליה דלאו לעיכובא בעינן זקני עירו וגם זה י"ל כמובן ועיין להגאון מוהר"ם מליבוויץ בצמח צדק שלו בחלק אבן העזר סי' ח' בסופו בעובדא דהיבם רחוק חמשים פרסאות והיא אינה רוצה לבא אצלו כתב על זה דלחייב היבם לילך למקומה לחלוץ ודאי אינו מחוייב דהא קיימא לן היבמה הולכת אחר היבם כל שכן שהיבם מברר שאי אפשר לו לילך לעירה וכו' ע"כ משמע דאם היה רוצה היבם לילך למקומה שפיר דמי דדוקא לחייבו שילך אחריה אין לנו אבל אם רוצה בזה לית לן בה וכדברי הגאון שיבת ציון דזקני עירו לאו לעיכובא שתהיה החליצה בהם הוא הדין בזקני עיר שאינה של שניהם וכבר כתב בשיבת ציון בשם הגאון בית חדש בתשובות החדשות סוף סי' צ"ה דכן המנהג פשוט מעשים בכל יום עיין שם ועיין דברי חכמים סי' קכ"א (ד"ה ונידון) ובסימן קכ"ד: