שדי חמד אסיפת דינים מערכת חזקה במצות· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת חזקה במצות · סימן ז
א
בענין ירושה במצוה שהחזיק בה אביו ראיתי בספר החסידים בסי' תשז"ן וז"ל צדיק אחד היה רגיל להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים כי הצבור בחרו בו לפי שהיה צדיק ובסוף ימיו לא רצה להתפלל אמרו לו למה לא תתפלל עתה כמו בכל שנה אמר אם אתפלל ואמות יאמר בני אני רוצה להתפלל תחת אבי ואני חפץ שבימי יתפלל אדם הגון תבקשו לפלוני שהוא צדיק וחכם בתורה וגומל חסדים ועל זה נענש עלי הכהן שהיה לו להעביר בניו ולבחור בכהנים צדיקים וכתיב לא מיחה בהם לפני בני ישראל כי המצות אינן ירושה אף שכתוב מורשה קהלת יעקב וכתיב ירושת יראי שמך נחלת עדותיך כגון שממלא מקום אבותיו כגון מלך וכהן גדול אבל מצות אינן ירושה אלא הזקן הצדיק בעיר הוא יקשור ספר תורה ולא אחר שנאמר ותופשי התורה לא ידעוני וראוי לצדיק זקן להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים ואם רואה שמחלוקת עושים עליו שלא להתפלל לא יתפלל אף שאחר שאינו הגון יורד לפני התיבה להתפלל זה חטאת על אותן שיכולים למחות ואינן מוחים עכ"ל ודבריו צריכים ביאור לדעתי העניה ולא יכולתי להחליט מדבריו הנ"ל מאי דעתיה דרב בדין אם יש ירושה במנות כי דבריו נוטים לכאן ולכאן דמתחלת דבריו נראה שיש דין ירושה במצות ומפני זה חשש הצדיק שמא יאמר בנו אני אתפלל תחת אבי והוצרך ליתן בחייו החזקה לצדיק וחכם וכו' שאם אין דין ירושה מאי איכפת ליה במה שיאמר הבן וכו' הלא כיון שאין בזה דין ירושה אין בדבריו כלום ואילו בסוף דבריו כתב אבל מצות אינן ירושה וכו' וגם כתב קודם לכן כי המצות אינן ירושה וכו' ומשמעות דבריו הוא שדוקא מלך וכהן גדול הוא דכשממלא מקום אביו יורש זכותו ולא בשאר דבר של מצוה ועיין עוד בספר החסידים סי' תתי"א שאין יכולים בדין לקבוע מקום בבית הכנסת ליורשו אלא שנהגו להושיבם במקומם מפני המחלוקת (ועיין לקמן בסי' זה אות ס"ד מה שהבאתי על דברי ספר החסידים בזה):
ב
ומר בריה דרב שמש צדקה בחלק ח"מ סי' ל"ו הביא מה שכתב מוהרי"ו בסי' ק"ז דאין חזקה בבתי הקדש ולא בכל מילי דהקדש וכן משמע במרדכי סוף מגילה ולענין יין הבדלה כל מי שיתן יותר לצדקה הוא זוכה ולא שייך ירושה במצות עכ"ל מוהרי"ו (שהובא שם) וכתב על דבריו דמהמרדכי אין אף דמות ראיה שלא בא לסלק לגמרי טענת חזקה במצות כשבא בטענה שהקהל נתנו לו וכו' רק אמר דמי שהחזיק במצוה אין בנו ראוי לבא מכחו לירש זכות אביו באותה מצוה דאין ירושה במצות והאב שהוחזק הוחזק והבן שלא הוחזק לא הוחזק וכן מתבאר שהבין מדבריו מוהר"י בי רב בסי' מ"ט וכו' עי"ש (שהאריך קצת להכריח שיש חזקה במצות אם בא מחמת טענה) משמעות לשונו הוא שזה דבר פשוט וברור שאין ירושה במצות ומבין דברי המרדכי כפשטן דאין דין ירושה לגבי מצוה ועיין במה שהבאתי לקמן בסי' זה אות כ"ב ואות ס"ב:
ג
והנה בדברי הפוסקים מצינו שדברו בעניינים שונים בדבר שהחזיק האב ומת אם מנחיל את בניו להיות במקומו בחזקתו וארשום בס"ד איזהו מקומן ומהם יתברר אם יש ירושה לבן במצוה שהחזיק אביו ואלו הם כתב מרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' קנ"ג אות י"ב בשם הרב כנסת הגדולה בתשובה בח"ב סי' ז"ך דמי שהחזיק לעשות מצוה אחת כמה שנים ומת והניח בן ממלא מקומו הוא יזכה לעשות המצוה כאביו וקל וחומר אם כבר עשאה גם הוא קצת זמן אין מעבירין אותו ממנו ועוד דמעלין בקדש וכו' (וציין לשו"ת דבר משה בראשון בראשו שהאריך בזה) וכתב הרב ערך השלחן באות י"א שכן כתב הריטב"א בסוף פרק הגולין בשם הרמ"ה והרמב"ן שהבן מחזיק במינוי ושררה ושליח צבור דאביו אם ראוי הוא לכך והרב פתח הדביר בסי' קנ"ג אות ו' כתב שבתשובתו שהובאה בסי' שס"ו ס"ג באר אי מהני חזקתו (להיות בביתו בית המדרש ללמוד תנ"ך ומוסר מידי שבת בשבתו והיא לא נדפסה כי לא נדפס מספר פתח הדביר כי אם עד סוף סי' מש"ה) גם ליורשיו או לא ומסתמא לא נעלם מהרב דברי הרבנים הנז"ל שזוכה הבן בחזקת אביו אם הוא ראוי לכך הכל לפי הענין ומה שכתוב בדברי הרב כנסת הגדולה הנ"ל והניח בן ממלא מקומו הוא יזכה וכו' נראה שכונתו לומר שהבן הגון וראוי לאותה מצוה ואף אם אינו שוה לאביו במעלה שהרי הרב זכור לאברהם בח"א דף ל"ה ע"ב (אחר שציין בענין חזקה למצות דברי הפוסקים המדברים בעניינים אלו) כתב וז"ל חזקה עיין עוד באמת ליעקב דף ל"א סי' ט"ל בחזקת הבן בשל אביו ועיין להרדב"ז שהביא הרב שם שכתב שאם הבן הגון אף שאינו ממלא מקום אביו ממש יושב במקומי ועיין בשיירי יו"ד סי' רמ"ד אות ט"ו ובתשובת הרמב"ם סי' קנ"ה ובספר החסידים סי' תתי"א ובספר מגן גבורים חלק א"ח סוף סי' א' עכ"ל הרי כתב מפורש בשם הרדב"ז שאם הבן הגון אף שאינו ממלא מקום אביו ממש הוא זוכה בחזקת אביו:
ד
וספר אמת ליעקב הנ"ל אין מצוי אצלי וצריך לעיין בגוף דברי הרדב"ז לראות תנא היכא קאי דלפי הנראה אין כל הנושאים שוים ומשמעות הדברים שכתב בשמו הוא דמיירי לענין מי שהחזיק לישב בבית הכנסת במקום מכובד ומת ואמר רב דאם הבן הגון ישב במקומו וגם דברי הספר החסידים שציין הם בענין מקומות בבהכ"ן שכתב אין יכולים בדין לקבוע מקום בבהכ"ן ליורשו וראיה וכו' ומה שיושבים במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת ובאר שם דאם ירש שני מקומות אחד מאביו ואחד מאבי אביו אין לו זכות בשניהם למכור או להושיב במקום השני למי שיחפוץ אלא ישב במקום אחד ואין לו רשות במקום אחר ומשמעות הדברים הוא שמן הדין אין שום חזקה במקומות שבבית הכנסת של כרכים דמעלמא אתי (דבהכי הוא דאיירי בספר החסידים עי"ש) לולא שנהגו כן מפני המחלוקת ולפי הנראה דבריהם אמורים לעיירות שאין נוהגים למכור המקומות של בהכ"ן רק מושיבים בהם אנשים לפי כבודם ומעלתם (עיין עוד לקמן ב"ה ובענין חזקה בשל רבים אי מהניא ואיך היא החזקה האריך מאד מר בריה דרב שמש צדקה בחלק ח"מ סי' ל"ו עי"ש בכל הפרטים):
ומצאתי אחר זמן בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"א בסי' פ"א שהביא דברי ספר החסידים סי' תי"א (צריך להגיה תתי"א) הנ"ל וכתב זה ימים רבים בראותי דבריו תמהתי מאד והמנהג הפשוט שאם יש לאדם שני מקומות שמוכר אחד למי שרוצה ולא ראיתי להפוסקים שיזכירו דבריו וראייתו אינה ראיה דניהו דל"מ לזבוני לבהכ"ן דפשיטא דיש לכל העולם חלק בו אבל אותן המקומות שהמנהג למוכרם פשיטא דהלוקח אותם הם שלו להוריש ולעשות כל חפצו וז"פ (ועיין בשו"ת הריב"ש סי' רנ"ג) עכ"ד ולי הדל נראה פשוט שדברי הספר חסידים הם לעיירות שאין מוכרין המקומות שבבהכ"ן רק שנותנים אותם דרך כבוד איש על מקומו הראוי לפי כבודו אבל כשנוהגים למוכרם גם הוא מודה שיכול למכרו כיון שמקנת כספו הוא:
ה
גם דברי הרב מגן גבורים הם בענין זה והוא שנשאל באנשי בית הכנסת אחת שנחלקו לשתי כתות ואמרה כת אחת לחלק הזכיות שביניהם בגוד או אגוד ואחר שנשא ונתן בדין זה כתב בסוף התשובה בזה הלשון אבל מטעם אחר יש לדמות בית הכנסת לבית וחצר שהרי בבתי כנסיות שלנו כפי מנהג עירנו סאלאניקו כל אחד ואחד ממנו יש לו מקום מיוחד לשבת בו ואותו מקום הוא קנוי מאב לבן ואף שאין דרך מקומינו לקנות בדמים כמנהג בארץ אשכנז וכמו שהיה מנהג בזמן הקדמונים שראינו כמה תשובות להרשב"א שנראה מהם שהיה להם מקומות בבית הכנסת ממכר עולם עם כל זה גם במקומינו המקומות שיש לנו הן על פי מעמד אנשי הקהל וכיון שנותנים לכל אחד מקומו שוב אין מוציאין אותו משם ונשאר לבניהם אחריהם זולת אם אין הבן ממלא מקום אביו שאז על פי מעמד כל הקהל בהיות המקום מכובד בבהכ"ן נותנים אותו לאיש נכבד ואף בזה כפי מה שראיתי אין עושין כן בעל כרחו של בן אלא מפייסין אותו בדברים וכיון שלכל יחיד ויחיד יש מקום מיוחד בבהכ"ן והוי אותו מקום כקנוי לו ומבורר חלק כל אחד ואחד א"כ אין במקומות דין גוד או אגוד כיון שיש לכל אחד ואחד בעלים וכיון שאין למקומות גוד או אגוד גם לשטח בהכ"ן אין בו דין גוד או אגוד כמו שכתבו הפוסקים בחצר שלפני הבתים עכ"ל הרי שגם דברי הרב מגן גבורים הם בחזקת האב במקום שבבית הכנסת אך תשובת הרמב"ם סי' קנ"ה שציין הרב (והיא בספר פאר הדור) אינה מדברת בענין ירושת הבן בדבר שהחזיק אביו אלא דבריו הם על המחזיק עצמו שהחזיק בעליה לתורה באיזו עליה מצויינת ורוצים הקהל לכבד את איש אחר עי"ש (והבאתי דב"ק לעיל בסי' א' אות ג'):
ו
אחר איזה ימים ראיתי שתשובת הרדב"ז שרמז הרב זכור לאברהם (בשם הרב אמת ליעקב) לפי הנראה כונתו היא למה שכתב בח"ב סי' תרכ"ח ואלה דבריו שאלת על מקומות של בהכ"ן בזקן שהיה יושב בראש או לפני ההיכל ומת אם בנו יושב במקומו אף שאינו ראוי ונמצא יושב בין הזקנים או למעלה תשובה הרא"ש כתב בתשובה שישב במקומו וז"ל [אטו[ אדם גדול שישב בראש והוליד בן פריץ יפנה את מקומו ויושיב גדול במקומו לא יעשה כן אלא בנחלתו ידבק ומקומו אל ינח וישכון וישב בראש אף שאינו ממלא מקומו עכ"ל אבל דע שאין הדברים אמורים אלא בבתי כנסיות שיש להם מקומות קנויים במעות מן הצבור אבל במקום שאין המקומות קנויים כגון ירושלים מושיבים זקן במקומו והוא יושב במקום הראוי לו אפילו החזיק אביו לישב במקום ההוא שלש שנים אין זו חזקה כיון שבהכ"ן הוא של רבים מאן ימחה דקדירה דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא ואם הבהכ"ן של יחיד תועיל חזקת שלש שנים עם טענה אבל אם אמר שלא אמר לי אדם דבר אין זו חזקה ומכל מקום אם הבן הגון אף שאינו ממלא מקום אביו ממש יושב במקום אביו ועוד אני אומר דאפילו במקום שמוכרים המקומות כתשובת הרא"ש אינו יושב למעלה מתלמידי חכמים שזה בכלל מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ואם תאמר הרי יש בה חסרון כיס ואמרינן מה הידור שאין בו חסרון כים אף קימה שאין בה חסרון כיס ויש לומר דכופין אותו למכרו למי שראוי לו ואם לא מצא מי שיקנה מקומו מסתברא לי דמחוייבים הצבור לתת לו מה ששוה המקום כפי שישומו שלשה שמאים ומסתלק בעל כרחו שכל זה בכלל כבוד תורתינו הקדושה וכמו שחייבים הצבור לפדות תלמיד חכם יותר מכדי שוויו מפני כבוד התורה כך חייבים לפדות מקום כבודו ומה שכתבתי שאין חזקה למקומות הני מילי במקומות שאין מוכרים המקומות אבל במקומות שרגילין למכור המקומות של בהכ"ן הרי הוא כשאר דיני החזקות:
ז
הנה למדנו מדב"ק שיש לחלק בענין זה בין אם המקומות קנוים בכסף דאז הבן יורש המקום ההוא אף אם אינו ראוי והגון כמו שהביא מתשובת הרא"ש דאפילו הוליד בן פריץ וכו' ישב בראש ומשמע ליה דלא אמר כן הרא"ש לגבי תלמיד חכם אלא אם יצטרך תלמיד חכם לישב תחתיו כופין אותו למכור המקום למי שראוי וכו' אבל במקומות שאינם בקנין כסף והוליד בן פריץ אין מושיבין אותו במקום אביו אבל אם הבן ראוי אף שאינו ממלא מקום אביו ממש ישב במקום אביו ולפום ריהטא דברי הרדב"ז בזה הם שלא כמו שכתב הרב מגן הגבורים שאם אין הבן ממלא מקום אביו נותנים מקום אביו לאיש אחר ואולי מה שאמר שאין הבן ממלא מקום אביו אין כונתו שהוא ראוי והגון (רק שאינו ממלא מקום אביו ממש) אלא כונתו שאין הבן ראוי והגון שבזה הוא שעל פי מעמד כל הקהל נותנים אותו המקום לאיש אחר הראוי לו ובמה שכתב הרדב"ז דאין חזקה בבית הכנסת של רבים יש לפקפק לכאורה שמדבריו שבח"א סי' שפ"ז (שהבאתי לעיל בסי' ב') מתבאר שיש חזקה בענייני בית הכנסת של רבים (כבית הכנסת שבירושלים) כיעי"ש ויש לחלק בנושאים כמובן:
ח
ודברי הרא"ש שרמז הרדב"ז הם בכלל חמישי סי' ג' על מה שנשאל בראובן שהיה לו מקום מושב בבית הכנסת סמוך למקום מושבו של שמעון וראובן רוצה לעשות מחיצה בין מקומו למקום שמעון ושמעון מעכב עליו באומרו כי עתה הוא ראשון לו וכשיהיה שם מחיצה לא יהיה ראשון לו ונמצא שהוא מפסידה והשיב על זה וז"ל ומה שטוען שהוא ראשון לא בקיאינן בהאי דינא כי פעמים אמצעי משובח ופעמים אחרון משובח לא מקומו של אדם מכבדו אלא האדם הוא מכבד את מקומו והא דאמרינן בברכות גדול מיסב בראש ובבבא בתרא אמרינן בישיבה הלך אחר הזקנה הני מילי במקומות שאינן קבועים אבל של בהכ"ן שאדם מוריש לבניו אטו אדם גדול שישב בראש והוליד בן פריץ יפנה את מקומו וישב גדול במקומו לא יעשה כן אלא בנחלתו ידבק ומקומו אל ינח וישכון וישב על מקומו בראש אעפ"י שאינו ממלא מקומו עכ"ל:
ט
והרב מעשה אברהם בחלק א"ח סי' ט"ל הביא תשובת הרא"ש הלזו וכתב שכדבריו כתב הרב מוהר"י בי רב בתשובה סי' מ"ח על ראובן שהיה לו מקום בבית הכנסת נחלת אבותיו ורוצה לישב בו כאדם המחזיק בשלו ולוי היושב אצלו מערער שלא ישב באותו מקום מפני שהוא זקן יותר ממנו ואין ראוי לו לישב למעלה ממנו והשיב וז"ל אין בלוי המערער כלום דבמקום שיש בו חסרון כיס אין חייב בכבוד הזקן וילך ראובן ויחזיק בנחלת אבותיו ויקיים על עצמו תחת אבותיך יהיו בניך עכ"ד יע"ש וכתב שרמזה תשובה זו בקיצור מרן החבי"ב בשיירי כנסת הגדולה א"ח בסי' קנ"ג בהגב"י אות י"ט ועוד הביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה בח"מ סי' רע"ו בהגהות הטור אות ו' בשם הרשב"א בכת"י בהלכות קרקעות סי' קמ"ט דבמקומות של בית הכנסת אין לגדול בהם יותר משאר אחים אבל אם נהגו שהבן הגדול יורש מקום אביו מנהג מבטל הלכה ע"כ וכתב עליו וז"ל אמר המאסף דבריו במקום שקונים המקומות בדמים שהמקום ההוא כממון וחולקים ביניהם וכו' וסבור אני שהבכור נוטל שני חלקים בו אבל במקום שהקהל נותנים מקום לאדם לכבוד ולתפארת בלא כסף ובלא מחיר הכל לפי מה שהוא האדם כמנהגינו עכשיו אין לבנים חלק בו והבן הראוי לישב שם יושבים [יושב] ולפעמים אין הבן ראוי לישב באותו מקום והקהל מושיבים שם מי שיראה בעיניהם שהוא ראוי אע"ג שהוא איש זר עכ"ד יע"ש:
ומשמע קצת מדברי הרב כנסת הגדולה הללו שכשאין הבן ראוי לאותו מקום מושיבים איש זר במקומו אף בעל כרחו של בן שלא כמו שנהגו במקום הרב מגן גבורים הנז"ל בס"ק ה' דאין כופין אותו אלא מפייסין ולפי הנראה יש שינוי מנהגים בזה ומר כי אתריה ומר כי אתריה ומה שכתב הרב מוהר"י בי רב דאין טענת לוי כלום משום דבמקום חסרון כיס אין חייב בכבוד הזקן אם באנו להשוות דעתו לסברת הרדב"ז הנ"ל צריך לומר דמיירי בזקן דעלמא שאינו תלמיד חכם ועל זה הוא דאמר שאינו חייב בכבוד הזקן אי נמי דמיירי בזקן חכם ומה כתב שאין חייב בכבוד הזקן כונתו שאין חייב לאבד מקומו בחנם מפני כבודו אבל אין הכי נמי שחייב למכור לו מקומו כדי שהזקן ישב בראש מפני כבוד תורתו וכדברי הרדב"ז:
י
ועל פי דברי הרא"ש והרדב"ז הנ"ל שכתבו לחלק בין אם מוכרים המקומות של בית הכנסת שבזה יש חזקה לאם אין מוכרים דבזה אין חזקה פסק הרב מעשה אברהם שם במה שנשאל על ראובן שהיה לו מקום שהחזיק בו בבהכ"ן בראש הספסל שהוא מקום גדולים ומת והניח בן שהוא ממלא קצת מקום אבותיו ביראת ה' אלא שהוא בחור מעם ורוצה לישב במקום אביו ובני הקהל מערערים עליו שלא ישב במקום אביו דאף שיודעים כי הוא איש ירא את ה' וממלא קצת מקום אבותיו ביראה מכל מקים הוא בחור מעם ואינו מן הראוי שיהא הוא מיסב בראש וזקנים ממנו יהיו יושבים תחתיו באותו ספסל ולכן רוצים לתת מקום הזה לאחד מיחידי הק"ק שהוא זקן ונשוא פנים והעלה דכיון שמנהגם הוא שמנהיגי הקהל נותנים מקום לפי מה שהוא האדם בלא כסף אליבא דכ"ע אין הבן יורש מקום אביו כמו שכתבו הרא"ש והרדב"ז וכן דקדק מדברי הרב מוהר"י בי רב ממה שכתב בטעם שיש לו חזקה משום שבמקום שיש חסרון כיס אינו חייב בכבוד הזקן דמוכח דמיירי במקומות שנוהגים למכור המקומות בבהכ"ן דבזה דוקא הוא שיש לו חזקה ולכן בנדון זה כיון שאינו ראוי לישב במקומו של אביו כנז"ל הרשות ביד מנהיגי הקהל להושיב שם מי שיוכשר בעיניהם שראוי והגון הוא אף שהוא זר ותלה פסק דינו באם יסכים הרב מר אביו:
יא
והרב מר אביו כתב על זה דאף דהדין אמת כדאמר רב מר בריה דכשאין מוכרים המקומות אין להבן ירושה מחזקת אביו מכל מקום ראה מעשים שעשו כמה פעמים בשתי בתי כנסיות שבעירו שהגזברים הושיבו את הבנים במקומות אבותיהם אף שהיו בחורים והזקנים מהם היו יושבים תחתיהם באותו ספסל וכתב דלא הושיבום מחמת ירושת חזקת אביהם ולא ישבו אותם הבנים באותם המקומות שלא ברשות ורצון הגזברים מחמת ירושה שהרי כמה אנשים שמתו ובניהם יראי ה' ובעלי כבוד ולא ישבו בניהם במקומם אלא מה שהושיבו אותם הבנים במקומות אבותם הוא לפי שראו הגזברים שיש מהם ריוח הרבה לקופה של צדקה שקונים מצות הרבה ובעלותם לתורה מתנדבים ברוח נדיבה ונחשב להם כאילו קנו המקום בכסף וזהב ואם לא יכבדום בזה לא יקנו מצות ולא יתנדבו כל כך והכסף יענה להספיק הוצאות המצטרכות אבל לבני עניים לא כבדום בזה כי מן הדין אין להם ירושה במקומות בית הכנסת וכו' אלו תורף דב"ק וחידוש הוא שלא הזכירו דברי הרב מגן גבורים הנז"ל ובספר זכרנו לחיים ח"ב דף צ"ה ע"א אות ו' כתב בשם הרב חקי חיים סי' ו' שהעלה שבעיירות שאין המקומות שבבית הכנסת קנויים בכסף אין בהם לא חזקה ולא ירושה וציין לעיין בספר עיני דוד סימן מ' דף פ"ז ע"א ואין שני הספרים הנ"ל מצויים אצלי
יב
ולענין שררת קאבאר באשי (ראש לחברת גומלי חסד של אמת) שמת אם ממנים בנו תחתיו אף שיש גדולים ממנו כתב הרב זכור לאברהם בח"א דף ל"ה סוף ע"ב שהרב גנת ורדים בחלק יו"ד סי' ז' וסי' ח' העלה דבנו קודם ולפי שספר היקר גנת ורדים הנ"ל אין מצוי אצלי וראיתי דב"ק בספר דברי חפץ בדרוש כ' דף נ"ו ע"ג אעתיק דב"ק ככתוב שם והם על ראובן שהיה לו מינוי גבאות הארגז של קבורת מתים ועוד לו מינוי אחר שהיה ראש של חבורה של מצוה של גומלי חסדים ונפטר ראובן והשאיר אחריו בן הגון ובאו יחידי סגולה מהקהל שלו לימלך בבית דין כדת מה לעשות ולמנות להם איש חיל והגון בשני המינויין כאשר ייטב בעיניהם וכראות הב"ד שבנו של ראובן הוא ממלא מקום אביו העמידו והחזיקו שני המינויין הנזכרים בידו אחר זה קמו קצת חכמים והפליגו לומר שלא עשו ב"ד כהלכה ושאין במינוי הגזברות דין קדימה לבן ודכוותה נמי במינוי הרשות כי לא היה מינוי בידו של אביו לכל ימי חייו רק לזמן קצוב ומשום זה לא שייך במינוי זה דין קדימה והאריכו למעניתם וכו' והרב טרח וכתב לן קרא להוכיח שאין בדבריהם ממש ודבר פשוט הוא שלא בלבד לענין המלכות אלא הוא הדין לכל שאר מינויים והביא דברי הרמב"ם בפרק רביעי מהלכות כלי המקדש כשימות מלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידים תחתיו בנו וכו' והביא גם מה שכתב בהלכות מלכים פרק ראשון ומאחר שמושחין המלך זוכה לו ולבנו וכו':
אמר המחבר ממרוצת הלשון נראה שהמערערים רצו לומר דלא נאמר דין ירושה אלא במלכות והרב גנת ורדים טרח וכתב להוכיח שהדין כן בכל המינויים אך ממה שכתב בשם המערערים כי לא היה המינוי לאביו לכל ימי חייו רק לזמן קצוב נראה שגם המערערים מודים שדין ירושה היא בכל המינויים רק שסוברים שזה דוקא במינוי סתם שהוא לעולם ולא במינוי שהוא לזמן קצוב וצריך לומר שהמערערים באו בשתי טענות. א) דאין ירושה אלא למלכות. ב) דאף אם נאמר דלכל המינויים יש ירושה היינו דוקא במינוי שהוא לעולם ויתכן שחסר בהעתק איזו תיבות המורות אל כונה זו:
ואין לפקפק בעיקר מה שפסק הרמב"ם דבכל המינויים הדין כן שהבן עומד במקום אביו ממה שלפי הנראה אין כן דעת הרי"ף והרא"ש מדהשמיטו דין זה שנאמר בספרי ותורת כהנים על מלך וכהן גדול ואמרו בפירוש שדין זה נוהג בכל מינויים שבישראל ואם כן אף שאין דרכם להביא דיני מלך וכהן גדול ככל שאר הדברים שאין נהוגים בזמן הזה מכל מקום היה להם להביא זה למען דעת הדין בשאר המינויים ומדהשמיטוהו מוכח דלא סברי הכי דאין זה פקפוק דכבר כתב הגאון חקרי לב בחלק א"ח סי' ט"ו הביא דבריו הרב מעשה אברהם בא"ח סי' כ"ב דף ט' סוף ע"ב דאין ספק דקיימא לן בכל השררות והמינויים הבן קם תחת אביו מאחר שמפורש כן בספרי ובתורת כהנים ובתוספתא פרק ב' דשקלים ומה גם שרוב הפוסקים סוברים כן הלא המה הרמב"ם והסמ"ג והחינוך ומוהר"ם והרשב"א והריב"ש בסי' ער"א והרב המבי"ט בח"ג סי' ר' ושאר פוסקים קיימי בשיטה זו גם כן ולכן אף אם היה מפורש יוצא בדברי הרי"ף והרא"ש והטור ורבינו ירוחם ומרן הב"י דלא קיימא לן כהספרי היינו תופסים כדעת כל הפוסקים הנ"ל כל שכן שלא כתבו כן בפירוש לא מפני שאנו מדמין לומר דמדהשמיטו הדין שבספרי לא סברי הכי נעשה מעשה וזה ברור עי"ש (ואחזור להעתקת דברי הרב דברי חפץ):
יג
ומדברי הרשב"א שכתב בתשו' סי' ש' שבנו של ש"ץ הוא קודם לכל אדם ובסוף התשובה כתב וז"ל וכלל גדול אמרו בכל ענייני המינויים שאם היה הבן ראוי הוא קודם לכל אדם ואפילו כהן גדול הוא קודם לכל אדם אף שיש אחרים גדולים ממנו הבן קודם עכ"ל יליף שכונתו מבוארת שלא בלבד היכא דליכא טעמא לקפידת הצבור אם יתמנה הבן או שיתמנה אחר דאז פשיטא שהבן קודם כגון שליח צבור וכיוצא בו דמה לי שליח צבור זה או ש"ץ אחר אלא אפילו בענין כהן גדול שכפרתם של ישראל תלויה בו כי הוא המבקש סליחה ביום הכיפורים על כללות העולם והוה סלקא דעתין שאפילו היה הבן ממלא מקום אביו אם היה שם כהן אחר גדול ממנו בחסידות שלא נשגיח להעמיד הבן במקום אביו כיון שבמינוי הכהן האחר יש צד הנאה לרבים ולכן השמיענו הרשב"א דאפילו במינוי כהן גדול בנו קודם לכל אדם ולא נשגיח בדקדוק זה נמצינו למידין דכי האי גוונא איכא למימר בשאר המינויים שאין להעביר הבן אף שלא יגיע לאותו האחר:
יד
ומכל מקום נראה דעד כאן לא קאמר הרשב"א שאין לדקדק בהפרש זה אלא כשההפרש הוא דבר קל אבל אם האחר הוא מופלג הרבה מן הבן שהבן אין לו ייחס והשוואה עמו אזי מעבירין את הבן וממנין אותו אחר משום רווחא טובא דקא מטי לצבור במינוי אחר וזו סברא נכונה ולמדנוה מדברי הרשב"א שכתב בסוף התשובה ההיא וז"ל אף שיש אחרים גדולים כמוהו או גדולים ממנו הבן קודם וכו' ומדקדוק הלשון דקא נקיט ליה בתרי בבי דקאמר גדולים כמוהו או גדולים ממנו משמע דההפרש הוא דבר מועט שיש לומר בו שיהיה כמוהו או גדול ממנו דמשמע דסוג אחד יכלול את הבן והם בקירוב וקרוב זה להיות כזה אמנם אם האחר מופלג וגדול מן הבן הרבה שהבן אין לו שום כלל עם האחר אז ידחה ויפסיד זכותו וממנין את האחר ומצאתי שהרשד"ם בתשו' י"ד סי' פ"ו (צריך להגיה פ"ה עי"ש בד"ה וכל זה ברור) כתב כן מסברא דנפשיה ועכשיו מצאנו סמך לסברא זו מדברי הרשב"א יע"ש (עיין לקמן בסי' זה אות כ"ח בד"ה אמר המחבר):
טו
וכתב שמוהר"י אריפול השיג עליו דמוהרשד"ם לא אמרה למילתיה אלא בענין תלמיד חכם כי המרביץ תורה ומנהיג צריך שיהיה פקיע בד"ת בדיני ממונות ובגיטין וקידושין ובשאר איסורי תורה וכו' והרי כתיב צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה ואמרו המעמיד דיין על הצבור וכו' וצדקו חז"ל שאמרו שלשה זירים הם וכתר תורה אינה ירושה אלא כל הרוצה וכו' (אמר המחבר גם מדברי הרב כנסת הגדולה שהביא הרב מגן אברהם בסוף סי' ג"ן בס"ק ל"ג שאחר שהעתיק לשון הרשב"א בתשובה כלל גדול אמרו בכל המינויים שהבן קודם וכו' כתב וכן הוא בספרי וכו' וכן כתב בכ"ה ורשד"ם ביו"ד סי' כתב דבחכם הממונה להרביץ תורה או לדין לא אמרינן כן וכו' מתבאר גם כן שסובר דלא אמרה הרב מוהרשד"ם אלא לכתר תורה כדברי הרב מוהר"י אריפול ועי"ש עוד בדברי הרב מג"א בזה ובדברי הרבנים גנת ורדים ומוהר"י אראפאל הנ"ל ראיתי בספר מים החיים שהשגתי עתה בחלק ח"מ בקונטרס מי מריבה בדף ט"ן ע"ב ומשם והלאה שפלפל בדב"ק עי"ש):
טז
עוד כתב דגם הרב מוהרשד"ם לא אמרה לענין מעשה ובפרט לשאר מינויים דממלך ילפינן לה ובהדיא כתב הרמב"ם בהלכות מלכים ואם הבן קטן משמרין לו המלוכה וכו' ושכן הוגד לו מפי הרב חייא בר שלום שעשה מעשה הרב שלמה אלקבץ שאחר שהסכימו כל בני קהלו של מוהר"ם אלשיך להושיבו בראש והתחילו לחתום בשטר מנעם הרב הנז' עד שיגדל בנו של הרב אברהם שלום שהוא היה חכם הקהל והמתינו לבנו עד שהיה בר מצוה והמליכוהו במקום אביו אף על פי שלא היה לו ייחס עם מוהר"ם אלשיך שהיה באותו פרק כבן ששים שנה (עיין מה שכתבתי בפרט זה לקמן בסי' זה אות ס"ה) וגם מוהרשד"ם גופיה כתב אחר התשובה וז"ל ולהיות כי האיש הנז' היה טוען כי אבותיו היו שם למרביצי תורה ובטענה זו נראה להם כי כבר החזיקו וכו' לזה אני אומר שטענה זו אין בה ממש כמו שמוכח מתשובות פסקים וכתבים של תה"ד סי' קכ"ח וכו' ונתגלה לי כמו שכתבתי שלא עלה על דעת הרשב"א רק במינויים אחרים אבל במינוי התורה נשאר ליודעים אותה ואינה ירושה זה נראה בעיני ראיה מה שהביא הר"ן בפרק הבונה ירושלמי אמר ר' אמי והקימות את המשכן וכו' (דברי הירושלמי הביאותים לעיל בסימן א' אות י"ג) משם ראיה ברורה שאין לך שום חזקה בענין כבוד התורה כלל ואפילו ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא אמר ר' אבין אף לישיבה שנאמר יקרה היא מפנינים נמצא שמוהרשד"ם גופיה אזיל ומודה שאין לדקדק מדברי הרשב"א כמו שדקדק הגנת ורדים באופן דמימרת ר"י יפה נדרשת כדברי מוהרשד"ם דכתר תורה אינו כשאר הכתרים והמינויים שבישראל שהאב זוכה לבן וכתר תורה אינה ירושה אלא כל הרוצה ליטול יטול וכתיב צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה:
יז
אבל מה נעשה שסברא זו של מוהרשד"ם עזובה היא מבעלי אסופות הריב"ש והר"ן שהביא דברי הירושלמי דקרשי משכן כדי להתלמד ממנו וכמו שכתב מוהראנ"ח בסי' ע' ומוהרש"ך ומוהר"י אדרבי סי' ס"ח וסי' קי"ו והרב המבי"ט ומוהר"י הלוי וכמ"ש הכנה"ג א"ח סי' נ"ג וכן כתב הזרע אברהם סי' כ"א וז"ל חכם נמי העומד על קהלה אחת דמי למלך וכ"ג משום דדבר אחד בדור ואין שני דברים בדור ואין ראיה מדרשת רז"ל דת"ח קודם לכ"ג עם הארץ שאין שום חזקה בענין כבוד התורה כלל שהרי הריב"ש פירש כשהאחד הוא עם הארץ והשני ת"ח אבל אם המחזיק בה הוא ת"ח אין מסלקין אותו אף על פי שהבא לנוטלה הוא גדול ממנו וכו' (העתיק תורף דברי הריב"ש וסיים):
יח
ומה שהוכיח מפסקים וכתבים אינו ענין לזה דהתם הטעם דלא הוי משיג גבול חברו דלא בעי לסלק לחברו מהרבנות אלא שרוצה הוא ללמוד לרבים כמוהו ולסדר גיטין וחליצות שבענין זה שכל אחד רוצה לזכות להיות פרנס לישראל ששכרו מרובה שפיר דמי וכו' (עיין בזה לעיל בסי' א' אות מ"ט) והביא דברי הרב ש"ך ביו"ד סי' רמ"ה בענין זה ואחר שנשא ונתן בזה כתב בדף ז"ן ע"ג בהא סלקינן דכיון שהבן ממלא מקום אביו ביראה ושלם בכל מדות שמנו חכמים אף שאינו ממלא מקום אביו בחכמה ממנים אותו לכהן תחת אביו ואף שיש גדול ומופלג הבן קודם לכל אדם ומלמדים אותו וכו' ובדף ט"ן ע"ב (קרוב לד"ה זהו הנראה) כתב דבין בשליח צבור בין במלמד בין במרביץ תורה בין שעומד לסדר גיטין וחליצות אם בא אחר לעשות כמוהו באופן שאינו מעביר המצוה והכבוד והרבנות לגמרי אינו יכול למחות ואין שום איסור בדבר דכל אחד רוצה לזכות בכתר התורה (אמר המחבר בפרט זה כתבתי בס"ד קצת באריכות לעיל בסי' א' אות מ"ט לך נא ראה):
יט
ועל מה שכתב הרב גנת ורדים שהמערערים טענו שאין דין קדימה לבן כי לא היה המינוי לאביו אלא לזמן ודימו אותו למקבל שדה מחברו ומת המקבל שאין בנו של המקבל יכול לומר לו אני אתטפל במקום אבי ותתן לי כמו שהתנית עמו והוא הדין הכא למינוי שהוא לזמן שאין להבן דין קדימה והרב גנת ורדים דחה דבריהם ואמר אדמדמיתו לה לדין מקבל שדה וכו' אמאי לא מדמיתו לה לדין שואל שאם הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשים בה כל ימי השאלה ואחריו החזיק הרב מוהר"י אריפול הנה על זה כתב הרב דברי חפץ בד' ט"ן ע"ג (בד"ה ולע"ד) דאין לדחות סברת המערערים הלזו בשתי ידים דסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה וכמו שכתב מר"ן הב"י בא"ח סי' ג"ן כתב הרשב"א בתשובה שאין מסלקין חזן מאומנותו אלא אם נמצא בו פיסול ויש ראיות לדבר ועוד דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום משום חשדא ומיהו כתב שבזמנו נהגו למנות אנשים על צרכי צבור לזמן וכיגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים במקומן בין לחזן בין לקופה של צדקה ושאר מינויים הצריכים לצבור בין שנותנים עליהם שכר בין שאין נותנים אפילו לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו כן והמנהג כהלכה הוא ואם מפני החשד כיון שנהגו לבא חליפות נסתלק החשד שכשרים שבדורות נושאים במשא העם ובצרכי צבור ואחר כך מסתלקין ובאים אחרים תחתיהם אם כן דין ממון אין כאן חשד אין כאן וכן כתב המשפטי שמואל סי' נ"ג דכשכלה הזמן פסק שררותם ולכן קבעו זמן שבכלות הזמן הרשות ביד אחרים:
כ
ויצא לידון בדבר חדש לחלק בין דבר דאית ביה שררה לדבר דלית ביה שררה והביא ראיה מהמרדכי פרק בני העיר שכתב ולענין יין הבדלה כל מי שיתן יותר לצדקה זוכה ולא שייך ירושה במצות והרב זרע אברהם ח"מ סי' כ"א כתב דדבריו כמעט דחויים מהלכה ואין כונת המרדכי לחלק בין מידי דאית ביה שררה וכו' דאם כן דברי המרדכי קשו אהדדי דכאן כתב דאין ירושה במצות ואילו בחזקת הבתים כתב דיחיד שהחזיק במצות כגון גלילה וס"ת ואירעו אונס ונתנו הקהל המצוה לאחר כשעבר אונסו של ראשון חוזר וכו' הרי דכיון שהחזיק במצוה אין ביד אחר לסלקו ואם איתא דאין ירושה במצות אמאי כשעבר האונס מסלקין השני מפניו ולאו קל וחומר הוא אם אחר יכול לסלקו לכתחלה לא כל שכן שלא ידחה מפניו:
כא
אמנם דברי המרדכי מתפרשים באופן אחר והוא דבודאי אין חזקה בכל מידי דהקדש דיד כולם שוה בהקדש ואין לשום אחד להחזיק אך אם רוב העדה או טובי העיר מכרו או נתנו חזקת מצוה אחת לאיש אחד לא כל כמיניה דאיש אחר להעבירו כיון שברשות הקהל ירד הויא ליה חזקה שיש עמה טענה ואין לדון עליה וכונת המרדכי שבפרק חזקת והביא הרמ"א בח"מ סוף סי' קמ"ט דמי שהחזיק בגלילה וכו' היינו שהחזיק כדינו על פי רוב הקהל או שקנאה מהקהל לו ולזרעו אחריו כל ימי היותו בעיר שמכרו לו ברצונם בלא אונס וכיון שירד ברשות חזקתו חזקה מעליא ויציאתו מן המקום מחמת אונס לא איבד חזקתו וכשיעבור האונס חוזר לזכותו תדע שהרי הנתינה שלא באונס שאיבד חזקתו צריך שיהיה שהוא בעצמו נתנה לשני או הקהל נתנו להשני בידיעתו וכמ"ש הסמ"ע יעי"ש:
כב
נמצא שמה שכתב המרדכי ולענין יין הבדלה וכו' איירי כשהוא בעצמו זכה בה כזוכה מן ההפקר או שהחזיק לקנותה מידי שבת בשבתו או מידי חדש בחדשו ואיש לא שת לבו לקחתה מידו ועתה נדבה רוח איש אחר להוסיף עליו לכיס ההקדש והראשון בא בטענה שהוא מוחזק בה כמה שנים לזה אמר שאין ירושה במצוה לפי שהוא חזקה שאין עמה טענה וירושה לאו דוקא אלא כלומר חזקה או שמעשה שהיה כך היה שהבן היה שואל, והוא הדין במחזיק עצמו דחד טעמא הוא כן נראה ברור כונת המרדכי דלא כהרב משפטי שמואל והביא דברי הרב מוהרא"י שכתב ולא דמי למי שהחזיק במצוה כמה שנים דמשמע מלשון מוהר"ם דאית ליה חזקה דשאני התם שרגילים לקנות חזקה כהאי גוונא מן הצבור ליהנות בצדקות והקדשות על כן מהני להם וליורשיהם לחזקה אבל כ"ת ושררה דידיה הרי מונחת ומופקרת לכל מי שירצה לזכות בה עכ"ל הרי דפירש דברי מוהר"ם ברגילין לקנות מהצבור וכדפרישית וממילא ההיא דיין להבדלה איירי בשלא קנה מן הצבור שלא כהרב משפטי שמואל שרצה לחלק בין דבר שיש בו שררה וכו' שדבריו מוקשים:
כג
אלא ההפרש הוא בין דבר שהוחזקו אבותיו מכח רוב העדה או טובי הקהל שמכרו או נתנו חזקת המצוה לחלוטין שלא להעבירו כל ימי חייו וסילקו הקהל ידיהם מאותה שררה או מצוה ומת ויש לו בן ממלא מקום אביו ביראת חטא הוא קודם לכל אדם ויורש עצר לדבר שנהגו למנותן לזמן דכיון שנהגו למנותן לזמן נמצא שלא סילקו הקהל ידיהם מהשררה ומחזקת המצוה הזאת ויד כולם שוה בו והם שותפים בחזקת המצוה ובמת אחד מהשותפים נתבטלה השותפות דהוי כמי שנשלם הזמן ודין זה לימדו הרמב"ם מדין מקבל שדה מחברו ומת המקבל שאין בנו של המקבל יכול לומר לבעל השדה אני אתטפל בשדה במקום אבי ותתן לי מה שהתנית עמו כמו שכתב מרן בב"י סי' קע"ו עי"ש ולא דמי להניח פרה שאולה שהבנים משתמשים בה כל ימי שאלתה דהתם בשאלה כל הנאה דשואל וכבר זכה בה האב לכל הזמן וזכו הבנים וכו' ע"ש ומינוי הגבאות דומה לשותף דכמו שהגבאי נהנה משררותיה גם הצבור נהנין שמלאכתן נעשית על ידו כמו שכתב הרשב"א בתשו' הביאה הרב ב"י ביו"ד סי' רכ"ח במי שנשבע שלא יהיה גבאי או נאמן מן העיר דאינו נשאל לחכם שבעיר מטעם זה ואם כן לא דמי לשואל שזוכים הבנים לכל זמן השאלה דשואל כל הנאה שלו אבל מינוי הגבאות הרי הם כשותפים וכשמת אחד מן השותפים הוי כנשלם הזמן ולכן אין לדחות סברת היש מערערים שהביא הרב גנת ורדים הנ"ל בשתי ידים אם יש עליו עוררין אלה הדברים אשר דבר בקדשו הרב דברי חפץ בזה ועל סתירת דברי המרדכי ממגילה ובבא בתרא ראיתי להרב דברי מנחם בסי' קנ"ג בהגב"י אות ח"י שציין לעיין בשו"ת מאמר מרדכי דף ד' ע"ב ואין מצוי אצלי ועיין למר בריה דרב שמש צדקה בחלק ח"מ סי' ל"ו והבאתי דבריו בסי' א' אות ל"א גם בספר מים החיים בקונטרס מי מריבה דף ט"ן סוף ע"ב כתב שהרב זרע אברהם בחלק ח"מ סי' כ"א יישב דברי המרדכי בטוב טעם ובספר מעשה איש הנד"מ כתב הרב אבד"ק טבריא תוב"ב יצ"ו (בדף צ"ב ע"א ד"ה וכן תראה) דהמרדכי מפרש דברי מוהר"ם שהביא בפרק חזקת דמיירי כשהראשון קנה הגלילה מהקהל בפירוש לחזקה לו ולזרעו:
כד
אחר איזה ימים ראיתי בדברי חפץ בדרוש כ"ב דף ס"ח סוף ע"ב הביא תורף דברי הרב משפטי שמואל והם בחברת קברנים שהיתה בעיר אחת וקמו חברה חדשה ורצו להחזיק במצוה ובני החברה הישנה טוענים שכבר זכו הם ואין יכולים להשיג גבולם ופסק שהדין עם החברה החדשה ולא דמי למאי דקימא לן דבן המלך ובן כהן גדול זוכים במה שהחזיק אביהם דשאני התם דהוי מידי דשררה על הקהל ולא דמי למה שאמרו בירושלמי דהוריות והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט בעצים אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון וכו' דהתם בענין שררה פשיטא דזכו אלו להיות קודמין אבל בעשיית מצוה כל אחד רוצה [לעשות] מצוה וכו' וכתב על זה הרב דברי חפץ דיחיד הוא בסברתו לחלק בין מידי דאית ביה שררה וכו' ודברי הירושלמי הוו תיובתיה דכמו שאמרו וכי יש משפט לעצים אף אנו נאמר וכי יש שררה לעצים אם יתנום בצפון או בדרום אלא טעם הדבר שכיון שזכו להיות צפונה לפני ה' קרובים אל מקום קדוש אי אתה יכול להרחיקם ממקומם כי גם בדומם וצומח יש ניצוצי קדושה כנודע בסוד אבן מקיר תזעק ואתה מחיה את כולם ואם כן היינו טעמא דכל מידי דקדושה שזכה בו האדם אי אתה יכול להרחיקו מקדושתו (יש לפקפק לפי טעמו תינח קרש שזכה בצפון ינתן בצפון שהוא מקום מקודש יותר אבל קרש שזכה בדרום וכו' מאי איכא למימר):
כה
וראיתי עוד שפלפל באריכות בתשובת הרב משפטי שמואל הנ"ל ושם בסוף הדף כתב עוד ראיתי להרב שהרבה להשיב ע"ד הרב משפטי שמואל ושדבריו כמעט דחויים מהלכה והירושלמי הוי תיובתיה וכו' (לפי הנראה כונתו על הרב אליהו עובדיא שהזכיר באותו הדף בעמוד ב' ע"ש) ולי נראה שדבריו ברור מללו וכו' וכתב דמודה הרב משפטי שמואל לגבי ראש הקברנים שהוא מצוה שיש בה שררה על הצבור שמעלתו גדולה שאין אחר יכול לבא בגבולו כמו שכתב על כל המינויים והשררות ולא אמרה הרב (שהדין עם החברה החדשה) אלא לשאר עמא העוסקים במרה וחפירה ואין להם שום שררה וגם לההיא דבירושלמי כתב ליישב ולפי שבא לו בארוכה לא יכלתי להעתיק דב"ק עי"ש וציין דבריו בספר זכרנו לחיים ח"א דף ע"א ע"ב אות ח':
כו
לענין כתר תורה (רב ומרביץ תורה) אם יש בה דין ירושה כשהבן ממלא מקום אביו הבאתי לעיל בסימן זה מאות ט"ו והלאה עי"ש והגאון חתם סופר בחלק א"ח סי' י"ב נשאל מרבני מונקאטש שבגליל אחד יש רב מופלא שרוצה לישב על כסא רבנות להיות ממלא מקום אביו שהיה רב הגליל והוא ראוי לאותה איצטלא אמנם נגיד אחד מנגד לבלתי הושיבו על כסא אבותיו והרבנים הנ"ל יצאו לישע הבן הנ"ל להחזיקו בירושת אבותיו ורמזו לו כי הדין פשוט בש"ס כתובות וברמב"ם ובאה הפקודה משרי הגליל שכאשר יגזור הג' חת"ס כן יקום והשיב דאף שמהראוי היה שלא להשיב כלל עד שידע דברי שכנגדו החלוק מאיזה טעם הוא ואולי יהיה הדין עמו וכו' (וכתב עוד טעמים שהיה מהראוי להשיב ידו אחור) מכל מקום לא אמנע לברר הדין על נכון והביא דברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות מלכים שהמלכות וכל מינויי ישראל המה בירושה מאבות לבניהם אחריהם והוא מש"ס כתובות קי"ג ע"ב:
זך
והוקשה לו מדאמרינן בריש מסכת ראש השנה (דף ב' ע"ב) לא צריכא דאימנו עליה באדר ומלך בן מלך הוא דמשמע דגם בן מלך בעי מינוי ואף במינוי לא קם ליה שתא עד ניסן וניחא ליה דמאי דבעי מינוי היינו לבדקו אם ממלא מקום אבותיו לפי שלא כמלכי האומות (שהבן יורש כסא אביו בין אם הוא חכם או לא) מלכי ישראל שצריך שיהיה על כל פנים ראוי לאותה איצטלא ואז אף אם יש גדול ממנו הוא הקודם ובסוף פרק קמא דמגילה דף י"ג ע"ב אמרינן כיון שפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו שנאמר ויושיבם לנצח ויגבהו מה שהוצרך ילפותא מקרא ולא סגי ליה כדין ירושה הוא מטעם זה דבעינן ממלא מקום אביו ואשמועינן קרא שאם אין מגביהין עצמם משמיא זכו להו שיהיו בניהם ראויים לירש כסא אבותיהם ושוב הוקשה לו דביומא דף ע"ב ע"ב מייתי קרא דבן כהן גדול עומד תחת אביו ולמה לי קרא בכהן גדול מאי שנא משאר כל המינויים שבישראל שהבן יורש את אביו וניחא ליה דלא נאמרה ירושה אלא במלך וכדומה לו ככל אותם המינויים דפרט הירושלמי שהביאו התוספות בסוטה דף מ"א ד"ה אותו שוטרי הרבים גבאי צדקה סופרי דיינים ומכין ברצועות אבל כל מינויי קדושה אינם בכלל זה ולכן איצטריך קרא לכהן גדול שבנו עומד במקומו ויישב בזה מה שקשה על הרשב"א בסי' ש' דתלי ירושת בן הש"ץ במנהגא ולא אמר דמן הדין הוא יורש כדאמרינן בסיפרי לרבות כל מיניין שבישראל אלא ודאי דבמידי דקדושה לא ילפינן מינה אלא מנהג הוא שנהגו לדמות ש"ץ במקדש מעט לכהן גדול המשמש בבית המקדש וזהו שכתב הרב מוהרשד"ם ביו"ד סי' פ"ה שהביא המג"א בסוף סי' ג"ן דהרשב"א מודה בכל מינוי התורה והוראה ורבנות שאינם בירושה וכו' וכן פשיטא ליה להרמ"ע בעשרה מאמרות דמייתי המג"א שם לפסק הלכה וכו':
אמר המחבר מה שכתב הרב על פי דברי הרב מוהרשד"ם עיין לקמן בסי' זה באות ל"ח מה שהבאתי על סברת הרב מוהרשד"ם ועתה ראיתי שכתב הגאון בשו"ת מנחת שי בסי' נו"ן (בד"ה אמנם) וז"ל אמנם בגוף חזקה זו האריך בחת"ס בחלק א"ח סי' י"ב לפקפק דבמינוי של תורה והוראה ליכא ירושה ועיקר יסודו על דברי מוהרשד"ם שבמג"א סי' ג"ן דהרשב"א בסי' ש' שכתב שבכל המינויים הבן קודם מודה דבכתר תורה אין ירושה ולפי שהביא דברי הרשד"ם בקצרה גם המג"א קיצר כדרכו מזה למדו קצת לפקפק בחזקות אלו ובאמת המוהרשד"ם לא ביטל חלילה החזקה מכל וכל רק כתב בחלק יו"ד סי' פ"ה וז"ל ואף שכתב הרשב"א בתשובה וכלל גדול אמרו חז"ל בענין המינויים שאם היה הבן ראוי הוא קודם לכל אדם פשיטא דהיינו שהבן גדול והאחר גדול ממנו קצת אמנם אם האחר גדול והבן אין לו ייחוס עמו פשיטא דלכולי עלמא הגדול קודם וכל שכן מי שאינו ראוי כי המנהיג ומרביץ תורה לקהל רב מישראל צריך שיהיה פקיע בדין תורה בין בדיני ממונות וכו' בין בגטין וקידושין ובשאר איסורי תורה וכו' וכתר תורה אינה ירושה ואם אפילו היו כולם נימנין ועומדין לא היו יכולים הרוב לכוף את המיעוט אחר שהאחרים גדולים בלי ייחוס כלל עמו עכ"ל הרי מבואר דאין כונתו להפקיר הכתר תורה חלילה רק כשאין הבן ראוי לכך או שהאחרים גדולים ממנו כל כך שאין להם ייחוס עמו כלל אבל אם הם רק גדולים ממנו קצת והבן ראוי לכך גם הוא מודה שבנו קודם לכל אדם וזה ברור עכ"ל ועיין במה שהבאתי בסי' זה באות י"ד וגם בשאר ראיות החתם סופר כתב במנחת שי להשיב באורך עי"ש:
כח
ובסוף התשובה כתב החתם סופר שיש ראיה ברורה לזה מהמדרש פרשת פנחס על פסוק יפקוד אלקי הרוחות וכו' שסבר משה שבניו יורשים מקומו ושררתו אמר לו הקב"ה הרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד והוא פורס המחצלאות וכו' נוצר תאנה יאכל פריה והכריח שבני משה היו ראויים לזה שהרי הוא עצמו התפלל אשר יצא לפניהם וכו' שיכול לעמוד נגד רוח כל אחד ואחד כמבואר במדרש ואילו לא ידע בבניו כל אלו המדות לא היה מבקש להם גדולה שהיה סותר את עצמו בתפלתו וכו' והקב"ה לא אמר שיהושע יותר הגון רק שסדר הספסלים והמחצלאות וקשה הא כתיב תחתיו מבניו אלא על כרחין בכתר תורה לא נאמר זה אבל אלעזר ירש גדולתו של אהרן דבכהן גדול המצוה תחתיו מבניו ולא ברבנות. ובתשובות רמ"א נדפס בסוף תשובה אחת מרב אחד מוהר"ר שאול ונעלם ממנו כל הנ"ל במח"כ:
אמר המחבר לפום ריהטא נראה דיש לדחות הראיה מן המדרש דשאני יהושע כדקאמר טעמא נוצר תאנה יאכל פריה ואין ללמוד מזה לרב שלא עמל ולא פעל שום דבר בחיי הראשון שיוכל לדחות ירושת הבן וניחא לן למימר הכי ולא נישוייה למשה רבינו כטועה בדבר משנה במה שהיה סובר להנחיל מקומו לבניו ולא ידע ח"ו שאין הדין כן בכתר תורה ומידי דקדושה (כדמוכח מדאיצטריך קרא לכהן גדול לדעת הגאון חת"ס) אבל אם נאמר דאין חילוק בין שאר מינויים למידי דקדושה אתי שפיר דלא טעה ח"ו בעיקר הדין אלא שלא ירד לחלק בין איש אחר למי שהוא נוצר תאנה ולזה אמר לו הקב"ה לא כמו שאתה סובר וכו' אלא נוצר תאנה וכו':
ויתכן שזו דעת הרב דבר משה בסי' א' שהביא הרב אשל אברהם (בש"ע הקטנים) בסי' ג"ן אות ו' דרב שגברה עליו חולשא מחמת זקנה ומינה בנו לדרוש בכל שבת בלתי פוצה שום אדם את פיו וכד נח נפשיה של הרב בקשו לדחות את הבן (מפניו) והעלה דאין בכחם להעבירו אף כי ישבו באותה קהלה מופלגים יותר ממנו עכ"ל ואין להכריח מזה שהרב דבר משה סובר שהבן יורש את אביו בשררת רבנות שלא כדעת הרב מוהרשד"ם משום דאפשר שטעמו שכיון שכבר התחיל בחיי אביו להתנהג קצת בתכסיס שמתנהג הרב לדרוש בכל שבת והעם לא פצו פה על זה הוי כנוצר תאנה ולא גרע זה מפריסת מחצלאות וסדור הספסלים שעשה יהושע בפני רבינו משה והיא שעמדה לו לדחות את בניו וכל שכן שהבן ידחה את אחרים בענין כזה:
אחר זמן ראיתי בשו"ת פרת יוסף להרב מוהר"י אלפאנדארי בחלק ח"מ סי' ב' דף ס"ח ע"ג מר קעסיק בדין ירושת הבן לרבנות והביא דברי הרמב"ם והרמ"א ביו"ד סוף סי' רמ"ה ושכן כתב הרשב"ץ בח"ד סי' ז' ושכן כתב הריב"ש בסי' ער"ח והעתיק כל דברי הריב"ש בנוגע לזה ושוב כתב (בד"ה ואיך שיהיה) דזכות ירושה זו היא דבר תורה כמו שהאריך הרב שמחת יום טוב בסי' ו' וכן ראיתי להרב דבר משה בח"א סי' א' שהאריך להוכיח דכל מילי דשררה ראוי לזכות בנו אחריו אף שהאחר שרוצים הצבור למנותו הוא גדול רב ושליט ואין לבן ההוא יחס עם הגדול ההוא שלא כהרב מוהרשד"ם שירד לחלק כן וכתב הרב דב"מ בסוף דבריו ובר מן דין נראה לומר דאף שיהיו פנים מטים לומר כן מכל מקום לא ימלט מהיות ספק בדבר והוי ספקא בדאורייתא ונקיטינן בה לחומרא שאם נעמיד אחר יש להסתפק אי עברי על דין תורה ואם נעמיד הבן אין הפסד בדבר עכ"ל הרב דבר משה שבפרת יוסף שם אכן נודע שדעת הרב דבר משה שלא כאשר חשבתי אלא דעתו היא שלא כדעת הרב מוהרשד"ם:
ועל הראיה שהביא הגאון חת"ס מהמדרש בפרשת פנחס הנ"ל מצאתי עתה לידידי הגאון אבד"ק יא"ס יצ"ו בספרו היקר אורי וישעי בסי' צ"ז (בד"ה וראיתי) שכתב שבמח"כ קדושתו אין ראיה משם שהרי אמרו במדרש מלתא בטעמא שאמר הקב"ה בניך ישבו ולא עסקו בתורה יהושע הרבה שרתך וכו' והוא היה המשכים ומעריב בבית הוועד שלך (היינו בית מדרשו) ואם כן בדין הוא שיהושע יקח הגדולה בשביל שעסק בתורה והכתוב צוח ג"כ ויהושע מלא רוח חכמה ולא כן בניו דלא למדו תורה כמבואר במדרש גופא שם והא דהצריך הקב"ה לומר לו את כל זאת יהושע הרבה שרתך וכו' והלא בלאו הכי אינו מגיע לבניו בשביל שלא למדו זה הי' תירוץ רק בעבור שאר חכמים והזקנים שבדור שהיו אז דשייכי ליהושע יותר מהם אבל לא בעבור בניו ומה שבקש משה רבינו שירשו בניו את כבודו לא שיתנהגו ברבנות הא תברא בצדה והלא לא ביקש אלא כיון שראה שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה את צרכי אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בני את כבודי אף שאין ממלאים את מקומי וכמבואר בהמפרש שם והיינו רק שיהיה להם המלוכה אבל לא שיתנהגו ברבנות והקב"ה השיב לו הרבה שרתך וכו' ולכן אף המלוכה מגיע אליו ג"כ ולא לבניו כיון דבלא"ה לא יוכלו להתנהג ברבנות רק בהמלוכה לבדה ודבר ולא חצי דבר וא"כ אדרבה נשמע מהמדרש להיפך דאם היו בניו למדו תורה היה הקב"ה נותן להם דוקא ולא ליהושע דוק ותשכח שכן הוא:
אלא דבלאו הכי אין הוכחה לנו כ"כ לענין דינא ממדרש והלא מבואר בתוספות יו"ט פ"ד דברכות דאין למדין הלכות ממדרש רבות וכו' וביחוד במקום דיש לנו ראיות נכוחות נגד המדרש וכמו שהבאתי למעלה מדברי הרמב"ם פ"א מהלכות מלכים דין ז' וז"ל הזהב ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם שהמלכות ירושה הוא שנאמר למען יאריך וכו' הוא ובניו בקרב כל ישראל ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינוין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד העולם וכו' ועיין בכ"מ שם שכן הוא בספרי וכן מבואר בספרא על פסוק ובנים לא היו להם הא אם הי' להם בנים הם קודמים אף על פי שלא היו שקולים כאלעזר ואיתמר שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד עכ"ל וגם בעל החת"ס בעצמו בתשובה שאחר זה סי' י"ג העלה שם דעכשיו כיון דהרב משועבד לקהל בשכר עבור עבודתו עבודת הקודש צדקו דברי הרמ"א בסי' רמ"ה שהבאתי למעלה ובודאי בניהם ירשו אחריהם עי"ש:
ומצאתי בספר מים החיים בקונטריס מי מריבה סי' ט' הובא שם תשובת הרב שמעון בן חאסון וכתב שם בדף ע' ע"ד (בד"ה ומלתא) שהגאון חקרי לב הביא סיעתא לסברת מרן מוהרשד"ם מהמדרש ילמדנו (כמו שהוכיח הגאון חתם סופר הנז"ל) והשיב על דבריו דאדרבא יש להביא ראיה להפוסקים החולקים שאם לא כן [לא] היו לו להקב"ה לומר אלא אין בניך יורשים מקומך ולמה לו למימר אתה יודע שהרבה שרתך וכו' נוצר תאנה יאכל פריה אלא ודאי דהכי קאמר אף דמדינא כל שהבן ראוי להוראה הוא קודם לגדול ממנו אף שאין לו יחס הכא שאני דאיכא יהושע ששרתך הרבה ונוצר תאנה וכו' אף דגבי ירושת ממון לא מהני זה אבל לגבי כתר תורה שאני דהרי מצינו שינוי בירושת ממון דעם הארץ גמור יורש ממון אביו ואילו הכא בעינן חכם וראוי להוראה כ"כ נאמר דעביד ומהני הנוצר תאנה והיותו חכם גדול כי אין לו יחס עם הבן לדחות את הבן ועיין להרב בית דוד ח"א סי' ל"א דמה שלא נתן קדימה למזמר במקום הבן היינו מטעמא דכשהביא ממדרש ילמדנו ואחר כך דחאה מטעמא דבני משה רבינו לא היו ראויים אבל אם היו ראויים ועם כל זה היו נידחין מפני יהושע אזי הוה מייתינן ראיה גמורה דהבן קודם לכל אדם והתלמיד קודם אף לבנו ובכן לפי דעת הרב חקרי לב דמשמע ליה דבני משה היי ראויים יגדל התימה עליו דאדרבה משם ראיה שהבן יורש וצ"ע עכ"ל ושמחתי שמצאתי רב המסייע למה שכתבתי למעלה (בריש אות כ"ח) לדחות ראיית הרב חתם סופר מהמדרש ילמדנו:
ומה שכתב הרב חתם סופר על דברי הרב שבתשובות הרמ"א הנה ראיתי שם שהתנצל וכתב וז"ל וכן מצינו כמה פעמים בגמרא ובתשובות רק שאין ספרי וזייני אתי ואין אומן בלא כלים עכ"ל הרי ידע בעצמו שיש לזה ראיות רק שלפי שלא היו בידו ספרים בכתבו תשובה זו לא הזכיר דברי הש"ס והפוסקים (נחזור לסיים דברי הרב חתם סופר):
כט
ואחר שהאריך עוד בזה סיים (בד"ה היוצא לנו) לנדון שלו אם אין רוב הצבור מסכימים עליו להיות להם לרב ותופס ישיבה וכדומה אין לו להשתרר עליהם מטעם נחלת אבותיו כלל ודברי הרמ"א ביו"ד סוף סי' רמ"ה בניו קודמים נמי להחזיק עצמו בשררה אבל לא אהוראה ורבנות אך אם הצבור הסכימו עליו אפילו יהא טעמם שרוצים לעשות נחת רוח לרבם ומשום דאית ליה זכות אבות פשיטא שזה המנגדו שלא כדין עושה ומצער הצבור ועתיד ליתן את הדין ואפילו יהא גדול הרבה ממנו מכל מקום הלא ר' עקיבא ור' יהושע היו גדולים מר' אלעזר בן עזריה ואפילו הכי מינו לראב"ע נשיא מפני שרע"ק לא היה לו זכות אבות ור"י היה בר פלוגתיה דרבן גמליאל שמעת מינה כיון דראב"ע היה ראוי להיות נשיא זולת איזה חכמים שהיו גדולים ממנו בתורה אבל לשאר מילי היה הוא עדיף מנייהו אין ראוי שיפסידו כל ישראל מפני שנים ושלשה אלו והכי נמי בכל עיר ועיר אין החיוב שיהא הממונה פרנס על הצבור גדול מכל לומדי העיר דוקא כי לפעמים הוא מרוצה לצבור ולא שאר החכמים אף שהם גדולים מזה בתורה כיון שעל כל פנים לכל הצבור ראוי זה להיות מנהיג לא יפסידו הם עבור שני לומדים אלו ואי ח"ו עבדי שלא כדין תורתינו הקדושה ענשם חרוץ ולא אקוה זה ח"ו:
ל
והרב זכור לאברהם בח"ג דף י"א ע"א כתב בשם הרב ברכות המים דף קט"ז דרב שמת והניח בן ממלא מקומו ביראה ולא בחכמה ואיכא רב מובהק באתרא ההיא אין שום זכות לבן לירש מקום אבותיו דדוקא במידי דשררה נאמר זה כגון מלך ונשיא וכהן גדול ופרנס ושוטר וממונה וגזבר וגבאי וחזן ודרשן וכיוצא דבאלו לא בעינן כל כך חכמה אמנם ברב ודיין שהדבר תלוי בחכמה ובדעת ובקיאות לא וציין לעיין בספר דין אמת בתשובה סי' א' ואין אצלי ס' ברכות המים לעיין בדב"ק כי מראש דבריו היה נראה דדוקא לגבי הרב המובהק שבאותה העיר הוא דאמר רב דאין להבן שום זכות אבל לגבי רב אחר שבא ממקום אחר אף אם הוא גדול מהבן הבן קודם והיינו משום שכשהרב הוא מאותה העיר לא יבצר שבחיי הרב הראשון גם הוא היה לו להדר עזר באיזה מהדברים הנצרכים והוי כנוצר תאנה לא כן רב הבא ממקום אחר אך מסוף דבריו (דלא נאמר זה אלא במידי דשררה וכו') נראה דקאי בשיטת הרב מוהרשד"ם (הנז"ל בס"ק ז"ך) דאין ירושה בכתר תורה כלל וספר דין אמת שבידי נלקה בחסר כמה דפים ומכללם שלשה דפים ראשונים שבקונטריס התשובות:
לא
ובספר מים החיים בקונטריס מי מריבה בדף ח"ן ע"ד (בד"ה אלא) ראיתי שכתב הרב לנדונו שרוב אנשי העיר רוצים שיהיה בן הרב במקום אביו והמיעוט ממאנים שאין כח המיעוט יפה למאן בזה שהוא זוכה מירושת אביו שכל המינויים ישנם בירושה כדאיתא בתוספתא פרק ב' דשקלים ובספרי ותורת כהנים ובחינוך פרשת שופטים ופסקה הרמב"ם בפרק א' מהלכות מלכים וסוף פרק ד' מהלכות כלי המקדש והרמ"א ביו"ד סוף סי' רמ"ה וכן כתב הרשב"א בסי' ש' והריב"ש בסי' ער"א וכ"מ בתשב"ץ חלק ד' סי' ז' ועיין להרב החסיד מוהריט"א בשמחת יום טוב סי' ו' שהביא להקת הפוסקים דירושה זו היא מדאוריתא וכתב בנדון דידיה שהיה שם שבועה שקבלו ב"ד אחר שלא חלה משום דהוי נשבע לבטל את המצוה וזו הלכה העלה לרווחה דמילתא שיתירו את שבועתם ויקבלו את היורש וכן כתב הרב עדות ביהוסף בח"א סוף סי' ד' דאפילו שבועה על דעת רבים יכולים להתיר יעש"ב דאפילו דהמיעוט מוחין בזה יכולים להתיר כמבואר שם ואם כן בנ"ד דהוי ירושה נראה ודאי שאין המיעוט יכולים למחות עכ"ל ועיין בזה לקמן בסי' ח' אות ו' ואות ח' ואות י"א (גם הרב דבר משה הבאתי דב"ק בסי' זה אות כ"ח בד"ה ויתכן וכו' סובר דירושת שררה היא מן התורה ואזלינן בה לחומרא) וכתב עוד במים החיים דף ס"א ע"א (בד"ה שוב) דכל הפוסקים קמאי ובתראי אית להו דהריב"ש וכדכתב הכנסת הגדולה בא"ח סי' ג"ן בהגהת ב"י זולת מוהרשד"ם דפליג והוא באחד וכתב שאין כן דעת מוהר"י אדרבי בסי' ס"ח והרבנים מבי"ט ומוהרש"ך ונראים דבריהם וכו' וס' כנסת הגדולה א"ח אין אצלי ועיין בתשובה שבספר בתי כנסיות שהבאתי לקמן באות ל"ד והלאה על בן הרב כנסת הגדולה לשרת במקום מר אביו:
לב
וממה שכתב במים החיים הנ"ל דף ט"ן ע"ג (בד"ה האמנם) בשם הרב חקרי לב בחלק א"ח סי' ח"י דמה שכתב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק א' דין ז' הניח בן קטן משמרים לו המלוכה עד שיגדיל כמו שעשה יהוידע ליואש שדין זה אינו נוהג אלא במלכות אבל בשאר כל המינויים אין בהם דין שמירה מדכתבו הרמב"ם בראשית מאמרו שאם היה נוהג דין זה בשאר המינויים היה לו לכתבו בסוף אחר מה שכתב שכל המינויים הם בירושה וכו' משמע דמודה דאם הבן הוא ראוי עתה ואינו צריך לשמור לו הוא הזוכה ומשמע דאיירי גם במינוי רבנות דקעסיק ביה הרב מים החיים בנדונו ומה שלא הביא סברת הרב חקרי לב בדף ח"ן ע"ד כשכתב שכל המינויים ישנם בירושה ולכתוב שכן דעת הרב חק"ל מובן להמעיין בדב"ק שדברי הרב חק"ל ראה אחר מה שכתב בתשובתו כן נראה מתוך הדברים וספר חק"ל אין אצלי:
לג
גם מדברי הרב המבי"ט בח"ג סי' ד' שהביא הרב משנת ר' אליעזר בח"ב בחלק א"ח סי' א' שכתוב בלשון ההסכמה להיות שהלכה רווחת שלכל מי שיש לו איזה מנוי הן מלך הן חכם הן חזן וכו' אם יש לו בן וכו' הדין הוא שיהא בנו תחתיו כדאיתא בספרי וכן כתב שם בשם הרב כנסת הגדולה בא"ח סי' ג"ן בהגב"י הוא הדין לכל שררה מן הצבור הן מלך הן חכם הן חזן וכו' בנו יורש את מקומו מן הספרי וכו' נראה דסברי דגם בכתר תורה הבן יורש את אביו שהרי כתבו הן מלך הן חכם שלא כסברת הרב מוהרשד"ם (הנז"ל באות ז"ך) ואולי לא כתבו הרבנים הנ"ל הן חכם וכו' אלא על דרשן וכיוצא שאינו מורה הוראות שחכם כזה יש לו דין ירושה כמו בשאר מינויים כמו שכתב הרב ברכות המים (הנז"ל באות ל') אבל בבעל הוראה אולי סברי כדעת הרב ברכות המים דאין להבן דין ירושה ואם יש גדול ממנו הוא קודם להבן כן היה אפשר לדחות:
לד
אבל נראה שאין כן האמת וחכם דקאמרי היינו בעל הוראה שכן ראיתי בספר בתי כנסיות שמביא דברי איזה רבנים שמשתמשים בלשון זה וכונתם על מורה הוראה והוא שבסי' ג"ן בדף כ' ע"ד כתב דמצא קונטריס ממר זקנו הרב שלמה בכמוהר"ם ן' עזרא שייסדו על מעשה רב מר רבו בן הרב כנסת הגדולה שאחר פטירת הרב כנסת הגדולה לא היו רוצים למנות את בנו לרב בפני מי שגדול ממנו בחכמה והעיד שכבר היה מעשה זה בזמן מר זקנו הרב הגדול מוהרי"א שמינו את בן הרב הגדול מוהרע"י בפניו ומי לנו גדול ממוהרי"א והעתיק שם את דברי המכתב ששלח מר זקנו לאנשי הקהל על זה שימנו את בן הרב הכנסת הגדולה שכן שורת הדין מחייבת ושוב באר דבריו על מה סמך לומר כן והביא דברי הרמב"ם שבפרק ראשון מהלכות מלכים שכל השררות ומינויים שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם כשהבן ממלא מקום אבותיו וכו' ושכן כתב בפרק רביעי מהלכות כלי המקדש ומה שכתב מרן בכסף משנה שהוא מהספרי ומתורת כהנים גבי מלך וגבי כהן גדול ושכן כתב הרמ"א ביו"ד סוף סי' רמ"ה דברי הרמב"ם הנ"ל ומה שכתב בשם הכל בו דאם יש מנהג לקבל רב לזמן קצוב או לבחור במי שירצו הרשות בידם וסיים:
לה
הרי לך בהדיא שהבן קודם לכל אדם אף שיש גדולים ממנו ואם כן בנדון דידן גם כן בן רבינו צריך שירש מקום אביו אף שיהיו בעיר גדולים ממנו ואף שכעת אינו ממלא מקום אביו בחכמה והוא נער פשיטא שברוב הימים ימצא חיים צדקה וכבוד כי יגעת ולא מצאת אל תאמן ומה מאד צדקו דברי הרמב"ם שכתב מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו וכל שכן בנדון שלנו שאינו צריך לימוד מאחרים וכו' (עיין בזה לקמן באות מ"ו) ועיין בהרב המבי"ט בח"ב דף קפ"ז שכתב בסוף התשובה וז"ל כי המינוי של חכם אחד בקהל אחד כל איזה חכם שבדור הזה יכול להיות ללמוד פסק בכל יום ואם מצד הדיינות אם יש מי שמתרעם עליו יכולין אחר פטירת אביו לשתף שנים אחרים עמו שיהיה ב"ד של שלשה לאיזה מן הקהל שלא יתרצה לעמוד לפניו לבדו לדין עכ"ל ובטחתי בענוותנותו של החכם השלם שאפילו שכל העולם יתרצו לעמוד לפניו לדין לא יעשה ולא ידין שום דין ומשפט אלא בעצת כל בני ישובתו כי היכי דלימטי ליה שיבא ועוד כתב (הרב המבי"ט) באותה תשובה וז"ל טעם שני שאפילו שהקהל לא היו ממנים אותו ולא היו כותבים עליו הסכמה הכתובה למעלה היו חייבים לקבלו מצד הדין שהוא יורש שררת אביו בלי הסכמתם כמו שכתבו המפרשים עכ"ל הרי שחייב את כל הקהל לקבלו מצד הדין:
לו
וכן נראה ממה שכתב מוהר"י אדרבי בסי' קי"ו בתוך התשובה וז"ל חדא שהדין כן שבן החכם קודם לכל אדם אף שיש אחר טוב ממנו כל שכן בנדון דידן שבן החכם נבון וחכם וטוב בעיני אלהים ואדם והגון וראוי לירש מקום אביו וראיה לזה כתב הרשב"א בסי' ש' וז"ל כלל גדול אמרו ז"ל בכל ענייני המינויים שאם היה הבן ראוי הוא קודם לכל אדם ואפילו כהן גדול אם היה בנו ראוי אף שיש גדולים כמוהו או יותר הבן קודם שנאמר והכהן המשיח תחתיו וכו' הרי שמשורת הדין ראוי שירש הבן מקום אביו וכו' וכן כתב בסי' ס"ח עי"ש וכן כתב מוהרש"ך בח"ג סי' מ"ז וז"ל עם היותו רך בשנים כיון שבקהל הנז' החזיק בו החכם זקנו והחכם אביו אפילו למנותו מחדש היה מספיק טעם חזקת אבותיו בשררה במקום ההוא אפילו שלא היה מוחזק כל כך בחכמה כדי למנותו כל שכן שהוחזק וכו':
לז
נמצינו למדים מכל מה שכתבנו לנדון שלפנינו (על בן הרב כנסת הגדולה) שחייבים כל הקהל להעמיד את החכם השלם על כל מקום שהניחו לו אבותיו ואין לאחר זולתו וכל הפוצה פה ומצפצף לעשות נגד זה עושה שלא כדין כמו שיראה המעיין בתשובות הרבנים שהבאתי שהוא כדברי ושוב כתב דגם מצד המנהג הדין הוא שיהיה הבן יורש שררת אביו והביא דברי הרשב"א בתשובה והעיד שכן המנהג בכל ערי טורקייא במצרים וכל סביבותיה ודמשק וארם צובה וטוקאט ואמציא ואנגורה וברוסה וקושטא וגליפולי וכמה מקומות אחרים שנוהגים כן שממנים את בן הרב במקום אביו ופשיטא שכן ראוי לעשות שוב כתב ואף שמוהרשד"ם ביו"ד סי' פ"ה כתב על תשובה זו דהרשב"א שלא דבר הרב בענין תלמיד חכם כי הרי כתיב צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה עי"ש אבל לא מפני הבנים אלו בנדון דידן נוכל לומר שמוהרשד"ם יאמר כן שהרי בתשובתו נראה שמי שהיה רוצה להיות חכם לא היה ראוי לכך מה שאין כן בנדון דידן כמו שכתבנו:
לח
ועוד אפילו נאמר שמוהרשד"ם סובר כך לא מפני זה נניח כל סברת הפוסקים שהזכרנו בשביל סברת היחיד דאחרי רבים להטות ואין לומר קים לי כמוהרשד"ם חדא דבסברת יחיד אין לומר קים לי ועוד אפילו היו שנים אין לומר קים לי מפני שהוא מילתא דאיסורא וכן במוהר"י אדרבי סי' קי"ו כתב דברים כאלו וכל זה הוא אם היה רב אחר מסכים עם מוהרשד"ם מה שאינו אלא יחיד בסברא זו כמו שהוכחנו וכו' שוב כתב (בד"ה ואודיע) בשם הרב כנסת הגדולה בא"ח סי' ג"ן בהגהת ב"י וז"ל הוא הדין לכל שררה מן הצבור הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט או מוהל או גבאי במקום שלא נהגו למנותו לזמן ידוע שאין מסלקין אותם אם לא נמצא בהם פיסול וה"ה נמי דאם יש לו בן ממלא מקום אבותיו שיורש את מקומו כמו שכתב הרמב"ם וכו' והרשב"א בסי' ט' והריב"ש בסי' רע"א ופסקים וכתבים סי' קכ"ח ומוהרימ"ט ח"ג סי' ק' וכתב מוהרשד"ם בחלק יו"ד סי' פ"ה דלענין מינוי ח"ח לת"ת או לדון או להורות אין דין זה אמור כדאמרינן צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה ואין כן דעת הר"י אדרבי סי' ס"ח מוהרימ"ט ח"ג סי' ק"ק והרש"ך ח"ג סי' מ"ו ונראין דבריהם ועיין בהר"י אדרבי סי' קי"ו ובט"ץ ח"א סי' רל"ח ומוהר"י הלוי סי' נו"ן ובסוף הספר בשער המפתחות בסי' הנז' עכ"ל הכנסת הגדולה:
טל
וסיים (בבתי כנסיות הנ"ל) כי לענין דינא החכם השלם יורש מקום אביו רבינו הכנסת הגדולה לדעת כל הפוסקים צריכים לעשות רצון רבינו שכתב שנראים דבריהם של האומרים שהבן יורש מקום אביו והושיבו את בנו על דין וכל תכשיטי ת"ח שהיו לרבינו תתנו לבנו ואל תחמיצו את המצוה בטענה שהוא עדין תוך שנה של רבינו כי לאו מילתא היא כי הוא לא מת והוא חי תחת כנפי השכינה ותנו כבוד לאלקיכם ולרביכם כי זה הוא כבודו שימלא מקומו בנו ידידו ואתם שמחו בו והוא ישמח בכם וכו' אלו תורף דברי הקונטריס הנ"ל (באות ל"ד) הנך רואה מתוך דברי הרבנים הנז"ל שתואר חכם משתמשים בו להוראת רב ומורה הוראות:
מ
והגאון שואל ומשיב במהדורא קמא חלק שני סי' י"ז נשאל מרב אחד שאביו היה רב עשרים שנה וכשנסלק הסכימו שלמים וכן רבים להושיבו על כסא הרבנות אמנם רבו המעוררים ותחלה טענו שיעמוד למבחן לפני אבד"ק דעיר פ' ועמד לפניו ונתן מהודו עליו שוב אמרו כי יסעו לפני הרב הגדול פ' וכאשר יגזור כן יקום ונסע אחיו שם ובבואו אמר שאין לבן התמנות אביו רק כאשר יסכימו כולם כאחד והשואל צווח כי כרוכייא שבדברי הרמב"ם פרק א' ממלכים והרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה והרשב"א בסי' ש' והמג"א סי' ג"ן מבואר שהבן ממלא מקום אביו והיתה תשובת הגאון שואל ומשיב (שיושב במקום שאין ספרים לעיין ורק ירשום הרשום בזכרונו) זכורני כי כבר היה מעשה בהיות הרב פ' בן להאבד"ק ראשטשיץ רצה להיות אבד"ק בלאזשיב ומקודם היו שניהם אחד אשר הבן הוא מ"ץ בראפטשיץ ורצה למלאות מקומו אך להיות כי כבר אחר מות אביו אפסקיה אחר תמך הגאון אבד"ק פשוועסק מרישא את ידיו שאין לבן למלאות מקומו והארכנו אז הרבה בזה (אמר המחבר עיין בזה לקמן באות ס"ד בדין זה היכא דאפסקיה אחר אם הבן אבד חזקתו):
מא
והנה בנ"ד דלא אפסקיה אחר לכאורה דבר מבואר שהבן ממלא מקומו אמנם מוהרשד"ם שבמג"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג כתב דבחכם הממונה לדין או להרביץ תורה לא אמרינן כן ובס' י"מ מאכ"ח כתב שבכתר תורה אין בניהם קודמים רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים עיין בפי"ג דכתובות ולכאורה תמוה שאם כן מה מקשה בכתובות דף ק"ג הא קרא כתיב ואת הממלכה נתן ליהורם והא אינו דומה מלוכה לכתר תורה וכל שכן דתמוה על מוהרשד"ם שכתב דבמרביץ תורה לא אמרינן הכי והוא נגד ש"ס הנ"ל וחפשתי בשו"ת מוהרשד"ם ולא מצאתי לא בחלק א"ח ולא ביו"ד שוב מצאתי דברי מוהרשד"ם במקום אחר ונראה דגוף הסברא שחידשו מוהרשד"ם והי"מ הנ"ל דבכתר תורה לא שייך שהבן ימלא מקום אביו היא סברא נכונה דבשלמא בשאר מינויים צריך לומר שהתורה זכתה לו ולבניו אחריו אבל כתר תורה איך אפשר דהבן ימלא מקומו והא עיקר התורה להורות חקים ומשפטים ישרים עפ"י דרכי התורה ואם כן בחכמה תלי רחמנא ואיך ימלא הבן מקום אביו החכם יהיה או סכל:
מב
אמנם נראה דבאמת זה ודאי אין סברא שימלא הבן מקום אביו כל שאיננו חכם דוה אי אפשר ורק כל שהוא ממלא מקומו קצת וממלא מקום אביו עכ"פ ביראת חטא אם כן כיון שהוא ירא שמים בודאי מה"ש יעזרוהו שיהיה ממלא אח"כ מקום אביו וזהו שחידשו מוהרשד"ם והי"מ שיש הבדל בין מינויים של שאר שררות וגדולה למינוי התורה שבשאר מינויים זכו בניו אחריו בין שיהיו הגונים לזה או לא אבל כתר תורה צריך שיהיה עכ"פ ממלא מקום אביו ביראה ובתורה עכ"פ קצת ואז יסייעוהו שיהיה ממלא אח"כ גם בתורה וביאר ליישב בזה הסוגייא דכתובות וסיים:
מג
וראיה מדמנינו שהבטיחה התורה לפנחס והיתה לו ולזרעו אחריו וקשה הא כהונה הוה ככל השררות ובספרי למדו מהכהן המשיח תחתיו מבניו ולמה לי קרא בפנחס ולהנ"ל ניחא דבכהונה בעי שיהא חכם ובקי בעסקי עבודה והבטיחתו תורה שיהא בניו אחריו גם כן וכו' ובנדון זה נראה שיש דברים בגו כי מתחלה אמרו שיעמוד למבחן וכו' ואח"כ אמרו שמה שיגזור הרב כן יקום וכו' לכן אליכם אישים אקרא שיעמדו לימין הרב השואל ויעמוד לשרת לפני העדה שוב ראיתי בספר החסידים סי' תשנ"ז שכתב דבמצות אין שייך ירושה ודוקא אם ממלא מקום אבותיו הוא דשייך התמנות לו אבל (כשממלא) [לא כשאינו ממלא] מקום אבותיו עי"ש מעשה רב וחסיד גדול והוא הדבר אשר דברתי ע"כ תורף דברי הגאון שואל ומשיב שם ובסי' י"ח כתב בשם הרב השואל שהביא שו"ת הרב המבי"ט בח"ב סי' קפ"ו שאם קצת קבלו הבן למלאות תחת אביו וקצתם ממאנים לחתום שהדין עם הממלאים מקום יד הבן ואין אתי ספר המבי"ט אבל הדין אמת ועיין בא"א הנדפס בבחה"ט א"ח סי' ג"ן עכ"ל והנה בסברת הרב מוהרשד"ם כבר כתבתי למעלה דברי רבני האחרונים ובאות כ"ו הבאתי דברי הרב חתם סופר בזה וחידוש הוא שהרב שואל ומשיב לא ראה את דב"ק:
מד
שוב מעשה (שם בשואל ומשיב סי' י"ט) שהיה בעיר דראהביטש שמת האבד"ק הרב אברהם יעקב ונחרצו בני העיר לקבל את בנו הרב אליא תחת אביו ובפיתוי דברים נתקבל שם רב אחד אלעזר ניסן ושוב מת הרב אלעזר ניסן ורצו ליקח את הרב אליא בן הרב הראשון אמנם הוא לא רצה כי אחרי שלא זכה לישב על כסא אביו במות אביו אינו רוצה עתה ולכן הסכימו לקבל לרב את בן הרב אלעזר ניסן הנ"ל ושלחו מכתב כי עשו קאנסיס על משכורתו והושלש ביד גביר אחד והותנה בפירוש שאם לא יבא על זמן פלוני נתבטל הקאנסיס ועבר הזמן וכתבו לו שיגביל מועד בואו לדראהביטש ולא השיב דבר אחר זמן כתב להם כי ישלחו אחריו בזמן פלוני וכן עשו ושלחו לו מרכבות לפי כבודו ושני אנשים לומדים בבואם שם קבץ אנשי עירו והגיד להם שרצונו לנסוע לדראהביטש מפני שפרנסתו דחוקה ובני עירו נתקנאו בדראהביטש והוסיפו לו על משכורתו והאנשים עם העגלות שבו ריקם ובאו אנשי דראהביטש להגביר הנ"ל שישיב להם הקאנסיס הנ"ל ולא רצה להשיב עד אשר שאל את פי הרב הנ"ל ושאל את פיו וקבע עוד זמן ושאם לא יסכימו אנשי דראהביטש להזמן שקבע ישיב להם הקאנסיס בין כה וכה נודע הדבר כי הוא באמת לא רצה לבא לדראהביטש רק אמו רצתה שבנה הקטן יקבל הרבנות ופתתה את דלי העיר באמרה שבעלה המנוח היה רצונו בכך וכאשר נודע להם הדבר הלכו וקרעו הקאנסיס הנ"ל ושלחו אחרי הרב אליא בנו של הרב הראשון להיות רב וחתמו כשלש מאות איש קצינים ונכבדים וצד השני שלחו עוד הפעם לבן הרב אליעזר ניסן שני אנשים שיפתו אותו לבא אליהם ושבו ריקם ולכן שלחו אחר הרב אליא ובא אליהם וקבלוהו בכבוד גדול ודרש להם בשבת קודש וגם בשבת שובה ושוב מתה אשת הרב אליעזר ניסן ובא בנה (הוא הרב ששלחו אחריו שיבא לרב ולא בא) לקבל הירושה והתלקטו אליו מדלי העם ומעכבים מליתן שכירות הרב אשר מזה הוא פרנסתו ונשאל הגאון שואל ומשיב הדין עם מי:
מה
והשיב לא ידעתי מה זו שאלה כי אחרי שבן הרב אליעזר ניסן לא בא על זמן הקצוב מה להם ולו ועד כאן לא כתב הרמב"ם אלא אם הבן הממלא מקומו רוצה לבא אבל באם אין רצונו לבא מה להם ואף שרוצה שיהיה הבן אחר שם בזה לא כתב הרמב"ם דכל שיש הבן הממלא מקומו לא נתחייבו אנשי העיר לקבל רב אחר אף שהוא גם כן בנו מי שאינו ממלא מקומו ואף שהוא רב במקום אחר הלא דראהביטש עיר גדולה מזו ולמה יקבלו הם הצעיר שהיה סוחר ולא מלא ידו ועוד הלא הרב אליא גם הוא זכה ועוד לו משפט הקדימה כי אביו היה מקודם האב"ד וגם אז כבר רצו בני העיר לקבלו טרם שנתקבל הרב אליעזר ניסן וגם כפי אשר שמעתי בן הרב אליעזר ניסן מחל בפירוש משרת הרבנות ואין אחר מחילה כלום אלו תורף דב"ק:
מו
ובשואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' קנ"ד שקיל וטרי בענין ירושה לרבנות ולא כתב גוף המעשה וטענות הצדדים רק כתב שדברי הרב פלוני ישרים ודברי שכנגדו הם עקשות וכו' כמדבר על הידוע מה הם דברי אלו ואלו וסיים אמנם נניח זאת הרי הרב המנוח זכה שישמרו לו הזכות לבנו אחרון ואף אם אינו ראוי עוד להיות ממלא מקום אבותיו בכל דבר הוראה כאביו הא על כל פנים כשילמוד ויעיין בדברי הפוסקים יהיה ראוי להורות ולדעת ובזמנינו שת"ל רבו ספרי הפוסקים האחרונים בכל ענין אם כן כל שיש לו שכל ישר ושיקול הדעת הראוי יוכל לפסוק בלי חשש מכשול והרי הוא עצמו (הרב המתעקש) שהיה בתחלה מלמד לא היה בקי בהוראה כל כך ואחר כך כשנעשה רב אולי היה חוזר על לימודו ונעשה בקי בהוראה ולא יאמר כדבר הזה והלא בעוה"ר בהרבה מקומות במדינת רוסיא הרבנות שייך להרבנים והם משלחים לכל עיר מלמד או מו"ץ וכי בן הרב אינו ראוי לכל זה כמו כל המו"ץ שלהם ואיך לא יבוש לומר לדחות את בן הרב ואלמנת הרב ובניה לפסוק חיותם בשביל שיש לו איזה נגיעה חי נפשי כי בושתי מאד לראות כזאת ואקוה שגם הוא יחזור מדבריו ויושיב את בן הרב לקדמותו וכו' וה' ישפות שלום אל המחזיקים בתורה וביראת ה' ויחזקו את בן הרב על מקומו להחיות נפשו ונפש האלמנה ובניה עכ"ל והנה במה שכתב שאין לדחות את בן הרב מפני מה שאינו ראוי כל כך כי כשילמוד ויעיין יהיה ראוי וכו' יש לו רב תנא דמסייע ליה הוא הרב מוהר"ש ן' עזרא (הראשון) שהבאתי דב"ק לעיל באות ל"ה על בן הרב כנסת הגדולה ונסתייע מדברי הרב המבי"ט עי"ש:
מז
ושם (בשואל ומשיב תליתאה) בח"ב סי' קי"ז בדבר אשר הרב שבק חיים והרבנית לא הניחה לקברו עד שחתמו אנשי העיר לקבל חתנה ושוב נתחרטו באשר עסק במשא ומתן עשר שנים ולא למד צורתא דשמעתא וגם אינו ערום ביראה והרבה אנשים כתבו שיבא ובא שם ורב אחד כתב לו שלש הזמנות שיבא אצלו ויקוב הדין את ההר והוא שחק לקול דבריו ובטחונו חזק על הרב הגדול שהוא בעזרו כי הוא מחותנו וראיתי העתקת מכתבי הרבנים כי אסר על השו"ב השחיטה עד שיתן להרב שני רו"ך ויראו לו סכין של שחיטה ואנשי העיר קבלו עליהם באיסור חמור השחיטה של השו"ב אם יתנו דבר מה להרב המשתרר עליהם בחנם והשו"ב האומללים הולכים ודלים ולא ידעו מה לעשות ובקשוני לחוות דעתי בדבר הרב ובדבר השוחטים ולא אכחד כי כמשא כבד יכבד ממני לכתוב בדברים האלו וכו' וכל איש עוטף כל מה שיכול לעטוף שנאה ובוז על הצד שכנגדו כי הנצחון תגבר גם הכושל יקימון מליו אמנם בכל זה למען כבודו יתברך ותורתו לא אחשה והנה בדבר הרב לא ידעתי אם יש לו כח להשתרר על העם אף כי פרי צדוק הוא אם אין לו כח לעמוד בהיכל המלך להיות בקי בהוראה ובמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב:
מח
ואם מצד הקבלה שקבלו לרב כיון שהרבנית לא הניחה לקבור בעלה הוי קבלה בטעות ואין לך אונס גדול מזה עיין ביו"ד סי' רל"ב סי"ז בהגהה דאם עשה משום הפצרת החולה הוי כנדרי אונס וכל שכן כאן שמשום יקרא דשכבי שלא יהא מוטל בבזיון עשו כן פשיטא דהוי קבלה בטעות ואף אי נימא דכל שחתמו ועשו מעשה לא עשו משום כבוד המת מכל מקום אחר שנתברר כי לא למד ולא שנה וכל שכן שאינו יודע בהוראה כלום אם כן הוי קבלה בטעות וחוזר ועיין בתשב"ץ ח"ב ס"ב דאף דמחילה בטעות הוי מחילה היינו כשטעה מעצמו אבל אם הטעו אחרים לא שמה מחילה וכאן הוי טעות מאחרים שבלי ספק כתבו להם וגם הוגד להם כי הוא למדן ובקי בהוראה וא"כ הוי קבלה בטעות (ושקיל וטרי במה שיש להקשות על סברת הרשב"ץ מש"ס דכריתות דף כ"ד גבי שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם זכה וסיים):
מט
ואם נימא כיון דחתן הרב הוא וחתן דינו כבנו כמ"ש בשו"ת רמ"א בסופו בתשובת הגאון מוהר"ר שאול וכו' אין מזה תברא דכפי הוראות בהעתקה מהרב הג' גם הוא כתב שאינו כל כך בקי וצוה שבתוך הזמן יהיה מורה אחר שיורה ובטוח בזכות אבותיו שברבות הימים יהיה ת"ח הנה כל שאינו ראוי תכף להורות כיון דנדחה נדחה וכמ"ש באשל אברהם הנדפס סביב השלחן ערוך הקטנים בשוחט שהניח בנים קטנים והעמידו שוחט אחר וכשהגדילו תובעים הבנים חזקתם וכתב כיון דאידחי אידחי עי"ש (דברי האשל אברהם הם בסי' ג"ן) והוא הדין בנדון דידן ומה שכתב הרמב"ם בראשון מהלכות מלכים דאם הוא קטן משמרים לו המלוכה זה דוקא למלכי בית דוד וכו' אבל בשאר מינוי ושררה פשוט כיון דנדחה ידחה. וכן היה מעשה בק"ק בלאשיב אשר קבלו להרב מוהר"ר אהרן מראפשיטץ שם אף שהי' בנים להרב המנוח שם וכתב הגאון מפשעורסיק ושדר לן חורפא דכיון דאידחי אידחי ובאמת המג"א בסוף סי' ג"ן הביא ממוהרשד"ם ועשרה מאמרות דבכתר תורה לא שייך זאת והארכתי בזה בתשובה ושוב כשרצה הגאון מסיגיט להיות בדארביטש ורבתה מחלוקת אמנם כל זה באם ראוי הבן אבל כאן שאינו ראוי מי יודע אם יהיה ראוי עוד אחר שעסק במשא ומתן עשר שנים ולא למד ולא שנה קשה מאד שאחר כך יהיה בקי בהוראה פשיטא שאין להבן זכות ועיין בספר החסידים סי' תשי"ז [תשנ"ז] שכתב גם כן דבמצות לא שייך ירושה ועוד היה מקום לדחותו וכו' ועל כל פנים אם אינו ראוי פשיטא שלא נוכל לכוף שיהיה הוא הרב ואחר יהיה מורה הוראה:
נ
הן אמת שבעוה"ר הן רבים עתה עם הארץ אשר הם פרי קודש ויעמידו תחתם מורה הוראות והמה יקחו המעות ועל כן תפוג תורה שעל ידי כן ימשכו ידיהם מהלימוד שלמה ילמדו אם אינם פרי קדש מה יועיל להם כל לימודם ובעינינו ראינו שבמדינה פ' מעט מעט היודעים להורות וגם במדינתינו יום יום יתמעט הלימוד ובפרט הוראה כי במה נחשב המורה אם אין לו תפארת משרת הרבנות כי הרבנות ינשא למי שהוא פרי קודש הילולים החכם או סכל והרבה יש לדבר אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' כי פשתה המספחת. בדבר השו"ב מאוד אני מתפלא איך יוכל הרב לאסור שחיטת השו"ב העניים האומללים האלה מה חטאם ומה פשעם אם הרוב מהעיר אסרו על עצמם השחיטה אם יתנו להרב וכבר אמרו חז"ל על פנחס ויפתח בן מחבלתא לחייתא וכו' ולא מצד הדין בלבד אין לו כח לאסור השחיטה כי גם מצד מגדר מילתא לא ידעתי מה מיגדר מילתא שייך בזה ופשיטא שהשוחטים מותרים לשחוט עד כי יקום למשפט לפני הרב דגליל ויקוב הוין את ההר:
נא
והגאון בית שלמה בחלק א"ח תוך סי' י"ג הביא דברי הרמב"ם שבפרק ד' מהלכות כלי המקדש ושבפרק א' מהלכות מלכים ושכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ה ושמבואר שם דגם לענין רבנות הדין כן ושכן כתב הגאון מוהר"ר שאול בתשובתו הנדפסת בסוף תשובות הרמ"א ושכן שמע מפי אביו הגאון שפסקו כן כל הגאונים וזה דלא כמו שכתב המג"א בסוף סי' ג"ן בשם מוהרשד"ם וכו' שוב הביא דברי הרב חתם סופר בסי' י"ב הנ"ל בס"ק כ"ו ושקיל וטרי בהו וגם אני הדל כתבתי על דבריו לקמן בסימן ח' עי"ש מתבאר מדב"ק שסובר דנקטינן דגם בענין רבנות יש דין ירושה לבן לעמוד במקום אביו:
בן
גם בשו"ת שם אריה חלק א"ח סי' ז' (בד"ה והנה במגן) הביא מה שכתב הרב מגן אברהם בסוף סי' ג"ן בשם הרב מוהרשד"ם דבכתר תורה אין דין ירושה מן הדין מדאמרינן דשלשה כתרים הם כתר מלכות וכתר כהונה מורישים לבניהם וכתר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יטול ובשם ספר עשרה מאמרות כתב גם כן דבמינויים שהם כתר תורה אין בניהם קודמים רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים והרבה להשיב על זה ודעתו נוטה שגם מעיקר הדין יש דין ירושה גם במינוי דכתר תורה וסיים (בד"ה ועוד נראה) ועל כל פנים לדינא אין נפקא מינה בזה דהמנהג בזה הלכה כדכתב הרשב"א בתשובה בפרט מנהג קדום כזה מזמן הלל הנשיא ואילך ולכן בנדונו שהרב אבד"ק פלוני מת והניח בן ממלא מקומו ומקצת אנשים דשם משנאתם להרב נטרו שנאה לבנו ואין רוצים שיתמנה לשרת במקומו ופסקו הרבנים שהדין עם בן הרב והוא קודם לכל אדם וכו' כתב הרב המחבר שיפה פסקו ויעמוד בן הרב בחזקתו חזקת אבותיו כאשר נפסק הדין ואסור להשיג גבולו עי"ש בגוף דב"ק שהביא דברי הרמב"ם שבהלכות מלכים והלכות כלי המקדש בענין זה וגם נשא ונתן הרבה בדברי הגאון חתם סופר בא"ח סי' י"ב במה שמפלפל בתשובת הרשב"א והאריך ליישב תמיהותיו לך נא ראה: