אור ברסלב
שביבי אש ספר בראשית › לסדר ויגש

שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר

ספר בראשית · לסדר ויגש

לסדר מקץ

ויגש אליו יהודא במדר' זש"ה והחכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים אשר בעיר כיון שראה יוסף סימנים של יהודה שהוא כועס בעט בכסאו ונעשה גל של צרורות בקש יהודא להוציא חרבו מתערה ולא הוי מצי אמר דין ודאי ירא שמים הוא, ופלא להבן מה עניין גבורה לחכמה, ופי' לנו רבנו ני' בשם אביו הגאון זצ"ל, כי יוסף הצדיק באשר ראה סימנים של יהודה שהוא כועס והטיח נגדו דברים כאשר אמרו ז"ל כי כמוך כפרעה גוזר ואינו קיים ואהרג אותך ואת אדוניך הי' לו להשיב לו בחמת המלך מלאכי מות כי איך מלאו לבו לבזותו עמו בבית והוא יושב על הכסא אבל מרוב חכמתו וענותנותו לא ענהו כאולתו וקיבל חירופיו וגידופיו ובעט בכסאו עד שנחשב בעיני עצמו כאלו יושב על גל צרורות עד שכעס יהודה שככה על כרחו כי מי יוכל לכעוס עוד אם רואה שהמלך יושב על הכסא שותק לבזיונו ויהי כמחריש ובחכמה זו גבר את אחיו אשר עמדו להחריב את כל העיר כקבלת חז"ל. ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו:

במדר' אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין וכו', יוסף קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל או"א לפי מה שהוא שנאמר "אוכיחך ואערכה לעינך" עאכו"כ, ונראה לרבנו ני' כי הנה התוכחה היותר גדולה היא אם יכיר האדם את גדולת ה' ויתבונן ברוממותו אז עד מהרה תכסה בושה פניו וירץ להיות נחבא אל הכלים בחשבו איך עפר ואפר כמוהו יציר אדמה יחטא לפני אדון כל היצורים ממ"ה הקב"ה ולא יצטרך לשים חטאיו נגד פניו כדי להוכיחו וזאת ראינו אצל יוסף כאשר התודע אל אחיו ואמר אני יוסף וראו אותו פנים אל פנים הורידו לארץ ראשם ואין מלה בפיהם לענות אותו דבר, כי נבהלו מפניו ולכן דן ק"ו על אכו"כ אם יבא הקב"ה עם כל כבודו כליל בהודו והדרו ויוכיח כל או"א לפי מה שהוא, ר"ל כי ע"י שיתגלה לכל או"א לפי מדרגתו שיכיר גדולתו יתברך בזה עצמו יוכיחנו כמו שנאמר "אוכיחך" באשר "אערכה" "לעיניך" כבודי והדרי ובזה תתוכח וד"ל.

אל תרגזו בדרך:

רש"י, אל תתעסקו בדבר הלכה, ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה ותכנסו בחמה לעיר, ואמר רבנו ני' דרך רמז, כי הנה אמרו חמז"ל, לעולם ירגיז אדם יצה"ט על היצ"ה נצחו מוטב וא"ל משכהו לבה"מ וא"ל יקרא ק"ש וא"ל יזכיר לו יום המיתה, והנה הראשונה והאחרונה מסגולות האלה אשר בהמה נוכל להכניע היצה"ר, לכל אחת יש מקום וזמן להשתמש בה ולאו כל אנפין שווין ולמשל לשכך כעס וחימה לא יועיל מה שילמוד תורה, כי עוד יעורר חמתו כמה שאמרו אורייתא הוא דמרתח ביה, וכן למי שהוא עצוב ריח אם יזכיר לו יום המיתה יוסיף עצב ויגון כמובן אולם ק"ש הוא דבר השוה לכל תסיח דאגה מלב איש ותסיר קנאה גם תשכך כעס וחרון אף יען כי הוא תעורר את האדם לירא את ה' ולקבל הכל באהבה והכנעה למען לא ימרה את פי ד'

והנה למעלה כתוב כי אמר להם יוסף "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי למחיה שלחני אלהים לפניכם", ולכאורה יפלא הלא עצב וחרון מתנגדים המה זל"ז וכמדומה לרבנו ני' כי ראה מפרשים כי באשר יוסף היה נבוך במחשבתו, אם אחיו כבר מודים לו שהוא ראוי להיות מלך עליהם יען כי הוא עומד במעלה גבוה מהם ולו יתר שאת וגם כי הוא בן רחל עקרת הבית ולו נאוה מלוכה, וא"כ הלא יתעצבו האנשים האלה מאוד על אשר עשו לו ככה למכרו ממכרת עבד, או אולי עודם במרדם יעמדו באמרם כי אין לו למשול עליהם, ואז הלא עוד יחרה אפם כי מדויל ידיהם משתלם להם יען ע"י מה שעשו המה עמו ומכרוהו לעבד עלה לגדולה להיות שליט הארץ גם חשב יוסף אולי מקצת אחיו אוחזים בשיטה הראשונה ומתעצבים מאוד ומקצתם אוחזים בשיטה אחרונה וישאו בשרם בשניהם, ולכן אמר להם אל תעצבו וגם אל יחר בעיניכם ולעומת העצבים אמר כי למחיה וא"כ הגיעה לכם מזה טובה גדולה ולכן אל תעצבו ולעומת אל יחר בעיניכם אמר שלחני אלהים והוא עשה לי את כל הכבוד הזה ומי ישובנו,

והנה התורה נקראת דרך כאמרם (קידושין ב') יען כתוב והודעתם את הדרך ילכו בה, ומיתה ג"כ נקראת דרך ככתוב הנני הולך בדרך כל הארץ החמה היא רומזת ליראת ה' כאמרם יראוך עם שמש כמו שהשמש משתחוה לקונה בשקיעתה, וזה שאמר להם יוסף "אל תרגזו" ר"ל אל תרגזו את יצריכם הרע "בדרך" לא בתורה ולא בהזכרת יום המיתה אשר המה נקראים דרך כי נגד עצבות או חרון לא יועילו וזה שאמרו אל תתעסקו בדבר הלכה זו תורה, ואל תפסיעו פסיעה גסה היא הזכרת יום המיתה שהיא פסיעה גסה היום כאן ומחר בקבר אבל תכנסו בחמה היינו ק"ש שהיא תעורר יראה ונמשלת לחמה ששוקעת במעריב כדי ליתן שלום לקונה בזה תכנסו לעיר ואז אשריכם וטוב לכם, ודו"ק.

תוכן העניינים

שביבי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה