שדה מגרש· רבי אברהם חיים אדאדי
דיני נוסח הגט
א
אר"ש קמא האני אסבי'ר השנויים שיש בנוסח הגט של פה מתא יע"א כמו שראינו בגיטין ישנים לשאר מקומות כיון דאינו דבר שחושש שלא להוציא לעז ח"ו על גיטין הראשונים. ושורש זה בש"ע סי' קכ"ה ס"ז ובסי' קמ"ב ויעו"ש בהכנ"הג הג"הט אות נ"ב ובהרב ג"ף סי' קכ"ה סל"א ובס' יא"ה שם ועיין עוד בס' דבר משה ח"א סימן נ"ה ובס' בארות המים סי' ל"ג ובס' עזרת נשים דף ל"ב ובספר אדמת קדש ח"א סי' מ"ה ובספר נחפה בכסף ח"ב דף פ"ד וד"ח ובס' נ"ש דפ"ח ובס' נו"ב ח"ב י"ד סימן קל"ט:
ראשון לציון בענין השרטוט הסכמנו שישרטט ולא בכפל דהכי עדיף טפי כנז' בסי' קכ"ה בס' ג"ף מס' חוסן ישועות וכן תפס הרדב"ז ח"ב סי' קנ"ו ויהיה השרטוט מבחוץ כנודע ובפרט זה לא ידענו מנהגן של ראשונים בכפל או בשרטוט:
ב
בספר ימי החדש כותבין בבי"ת בכך וכך לירח פ' אבל לא בשנה והיא נוסחת הרא"ש בפ' המגרש ובש"ות שלו כלל מ"ו וכ"ה בהסמ"ג והסמ"ק ומור"ם והלבוש משא"כ הרי"ף והר"ם וספר החינוך ומרן בש"ע שגם בשנה כותבין בבי"ת והכנ"הג כתב ע"ז שהוא לשון כבד ואין קפידא בדבר כמ"ש הרב ג"ף סימן קכ"ו סי"ו וכ"כ בספר ראש משביר סימן ל"ד:
ג
כתבתי בספרי זוטא השמר אמת שנהגו בפה מתא לכתוב בכתובות וגיטין למנינא דרגילנא לממני ביה שהיא נוסחת הרי"ף והרמב"ם והש"ג וכ"כ המרדכי ישן שכן מצא בספרים קדמונים וכן ראיתי עתה שכ"כ בס' החינוך ומ"ש מהרי"ף נמשכתי אחר הכנ"הג שכתב שכ"כ בטופסי האלפסי פירוש הגט להר"ד שמשון הובא במהר"י מינץ סי' ק"ט והרואה להרי"ף בפ' המגרש שכתב במנינא בבי"ת וכל כוונת הכנ"הג ז"ל לאפוקי מהמנהג שכותבין למנין שאנו מונין כאן ולא חש לדקדק אם למניינא בלמ"ד או בבי"ת ועוד יש דקדוק אחר דבכולהו כתוב מניינא בשני יודי"ן וכן למימני ביו"ד בין סמי"מין מלבד דבמהר"י מינץ כתב למנינא בחד יו"ד כמו שאנו כותבין אבל למימני כתבה ביו"ד בין המי"מין וכנוסחת הני רבוותא הנ"ל לבד ממהר"י מינץ כ"כ בס' לב שלמה בנוסחת עו"בי נא אמון יע"א ואנן פ"א בא לידינו גט מעו"בי הנז' לפה מתא ביד שליח הולכה כמו שאנו כותבין ממש ואני הצעיר ביודעו ומכירו להרב המסדר זלה"ה שהוא חכם גדול בפרטות בחכמת הדקדוק ובהכרח מ"ש בס' הנז' טעות המדפיס הוא ואחר החיפוש מצאתי בשבת דף ע"ג מניינא בשני יודי"ן וכן במנחות דף ס"ו מצוה למימני יומי ביו"ד בין המי"מין וכ"ה בהרי"ף והרא"ש סוף פסחים ובזו"הק ח"ג דף קפ"ג ובזוהר חדש דף מ"ט וברבינו בחיי ס' ראה ונראה דסמכו על אנקלוס שהוא תנא שתרגם בפ' והיו לאותת וכו' וכן בפסוק ויוצא אותו החוצה שכתב ולממני בלי יו"ד בין המי"מין וכן למנינא דבל"הק מנין וכתב אנקלוס בפ' כדי רשעתו במספר כמיסת חובתיה במנין בלי יו"ד אחר המי"ם. ודע דלמקומות דכותבים למנין שאנו מונין כאן הוא לשון משנה בפ"ד דשבועות ומ"ש בס' פני יצחק ס"ה דלמה לא תיקנו לכתוב ואנחנו שכן הזהירונו בנוסח עלינו לשבח שאין לומר אלא ואנחנו וכן הרגיש בס' נ"ש דף ס"ח ממ"ש בבר"המז שצ"ל אנחנו מודים לך י"ל דבלשון תפילה ובקשה שאני שלא ליתן פ"פ למקטרג משום שאנו בלשון המקרא משמעותו אנינות ותו דכשהוא הכל ל"הק אין לערב עמו לשון אחר משא"כ הגט דרובו לשון ארמי וכן מנין כאן לשון ברייתא דסנהדרין דף ל"ו והש"ס ריש ר"ה ולמנהגינו דכותבין למנינא דרגילנא לממני ביה ולא חשו שיקראנה הקורא ביו"ד נחה שמשמעותו עבר שמנינו כבר והוא הפך משמעותו שמשמעותו הווה והיו"ד נעה בפת"ח והנו"ן בקמ"ץ י"ל מלבד דלא נפיק ממשמעותיה דעכ"פ פירושו מספר עוד בה דמהענין מורה שמשמעותו ביו"ד נעה כאמור וכן לממני בלא יו"ד בתוך המי"מין דלא חשו שיקראנה הקורא לשון מנוי והשלטה דמהענין מוכיח שאינו כן כדרך שלא חשו למקומות דכותבין שאנו מנין כאן בלא וי"ו אחר המ"ם שלא יקראנה הקורא הנו"ן בפת"ח והיו"ד בחיר"ק כמו מנלן דבר זה:
ד
במתא טראבלס כתבתי בס"הק השמר אמת מהרשב"ץ ובנו וממהרלב"ח וממהרי"ע ומהרי"ן ומח"ור עו"בי תונס יע"א מכתב ידי קדשם וכן מצאתי עתה בספר משכנות הרועים הנד"מ שנשאל מפה העירה יע"א וכן מצאתי להרדב"ז ח"א ס"ל שקורא למדינת סין הנקראת טראבלס היום ע"כ והיא טראבלס השא"ם ושניהם שם אחד כנודע וכן בח"ד סש"א רמ"ח וכן בלעז לזו קורין טריפולי די ברבארייא ולהאיך טריפולי די סורייא וכן כתבה הרדב"ז ח"ב סימן תרנ"ז ומהרמ"ג סכ"ה וסס"ד ומהריט"ץ סי' י"ד ומהרי"א סי' שמ"ה וכן הרב חיד"א בש"הג ח"ב דף פ"ב הזכיר פה העירה וכולם כתבוה בטי"ת לאפוקי מהחכם המגיה בס' יכין ובועז ח"א ס"ה שכתבה בתי"ו והביאו הרב חיד"א במח"בר י"ד סי' פ"ה אלא דהרדב"ז בח"ה סק"ד כתב טראבולוס בשני ווי"ן והעיקר כמו שכתב בח"א וסוגיין דעלמא הכי הוא. ובודאי אם כתבה בתי"ו בגט פסול דיצאה למשמעות אחרת דאז פירושו עפר שכן קורין בערבי לעפר תרא'ב ועיין בג"ף סי' קכ"ט סק"ל ומצאתי בס' חיבת ירושלים דף ד' שהגיה על מ"ש הרב כפתור ופרח טראבולוס לגרב הגיה עליו טראבלס צ"ל ומ"מ הרב כפתור ופרח נמי כתבה בטי"ת רק הווי"ן יתירין:
ה
הנוסח הוא בגיטין ישנים דעל כיף ימא מותבה בה"א כנוסח הרשד"ם בס"ה סק"ח והרדב"ז הובא בג"ף סימן קכ"ח סמ"ו והיא בח"א סי' מ"ד ועיין מ"ש ע"ז הרב יא"ה ועיין להרדב"ז ח"ב סימן קפ"ב וכוונתו ששם כתב באל"ף הרואה יראה שם בסו"ד כתבה בה"א ושם לא נחית לומר אלא דאין לכתוב יתבא אלא מותבה וכ"ה מנהג קושטא ואזמיר יע"א לכותבה בה"א וכמ"ש הרב לח"ש דף קמ"ה וכ"כ הכנ"הג סימן קכ"ח אות צ"ב ממחזור רומאניא וכתב בס' לב שלמה דף ס"ב שכן הוא מנהג גאליפולי ובוגאז משא"כ לדעת מרן דאינו כן. וכיף משפטה ביו"ד בין הכ"ף והפ"א דלא כמי שכתב בהפך וכמ"ש הרב גט פשוט שם סי' מ"ה וכ"כ בס' קול אליהו ח"ב דף ק"ג מיהו אם כבר נכתב בלי יו"ד אין לפוסלו כיון דאיכא מ"ד דכן ראוי לכותבו וכמ"ש הלח"ש שם:
ימא משפטה באל"ף לבסוף שהוא לשון ארמי ובאונקלוס מתרגם ים ימא באל"ף וכ"ה בדניאל וכתב הלח"ש שם דאם כתב בה"א לבסוף כשר ולא ביאר למה דהא איכא שינוי הבנה דבה"א משמעותו צד מערב כמ"ש צפונה ונגבה וקדמה וימה וכ"ה בסדר ויצא ובס' ואתחנן ובכמה מקומות ומ"ש אנקלוס בס' מסעי ע"פ והיו תוצאותיו הימה מפקנוהי לימא עכ"פ לא נפיק ממשמעותו שהוא צד מערב וכמ"ש רש"י שם אלא משום שלצד ההוא הים תרגמו אנקלוס כן תדע דבכ"מ דכתוב בקרא ימה מתרגמו מערבא ולא כן כאן ואי"ה אשובה אראה:
ימא סתם ולא ימא רבא כי כן הוא כתוב בש"ע ויש מקומות שכותבין בפירוש רבא והוא דעת הרא"ש שכתב מרן בב"י סי' רכ"ח משמו דהים שעוברין בו לא"י אינו נקרא ים הגדול אלא ששם מרן פסק כרבינו יונה וכבר האחרונים העירו על סתירת מרן בזה והג"ף שם סי' מ"ו:
והרב דברי אמת דף ק"ו הביא ראיה לרבינו יונה דגם הים שעוברין בו לא"י נקרא י"הג והוא ממ"ש במדרש קהלת ע"פ שלח לחמך ר"א בן שמוע היה מטייל על כיף ימא רבתי והיינו על חוף ימא של א"י ע"כ וכן נמצא שם מעשה בספינה אחת שפירשה לי"הג והוליכה הרוח למקום שאין המים מהלכים אמ"ל ר"א לר"י לא באנו לכאן אלא לנסיון מלאו חבית אחת כיון שבאו לרומי אמ"ל אדריאנוס מי אוקיינוס מה הם וכו' נסבון מים דנסבון משם והראוהו ע"כ הרי משיצאו משם מא"י קרי להו שפירשו לי"הג קודם הגיעם למי אוקיינוס שהלכו לשם בע"כ שהרוח הוליכם:
כל קבל דנא החק"ל א"ה סי' ן' הביא ראיה להרא"ש דאין נקרא גדול זולתי של אוקיינוס ממ"ש בפ"ו דשקלים ע"פ ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה זה ימא של סמכו וירדו על הערבה זה ימא של טבריא ובאו הימה זה ים המלח אל הימה המוצאים זה הי"הג ולמה נקרא מוצאים שיצאו ב"פ אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה ואמרו עוד שם ניחא ימא רבא ימא דמלחא ע"כ מבואר די"הג הוא אוקיינוס לבד ע"כ וכ"ה בירושלמי סוף כלאים דמונה והולך המקיפים לא"י ימא רבא ימא דטבריא ימא דסמכי ימא דמלחא ימא דחילת ימא דשילת ימא דאסמיא ע"כ הרי דמונה רבא לחוד שהוא אוקיינוס כמ"ש הרב היפה שם וימא דמלחא לבד ולא ירדתי לסוף דעת הרב תקלין חדתין שם בשקלים שכתב על מ"ש שם י"הג הוא הים שעוברין בו לא"י מהמדינות ע"כ דא"כ מאי ימא דמלחא דקאמר משמע דזה לחוד וזה לחוד ואדרבה מזה מוכח כהרא"ש. ולא כרבינו יונה וכמ"ש החק"ל שם אלא דבתלמודין מוכח כרבינו יונה דבבתרא דף ס"ד ע"פ זה עצמו מונה ימא של סדום במקום ימא דמלחא וכן רש"י ביחזקאל שם מביא מהתוספתא דסוכה כן וכ"כ הרד"ק שם מרז"ל הרי דימא רבא כולל הכל והתימה על החק"ל ז"ל איך לא הרגיש בזה וידוע דש"ס דידן עיקר כנגד הירושלמי כ"ש שבתוספתא שהוא מהתנאים ומשו"ה פסק מרן בא"ח לענין ברכה כוותיה שם סימן רכ"ח מלבד מ"ש כנ"הג שם כיון דלהשואל שם בהרא"ש כן סבר וגם הרא"ש מודה דבלשון הכתוב נקרא גדול משא"כ לענין גיטין דחיישינן לערעור הבעל אפי' בכל דהו פסק כוותיה דהרא"ש הואיל ובלשון רז"ל אינו נקרא גדול העדרו יותר טוב לכתוב רבא ולדעת הרא"ש י"ל דמ"ש שם בתוספתא ובש"ס דבתרא הנ"ל היינו משום דאותם ימים שמונה כל אחד פרטי במ"א משא"כ ים המלח מעורב הוא באוקיינוס לכן אמר ימא רבא סתם אבל לעולם קודם הגעתו עד אוקיינוס אינו נקרא גדול בערכו ובגט אנו כותבין הים שלפנינו סמוך ונראה ולא על אוקיינוס המעורב בתוכו שרחוק מעינינו. ודע דבמקומות שכותבין רבא כדעת רבינו יונה אם לא כתב כשר וכמ"ש הרב פאת ים דף ס"ח ע"ב וה"ה לדידן דלא נהגנו לכותבו אם כתבו כשר כיון דלדעת רבינו יונה הכל נקרא ים הגדול:
ו
ספוקי העיר לא נהגו לכותבם וכ"ה בתוככי ירושלם תובב"א כנז' בנוסח שכתב הרב גט פשוט וכ"ה בעו"בי תונס ובנ"א יע"א וכמ"ש מהר"א ישראל בספרו כס"א סי' קכ"ח אבל בע"הק צפת תובב"א כותבין דעל נהר דולבאי יתבא וכמ"ש הרב המניח בסופו וממימי מעינות מסתפקא כמ"ש הרב פאת השלחן הלכות א"י דף ח' ע"ב ומקדם קדמתה ראיתי בכ"י המג"ן זלה"ה בהיותי בארץ מצרים בישיבת הרב המובהק סבא קדישא מהר"ן אלגאזי זלה"ה שהיו כותבין בע"הק הנז' גם ספוקי הבארות ואח"ך ביטלוהו יען שבימות הקיץ מתייבשות ע"כ ולבי מהסס בזה ששם ליכא בארות נובעין רק מי בורות ששם יורדים מי גשמים ואין שותין מהם כלל רק לשאר תשמישים שאומרים שהם כבדים להאסטומכא הן שאינן יורדים צלולים יען כי גגותיהם עשויים מטיט ותבן ואולי נשתנו הזמנים. ומ"ש מרן סי' קכ"ח ס"ד ועיר שספוקה ממי בארות כותבין וכו' אינו על סיפוקי העיר אלא על ישוב העיר כמ"ש הרב ג"ף שם סי' מ"ח ומ"ש בתשובה דף ס"ה על ע"הק טבריא דיכתוב במתא טבריא דעל כיף ימא דטבריא יתבא וממימי הים הנז' מסתפקא ע"כ אין להוכיח מן הדין לכתוב ספוקי העיר אלא שמנהגם כן מאז ומקדם וכתב כן לאפוקי ממ"ש הרב השואל שם אם לכתוב מימיה לשון נקבה או מימוהי לשון זכר וכן אם לכתוב ים כנרת יעו"ש ועל דרך זה כתב מהרמ"ג ס"ו שהיו נוהגים לכתוב בנפשיכי ביו"ד אחד ושאלו למרן הלא הוא בספרו כתב שפשט המנהג לכותבו בשני יודי"ן והשיבו אם נהגו כן אין לשנות ונהרא נהרא ופשטיה וכן צ"ל במה שכותבין ספוקי העיר כי היה מנהג קדום קודם בואו לע"הק צפת תוב"ב:
ז
אנא פלוני ב"פ בכנוי כהן או לוי לא יכולנו לעמוד על המנהג יען כי אעיקרא מכד הוינא טליא ידענא דאין כאן בכל העיר אלא ב' כהנים ולוי אחד ואולי מעולם לא באו לידי גירושין ואולי אם היו באין לידי גירושין היו כותבין ומרן חי' קכ"ט סי"ט תלה במנהג שכתב לא נהגו לכתוב בגט לא כהן ולא לוי אלא פב"פ ולדעת הרב גט פשוט סק"ט במקום שנהגו לכותבו יש פוסלין אם לא כתבו ובע"הק ירושלם תוב"ב הגם שלא נהגו לכותבו הנהיג הרב חמיו לכותבו ושם נסתפק אם יכולין לחזור למנהג הראשון שלא לכותבו יעו"ש ואף שהרב גט מקושר למהרי"ן פשיט לה דיכולין לחזור למנהגם הראשון דוקא התם דבתחילה לא היו נוהגין לכותבו אבל כל שמנהגם לכותבו גם הרב מודה דאין לנו לבטל מלכותבו ואנן בהאי פחדא יתבין שמא הראשונים נהגו לכותבו וכן עשינו כמה פעמים וכתבנו אותו ומינה אין לב"ד אחר לזוז מזה:
ח
פלוני דמתקרי פ' בקיצורי שמות ג"כ דומיא ליצחק חקין ורובא דרובא אחד אנשים ואחד נשים יש להם קיצור ויש מהם שיש בהם קצת זלזול ונראה בטעמם דכותבין כל הקיצורים מששה טעמים. ויצא הראשון מכח דהרב גט פשוט לא אסיק כלל גמור בזה דוקא אם דומה ממש ליצחק חקין אהרן ארנין הוא דא"צ לכותבו ושמא ידמה המסדר שהוא דומה ואין צריך לכתבו ודמיונו אינו עולה יפה וניתן ליכתב זאת שנית דכתב שם ממהרש"ל דוקא כשאין שם שני יב"ש דאז אצ"ל. ועל שלשים ביצחק חקין גופיה דוקא כשעולה לתורה וחותם בשם יצחק לבד. ועל רבעים כתב מהרא"י והובא בס' המכתב דף צ"ה דכל קיצור שאינו ממוצא השם צריך לכותבו. וחמ'ש את אר'ש מהרימ"ט ספוקי מספקא ליה בקיצור הארוך מהשם כמו מנולה אולי ניתן ליכתב. ואת הש'ש הרב דרכי נועם סי' מ"ה לחלק יצא בין קיצור דבגודלו דמקפד קפיד בזה ובין קיצור הניתן לו לגעגוע או לבקשה ואולי המסדר לא ידקדק בכל זה לכן קבעו לכתבו בכל אופן משום דגם ביצחק חקין אהרן ארנין דאצ"ל כתב מור"ם דאם כתבו אינו מזיק ולפרש דברי מרן אתא וכ"כ הרב גט פשוט והאחרונים בדעת מרן ובודאי דברובא דעלמא קרו ליה הכו בפניו איירו כמבואר יוצא בשמות דבמהרש"ל בשם ועלקי"ל ע"ש ילדותו משום חיבה או איפכא שמקצת ב"א קורין לו כך לקילותא בעלמא בשום ילדות אזלינן בתר רוב ב"א ודומה לו ע"כ והביאו הב"ש והוסיף מלת בפניו ועיין בס' טיב גיטין אות יו"ד ולמ"ד ומ"ם אע"ג שיש לו זילותא כשקורין אותו בשם קטנות כיון דרוב ב"א קרו ליה הכי בפניו ניתן ליכתב וכ"כ מהר"ם מינץ סל"ז בשם זעמי"ל וכתב עליו הב"ח סי' צ"ה אפילו שהוא מתבייש מזה אלא דהרב פרח שושן כלל א' ס"ה דף מ"ח הבין מהרב דרכי נועם סי' מ"ה דף קל"ה ומהרב בנו הגו"ר דט"ו ע"ב דבקיצור השם שיש בו זלזול אע"ג דרובא דעלמא קרו ליה הכי אין לכתבו והביא דבריו הרב חיד"א בח"ש ח"א דף מ"ה ע"ד בשם רחמ"ה והרואה יראה דמהרב דרכי נועם אין מפורש כן דרובא דעלמא קרו ליה הכי בפניו אבל מדברי בנו הגו"ר שהביא ראיה לדבריו ממ"ש מור"ם דכל כנוי שהוא לגנאי אין לכתבו משמע כן משום דמור"ם פשיטות דבריו דאיירי בשגם דובא דעלמא קרו ליה הכי בפניו וכן הבין הרב ג"ף בעז"נ בשם איסקלאבונ"א בדבריו אך אעיקרא יש לחלק בין קיצור שם לכנוי ותו דפשיטות דברי מור"ם גנאי שהוא רומז לדבר עבירה איירי ודבר הלמד מעניינו במומר דאיירי ביה וכאשר יבא לפנים בס"ד ועוד הרי רבני אשכנז לא ס"ל הכי ויש להם על מה לסמוך והרב חיד"א שם איירי בשם רחמ"ה שכבר נשתקע ובודאי לא ניתן ליכתב והמסדר חכם עיניו בראשו לתת דעתו בקיצורים מאיזה שם הוא נחצב כדי לידע איך לכתוב וכשיש איזה זלזול יחקור וידרוש או רובא דעלמא קרו ליה הכי בפניו:
ובכנוי האיש והאשה וכנוי אבותיהם מצינו כתוב כן בגיטין ישנים כדעת מור"ם סי' קכ"ט ס"ט וכתב שם הג"ף דיותר טוב לכותבם משום דאם כתב כשר לכ"ע ואם לא כתב יש מי שפוסל ובע"הק ירושלים תוב"ב אע"ג דלא נהגו לכתבם כמ"ש הג"ף שם כהיום נהגו לכתבם כמ"ש מהרי"ן בספר גט מקושר דף צ"ז ובספרו נחפה בכסף ח"ב א"ה סי' ה' דף פ"ד ע"ב:
והנה מור"ם שם סי"ו כתב כל כנוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין אותו ולכן מומר שעשה תשובה אין כותבין לו וכל שום וחניכא ע"כ ועל כנוי לגנאי ציין המציין מדעת עצמו ועל המומר ציין משם מצא כתוב בתיקון ואחריו החזיק תלמידו הלבוש וז"ל כל כנוי שהוא גנאי למגרש אין כותבין שלא לביישו שהתורה דרכיה דרכי נועם ואין זה דרכי נועם ולא נתיבות שלום אם היו מביישין אותו לכתוב חרפתו לפרסמו לכל בפניו ולכן מומר שעשה תשובה וכו' וכן ראיתי למהרש"ל בגיטין דף כ"ח ע"ד אחר שהביא דברי הסמ"ק בגט משומד שיש לכתוב וכל שום כדי לכתוב שם דגייות עם שם דיהדות סיים וכנוי שהוא לשם גנאי כגון מי"ן אי"ר והדומה לזה כלל כלל לא ואין כותבין בגט כי אין זה ראוי לכתוב בספר דת משה וישראל לכנות שם לחבירו והוא הפך דת משה וישראל ואין לו חלק לעו"הב אפילו דש ואינו מתבייש ממנו כמ"ש חז"ל כל מכנה שם לחבירו מכנה היינו מלבין לא צריכא דד ביה ומ"מ אם רגיל לקרותו באותו שם לבד נכון לכתוב וכל שום וחניכא אפילו במקום שאין כותבין ע"כ. ואחרי בקשת מחילה הראויה אדון לפניו בקרקע דראיה זו איני מכיר דרש"י שם במציעא דף נ"ט פירש בנתכוון להכלימו איירי ובגט אין כוונתינו להכלימו ח"ו אלא לפרסם שזהו המגרש וכל שלא נתכוון להכלימו והוא דש בו מותר וכמ"ש מרן בכ"מ פ"ג מהל' תשובה וגם לדעת הרמב"ם והסמ"ג שהביא כנ"הג ח"מ סי' רכ"ח דכל שמתבייש ממנו אסור וכמ"ש בפ"ו מהל' דעות ואע"ג דבהל' תשובה כתב בסתם סמך על מ"ש כבר בהלכות דעות ודלא כמ"ש מהרי"ע שם דגם לרבינו עד שיתכוין להכלימו ולא ראה לדברי הכנ"הג סימן נ"ז וזה שקורין לו כן רובא דעלמא בפניו לא חשידי ישראל לכנות לבייש לחבירו אם לא דקים להו שאין לו בושה כלל מזה והקורא לא נתכוון להכלימו נהי דלאו שפיר עבד אבל להחשיבו ממי שאין לו חלק לעו"הב מנין לנו זה מה גם כשיש הכרח לפרסמו בגט ואל אלהים יודע כי אח"ז מצאתי בס' טיב גיטין שעמד בזה על מהרש"ל ואסיק בדברי מהרש"ל דלא קאמר אלא במחברים עיקר שמו עם הכנוי ההוא וזה מובן ממה שסיים ומ"מ אם רגילין לקרותו באותו שם מלבד וכו' אלמא דמקמי הכי איירי כשקורים לו בשניהם וא"כ לדידן דאין אנו כותבין הכנוי זולת אם קורין אותו בכנוי ההוא לבד וכמ"ש מור"ם שם מת"הד סי' רל"ה וכיון דאנו כותבין וכל שום בכל הגיטין צריך לכתוב כנויו דרובא דעלמא קרו ליה הכי ובר מן דין מהרש"ל לא אמרה אלא בכנוי דבר טמא כההיא מי"ן אי"ר שפירש לי חכם אחד פירושו חיה טמאה וכיוצא בזה כתב מהרמ"ג סי' ל"ה ברגיל לקרוא לחבירו בשם גוים לאפוקי תכונת גופו שחור או לבן גוץ או ארוך דלא מידו היתה זאת כמבואר למהרש"ל גופיה בשמות כתב שם שחור ובת"הד שם בצורת גופו אם לא שמחברין אותו עם שמו היה כותבו ועיין לו בפסקיו ס"ו דמייתי מהש"ס משני יוסף בן שמעון שהסימן עדיף להפריש בין כהן ולוי ופירש"י גוץ או לבן או גיחור מיב"ש שהוא ארוך ושחור ע"כ ואם יש חשש איסור בזה אף שכוונתינו להפריש זה מזה היו ממציאין תקנה אחרת כאשר יהיה האופן ובמזכרת הגיטין אשר להרב המכתב מצאתי קאר"ה אוג"לאן פירושו פניו שחורות כמ"ש בס' אמרות טהורות דף קפ"ז וכן מצאתי להגאון נו"ב מ"ב סי' קכ"ח בכנוי גומפ"ל שהוא עבודת משא בכתף שקורין לו כן בפניו ולא כתבו מטעם שנסתפק בכתיבתו מוכח דאל"כ היה כותבו ומוכח מדבריו שכתב וקורין לו כן בפניו שיש לו גנאי בזה וגם דברי מור"ם נ"ל דלא איירי אלא בכנוי לאיזה עבירה אפילו אי איירי בשארא מ"מ בסימן שבגופו לא מחזי גנאי כ"כ אע"ג דמהתוס' דפסחים דף קי"ב גבי ר' יהושע בן קרחה קרו ליה שם גנאי היינו משום דבכל פעם קרו ליה כן ואין כאן הכרח משא"כ בגט דהוא באקראי ואנו מוכרחים בזה לפרסם המגרש משא"כ בדבר עבירה ח"ו או בכנוי דבר טמא שנא ושנא:
אלא שראיתי בס' אשדות הפסגה סי"ב בכנוי ג'יקו שפירושו קצר הקומה שהביא מור"ם הנ"ל ומדברי ספר המנהיר סק"ב בכנוי קו'רק והביא דברי הג"ף מ"ש על דברי ס' המנהיר והיבין בו דכל שהוא גנאי גם שאינו מקפיד אין לכתבו ואם אינו גנאי גם במקפיד יש לכתבו ומסקנתו שם בכנוי ההוא שאין לכתבו ועוד הביא מ"ש הרב פרח שושן מדברי הרב דרכי נועם והגו"ר יעו"ש. והנה במה שרצה להבין בדברי הג"ף בכוונת דברי ס' המנהיר אינו מוכרח והרב ב"ש בשמות וכן הכנ"הג בס"ה הביאו דברי ס' המנהיר בסתם וכל כי האי הו"ל לבאר והן אמת דבשנוי מורגש כמו בנדונו וכן כושי וגיחור ולכן צריך לברך עליהם ברוך משנה הבריות וכמ"ש בברכות דף נ"ח ופסקו מרן סימן רכ"ח אבל כל שהוא מעשה יוצר ולא ממנו כל שאין מתכוין להכלימו כההיא דנדרים דף ן' ואין הכוונה אלא לפרסם המגרש והוא אין לו בושה כלל הראיה ממה שקורין לו בפניו רובא דעלמא מאי הוי אם כותב הכנוי אף שהוא שנוי ניכר משא"כ בגנאי דדבר עבירה או בכנוי לדבר טמא אנן סהדי דמתבייש ומחמת בושתו אינו יכול למחות בקוראים לו כן ועל דברי הרב פרח שושן כבר כתבנו לעיל בזה ומדברי הגו"ר שם מבואר דכל שיש לספק אם לכתוב או לא יורה יורה ידין ידין מהיות טוב אל תקרא רע דכל שניתוסף ידיעה על המגרש טפי עדיף ע"כ:
ואח"ז ראיתי להרב לח"ש דף קנ"ב סוף ע"ד שכתב מהרב אביו על כנוי שהוא לגנאי אין כותבין אותו ואם רוב ב"א הנמצאים קורין אותו כן בפניו ואינו מקפיד יש לכתבו ובודאי שמפרש בדברי מור"ם וס' המנהיר הנ"ל כמ"ש דהעיקר תלוי בהקפדה אי איירי מור"ם גם בשאר גנאי אבל אם בגנאי דעבירה או גנאי בדבר טמא לא איירי בזה ובודאי בכל אופן אין לכותבו אלא דלהרב טיב גיטין בדברי מהרש"ל דלא אסר רק כשהם מחברים שמו עמו וכנז"ל א"כ לדידן דאין כותבין הכנוי אלא א"כ קורין אותו בכנוי לבד בלי חיבור שמו וכמ"ש מור"ם צריך לכתבו והלח"ש שם סיים על דברי הרב אביו הנ"ל ועיין בס' יא"ה בשם אבו זבדי ובשם גאמו דלשלמה קורין אותו גאמו"ס בשיבוש ע"כ ונראה דכוונתו להקשות להרב אביו ז"ל משם לדעתי המעט לא קשה דבשם גאמו לא נתבאר בדבריו דרובא דעלמא קרו ליה כן בפניו אם לא שרצה לומר כן ממה שהביא מדברי מור"ם וי"ל גם מזה אין ראיה שי"ל שסמך לו על מ"ש אח"ך שהוא לשון משובש דלשלמה קורין לו גא'מוס וא"כ אינו כנוי בפני עצמו שיצטרך לכתבו וכמ"ש מור"ם שם ומ"ש מאבו זבדי והוא מהרב פ"הא שכתב שהוא שם גנאי ואין לכתבו גם בזה לא כתב דהכי קורין לו כ"ע בפניו וכ"נ ממ"ש שם הרב הנז' עצמו בכנוי קראנ'פיל שכתב כיון דמיעוטא הוא דקרו ליה הכי וכו' משמע דאם הרוב קרו ליה הכי צריך לכתבו ויעו"ש מ"ש שם בשם דודה ומ"ש בח"א בכנוי רש ומה שהרגיש עליו הרב יא"ה ממ"ש הוא עצמו בשם קראנפי"ל יש להשיב דשם רש נתברר לו שאינו שם גנאי כמ"ש וז"ל דעיקר הקפדתו למה יניחו שם משה ויקראוהו רש ועוד י"ל דההיא דקראנ'פיל היה ת"ח ובכל דהו יש גנאי בדבר דמתבזה בפני ע"ה ואת לרבות ת"ח אמרו רז"ל משא"כ שלא ביאר שהיה ת"ח ועיין לו עוד שם דף פ' בכנוי בורג'אליס ובנדון הרב אשדות הפסגה לא נזכר דרוב בני אדם קורין לו כן:
והנה בע'תה השמש יצא על הארץ ספר"א נה"ר לעטרת החיים נר"ו זה שמו חיים ושלום וראיתי לו שם סי' ל"ב דאתשיל על גט אחד שנכתב בו כנוי ולאה"י שרב אחד פסלו והרב המסדר החזיק להכשירו ומני"ר האריך הרבה והסכים עם הרב הפוסל והנצרך לנו הוא שהביא דברי הרב אשדות הפסגה הנ"ל וקבע בו מסמרות וכן הביא ממהרש"ל שכתב מהסמ"ק דאין לכתוב כנוי שהוא לגנאי דהוא מכלל מכנה ש"ר ועוד אפריון נמטייה דהביא לנו במזכרת הגיטין אשר בס' לב שלמה בכנוי דישלאן שפירושו שיניו יוצאות לחוץ וכתב על זה שלא כתב זה בגט אלא בפנקסו לזכרון קאתי כנז' בסו"ד צידדנו וכו' והכנוי הזה אם היה כותבו היה צריך שני גיטין אחד ברפ"א ואחד בלתי רפ"א וממה שלא הזכיר זה מוכח שלא כתבו בגט משום שהוא גנאי ע"כ:
ואחרי בקשת המחילה הראויה לדעתי המעט איפכא מסתברא דאם לא כתבו היה צריך להקיפו בשני חצאי לבנה כמו שכן עשה שם בזכרון זה על שם בונפיל ואלגאזי וכן עשה בשאר זכרונות ששם ערוך הואהרון גבאי סאבן פינטו רודיטי ישורון סראגאן פארחיי אלימאן קטן וההיקף הוא משום שלא נכתבו בגט כי אין לכתוב החניכה כידוע. וזה ממה שלא הקיפו נכתב כן בגט וסבור כיון דכ"ע הכי קרו ליה בפניו ואינו גנאי של דבר עבירה ח"ו או דבר טמא ניתן ליכתב ומה שלא כתב מענין הרפ"א שכן מנהגם כיון דהענין ההוא במזכרת ששם חסר שכתוב עד כאן מצאתי אימא שהיה כתוב ונאבד באורך הימים ומ"ש ממהרש"ל שכתב מהסמ"ק על כנוי לגנאי כלל כלל לא אגב שטפיה כתב כן דהסמ"ק לא נגע ולא פגע בזה אלא מתורתו של מהרש"ל כאשר יראה הרואה ושם בהשמטותיו כתב שהרב המסדר הגט ההוא הוציא לאור ספרו מים החיים והדפיס ענין זה שם ואתו עמו הסכימו חכמי קושטא יע"א ואין הספר ההוא מצוי לנו לראותו אולי נתכווננו לו בדברים או בדבר אחד ממה שכתבנו. איברא דמהכנוי ההוא דיש בו הוצאת ש"ש לבטלה אין ללמוד ממנו לכנויים של גנאי שקורין כן בפניו רובא דעלמא ובנוסחי גיטין ישנים ראיתי כמה כנויים שיש בו קצת גנאי ואינם של ענין עבירה ובודאי דהכי סברי קמאי כמש"ל:.
ועד אחרן ראיתי בשופרא דשטרי אשר בס"ס חיים וחסד לחכם מהמערב ושם מביא כנוי עצמאן שהוא שם גיות גמור ומהרמ"ג סל"ה הובא בכנ"הג י"ד סי' של"ד כתב דבכלל המכנה ש"ר לחבירו הוא מי שרגיל לקרוא לחבירו בשם גיות שהם שמות טמאים דודאי דסברי לה כמ"ש ומצאתי להרשב"ץ ח"ג סס"ו במעשה ב"ד שכתוב המכונה בגל לחדיד שפירושו פרד ברזל ומשמע לכאורה שכ"כ בגט שכן כותבין בהרשאה דהשליח שכותבין השמות והכנויים שבגט וכן גם במעשה ב"ד והאי כנוי גנאי הוא והמסדר חכם עיניו בראשו לדעת שורש ועיקר פירוש הכנוי ההוא מהו וגם להשכיל לידע סדר כתיבתו ואם קורין לו רוב ב"א כן בפניו או לא וגם צריך שיקראוהו כן בלי חיבור שמו:
ט
העומד היום במתא טראבלס וכל שום וכו' ואינם כותבין הכא או כאן וכ"ה בנוסחת ע"הק ירושלים תוב"ב כמ"ש הכנ"הג סי' קכ"ו הג"הט אות יו"ד והג"ף שם בנוסחת הגט וכן אין כותבין תיבה הנזכרת כבשאר מקומות שכותבין כן בעמידת האיש והאשה וכ"ה בע"הק הנז' דכותבין תיבה הנזכרת ונראה טעם לתיבת הכא או כאן דאחזו להם לשון קצרה והטעם לתיבה הנזכרת משום דאיכא תרי ירושלים כמ"ש בערכין דף ל"ב ע"ב והוצרכו לבאר הנזכרת דהיא על מי שלוח יתבא כמפורש מקודם שלא הוחזקו תרי ירושלים שישובם על מי שלוח משא"כ כאן בפה העירה כאשר יבא לפנים בס"ד ונוסחתינו היא נוסחת מור"ם ססקנ"ד והלבוש ומהר"י מינץ ובמקום שכותבין אם לא כתב כשר כמ"ש בס' פאת ים דף ס"ז ובלח"ש דף קמ"ה ובס' ראש משביר דף ע"ז אלא ששם החמיר אם בתחילה לא נכתבה דלא הכשיר רק במקום עיגון ועיין בס' נ"ש דף ס"ח ובס' יא"ה סי' קכ"ו הגב"י אות יו"ד וגם בתיבה הנזכרת כן אם לא כתב במקום שנהגו לכתוב הגט כשר כמ"ש הרב ראש משביר שם ובספר עולת שמואל דף ל"ז ובהיותי על אדמת הקדש פ"א נזדמנתי בגט אחד עם הרב מהר"א אנהורי זלה"ה ואירע מעשה כזה ותכף פיסלו ודנתי לפניו בקרקע להכשירו ולא קיבל ממני והשתא דחזאי דכן הובא בספרים עלץ לבי. והנה בפה העירה שיש טראבלס אחרת לכאורה היה נראה דאין מוציאנו מידי ספק אם נכתוב הנזכרת כיון דהאחרת ג"כ על שפת הים היא יושבת ומהראוי לכתוב טראבלס המערב כמו שחשש הרדב"ז על נ"א לכתוב אלכסנדריא של מצרים לאפוקי אלכסנדריא של ארם כמ"ש מהריק"ש בהגהתו משמו ועיין לו להרדב"ז ח"ב סי' קפ"ו מ"ש על עיר דמיאט אך אחר החיפוש אין לחוש משום דבטראבלס האחרת כותבין סינים בגט וכמ"ש המבי"ט ח"א סי' ר"ט וכן קורא אותה מרן בש"ות בהלכות גיטין ומהרמ"ג סימן ל"ה ומהריט"ץ סל"ו וכהיום אין מסדרין בה גט וכן בצידון ופירוט ודי"ר לקמא"ר ובעכו וכן בע"הק חיפה ובע"הק שפרעם ובע"הק פקיעין ואפילו בד"מ באין או לע"הק צפת תוב"ב או לע"הק טבריא תוב"ב כ"ש בגט וחליצה. ונוסח עו"בי תונס יע"א כמנהגינו ואע"פ שיש אחרת כמ"ש מהרח"ש הביאו הג"פ סקפ"ח אלא דהג"ף שם והרב גט מקושר למהרי"ן שם דחו דבריו דאין כאן אלא אחת:
י
נוסחי גיטין ישנים וכל שום וחניכא באל"ף כלשון מרן בש"ע סקכ"ט סי"ז וכתב הלח"ש שכ"ה בקושטא ואיזמיר ומצרים משא"כ בע"הק ירושלים ת"ו שכותבין בה"א ודלא כמ"ש ה' יא"ה סימן קכ"ו ע"כ ולא זכיתי לירד לסוף דעתו דהרב יא"ה מביא מהג"ף שכן כתוב בנוסחת ירושלים באל"ף ואם נאמר שהיום שינו בירושלים לכתוב בה"א כנוסחת הטור דבר קשה לשנות ואח"ך ראיתי למהרי"ן בגט מקושר ססל"ד שכתב שבזמן מהר"א יצחקי שינו וכן הרב פ"הא ח"ד די"ג כתבה בה"א ומעתה יפה דקדק ז"ל על הרב יא"ה שמהר"א יצחקי קדם לו וידע בשנוי הנז' ולא הול"ל באל"ף וכמ"ש הג"ף:
יא
בנפשיכי נוסחתינו בחד יו"ד אחר השי"ן כמ"ש מרן דנהגו לכתוב בשני יודי"ן ופירושו כמ"ש הג"ף יו"ד אחת אחר השי"ן ויו"ד אחת אחר הכ"ף ובודאי אם לא כתב אלא ביו"ד אחת האחרונה הגט כשר שכן היו נוהגין בע"הק צפת תוב"ב וכמ"ש מהרמ"ג ס"ז בתורה שבע"פ למרן עצמו שהוא הפך ממ"ש והשיבו והיכא דנהוג נהוג וכן הוא בתיבת פיטורין בשני יודי"ן על דרך האמור וגם בזה אם לא כתב אלא חד יו"ד אחר הרי"ש כשר וכמ"ש הג"ף וכן מנהגם בעו"בי תונס ופ"א נשלח גט מהכא להתם וכתבנו כמנהגם כי כן צריך לעשות כסדר מקום הנתינה כידוע והג"ף כתב דבזה יש להקל יותר מבנפשיכי אך מהרש"ך ח"ב ס"ה לא הכשיר בזה אלא במקום עיגון וצריך לדקדק בתיבה זו לקרות הפ"א בחירי"ק דלא לישתמע מלשון פיטור וחובה כ"כ הלח"ש: