אור ברסלב
שביבי אש ספר בראשית › סדר ויחי

שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר

ספר בראשית · סדר ויחי

לסדר ויגש

ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים:

במדרש שלא יפדו בי המצרים שנאמר ופטר חמור תפדה בשה, והמה חמור שנ' בשר חמורים בשרם ואני שה שנאמר שה פזורה ישראל ונ' לרבנו ני' לפרש כי הנה מדת החסד הוי אלי' וקוץ בה יען כי כמו שתטה את האדם להטיב לאחרים ולגמול עמהם חסד כן תטהו גם לתאוה רעה להיות רץ לזנות ועם מנאפים חלקו כי מקור החסד היא ההתעוררת אשר אין בו כח לעצור בעדו כמובן וזהו מה שכתבה תורה בפרשת עריות, כי חסד הוא, והנה אנחנו ב"י גמ"ח הננו רחמנים בני רחמנים, אולם בכל זאת גדורים אנחנו מאוד בעריות ונסים אנו מהם אל קצה האחרון ע"י התורה הנקראת אמת, וזאת היתה מדת יעקב אשר לבן פ"ד שנה התהלל ויאמר כחי וראשית אוני, והנה המצרים שטופי זימה היו ורודפים אחר בולמוס של עריות ולעומת זה גם טובי לב היו ורב חסד מטה כלפי חסד עד כי אמרה תורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו ר"ל לא תתעבנו מכל וכל על אשר זנה יזנה כי יש בו גם צד הטוב והוא שעמדה לאבותינו שהיו גרים בארצו והיו להם אכסני' בשעת הדחק,

והנה יעקב ירא לנפשו באשר ב"י ומצרים מדה אחת להם היא מדת החסד ואולי יטו גם הם מדרך האמת מדת יעקב להיותם כמצרים פרוצים בעריות ואז ח"ו יפלו ולא יוסיפו קום הלא רק בעבור כי היו גדורים בערוה נגאלו ממצרים, וזה שאמר אל יוסף:

ועשית נא עמדי חסד ואמת ר"ל עם מדתי עשה חסד עפ"י התורה אשר היא אמת, ואל נא תקבריני במצרים ר"ל מדתי מדת האמת אל תאבד במצרים שינאפו איש את אשת רעהו כאשר המה עושים כי אז ח"ו אבדה תוחלתי כי מה נשתנו אלו מאלו כי גם המה חסד עושים טובים ומטיבים וזה שאמר במדרש שלא יפדו בי המצרים באשר יאמרו כמוני כמוהם כלם מנאפים בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם שטופים בזמה. "ואני שה" ואמרו במדרש כי לכן נמשלו ישראל לשה יען כמו שה הזה אם יגע אדם באחד מאבריו יזדעזע כלו, כן ישראל. אם פגע הדין באחד מהן יתעוררו כלם הרי זה מדת החסד שהיא קל להתעורר אבל גם פזורה ר"ל כי במקום אשר צריך להיות עומד מרחוק ולסוג אחור יש להם כח המעצר היא מדת גבורה וצימצום ולכן נקראים שה פזורה אבל אם הם ח"ו שה לבד אז ופטר חמור תפדה בשה כי מה נשתנו אלו מאלו ודו"ק, כי הוא כפתור ופרח.

ברש"י: חסד ואמת חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול, וכתב שם בש"ח דמה שנקט רש"י שעושין עם המתים לאו דוקא אלא כל היכא דאינו מצפה לגמול הוי חסד של אמת דהא גם אליעזר אמר עם ישכם עושים חסד ואמת עם אדוני וביקש שיתנו לו את רבקה בחנם ואל יצפו לשום גמול, והנה לפי הנראה דעת רש"י ז"ל לומר חסד שכלו חסד ואינו מצפה לגמול הוא חסד אמתי, אבל קשה הלא דרשו בנדרים פ"ג ע"ב והחי יתן אל לבו דיקבור יקבריני' דיספיד יספדיני' א"כ נותן הוא לב לתשלום גמול ואין לחלק בין מצפה שהמקבל ישוב לו גמולו או אחרים ישלמו לו דסוף כל סוף הרי מצפה לגמול ואינו חסד אמיתי. והרי יוסף בא למדה זו וביקש מאחיו כמו כן להעלות את עצמותיו ונראה לרבנו כי' כי לולי דברי רש"י נוכל לומר להיפך כי חסד הוא דבר שכלו חסד שאינו מצפה לתשלום גמול כי אם יצפה לאיזו גמול אינו חסד רק אמת יעשה אתו בעבור התשלום:

ולכן אמר יעקב דהאי חסד שתעשה עמדי הוא אינו חסד גמור כי גם אמת הוא שגם עתה סופך לבקש כמו כן מאחיך ודיקבור יקברינהו, והוא תשלום גמול וזהו "חסד" שהוא עתה חסד אבל גם "ואמת" שישוב גמולו, ואליעזר ג"כ אמר אם ישכם עושים "חסד" עם אברהם, הוא חסד אשר חפצו היה להתחתן עמהם אבל גם "ואמת" כי אין לך תשלום גדול מזה להתחתן באברהם אשר ברכו ה' בכל, ודו"ק.

בנימין זאב יטרוף:

רש"י, הוא זאב אשר יטרוף נבא על שעתידין להיות חטפנין כמ"ש וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה (שופטים כ"א), וכתב בש"ח שם כי לפי"ז יטרוף אינו דבוק לזאב יען כל זאב טורף הוא אלא יטרוף קאי על בנימין, וזהו דעת רש"י שכתוב הוא זאב אשר יטרוף, ויותר מזה היה לו לומר כי אם דבוק הוא היה לו לכתוב זאב טורף ולא יטרוף, ואמר רבינו ני' רמז נפלא במקרא הזה כי הנה ידענו זאת אשר במעשה פלגש בגבעה התאספו כל ישראל יחדיו להביא עצה ותושיה מה לעשות לארבעה מאות איש מבנימין, לבל יכרת שבט מישראל וגמרו אומר כי יחטפו להם נשים במחולות הכרמים מבנות אפרים, והנה מה שהקדישו לזה את שבט אפרים, היה יען כי הוא עקרו של יוסף אחי בנימין, אולם יש עוד טעם כמוס בזה והיא, כי יוסף היה לו להוציא י"ב שבטים כמו יעקב, אבל מאשר כי ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מבין עשרה אצבעות ידו אשר שחת ארצה בבית פוטיפר, אבד כל אלה ואותן נפשות הערטלאות החזיר בנימין לאתר קדישא בלידת עשרת בניו אשר לכלם בשם יקרא על שם יוסף אחיו, כמבואר היטב נכון במדרש ובספרי חן. והיה זה כעין יבום לקרא את בן הנולד על שם אחיו המת ולכן כאשר השיב בנימין את אבדת יוסף באשר קרא את בניו בשמו, כן עתה כאשר הגיע העת כי ילך שבט בנימין לאבדון, בדין הוא שיטול שכרו מאפרים בן יוסף לחטוף לו נשים משבטו וזהו שאמר יעקב ברוח קדשו, בנימין זאב הוא, יען טרף הני עשר נפשות מיד הסט"א מקום עיפתה וצלמות והחזירם למקום קדושה בהולידו עשרה בנים על שם אחיו ומה גם כי זאב נוטריקון עשר אבל "יטרוף" לעתיד במעשה פלגש בגבעה שמה יבא על שכרו משלם.

ועפ"י הדברים האלה נבין היטב דברי האה"ח הק' אשר כתב על המקרא ותאמר רחל אסף אלהים את חרפתי ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, וז"ל:

אות אלף יש בה ויו ושני יודין ולקחה יוד אחת ממנה ונשאר יוד ויו לכן קראתו יוסף ולא אסף ואותו יוד שלקחה מיוסף נתנה לבנימין שנכתב מלא יוד ועפ"י האמור כן דברה רחל! אסף אלהים את חרפתי כי יוסף עתיד להעמיד י"ב שבטים כיעקב אבל שוב ראתה ברוה"ק כי עשרה ילכו לאבדון לכן לקחה היוד ממנה וגנזה לבנימין, וזהו ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר אשר יחזיר את העשר אשר נאבדו, ודו"ק.

תוכן העניינים

שביבי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה