שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
פסקים על גיטין שונים · קי
בשלישי בשבת בששה עשר יום לירח אב שנת התרכ"ב לב"ע נתן גט כריתות דמתקרי כמוס בן יוסף לאשתו אסתר דמתקריא תורה בת משה דמתקרי בשיש ועידיו יצחק בן פריגה פרגאללה ואליהו בן כליפה ויצא גט כשר מבלי שום פקפוק. וטעם דנכתב דמתקרי כמוס יען שהיה לו שם אחר בל"הק ונשתקע ממנו ואפילו בקס"ת אין קורין לו אלא בשם כמוס. והאשה עיקר שמה אסתר אך ידוע על הרוב בפה העירה מקצרין שם זה לשם תורה. ואביה בקס"ת קורין לו בשם משה אך כ"ע קרו ליה בשיש והוא קיצור משם משה ודומה לזה יש כנוי משפחה במ"ם משיש הובאה בהתשב"ץ ח"ד להר"ש דוראן סמ"ט הביאו הרב חיד"א בש"הג ח"א דנ"ט ע"ב מ"מ הכא ששמו משה ודאי דשם בשיש הוא קיצור משם משה דומיא למשה שאשו דכתב ה' חיד"א בח"ש ח"א דמ"ה ע"ב אלא ששם כתב המכונה משום דלא דמי ללשון עברי וגם אינו פתרון השם ולדידן דכל קיצור שם אפילו שאינו פתרונו כותבין דמתקרי גם בזה כותבין כן ואפילו במקום שיש ספק עדיף מתקרי ממכונה וכמ"ש הג"פ:
והנה המגרש הנז' אחר שכבר נכתב ונחתם הגט כדחזי בשעת ההתרות וביטול מודעי של שעת נתינה סירב ומיאן ואמר שאין רצונו לגרש ובהיות שקדמה לי הידיעה סיבת הגירושין מה ראו על ככה לגרש לפי שהוא איש רע ואיש מעללים מלבד שאיבד המדודים שהביאה לו אשתו בהוללות ושכרות עוד זאת יתירה שאינו זן ואינו מפרנס ולא יכולנו עליו לכופו לזון ורוב ימי אשתו בבית אביה על עסקי לגימה וכמה פעמים תווכו השלום ביניהם ואין שלום וכו' אח"ז בא אחד מהב"ד ויגע הוא ואחרים עמו לפייסו ליתן הגט והוא כחרש לא ישמע ואח"ך הלכו עמו לחוץ ולא ידעתי מה אמרו לו ואני הצעיר המסדר לפי שעה נתיאשתי מהגט והלכתי ממקום שהיינו מסדרים בו הגט ואחר סמוך קרוב לחצי רביע שעה באו קרוביהם באמור אלי שנתרצה לתת הגט והלכנו למקום שהיינו בו ששם נכתב ונחתם הגט ושאלנוהו אם רצונו לתת הגט מרצונו ואמר הן ועשיתי לו ההתרות וביטול מודעי כנהוג ונתן הגט. ובשגם ידעתי שאין מניחין אותו להמגרש לצאת בין כתיבה להנתינה כדי שלא לבטל הגט כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה"ג דין ך' כל זה שלא יצא לבדו לא כן אם יצא עם ב"א כנודע וכמבואר לה' פ"הא ח"ג דל"ה ומ"מ כל זה הוא מהיות טוב כדמוכח מלשון הטור ומרן והלבוש בס"ה ובס' פני יצחק קרי ליה מנהג כשר אך בשגם ידעתי מ"ש מרן בס"ה דאם יצא משביעין אותו שלא ביטל והוא לדעת הרמב"ם כמ"ש מרן בב"י סקל"ד אך מה שלא עשיתי כן בהיותי יודע שלא יצא לבדו ע"ז סמכתי שבדעתי שאותם הב"א שהלכו עמו הם בעצמם חזרו עמו באופן שלא הניחוהו לבדו כלל ובפרט האחד מהיושב על המשפט הנ"ל נר"ו מסתמא לא יטעה בזה ח"ו ואחר צאתי משם ידעתי שאותם שהיו עמו הניחוהו והלכו להם ולא חזר למקום שהיינו בו לגרש אלא עם קרוביו ועכ"ז נראה כיון דלא ידעינן להדיא שביטל מסתמא לא חיישינן ואפילו השבועה שמשביעין אותו אם יצא לבדו אינה אלא על הצד היותר טוב כדמוכח מלשון הרב חיד"א בשיו"ב הנד"מ א"ה סקמ"א אך אין כאן חשש רק ממה שחזר בו אחר כתיבה ונתינה מליתנו והיה בפני ובפני העדים הנה לא מבעיא להתוס' והרמב"ן והרשב"א שכתב ה"המ שם בפ"ו לפי חילוף הגירסאות דאחר כתיבה אין ביטולו ביטול ודבריו לא שרירין ולא קיימין וכ"כ הרב המכתב דקכ"א ע"א מהרא"ש והר"ן בפ' השולח וכן הריטב"א בפ' האומר וכן הרב העיטור והריב"ש סרל"ב אך הרמב"ם שם חולק ע"ז וס"ל דביטולו ביטול וכתב ה"המ שם שעם כ"ז כתבו הרמב"ן והרשב"א שיש לחוש לדעת רבינו ואם נישאת הולד ממזר ושומר נפשו ירחק ממנה ע"כ וכתב הב"ש סקמ"א והרב המכתב שם דהויא ספק מגורשת אך כ"ז הוא אם ביטלו בפירוש דאינו מגרש באותו גט לעולם ואפילו שמבטל מודעי אח"ך וכמ"ש מור"ם סקל"ד בשם י"א וידוע דגילוי מילתא בגיטא לאו כלום היא כמו שפסקו כל הפוסקים אך לבי מהסס כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה"ג דין כ"ה מי ששלח גט לאשתו וכו' עד שיאמר לו בפירוש לא תתן או יבטל בפירוש ע"כ וכן משמע מש"ות הר"ן סמ"ד שהביא הב"י סקמ"א ופסקה מור"ם שם סס"ב משמע דאם חזר בו מליתן בין כתיבה לנתינה חזרה הוי ואולי דהוי כמו ביטול דאינו מגרש בו לעולם להרמב"ם אלא דלא ידעתי למה מרן בסקמ"א לא הזכיר לשון הרמב"ם זה כמות שהוא כמו שכן דרכו דרך הקדש בכמה קומות ואולי דמבין בדברי הרמב"ם מ"ש עד שיאמר בפירוש לא תתן או יבטל בפירוש לצדדין קתני אם אמר לו שלא תתן ביטלו משליחותו אבל הגט לא בטיל וממנהו שליח מחדש ומגרשה באותו הגט ואם ביטלו בפירוש ביטל הגט ג"כ וצריך גם גט מחדש ואע"ג דשנינו בפ"ב דגיטין זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת כשר והיינו בשליח הגט ופסקוהו כל הפוסקים וכן מרן בסקמ"א סל"א וכ"ה במגרש עצמו שאחזו קורדייקוס דבמאי דקי"ל כר"י דאין צריך לימלך בו ומ"מ פסול מדרבנן היינו בכה"ג אבל אם המתינו מלכתוב מה שנשאר מהגט עד שהבריא ואח"ך סיימו הגט ע"פ דיבורו כשר הגט וכמ"ש הב"י שם והביא דבריו הג"פ סקכ"א ס"ו הרי דתחילתו וסופו בדעת כשר אע"ג דבמאי דבין כתיבה לנתינה נתבלבל וכ"ה הוא בש"מ וכמ"ש מרן שם ובב"י שם הביא דברי התוס' ששם בגיטין ד"ע דלכאורה משמע להפך ופירשם יפה יפה באופן דמסכימים לדבריו ומה שהקשה הג"פ שם על דבריו עיין למהרי"ן בס' גט מקושר מה שיישב כ"ז אינו ענין לנ"ד דחזר בו בנתים מליתנו משום דבעינן קרא כדכתיב וכתב ונתן שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה ותלישה או קציצה ואח"ך נתינה ודוקא במי שמחוסר דבר שאינו מגופו של גט כמו בריאות דעת וכיוצא וכמ"ש ה' בית אברהם דקמ"ב ע"א מיסוד דברי הר"ן אבל בדבר בגוף הגט צריך גט אחר שלא יהיה מחוסר אלא כתיבה ונתינה והא ודאי במה שחזר בו בנתים הוי מגופו של גט שלא רצה לתתו וצריך גט אחר:
ואח"ז הראה לי חד מינן הח"וש הד"ומ שלום רב נר"ו מ"ש ה' משחא דרבותא ח"ב סקל"א שנשאל בנ"ד והתיר להכשיר הגט בפירוש אחר שיבטל מודעות בשעת נתינה יעו"ש ונחה דעתי בזה אך יש להרגיש עליו שלא הרגיש מדברי הרמב"ם הנ"ל ושלי"ת שלא באנו לידי תקלה ח"ו וסמכנו עליו מחמת שהבעל סירב לתת גט אחר. איברא על מה שגירש שלא מרצונו כדמוכח מתוך הענין והוא שחמיו הוריד אותו מהספינה שרצה לברוח והרגיש בו קאפיטאן הפור"מו שלא מצא בידו טיסקר"י והניחו במשמר ואחר ימים שיצא בא עם חמיו לב"ד ונמנו וגמרו לגרש בגט כשר ע"י שמחלו לו במדודים שאיבדם וגם משאר נידוניא שמכר ובאותו יום עצמו תפסו ב"ח אחד והחזירו לבית הסוהר ולמחרתו יצא ובא לגרש ואירע מה שאירע כנז"ל וגם לשמע אוזן כי האחד מהב"ד נר"ו הנ"ל שיצא עמו לפייסו לתת הגט הפחידו באמור לו שרוצה לקבול עליו לשררה כי יום אתמול עושה צחוק מאו"ה שבשעה שתפסו הב"ח נשתמד אלא שלא קיבלוהו כיון שהוא מחמת האונס והיום שוחק על דת האמת שאמר לתת גט לאשתו ולאחר שנכתב ונחתם חזר בו מליתנו וע"פ הדברים האלה רצה לתת הגט וא"כ אפוא הכל נעשה באונס. אי מהא לא אריא כיון דלא יכולנו לכוף אותו לזון הוא מהכופין אותו כנודע וכמ"ש מרן סקנ"ד וכן עשו מעשה רבני אשכנז בחליצה ועמהם הסכים מרן בש"ות א"ה דקל"ח ושם כתב דה"ה במי שאיני רוצה להסתחר ורמזו הכנ"הג שם אות ב' והיא"ה ח"ב אות ט' ועיין בש"ות מור"ם סל"ו וכן במי שרצה לברוח ועשה מעשה וכמ"ש הרא"ם סצ"ג והובא במהריק"ש ובכנ"הג שם ועדיפא מינה כתב הרא"ש ופסקו הטור ומרן שם דאם יראה אשתו שרצונו לברוח ולעגנה יכפוהו ב"ד לתת לה גט זמן והיינו ודאי שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כנודע וכן עשו מעשה הריב"ש והרשב"ץ ובנו הרשב"ש כמ"ש מהר"י בן טאוה בסימן אחרון לכוף בנדון הרא"ש. וגם יש סניף אחר במה שהמיר כבודו עיין בב"י סקל"ד ובכנ"הג שם אות ע"ב וביא"ה ח"ב אות נ"ג נ"ד נ"ה ואע"ג שלא קיבלוהו מ"מ העיז פניו והרים יד בדת האמת ותו דאפילו באונס גמור כל שלא מסר מודעא הגט גט וכמ"ש מרן סקל"ד וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סקכ"ו. ובמה שמחלה לו אשתו עיין להרשב"ש ס"סי של"ט בסוף דבריו שדומה כמו שנתנה לו מעות דהוי כמכר דצריך למסור מודעא כ"ש בנ"ד דהדין נותן לכופו ע"י ב"ד של ישראל דכמה פעמים עמדו לדין לזון ולא שוה לנו כי הוא גבר נחשירכן ונלאינו לתווך שלום ביניהם פעמים רבות והכל שלום קטיעא ורוב ימי נישואי אשתו ניזונת מאביה ובר מן דין כל שנאנס כל שלא מסר מודעא הגט כשר וכמ"ש מרן סקל"ד וז"ל הרשב"ץ ח"ב סקכ"ו אם לא מסר מודעא ולא ביטל הגט כשר אפילו שלא גירש מרצונו ועיין להרב המכתב דק"ך ובנ"ד אין כאן לא מסירת מודעא ולא ביטול הגט כ"ש היכא שהדין נותן לגרש וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:
ולמודע'י אני צריך כי לא סמכתי על דעתי קלה כמות שהיא ושלחתי גופא דעובדא להרב המו' ראשון לציון בע"הק צפת תוב"ב המלאך:
רפאל נר"ו יאיר ע"י הרב הכולל ש"דר לן מר מע"הק הנז' כמהר"ר יהודה בן יצו זצוק"ל וזה אשר השיב לי נר"ו יאיר וז"ל האיר וזרח אל עבר פני הני זהרורי דרבי ששון לבי כוננו ידיו מעשה אצבעותיו של האחד המיוחד אחד היה אברהם ואתיא תוך תוך שאלת חכם מענין ס' שנסתפק בנתינת גט בב"ד הצדק ונשא ונתן באמונה להכשיר הגט ואתא ואייתי בידיה חבילות של ראיות ובמקום גדולתו שם מצינו ענותנותו ארי נעשה שוא'ל לגלות לו את דעתי בזה וכל לגבי דידי ידעתי בי'ני ידעתי שאיני מאנשיה להבין ולהורות את החוקים ואת התורות וכ"ש בדיני גיטין וקידושין אשר רבו כמו רבו חילוקי דינים ובקל יכול האדם ליכשל בדבר ערוה חמורה ח"ו ברם לעשות רצון צדיק חפצתי ופניתי אל לבי לעסו'ק אהב מהאי ספיקא דדינא והן בעון כי לא היה לי פנאי פ' זה אך אם יום או יומים אשר מצאתי מעט קורת רוח וכאשר הכינותי בס' דבי רב ראיתי שיש מקום לפקפק בכל צדדי ההיתר אשר כביר מצאה ידו של הרב עליון מגן אברהם הי"ו ברם זאת מצאתי כפי קוצר דעתי שעיקר אונס ההפחדה שבנדון זה אינו כדאי ליקרא אונס והן אמת שרוב כל האחרונים הסכימה דעתם דאונס ההפחדה הוי אונס ואפילו יצאו הדברים מפי אדם כשר וחכם אפ"ה הוי אונס ובפרט שרבינו בצלאל עשאו לראב"יה יחיד בדבר זה למאי דס"ל דאונס ההפחדה לא הוי אונס והן אמת שרבני האחרונים השיבו ע"ד נמצאו עזר לראב"יה מכמה פוסקים לכשיהיה הא מיהא עלתה הסכמת הפוס' לפסוק דלא כראב"יה ודעמיה דאונס ההפחדה לא הוי אונס ועכ"פ ע"כ לא אמרינן דאונס ההפחדה הוי אונס אלא היכא דאי גזים ועביד יגיע לו נזק מגויי הארץ לא כן בכגון דא בנ"ד שאפילו אם ימסרו אותו לגוים שיאמרו אליהם שאחר שכתב לגרש חזר בו ולא רצה לגרש הא ודאי שלא יגיע לו שום עונש מגויי הארץ בעבור זאת שכפי דתם האיש יכול לגרש את אשתו ולהחזירה פ"א ושניה ושלישית ועל ד' לא אשיבנו ואי לא ע"י איסת"חלאל א"כ איפוא מה עון ימצאו לזה האיש אשר כתב לגרש ולא רצה דאדרבה בדתי הגוים יחזיקו בידו בענין זה וחילוק זה הנה הוא כתוב בספרי הפוסקי' זה נראה לפק"ד טעם מספיק להקל בהצטרפות כל הטעמים שכתב מני"ר הרב הפוסק הי"ו והם רשאים ולא אני ובכן ש"וט יסגא לעד כנהר שלום כיר"א. עכת"ד נר"ו. חיים מדבר הן בעון השתא הכא אין לי שעת הכושר ליישב על מה שפקפק הרב עליון נר"ו בקצת מדברי מה גם שלא ביאר הפקפוק ועכ"פ תסגי לן שהסכים עמי להכשיר הגט ומניה ומני יתקלס עילאה וה' ינחנו בדרך אמת: