אור ברסלב

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת חליצה · אות ב

אות א

כופין היבם עד חרמה לחלוץ ומטעין אותו שיתנו לו כך וכך עד שיחלוץ ושוב לא יתנו לו כלום אך אם כבר נתנו לו או ביד שליש שוב אין יכולים לכופו להחזיר המעות כן כתב הרב בית אהרן דף ל"א ע"א בשם הרב הון רב סימן י"א ואין ספר הנ"ל מצוי אצלי לראות במאי קעסיק אם ברוצה לייבם ולא לחלוץ או באינו חפץ לקחתה ולא לחלוץ ולפי הנראה מדברי הפוסקים בהכרח לומר דמיירי באינו רוצה לייבם ולא לחלוץ ומפני זה הוא שכופין עיין בשלחן ערוך סי' קס"א סעיף ד' אבל אם רוצה לייבם ולא לחלוץ נראה דאין כופין אותו לחלוץ עיין בסימן קס"ה סעיף א' ובפתחי תשובה שם סעיף קטן ד' שכן דעת הרבנים רא"ם ומוהריב"ל ודברי ריבות והר"ם מלובלין ומוהר"י בי רב ושמוהריב"ל החמיר דאף הרחקה דרבינו תם אין עושים לו עי"ש בשם שו"ת שב יעקב סימן מ"א ומר"ן החבי"ב בכנסת הגדולה הגהות הטור אות ג' אחר שכתב שמוהריב"ל סובר דאפילו הרחקה אין לעשות לו כתב שכן הסכימו הרבנים מוהר"י בי רב ומשפט צדק אלא שהביא שם בשם כמה פוסקים דסברי דעושין לו הרחקה דרבינו תם ומבואר שם דאפילו בנשבע לחלוץ סובר מוהריב"ל דאין לעשות לו הרחקה דרבינו תם וכן הביא בשמו הרב משפט צדק סוף סי' א' וכן היא דעתו עי"ש וכן דעת הרב מוהר"ש לאנייאדו בספר בית דינו של שלמה סי' א' כמו שכתב הרב בירך משה ריש סימן י"ט דהעלה הלכה למעשה דלא כייפינן ליה ולא עבדינן ליה הרחקה דרבינו תם אף לא למיקרייה עבריינא יעוין שם והרב אורים גדולים בלימוד פ"א דף כ"ג ע"ד ביבם נשוי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת ושוב נפלה לו יבמה ורוצה לייבם וכתב הרב הפוסק דכופין אותו לחלוץ מכמה טעמים ואחד מהם מחמת שבועתו הנ"ל ולזה השיבו דאפילו הסוברים דחלה השבועה ליכא מאן דמחליט לומר כופין וכו' עי"ש ובלימוד ע"ח דף כ"ג סוף ע"א כתב דמוהריב"ל בנדונו צדד לעשות הרחקה דרבינו תם כי היו שם כמה ריעותות ואפילו הכי לא החליט אלא אם יסכימו בני דורו ובחלק שני סי' ח"י כתב דלא הסכימו ולא עשה מעשה ומה נענה אנן וכו' עיין שם וספר מוהריב"ל אין מצוי אצלי אך מדברי הכנסת הגדולה באות ג' הנ"ל מתבאר דאפילו בנשבע לחלוץ כתב בההיא דסי' ח"י דאין עושין הרחקה כיעוין שם (אלא דהרב טל אורות בתשובות סי' ד' דף כ"ג ע"ד כתב דמוהריב"ל הסכים לעשות הרחקה ושכן הורה הלכה למעשה בחלק שלישי סי' ע"ט וכן כתב שם בשם הרב מוהר"א מונסון בדעת הרב מוהריב"ל עי"ש עלי לבי דוי כי לא מצינא לאישתעויי ליתי ספר תורה וניחזי):

הא למדת דיבם שרוצה לייבם אין כופין אותו לחלוץ לפי דעת כל הרבנים הנ"ל גם הגאון חכם צבי סימן א' (ד"ה ומ"ש מעלתו) הרחיק מאד סברא זו לומר דיכופו לחלוץ למי שרוצה לייבם והגם דהיכא דאיכא שבועה או שנשבע לחלוץ או שנשוי ונשבע לאשתו שלא ישא אחרת כתב הרב טל אורות (בתשובה הנ"ל) בשם כמה פוסקים דכופין לחלוץ וכן נראה דעתו דאף אם לא היה בנדונו עוד טענות ואמתלאות (עיין בספר זכרנו לחיים במערכת יבום אות א' מה שהביא בשם רבני קושטא) מכל מקום מפני מה שנשבע לאשתו היה דן את הדין לכופו לחלוץ עי"ש ע"כ מכל מקום מלבד דאין סברתו מוסכמת עיין להרב באר מים חיים בשו"ת אבן העזר סימן כ"ו בשם הרב דבר משה סימן פ"ד דהסכימו האחרונים בנשבע לחלוץ או שלא ישא אחרת שלא לכופו רק לעשות לו הרחקה דרבינו תם וכן נראה דעתו ותשובתו נדפסה גם בספר אשדות הפסגה סי' י"ג והרב המחבר סי' י"ד האריך באותו נדון ומסקנתו נראית כדעת רבו הרב דבר משה דאין כופין רק עושין לו הרחקה כיעויין שם וכן דעת הרב המג"ן בשו"ת בירך משה סוף סי' י"ג עי"ש:

זאת ועוד המעיין במילתייהו דרבנן קדישי הנ"ל ישר יחזה דעד כאן לא כתבו לכוף אלא בבאה בטענה מחמת השבועה או משום דלא מצי למיקם אסיפוקייהו או משום דאינה רוצה להכניס קטטה אבל אי ליכא שום טענה והיבם רוצה לייבם והיבמה רוצה לחלוץ מי זה אמר דכופין אותו לחלוץ אשר על כן צריכים אנו לומר דבנדון הרב הון רב הנ"ל דלא הוזכר שום טענה למניעת היבום מה שכתב דכופין אותו לחלוץ הוא משום דמיירי ביבם שאינו חפץ לקחתה ולא לחלוץ לכן דן את הדין דכופין אותו וכו' ולכל הדברות יש לתמוה על הרב בית אהרן בלא ימנע אי מיירי הרב הון רב באינו רוצה לחלוץ ולא לייבם כדמשמע לן בעניותין קשה מאי קמשמע לן הלא הלכה פסוקה היא בסימן קס"א סעיף ד' הנ"ל ואי מיירי ברוצה לייבם ולא לחלוץ ובכל זאת כחו יפה ופסיק בסכינא חריפא דן את הדין שבית דין כופין אותו לחלוץ אמאי סתם ולא פירש כי כל כי הא צריכה רבה וגם הדין שכתב בשמו שאם כבר נתנו בידו או השלישו מה שהבטיחו לו אין יכולים לכופו להחזיר הוא מפורש בדברי הרמ"א בסימן קס"ה כיעויין שם ואין זה דרך רבני האחרונים בעלי אסופות להביא בשם בעלי התשובות מה שמפורש בשלחן הטהור אם לא בשביל דבר שנתחדש:

ועלה בדעתי לומר דאף דלא הוזכר בדברי הרב הון רב שום מניעה ליבום בהכרח לומר דמיירי בענין שעל פי הדין חייב לחלוץ דהא מבואר בסי' קס"ט סעיף נו"ן דחליצה מוטעת שאומרים לו חלוץ לה ותתן לך כך וכך כשרה וחייבת ליתן לו אבל אם אינו הגון לה וחייב לחלוץ ואינו רוצה והטעוהו ליתן כך וכך אינה חייבת ליתן לו עיין שם ואם כן ממה שכתב הרב הון רב דמטעים אותו ואינה נותנת לו כלום מוכרח דמיירי ביש טענה ומענה למנוע היבום ובהכרח לומר שסובר כדעת הרב טל אורות דכל שהדין נותן לחלוץ ולא לייבם והוא רוצה לייבם ולא לחלוץ כופין אותו. אלא דאין זה מוכרח דאף אי נימא דמיירי ביבם שאינו רוצה לחלוץ ולא לייבם אתי שפיר דכופין ומטעין אותו ואינה נותנת דכיון דאינו רוצה לחלוץ ולא לייבם הוי דינו כרוצה לייבם והדין מחייב לחלוץ וק"ל:

וראיתי להרב אהל יצחק בסימן י"ב דיבם שלא רצה לחלוץ ולא לייבם וגזרו בית דין לרדוף אותו בדיני ישראל ובערכאות ושוב נתפשרו בממון שנתנו לו ויש לאל ידם ליקח ממנו הממון לאחר החליצה ושאלו להרב מר זקנו אם רשאים לעשות כן ואמר דאף שכתב הרמ"א דאם נתנו לו המעות אין יכולים להוציא ממנו מכל מקום אפשר דאם זה מושבע ועומד לחלוץ לאשת אחיו בלא מעות יכולים להוציא מידו אחר כך לפי שבאיסור בא לידו. והוא כתב דנראה ברור דגם אם נשבע לחלוץ בחנם אם נתנו לו המעות אין מוציאין מידו דהא מה שכתבו הפוסקים כן הוא במי שחייב על פי הדין לחלוץ ואפילו הכי אם נתנו אין מוציאין מידו והוא הדין בנשבע וכו' וסיים וז"ל וכן בענין הכפיה לא יוסיף תת כח אף שנשבע שתי שבועות שלא לישא אחרת וגם לפטור יבמתו בחליצה אפילו הכי לדעת הריטב"א שהביא מרן בית יוסף סי' קס"ה אין כופין אותו להוציא וכתב הרב פרח מטה אהרן חלק שני סי' מ' דרובא דרבוותא הסכימו שלא לכוף רק להטעות בממון וכו' או לעשות לו הרחקה וכו' ע"כ ולכאורה משמע דביבם שאינו רוצה לחלוץ ולא לייבם דמיירי בתחלת הסימן קאמר דאין כופין אותו אלא מטעין או מרחיקין וזה לא יתכן דברי שלחן הלכה פסוקה בסימן קס"א דכופין אותו. אלא ודאי בענין כפיה דקאמר היינו ברוצה לייבם ולא לחלוץ שאם לא כן מה לנו בשבועתו שלא לישא אחרת לענין זה. וכונתו לומר דכי היכי דביבם שרוצה לייבם אף שחייב לחלוץ מכח שבועתו אין כופין אותו הכי נמי כשמטעין אותו אף שחייב לחלוץ מכח שבועתו אם נתנו לו מה שהבטיחו לו אין מוציאין מידו:

ואחר זמן רב נדפס ספר זכרנו לחיים חלק שני וראיתי שכתב בדף ס"ד אות ד' וז"ל יבם שאינו רוצה לחלוץ ולא לייבם עיין מוהראנ"ח חלק ראשון דף קכ"ב ע"א ומשפט צדק חלק שני סימן ע"ב אדמת קדש סימן נ"א ועיין הון רב סי' י"א שרב העיר גזר לרודפו עד חרמה ושוב נתפשרו ונשאל אם יכולים להוציא מידו מה שנתנו לו והשיב על זה עי"ש ולא ידעתי אמאי לא התרעם על מה שגזר רב העיר דלכאורה הוי היפך הדין ועיין חיים ושלום סי' ח"ל ובאות הקודמת ע"כ הנה מתבאר יפה מדבריו דהרב הון רב מיירי ביבם שאינו רוצה לייבם ולא לחלוץ וכהשערתי כנז"ל אלא דמה שכתב דלא ידע אמאי לא התרעם וכו' תמיהני על תמיהתו דלפי הנראה אין גזרת הרב היפך הדין אלא אדרבא כך שורת הדין מחייבת דכיון שאינו רוצה לייבם ולא לחלוץ כופין אותו על החליצה כמבואר בסי' קס"א סעיף ד' הנז"ל ושו"ת מוהראנ"ח חלק ראשון שציין וכן אדמת קדש אינם מצויים אצלי לראות במאי קמיירי ומתוך מה שכתב הרב כנסת הגדולה סי' קס"א הגהות הטור אות ו' בשם מוהראנ"ח חלק ראשון סימן ע"ח מתבאר יפה שכן היא דעתו דבכי האי גוונא כופין ובשוטים עי"ש. ועיינתי בשו"ת משפט צדק חלק שני סי' ע"ב שציין שם וראיתי דעת שפתיו ברור מללו דבכי האי גוונא כופין והילך לשון הרב הנ"ל במסקנתו כלל העולה דבנדון דידן דאין יבם רק אחד ונתנה לו היבמה הבחירה לייבם או לחלוץ והוא לא יחפוץ בשום אחת מהם הנה אם ירצה לייבם מיד ושלא לשהות עוד דשהויי מצוה לא משהינן ניחא ואם לאו יכפוהו על החליצה בשוטים על ידי ישראל או על ידי נכרים שיאמרו לו עשה מה שישראל אומרים דאם בגט החמור עושים כן כל שכן בחליצה ולא יכפוהו על היבום וכו' עכ"ל הרי מבואר דבזה כופין אותו בשוטים וכו' וכן כתב בשמו בכנסת הגדולה אות ו' הנ"ל עיין שם גם בשו"ת חיים ושלום שציין ראיתי שמסכים הולך אל כל הנז"ל כיעוין שם. ולפי שיטתו היה לו לתמוה כן גם על מה שכתבו בשו"ת אהל יצחק הנ"ל (ורמזו שם באות הקודמת) דמבואר שם דהכי סברי בכיוצא לזה לרדוף היבם עד חרמה וכדגזר הרב הון רב בנדונו הנ"ל כיעויין שם:

גם במה שכתב בזכרנו לחיים באות ג' תיוהא קחזינא שהביא מה שכתב מרן מוהרד"ף בספר מכתם לדוד דף רכ"א ע"ג דיבם נשוי שרוצה ליבם עושין לו הרחקה דרבינו תם וסיים וכן ראיתי להרב אשדות הפסגה דף ט"ן דפסק כן וגדולה מזו כתב הרב מוהרש"ף הובאו דבריו בספר כהונת עולם סימן ו' דאפילו נשבע לחלוץ אין לכופו אלא הרחקה וכו' עכ"ל. ויש להבין חדא במה שהשוה דעת הרבנים אשדות הפסגה ומכתם לדוד ולפי הנראה רב המרחק ביניהם דלהרב מכתם לדוד הא דעבדינן הרחקה לאו משום לתא דשבועה דבנדונו לא נשבע לחלוץ רק נשבע שלא ישא אשה על אשתו וכבר הותרה לו שבועתו שאשתו מחלה לו והרשתו לישא את יבמתו. וכל חיליה הוא מתשובת הריב"ש דבנשוי אשה לכולי עלמא מצות חליצה קודמת. ואילו הרב אשדות הפסגה מיסתמיך ואזיל בתר רביה הרב דבר משה שהביא שם ודוקא משום לתא דשבועה הוא שסובר לעשות הרחקה אבל משום שנשוי אשה בלא לתא דשבועה אפילו הרחקה אין עושין לו הא חדא. ותו מה שכתב וגדולה מזו וכו' תמוה דהרי גם הרב אשדות הפסגה בהכי הוא דמיירי כיעוין שם. ועיין להרב פתחי תשובה סימן קס"ה סעיף קטן יו"ד לענין אם היבם כתב שטר חליצה בנישואי אחיו לחלוץ ועתה ממאן לחלוץ (ועיין לקמן אות ט"ל בענין להטעות את היבם):

תוכן העניינים

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה