שדי חמד אסיפת דינים מערכת חליצה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת חליצה · אות א
יבם ויבמתו שמסכימים שלא לחלוץ ושלא לייבם אם מניחים אותם או צריך להשתדל עמהם שיעשו חליצה או יבום בדין זה היה כתוב בקונטרס זה ונעתק בספרי דברי חכמים בסימן קי"ט ועל זה כתב לי רב אחד יצ"ו וז"ל במה שחקר כת"ר בספרו דברי חכמים סימן קי"ט אם חליצה מצוה ולדעתי יש להעיר מיבמות ל"ט דחד אמר דחליצת גדול עדיף מביאת קטן ואם נימא דחליצה לאו מצוה אם כן בודאי עדיף ביאת קטן שמקיים מצוה וחוב עליו וכבר חקרתי אם אדם מחוייב להכניס את עצמו לחיוב וראיתי שתלוי בשני תירוצים של תוספות פסחים קי"ג ע"ב (בד"ה ואין לו) וז"ל אי נמי אפילו אין לו יש לחזור ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן בסוטה דף י"ד במשה שהיה תאב וכו' ואף דהתוספות שם דף כ"ח ע"ב (ד"ה ערל) כתבו וז"ל ותדע דהא טומטום אינו אוכל בתרומה אף על גב דמסברא אין חיוב לקרוע משמע דאין חיוב לקרוע ולהכניס עצמו לידי חיוב אך יש לומר דהתם אפילו אם יהיה קורע אזי ספק אצלו שמא יהיה נקבה ואם כן לא ודאי אצלו שיהיה מכניס את עצמו לידי חיוב ועיין בפסחים ס"ט ע"א ואם כן בודאי עדיף לקיים חיוב שיש עליו מלעשות חליצה שהוא רשות וגם אם נימא דמצות יבום הוי מצד כונת המצוה לא על דעת הקנאה עיין בחכם צבי סימן א' בודאי מחויב לקיים המצוה אם לא דנאמר דהוי על דעת הקנאה אז איכא למימר דתליא ברצונם אך מהגמרא שהבאתי מל"ט משמע דהוי כונת המצוה וכמו שכתבתי עד כאן דבריו יצ"ו:
אמר המחבר מגודל טרדותי לא אוכל לעיין במה שמפלפל הרב הנ"ל יצ"ו אמנם זאת אגיד כי היסוד שהניח ועליו בנה כל בניינו אין סופו להתקיים כי הוא כתב שחקרתי בדברי חכמים סימן קי"ט אם חליצה מצוה היא ובמחילת כתר"ה לא הביט יפה ומעולם לא עלה על דעתי להסתפק חס ושלום אם חליצה היא מצוה דכל השקלא וטריא שם היא על מה שכתב הגאון חכם צבי בסימן א' דאם היבם ויבמתו מסכימים שלא להתייבם ושלא לחלוץ לית לן בה ושבאר שם דמה שכופין על חליצה אין כפיה זו משום דקיימא לן כופין על קיום מצוה ואומרים לו עשה סוכה וכו' דאין זה אלא בדבר שאי אפשר ליפטר ממנו אבל חליצה דכששניהם מסכימים לית לן בה אין הכפיה אלא כדי שלא תתעגן ואני ההדיוט רשמתי שם לעיין בקונטריסי בחלק הכללים מערכת הכ"ף כלל ק"ה שהבאתי מדברי מרן הבית יוסף בסימן קע"ה ועוד מאיזה פוסקים שכתבו דכפיה זו היא כמו בשאר מצות עשה וחזרתי לאותו ענין שהתחלתי בו (אם שניהם מסכימים שלא לחלוץ ולא לייבם אם מניחים אותם לעשות כרצונם) ואחר שהבאתי בזה מערכה מול מערכה כתבתי (בד"ה ובעיקר) לענין מצות חליצה אם מוטלת דוקא על היבם ואין על היבמה שום מצוה או שמוטלת על שניהם והבאתי גם בזה מערכה מול מערכה אלו תורף הדברים אשר בדברי חכמים שם ומדברי כולם נלמוד דחליצה מצוה היא כשאר מצות שבתורה ולא רפרף אדם בזה ולא ידעתי מה היה להרב הנ"ל להבין ממה שכתבתי שם שאני מטיל ספק חם ושלום אם חליצה מצוה היא שלא ניתן דבר זה לאמרו כלל גם מה שנראה כמסתפק במצות יבום אם היא כונת המצוה או על דרך הקנאה וציין חכם צבי סי' א' והיינו ששם חקר הגאון אם מה שצריכים לכוין בחליצה היא כונת מצוה כדרך שאר מצות או אינה אלא כונת הקנאה הנה בענין זה כתוב אצלי במערכה זו לקמן סימן זה אות ל"ה ששם הבאתי מחלוקת הפוסקים בזה אך אין זה אלא בחליצה אבל ביבום יש לומר דכולי עלמא מודו דהכונה היא כונת מצוה והבאתי כן בשם הגאון בעל ספר שו"ת מוהרי"ם בספרו נחלי מים שכתב לחלק בזה בין חליצה ליבום עי"ש ואין להאריך שוב השגתי שו"ת אבן שתיה לידידי הגאבד"ק לוצין יצ"ו וראיתי שם בחלק אבן העזר סימן ק"ד שהביא דברי רבני האחרונים המדברים בזה ומפלפל בראיותיהם וזיל הכא קמדחי וזיל הכא קמדחי וכתב דמה שחדשו איזה פוסקים דחליצה לאו מצוה היא כלל רק הכנה למצוה לחוד אין מקור נאמן לזה ואדרבה לכאורה איפכא משמע וכו' ולא אוכל עתה לעיין בדב"ק ואתה תחזה. ועיין לקמן באות ל"ה שהבאתי בשם הגאון ישועות יעקב דאין על היבם מצות חליצה ושדבריו תמוהים:
והנה בספר אפריון שלמה (הנזכר בדברי חכמים) בקונטרס מזבח אבנים דף כ' ע"ב ראיתי שהביא שהרב תוספת יום הכיפורים בחידושיו ליומא דף כ"ו ע"ב נקיט בפשיטות דעשה דיבום אינה אלא על היבם ואין לה ליבמה שום מצוה ותמה עליו מסברא דלפי פשיטות הדברים נראה דמצות עשה דיבום היא על שניהם וכתב שמצא בספר הפלאה לכתובות דף כ"ד ע"ב דמצות יבום היא על שניהם ושהכריח הדבר ממאי דמצות יבום דוחה ללא תעשה כמבואר ביבמות דף כ' ואיך תעבור היא על לא תעשה אם לא היתה מצוה גם עליה ולפי זה גם בחליצה יש עליה מצוה כמו היבם כמובן וכשקבלתי ספרו הנ"ל כתבתי לו איזה הערות על ספרו וגם בענין זה כתבתי לו ונאבד ממני את אשר כתבתי לו אך מדברי תשובתו מובן מה שכתבתי לו אני הדל וז"ל תשובתו במ"ש כת"ר בקונטריסו בענין מצות יבום שסברת הרב תוספת יום הכיפורים לא נפלאת היא ולא רחוקה שכן היא גם דעת הרב בעל החינוך וכו' האמת אגיד שבעת שהעלתי הדברים על ספרי ידעתי מדברי החינוך ולא תמהתי על התוספת יום הכיפורים רק על שהיה הדבר פשוט בעיניו עד שהביא מזה ראיה לסברתו דהמצות עשה דרמיא על אחד דוחה הלא תעשה המוטלת על השני ואי משום דברי החינוך הא יש לנגדינו דברי רש"י בקידושין דף י"ד ע"א (ד"ה מנא לן) שמבואר דסבר דמצות חליצה היא מצווית האשה ורמי רחמנא עליה ולא היה לו להתוספת יום הכיפורים להחליט ההפך להביא מזה ראיה לסברתו אלו דברי הרב הנ"ל יצ"ו ולא אזכור אם כתבתי לו דלא לבד הרב החינוך סובר כן כי שלמים וכן רבים סברי הכא כמו שכתב מרן חיד"א (הנזכר בדב"ק הנ"ל) ומדברי רש"י דקידושין אין כל כך הכרח ועתה השגתי ספר שו"ת בר ליואי חלק ב' וראיתי בחלק אהע"ז סי' ס"ט שנשאל הגאון ממר נכדו יצ"ו במה שהביא באבודרהם שער ג' בשם גדול אחד דעל היבמה ליכא עשה דיבום אם נוכל למצוא לדבריו סמך ומקור בש"ס והשיב שספר האבודרהם אינו אצלו לעיין בדבריו ומהש"ס דיבמות דף כ' גבי אלמנה לכהן גדול דמקשי אלא מן האירוסין יבא עשה וידחה לא תעשה מבואר בהיפך דהא היא גם כן מוזהרת דכל היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת ואם איתא דאין עליה מצות עשה מאי מקשי הא בדידה איכא לאו בלא מצות עשה וכתב בשם מר נכדו שדקדק ממה שכתב רש"י ביבמות דף ט"ל בד"ה יבמה יבא עליה מצוה עליו ליבמה דרק עליו היא מצות יבום והגאון המחבר כתב לדחות דקדוקו מדברי רש"י והאריך קצת עיין שם ואתה תחזה שלדעתו דברי הגדול שבאבודרהם אין סופן להתקיים כי הם נגד שיטת הש"ס ונראה שלא נתפשט בגבולם ספר הנורא ברכי יוסף ולא ראו מה שכתב דהמסתכל בדברי הרמב"ם וסמ"ג ובפרט בדברי הרב החינוך יראה דאשה בכל אלה (יבום וחליצה) לא מיפקדא בעשה וגם ספר כפות תמרים למרן מוהר"ם בן חביב (בע"ס גט פשוט) לא ראו במקומות ההם שהמעיין בקונטרס תוספת יום הכיפורים (שבספר כפות תמרים הנ"ל) יראה שאינו פשוט לומר דמשום שאין על האשה מצות עשה אף שעל האיש יש מצוה לא נימא אתי עשה ודחי לא תעשה ואדרבה מדמצות יבום ליתא באשה ואפילו הכי אמרינן ביבמות דף כ' הנ"ל דליתי עשה ולידחי לא תעשה מוכיח הרב דאף במצוה שאין באפשרות לקיימה אלא בצירוף חברו ויש בה לא תעשה ועל הלא תעשה מוזהר גם חברו אבל על קיום המצוה ליכא עשה על חברו כי אם לו לבדו דאף בזה אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה עיין שם ובקונטרס הכללים במערכת העי"ן אות ע"ג הבאתי דשלמים וכן רבים נקטי הכי וממילא אין סתירה מהש"ס דיבמות לסברת הגדול שבאבודרהם כמובן:
ובחידושי לכתובות כתבתי שהרב חקרי לב בסימן ס"ד הוכיח בראיות ברורות דמצות יבום איתיה גם ביבמה כמו שכתבתי במכתב לחזקיהו בחלק השיטה דף פ"ג ע"ג לדעת התוספות וכתבתי שהרב מעין גנים (שיטה) בדף מ"א פשיטא ליה דליכא בדידה מצות יבום ועתה אין אצלי ספר מעין גנים וחקרי לב לעיין בדברי קדשם ובספר עין יצחק למרן הגאבד"ק קאוונא יצ"ו בפתח השער אות י"ט ראיתי שכתב דעשה דוחה לא תעשה אף דהעשה אינו רק לאחד מכל מקום יוכל לעבור על הלא תעשה כדי דהאחר יקיים העשה וכמו במצות יבום ועיין מזה בספרי באר יצחק חלק יורה דעה סימן י"ט עד כאן לשונו הנה נקיט בפשיטות כמדבר על הידוע דאין מצות יבום על שניהם ומסתמא בספרו היקר באר יצחק הנ"ל (שלא ראיתיו מעולם) כבר הביא דעות הפוסקים בזה ואולי כך היא הכרעתו שם (עיין מה שכתב רבינו בפאה"ש חלק הכללים מערכת היו"ד כלל ג'):