אור ברסלב
שביבי אש שביבי אש חידושי הלכות › בענין חיוב אונסין בגזלן ובסוגיא דהיזק שאינו ניכר

שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר

שביבי אש חידושי הלכות · בענין חיוב אונסין בגזלן ובסוגיא דהיזק שאינו ניכר

בסוגיא דהשבת עבוט

הן רבות פעמים הראנו איה מקום תבונה בדברי רבנו שליט"א בענין חיוב אונסין בגזלן ובסוגי' דהיזק שאינו ניכר השתבחנו בהן מאד, לזאת נציגה הנה את דבריו המלאים דעת ולוקחים לב חכמים כליל בהודן והדרן.

הנה בדבר חיוב אונסין בגזלן למה יתחייב באונסין על הגזילה ומה טעם יש לחייבו מצא רבנו נ"י בעומק בנתו בש"ס ומפרשים, שנחלקו בו שלשה מטיבי לכת המה ראשי הגבורים משיבי מלחמה שערה, שנים המה אבות העולם רש"י ותוס' וכבר הבאנו אפס קצה דבריהם בשני דיבורים הקודמים, והשלישי הכי נכבד ולו שם בשלשה מאיר עיני חכמים הוא בעל המאור ז"ל.. דעת רש"י הוא דעת תורה דהוי לי' כשואל דאמרינן בגמ' דחייב באונסין משום דכל ההנאה שלו, ורבותינו הצרפתים בעלי התוס' ז"ל דעתן נוטה לומר דחייב באונסין משום דצריך לקיים מצות והשיב את הגזילה, ודעת שלישית דעת מכרעת הוא הבעל המאור ז"ל דס"ל דגזלן הי' קונה את החפץ בהגבהה רק דמצות השבה מעכבת ולכן אם נאבד החפץ מן העולם דבטלה מצות השבה אז קנאו למפרע בשעת משיכה לכן חייב באונסין.

ועתה נבא לעמך יהושפט לשפוט במישור את מי ישכון צדק ולבאר מחלוקותם לפלגות דעותיהם ממה שיש בידינו מן התלמוד והפוסקים, הנה אמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"א אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו דהא במחתרת אין לו דמים וחייב מיתה בלקיחתם וקם לי' בדרבה מניה אמר רבא מסתברא מלתי' דרב בששיבר בין בשעת לקיחה בין לאחר זמן דליתנהו ותשלומין לא מצינן לחייבי' במקום מיתה אבל נטל לא דכיון דקיימין ברשותא דמרייהו הן ואינן בידו רק כפקדון וצריך להחזירן ולא מקרי תשלומין, והאלקים אמר רב אפילו נטל דאיתנייהו בעין פטור דהא ביש לו דמים כגון אב על הבן, ונאנסו חייב אלמא לא אמרינן כפקדון הם גבי' ואבדו לבעלים, ה"נ באין לו דמים אע"ג דאיתנהו לאו כפקדון נינהו אלא ברשות הגזלן הם דקנינהו ואי גבינן מני' הוי לי' כתשלומין עם חיוב מיתה, ומסיים ולא היא אלא אי איתנהו חייב להחזירן ואע"ג דהיכא שיש לו דמים חייב באחריותן מ"מ לאו קנין הן דלא אוקמי' רחמנא ברשותי' דגזלן אלא לענין תשלומין דלא מצי אמר נאנסו דהא אשכחן בשומרין שחייבין לישבע אם לא שלחו יד הא שלח אע"ג דטעין נאנסו חייב דנעשה עליו גזלן בשליחות יד, אבל לענין קנה לא, אי איתנייהו בעין חייב להחזירן ולא מצי פטור נפשי' בתשלומין מידי דהוי אשואל דמשום דכל הנאה שלו ברשותי' קיימו להתחייב באונסין וכל כמה דקיימי הדרא בעינא גזלן נמי כל הנאה שלו וחייב באונסין, אלו תוכן דברי רש"י בפי' דברי הגמ' עיי"ש, ואם אמנם דברי רש"י ז"ל דברי טעם הן במה שלמד חיוב אונסין בגזלן משומר דחייב לישבע שלא שלח בו יד הא אם שלח בו חייב אפי' נאנסו אע"ג דהשתא דשלח בו יד גזלן הוי אלמא גזלן חייב באונסין ורש"י ז"ל לפי דרכו מפרש הא דאמר שם בגמ' מידי דהוי אשואל היינו שדינו כדין שואל וטעמו כטעמו כמו ששואל חייב באונסין מטעם דכל הנאה שלו ה"נ גזלן דכל הנאה שלו, אכן דברים אלו נסתרו מכמה מקומות בתלמוד דמוכח שגזלן אין לו דין שואל, חדא דאמרינן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה דאם הי' שוה בשעה שגזל דינר ובשעה שנאנס שני דינרין אינו משלם אלא אחת וכן להיפך אבל השואל הלא משלם כשעת האונס וכן מהא דאמרינן בב"ק דף י"א ע"א הלכתא אין שמין הנבילה והשברים לא לגנב ולא לגזלן אבל לשואל שמין והיינו טעמא משום דגנב וגזלן חייבין להשיב את החפץ אבל שואל חייב בנזק שהזיק בחפץ, ומפני כל הלין דוחקין מיאנו התוס' לומר שגזלן יש לו דין שומר וכן מפורש יוצא בדבריהם (בב"ק נ"ו ע"ב ד"ה פשיטא) וז"ל וא"ת מנ"ל דקיימא ברשותי' על מה שמזקת וכו' דליכא למימר דכי היכי דמסרה לשומר חנם והשואל נכנסו תחת הבעלים ה"ה גזלן דדלמא שומר הוא דחייב אבל גזלן לא דמצינו דברים שהשומר חייב והגזלן פטור שהרי במכחיש בהמה הכחשה דהדרה ובפירות שהרקיבו מקצתן מוכח בהגוזל קמא צ"ח ע"ב דגזלן אומר לו הש"ל משום דלא חשוב שינוי ולא קנינהו ופטור אפי' בפשיעה דלא קיבל עליו שמירה, אבל שומר כיון שמתחייב בכחשא דלא הדרה ובפירות שהרקיבו כולם אם נעשה בפשיעה כמו כן יתחייב בכחשא דהדרה ובהרקיבו מקצתן כיון דקיבל עליו שמירה דלמה לא יתחייב בזה כמו בזה שאין השומר קונה בשינוי ואפי' שואל דהא קיימ"ל דאף לשואל שמין עכ"ל, הנך רואה דעת התוס' ברור כי אין לגזלן דין שומר, גם הביאו מהא דשמין לשואל מה שכיון רבנו נ"י מדעתו, ועוד הביא רבנו נ"י ראי' מהא דא"ר פפא בכתובות דף ל"ד ע"ב היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת, היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור דההוא שעתא דקא טבח גזיל לה ומיתה ותשלומין באין כאחד, ומכל הלין ראיות חזקות ועצומות נראה מבואר דחיוב אונסין בגזלן לאו מצד שומר קאתינן עליה ומ"ט יתחייב באונסין ודברי רש"י ז"ל תמוהין.

אכן כנראה מדברי התוס' (מכות ט"ז ד"ה התם) להמעיין בהם, מבואר שם דס"ל דגם בתשלומין מקיים מצות השבה וכן איתא להדי' בתוס' ב"מ קט"ו ע"א ד"ה וחייב משום ב' כלים שכתבו דמה שמפסיד כנגד הרחיים מחובו הוי כאלו החזיר הרחיים עצמם וניתק לעשה מקרי הרי לך שדעת התוס' דאע"ג דכתיב והשיב את הגזילה אעפי"כ גם בתשלומין מקיים העשה של והשיב כשאין החפץ בעין כאשר כתבנו למעלה בדיבור ראשון, והשתא אין אנו אחראין לדברי רש"י ז"ל לומר דחייב באונסין משום דהוי כשואל אלא דחייב מטעם שצריך לקיים העשה של והשיב דהא גם בתשלומין מקיים העשה ולכן מצות השבה מחייבו באונסין, וארוח לן פורתא, אולם תשובות קשות יש בדבר דמכל הלין מקומות בש"ס שזכרנו למעלה נמצא מפורש שהגזלן קונה את הגזילה מיד בשעת הגזילה והתוס' בעצמן כתבו כן בב"ק י"א ע"א ד"ה אין שמין עיי"ש, ואף לדידן גופא תקשי' איך אפשר לומר שקונה אותו בשעת הגזילה והתורה אמרה והשיב את הגזילה?, ומה גם כי דברי התוס' בעצמן שכתבו דבתשלומין מקיים מצות השבה המה כפלא מבהיל ועיין למעלה שמה הביא רבנו נ"י משנה מפורשת בתקנת מריש דלא כוותייהו דאם נאמר דבממון ג"כ מקיים מצות השבה למה הוצרכו לתקן שישלם לו ואין צריך לקעקע את כל הבירה הא הלכה רווחת הוא בישראל דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר והיאך יעלה על הדעת שיקעקע את כל הבירה כלה אם יכול להשיב את הגזילה ע"י תשלומין ומ"ט דב"ש דס"ל דבאמת צריך לקעקע את כל הבירה להשיב את הגזילה והא יכול להשיבה ע"י ממון, כל כדין לא שמענו, אלא ודאי ע"כ דבתשלומין לא מקיים מצות השבה רק בחפץ עצמו והדין דין אמת כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בריש הלכ' גזילה דאם נאבדה הגזילה אינו לוקה משום דחייב לשלם דמיה וניתן לתשלומין ואינו לוקה אבל לא משום דהוה נל"ע דעשה כבר בטלה באיבוד החפץ, ולפיכך מן הדין הי' צריך לקעקע את כל הבנין לקיים מצות השבה ורק מפני תקנת השבים תקנו חמז"ל שישלם לו, ודעת התוס' ז"ל נסתרה ולית נגר דיפרקינן. ומעתה לא נשאר בידנו לא מדברי רש"י ז"ל ולא מדברי התוס' ז"ל טעם נכון מדוע חייב הגזלן באונסין.

אמנם עוד לאלוה מלין ויצא לאור כל תעלומה לפי פי' רבנו נ"י בסוגיין דמחתרת שהבאנו ובפשט דברי הבעל המאור שם דהנה על פי' רש"י ותוס' שפי' דהא דאמר רבא מסתברא מלתא דרב כששיבר היינו אפי' לאחר מכן, על זה יפלא מאוד כיון דחיוב מיתה איסתליק למה לא יתחייב על ההוא שעתא ומ"ש מהא דאמר רבה בב"ק ס"ה ע"א גזל חביתא דחמרא מעיקרא שויה זוזא ולבסוף ד' ותברה או שתי' משלם כדהשתא ואפי' אם נפרש מלתא דרבא כפשוטו דשיבר היינו במחתרת אבל לאחר מכן חייב כמו באיתנייהו מ"מ מה יענה רב דאמר אפי' איתנייהו לא הדרי דס"ל דכל גזלן קונה גוף החפץ וע"כ פליג אדרבה בהא דתברי' או שתי' דמשלם ד' כדהשתא וזה הוא נגד סוגי' עריכה שם בב"ק ס"ה דמסיק דרב לא פליג אדרבה, לכן נראין דברי הבעל המאור שגם הוא ז"ל הקשה מהא דחביתא דחמרא דמשלם כשעת התבירא והשתי' ולמה נאמר במחתרת דאפי' שיבר לאחר מכאן פטור הא השתא הוא דקא גזיל כאשר הקשינו למעלה ומתרץ דשאני דין רודף מדין גזלן דעלמא דרודף מכי מטא לידי' קנינהו בדמים מהאי שעתא ולכי תבר להו ואע"ג דכי איתא הדרא בעינייהו חומרא הוא דרמי רבנן עלי' דליהדר ממונא למרי' כיון דאיתא בעינא עכ"ל בקצרה, והנה כוונתו אינה מבוארת וסוף דבריו שם נראין כסותרין למה שאמר בתחלה והרמב"ן ז"ל במלחמותיו השיג עליו הרבה ומפרש הסוגי' כפשוטה דרב ורבא פליגו אפי' בשיבר לאחר מכן ורב טעה לילוף מחיוב אונסין דקונה לגמרי, והנה שני שיטות אלו מובאים בחו"מ ריש סי' שנ"א בהגה, ועיין שם היטב בש"ך ובקצה"ח ובר מן דין עוד לא נתקררה דעתינו דמ"ש רודף מגזלן ולמה יקנה הבא במחתרת את הגזילה מהשתא ולכי תבר להו כיון דגזלן דעלמא לא קני להו דאין חילוק בין רודף לגזלן סתם רק לענין קם לי' בדר"מ אבל שיקנה החפץ מאן דכר שמי' ובפרט שכל חילי' דרב ברודף עצמו מגזלן דעלמא שקונה את החפץ. ושיטת הרמב"ן קשה יותר דאיך טעה רב לילף מחיוב אונסין שקונה לגמרי, דבר שאפי' תנוקות של בית רבן יודעים אותו ומכ"ש דקשה מסוגי' דב"ק דחזינא דמודה רב להא דרבה בתברא או שתי'.

אולם רבנו נ"י גלי' לדרעי' ונפל נהורא וביאר זאת בעומק סברה על פי דרך הבעל המאור, ואם אמנם יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי דברי הבעה"מ אינן מבוארין וברורין, אולם הדין דין אמת צדיק וישר הוא, והוא דרב יפה הוכיח מחיוב אונסין של כל גזלן דעלמא, דכל גזלן ע"כ קונה החפץ מהשתא ולכי תבר להו דהיינו לאחר שנשבר או נאבד קנאו למפרע משעת גזילה ורק כל זמן שהחפץ בעין ואיכא עליו חיוב השבה מעכבתו מלקנותו אבל בשעת האונס דבטל מעליו חיוב השבה חל הקנין למפרע וחייב עליו ממון משעה שקנאו וזהו חיוב אונסין של גזלן ואינו דומה לשואל דהתם קיבל עליו שמירה משא"כ גזלן כמו שביארנו למעלה לארכו ולרחבו והא דאמרינן התם בגמ' בשמעתן דמחתרת מידי דהוי אשואל לאו מטעמי' קאמר כמו שפי' רש"י דכל ההנאה שלו, אלא דדעת הגמ' הוא לומר כעין שואל לדוגמא, והנה הקצה"ח שם סי' שנ"א חדית לן דאפי' לשיטת הסוברים דרודף חייב להחזיר כשהוא בעין האי חזרה לאו דוקא דאינו מחיוב בהשבה מעלי' כמו גנב וגזלן דעלמא דחל עליהם חיוב השבה בשעת הגזילה אבל האי רודף לא חל עליו בשעת גזילה שום חיוב דהא קלבד"מ וא"כ אינו מחיוב לעשות שום פעולה להשיבו אלא דלא קנה אותו והבעלים יכולים ללקחו מידו ואע"ג דהשתא כבר עבר חיוב מיתה מעליו מ"מ כיון דבשעת גניבה אינו מחיוב בהשבה א"א לחייבו אח"כ עיי"ש והדברים אינן מבוארין, אולם לפי הסברה הנכונה האמורה למעלה רווח לן עלמא דבאמת כל גזלן הי' קונה את החפץ להיות כשלו רק דמצות השבה מעכבת הקנין בגופו דצריך להשיבו אבל אם בטלה מצות השבה ע"י איזה סיבה מיד קנאו למפרע ונתחייב בתשלומין בעד הקנין שקנה, (ועיין בדיבור שלאחר זה דאם העיכוב מצד אחר אמרינן בכה"גוו גלוי מלתא למפרע) ולכן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה בשעה שקנאו ורק בתברי' או שתי' ניהו דע"י זה קנאו למפרע מ"מ כיון דביטל מצות השבה בידים וע"י מעשיו כעשה קנין הרי הפסיד לבעלים בידים מה ששווה השתא יותר דין שישלם כדהשתא כי אלו לא הי' מאבדו בידים הי' מחויב להשיב החפץ עצמו ונמצא מזיקו לכן חייב משום מזיק ולפי"ז ברודף או בבא במחתרת שבשעת הגזילה עצמה עכ"פ לא מחייב בהשבה גמורה דהא מחייב מיתה א"כ הרי קנה אותה אז לגמרי קנין גמור ובתשלומין א"א לחייבו דהא קלבד"מ. והן הן דברי רב וכן דעת רבא לפי שיטת הבעה"מ ז"ל, דלרבא כשהחפץ בעין חייב בהשבה מדרבנן, ומה שכ' הבעה"מ בסוף דבריו דלרב אינו מחזיר החפץ משום דמחזי כמת ומשלם לאו דוקא מחזי דהא באמת משלם גמור מקרי דהא קנינהו מה"ת, אכן אכן לאו לתרץ כל דבריו נכנסנו רק ע"מ למינקט דרכו, וכן מה דאמר שם בגמ' כי אוקמי' רחמנא ברשותי' לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותי' דמרייהו קיימו צריך לפרש באופן שביארנו דמשום דחייב בהשבה לאו קנינהו והויין ברשות הבעלים עד שיאבדו אבל אז קנאם למפרע וחייב בתשלומין מצד שקנאם ואין חילוק בין גזלן דעלמא לבא במחתרת אלא דבא במחתרת נפטר גם מלשלם דא"א לומר דגזלן אינו קונה והוי כשואל, מכל הני מימרות שהבאנו שמוכח בפי' דגזלן אינו כשואל.

ואחר שנכנסנו בעובי הקורה במעמקי הסברה יש שכר לפעולתנו כי עלה בידנו טעם ברור ומלובן כצמר נקי למה הגזלן חייב באונסין, ובחידושי רבנו נ"י האריך בזה ליישב כמה וכמה חומרות חזקות בש"ס ופוסקים וניכרין דברי אמת ברורין וישרים למבין ויש בהם מדעת קונה שמים.

תוכן העניינים

שביבי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה