שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
פסקים על גיטין שונים
א
גט ראשון שבא לידינו בצירוף הרב המובהק מאיר כברק המקובל האלהי הדר הוא לכל חסידיו יעקב שלימא זצוק"ל:
שם המגרש דודו ואין לו שם אחר כלל ולא נמצא מזה כלום בסדרי שמות הגיטין זולת בס' פ"הא ח"ג דל"ו שם דודה ובס' פאת ים דף ס"ה ע"ג ואינו עיקר שם וחיפשתי בכל דדו שבמקרא וכתוב חסר את יוכבד דדתו דד אהרן ערות דדו לבני דדיהן לנשים או דרו או בן דדו יגאלנו אלא דבשמואל א' נמצא בג' מקומות מלא בוי"ו וכן בעמוס ו' אבל במלכים כ"ד וכן בירמיה ל"ב ב' פעמים כתוב חסר אלא שבירמיה כתוב שני פעמים חסר ואחד מלא ובמגילת אסתר כתוב ב"פ חסר וידוע מ"ש מהרימ"ט בשם מורה כיון שכתוב בתורה חסר צ"ל בגט כן אף שבמקרא אינו עצם שם איש כ"ש כאן דס"ס שם אד שהוא קרובו אע"ג דאינו שם העצם ממש וכה"ג י"ל שנלך אחר הרוב שהוא חסר מה גם דבתורת משה כתוב הכל חסר ומ"ש בב"ר ע"פ היא אסתר בת דדו מלמד שהניקה חלב וא"כ שמא יטעה הקורא לקרותו מלשון שדים זה אינו מלבד דהא דב"ר דרשה בעלמא היא עוד בה דלא נמצא במקרא זולתי דדיה ירוך בכל עת לשון נקבה ולא דדים של איש ואין ללמוד משם מבורך אע"ג דכתוב בתורה חסר הסכים הרב חיד"א ז"ל בח"ש ח"א סימן ל"ח לכתבו מלא דהתם יש לטעות שיש בקמץ ויש בצירי כמו מברך רעהו בקול גדול משא"כ כאן. ודע דהרב הנ"ל שם הביא ראיה מס' ידי אליהו שהזכיר לרבינו מבורך בוי"ו וכן הרב שע"א ושכן מצא שכתב מהריק"ש ואני הצעיר מצאתי כן במרדכי סוף קידושין רבינו מבורך ובמאי דקמן אחר החיפוש משמיא אנהרינהו לעיינין שמצאתי בשופטים סי' יו"ד שם איש דודו בוי"ו כפי התרגום ששם וכן בשמואל ב' סכ"ג ובד"ה א' י"א מעתה לא נשאר ספק שדינו ליכתב בוי"ו ודומיא לזה כתבו בשם עזרא כיון דעצם שם איש באל"ף כן ראוי ליכתב אע"ג דבקרא כתיב עזרה בצרות בה"א דההיא מלה בעלמא ולא עצם שם איש:
ב
גט שני הבא לידינו שם המגרש בפי הרוב בידה (ביו"ד נחה והבי"ת חיריק ודלי"ת פתח) וכן שמו בפי הרוב ואחר החקירה ידענו שעיקר שמו יצחק וכן עולה לתורה וסיבת שם זה שפ"א נתאסכן עמו אורח מעו"בי תונס יע"א שמו דוד ואחר לכתו ממנו קראוהו כן ע"ש האורח הבא אליו וכתבנו יצחק דמתקרי בידה כיון דבידה קיצור משם דוד משפטו דמתקרי ובשם דוד אין לנו עסק אע"ג דהאורח ההוא שמו דוד בלבד עכ"פ זה שלפנינו אין לו שייכות בשם דוד כי אין לנו אלא במה שלפנינו ואפילו לדעת הרדב"ז ח"ב סי' תקל"א וח"ג סי' תל"ט ורמזו הג"ף סקכ"ט ספ"ז ובליקוטים ששם דף ק"ם בשם שמריה ומחרז שאינו עושה עיקר מקס"ת שאני התם ששני שמות חלוקים הם כמו חיים ביבאנטי אע"פ שהוא שם ופירושו משא"כ שם וקיצור שם ודאי שראוי לעשות עיקר מהשם ואף דבההיא דהרדב"ז מרן חולק בזה ובתריה גרירנא וכמ"ש הג"פ שם. ודע אע"פ דקיצור זה יש לטעות בקריאתו לשון יד כמו ונתן בידה אין לחוש לזה דכשיאמרו בן פ' ידוע ששמו כך וכמ"ש לפנים בשם זה מיסוד הרב ג"פ סי' קכ"ט ובעזרת נשים בשם שלום:
ג
גט שלישי הבא לידינו במגרש אחד מכפר מסלאתא דרך ב' ימים מפה העירה יע"א דרך יבשה שמו כליפה בסעד וכל בני כפר הנ"ל אין להם כנוי משפחה שכן הוא בעו"בי שאלוניקי יע"א כולם פלוני בכר פ' וכן ראיתי בע"ת בבל יע"א רק שיש להם חילוק בעלית ס"ת ובמי שבירך בין חכם ועשיר לבינוני ודלת העם שלחכם ועשיר קורין לו עד ג' דורות דרך משל ראובן יעקב יצחק אברהם לבינוני שלשה דורות ראובן יעקב יצחק דלת העם ב' דורות משא"כ כל העיר הזאת ואגפיה כולם משפחות משפחות מוכח שבני הכפר הזאת קדמונים וכן מוכח מאיזה מנהגים שיש להם ולאלו מהרי"ך ח"ב סימן ל"ז קורין להם הקאלאבריז"ס והרב ג"פ סי' קכ"ט סס"ג סבר לה דיכתבו ראובן יעקב ואם כתב דמתקרי פסול ועיין מ"ש עליו הרב פרח שושן דף נ"א והרב דבר משה ח"ג דף מ"ה וה' פ"הא ח"ג דל"ה וה' קמ"ר ח"ב בש"ות ששם דף ס"ח ובס' בארות המים דף ק"פ ובס' עולת שמואל דל"ה ומהרי"ך שם ובלח"ש דף קנ"ח וה' קמ"ר שם ובגט מקושר למהרי"ן דף נ"ט בשגם יישבו את דבריו העד העיד בנו מהרי"ן שם דאמר לו מהרי"ך דבעו"בי איזמיר לא נהגו כדבריו אלא כותבין פב"פ ושכ"כ מהר"א ומהר"י ברונא וכן עשו מעשה בתוככי ירושלים ת"ו. והנה המגרש הזה נתברר שאביו יוסף אך להיות שהיה אחר ששמו כשמו ושם אביו כשם אביו קראו לזה ע"ש זקנו לתת הפרש ביניהם ובודאי צריכין לכתוב כליפה בן יוסף ומה לנו בשם זקנו ובר מן דין דחזר שם בסעד כמו כנוי משפחה דאין לכותבו ואין זה ענין למ"ש בש"ות מור"ם ספ"ד דיש משפחה אחת למי ששמו סעדיה והכל קורין לו ישעיה ע"ש ראש המשפחה והמגרש בס"ת קורין לו אהרן סעדיה דנסתפק שם בכתיבתו היאך מתקרי או המכונה יעו"ש דשאני התם דכל שם סעדיה קורין לו ישעיה משא"כ כאן דלא עשו רק לזה להפריש בינו ובין האחר ולשני יב"ש לא חיישינן מלבד דדעת מרן אין זה אלא בשם נשותיהן נמי שוין אלא דלדעת מור"ם נמי דצריך סימן אותו האחר כבר דלב"ע וחלי"ש:
ושם כליפה משפטו בכ"ף ובה"א לבסוף וקריאת הכ"ף רפויה כנז' למהריק"ש בשמות ולהרב המני"ח וה' ג"פ סקכ"ט סקל"א והוא מלשון תמורה וחליפין כמו כלף אללה מכלוף כמ"ש הרב דרכי נועם דף קל"ו והחק"ל א"ה סנ"ד וכ"כ הרב חיד"א בש"הג דמ"ז ובספרו מראית העין דף ט"ו בהרב כליפה בן מלכא זלה"ה לאפוקי מהרב ב"ש בשמות אות ח' שהוא מלשון התחדשות ע"ש וקויי ה' יחליפו כח משא"כ בכ"ף פירושו בכשיל וכילפות יהלומון ואין אדם קור בנו ע"ש המשחית ומסקנתו ז"ל אזלינן אחר חתימתו יעו"ש ואדרבה אם יהיה בחי"ת פירושו לשון שבועה וכמ"ש הרב המני"ח שם. והנה שם מכלוף הובא בהרא"ש ריש כלל נ"א וכן הריב"ש סע"ט וס' שע"ז וכן הרשב"ץ ח"א סי"ג וח"ב סקע"ד ושם בח"ד טור הראשון ס"ג ושם זה ושם כליפה ושם כלף אללה משורש אחד:
ושם המתגרשת מבארכה וכן מצינו כתוב כתיבתה בגיטין ישנים ואלו בשמות למהריק"ש ולהרב המני"ח ולהג"פ בעז"נ דף כ"ח אמבארכה באל"ף תחילה ואחר החיפוש מצאתי למהרימ"ט הובא בכנ"הג סי' קכ"ט אות פ"ט ובשער השמות בשם איסטרו"פלא ואישטרונ"גילא הרגילם בבני רומאניא מפילין האל"ף בתחילה משא"כ בשם איפנד"א ושם ביאר דשם איסטרו"פלא קיצור משם שרה ולא משם אסתר שא"כ היאך מדלגין האל"ף שהיא משורש השם יעו"ש וכ"כ בס' מטה יוסף ח"ב דף כ"א על דבריו דכל שם צריך לחקור אחר עיקרו ושרשו מאין הוא ומאיזה שם הוא ולכתוב כפי עיקר השם אע"פ שיש שנוי בכתיבה מהמבטא וכ"כ הרב אדמת קדש ח"א דף ק"ז לחלק בין שם זה ודומה לו שהזכיר מהרימ"ט ובין שם איקשתי איספאניא אסטמבול שהזכיר הרב המני"ח דהוו מעיקר השם משא"כ הנך אינם אלא קיצורי שמות וא"כ בשם זה נמי דפירושו ברוכה מלשון ברכה כיון דבעיקר השם אין כאן אל"ף לא הוצרכו לכותבו ואין פירושו אם הברכה וכמ"ש בעז"נ שם דא"כ הוה צריך ליכתב במ"ם סתומה ע"ש וכן נאמר גם באל"ף דאם פירושו אם הברכה היו צריכין לכתבו באל"ף דהאל"ף משורש השם ויעו"ש בעז"נ בשם שחאדי אע"ג דפעמים קורין אותו בשם אישחאדי אין לכתוב אלא שחאדי משום שפירושו שאול כידוע וכ"כ בשם סלימאן ובשם סלים וכ"כ הרב פ"הא ח"א דף ס"ו בשם מרידך שהוא קיצור משם מרדכי דאין לכתוב אימרידך ודלא כהרב זרע אברהם סי"ג וי"ד ברם יש לדקדק עליו דמהא שמעת מינה שיש חילוק בין מרידך למ"ש מהרימ"ט בשם אלג'והר בה"א הידיעה דצריך לכתבו בא'ל משום דבמרידך אין כאן אל"ף בתחילה ואלו שם דף ס"ג כתב בשם אהרה צריך לכתוב אזהר באל"ף ומייתי מדברי מהרימ"ט הנז' בשם אלג'והר דכבר הורגלו בא'ל כמו אלקופא אע"פ ששם הפרח אזהר והרי שם זה הוי כשם מרידך דאין כאן אל כמו אלג'והר ובס' נחפה בכסף ח"ב ספ"ד ע"ד נדחק בזה וסיים וכדאי הם ב"ד שלפנינו שדקדקו בזה וידענו שהאל"ף מעיקר השם וגם אנו סומכים עליהם ולא דקדקנו בזה כלל שלא להוציא לעז ח"ו והכא נמי בנ"ד כ"ש שהראנו פנים לזה שכן צריך להיות ואולי אותם ספרי דבי רב שכתבוה באל"ף בתחילה אע"פ שאינו צריך מחמת שכבר הורגלו לכתוב כן מקדמת דנא לא רצו לשנות מטעם לעז וכמ"ש הרב הנז' בנדונו:
והנה אירע בגט זה בתיבת שבוקין שטעה הסופר וכתב וי"ו אחר השי"ן ואח"ך כתב הבי"ת והרגיש בדבר והראה לנו ולפום ריהטא נראה שאין כאן בית מיחוש דאין כאן שנוי הבנה כ"כ אלא שבוקין משמעותו מכאן ולהבא ושובקין משמעותו עבר ובתשו' מרן ס"ח כתב על תיבה זו אף אם לא נכתבה הגט כשר אך דלפי שעה לא מצינו מפורש בנדון זה ממש עלה בדעתנו לגרר יו"ד ראשונה מהשי"ן ואח"ך יגרר ירך הוי"ו ובאותו נקודה שהשאיר בוי"ו יצרפנה עם ב' ראשי השי"ן ותהיה שי"ן שלימה ע"י כתיבה וכיוצא בזה כתב מהריק"ש בהגהותיו סקכ"ה בתיבה חלוקה כשתי תיבות ויש בין החלקים שי"ן ודרך השני שכתב שעליו הסכימו האחרונים שימחוק הראש הראשון קודם כתיבת הראש שיאריך בו השי"ן דהוי אות בכתיבה ולא במחיקה ובשגם יש בחלל השי"ן גרר אין לחוש וכ"ה בנדון מהריק"ש דבגט קאמר דוק בדרכו זה וגם בדרכו הראשון ששם וכ"כ הג"פ שם סל"ב בפירוש דהגרר שישאר בחלל האות ש"ד וכ"כ בס' אגורה באהלך דמ"ג שכתב הקו"ף של תיבה זו אחר השי"ן והורה גבר לגרר רגל הקו"ף ולעשות בי"ת וכ"כ ה' פ"הא ח"ג דצ"ה בכתב יו"ד יתירה בתיבת ולאתריכי אחר התי"ו שיגרור אותה ויגדיל התי"ו והרי"ש וזה גרע יותר מנדון דידן שקצת מהתי"ו שהגדיל כתובה על יו"ד שגרר אך הסופר לא המתין לנו ומיהר וגרר גב הבי"ת והשאיר הגגין מה למעלה מה למטה ועירבם עם הוי"ו ונעשית בי"ת בכתיבה ואע"פ שגערנו בו שלא המתין לנו לראות מה בפינו מ"מ גם זה יוכשר דאין כאן גרר אלא תוך חלל הבי"ת:
ואירע עוד בחתימת העד רחמים שנדבק קצת מהרי"ש עם החי"ת ואמרנו לו שאחר שיתבייש יגרור בסכין דאתבא דמרן סמכינן שיכול לגרור הדיבוקים בגט ודלא כמור"ם ועיין להרב נחלת שבעה דף ע"ה מ"ש עליו וכ"ש בחתימת העדים שיש להקל כמ"ש מור"ם סימן ק"ל:
ד
גט ד' הבא לפנינו שם המתגרשת תורה ואחר החקירה ידענו שהוא קיצור משם אסתר כמו סתירה שנגזר מאסתר ודינו לכתוב אסתר דמתקריא תורה בה"א לבסוף כמשפט כל שם הערבי ושם אסתר משום שיש עדין איזה ב"א קורין לה אסתר אף בפי הרוב תורה ואין לספק ששמא ע"ד שחביבה כעגלה כמ"ש לולא חרשתם בעגלתי וכו' ואז משפטו באל"ף לבסוף שכן בן בקר תרגומו תורא דמלבד דאין רגילות לקרוא שם זה בעיר הזאת ע"ש זה ולא עוד אלא הרי מצינו כמה שם אסתר בעיר זו שקיצורם כן וזה בכלל כמו שכתבנו. ושם המגרש יעקב וכן קורין לו לתורה אך בפי ההמון עקיבה ואמרו בסיבת שהיה חסר דעת קראו אותו כן וכיון דעיקר שם זה הוא שם קדוש ראוי ליכתב ואין זה בכלל כנוי לגנאי אע"ג דנמשך לו מחסרון דעתו ומלבד זה כבר צדדנו למעלה דבכנוי הנמשך מדבר שאינו בידו אלא בידי שמים כל שקורין לו כן הרוב בפניו ראוי ליכתב ושם עקיבה משפטו בה"א לבסוף כמ"ש הלבוש וכנ"הג בגופו של גט ובס' המני"ח ובליקוטים אשר בס"ס הג"פ ובעז"נ ובס' יא"ה דף קט"ו והרב חיד"א בשה"ג ח"ב דף ל"ו. וראה זה חדש מצאתי בס' כרם שלמה אשכנזי שכתב כל ש"ס בבלי כתוב עקיבא באל"ף ולא כן בכל הירושל' שכתוב בה"א ולדעתו ז"ל בא"י יכתבו בה"א ובח"ל יכתבו באל"ף אלא שלא רצה לסמוך על דעתו:
הודעתי הן כתיב כאן כי גיטין הנ"ל היו תחילת שנת תקצ"ח וגוף הגיטין לא נמצאו ומה שכתבתי הוא מהפנקס ויעתק משם כל הכתוב שם ומכאן ולהבא אתיא כתיבה כתיבה מהגיטין עצמם בכל גט שנפל לנו ספק בו בזמן זמניהם בשם יקרא המגרש והמתגרשת ושם העדים ובקיצורי שמות ובכנויים בכל אחד ואחד טועמיה חיים בס"ד:
ה
בשני בשבת בארבעה ועשרים יום לירח סיון שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשעים ושמנה לבריאת עולם נתן גט כריתות רחמים דמתקרי מיני בן יצחק דמתקרי חוגה לאשתו סעידה בת מרזוק ועידיו שלמה בן רחמים ורחמים בן שאול. ולפי שעה לא נזדמנו אחרים ואמרנו להעד הראשון שישלש מחשש שלא יאמרו אב ובנו חתמו בגט ואע"פ שהוא חשש רחוק דא"כ איך יקדים הבן לחתום קודם אביו י"ל שהבן בן תורה ואביו חלק לו כבוד דומיא למ"ש הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם את בנו ואם היה בנו נבון שילמוד יותר ממנו בנו קודמו כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ת"ת ולכן האב נתן לו את הכבוד הזה. ושם מיני ידענו שהוא קיצור שם רחמים ובפי רוב ההמון נקרא כן ובמהרימ"ט הובא בס' מטה יוסף ח"ב דף פ"א ע"ג שם אשה מיני והוא לשון אמנה ר"ל נאמנת ובשמות אשר בס' ב"ש הביא שם מני ושם מוני ואע"ג דבדניאל כתיב מנא מנא תקל ופרסין באל"ף והוא קרוב למבטא הנז' מלבד מה שיש לחלק בין לשון ההוא שהוא לשון ארמי לקיצור שם של ל"הק דבלשון תורה כתיב לימין משפחת הימיני וכן איש ימיני ביו"ד לבסוף אע"ג דזה לשון ימין וזה לשון מספר ומנין וישתנה משמעותו ויהיה פירושו מנין משא"כ מיני של קיצור רחמים ואולי שכוונו כי שם רחמים הוא חסד וצד דרום שהוא חסד נקרא ימין כמ"ש רבינו בחיי ס' ויחי דאל"כ מה שייכות לרחמים עם מיני ותו אם יכתב באל"ף ישתנה משמעותו לשם כלי כמ"ש רז"ל תיקון מנא המ"ם בפת"ח והנו"ן בקמ"ץ ויאמר דמצחק בה כמ"ש הגו"ר בשם סאיסה דיאמרו לגרש העוף ואע"ג דדחה זה מ"מ כל היכא דאיכא לתקוני מתקנינן. וחוגה הוא קיצור משם יצחק כנודע ומחליפין הקו"ף בגימ"ל באותיות גיכ"ק ומשפטו בוי"ו אחר החי"ת במקום חול"ם בפרט שיש לטעות חגה לשון חג כמו חגה חדשה ושבתה. ושם סעידה הביאו הרב המני"ח ומהריק"ש הביא גם סעיד לזכר והביאו בס' עז"נ דף ט"ו. ושם מרזוק כן מצאתי בס' זכות אבות ובס' חסד ואמת לחכמי המערב יע"א אבל מ"ש שם מרזוקא לנקבה באל"ף משפטה בה"א וכן בס' זרע אברהם א"ה סי"ג הביא שם זה אך מ"ש שהוא כנוי למרדכי אינו כן והוא כנוי לממון ואח"ך מצאתי שם זה בס' יכין ובועז בג' מקומות בח"ב ס"ב ומ"ו ומ"ח וכן יש שם סקמ"ו שם אזוק והרב אביו הרשב"ש סי' שנ"ו מביא שם אלזוק ויש חיבור אחד מח"ור ע"הק ירושלים ת"ו שם הספר קרבן אליצור והמחבר מנצור מרזוק:
ו
באחד בשבת בשלשה ועשרים יום לירח אב שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשעים ושמנה לב"ע נתן גט כריתות נסים המכונה טובות והמכונה מר, גאן (בגימ"ל רפויה כמו גימ"ל של שם פריגה) בן יצחק מעלול לאשתו גזאלה בת רחמים ועידיו חיים שלמה בן אריה ואליהו בן מרדכי. וכנוי המגרש הזה לפי שהוא יפה עינים וטוב רואי קרו ליה ההמון פעם טובות ופעם מר, גאן שהוא עצי אלמוגים הנז' במלכים א' יו"ד ובד"ה ב' ס"ט ובמשנה דכלים פי"ג ובש"ס דר"ה דף כ"ג וב"ב דף פ' ופירשו בו בלשון קורא"לי ובערבי מר, גאן וכן קראו הרדב"ז בתשו' ח"ב סרי"ג ובשמות למהר"א מוטאל שם אשה מורג'אנא ואם כתב בה"א אין קפידא ע"כ ולדידן דוקא בה"א כיון שהוא לשון ערבי וכן הובא שם זה בס' פאת ים דף ס"ג ע"ב ומ"ש ביו"ד אחר המ"ם לדידן ליתה ומ"ש בוי"ו במקום החול"ם דוקא לדידהו דקורין המ"ם בחול"ם משא"כ לדידן וכן הרדב"ז שם כתבה בלא וי"ו וכתבנו טובות בשני ווי"ן אע"ג דברוב המקומות שבתורה נכתב בחד וי"ו לבד אחר הטי"ת מלבד דבירמיה סי"ב וכן באסתר נכתב בשני ווי"ן מ"מ כדי שלא לטעות בקריאתה לקרותו טובת בפת"ח הבי"ת כמו כי טובת מראה באסתר וכמש"ל בשם מבורך מהרב חיד"א ותו דלעולם טפי עדיף לכתוב מלא כל שיש לספק בדבר משא"כ להפך וכמ"ש הג"פ והקדמנו כנוי טובות לכנוי השני לתת חשיבות ללשונינו הקדוש וכמ"ש הג"פ סקכ"ט ספ"א וכתבנו המכונה כדעת מרן דאין חילוק בכנוי בין ל"הק לשאר לשונות לעולם כותבין המכונה ואע"פ שלא ידענו אם כוונו בזה לל"הק מ"מ מלה זאת יש לה אחיזה ושייכות בל"הק והמכונה מר'גאן בוי"ו בתיבת המכונה וכמ"ש ה' ב"ש והביאו הרב יד אהרן דקי"ב ע"ד ומר, גאן אע"ג דקריאתו בגימ"ל רפויה לא נהגו לעשות רפא כמו שראינו בנוסחי עתיקי וכמו שכן המנהג בע"הק ירושלים ת"ו וכן בשמות גאליה גזאלה גמילה וכיוצא וכיון שכנויים אלו ע"ש המקרה קלסתר פניו משפטם המכונה דוקא ודלא דמתקרי וזהו כלל בין מתקרי להמכונה ומ"ש באביו המכונה מעלול ידענו סיבת כנוי זה בעבור היותו תמיד חולני ולא עלה לו תרופה קראוהו ההמון מעלול ושייך לומר אין כוונתם לבזותו רק כדי להודיע לרבים כדי שיבקשו עליו רחמים והסכמנו לכתבו אך במגרש עצמו לא קרו ליה מעלול לבד אלא בחיבור נסים משא"כ האב ונסים כך סדר כתיבתו דאין כאן יו"ד רק בין הסמ"ך והמ"ם וכמ"ש הרב עז"נ דף י"ג וכ"ה במהר"א מוטאל וכ"ה במזכרת הגיטין אשר בס"ס הג"פ וכן במזכרת אשר בס"ס המכתב וכ"ה בס' פ"הא ח"א דף ע"ט ובס' פאת ים דף ס"ג ע"ב וכן כתבו הרדב"ז ח"ב סימן תס"ה וכ"ה בשמות לחכמי המערב בס' זכות אבות ובס' חסד ואמת לאפוקי ממ"ש בשמות אשר בס' ב"ש וכבר השיגו בס' טיב גיטין וכ"ע שהוא ט"ס והסכים אף שחותם בשני יודי"ן אין להשגיח עליו אלא דאם נכתב כבר אין לפוסלו דאין כאן שנוי הבנה ע"כ וכן ראיתי חתימת הרב נסים רוזיילו בספר חוט המשולש למהר"י דיואן בש"ות ששם דכ"ט והביאו הרב חיד"א בש"הג ח"א דע"ב. ושם המתגרשת גזאלה שפירושו אילה ומשפטה בה"א לבסוף ואל"ף אחר הזיי"ן במקום נקודת הקמ"ץ וכ"ה בשמות למהריק"ש וכ"כ הרב יד אהרן דף קכ"א ע"ד ממהר"א מוטאל וכ"כ הרב עז"נ דל"ג מהמבי"ט אשר הובא בש"ות מהרלב"ח ומ"ש הרב חיד"א בח"ש ח"א דמ"ג ע"ג שמצא בגט שסידר הר"ש אלגאזי במצרים גאזלה בודאי שנתברר לו שכן האמת ותלה בדברי מהריק"ש ט"ס צריכין אנו לומר אינהו בדידהו דאולי קורים גאזלה בפתחות הגימ"ל ואנן בדידן חוטפים הגימ"ל עם הז"יין וא"כ אין שייכות לאל"ף אלא אחר הז"יין ועוד דבאתרא הדין קורין גזאלה קצת מלעיל והרב חיד"א שם בשם ממיה כתב דבכל שם שהוא מלעיל מטילין אל"ף לתנועת הפת"ח וכן מצינו בגיטין ישנים שכתבו אותה כן:
ובמתגרשת הזאת הגידו לנו שבקטנותה קראו לה גזיילה ואין מכיר בזה רק אביה ואמה ולא חששנו לו יען כי הרב דבר משה ח"א סי' נ"ו לא חשש לשם אביה ואמה והגם דחלקו עליו הרב פאת ים דס"ה ומהרי"ן בגט מקושר תיסגי לן בשם גמור ולא בקיצור שם. ואירע בגט זה שטעה הסופר וכתב אלפי חסר מ"ם ולא הרגיש עד שכתב וחמש ובשגם נראה לכאורה דגם אלפי כשר דאין כאן שנוי הבנה בין אלפים או אלפי ובתרגום מתרגם אלפים אלפי ומצינו גם במקרא נמי יש אלפי במקום אלפים כשלשת אלפי איש רבבות אלפי ישראל וימסרו מאלפי ישראל והם אלפי מנשה וכן נמצא בנביאים ביהושע המה לאלפי ישראל וכן במיכה ב"פ וכן בכתובים ואיוב ותהלים מה גם דאם דילג האלפים כשר כמ"ש מרן ססקכ"ז אך שלפי שעה לא מצינו הדבר מפורש הסכמנו שיגרר תיבת חמש ויניח מקומה חלק והוי"ו ימשכנה עם היו"ד ויעשנה מ"ם סתומה שיש שם ריוח שיעור זה שהוא בין אלפי לוי"ו של וחמש שהוא שיעור בין תיבה לתיבה וכ"כ ממהריק"ש באות יתירה שכתב ומחקה והניח המקום חלק וכתב לפניה כשר ק"ו מתפלין ומ"ש עליו מהר"י אלמידה סמ"ה דמה גט לתפלין עיין להרב דברי אמת ק"ו ד' דף כ"ו ולהרב חק"ל א"ה סמ"ט דקי"ו מ"ש עליו ומ"ש הג"ף שם סימן קכ"ה סצ"א דבתורף לא אמרה מהריק"ש החק"ל שם השיב עליו ומסיק כל שהגט יוצא מתחת ידה ועדים חתומים בו ש"ד גם בשאר תורף דהרי את מותרת וגם לדעת הג"ף דבתורף מחמיר מהריק"ש הרי מרן בתשו' ס"ט כתב דהזמן הוא מדרבנן אע"ג דבב"י מסתפק בדבר וכ"כ מור"ם בתשו' סקכ"ח וכן הוכיח הפר"ח מהירושלמי ושכ"כ רבינו נסים גאון וכ"כ מהרשד"ם סמ"ו ותו דכל חששת הג"ף שמא היה שם תנאי ומחקו דשיעור שלש אותיות הנז' שגרר אין כאן שיעור שיכתב שם תנאי מה גם שהיום אין כותבין תנאי בגט ומה גם כשאנו יודעים על שום מה נעשה גרר זה וכמ"ש החק"ל שם ועדיפא מזה מ"ש הרב דברי אמת שם על נדון מהר"י אלמידה שם שכתב לאה במקום רחל וגזזו וכתב רחל שדעתו להכשיר והן אמת דכתב הרב פאת ים דנ"ט ע"ד שטעה וכתב תיבה העומדת בראש השיטה במקום שהיה לו לכתוב הנזכרת ופיסלו משום דהתם בראש השיטה וכשיגרר תיבה העומדת שכתב ויניחנה חלק יהיו השיטות אחת ארוכה ואחת קצרה ועוד שלא חתך עד שכתב תיבה הנזכרת והו"ל מחוסר קציצה כשכתב תיבה הנזכרת אבל בנ"ד ליתה להאי דהרי תיבת חמש גרר אותה והשלים המ"ם של אלפים ואח"ך כתב וחמש כדינה ומה שיש להסם בחלק הזה מטעם ממה דקי"ל שיעור בין תיבה לתיבה כמלא יו"ד קטנה והכא איכא טובא אין חשש עיין בח"ד להרשב"ץ להרש"ץ סיו"ד ובס' פאת ים דף ס"ו ע"ב ובלח"ש דף קמ"ג:
והעד הראשון הוא עובר אורח ואמר שקבלה בידו שביום המילה קראוהו בשני שמות ביחד חיים שלמה וכן קרו ליה כל בני עירו ואע"ג דבעיר זו שחתם בה לא ידענא אם האמת כדבריו כיון דהוא עד לא נ"מ מידי דהעד לעולם חותם בשני השמות יחד בלא דמתקרי כמ"ש מור"ם סקכ"ט סי"ח ושם אביו אריה ידוע ששם אביו כותבין על פיו אפילו במגרש עצמו כמ"ש מור"ם סי' ק"ך מהב"י:
ז
באחד בשבת בחמשה ימים לירח אלול שנת חמשת אלפים ושש מאות ושמנה לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן כליפה המכונה עגיל (בגימ"ל דגושה) לאשתו תברה בת יוסף ועידיו יוסף בן משה ומרדכי בן יצחק. ולפי שעה לא נמצאו עדים אחרים יען כי שם העד הראשון כשם אבי המתגרשת ושמא יאמרו אביה חתם בגיטה ואמרנו לו שישלש ובזה מספיק כמ"ש הרב המני"ח דנ"ז בשגם שמו ושם אביו כשם המגרש ושם אביו. וכנוי עגיל כיון דרובא הכי קרו ליה כתבנוהו ועל הרוב פירושו בית מנוס שכן מי שיתבעו אותו למשפט מפציר ומפייס לאיזה אחד להצילו ובערבי אומרים אנ"א עאג"ל עלי"ך ואין זה גנאי אדרבה שבח הוא לו שב"א חסים בצל קורתו ובלשון מקרא נמצא כזה טבעת עגיל בגימ"ל רפויה. ושם תברה ע"ש שהיא יפיפיה ביותר וכן בערבי קורין לקורא של דקל הנז' בברכות דף ל"ג ופירש בו הרמב"ם בפ"ח דברכות שהוא לבן ביותר ונקרא בערבי גו"מאר וכן הזהב החשוב שהוא דק כעפר קורין לו תב"ר ולנקבה קורין תברה דומיא לשם דהב"יי שפירושו מוזהבת כזהב כמ"ש הרב עז"נ דל"ג ע"ב וכיון שהוא שם ערבי משפטו בה"א לבסוף. ואירע בגט זה שהסופר אחר שכתב וי"ו יו"ד מתיבת וישראל התחיל לכתוב גג הרי"ש ותכף נזכר ואמרנו שימתין עד שייתיבש ויגרר קצי מהגג שכתב באופן שיניח בו דבר מה ויוסיף עליו כל דהו מצד ימין אצל היו"ד ובצד הגרר יעשה שני יודי"ן אחרים ויערבם עם אותו יו"ד ונמצא נעשית שי"ן ע"י כתיבה וכשהגרר תוך האות אין לחוש וכמש"ל ועיין בס' פאת ים דס"ב ע"ג כיוצא בזה ותיבה זו היא מהטופס וכמ"ש מור"ם סי' קכ"ה סי"ו:
ח
בשלישי בשבת בחמשה ועשרים יום לירח מרחשון שנת חמשת אלפים ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות פרג,י המכונה אמין בן משה לאשתו מזלה דמתקריא זאלה בת כליפה ועידיו ישראל בן חיים וחי בן אהרן. והנה שם זה שרשו פר,ג שפירושו ישועה והרב עז"נ הביא ממהריק"ש כתוב באל"ף אחר הרי"ש ודלא כמהראנ"ח שכתבה אחר הפ"א משום דמהריק"ש על הגט ממש קאמר אבל הי"א דף קט"ו כתב מהרב דבר משה ח"א סע"ב ממהר"י פאלק שכתבו בלתי שום אל"ף כלל וכ"ה בהריב"ש סקע"ט שהביאו הרב עז"נ שם דף ח"י וכ"ה בהרשב"ץ ח"ג סימן רנ"א ורנ"ב וכן במהרימ"ט ח"ב א"ה סי"א וכן כתבו המני"ח וכ"כ הרב דרכי נועם א"ה דס"ב בשם פר,ג אללה וכ"כ הלח"ש דק"ס ע"ד ואין סברא לחלק בין פר,ג לבד ובין פר,ג אללה וכ"כ בס' פ"הא ח"ג דף ל"ב אלא דהרשב"ש סשס"ד כתבו מלא וממה דהרב יא"ה שם על דברי הרב דבר משה שם דאיירי בפר,ג אללה מרמז על דברי הג"ף דאיירי בשם פרג, מוכח דהכל אחד כמ"ש וכיון דרובא סברי לה דיכתבו בלי אל"ף כלל עשינו כן. אלא שמצאתי להרב פרג,י אשר במצרים הובא בגו"ר א"ח כלל ב' ס"ב וכן שם כלל ג' ס"ג וכן שם בי"ד כלל א' סט"ו ובא"ה כלל א' סט"ו וכלל ד' סי"ב ובח"מ כלל ה' ס"ו חתום באל"ף אחר הרי"ש והעד העיד בנו הרב חיד"א בש"הג ח"א דמ"ב שהיה מדקדק גדול אך הרב חיד"א עצמו בספריו הקדושים כשמביאו שינה את טעמו דבספרו הבר"י סקנ"ג ורי"ו ורצ"ז ות"ץ ובשיו"ב ששם סי' רצ"ז כתבו בשני אלפי"ן אל"ף אחר הפ"א ואל"ף אחר הרי"ש ואלו שם בבר"י סי' ר"א ורכ"ב ובח"ש ח"ב סימן ל"ח אות ס"ד ושם בש"הג ח"א וכן בח"ב ד"ג כתבו בחד אל"ף אחר הרי"ש לבד כמ"ש בגו"ר שם ובג"ף סי' קכ"ט וכן בעז"נ דף י"ד מוכיח מחתימת הרבנים אלא שיש לחלק בין כתבם ממש לדפוס וכמ"ש בספר טיב גיטין דל"ג ע"ד וכל קבל דנא נמצא להרב פרג,י שואט נז"י מעו"בי תונס יע"א שיש לו כמה שירים על שמו הטוב באר"ש ערבה וצוחה פרג,י לבד בלי שום אל"ף וידוע דעו"בי תונס ופה מתא הכל מקלי"ם אחד ואף אם נאמר דאותו הרב שבמצרים חותם בחד אל"ף אחר הרי"ש ודאי שיש חילוק במבטא בנינו לבינם ששם קורין אותה מלעיל ולכן מטילין אל"ף אחר הרי"ש ולא כן במבטא פה העירה וכן עו"בי תונס דרוב המבטאות שלנו ושלהם שוין ואין קריאתה מלעיל. ובכנוי הנז' אמין בסיבת עשויה שבכפר ששם היה קוצב שער לבעלי הפחמים ואפילו שהיום אינו הכי קרו ליה רוב המון ישראל ואין זה גנאי אדרבה שבח הוא לו שהטעם שנקרא כן ע"ש נאמנותו ואפילו שלא בפניו קורין לו לאמין לא איכפת דהרי ד"מ למי שאומר קרא נא לי לאברהם וכיוצא היתכן לכתוב בגט לאברהם ואין זה ענין לשם אלגוהאר דכתב בו מהרימ"ט דכותבין בא"ל דבה"א הידיעה שאני כגון אלגאזי אלחאדב וכיוצא וכבר כתבנו לעיל בזה בס"ד בשם מבארכה. וסדר כתיבתה כך ולא אאמין להברת הפת"ח דזרות לכתוב אל"ף אחר אל"ף וכמ"ש הג"ף סקכ"ט סקל"ז בשם אלגיריאה. ולכותבו בה"א ואל"ף יש לטעות לקרותה באל"ף נעה כמו יגעת ומצאת האמן ויש כאן שנוי מלשון אמין שאין האל"ף אלא שמושית ואינה נרגשת כ"כ. ומה שהטלנו יו"ד אחר המ"ם כדי שלא לטעות לקרות אמן שפירושו קבלת דברים שכן פירוש אמן בתורה ובנאמנות כתיב ביו"ד בתורה בס' לך לך והאמין בה' ויפג לבו כי לא האמין להם וכן בס' תבוא ולא תאמין בחייך וכן והן לא יאמינו בי ויאמינו בה' חוץ ויאמן העם בס' שמות שכתוב חסר יו"ד וכן בשופטים סי"א ובישעיה סכ"ח ונ"ג ובירמיה ס"מ מלא ביו"ד וכן באיוב בשני מקומות ובמשלי סכ"ו ובירמיה י"ב כתוב חסר ויש לנו לילך אחר הרוב כנודע. וכיון שזה על שם המקרה משפטו המכונה. והמתגרשת מזלה ושם זה לא נמצא בספרים בביאור רק מזל טוב עיין למהריק"ש ולהמני"ח ומהר"א מוטאל והרב חיד"א בח"ש ח"א סל"ח ושלחתי ליושב על המשפט בעו"בי איזמיר חיים עד העולם נר"ו יאיר ולא ריוה צמאוני בתשובתו הרמתה רק שרמז לי ממ"ש הרב חיד"א וסמכנו על גיטין ישנים שמצאנו כתובה כך מזלה בלתי אל"ף במקום תנועת הפת"ח ואולי גמרי לה ממ"ש רז"ל בכ"מ מזלא בלתי אל"ף אחר הזיי"ן אבל ממ"ש אל"ף לבסוף אין ללמוד משם דהוא לשון ארמי משא"ך שם זה. וכתבנו דמתקריא זאלה דידענו שהוא קיצור ממזלה ואע"ג דלכאורה לא היה לנו להטיל אל"ף אחר הזיי"ן כיון דבעיקר השם ליתיה י"ל שלא לטעות בו לקרותו זלה הזיי"ן בחי"רק מלשון זילותא או ע"ד מ"ש בסנהדרין דף צ"ח מלכות הזלה מישראל ופירש"י לשון זול משא"כ בעיקר השם אין לטעות בו כך וכך יפה לנו לכתוב באופן שאין כאן מקום לטעות:
ט
בשלישי בשבת בששה ועשרים יום לירח אדר שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות יצחק דמתקרי חוגה בן חנן לאשתו מרים המכונית הוגה (בגי"מל רפויה) בת סויסי ועידיו יצחק בן שלמה ואליהו בן אברהם. וגט ראשון נפסל שכתב חוגא באל"ף ומשפטו בה"א והג"ף סקכ"ט סקמ"א לא הכשיר בזה אלא במקום עיגון או בשעת הדחק בן חנן כן נמצא שם איש בירמיה סל"ה ובנחמיה ס"ז ובד"ה א' ס"ד וסי"א וכן בתורת משה אשר חנן אלהים את עבדך ומור"ם סקכ"ט סט"ו הביא אלחנן חנן ושם אלחנן לא נמצא במחוז הזה ובס' לב שלמה סמ"ג הביא שם זה וכנוי המתגרשת הוגה אמרו על שקולה גבוה כ"כ כאלו היא צועקת ואין זה גנאי דבג' דברים אדם משתנה מחבירו בקול ובמראה ובדעת כמ"ש בסנהדרין דל"ח ע"ב ובאבות דר"ן פ"ד וגם קול נמוך וגבוה בכלל זה אלא דראיתי למהרש"א בח"א בסוטה פ"ק דכתב דכל שנוי בקול דק באיש הוי בעל מום ובאשה להפך ועכ"פ כיון שהוא שנוי בגוף ולא מידה היתה זאת כיון דרובא הכי קרו לה בפניה הסכמנו לכתבו. ושם אביה סויסי במצרים ובמערב איסתאן קורין לזה אישחאדי או שחאדה שפירושו שואל על פתח ושם קורין לעני שחאד ונראה דשם זה ושם סאסי שוין הם והובא שם סאסי במהרימ"ט ח"ב א"ה סל"ו אלא דלקטנות הדבר קורין סויסי ובשם האמוראים נמצא לוי בר סיסי ובספ"ט דבתרא נכסי דבר סיסין מזביננא לך וכן בע"ז דכ"ט בענייני רפואות נזכר מי סיסין. ואירע כשבאו העדים לחתום הרגשנו בתיבת ודן שנכנס קצת דיו בקצת הדל"ת ועדין צורתה עליה והגורם לזה כשהלך לייבשו בשמש רצה לדעת אם נתייבש ונתן אצבעו שם ואמרנו להסופר שיניח עד שיתייבש ויגרור ולפי מ"ש מרן בא"ח גם אם הניחה שרי כיון דצורתה עליה וכן מבואר מלשונו בא"ה סי' קכ"ה ואע"ג דכתב מור"ם שם לתקן קודם שיכתוב כדת משה וישראל הוא עצמו סיים או לפחות קודם שיחתמו ואנן בדידן לא נעשה לנו ענין זה עד שכבר נגמר הגט וכתב שם הג"ף ס"ע דדעת מרן ודעמיה גם אחר חתימה יכול לתקן להפריד האותיות או להאריכן וכנ"הג שם אות ז' עשה מעשה ותיקן אחר כתיבת הגט. ודע דתיבה זו ודן לדעת רבינו בפ"א אינה מן גופו של גט והוא הפך ממ"ש בפירוש המשניות:
י
ברביעי בשבת בשבעה ועשרים יום לירח אדר שנת חמשת אלפים וחמש מאות ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן כליפה לאשתו גמירה בת חכמון ועידיו יצחק בן שלמה ומרדכי בן יצחק ולפי שעה לא נמצאו עדים אחרים שיש כאן חשש שהעד ראשון שמו כשם אבי העד השני שיאמרו הבן והאב חתמו בגט כמש"ל ולכן אמרנו לו להעד השני שישלש מרדכי בן יצחק בן דוד. ושם המתגרשת גמירה הוא שם קמירה בקו"ף והובא שם זה במהריק"ש ובהמני"ח ובמהר"א מוטאל ועד אחרן בס' זכות אבות וס' חסד ואמת לרבני המערב אבל לא ידעתי למה כתבוה באל"ף לבסוף הואיל והוא שם ערבי. ומ"ש הרב יא"ה דף קכ"א ממהריק"ש וממהר"א מוטאל ע"ש גמרה בגי"מל הרואה יראה בקו"ף כתבוה ומ"ש על המני"ח שכתב בנ"א קמרא באל"ף לא כתב כן אלא ע"ש קודסיא וקושטא קאי שבערבי היהודים קורין קמרה בקו"ף והנכרים בגי"מל ועיין להג"ף סי' קכ"ח ס"ג ממהרימ"ט שכן ברז"ל שלשה חילופים במבטא הזה ואחר החקירה ידענו דקראוה ע"ש זקנתה ששמה קמרה בקו"ף אך לזאת שלפנינו כ"ע קרו לה בגי"מל ואין לנו אלא מה שלפנינו וכמ"ש הג"ף סקכ"ט סס"ז וסקל"ב בשם גימה וחנונה ואח"ז בדקנו בכתובתה ומצינו שכך כתוב אך מזה אין ראיה כ"כ יען דהם מהכפרים והכותב הכתובה שם משכיל בעלמא ושאני אם כתובה נכתב בעיר שיש שם סופר ת"ח וראיתינו מכל בני הכפר הנז"ל דקורין אותה בגי"מל. ובשם חכמון הנה בפה העירה יש ת"ח אחר ששמו כך ומהר"א מוטאל הביא מקרא מד"ה א' סי"א וסז"ך עצם איש חכמוני בוי"ו וכן נמצא באגרות הרמב"ם שכתב לתלמידו יוסף חכמוני ע"כ. ובשמואל ב' סכ"ג נכתב יושב בשבת תחכמני חסר וי"ו אבל מכיון שנמצא עצם איש כתוב בוי"ו כך ראוי לכותבו וחכמוני וחכמון הכל אחד ובכ"ף דגושה והרב חיד"א בועד לחכמים דף כ"א ע"ב מביא מחידושים אשר בריש ספר מעשה רק"ח למז"ה נזכר ישמעאל בן חכמון וכן מצינו בכתבים ושטרות שכתוב שם משפחה חכמון. ואירע בתיבת וחניכא שנדבקה קצת מהחי"ת עם הנו"ן קודם שכתב כדת משה וישראל ואמרנו לו שיגרר אחר שיתייבש וכשגרר גרר בחוזק וניקב הנייר נקב קטן וניסה בקולמוס שהעביר שם קלמוס ולא נראה עוד הנקב ועיין בג"ף סקכ"ה סס"ב שהכשיר וכן עשה מעשה בספר פאת ים דף ס"ב ע"ג:
יא
בשני בשבת בחמשה ועשרים לירח אב שנת חמשת אלפים ושש מאות ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות משה המכונה גדורה לאשתו מזלה בת לוי ועידיו אליהו בן מרדכי ומרדכי בן יצחק ומשום ששם אבי עד הראשון כשם העד השני אמרנו לעד הראשון שישלש שיכתוב אליהו בן מרדכי בן אליהו וכמש"ל מזה ולפי שעה לא נמצאו אחרים. וכנוי גדורה הוא שם קדירה של נחושת בלשונינו הקדוש סיר ובד"ה ובסירות ובדודים ואמרו שקראוהו כן על שהיה כריסו רחבה עד שאינו משייר פאה בקערה וקדירה הנז' נקראת גדר (בגי"מל שב"א והדל"ת בפת"ח) בערבי ונראה דאין זה גנאי ור"י ב"ר יוסי בספ"ז דפסחים קרי לנפשיה כריסי רחבה ועיין שם דף פ"ט ע"ב ובברכות דף מ"ב ועיין במדרש חזית בפסוק מעולפת על ר' אלעזר בר"ש יעו"ש וכן באיכה רבתי ע"פ ויגרס בחצץ בר"י בן בתירא אחר שכבר אכל סעודה המפסקת זימן אותו ריש גלותא לסעוד עמו ואכל כדי צרכו עד שתמה עליו ריש גלותא יעו"ש. ובשיור פאה בקערה אינו אלא משורת ד"א ובעירובין דף נ"ג ריב"ח לא נזהר בזה ומ"ש בסנהדרין דף צ"ד מארת ה' בבית רשע זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה ונוה צדיקים יבורך זה חזקיה מלך יהודה שהיה אוכל ליטרא ירק ע"כ היינו על תענוגי העולם בבשר ועופות ודגים יתר על שיעור סעודה תדע דבשבת דק"מ ע"ב איתא רב חסדא אמר אנא לא בעניותי אכלי ירקא משום דגריר ולא בעתירותי אכלי ירקא אמינא היכא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי ע"כ. ולכאורה הוא מנגד להך דסנהדרין אם לא שנאמר דבמה ללפת סעודתו שאני ור' יוחנן שהיה בזמן רב חסדא כמ"ש במקום אחר אמר על רב שאמר צריכים אנו לחוש לדברי זקן ראב"ע שנתן שיעור לממונו שאז באכילת ירק או דגים או בשר דאמר אבא ממשפחת בריאים היה אבל אנו מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו יריצנה לחנוני ור"ן סיים כגון אנו לוין ואוכלין כמ"ש בחולין דפ"ד אלא דמדרך הרפואה אמרו בגיטין דף ע' אכול שליש ושתה שליש והניח שליש לכשתכעוס תעמוד על מלואך ע"כ. והסכמנו לכותבו כיון דרובא קרו ליה הכי בפניו כמו שהעידו בני הכפר ההוא והוא אין לו בזה שום גנאי. והמתגרשת הנז' שאלנוה ע"ש אביה כי היא נאמנת בזה ואמרה שלא הכירה אותו אלא שבן אחיה שנלב"ע אמר לה ששם אביה מכלוף אך בני הכפר כולם אמרו שלא הכירו בו אלא בשם לוי ובהיותנו בזה מן השמים אנהרינהו לעיינין שנמצא ביד אחד מבני הכפר ההוא ש"ח שחייב אחיה לאחרים ונכתב שמו מכלוף בן לוי ובודאי דטעתה בין אחיה לאביה וכיוצא בזה כתב הג"ף בין טעות שם אביה לאחי אביה ולכן כתבנו בת לוי. והגט הראשון נפסל מחמת שלא נכתב תיבת דתיצביין בשגם שכתב מרן סקכ"ו אם חיסר תיבה אחת מהטופס אם אינו משנה הענין אינו נפסל בכך וה"נ כיון שכתב למהך להתנסבא לכל גבר יהיה מה שיהיה כרצונה או שלא כרצונה מ"מ הפר"ח כתב ע"ד מרן הנז' מ"מ לכתחילה לא תתגרש בגט זה:
יב
בשני בשבת בשנים ועשרים יום לירח אלול ש' ח"א וחמש מאות ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות יצחק בן חנן לאשתו יזה בת אברהם (היו"ד בחי"ריק והזיי"ן בפ"תח) ועידיו שלמה בן רחמים ומרדכי בן יצחק ול"ש לא נמצאו זולתם ומחשש שלא יאמרו הבן חתם בגט אביו כמו שחשש הרב פ"הא ח"ד דף י"ב ע"ב אמרנו להעד שישלש בן יצחק בן יעקב. ושורש שם המתגרשת מלשון די שכן המנהג מי שהוליד נקבות רבות קורא לאחרונה שבהם כן כלומר די מהולדת נקבות ואין לחוש בקריאתה כלשון ולפני המזבח יזה שבע פעמים היו"ד בחי"ריק וזיי"ן צי"רי דכשכותב שם אביה יכירו וידעו שכך שמה וכמש"ל מיסוד הג"ף בשם שלום וכן יש להוכיח ממ"ש מהריט"ץ סי' רל"ב בשם עפיה שצריך לכתבו בה"א לבסוף אע"ג דכתוב עפיה שפיר ביו"ד חי"ריק והוא לשון ענף. ואירע בתיבת וכדו שהאריך הוי"ו קצת עד שנראית ואינה נראית כנו"ן ארוכה אע"פ שיש שנוי בנו"ן ארוכה שהוא כזיי"ן משא"כ צורת הוי"ו עכ"ז שמא יקראנה תינוק דלא חכים ולא טיפש נו"ן וכמ"ש האמ"ל דנ"ט ללמוד כן מדברי הב"י וכ"כ בלד"א דף ל"א ועיין להג"ף סקכ"ו סמ"ו שלא התיר מהריב"ל בזה אלא במקום עיגון או שכבר ניתן הגט ועיין להרב פנים מאירות ח"א סי"ט שכתב כל שהווי"ם ארוכים אין להשגיח בתינוק כי אינו בקי בווי"ן ארוכין והרבנים הנ"ל לא הזכירו מדבריו אבל נ"ד שנא ושנא דאינו ברור לנו שכ"כ ארוכה והבאנו תינוק דלא חכים ולא טיפש וקראה וי"ו והכשרנוהו:
יג
בשלישי בשבת בשלשה ועשרים יום לירח אלול ש' ח"א וח"מ ותשעים ותשע לב"ע נתן גט כריתות יוסף בן אליהו לאשתו זמרדה בת יהודה ועידיו שלמה בן רחמים ומרדכי בן יצחק. ושם זמרדה בזיי"ן אע"ג דמרן בתשו' דף פ"א קרא ערער על חכם שבמצרים שכתבה בזיי"ן ולדעתו דינה בשי"ן וכ"כ כנ"הג ומהר"א מוטאל הנה הג"ף סקכ"ח ס"ג ובעז"נ דכ"ו הביא ממהרימ"ט דהאמת עם החכם שבמצרים שכן בערבי האבן הזאת זמרד וכן תרגמה רבינו סעדיה והרד"ק וכן מוכח מהתרגום ורבינו בחיי כמ"ש הרב ג"ף שם וכ"ה במהריק"ש ובהמני"ח וזה תלוי במבטא הלשונות כמ"ש שם וכ"ע דאם היה הגט במצרים לא היה מרן מערער ע"ז וכ"כ הרב פאת ים דס"ה. ומה שכתבוה באל"ף תחילה בדקנו בגיטין ישנים ואינה באל"ף תחילה ובודאי מטעם הנז"ל בשם מבארכה דה"נ עיקר השם זמרד ובשגם במבטא אומרים אזמרדה אין האל"ף מעיקר השם והרב פאת ים שכתבה גם בלמ"ד שהטיל אל"ף אחר הלמ"ד ובשני יודי"ן והאשה ההיא מפה העירה כמ"ש שם ומצא כתוב בכתובתה זמורידה וחשש לשם זה ורמזו במתקריא ע"ש היינו משום ששם קרו לה איזמיראלדה לפי שאינם בקיאים בשם ערבי וכמ"ש מהריט"ץ סימן רל"ב. וממה שנמצא שכתוב בכתובתה זמורידה מוכח שבפה העירה אין מטילין אל"ף בתחילת שם זה וכעת לא שמעתי שם זמורידה בפה העירה. ואירע בגט זה בשיטה בסופה תיבת דתיצביין הניח הסופר חלק שיעור שני אותיות וכתב בריש שיטה שאחריה מה שצריך לו עיין להרב פ"הא ח"א דע"ט שיטייטו אותו החלק בדיו וכ"כ הג"ף סקכ"א אם הניחו העדים חלק לפני חתימתן:
יד
בחמישי בשבת באחד עשר יום לירח שבט שנת ח"א ושש מאות לב"ע נתן גט כריתות יעקב דמתקרי עקיבה בן כליפה לאשתו מרים דמתקריא מרומה (המ"ם שניה בפת"ח) בת מרדכי דמתקרי דוכה (בכ"ף רפויה) ועידיו יוסף בן אליהו ומשה בן יוסף ולפי ששם העד הראשון בשם אבי העד השני מחשש כנז"ל אמרנו לו שישלש משה בן יוסף בן ראובן. ודוכה לא ידענו פירושו ולא ידענו שיש בו חשש גנאי וידענו דאינו קיצור שם אלא כנוי בעלמא ומשפטו המכונה. מרומה ידענו שהוא קיצור שם מרים ואע"פ שיש לטעות בו לקרות המ"ם שניה בצי"רי מלשון הדבר מרומה כבר כתבנו לעיל מהרב ג"ף דאין לחוש. ואמרו לנו קצת ב"א דהמגרש הזה קרו ליה עגבאני והוא קיצור משם יעקב בפה העירה כנודע אבל זה שמו יעקב ועקיבה ונסתפקנו בו אע"פ ששם יעקב ועקיבה קרובים זה לזה מ"מ לא ידענו אם הוא קיצור ליעקב וצריך לכתוב יעקב דמתקרי עגבאני או קיצור לשם עקיבה וצריך לכתוב יעקב דמתקרי עקיבה ודמתקרי עגבאני וכל שיש ספק העדרו יותר טוב ממציאותו. וגט ראשון נפסל מחמת שכתב בדלא אניסא אע"ג דמרן כתב אם כתב בדלא אניס הגט כשר ה"ד משום דהוא לשון זכר ומ"ל אניסנא או אניס אבל בלשון נקבה משמע היא לא אנוסה אבל הוא אנוס ואין האיש מגרש אלא לרצונו ובגט האחר שכתב נפסל ג"כ שבשיטה ראשונה נמחק תיבה אחת ואמרנו לו שיחתוך אותה שיטה וישרטט שיטה שלמה למטה במה ששרטט לחתימת העדים ויעשה עוד חצי שיטה אחרת להעדים וכיון דבאותו נייר עצמו אין צריך לחזור ולצוות פ"א כמ"ש הג"פ סימן קכ"ב ס"ט. ואחר שנגמר הגט ראינו בתיבת חמשת שהחי"ת והמ"ם נכתבו על השרטוט הנה מדברי מרן שכתב יש ליזהר מלשרטט באבר מוכח דכותבין על השרטוט וכמ"ש הג"פ שם סנ"ד וגם בכותב על האבר כתב הב"ש והפר"ח שם אם כבר נכתב כשר ודברי מור"ם שם שקולים וכמ"ש שם הג"פ. איברא דמטעם זה ומטעמים אחרים מזהירין להסופרים שלא יכתבו עליו ממש כמ"ש הרב הנז' שם וכ"כ בס"ה לכנ"הג דקפ"ו ולהב"ש בס"ה סע"ז ובנ"ש דס"ו ובספר פני יצחק דף ו' ומהרי"ך והלח"ש דקמ"ב ובס' אגורה באהלך דמ"ג הכשיר בכתב דל"ת של דתיצביין על השרטוט אלא דהרב לב שלמה דס"ה כתב דרבו עליו חביריו ופסלוהו ואנן בדידן המגרש הזה היה שוטה ונשתפה אבל עדיין מבוהל קצת וכבר נפסל כמה פעמים וקשה הדבר לכתוב אחר שאם נטריח עליו לחזור ולצוות שמא לא ירצה דאעיקרא לא רצה לגרש כי אם אחר כמה פיוסים וסמכנו להקל בזה ומטעם זה הכשרנו בטעות אחר שהסופר כתב בסוף שיטה ט' והרי את מותרת לכל אדם ונשאר לו עוד ג' שיטות ומן הידוע כי בשיטה יו"ד נכתבות ה' תיבות אלו כדי שבשיטה י"א יכתוב מן ודן וכו' עד פיטורין ובשיטה י"ב כדת משה וישראל ולא יותר והוא על סדר מהר"י מינץ ודן בתחילת שורה כדי שיהיה ספר תירוכין ואגרת שבודקין וגט פיטורין בחד שיטה והביאו הג"פ סקכ"ו סנ"ז והב"ש בס"ה ס"ה והמני"ח דף ס"ד ובס' נ"ש דכ"ח כל זה אינו אלא לזהירות בעלמא כדי שלא יצטרך לו לכתוב תיבה מאלו בשיטה אחרונה וכמ"ש הכנ"הג שם אות נ"א דאין קפידא לכתוב ודן בריש שיטה או באמצעה ע"כ וכל ההקפדה על שיטה י"ב לבד שלא לכתוב בה יותר מג' תיבות שהם כדת משה וישראל וכמ"ש מרן סקכ"ו ובזה נמי כתב בב"י סק"ל מהרשב"א דלא נפסל אם עבר וכתב יותר ושכ"כ הרא"ש והרשב"ץ בח"א ס"ך וכ"כ גם שם בח"ב סע"ז והרדב"ז ח"ב סימן תכ"ג וכנדון דידן מצאתי להרשב"ץ ח"ד טור השני סיו"ד שכתב בשיטה י"א מן תיבת מנאי עד פיטורין וגער בחכם שתיקן מטעם שיש ריוח הרבה בין תיבה לתיבה וכיון דהבעל לא ציוה היאך יתקן והו"ל להניחו כן יעו"ש ואילו על מ"ש ודן וכו' עד פיטורין בב' שיטות לא דיבר בזה וז"ל ה' דבר משה דקע"ה הרי את מותרת לכל אדם אע"ג דנהגו לכתבה בשיטה עשירית לאו לעיכובא כי אם מפני שצריך אח"ך לכתוב ודן וכו' כדי שיבוא כדת משה וישראל בשיטה י"ב והעיקר הוא שלא לכתוב והרי את מותרת לכל אדם בב' שיטות וכו' וכן נעשה מעשה בגט שנכתב בדיעבד והרי את וכו' עד פיטורין בשיטה אחת של י"א וכו' יעו"ש ובשגם היינו יכולים לומר לו שיכתוב בשיטה עשירית מן ודן וכו' עד פיטורין ובשיטה י"א כדת משה וישראל שהכשיר בזה הרב ג"פ סקכ"ה סמ"ו וכ"כ בס' קול אליהו ח"ב דקכ"ג ומביא כן מהרשב"ץ ח"א ס"ו וח"ב ספ"א ובנו הרשב"ש סי' רע"ג וכ"כ היא"ה סקכ"ה שכן עשה מעשה מהרמ"ג לסימן לשליח הולכה והביאו הרב הנ"ל שם וכ"כ הרב פ"הא ח"ג דל"ב שכן עשה מעשה מהר"א יצחקי ז"ל מ"מ שנוי זה הוא שנוי מורגש מה גם דהרא"ש כתב בתשובה דאין להכשירו אלא במקום עיגון והלח"ש דף קמ"ז כתב דאירע כן ופסלוהו וכן בס' דברי אמת בק"ו דכ"ד החמיר בדבר וכן בס' פאת ים דף ס"א ע"ד אבל מה שעשינו אין בו פקפוק רק זהירות הרב מהר"י מינץ אין כאן ומההכרח שהזכרנו הכשרנוהו:
טו
ברביעי בשבת בשבעה ועשרים יום לירח אדר שנת ח"א ושש מאות לב"ע נתן גט כריתות עזורה בן משה לאשתו ורידה בת סעדאן ועידיו יוסף בן אליהו ומרדכי בן יצחק. ושם המגרש קרוב לשם עזריה שמשפטו בה"א לבסוף ששם עזריה כן נכתב בעזרא ונחמיה וד"ה ובנחמיה יו"ד נמצא שם עזור וחקרנו עד מקום שידינו מגעת אולי שהוא קיצור שם מעזרא או אליעזר או אלעזר ע"ד מה שנסתפק הרב חיד"א בח"ש ח"א סל"ח בשם עזר ולא נמצא כי אם שם עזורה לבד והמגרש הנז' אמרו לנו שיש לו כנוי בשליכות (בכ"ף רפויה) על שהיה תופר תפירות עקומות ועקושות כמעשה הדיוט ורובא הכי קרו ליה בפניו וכפי דבריו על הרוב לא היה משיב בשם זה ויש לי הקפדה בזה ואע"ג דהגאון ה' נודע ביהודה ח"ב סקי"ח כתב כנוי גימ"פני על שהיה נושא סבל שאני הכא שיש לו הקפדה בזה שהוא חרפה לו שמעשהו מעשה הדיוט וגם נסתפקנו בסדר כתיבתו לכן הסכמנו שלא לכותבו. ושם המתגרשת ורידה שפירושו ורד ומהריק"ש כתב וארדא באל"ף לבסוף ולא ידעתי למה אחר שהוא נמשך מל"הק צ"ל בה"א ובס' עז"נ כתב שקורין הדל"ת בצי"רי והה"א שבסופה לרמוז על הצי"רי שבאות שלפניה והיא במקום יו"ד והרב יא"ה הביא מהמני"ח בלי אל"ף אחר הוי"ו והנה במבטא המקום הזה שושנה ורדה הדל"ת בפת"ח ושם ורידה לקטנות השם והוי"ו משורש המלה. ושם סעדאן נגזר משם סעיד שהובא בהריב"ש סי' קס"ו וכן הובא במהריק"ש סעיד וסעידה וסעדונה וכן בהמני"ח ושם דף נ"ד כתב שם זה סעדאן בפרטות וקריאתו בדל"ת בקמ"ץ רחב ולכן צריך להטיל אל"ף אחריו וכמ"ש הגו"ר בשם סאסיה כי לפי המדקדקים כצ"ל כמו וקאם שאון מעיר ראמות לאויל חכמות יעו"ש. ואירע בגט זה בתיבת בנפשיכי שיו"ד הפ"א נדבקה קצת ממנה למטה עיין להג"ף סקכ"ה סכ"ד ול"ב וע"ו שיש להקל בדיבוק היו"דין של האל"ף והפ"א והצד"י והשי"ן כל שלא נפסדה צורתם ומ"מ אמרנו לסופר שיגרר מלמטה אותו קצת:
טז
ברביעי בשבת בשמנה ועשרים יום לירח תמוז שנת ח"א ושש מאות לב"ע נתן גט כריתות חי בן אליהו דמתקרי ואוו לאשתו גמארה בת כליפה ועידיו יהודה בן משה ומרדכי בן יצחק. וידענו דלקיצור שם אליהו קורין ואוו והאל"ף היא תמורת הפת"ח של הוי"ו והיא מיסוד השם שיש שם אל"ף. ושם גמארה הוא הירח בערבי וידענו שיש שתי שמות קמרה בקו"ף וגמרה בגימ"ל או גמארה וגמירה ולהבדיל בין גמרה לגמארה בהכרח להטיל אל"ף אחר המ"ם כדי שלא ימשך טעות בקריאתה:
יז
באחד בשבת בשלשה ימים לירח טבת ש' חמשת אלפים ושש מאות לב"ע נתן גט כריתות מאיר בן יהודה לאשתו דמתקריא גוהרה בת דמתקרי יעקב ועידיו מרדכי בן מסעוד ושלמה בן רחמים. והמגרש והמתגרשת גרים מארץ אחרת והוחזקו בעיר זו כמה חדשים וכתובתה מעיר ארג,יל בידה וכתוב בגווה אגואהר ואמרו שהם מהמערב הפנימי ושם אין מכירין שם אגואהר רק שם גוהרה אלא שבארג,יל אינן יודעין שם גוהרה כי אם גואהר לכן כתב בכתובתה כן ובפה העירה שהוא מקום הגירושין כ"ע קרו לה גוהרה אלא שבעלה ואמה אמרו שאיזה פעמים קצת ב"א בעיר הזאת קרו לה גוהר או גואהר. והנה מה שאמרה שבמערב הפנימי אין שם שם אגואהר אינו כן דבשמות אשר בספר זכות אבות ובס' חיים וחסד שהם מחכמי המערב כתוב שניהם יחד גוהרה ואגואהר ומ"ש בכתובתה אגואהר מדברי הג"ף סקכ"ט סקל"ב מוכח דשם שכתוב בכתובה מילתא היא אם לא שהסופר שאלוהו והשיב דמסברא עשה כן יעו"ש וכמו שהקשה מדברי הג"ף הנז' הרב חיד"א בח"ש ח"א דמ"ה ע"ג וע"ד הרב דברי אמת יעו"ש. ואיך שיהיה כיון דבעיר זו מקום הגירושין קצת ב"א קרו לה גוהר או גואהר כתבנו דמתקריא גוהרה. ובתיבת דמתקריא שם רמז לשתי שמות הנז' ולא כתבנום בפירוש יען לא הוברר לנו איזה משני שמות הנז' קרו ליה רובא כדי להקדימו לשם האחר ובתיבת דמתקריא יוצדק גם על שני שמות כמ"ש הרב זרע אברהם סי"ג ואתו עמו הרב משאת משה ח"ב א"ה דט"ל ונדונו שם כנ"ד וכ"כ בס' אות היא לעולם דס"ח ע"ג וכתב שכ"כ בעל מ"ע דמתקריא לרמוז לשני שמות וסמכנו על מ"ש מרן כותבין שם שהוא רגילים בו ויודעים בו ביותר ואומר שם פ' וכל שום שיש לו אף שמנהגינו לכתוב אפילו הקיצורים שאני הכא שנסתפקנו ספק הנ"ל. ומה שכתבנו בת דמתקרי יעקב משום שאמרה שאביה נקרא ג"כ עכו בדגשות הכ"ף וכן עשה הרב חיד"א שם דמ"ג בשם אברהם וואלף וכתב שם דגם בשם האבות עבדינן כהוראת מהרימ"ט בשם אבגלי לאפוקי ממי שערער ע"ז והוא ביא"ה דק"ט ושכ"כ הרב דברי אמת וכן ראיתי בספר פאת ים דס"ז ע"ד ולא הזכיר מדברי הרב דברי אמת זולת אם אותו שם הוא מקיצור שם ראשון אינו צריך לזה יעו"ש. ובשם העד מרדכי בשעת החתימה אמר שיש לו שם בן ציון והרב חיד"א הביא שם זה והיינו נבוכים בזה דאולי יחשבו דהוא שילוש מרדכי בן ציון בן מסעוד משום דהעד אינו כותב דמתקרי כנודע עד שחקרנו ודרשנו מאביו ואמר להד"מ ומעולם לא קראו אלא מרדכי. ושם מסעוד הובא במהר"א מוטאל ובכנ"הג א"ה סקי"ט הג"הט אות נ"א ובעז"נ די"ג מהריב"ש סקע"ו ובס' הגלגולים דל"ו ע"ד וכן בס' שבחי האר"י ובספרי חכמי המערב הנז"ל והרב חיד"א שם בח"ש דמ"ג ודמ"ח ובס' עולת שמואל דל"ז ובס' פאת ים דס"ב ודס"ה ובס' טיב גיטין דל"ה. ושם גוהרה הובא בעז"נ דל"ג וכהמני"ח ופ"הא ח"ג דף ל"ו ולב"ר מניה דבר ס' ברכות המים דקל"ו ובשמות למהריק"ש כתוב גוהררה והפ"הא שם תלה בט"ס ובספרי חכמי המערב הנ"ל דכתבוה באל"ף לבסוף לא ידעתי למה:
יח
ברביעי בשבת באחד ועשרים יום לירח אייר שנת ח"א ושש מאות לב"ע נתן גט כריתות מרדכי דמתקרי מרידך בן שלום לאשתו דמתקריא גמארה ודמתקריא כמורה (בכ"ף רפויה) בת אברהם ועידיו יוסף בן אליהו ומרדכי בן יצחק. ואע"פ שאין מנהג ליתן גט באייר כמ"ש מור"ם שעת הדחק ומקום עיגונא שאני שהמגרש הזה המיר כבודו ורצה לברוח בספינה המוכנת לילך למלט נפשו מני שחת. וכתבנו דמתקריא שידענו שהיה לה שם מהעריסה ונשתקע וע"פ הוראת מהרימ"ט לרמזו בתיבת מתקריא ורובא קורין לה גמארה ולכן הקדמנוהו למיעוטא דקרו לה כמורה. כתבנו ודמתקריא בוי"ו אע"ג דמהר"י מינץ כתב דאין לכתבו בוי"ו כי אם בכנויים וה' נחלת שבעה הביא סמך לזה וכ"ד הב"ש בסקכ"ט והביאו ה' יא"ה דקי"ג וכ"כ בס' טיב גיטין הרואה יראה במזכרת הגיטין אשר בס"ס הרב המכתב דכתבה בוי"ו וכ"כ ה' יא"ה שם מס' דבר משה ח"א סנ"ח והביאו הלח"ש דף קנ"ח ע"ד וכ"כ ה' חיד"א בח"ש ח"א באברהם חיים יעו"ש וכ"כ בס' פ"הא ח"א דס"ו ע"ד ויעו"ש מה שציין וכ"כ בס' פאת נגב דס"ג ע"א וע"ב וכ"כ בס' טיב גיטין בילקוטי השמות דל"ח ע"ב דמתקריא ודמתקריא. ובשם המגרש שכתבנו מרידך עיין בס' פ"הא שם דס"ז ע"א כ"ש למנהגינו דכותבין כל הקיצורים כמ"ש בתחילת קונטריס זה ומשפטו בלא אל"ף תחילה כמ"ש שם ועוד כיון דנגזר משם מרדכי ואזלינן בתר עיקר השם וכמש"ל בשם מבארכה כ"ש במרידך דבמבטא אין כאן תנועת האל"ף במחוז הזה. ושם אבי המגרש שלום כן משפטו בוי"ו כמ"ש הג"ף סקכ"ט סקכ"ה ובעז"נ דכ"א וכתב מהר"א מוטאל שכן כותבין ברוב המקומות והמני"ח כתב שכן הסכימו חכמי ירושלים וקושטא וקצת מחכמי מצרים וכ"ה בס"ה להב"ש וכ"כ ה' פ"הא בח"ב דפ"ג ובס' אגורה באהלך דפ"ג ע"ב ובספר פאת ים דס"ה ויעו"ש מ"ש ליישב מ"ש הרב משאת משה על דברי הג"פ הנ"ל ועיין להרב טיב גיטין דמ"א מ"ש ישוב אחר דליתה לחששא לשם אחר שאותיותיו בכתיבתו כך:
יט
בשלישי בשבת בארבעה ועשרים יום לירח תמוז שנת חמשת אלפים ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות מרדכי דמתקרי מרידך בן דוד לאשתו מסעודה ועידיו יוסף בן אליהו ומרדכי בן יצחק ולא כתבנו שם אביה יען שאמרו ששמו חי בנימן וקורין לו בשניהם יחד ולא ידענו אם בשעת מילה קראוהו בשניהם יחד דאז צריך לכתוב חי בנימן ולא דמתקרי וכמ"ש הג"פ סקכ"ט סס"ג ולדעתו אם כתב דמתקרי פסול ואם קראוהו בשעת מילה באחד מהם אף שאח"ך חיברו עמו שם אחר צ"ל דמתקרי וכמבואר מלשון מור"ם שם סי"ד שכתב אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר ע"כ משמע דבדיעבד הוא דכשר וכמ"ש הג"פ שם. איברא דהרב קמ"ר ח"ב בש"ות ששם סט"ו צידד היינו דוקא בדאיכא דקרו ליה בב' שמות יחד ואיכא דקרו ליה בשם אחד ע"כ משמע אבל אם כ"ע קרו ליה בשני שמות ביחד הו"ל כאילו שניהם בשעת מילה וצריך לכתוב שניהם יחד ואם כתב דמתקרי פסול ואף שידענו שבקריאתו לס"ת נקרא בשם חי לבד מ"מ חתימתו לא ידענו אולי חותם בשניהם יחד ויש בזה צדדים וצדי צדדים כשהס"ת והחתימה סתראי נינהו וצריך לידע הי מנייהו רובא כמו שהאריך הג"פ בזה שם סי' צ"ח ותו אולי שם אחד מהם ע"י חולי וצריך להקדים השנוי כנודע ומכל הני ספיקי השמטנו אותו וכבר ידוע כל שיש ספק בשם האבות העדרו טפי עדיף ממציאותו ומה גם באבי האשה יש להקל יותר כידוע וגם שהשמטנו שם אביה גם תיבת ולאבהתיכי השמטנוה ואחר כתיבת הגט הרגשנו בתיבת מותבה שכתבה באל"ף ואין לחוש ואעיקרא דעת מרן כן הוא סדר כתיבתה. ושם מסעודה הובא בשמות למהריק"ש ומהר"א מוטאל ובס' המני"ח ובס' פ"הא ח"ד די"ב וכן בס' זכות אבות וס' חיים וחסד לחכמי המערב ובספר זכות אבות הנ"ל שכתבה באל"ף אינו כן והוא ט"ס בלתי ספק:
כ
באחד בשבת בתשעה ועשרים יום לירח תמוז שנת חמ"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות שלום בן ראובן לאשתו מזלה דמתקריא בזול בת יעקב ועידיו יוסף בן אליהו ומרדכי בן יצחק. ובזול ידענו שהוא קיצור משם מזלה וגט ראשון פסלנוהו יען שהשמיט הסופר יו"ד ראשונה דתיצביין ובשגם אינו אלא מנהגא בעלמא כמ"ש מרן סקכ"ו סכ"ב מ"מ כיון שאין לנו שום דוחק והן עוד היום גדול למה לנו לשנות מהמנהג:
כא
באחד בשבת בשבעה ימים לירח אב שנת חמ"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות משה בן יצחק דמתקרי חויגה לאשתו שמחה דמתקריא מיחה בת רחמים ועידיו ישראל בן חיים ויוסף בן אליהו. ושם חויגה הוא קיצור לשם יצחק חוגה וכנז"ל אלא דלקטנות הענין קורין חויגה. ושם מיחה הוא קיצור לשם שמחה והגו"ר בכלל א' סכ"ג מביא קיצור שמיחה ושימוח ובס' דבר משה ח"א מביא קיצור שמחה שימו ומהרימ"ט מביא שמחה שמחולה ובס' בארות המים מביא שמחה שימהא ובס' פאת ים מביא שמוחה. ודע דהעד הראשון רובא דעלמא קרו ליה צאנין ובמחוז הזה הוא קיצור לשם ישראל ומחליפין השי"ן בצד"י באותיות זשסר"ץ. והנה ידוע דהעד כשיש לו ב' שמות אין לכתוב דמתקרי וכעת לא מצאתי שעשו הפרש בין המגרש והמתגרשת להעדים בחתימה רק בכנויים דכתב מור"ם סי' ק"ל דהעד אינו כותב כנוי כמו במגרש והמתגרשת וכ"כ ה' הלבוש שם ובס"ה להב"ש וכ"כ הכנ"הג בעדות מיוחדת סח"י והיא"ה דקל"ה ובס"ה להג"ף סקנ"ז ומהרי"ך בסדר הגט דף פ"א ע"ד וכן בס' פני יצחק והוא לקוח מס' ת"הד סרל"ב והביאו הב"י סקכ"ט ומ"ש בס' לב שלמה דף ס"ג ע"ג בהיקף שני חצאי לבנה ואם צריכים העדים לחתום בשני שמות בגט יאמר דמתקרי פ' או המכונה ע"כ היינו על אמירת הבעל כשיצוה אותם דוקא ולא שיחתמו כן אלא שהרב פ"הא ח"ג דל"ו ע"ב עשה מעשה בהעד דכ"ע קרו ליה בכור וכתב המכונה בכור אך בקיצור השם כעת לא מצאתי גלוי והסברא נותנת דהוי ככנוי דאין לכותבו דזיל בתר טעמא הואיל והעדים ניכרים ע"י כתב ידם מבלי פירוש שמותם ומה שחותמים אינו אלא מפני תיקון העולם אפילו לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי משא"כ בהזכרת שם האיש והאשה בגט שהוא ע"י הסופר וכמ"ש הת"הד שם מהאי טעמא נימא בקיצור השם דאינו מוכרח לכתבו וביש לו שני שמות גמורים אם חתם המובהק פשיטא דכשר כמ"ש הג"פ סקכ"ט סק"א וה' בארות המים דר"ח הביאו בלח"ש דקמ"ז ע"ד סבר לה מר אם חתם בשם שני כשר והעד הזה עצמו ראינו בגיטין מכ"ד שלפנינו שלא חתם כי אם שמו לבד ישראל בודאי דסברי לה כמ"ש:
כב
בשלישי בשבת בששה ימים לירח אב שנת חמ"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות שלמה בן יעקב לאשתו ערביה בת שלום ועידיו ישראל בן חיים ויוסף בן אליהו ובשם ערביה הי"אה הביא משמות שבמהריק"ש וממהר"א מוטאל בשני יודי"ן אבל בהמני"ח הביא בחד יו"ד וכ"נ ממ"ש מהריט"ץ סרל"ב בשם עפיה וכן בלשון רז"ל שכן קורין בערביא שהיא בחד יו"ד אע"פ ששם לשון ארמי בזה יש ללמוד משם משא"כ באל"ף שלבסוף ומ"ש הרב חיד"א בח"ש בשם טורייה בשני יודי"ן יש לחלק וכבר ידוע מ"ש שיש טעיות בשמות שבמהריק"ש:
כג
ברביעי בשבת בשבעה עשר יום לירח אב שנת חמשת אלפים ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן רחמים לאשתו צנדידה בת רחמים ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן ויהודה הכהן בן משה הכהן. ושורש שם צנדידה מלשון גדולה וגבורה שכן מתרגמין בערבי תיבת אלוף צנדיד וידוע דשורש השר"ח מרבינו סעדיה ואם יכתב בסמ"ך סנדידה יהיה פירושו לשון סמך שפירושו בערבי מסנד וכיון ששורשו בלשון הקדש בסמ"ך מוכרח שגם פירושו כן משא"כ שם צנדידה אין פירושו מלשון סמך ועזר. ולכותבו בשי"ן אין לו מקום וכן בזיי"ן. וכתבנו דמתקריא יען דראינו בכתובתה כתוב סלטאנה ועכשיו אין מי שמכירה בשם זה כהוראת מהרימ"ט בשם אבגלי ובשגם צנדידה אינו מן השם עין רואה להרב חיד"א בשם טורייה שכתב וז"ל ואפילו בשם ופירושו ושם וכנויו כל שנשתקע שם ראשון ולא קרו ליה כי אם בשני אי כתב שם ראשון מפסיל אפילו שהשני פירוש או כנוי וכן עשה מעשה אע"ג דשמה הראשון אסתר כתב דמתקריא טורייה ויעויין בס' פאת ים דס"ו ע"ג שהוא בהפך ממ"ש הרב חיד"א ויש לסמוך יותר עליה דהרב חיד"א דעינו ראתה כל טוב ומופת דורו היה:
כד
באחד בשבת באחד ועשרים יום לירח אב שנת ח"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות מבורך בן משה לאשתו מסעודה בת משה ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן ושלמה בן רחמים ואע"פ ששמות אבותיהם שוים וכן בגט הנז"ל אינו מן ההכרח לשלש דיאמרו אח נשא אחותו וכמ"ש הרב פ"הא ח"א דס"ז ובח"ג דל"ה. ואירע שבתשלום שיטה שמינית כתב דתיצביין ועדיין צריך לו ד' שיטין ואולי יגמר הגט בפחות מי"ב שיטין ואמרנו לו שבשני שיטין שיטה ט' ושיטה יו"ד יכתוב אותיות רחבות באופן שלא תפסד צורתן ואינש לא ימחא בידיכי וכו' באופן שיכתוב והרי את מותרת לכל אדם בחר שיטה ובשיטה י"א יכתוב ודן וכו' עד פיטורין ובשיטה י"ב כדת משה וישראל ובשעת בדיקת הגט ראינו בתיבות די יהוי נראים כתיבת אחת והכשרנוהו מטעם דכתב מרן סקכ"ו דממנהגא בעלמא הוא שכותבין בשתי תיבות ומור"ם שם הכשיר אם כתבם בתיבה אחת ויעו"ש בנוסחת הרא"ש בפסקיו שהביא הב"י שם ובטור ובסמ"ג כתוב בחד תיבה ואירע עוד בשם אבי העד יצחק נדבק קצת הקו של הקו"ף לגגה ומאליו ומעצמו הפרידה בסכין ולא ידענו מזה עד אחר הנתינה והאמת דהרב ת"הד סרכ"ט היקל באבי העד אך מור"ם סק"ל לא היקל רק במקום דוחק או חשש עיגון ועיין למהרש"ך סקמ"ב ומה שרמז הרב יד אהרן שם סכ"ו בפרט לדעת מרן גם בגט עצמו מקיל כה"ג כמ"ש בס' לח"ש דקמ"ז וכתב בס' גט מקושר למהרי"ן ובשם אביהם יש להקל יותר ועיין בס' נחפה בכסף ח"ב דפ"ד ע"ג ומה שרמז שם מה גם בגט שכבר ניתן וכיוצא בזה היקל ה' פר"ח באותיות הצריכות ליגע ולא נגעו שלכתחילה תנשא זולתי אם הם בתוכף. ודע מ"ש הכהן בגט זה ובגט שלמעלה מזה ג"כ אע"ג דמרן כתב דלא נהגו לכתוב כהן ולוי משום דאנן לא הוברר לנו מנהג הראשונים ואולי שהיו כותבין ושלא ליכנס בשום ספק דאם נכתב לכ"ע כשר ואם לא נכתב יש מי שפוסל כמ"ש מור"ם סקכ"ט ס"ז ויעו"ש בג"פ סל"ה וסק"ט לכן הנהגנו לכותבו:
כה
בשני בשבת בשנים ועשרים יום לירח אב שנת תמ"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות רחמים דמתקרי חומאני לאשתו ברכאנה בת יהודה ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן וברכה בן אברהם. ושם רחמים עולה בו לתורה וחותם בו אך כ"ע קרו ליה חומאני שהוא קיצור משם רחמים כנודע בפה העירה. וברכאנה נגזר משם ברכה כשם החותם השני הביאו מהר"א מוטאל ועיין בעז"נ בשם באראכאת וכן הרב ד"מ ח"ב דקמ"ו ומה"ט אל"ף תמורת הפת"ח כמ"ש הם ז"ל בשם באראכאת. ופירוש ברכאנה זה הוא בדגשות הכ"ף:
כו
בחמישי בשבת בחמשה ועשרים לירח אב שנת ח"א ושש מאות ואחת לב"ע נתן גט כריתות מוסה המכונה שינין בן סעיד לאשתו גאליה דמתקריא גולה בת שמאי ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן ויצחק בן חיים. ודע ששם מוסה הוא ערבי של משה כמ"ש הג"ף סקכ"ט סס"ט ועיין עוד מה שרמז הרב י"א ח"ב דקי"ב ובהריב"ש סקע"ו כתב מוסי ביו"ד ואינהו בדידהו ואנן בדידן ובש"ס דיומא דף ד' רבי מוסיא וכן יש בירושלמי הרבה מזה אך לשון הש"ס הוא לשון תרגום לא כן הערבי בה"א לבסוף וכן ראיתי להרשב"א ח"ה סצ"ה דכתב דין מוסא באל"ף ובספר אורים גדולים דמ"ד ע"ג נסתפק בזה אם קראו מוסה ביום המילה ובס' פ"הא ח"א דס"ח דכתוב בצד"י ודאי שהוא ט"ס וכן בח"ב דל"ד ע"ד ודאי שהוא ט"ס ושם דף ל"ו ע"ב כתבו בסמ"ך אך כתבו ביו"ד לבסוף אך גם שם ט"ס וכמ"ש הוא עצמו בח"א שם על דברי הריב"ש הנ"ל וכן כתבו מהר"י אדרבי סקפ"ט והא ודאי אם נודע ששמו העיקרי משה וכן קוראין לו בתורה וכן חותם אלא דכ"ע קרו ליה מוסה ראוי לכתוב במקום שכותבין כל הקיצורים משה דמתקרי מוסה וכמ"ש בס' פאת ים דס"א ע"ד אבל במגרש זה חקרנו עד מקום שידינו מגעת ואמר כי מעולם לא נודע בשם משה כלל אלא בשם מוסה ולכן לא כתבנו אלא שם זה. והנה כנוי זה פירושו מכוער שכן בערבי קורין לו בכפרים לדבר רע שי"ן ואע"ג דהוא שם גנאי וכמ"ש בתענית ד"ך בעובדא דר"א בר"ש מ"מ מלבד שלפעמים בשביל ע"הר קורין לו כן ע"ד מ"ש כי אשה כושית לקח עוד ההוא אמר דהוא עצמו ברוב כתביו חותם בזה הכנוי שינין בלי שמו מוסה ועליית ס"ת אין להם בכפר ההוא יען כי מנהגם שמוכרים העליות של ס"ת משנה לשנה וכל הקונה עליה אחת הוא עומד לקרות בתורה מעצמו רק כשעושים נדבה בב"הכנ עושים לו מי שברך. ואיברא דהרב חיד"א בח"ש ח"א כתב להחזיק שם האשה במי שברך בב"הכנ של נשים הוי כקס"ת וא"כ אפוא מיעוט כתביו דחותם מוסה וכן מי שברך בנדבתו בב"הכנ הוו רובא כנגד רוב כתביו דחותם שינין לבד ובשנוי שהוא לסיבה קלה הסכים הג"פ דעושים עיקר מעליית ס"ת וחתימה ואם עליית ס"ת וחתימה סתראי נינהו אזלינן בתר רובא ואם ליכא למיקם עלה דמילתא צריך ב' גיטין יעו"ש ובר מן דין כיון דשינין אינו מן השם הוא זה בשגם קריאת העולם כן וכן רוב כתביו כל שיש קריאת העולם או קס"ת או חתימה בעיקר השם יצחק צריך לכתוב שניהם יצחק דמתקרי חקין כמ"ש בג"פ שם סס"ח ושם אין שם רוב ומיעוט כשני שמות מחולקים ומ"מ בשגם לכאורה הוא שם גנאי כיון דחותם בו רוב כתביו והכי קרו ליה כ"ע ראוי לחוש לו ואין זה ענין למ"ש ה' חיד"א בח"ש ח"א דמ"א ע"ד דכל שהוא דרך זלזול הגם שהוקבע לו וקרו ליה רובא דעלמא כל שאינו חותם בו ועולה בו לתורה אין לכתבו ע"כ דהרי הכא חותם בו מה גם לדעת הרב המכתב סי"ד דקריאת רובא דעלמא עיקר גדול והוא הראשון ושם החתימה לטפל ועיין לה' מהר"י כולי בס"ס עז"נ סוף סס"ו הביאו בס' דבר משה ח"ג א"ה סי"ב דמ"ה ע"ג ועיין מ"ש עליו מהרי"ן בס' גט מקושר דק"ב מה גם דאולי לא כיוונו בזה לגנאי רק לע"הר כאמור. ושם גאליה באל"ף אחר הגימ"ל וכמ"ש הג"פ בעז"נ ממהריק"ש וכ"כ ה' המני"ח וה' חיד"א שם ומשפטו בה"א לבסוף. דמתקריא גולה והוא קיצורו של השם. ובשם אביה שמאי ידוע דבכל הש"ס כתוב באל"ף אחר המ"ם ומהר"א מוטאל כתב כיון דבד"ה תוב ב"פ חסר אל"ף כן ראוי לכתבו ואילו בשם שמלאי כתב לכותבו באל"ף כמו שהוא בש"ס אע"ג דבעזרא נכתב חסר אל"ף ולא ידעתי מה הפרש יש בין זה לזה וטפי עדיף לכתבו מלא שלא יבואו לטעות בו לקרותו שמי בצי"רי כמו מן שמי מן יומא דנן וכו' וכ"כ בספר ב"ש ממהרש"ל לכותבו באל"ף:
כז
בשני בשבת בשמנה ועשרים יום לירח טבת שנת תמ"א ושש מאות ושתים לב"ע נתן גט כריתות אברהם בן יוסף לאשתו אם אסעד ועידיו יהודה הכהן בן משה הכהן ושלמה בן רחמים. ושם אם אסעד הם שתי תיבות אע"פ שהוא שם אחד כמו שם טוב יום טוב וכיוצא וכמ"ש בס' עז"נ ובה' המני"ח. ושם אביה להיות שנפל לנו ספק לא כתבנוהו ומה גם בשם אבי המתגרשת יש להקל יותר כנודע:
כח
בחמישי בשבת בשבעה עשר יום לירח ניסן שנת חמשת אלפים ושש מאות ושתים לב"ע נתן גט כריתות מרדכי בן יצחק המכונה כרוף לאשתו דמתקריא גויהרה בת כליפה ועידיו מכלוף הכהן בן יצחק הכהן ושלמה בן רחמים. וכנוי זה לא הוברר לנו שהוא גנאי שפירושו טלה וכ"ע קרו ליה לאביו הכי ולא ידענו בסיבת מה קרו ליה הכי ונמצא בס' עבודה בפיסקא המתחלת אתה כוננת טלה טהור מכבש נבחר שקאי על יצחק אבינו א"כ אינו שם גנאי. ועיקר שם האשה גוהרה ונשתקע ממנה ועכשיו כ"ע קרו לה גויהרה ורמזנו בתיבת דמתקריא לשם גוהרה כמו שכן עשינו כמה פעמים בנדון כזה:
כט
בשני בשבת בשמנה עשר יום לירח סיון שנת חמשת אלפים ושש מאות ושתים לב"ע נתן גט כריתות חי דמתקרי הילוף בן מכלוף דמתקרי הילוף לאשתו מסעודה בת אברהם ועידיו יוסף בן אליהו ומרדכי בן יצחק. והנה שם הילוף נמשך לו משם אביו מכלוף שגם לו קיצרו שמו הילוף ולכן משפטו דמתקרי. והמגרש קורין אותו לתורה בשם חי אבל קריאת ב"א הילוף. ושם מסעודה כבר כתבנוהו לעיל. ואירע שבשם המתגרשת בא זבוב ומשך מהיו"ד שמאלית של העי"ן תג אחד למעלה ולא נגע בשום אות כלל וכן מהדל"ת והוי"ו והה"א ואין זה ענין למ"ש מור"ם סקכ"ה סט"ו במשיכת זבוב דהתם בנדבקו בהאות עצמה והא דידן דומיא למ"ש הפר"ח שם אם נמשך מהאות מהדיו קוץ כל דהו באופן שאינו משנה צורת האות וגם ניכרת לתינוק דלא חכים ולא טיפש כשר ורמז דבריו ה' י"א שם ובא"ח סל"ב ופסקו הרב אמ"ל דנ"ד וכן ה' לד"א סכ"ג וכן הוא אם נמשך הדיו מלמטה מהאות ואינו משנה צורתה וכמ"ש בס' לשון למודים דס"ג מס' בני חיי ורמזו ה' חיד"א במח"בר א"ח סרפ"ב והבאנו תינוק דלא חכים ולא טיפש וקראה ומהיות טוב אחר שנתייבש קודם שכתב כדת משה וישראל אמרנו לו שיגררם בנחת ולרוב דקותם לא היתה ניכרת הגרירה:
ל
בשלישי בש' בשבעה ימים לירח מרחשון ש' ח"א ושש מאות וארבע לב"ע נתן גט כריתות שושן בן יעקב לאשתו זמרדה ועידיו מרדכי חיים בן עזיאל ויוסף בן דוד. ושם המגרש כמו שכן כתוב במקרא כמ"ש מהר"א מוטאל ודלא כהריב"ש שכתוב באל"ף ע"כ ובהריב"ש סקע"ד כתוב בסמ"ך אך אין כאן אל"ף אבל בהרשב"ץ ח"א סנ"ז כתבו בסמ"ך וגם באל"ף אחר הס"ך השנייה האמנם אין ללמוד מזה לשם העצם דאינהו בכנוי משפחה קאמרי ואולי דלא ע"ש שושנים איקרו אלא משורש אחר הוא. והנה העד הראשון אינו ניכר בשם מרדכי וכ"ע קרו ליה חיים זולת בחתימתו חותם מרדכי חיים וחתימתו שכיחא טפי מעליית ס"ת בפרט שהוא ש"ץ וכשרוצים הצבור שיקרא הוא בתורה אומרים לו בכבוד והוא מברך לקרוא בתורה בלי קריאת שמו ולכן עשינו עיקר משם מרדכי להקדימו. ובאביו עזיאל חסר וי"י שכן הוא בכל המקרא כמ"ש מהר"א מוטאל והב"ש וכ"כ הכנ"הג בשער השמות והג"פ בעז"נ דח"י ואפילו שהוא חותם בוי"ו ודלא כט"ז וכמ"ש הכנ"הג שם ולא דמי לשם בנימן ודוד דהולכין אחר חתימתו דהתם איכא מיעוטא בכתובים כן וכ"כ הי"א בשם אהרן דאם חותם בוי"ו טועה הוא כיון שבכל המקרא חסר ויישב שם גם למהריק"ש דסובר אם חותם יהודה באל"ף יכתבו כן בגט יעו"ש. והנה גט ראשון נפסל כי הדל"ת של שם המתגרשת כתבה ה"א ואם יגרור הוא חק תוכות ואע"ג דהאריך הגג אחר שגירר לא עשה ולא כלום כל שהאות ע"י גרירה ואריכות גגה מה מועיל. וגט שני ג"כ נפסל דאחר שנגמר וחתמו העדים ראינו יו"ד ראשונה של האל"ף דתיבת ולאהבתי אינה נוגעת וכמה פעמים קרינו אותו ולא הרגשנו ושגיאות מי יבין וה' יצילנו משגיאות וידוע מ"ש מור"ם סקכ"ה לתקן קודם כדת משה וישראל או לפחות קודם החתימות וכתב הב"ש והלח"מ דאם כבר נחתם הוי נחתם בפיסול אע"ג דהג"פ ס"ע כתב דלמרן ומהריב"ל והב"ח יכול לתקן גם אחר החתימות וכיוצא בזה כתבנו לעיל לסמוך להקל מ"מ הן עוד היום גדול ואין לנו שום דוחק ומוטב לצאת מכל ערעורי ופקפוקי אליבא דכ"ע. וכן גט ג' נפסל יען כתב בשבת ב"פ והן אמת דיכול לגרור אחת מהם ולהניח מקומה חלק דכיוצא בזה הכשרנו לעיל מ"מ לצאת י"ח הג"פ כיון דאין לנו דוחק כתבנו:
לא
ברביעי בשבת בשנים עשר יום לירח תשרי שנת חמ"א ושש מאות וחמש לב"ע נתן גט כריתות חיים בן אברהם לאשתו דינה בת עזורה ועידיו נסים בן פריגה ומרדכי חיים בן עזיאל. ושם עזורה לא נמצא להדיא ואין ללמוד משם עזרא שנכתב באל"ף משום ששם מצינו שם איש עזרא הסופר דאל"כ משפטו בה"א דקרא כתיב עזרה בצרות בה"א ולכן כתבנוהו בה"א ושם פריגה כ"כ במהריק"ש אבל בעז"נ כתבו בוי"ו אחר הפ"א. וכן בס' דרכי נועם ס"ו ולא עוד אלא שכתבו בשני יודי"ן והכל הולך אחר מבטא המקום כי המקומות הללו אין הפ"א במלא פום עד שיצטרך להוי"ו וכן אין היו"ד נרגשת עד שיצטרך להטיל ב' יודי"ן וכמ"ש בס' דבר משה דקע"ה ע"ג דכשהיו"ד נעה צ"ל שני יודי"ן ובה"א לבסוף יען שהוא שם ערבי ונוהגין בו כל"הק:
לב
באחד בשבת בארבעה עשר יום לירח מרחשון שנת חמ"א ושש מאות וחמש לב"ע נתן גט כריתות אליהו בן מרדכי דמתקרי מרידך לארוסתו גזאלה בת הלל ועידיו נסים בן פריגה ומרדכי חיים בן עזיאל. ושם מרידך כבר כתבנוהו לעיל. ובשם הלל חסר יו"ד כמו שכן בכל הש"ס ואע"ג דמרן כתב דיש מי שאומר לכתבו ביו"ד כתב הג"פ דדעתו אינו כן וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו סקכ"ט ושכ"כ מהרימ"ט בס' השמות אלא דאם עבר וכתב ביו"ד כשר ע"כ והלבוש הביא רמז שהוא ביו"ד ממ"ש משה לעיני כל ישראל וכן אל מול פני המנורה ס"ת הילל ובספר השמות הביאו הב"ש שכתב מהאר"י החי חסר יו"ד שהוא מיסוד מרע"ה ושניהם נרמז בשני שמות של ע"ב שהם מה"ש לל"ה ועליו רמז הקב"ה למרע"ה היה לך לעזרני ובב"ש הביא מהז"ם והס"מ והט"ז לכותבו ביו"ד וכ"ה בס' טיב גיטין שכ"ד מהרש"ל ואנן בדידן אין לנו אלא דעת מרן בבדק הבית כמ"ש הג"פ וכתב הכנ"הג שכן המנהג וכ"ד הפ"הא ח"ב דף פ"ד ע"ב. ואירע בחתימת שם אבי העד הראשון בפ"א של פריגה שנדבקה היו"ד למטה ואם יגרר הוי חק תוכות בשגם שי"ל דיכול למחוק הפ"א ולהניח מקומה חלק ויכתוב פ"א אחרת כתקנה וישלים שאר האותיות וחכם אחד נר"ו שהיה עמי אמר לי לא נכון לעשות כן כיון דתיבת בן מרוחק קצת והיינו החלק של הפ"א שגירר פן יחשבו הרואים דהעד הוא פריגה ולא נסים בנו ואני עניתי דלא חש לקמחיה ועדיפא מינה כתב הי"א ח"ב דקל"ה עד שחתם בשני שיטין כגון שכתב בן לאדוני ובשיטה שלמעלה כתב אלעזר הכהן כשר הרי דלא חש שיאמרו שהעד הוא אלעזר אביו כ"ש הכא שהוא בחד שיטה והורינו לו שיגרר דבאבי העד יש להקל בחק תוכות כנז"ל:
לג
ברביעי בשבת בשבעה ועשרים יום לירח סיון שנת ח"א ושש מאות וחמש לב"ע נתן גט כריתות יוסף דמתקרי סוסו בן דוד לאשתו מרים בת חי ועידיו נסים בן פריגה ומרדכי חיים בן עזיאל. ובתורה נזכר שם עצם איש גדי בן סוסי ונמצא בהרשב"ש סתקפ"ז וביכין ובועז ח"א ס"ע וסקל"ט סוסו שם עצם איש אך בזה נתברר לנו שעיקר שמו יוסף וכן קורין לו לס"ת וכ"כ בכתובה אך להיות שאביו ואמו מעו"בי תונס יע"א וידענו שמי ששמו יוסף קורין לו סוסו לגעגוע וכיוצא וכיון דכ"ע הכי קרו ליה כתבנוהו לטפל. ומשפטו דמתקרי כיון שהוא מעיקר השם ומהר"א מוטאל כתב שיש שם עצם איש בן סוסאן ורמזנוהו לעיל וכיוצא בזה כתב הרב חיד"א משה שאשו. וכיון דעיקרו מיוסף שהוא בסמ"ך כן הוא הקיצור כסמ"ך ולא בשי"ן דומיא למשה שאשו דעיקרו ממשה בשי"ן כן קיצורו שאשו בשי"ן:
לד
בשני בשבת בשנים עשר יום לירח תשרי שנת ח"א ושש מאות ושש לב"ע נתן גט כריתות רחמים דמתקרי חומאני בן אליהו לאשתו רחל בת חי ועידיו יוסף בן דוד ושלמה בן רחמים בן לוי והצרכנוהו לשלש לפי ששם אביו כשם המגרש ושמא יאמרו חתם בגט אביו וכן חשש הרב פ"הא ח"ד. וגט ראשון נפסל יען כי העד הזה כתב בטעות מה שכתב וכתב במקום הגרר בן ובשגם שיש להקל וכמש"ל בכיוצא בזה מ"מ כיון דאין לנו שום דחק כתבנו אחר וצוה פ"א להסופר כבתחילה אך ביטול מודעות כתב מהרי"ך אף אם כבר נחתם אין צריך פ"א ביטול מודעות:
לה
גט שליח הולכה לפה מתא שלוח מעו"בי תונס יע"א בשלישי בשבת בארבעה. עשר יום לירח שבט שנת חמשת אלפים ושש מאות ושש לב"ע למנין שאנו מנין כאן במתא תונס דעל כיף ימא יתבא אנא יוסף בן אליהו העומד היום במתא תונס וכו' וכל שום אחרן וכו' ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי אסתר בת אליהו וכו' וראיתי בו כמה גמגומים. ראשונה במה שכתבוהו כנסחתם והיה להם לעשות עיקר ממקום הנתינה כנודע ויעויין בג"פ סקכ"ט ספ"ח ופ"ט ובס' דבר משה ח"א דקפ"ו ובס' עולת שמואל דל"ז ובס' מכתם לדוד למהרד"ף דקס"ג ובס' לשון זהב דכ"ט ע"ד ובס' בארות המים דף ר"ד ובליקוטי שמות בס' טיב גיטין דכ"ה ע"ב ודכ"ו ע"א וכ"כ בחק"ל סנ"א ומכל הנז' מבואר גם בנוסח הגט ועיין למהר"י מאיו בס' פאת ים בכמה גיטין שנשתלחו למ"א וכתב ז"ל שסידרם כפי נוסח מקום הנתינה- גמגום ב' שכתבו בו ולאתריכי וכתב הג"פ ממהרלנ"ח ומהרי"קש דבגט שליח אין לכותבו וידענא דבדיעבד כשר וכמ"ש הרב חיד"א בח"ש ח"א סט"ל סי"ג. גמגום ג' דכתבו דעל כיף ימא יתבא ולשון מרן בש"ע דעל כיף ימא מותבה ובנהרות כתב דיתבא על נהר פ' ומור"ם בנוסח הגט ססקנ"ד כתב דיתבא על כיף ימא וכ"כ מרן בתשו' על ע"הק טבריא ת"ו וידעתי דהג"פ כתב דאין הפרש בין מותבה ליתבא. גמגום ד' שלא האריכו הווי"ן שצריך להאריכן דלכתחילה צריך כן ועיין בג"פ קכ"ט סס"ה וס"ו. גמגום ה' שתיבת פיטורין כתבוה בחד יו"ד האחרונה דוקא דכתב הג"פ סקכ"ו סמ"ט ממהר"א בצלאל וממהר"א מונסון דבשני יודי"ן כשר אליבא דכ"ע ובחד יו"ד האחרונה דוקא הוא פסול להרא"ש וכנ"הג שם הגב"י אות כתב דכמה מרבוותא סברי דאם השיירות מצויות אין לינתן וכבר הם יודעים מנהגנו ונוסחתנו כאשר קדם להם בגט מומר ע"י שליח מהכא להתם ואיברא דאנן בדידן בעת שליחות הגט הנז' לא ידענו מנוסחתם ומה שיכולנו לדעת עשינו כמו למנין שאנו מנין דאנו כותבין למנינא דרגילנא לממני ביה וכתבנו כנוסחתם למנין שאנו מנין כאן ובתיבת פיטורין לא ידענו וכתבנו אותה כנוסחתנו בשני יודי"ן דזהו דרך ישרה אליבא דכ"ע כנז"ל וכדי שלא לעגן את האשה סמכנו על הג"פ דדעתו אם בא ממד"ה בחד יו"ד כשר. גמגום ו' שהערוי של הגט אינו ערוי כ"כ כמו שאנו נוהגין. גמגום ז' שבשטר ההרשאה שביד השליח קיימו אותו על תיבה שנכתבה ביני שיטי וגם על תיבה הכתובה בטעות והיה להם לחוש לכתחילה למ"ד אין עושין קיום אלא כותבין הרשאה אחרת כמ"ש הי"א ח"ב סקמ"א הג"הט אות מ"ד. גמגום ח' כתוב בההרשאה הנ"ל נותן לך רשות מעכשיו לעשות שליח ושלוחך שליח ושליח אחר שליח אפילו עד מאה שלוחים ונוסח זה לקוח מהרב המני"ח דס"ג ובס' בארות המים דקפ"ה ע"ד וכ"כ בספר דבר משה דקע"ט אלא שכתב במקום ושלוחך שליח ושלוחך לעשות שליח והוא לשון ברור יותר ונוסח הב"י לעשות שליח ושלוחך שליח ושליח שלוחך שליח וכ"כ מהרי"ך בבתי כהונה דפ"ו וביד אהרן ח"ב דקל"ט ועיין נוסח הכנ"הג דקצ"א והג"פ בסופו דקצ"ו והרב המכתב דקי"ו. גמגום ט' כתוב בההרשאה הנז' סימני הגט ריש שיטה ג' וכו' ובסופה וכו' וריש שיטה ה' וכו' ובסופה וכו' ולא יותר ומלבד שלא מצאתי סימן לשיטה ה' בשום ספר כי מה שנמצא בסדרים הוא שיטה ג' ושיטה ו' ושיטה ט' עוד בה שלא כתבו אלא סימן לשני שיטות ולא יותר והיה צריך לכתוב סימן לשלשה שיטות כמ"ש הכנ"הג דאין לפחות מסימן ג' שיטין. עוד כתוב בההרשאה הנז' שקיבל עליו בחרם ובש"ח שלא לבטל את הגט ולא את השליח האמת שכן הוא בסדר הרב הב"ש והג"פ בסופו וה' המכתב ובס' בארות המים ובס' פני יצחק שבס' מכתב לחזקיהו ובס' שמש צדקה אבל הנוסח היותר ברור ולא את השליחות וכמ"ש הרב יד אהרן ח"ב דקל"ו ומהרי"ך דפ"ו. ומפני הלחץ זה הדחק הכשרנוהו כי רחוק להשיג גט אחר:
לו
ברביעי בשבת בשנים ועשרים יום לירח שבט שנת ח"א ושש מאות ושש לב"ע נתן גט כריתות דמתקרי חי בן משה לאשתו יאקותה בת בנימן ועידיו יוסף בן דוד ויצחק בן יעקב ויאקותה משפטה בתי"ו כמ"ש המני"ח וכ"כ ה' חיד"א בח"ש ח"א דמ"ד ע"ג ודלא כהג"פ סקכ"ט סק"ל וכ"ה בס' חיים וחסד וס' זכות אבות לחכמי המערב וכ"כ הי"א ח"ב דקכ"ה ממהר"ש ויטאל. וטעם שכתבנו דמתקרי חי שנודע לנו שהיה לו שם אחר ונשתקע: