אור ברסלב
שדי חמד אסיפת דינים מערכת חזקה במצות מערכת חזקה במצות › סימן ח

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חזקה במצות· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת חזקה במצות · סימן ח

סימן ז

א

הא דקיימא לן דבכל השררות אדם מנחיל את בניו אם הדין כן גם בשליח צבור שאם מת השליח צבור והניח בן ראוי לשרת תחת אביו מחוייבים הצבור להוריד את בנו בחזקת אביו מן הדין הנה הגאון חתם סופר א"ח סי' י"ב הביא תשובת הרשב"א סי' ש' דתלי הא מלתא במנהגא שנהגו במקצת המקומות שהבנים מתמנים תחת אבותיהם מדעת הצבור וכו' ותמה עליו דלמה תלייה במנהגא דהלא מבואר בספרי ופסקו הרמב"ם בראשון מהלכות מלכים דבכל מידי דשררה האב מנחיל את בנו וכו' וכתב דיש לחלק בין מידי דשררה למידי דקדושה דבמידי דקדושה אינו מנחיל האב את בנו ויישב בזה מה שהוצרך קרא יתירא לכהן גדול דבנו משמש תחתיו ולא סגי בקרא דבקרב כל ישראל דמיניה ילפינן בספרי כל מינויין שבישראל ועוד האריך בזה יעו"ש מבואר דפשיטא ליה להגאון דבענין מינוי שליח צבור וכל מידי דקדושה אין הבן יורש את אביו מדינא אלא ממנהגא ורק כהן גדול דרבייה קרא יורש אף דהוא מידי דקדושה:

ב

ולולא דב"ק היה נראה לי בכונת הרשב"א דאף שמתחלת דבריו נראה שרק מטעם מנהג הוא דאמר שזכה בן השליח צבור לשרת במקום אביו מכל מקום מסוף דבריו נראה שסובר שמן הדין הבן זוכה שהרי זה לשונו בסוף הסימן ועוד שאפילו לא היה האב יכול לעמוד בשימושו אם הבן ראוי לכך אף על פי שיש אחר טוב ממנו שורת הדין שיהיה הוא קודם לכל אדם כי לפי מה שאני רואה ממנהג אותן המקומות הבנים מתמנים מדעת הצבור חזנים תחת האבות וגם זה היה אביו ואבי אביו חזנים ככתוב בנוסח הטענות וכלל גדול אמרו בכל ענייני המינויים שאם היה הבן ראוי הוא קודם לכל אדם ואפילו כהן גדול אם היה בנו ראוי אף על פי שיש אחרים גדולים כמוהו או גדולים ממנו הבן קודם שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו כל שכן שהאב קיים ומשמש בשמושו אלא שצריך עזר לקצת ימים שהדין נותן שיהיה בנו קודם לכל אדם עכ"ל מסגנון לשון זה היה נראה לדעתי הקצרה דבתחלה כתב דמחמת המנהג הדין נותן שיהא הבן קודם ושוב כתב שגם מצד הדין זוכה הבן לשרת במקום האב לפי שכלל גדול אמרו בכל המינויים שאם היה הבן ראוי הוא קודם אך מה אני ודעתי בטלה נגד דעתו הגדולה ובפרט שמצאתי שגם הרב מוהר"ש ן' עזרא (הראשון שהיה בזמן הרב כנסת הגדולה) בתשובתו שבספר בתי כנסיות בסי' ג"ן הביא דברי הרשב"א הנ"ל וכתב הרי שהרשב"א תלה הדבר במנהג וכו' עי"ש בדף כ"א ע"ג (בד"ה הרשב"א) ולפי הנראה זו היא דעת הרב זרע אמת בח"א (אינו מצוי אצלי) סי' ט' שכתב בשמו הרב המגיה בס' זכור לאברהם ח"ג דף י"א סוף ע"א דאין חזקה בחזנות עי"ש ואפשר דהוא משום שהבין מדברי הרשב"א דדבר זה תלוי במנהג ולא מן הדין ולא נהגו כן במקומו:

ג

אמנם מדברי הרב כנסת הגדולה בסי' ג"ן בהגהת ב"י שהביא שם בבתי כנסיות בדף כ"א ע"ד (בד"ה ואודיע) נראה בעליל ששליח צבור שוה לשאר שררות והבן יורש מקומו מן הדין שכתב וז"ל הוא הדין לכל שררה מן הצבור הן מלך או חכם או חזן או שוחט או מוהל או גבאי במקום שלא נהגו למנותו לזמן ידוע אין מסלקין אותן אם לא נמצא בהם פיסול והוא הדין נמי דאם יש לו בן ממלא מקום אבותיו שיורש את מקומו כדכתב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות כלי המקדש ובפרק א' מהלכות מלכים והרשב"א בתשובה סי' ש' והריב"ש בסי' רע"א ופסקים וכתבים סי' קכ"ח ומוהרימ"ט ח"ג סי' ק"ק וכתב מוהרשד"ם בחיו"ד סי' פ"ה דלענין מינוי תלמיד חכם או לדין או להורות אין דין זה אמור כדאמרינן צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה ואין כן דעת הר"י אדרבי בסי' ס"ח ומוהרימ"ט הנ"ל ומוהרש"ך חלק ג' סי' מ"ו ונראין דבריהם ועיין בהר"י אדרבי סי' קי"ו ובספר מ"ץ ח"א סי' רל"ח ומוהר"י הלוי סי' נו"ן ובסוף הספר בשער המפתחות בסי' הנז' עכ"ל סגנון לשונו מורה דכל השררות והמינויים דכריך ותני להו בהדדי שוות וכשם שבמלך וחכם וכיוצא מן הדין הבן יורש את אביו כן הוא גבי חזן ומשמע שהבין כן גם בדעת הרשב"א בסי' ש' הנ"ל:

ד

גם הרב קמח סולת בדף ט' סוף ע"ד כתב בשם הרב בית דוד דבבית הכנסת שיש חזן ומזמר ומת החזן בנו קודם להיות ש"ץ יותר מן המזמר ומשמע דפשיטא ליה דגם במינוי ש"ץ נאמר דין דבנו יורש וכן כתב בשמו הרב אשל אברהם (שבש"ע הקטנים) בסי' ג"ן אית ו' וכן כתב הרב זכור לאברהם בח"ג דף י"א ע"ב בשם הרב ברכות המים דף זק"ן וכבר מפורש כן בדברי הריטב"א בחידושיו לסוף פרק שני דמכות דף י"ג ע"א (גבי הא דתניא ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו) וז"ל ואגב ארחין שמעינן משמעתין דכל שהוחזקו אבותיו בשום מינוי ושררה והוא ראוי לכך שהוא קם תחת אבותיו שלא נחלקו כאן אלא לאלו (עבד עברי ורוצח) לפי שהורעו בעבודות אלו ואין צריך לומר דכל שמינוהו סתם בשום מינוי בלא קביעות זמן שאין מסלקין אותו מאותו מינוי אלא בטענה וכן ראיתי בתשובה לרבינו מאיר הלוי על ענין ש"ץ ומורי הרב רבינו מאיר היה אומר בשם רבו רבינו הגדול הרמב"ן דנפקא לן מדכתיב הוא ובניו בקרב ישראל כל משימות שבישראל יהיו לו ולבניו וכן הוא בירושלמי דהוריות מפי רבינו עכ"ל ציינו הרב ערוך השלחן בסי' קנ"ג אות י"א:

והנה אף שהרבנים הנ"ל שכתבו בפשיטות דגם במינוי שליח צבור נאמר דין זה הם לא ראו דברי הראשונים בזה מזלייהו חזי ומסתייעי מלתייהו מדברי רבותינו שהביא הריטב"א כנז"ל מכל מקום צריך עיון לכאורה מה נענה לדברי הרשב"א דתלייה במנהגא כמו שכתבו הרבנים בחתם סופר ובתי כנסיות הנ"ל איברא דגם למה שהבינו הם בדעת הרשב"א דאין במינוי שליח צבור דין ירושה לבן מחמת הדין רק מתורת מנהג קשה דמלבד דאם כן נמצא שהרשב"א חולק על הרמב"ן ומוהר"ם והרמ"ה שהביא הריטב"א הנ"ל וכמו זר נחשב ועוד קשה דאם כן מהו זה שסיים הרשב"א וכלל גדול אמרו רז"ל בכל המינויים שאם הבן ראוי שהוא קודם וכו' ומה ענין זה לנדונו כיון דבמינוי שליח צבור אינו מן הדין אלא מחמת מנהג אם כן אין זה בכלל מה שאמרו רז"ל:

ה

לכן נראה לדעתי שגם הרשב"א סובר דמן הדין גם מינוי שליח צבור הוא בכלל כל המינויים לא נופל הוא מהם כלל אלא שסובר דאין הדין אמור אלא כשאין שם מנהג בהיפך אבל אם יש שם מנהג שאין הבן קודם עושים כמנהגם ומנהג מבטל הלכה וכיון שנהגו כך הנכנס לשרת בקהל קדושים אדעתא דהכי נכנס והוי כממנים על זמן קצוב דכשיגיע הזמן מסלקים את המחזיק עצמו ועל כן הוצרך הרשב"א לומר דהמנהג באותן המקומות שממנים הבנים תחת אביהם מדעת הצבור ואפילו אם לא היה מנהג קבוע לא לרחק ולא לקרב הרי אמרו כלל גדול שבכל המינויים הבן קודם לכל אדם כל שאין מנהג בעיר זה נראה כונת הרשב"א ונמצא דלדעתו מן הסתם שאין שום מנהג הבן הוא קם תחת אביו וכמו שהבינו רבני האחרונים הנ"ל וכן נראה שהבין הגאון מוהר"ש זלמן בש"ע שלו בסי' נ"ג שאחר שהעתיק תשובת הרשב"א הנ"ל לענין ש"ץ שהזקין ורוצה למנות בנו כדי שיסייע לו וכו' ואפילו אחר מותו בנו קודם לכל אדם וכו' סיים וז"ל במה דברים אמורים במקום שאין שם מנהג אבל אם המנהג הוא שאין בנו קודם לאחר יעשו כמנהגם וכתב שזו היא כונת הרשב"א עי"ש באות ל"ד ונראה בעליל דמפרש דברי הרשב"א כמו שכתבתי:

ו

אחר זמן השגתי ספר צמח צדק החדש להגאון מליבאוויץ חלק א"ח וראיתי שם בסי' כ"א על הדין שבש"ע סי' ג"ן סעיף כ"ה שכתב הרמ"א והוא מתשובת הרשב"א דשליח צבור שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו אף שאין קולו ערב אם ממלא מקומו בנו קודם לכל אדם הראה מקור הדין משלשה כתובים בתורה גבי כהן גדול וגבי מלך ודרשינן בקרא דבקרב כל ישראל שכל מינוים של פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם והוא מהספרי ומוכח מהש"ס דהוריות דף י"א ע"א דמלוכה ירושה היא אך בכהן גדול אינה ירושה אף שבנו קודם לכל אדם אינה ירושה ממש ומפני זה בן מלך אינו צריך משיחה ובן כהן גדול צריך משיחה ולפי מאי דדרשינן בספרי מבקרב כל ישראל לרבות פרנסי ישראל וכו' ואם כן תימה האם נאמר דגם בכל פרנסי ישראל הוא מדין ירושה יותר מבן כהן גדול זה לא יתכן וכתב דאפשר דאף דמבקרב ישראל מרבינן לכל פרנסי ישראל אינו בתורת ירושה כי אם כבכהן גדול אבל על כל פנים גם בכהן גדול הקדימה לבנו הוא ודאי מדאורייתא דהא ילפינן מתרי קראי כנ"ל והביא מה שהקשה הרב חתם סופר על דברי הרשב"א שנראה מדבריו שאינו אלא ממנהג ולא מן הדין וכתב שהגאון אאזמו"ר בש"ע שלו תירץ דכונת הרשב"א היא רק לאפוקי שכשיש מנהג שאין בנו קודם לאחר יעשו כמנהגם ולכאורה משמע כן ממה שכתב שם שורת הדין היא וכו' וכלל אמרו בכל המינויים וכו' או שמא יש לומר דמפרנסי ישראל אין ללמוד כל כך לש"ץ וכו' וכו' והרשב"א כתב בפירוש לענין ש"ץ אף שיש גדול ממנו הבן קודם אלו תורף דב"ק וסיים המעתיק שלא נמצאת סיום התשובה ואומר אני הדל חבל על דאבדין כי הדברים שבכתב הנ"ל קשים לדעתי הקצרה במה שכתב דמאי דמרבינן שאר מינויים אינו בתורת ירושה וזה היפך המפורש בדברי הרמב"ם בראשון מהלכות מלכים דין ז' וז"ל ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויים שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם והוא שיהא הבן ממלא מקום אבותיו וכו' הרי מפורש דשאר השררות והמינויים שבישראל כולן הן ירושה כמלכות ממש וכן הוא לשון רבינו החינוך בפרשת שופטים מצוה תצ"ז ולא המלכות בלבד אלא כל השררות שהן במעשה או בשם כבוד מן השמות הנכבדים וכל המינויים שבישראל בירושה הם לו לאדם שזוכה בה בניו אחריו וכו' עד לעולם והוא שיהא ממלא מקום אבותיו ביראת שמים וכו' הרי כתב מפורש שכל השררות ומיני הכבוד והמינויים שבישראל הכל הן בירושה לזרעו אחריו כמלוכה ופשיטא דשליח צבור נכלל בשמות הנכבדים שהזכיר הרב ובמינויים שבישראל וירושה היא לו אם ראוי לכך גם הרב מעשה אברהם בחלק א"ח סי' כ"ב טרח וכתב בשם כמה רבני האחרונים דפשיטא להו דשליח צבור חשיב מינוי דשררה או על כל פנים מינוי של כבוד ומנחיל מינוייו לבנו עי"ש:

וגבי כהן גדול שכתב הרב דאינו מדין ירושה האמת שכן משמע לכאורה מדברי הרמב"ם בראשון מהלכות כלי המקדש הלכה ז' אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו ושוב כתב בהלכה י"א ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל עכ"ל ומדקאמר טעמא דאין מושחין בן מלך משום שהמלכות ירושה משמע דמה דמושחין בן כהן גדול הוא משום שאינה ירושה אמנם המעיין בדברי הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות כלי המקדש ישר יחזה שגם התמנות בן הכהן גדול הוא משום ירושה שכתב בהלכה ב' וז"ל כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלכות ירושה והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו עכ"ל עיניכם הרואות דכייל ותני כהן גדול ושאר מינויים בהדי מלך ועל כולם הוא אומר שהם מדין ירושה דנפקא לן מבקרב ישראל וכן אתה מוצא בספר צפיחת בדבש (המוזכר להלן באות ט') שכתב בשם הרב ברכות המים דף זק"ן ע"ב שצדד לומר דדין ירושה שכתב הרמב"ם בריש הלכות מלכים אינו אלא במידי דשררה כגון מלך ונשיא וכהן גדול וגבאי וחזן ודרשן וכו' הרי מפורש דקרי לירושה דכהן גדול שררה והרב המחבר פקפק על מה שכתב בפשיטות דיש שררה בשליח צבור ואילו על מה שכתב שירושת הכהונה גדולה היא משום שררה לא רפרף על דבריו גם הרב מעשה אברהם בחלק א"ח ריש סי' כ"ב הביא מה שדרשו בספרי מבקרב ישראל לרבות כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד במקומו וכתב וז"ל הרי מבואר שבין מינוי כהן גדול ובין מינוי מלכות וכל מינוי שררה שבישראל כיון שזכה בה האדם זוכה לו ולזרעו לעולם מוכח דכהן גדול הוא כמלך שהוא מחמת ירושה גם הרב המגיה שם בדף י"ד ע"ב כתב דמספקא לן בירושת שליח צבור אי הויא מדאורייתא שנכללת בכלל שררת מלכות וכהן גדול ושאר מינויים או לא עי"ש הרי דכהן גדיל נמי מה שהבן קודם הוא משום ירושת שררה כמו מלכות ושאר מינויים:

גם מה שכתב דשמא מפרנסי ישראל אין ללמוד כל כך לש"ץ לא זכיתי להבין מי הזקיקו לכך וכי כעורה זו ששנה רבי אאזמו"ר הגאון בדעת הרשב"א ודבר ה' בפיהו אמת אחרי שכן מפורש בדברי הראשונים הרמב"ן ודעמיה שהביא הריטב"א כנז"ל כך יפה לנו להשוות הדעות ולא להמציא מחלוקת בדבר שנוכל לומר שכולם שוים לטובה והרשב"א לא תלה הדבר במנהג מקומות אלא לאפוקי מקום שידוע שנהגו להחליף בתשלום הזמן וכדמתרגם לה אאזמו"ר בש"ע שלי ואולי משמע ליה להגאון צמח צדק דדוחק לפרש כן בדברי הרשב"א משום דאם איתא דמן הדין יש ירושה בשליח צבור הוי המנהג כמתנים על מה שכתוב בתורה ולא מהני וצ"ע:

ונחזור למה שכתבנו דלפי מה שנתבאר שכן מפורש בדברי הראשונים הנ"ל ואין בדברי הרשב"א הכרח שסובר בהיפך דשפיר יש לפרש כדאמר רב מוהרש"ז בש"ע הנ"ל דלא בא הרשב"א אלא לאפוקי כשיש מנהג בהיפך והכי רהטי דברי הרשב"א שכתב שורת הדין היא וכו' וכלל אמרו בכל המינויים וכו' כמו שכתב הגאון צמח צדק לפי זה קם דינא דגם במינוי ש"ץ הבן יורש את אביו כשהוא ממלא מקומו זולת במקום מנהג כנ"ל וכמו שהבינו רבנן בתראי הנז"ל ואף דהגאון חתם סופר הביאנו קצת לבית הספק באשר יצא לידון בדבר חדש כנ"ל מכל מקום לא יהא אלא ספק הרי כתב הרב גנת ורדים הביא דבריו הרב דברי חפץ בדף נ"ז ע"ב דכשיש ספק בכיוצא בזה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא דיינינן לה שאם נעמיד אחר יש להסתפק שמא עברינן על דין תורה אך אם נעמיד הבן אין הפסד בדבר שאם הבן זוכה מדין תורה מוטב ואם אינו זוכה מד"ת אין עון בזה עכ"ל דון מינה ואוקי באתרין וק"ל ועיין לעיל בסי' זיי"ן אות ל"א שהבאתי בשם מרן מוהריט"א שכתב גם הוא דחשיב ספק דאורייתא וכו':

ז

אפס כי עז קשה לכאורה דאם כן דגם במידי דקדושה איתיה להאי דינא דירושה הדרא קושיית הגאון חת"ס לדוכתא אמאי איצטריך קרא לכהן גדול תחתיו מבניו לומר דבנו משמש תחתיו כדאמרינן ביומא דף ע"ב סוף ע"ב וריש דף ע"ג עי"ש ובפירש"י והלא בכל מידי דשררה ואפילו מענייני קדושה דינא הכי ומהיכא תיתי למעט בנו של כהן גדול כי היכי דליצטריך קרא לרבויי ואף דמהש"ס גופיה לא קשיא כל כך דאימור עיקר קרא למיעוטא דכהן משיח איצטריך וגזרת הכתוב היא גבי כהן משיח מכל מקום קשה ממה שהביא רש"י דאיכא בת"כ ילפותא לעצמה לרבות בן כהן גדול שעומד ומשמש תחת אביו כיעי"ש ונראה ליישב על פי מה שהביא הרב דברי חפץ בדף נ"ו ע"ג בכונת דברי הרשב"א בתשובה הנ"ל במה שסיים ואפילו כ"ג [אם בנו ראוי] הוא קודם לכל אדם אף על פי שיש אחרים גדולים ממנו הבן קודם ע"כ דצריך להבין מאי גריעותיה דכהן גדול משאר מינויים דקאמר ואפילו כהן גדול וכו' כן הקשה הרב חתם סופר שם והביא הרב דברי חפץ שם בכונתו דלא זו בלבד היכא דליכא טעמא לקפידת הצבור אם יתמנה הבן או איש אחר דאז פשיטא שהבן קודם כגון שליח צבור וכיוצא בו דמה לי שליח צבור זה או אחר אלא אפילו כהן גדול שכל ישראל כפרתם תלויה בו כי הוא המבקש סליחה ומטו ביום הכיפורים על כללות העולם והוה אמינא שאפילו הבן ממלא מקום אביו אם היה שם כהן אחר גדול ממנו בחסידות שלא נשגיח להעמיד הבן תחת אביו כיון שבמינוי האחר יש צד הנאה לרבים לזה השמיענו הרשב"א דאפילו במינוי כהן גדול הבן קודם עכ"ל והרב לא גילה לנו שאם באמת הוה סלקא דעתין בזה מנא ליה להרשב"א לומר בהיפך אך הדבר פשוט שלמד כן מסוגיא דיומא הנ"ל ומהתורת כהנים שהביא רש"י ולפי שהיה סלקא דעתין לחלק בין שאר מילי לכהן גדול הוצרך קרא יתירה וק"ל:

אחר זמן ראיתי שהגאון שם אריה בחלק א"ת סי' ז' (בד"ה וראיתי בתשובת) הביא קושית הגאון חתם סופר הנ"ל וכתב ליישב בטוב טעם דשפיר איצטריך קרא בכהן גדול על פי מה שיש לומר דמה שזכתה תורה למלך שבנו יורש גדולתו לא לזכות המלך וטובתו הוא רק לזכות וטובת העם והמדינה כי המלך עבודת העם עליו ללחום מלחמתם ולעשות חיל ולבנות ערי מבצר ואניות אבה לשום מס ולאצור אוצרת המדינה ועוד דברים כהנה שהם לטורח ועמל גדול כמו לתקן תקנות ומשפטים צדיקים וחוקים טובים שיהיו להם ולבניהם אחריהם ואלו לא היה המלכות ירושה לבניו לא היה רוצה לעמול בזה כי מה לו לעמול במה שיהיה אחריו ולא היה עושה רק צרכי שעה ולא מה שהוא תיקון עולם אבל כשהמלכות ירושה לבניו אז הוא עמל לטובת בניו ובני בניו אחריו וכאשר מצינו בדוד המלך ע"ה שהיה לו מלחמות רבות כל ימיו ושלמה בנו ישב על כסאו אחריו והיה לו מנוחה מסביב א"כ זאת היא טובת עולם והמדינה אשר המלכות היא בירושה וכמו כן בכל המינויים פרנסי ישראל וראשי העם שמורישים גדולתם לבניהם י"ל ג"כ דהוא זכות העם וטובתם למען ישתדלו בטובתם ותקנתם לעולם גם לדורות הבאים ואם לא יורישו גדולתם לבניהם לא ישגיחו רק על מה שהשעה צריכה ולא ישגיחו במה שיהי' אחריהם אם כן י"ל דמטעם זה ניתן להם גדולתם למורשה אבל בכה"ג לא הוי ידעינן דמורישים זכות כהונותם לבניהם לכך צריכין קרא דלכהן תחת אביו לרבות גם כה"ג דבנו קודם לכל אדם ולפ"ז נכונים דברי הרשב"א שכתב דאפילו כה"ג אם היה בנו ראוי הוא קודם דלענין חזן אין ראי' ממלך ומכל המינויין מפרנסי ישראל די"ל שאני התם משום דהוא טובת העם לכן מביאים ראיה מכה"ג דג"כ בנו קודם ומוכח דזכותא דידהו הוא שזכתה להם תורה לזרעם אחריהם ולאו כל אדם זוכה בזה רק בניהם ובני בניהם אחריהם כנ"ל נכון בזה וגם מה שהקשה הגאון חתם סופר אתשובת הרשב"א דתלי הא מילתא במנהגא והלא מן הדין הוא כן כתב ליישב וסיים הרב שם אריה דמה שרצה להוכיח דיש לחלק בין מינוי שהוא שררה ושלטנות דבזה מדינא מנחיל לבניו למינוי של הוראת התורה ועבודת הקודש שבזה תלוי במנהג זה אינו אלא בכל המינויים בנו קודם לכל:

גם בשו"ת מנחת שי לגאון בדורנו יצ"ו בסי' נו"ן האריך ליישב קושיית החתם סופר על מה שהוצרך הכתוב לומר בכהן גדול שהבן יורש ועל דברי הרשב"א והביא בשם הגאון י"א איטינגא אבד"ק לבוב שלדעתו באמת אין שייך בזה ירושה ממש רק דמצוה על בני העיר לעטר את הבן באותו הכבוד שהיה לאב ואילו היה בתורת ירושה לא היה צריך מינוי מהקהל כלל ובזה מתיישב כל הקושיות של החת"ס מסוגיא דריש ראש השנה לא צריכא דאימנו עליה מאדר ומלך בן מלך הוא וגם מש"ס מגילה כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו וגם מלשון הרשב"א שתלה רק במנהג ולפי זה הכל נכון דבאמת אינו רק חיוב על הצבור וכתב הגאון המחבר שדבריו נאמנו מאד והביא ראיה לדבריו מש"ס כתובות דף ק"ג וכו' וסיים ובאמת החתם סופר בעצמו בחלק יו"ד ובח"מ בכמה תשובות חזר בו וכתב דשייך חזקה במינוי רב עכ"ל גם בסי' נ"א (בד"ה ועוד נלפע"ד) כתב שזה זמן שהקשה על הא דכל המינויים בניהם קודמין מדברי הרמ"א בחשן משפט סוף סי' רע"ו דאין יורשים דבר שאין בו ממש או טובת הנאה בעלמא שאינה ממון והארכתי לפלפל בתשובה הקודמת וכתבתי אז להגאון מוהרי"א איטינגא אבד"ק לבוב והשיב לי וז"ל לפענ"ד נראה דמה שכתבו הפוסקים דכל המינויים בניהם קודמין לא מתורת ירושה אלא מצוה על בני העיר לעטר את הבן באותו כבוד שהיה לאביו ואילו היה מתורת ירושה לא היה צריך מינוי מהקהל כלל דהא ירושה ממילא קא אתיא ובאמת דלא שייך ירושה בזה כדכתב מעכת"ה דהוא דבר שאין בו ממש רק דכאן לא מתורת ירושה אתינן עלה ומיושב בזה הא דאמרינן בריש ראש השנה לא צריכה דאימנו עליה מאדר וכו' ואם נאמר דהמלוכה היא ירושה ממש אם כן כשמת אביו באדר אמאי לא מנינן תיכף להבן וגם מה צריך מינוי על זה כיון דירושה ממילא קא אתיא (והח"ס חא"ח סי' י"ב עמד בקושיות אלו) אמנם למאי דכתיבנא ניחא דבאמת לאו ירושה גמורה היא אלא שחובה על כל ישראל לעטר את הבן בכתר המלוכה תחת אביו אבל כל זמן שלא מינו למלך עדיין אינו מלך כלל משום הכי אין מונין לו אלא מניסן ואשמועינן תו דאף דאימנו עליה מאדר כפירוש רש"י שנמנו וגמרו השרים למנותו כיון שעדיין לא מינוהו אין שם מלך עליו והאריך עוד בראיות על זה ודבריו הם קילורין לעינים הרי שהסכים לדברי דאין בזה ענין ירושה ממש רק מענין עשית הישר והטוב עכ"ל ועם שלדעתי הקצרה מתבאר מדברי הרמב"ם בראשון מהלכות מלכים וברביעי מהלכות כלי המקדש שמינוי בן המלך וכיוצא הוא מדין ירושה ממש וכן מתבאר מדברי כמה רבני האחרונים שדברו בעניינים אלו בכמה נדונים שסוברים שמינוי הבנים בשררת אביהם הוא מתורת ירושה ממש בכל זאת גברא רבה אמר מילתא ומר ניהו הרב המחבר תלי לה כיפי וקלסיה ואמר פעם ושתים שדבריו קילורין לעינים ראיתי נכון להעתיק דב"ק:

ח

ומצאתי בשו"ת משנת ר' אליעזר ח"ב שעמד הרב בדין זה בחלק א"ח סי' א' ואסף איש טהור דעות הפוסקים דאף במינוי הש"ץ הדין הוא דהבן יורש תחת אביו והביא תשובת הרשב"א ודברי הרבנים כנסת הגדולה וברכות המים הנז"ל ועוד הביא שכן כתב הרב מוהר"ש דוראן בתשב"ץ ח"ד סי' ז' ותשובת הרב המבי"ט ח"ג סי' ר' (וקרוב בעיני לומר דמה שכתוב בבתי כנסיות בשם שכנה"ג שציין תשובת מוהרימ"ט ח"ג סי' ק"ק כנז"ל בס"ק ג' טעות הדפוס היא וצ"ל המבי"ט וכו') ומדברי הרב גנת ורדים יו"ד כלל ג' סי' ז' והריטב"א בחידושיו למכות דף י"ג בשם הרמב"ן דסברי הכי ואף שעינו ראה להרב דבר שמואל סי' מ"ז שנסתפק בזה אי מינוי ש"ץ איתיה בכלל כל שררה ומינוי שאמרו בסיפרי בכל זאת כתב דאין ספק מוציא מידי ודאן של כל הרבנים הנ"ל וכתב שהגאון תק"ל בדף י"ט עמד בזה ומסיק דלו יהי ספק ספק דאורייתא לחומרא והוא כתב על דבריו דאינו רואה שום ספק כמו שנתבאר מדברי הראשונים ואחרונים וגם הביא דמעשים בכל יום דמעמידין הבן תחת אביו ואין פוצה פה ומצפצף וכו' יעש"ב:

ט

שוב השגתי ספר צפיחת בדבש וראיתי בסי' ה' שעמד בחקירה זו אם לגבי שליח צבור נאמר הדין הזה שהבן עומד לשמש במקום אביו וכתב שכבר עמד בזה הגאון חקרי לב בחלק או"ח סי' ט"ו והביא תשובת הרשב"א בסי' ש' ושהרב דבר שמואל בסי' מ"ז נשא ונתן בדברי הרשב"א והעלה דהרשב"א רפיא בידיה האי מילתא אם יש בחזן דין ירושה כמו בשאר מינויים של שררה ומפני זה הוא שהוצרך הרשב"א לזכות בנדונו את בן הש"ץ מכח המנהג והסכים הרב תק"ל לדברי הרב דבר שמואל בכוונת הרשב"א דמספקא ליה האי דינא ולכן זיכה את בן הש"ץ מכח המנהג ומדברי התשובה שבתשב"ץ ח"ד טור א' סי' ז' הוכיח דפשיטא ליה דיש במינוי שליח צבור דין ירושה והרב המחבר כתב דאין ראיה מתשובת הרשב"ץ הנ"ל לשאר שליח צבור דשאני בנדון הרשב"ץ שהיתה להש"ץ שררה במינויין והעתיק דברי הרשב"ץ שמתבאר כן ואין מזה הכרח לשלוחי צבור דעלמא (אמר המחבר ספר דבר שמואל אין אצלי וכפי מה שראיתי עתה קצת מדבריו שהביא ידידי הגאון ברכת משה יצ"ו בסי' יו"ד אות ב' נראה שדעת עצמו היא דשליח צבור הוא בכלל שאר המינויים שהבן יורש שכתב נתקשיתי מאד להחליט אם מינוי השליח צבור הוא מן המינויים שהאב מנחיל לבנו עם כי הרמב"ם ברביעי מכלי המקדש כתב כל הקודם לנחלה קודם לשררת המת דנראה דדוקא במינוי דאיכא שררה שוב ראיתי בראשון מהלכות מלכים שכתב כל השררות וכל המינויים שבישראל וכו' מוכח שיש מינויים בלי שררה שהבן יורש ובכללם יהיו כל המינויים הנהוגים בישראל וכגון דא פוק חזי מאי עמא דבר וכו' וכתב ששוב תמה על מה שהרשב"א תלי הא מילתא במנהגא וכו' משמע שדעתו נוטה יותר לומר שכן שורת הדין ושכן עמא דבר) (אמר תלמידו הנה הרב דב"ש אחר שכתבו בכללם יהיו כל המינויים הנהוגים בישראל כנז"ל כתב והדבר קשה מאד בעיני שלא מצינו שרש וכו' שהרי יסוד הראיות שהוא המלך וכהן גדול לא דנין ממנו כ"א בדומה לו של שררות ובכגון זה פוק חזי מאי עמא דבר. אבל המכניסני יותר בתגר גמגום הוא הרשב"א וכו' הביא תשובת הרשב"א המובא לעיל סי' ז' אות ס"ג ד"ה אלא וכתב שדבריו תמוהים שאם סובר שהשליח צבור נכלל בשאר המינויים למה ליה לאתויי ראיה ממנהג המקומות וכו' ופירש דבריו כמ"ש רבינו לעיל באות ה'. ושוב נתקשה דמה לו לומר שהמנהג ליכנס הבנים וכו' כיון שאין מנהג להפך חזר הדין לחיובו. ושלכך נראה בעיניו שגם הרשב"א לא מלאו לבו להחליט שהחזן בכלל המינויים אבל אמר שכיון שנהגו זה ביניהם הוי כאלו קבלו ביניהם בפירוש תקנה זאת בחומר וחוזק תקנת רז"ל בשאר המינויים. וסיים וז"ל ולהיות שגם בזה דוחק הדברים נגלה אחלי פני מעכ"ת יאיר עיני בדעתו הנכונה גם יורני אם באנו להודות שש"ץ הוא כשאר מנויי הירושה אם נדון מכאן לתקיעת שופר וכו' אלו תורף דב"ק):

י

וכתב שמסקנת הרב חקרי לב לענין דינא היא כי אף דמדינא רפיא בידיה אם יש בחזנות דין ירושה מכל מקום מצד המנהג ודאי דזוכה הבן לכהן תחת אביו כנלמד מתשובת הרשב"א ושבדף ח"י ע"ד האריך להוכיח דשליח צבור יש לו קצת שררה אי מטעם שכתב הרב גנת ורדים חיו"ד כלל ג' סי' ז' שאף שמלאכתו מלאכת עבודה המוטלת עליו מכל מקום יש בו צד חשיבות דהוי כסרסור בין הצבור לאביהן שבשמים ועוד כתב טעם מדנפשיה שהרי כתבו הפוסקים בסי' ג"ן דמי שאינו שליח צבור קבוע צריך לסרב קצת קודם שירד לפני התיבה ואלו ש"ץ קבוע אין צריך לסרב וזה חשיב שררה ואפילו אי לא חשיב זה שררה כיון שאינו משתרר על הצבור על כל פנים הרי הוא מכובד על הבריות ועל כבוד זה שייך בו דין ירושה וגם הרב המחבר (צפיחת בדבש) כתב להוכיח דחשיב ש"ץ חשיבות יקר וגדולה שהרי קיימא לן בסי' ג"ן דכשבאים למנות ש"ץ בוררין היותר הגון וביתו ריקם מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו וכיוצא משאר מעלות א"כ זה שנתמנה ש"ץ איגלאי מלתא שיש בו מעלות הללו וכן אמרו בבראשית רבה פרשת וישלח פרשה כ"ט בפסוק ויקרא לו אל אלהי ישראל אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו וכו' וכו' באופן דנלמד מכל זה דש"ץ מינוי שיש בו כבוד הוא ולכן מצד המנהג מיהא יש בזה דין ירושה וכמסקנת הרב חקרי לב וכתב להוכיח מכמה מעשים שנעשו בבתי כנסיות שבעירו (אזמיר) שנתפשט המנהג בכיוצא לזה שממנים לש"ץ את הבן במקום אביו אם הבן ראוי לכך:

יא

והביא תשובת הרב ברכות המים בדף זק"ן ע"ב שנראה מדבריו דפשיטא ליה דיש בחזנות שררה ומדינא נמי יש בו דין ירושה והעיר עליו דאין הדבר פשוט לומר כן שהרי הרב דבר שמואל הבין בדעת הרשב"א דמספקא ליה ותלי במנהגא וכו' שוב בדף י"ד ע"א (בד"ה העולה) כתב לענין חזנות הגם דמצד הדין לא נתבאר לרבוותא אי אית ביה שררה וירושה או לא והרב זרע אמת בא"ח בסי' ט' פשיטא ליה דאין בחזנות דין ירושה מכל מקום ממנהג המקום מיהא איכא ירושה וחזקה והרב חקרי לב בדף כ"ט ע"ג כתב דלענין מעשה דיינינן ליה כאילו זכה מדינא דספק תורה להחמיר וכן כתב עוד לקמיה על נדונו דבנו של הש"ץ אינו יכול לקרות הדל"ת רפויה כתקנה כי אם על ידי טורח דבכי האי גוונא בעלמא לכתחלה אין ממנים אותו ואם עלה לא ירד אך בנדונו שבא מכח ירושה כנתמנה כבר דמי וחשיב דיעבד וסיים ומראשית כזאת הודעתי דבש"ץ אי אית ביה ירושה מן הדין רפיא בידי הגם דלענין דינא אנו דנים על הספק כאילו זכה מדינא דהוי ספק תורה ולהחמיר וכו' דינא רבה אית ליה למנותו אף שהוא כבד פה ואם תאמר וכו' ומינה לנ"ד דמספקא לן אי בנו של הש"ץ זכה מדין תורה או לא דאם זכה אם אין ממנים אותו עברי על דין תורה ואם לא זכה אם ממנים אותו עברי אאיסור דדבריהם וכו' ראוי למנותו דאתי ספק תורה ודחי ספק דדבריהם וכו' (וסיים בצפיחת בדבש) הרי דבמינוי ש"ץ קאזיל לחומרא מספק תורה אף דאית במינויו ספק איסור דדבריהם ועיין להרב גנת ורדים כלל ג' סי' י"ז ומה שכתב על דבריו הרב זרע אמת אורח חיים סי' ט' דף כ"ג ע"ד:

ינ

גם הרב מעשה אברהם בחלק א"ח סי' כ"ב בנדונו באחד שהיה מסייע להש"ץ בבית הכנסת וכשמת עמד בנו ושמש במקום אביו להיות מסייע ושוב נשרף הבית הכנסת ואחר זמן בנוהו ובקש המסייע לחזור לחזקתו וגבאי הקהל נתנו לו כתף סוררת בטענה דאף שאביו היה מסייע כיון שמת פקע חזקתו מאחר שהבן לא היה ראוי והגון להיות מסייע אלא שמפני כבוד אביו מנו אותו אז להיות רק מזמר ולא מסייע וכו' ובתשובתו הביא דברי הפוסקים אם יש דין ירושה לחזנות ומה שכתבו הרבנים דבר שמואל וחקרי לב הנז"ל ומסיק דהדין עם המסייע הנ"ל שיש לו חזקת אביו שלא כדברי הגבאי הק"ק שטוענים שפקעה חזקת אביו במיתתו אלא שמטעם אחר כתב בנדונו שאבד חזקתו משום שכיון שנשרפה בית הכנסת ובנוהו מחדש פנים חדשות באו לכאן וכו' עיי"ש אבל כשהבית הכנסת עומדת על חילה סובר הרב כדעת הרבנים הנז"ל שהבן יורש את אביו להיות מסייע במקומו או מצד הדין או מצד המנהג על כל פנים:

יג

ובשו"ת בית שלמה בחלק א"ח סי' י"ג בקהלה אחת שיש שם שו"ב מכמה שנים והוא גם שליח צבור קבוע שם ולעת זקנתו נתן מחצה חזקת השו"ב וחזנות לחתנו ואחר שנפטר הזקן קבלו הקהל עוד שו"ב שני שיהא בצוותא בשו"ב עם השו"ב הראשון חתן השו"ב הזקן אמנם נתנו להשני כתב שכל החזנות שייך לו לבדו ושאל הרב השואל הדין עם מי והשיב הגאון המחבר דאם השו"ב הראשון התחיל לערער תכף בעת שקבלו השני על אשר נתנו לו כל החזנות הדין עם השו"ב הראשון כיון שהזקן נתן לחתנו חצי חזקתו הנ"ל והיה בהסכמת הקהל הרי זכה בזה וכל שכן אם כבר שמש בחזנות אצל הקהל דודאי אין יכולים להורידו (ושקיל וטרי במה שיש לצדד בזה וסיים שהדין כן) זה טעם אחד ועוד טעם שני דמבואר במגן אברהם סוף סי' נ"ג בשם הרשב"א דבמינוי ש"ץ הבן קודם להתמנות תחת אביו ותימה שלא הביא מדברי הרמב"ם בפרק ד' מהלכות כלי המקדש ובראשון מהלכות מלכים וכו':

יד

והביא מה שהקשה הגאון חתם סופר בסי' י"ב למה לי קרא בכהן גדול וכו' (עיין לעיל בסי' זה אות א' שהבאתי דברי החתם סופר) ושמזה הכריח דבמידי דקדושה אין דין ירושה וכן היכא דגלי קרא וכו' ושמפני זה תלי הרשב"א ירושה דשליח צבור במנהגא ובתחילה כתב לבאר הוכחת החתם סופר מכהן גדול דאיצטריך קרא לרבויי דלכאורה אינו מדוקדק וכו' ושוב כתב דקושיתו לא קשיא מידי דמשום דקיימא לן דמלך בן מלך אין טעון משיחה וכהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה הוה אמינא דגזרת הכתוב היא דאין בנו עומד תחתיו וכו' ומה שהביא ראיה בסוף התשובה מהמדרש פרשת פנחס והביאו רש"י בחומש שם (ט"ז ט"ז) אינו ראיה ע"ש בפנים יפות והדין אמת שגם במינוי ש"ץ הבן קודם והוא הדין לחתנו כמו שכתב הגאון מוהר"ר שאול בתשובתו שבסוף תשובות הרמ"א ופלפל קצת בדבריו וכתב שעל כל פנים דבריו נכונים בראיותיו ולפי זה יש לומר דאף בדיעבד שקבלו אחר חוזר הוא לעבודתו דלאו כל כמינייהו בהכי ואף אם נאמר דאי עבדי מהני מכל מקום כיון דשארית ישראל לא יעשו עולה אמרינן אילו ידעי מזה שזה יש לו חזקה דאבהתיה והוא קודם לא היו מקבלים אחר ואם כן הויא קבלה בטעות וחוזר נוסף על זה מטעמא קמא שהזקן נתן לו חצי חזקתו בחייו בהסכמת הקהל וכל שכן אם כבר שמש הוא בחזנות:

טו

וכל זה אם ערער תכף כשנתנו הקהל להשו"ב השני את כל התמנות החזנות אמנם אם ידע מזה שנתנו הקהל כל התמנות החזנות להשו"ב השני ושתק וכל שכן אם היה באותו מעמד ושתק יש לומר כיון ששתק מחל ואף שהשפתי כהן בסימן פ"א ס"ק ט' כתב דלא אמרינן כיון ששתק מחל ועיין במהרי"ט ח"א סוף סי' ק"ו מכל מקום נדון דידן איכא לדמויי טפי להנך דנזקי שכנים שבח"מ סי' קנ"ג קנ"ד קנ"ה שדעת הגאונים וסיעתם דכל שראה ושתק מחל ואף לדעת החולקים יש לומר דדמיא להא דבבא בתרא דף ס' ולסתום לאלתר הוי חזקה אלמא דבכי האי גוונא אמרינן דשתיקה הוי כמחילה כמו שכתב הרמב"ם בפרק ז' מהלכות שכנים דין ז' ועיין בסמ"ע סי' קנ"ד ס"ק כ"ז ובמוהרי"ט ח"א סי' קי"ד וכן חילק בזה מוהר"ם פאדווא כי בכי האי גוונא ודאי שתיקה הויא כמחילה ועיין בתשובת מוהריק"ו שורש קצ"א אמנם מלשון השלחן ערוך אורח חיים סוף סי' קנ"ג מבואר דלא איבד זכותו בכי האי גוונא אלא בנתרצה בפירוש וכן משמע במרדכי פרק חזקת הבתים בתשובת מוהר"ם שממנו מקור דין זה דבעינן עדים שנתרצה בפירוש או שטוען שנתרצה בפירוש והביא עדי חזקה ומחמת שהייתי חולה ולבי דל עמי לא יכולתי להכריע בכי האי גוונא אם שמע ושתק ולא ערער אבל מכל מקום גם בכי האי גוונא מה שטוען השו"ב השני שהראשון יתן לו כתב שלא יהיה שם ש"ץ זה דבר שאין לו שחר כלל ויציבא בארעא וכו' וגם פשוט שחייב השני לעשות במלאכת השו"ב כמו הראשון ולא להתבטל ממלאכתו ולהכביד על הראשון מחמת החזנות שלו ומכל מקום אף בגוף הדין אם איבד חזקתו במה ששתק ולא ערער מתחלה עדיין איני מכריע למעשה אם לא נתרצה בפירוש או שגילה דעתו שנתרצה אבל אם ערער מתחלה בעת שקבלו להשני הדין עם הראשון עכ"ל ומדברי הרב לחם רב בסי' ב' שהבאתי למעלה בסי' א' אות ל"ו והלאה נראה בעליל שאינו סובר כדברי הרב בית שלמה שהרי בנדונו שכל הקהל קבלו את החזן הראשון ושרת את אחיו כמה ימים בחזנות ועולה לא נמצא בו שום שמץ פיסול ובלי שום טעם מאנו בו רוב הקהל ונתנו משרתו לחזן אחר ומיעוט הקהל מוחים בהשני ורוצים את הראשון דוקא פסק הרב שכיון שהרוב רוצים בהשני וכבר מנו אותו אף שמתחלה הסכימו וקבלו את הראשון מדעתם אין השני נדחה לגמרי אלא ישמשו שניהם והיינו ודאי בענין שהראשון לא מחל זכותו ועומד וצווח ובכל זאת אין השני נדחה לגמרי וצריך להתיישב איה"ש:

טז

שליח צבור שהחזיק באיזו בית הכנסת ואותה בית הכנסת נשרפה ובנאוה מחדש אם אבד חזקתו משום דפנים חדשות באו כאן רשמתי לעיל בסי' א' אות ט"ל ואות מ"ם:

יז

שליח צבור שמת והניח בן קטן שלא היה ראוי לכהן תחת אביו מחמת קטנותו ומינו הצבור את ראובן לשרת בקדש ושרת את אחיו ימים רבים ושוב מת ראובן ולא הניח בן ממלא מקומו ועתה בן השליח הצבור הראשון הוא גדול בשנים וראוי והגון למלא מקום אביו ורוצה לירש זכות אביו כי לו משפט הירושה והצבור ממאנים בו בלי שום סיבה רק שרצונם ליקח איש אחר למען הנו"תו מפירות הבית הכנסת נשאל על זה בספר יהודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) ונשא ונתן לידע אם מה שנדחה בן השליח צבור מחמת היותו קטן חשיב עובר מחמת אונס וכשעבר האונס חוזר לירושתו או אין לו דין עובר מחמת אונס כיון שלא החזיק עדיין בשררתו והביא דברי הרב זרע אברהם בח"מ סי' כ"א ולמד מדבריו דאף שהיורש לא זכה עדיין במצוה מכח מורישו עם כל זה כיון שהעיכוב היה מפני איזו סיבה אף שמינו אחר תחתיו כשעבר האונס מהראשון חוזר לעבודתו והשני נדחה מפניו ושהוכיח כן ממה שכתב הרמב"ם בראשון מהלכות מלכים דכשהיה הבן קטן משמרים לו המלוכה עד שיגדל והוא משום דקטן כאנוס דמי דיכול לומר אנא הא קאימנא ועל דבריו אלו כתב הרב המחבר לפקפק ושוב כתב דעיקר סמיכת הרב זרע אברהם בנדונו הוא על פי דברי מוהר"ם שהביא המרדכי בפרק חזקת ופסק כן מרן בא"ח סימן קנ"ג דמי שהחזיק במצוה ואירעו אונס ונתנו הקהל המצוה לאחר ואחר כך עבר אונסו חוזר לחזקתו וכתב על דבריו שיש לדחות דשאני התם שכבר החזיק במצוה משום הכי הוא דאמרינן דמה שעבר מחמת אונס לא הוי דיחוי מפני זה דומיא דכהן גדול שאירע בו פיסול ועבד אחר במקומו וכשעבר אונסו שב למקומו אבל יורש שלא היה ראוי בשעה שמת מורישו אפשר נדחה קרו ליה אף שהיה מחמת אונס הוי דחוי מעקרו ושוב כשעבר האונס אינו זוכה לירש מקום מורישו וכמו שכן כתב הרב שיירי כנסת הגדולה בא"ח סי' קנ"ג הגב"י ס"ק י"ח דמוהר"ם מיירי במחזיק עצמו ולא בבנו (והרב המגיה יצ"ו כתב ליישב דברי הרב זרע אברהם דשפיר מייתי ראיה מדברי מוהר"ם לפי מה שהביא מוהר"ם ראיה כדבריו מההיא דרוצח דשב לשררה שהוחזקו אבותיו וכו' עי"ש) ועל כל פנים בבן קטן כבר בא הדין מפורש בהרמב"ם דמשמרים לו המלוכה עד שיגדיל והרב חקרי לב בא"ח סי' ט"ו אחר שהאריך בדין ירושת שררה כתב לענין דינא קיימא לן דבכל השררות והמינויים הבן קם תחת אביו כמו מלך וכהן גדול:

שוב כתב בשם הרב חקרי לב דיש מקום לבעל דין לומר דהן לו יהי דבכל השררות והמינויים הבן יורש את אביו היינו במידי דחררה כגון פרנס על הצבור וכו' אך בש"ץ שיהא בו דין ירושה לא שמענו שהרי בספרי לא נאמר אלא פרנסי הצבור דאית בהו שררה מה שאין כן בש"ץ דלא שייך ביה שררה הבו דלא לוסיף עלה ומה גם דש"ץ נראה שהוא כשכיר הבא בשכרו והוא כשאר אומנים היאמן כי יסופר דבשכיר ופועל אצל בעל הבית יהיה דין זה שבנו עומד תחתיו וכו' ומצד אחר יש לדון דאין במינוי ש"ץ דין ירושה שעיקר מינוייו הוא מצוה להוציא את הרבים והרי כתב המרדכי בפרק בתרא דמגילה דאין ירושה במצות והרב המחבר שקיל וטרי בדין זה אם יש ירושה במצות והבאתי תורף דבריו לעיל בסי' זיי"ן אות ר"ד שוב כתב שמצא להרב צפיחת בדבש סי' ה' שנשאל אם יש בש"ץ דין ירושה ושהביא דברי הרב חקרי לב וכו' (כבר כתבתי לעיל בסי' זה אות ט' תורף דברי הרב צפיחת בדבש בזה עי"ש) ולענין אם כשמת הש"ץ היה בנו קטן והוצרכו הצבור למנות אחר אי פקע זכות הבן בזה כתב הרב צפיחת בדבש בדף טו"ב ע"א וז"ל ומה גם דאף שמת האב דיש שם דין ירושה דאורייתא ובעת ההיא היה הבן קטן שלא היה ראוי להיות ש"ץ ומינו הצבור איש אחר ומת אותו אחר אם בן השליח צבור קודם עיין הלק"ט ח"א סי' ט"ל ודבר משה ח"א א"ח סי' ב' שהעלו דבן הראשון כיון דנדחה ידחה וכן העלה הרב חקרי לב סי' ח"י דאף אם ימצא איש שרוצה לעמוד לשרת במקום הקטן עד שיגדיל ואז יסתלק הוא ויהיה הבן ש"ץ אין דין שמירה נוהג בש"ץ כדין מלוכה וכו' מכח זה פסק שם שאבד בן הש"ץ זכות ירושת המינוי ותלוי הדבר בפרנסי הקהל למנות למי שירצו וסיים הרב המחבר ובכן נפשט הספק בנדון שלנו דאין להבן של הש"ץ הראשון שום זכיה כלל ומבואר בדברי הרב צפיחת בדבש דאף שלא נשאר בן להש"ץ השני עם כל זה בן השליח צבור הראשון כמו זר נחשב ואין לו שום זכיה כלל וסיים הרב המחבר:

אולם כשאני לעצמי כל כי האי גוונא דנדון שאלתנו דנשאר המקום פנוי גם בן ואח אין לו להשליח צבור השני יש זכות תולה לבן הש"ץ הראשון וראיה ממה שכתב הלק"ט שם וכן יש לומר שאם באו בני הראשון ובני השני שינתן לבן השני משמע דוקא כשהניח השני בן ממלא מקום אביו זוכה בן השני אבל כשהשני לא הניח בן ממלא מקומו זוכה בן הראשון מכח ירושת אביו ואין ביד הקהל למחות בו וכן כתב הרב מוהר"א נחום בפירוש הספרי פרשת שופטים הביא דבריו הרב ספרא דבי רב בדף רמ"א ע"ד וז"ל אמנם אם מת שמעון הא ודאי שיחזור המלוכה לבן ראובן אף שהפסיק שמעון בנתיים אמנם אם נשאר לשמעון בן ממלא מקומו צריכים אנו למודעי מי קודם ונראה לי לפשר בכל זה ולקיים שבת של מי היתה וכו' והרב מוהרד"ף שם בדף רמ"ב ע"ב כנראה שהסכים עמו במה שכתב שאם מת שמעון ולא הניח בן ממלא מקומו דדינא הוא שתחזור המלוכה לבן ראובן ולא חלק עליו אלא למה שכתב לפשר ביניהם עכ"ל ועיין במה שכתבתי בסי' זיי"ן אות ס"ה בדין שמירה לקטן אם ישנה בשאר שררות ומינויים כמו במלוכה:

תוכן העניינים

שדי חמד אסיפת דינים מערכת חזקה במצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה