שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר
ספר בראשית · לסדר מקץ
ויהי מקץ שנתים ימים:
הנה שנתים ימים אלה נמנים מיום צאת שר המשקים מבית הסהר ומאז נתוספו לו שתי שנים יען כי שם בשר זרועו ובטח בשר המשקים כי יזכירהו לטובה לפני המלך, כי היה יום הולדת פרעה יום מוגבל אשר נשא את ראש עבדיו אם לשבט אם לחסד כאשר עשה עם שר המשקים ושר האופים לכן אמר לו יוסף "כי אם זכרתני והזכרתני" ר"ל שאם ישמור אותו בזכרונו עד השנה הבא אז יוכל להזכירו לטובה אבל ולא זכר שר המשקים את יוסף ומפני מה "וישכחהו" בתוך השנה שעברה ותקות יוסף היתה חזק כי בהגיע יום הולדת פרעה בעבור השנה ידבר עליו שר המשקים. טובות לפני המלך ויען אשר שם אדם מבטחו נשכח כמת מלב שר המשקים ולא הזכירו, וישאר עוד שנה במשמר וכאשר נכזבה תוחלתו משר המשקים לגמרי אז סיבב השי"ת להזכירו בשנה השנית ביום הולדת ולא לטובת יוסף כי אם לטובת המלך כי רוחו תבלה על חלומו, וכל זאת כדי שיאלף יוסף בינה ויבטח בד' לבדו ואל יחזיר אחר סיבות שונות וזה מספר שנתיים ימים
אבל יפלא מדוע יחשוב לו ה' לעון על אשר פעל ועשה השתדלות להוציא ממסגר נפשו הלא חכמה תקרא וברכתיך בכל אשר תעשה ואם אמנם לה' הישועה לנו בני אדם הפעולה לעשות מעשינו, אולם שאני יוסף הצדיק אשר מאז מלומד בניסים היה ומושגח מאת ה' לבדו חוץ מגדרי הטבע:
בהשלכתו לבור ובבית אדוניו המצרי כי ה' עמו בכל אשר הוא עושה ובכל אשר יפנה בבית הסוהר ה' מצליח בידו הוא הגבר אשר היה לו להשליך על ה' לבדו יהבו גם לעת הזאת בצר לו לכן לו לבדו יחשב לחטא כי בטח על משענת קנה הרצוץ. וזהו ג"כ כוונת המד' ויהי מקץ שנתים ימים זשה"כ אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים מתוך שאמר כי אם זכרתני והזכרתני נתוספו לו שתי שנים והוא פלאי אבל ר"ל כי כל אדם צריך לבטוח בד' אבל יוכל גם הוא לבקש לו עזר בכל אשר ימצא כי בד' מורה על אמצעות אבל אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו בלתי אמצעות כזה האיש יוסף והוא לא היה לו לפנות אל רהבים ושטי כזב ודו"ק.
וטבוח טבח והכן:
רש"י כמו לטבוח טבח ולהכן ואין לטבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח, והרואה יראה בתוס' (חולין דף צ"א ע"א ד"ה כמ"ד גה"נ) ובמהרש"א שם כי והכן צווי היה אבל וטבוח אינו צווי, ונראה לרבינו ני' כי יען אשר קיימו מצות שחיטה א"כ לא אכלו משחיטת ב"נ יען שחיטת נכרי נבלה ועל כן לא צוה יוסף לנכרי אשר על ביתו וטבח רק אמר לו וטבוח כי יתקן ויפרע להם את בית השחיטה היא הצאור באשר ישחטו המה בעצמם אבל צוה והכן כי יטול הוא בעצמו את גיד הנשה, והבן,
והנה מקום אתנו פה להציע מה שהתפלא רבינו ני' על הרמב"ם בפי' המשניות (חולין דף ק') שפי' שם כי זה שאמרו רבנן לר"י בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו היינו כי מה שאנו מקיימין עתה במצות היא רק מפני שנצטוינו עליהם בסיני אבל לא מפני שנצטוו קודם לכן וא"כ הרי גם לרבנן דר"י נאסרו בני יעקב בגיד הנשה, ומה זה שאמרו והכן, טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גה"נ נאסר לב"נ הלא לדעת הרמב"ם ליכא מאן דפליג ע"ז, וצע"ג.