אור ברסלב
שביבי אש חגים וזמנים › לחג הפסח

שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר

חגים וזמנים · לחג הפסח

לימי פורים

בהגדה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו וכו':

ורבים מקשים מאין זאת לנו לומר כי אלו לא הוציאנו משם ה' היינו משועבדים לפרעה לעולמים, כ' לרבנו, ני' כי אם אמנם נגזר עליהם בין הבתרים לעבדם ולענותם ולשאת בעול מצרים הכבד מנשוא, אבל לא להיותם כעבדים אשר אבד מהם כל הרגש חירות ודרור ולא יתאוו לצאת חפשי כי טוב להם עבוד את אדוניהם ואין אתם יודע עד מה כמש"כ בפ' תבא על והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה, כי הקונה אותם יראה כי שגה במקחו ולא עבד ושפחה לקח, כי לא ירדו למדרגת עבדים לאבד מהם כל תכונה וכשרון נעלה אולם אבותינו במצרים לא השכילו והורידו לארץ ראשם ויבואו בסתר המדרגה מדרגת עבד ושפחה ויחשך משחור תוארם וכל מעלה וכשרון תכונה רמה ונכבדה יחד כולם כלו ואבדו, ולא ידעו כי גלה כל כבוד מהם וחסר להם עטרת בני אדם הוא החירות והיא היא גאון אנוש הודו ותפארתו, וירדו פלאים עד כי לא שמעו אל משה ולא אבו לצאת ואף גם בצאתם נחמו את אשר עשו ויאמרו נתנה ראש ונשובה, טוב לנו עבוד את מצרים, זכרנו את הדגה ורבות כאלה וכבר אמרו החכמים נבוני דבר כי כל זכות אשר יקחו מיד האדם בחזקה עוד יש תקוה כי ישוב לו ברבות הימים, אולם זכות אשר הוא מנפשו השליכו והפקירו תקותו נואש ועדי עד לא לא ישוב אליו, וז"ש "עבדים היינו לפרעה במצרים" כי ירדנו לבחינת עבד אשר לא ירגיש מה ממנו הלך ומה חסר לו ולא כאשר גזר ה' רק "ועבדום" שירגישו בעבודה והכנעה אשר כבדה עליהם ויצפו מתי יושעו ותצא ממסגר נפשם, ומביא ראייה לדבריו כי כן הוא "ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" נטויה" כי לא אבו לצאת משם כי הרגלו בעבודה קשה ולא ידעו מה טוב ממנה, רק ה' הוציאם משם ביד חזקה ולכן אלו לא הוציא הקב"ה הרי אנו ובנינו וב"ב משעובדים עד היום, יען המה מנפשם ורצונם הטוב הפקירו את עצמם להיותם כעבדים ושפחות ולא הכירו מה חסר להם וא"כ היו יושבים שם כל הימים ולא היו יוצאים לעולם, יען לא הרגישו מה נעדר מהם ומה נגרע להם,

ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו זקנים כלנו יודעים את התורה:

יל"ד למה חשב את הזקנים בין הנבונים ויודעי תורה הלא זקנים שחשב פה אלו זקנים ממש ועוד יל"ד מי המה החכמים ונבונים שחשב פה שאם נאמר חכמים בתורה הלא אמר אח"כ כלנו יודעים את התורה ואם המה חכמים ונבונים בדעת והשכלה א"כ מה משמיענו כי גם עליהם מצוה לספר בי"מ הלא אחרי אשר לא ידעו ולא למדו המה כשאר העם, ונ' לרבנו ני', כי זאת ידענו כי שבט לוי המה החכמים ונבונים לא היו עובדים את עבודת הפרך במצרים בחומר ולבנים וכן הזקנים תשושי כח לא עשו במלאכה ולכן חשב אותן ראשונה אלה אשר לא היו בכלל השיעבוד ולא עבדו עבודת עבד, הלא המה החכמים והנבונים והזקנים אף עליהם מצוה לספר בימ"צ, ואח"כ חושב את יודעי תורה לימודי ה' שלא נאמר מאחרי שהן יודעים את התורה ויודעים היטב את כל הנעשה לנו במצרים למה להם לספר, זאת לא זאת כי על כולם מצוה לספר בי"מ,

כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו':

ויש לשאול מדוע סדר את הרשע אחרי החכם לפני התם ושאינו יודע לשאול, הלא הוא הגרוע מכולם, גם פלא כי לזה אשר ישאל "מה העבודה הזאת לכם" יקרא בשם רשע והתורה אמרה עליו ויקדו העם וישתחוו ופרש"י על בשורת הזרע ואיך יתכן כי שמחו לקראת בן רשע? ונ' לרבנו ני' כי הנה כמו שאי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות כן אי אפשר לעולם בלא צדיקים ורשעים כי את זה לעומת זה עשה אלהים הלא באשר צללים שם אור ובמקום המשפט שמה הרשע, ועוד כל ימי ארץ לא יסוף צדיק תמים ולא יחדול רשע כסל, ואולם מערך הרשעים ודרכיהם נוכל לשפוט את ערך הצדיקים ותהלוכותיהם כי בדור אשר הרשעים יודעים בנפשם את החסרון הגדול בשובם אחור מלעבוד את ה' וחטאתם כי כבדה מאוד בעברם על מצות ה' ביד רמה אזי יבקשו לשובב את רוחם החובלה ולהניח דעתם בהקשותם קושיות של דופי בדעות כוזבות ונפסדות כי יעמיקו שאלה ויגביהו מעלה קושיות לאלוקינו לגולל מעליהם את נטל האשמה ולפרוק את עולה מעל צאוריהם, ומן החכמים להרע האלה נשפוט במישור על הצדיקים, ואות הוא כי בתורת ה' חפצם ובתורתו יהגו יומם ולילה וחכמתם בחוץ תרונה בבתי כנסיות ובתי מדרשות לתורה ולתעודה ותמלא כל הארץ דעה, ולכן יבקשו אנשי רשע להחבא תחת דעות כוזבות, אולם בדור אשר הרשעים ישליכו אחרי גיום את התורה והמצוה ולא יתבוששו, כי לא ידעו כי חוטאים הם בנפשותם ולכן לא ינסו להתנצל על מה עשו ככה ומה הגיע אליהם ולא יבדו מלבם דעות נפסדות על דרכם הרע, אז נדע כי גם צדיקי הדור וקדושיו רפו ידיהם מתורה, ותושיה נדחה מהם ולומדים אותה בעצלתים בלי חמדה אין דורש אותה ואין מבקש לה.

וארבעה בנים אלה משני דורות אשר אמרנו יהלכון והם הנה תוצאותיהן, כי בעת אשר החכם שואל מה העדות והחקים והמשפטים כי נכסף הוא לדעת פרטי המצוה וכל דקדוקיה וכאשר באמת משיבין אותו ואומרין לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ופי' המבארים כי אם חכם בנך אל תמנע הטוב מבעליו ולמדהו כל הלכות הפסח עד גמירא שהיא אין מפטירין וכו' היא משנה אחרונה בפסחים (חוץ ממשנת ברכת הפסח והזבח אשר אלה אינן רק מדרבנן) אז הרשעים אשר בדור ההוא שואלים שאלות שונות כאפיקורס לאמר:

"מה העבודה הזאת לכם" למען ימצאו מרגוע לנפשם המטומאה למה מאסו במצות ה' ולמה מרו את דברו, אבל אם הצדיקים שואלים רק "מה זאת" כאיש תם וגם הם אינם נכספים להשתרע על מצע התורה לארכה ולרחבה ולא כלתה נפשם לדעת חקות התורה יחד כלם בכל פרטותיהן ודקדוקיהן כי די להם המעט לדעת בכלל "מה זאת", אז הרשעים עוברים על מצות ה' מכל וכל ואינם יודעים כי חוטאים המה לשאול שאלות של דופי למען תנוח דעתם, ולכן כאשר נתבשר להם כי רשעי הדור ישאלו מה העבודה הזאת לכם, הודו לד' והשתחוו על בשורת הזרע זרע אמת בנים צדיקים כי את זה לעומת זה עשה אלהים.

ר"ג היה אמר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חבתו וכו' שנ' ואמרתם זבח פסח עיין בתוס' (פסחים קט"ז ע"ב ד"ה ואמרתם) שכתבו וז"ל:

פי' באמירה, שצריך לומר פסח זה שאנו אוכלין, ואיתקש מצה ומרור לפסח וצ"ל נמי מצה זו מרור זה ע"כ, מדבריהם נראה כי במשנה מיד אחר "ואלו הן פסח מצה ומרור" גרסו "שנ' ואמרתם זבח פסח" ולדעתם יליף ר"ג ממקרא זה על פסח שצריך לומר פסח זה ומקיש מצה ומרור לפסח ולפ"יז מה שאמר "שנ' ואמרתם זבח פסח" סובב על שלשתם כי פסח כתוב מפורש ומפסח יליף גם מצה ומרור, ולא כמו שסבר בעל ההגדה כי מה שאמר שנ' ואמרתם הוא ראייה על מה שהוא אומר אח"כ "פסח זה שאנו אוכלים וכו'" ולכן העמיד הוא אחר פסח זה שאנו אוכלים וכו':

"שנ' ואמרתם," ולכן הוצרך להביא ראייה מן המקראות גם על מצה שנ' ויאפו את הבצק, ועל מרור שכ' וימררו את חייהם, אכן דברי התוס' נכונים ועולין כהוגן יען במשנה שבמשניות לא הביא כתובים לא על אחד מהם וגם במשנה בגמ' נכתבו פסוקים הללו בין שני קווים, ועיקר הגירס' הוא כדעת התוס' שמביא מקרא ואמרתם על עיקר המאמר שכל שלא אמר לא יצא ולא לראי' על מה שאמר פסח זה שאנו אוכלים, ואחד מן המגיהים שלא הבין איך יליף ר"ג דינו ממקרא זה העמידו למטה לראייה עמ"ש פסח זה וממילא הוצרך להוסיף מקראות למצה ומרור, אולם הנכון הוא כדעת התוס' שיש לגרוס מיד אחר ואלו הן פסח מצה ומרור:

שנ' ואמרתם ולא יותר,

ויש להוסיף נופך על דברי התוס' ולהוכיח ילפותא זו ממקרא זה, כי זאת התשובה כתובה בתורה על שאלת בן הרשע "מה העבודה הזאת לכם'" וע"ז אומר ואמרתם זבח פסח, ובאמת הבעל הגדה העלים תשובה זו ונתן לרשע תשובה אחרת והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי, לי ולא לו, וכבר האריך רבנו ני' בדרוש לבאר כי הקשה לו למה לא כתב גם פה ואמרתם "לו" כמו בשאר מקומות, והגדת לבנך, ואמרת אליו, ומזה דן כי אין להשיב לרשע באולתו רק להקהות את שיניו ולאמר לו:

"לי ולא לו" וביאר שם רבנו ני' איך תרמוז תשובה זו לבן אשר אינו יודע לשאול ועכ"פ ואמרתם זבח פסח אינו תשובה לשום שואל וא"כ למי יאמר זבח פסח אם לא לבנו? לכן יליף שפיר ר"ג כי אפילו לעצמו שאין לו בן השואלו צריך לומר פסח זה ומקיש מצה ומרור לפסח כמש"כ התוס', ודו"ק.

תוכן העניינים

שביבי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה